תחש המשכן

תחש המשכן (שם מדעי: Dugong dugon) הוא מין יונק ימי יחיד בסוגו (Dugong) המשתייך למשפחת הריטינות שבסדרת התחשאים. מבחינה גנטית מקורב אל הפילים והשפנאים יותר מאל יונקי הים כלווייתנאים ודולפינים. תחש המשכן קרוב ביותר לפרות הים (Manatees) וכן למין הנכחד פרת הים שטלר שהייתה גדולה פי שלושה ממנו.

תחש המשכן
Dugong
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששמצב שימור: פגיע
פגיע (VU)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: תחשאים
משפחה: ריטינות
סוג: תחש המשכן
מין: תחש המשכן
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Dugong dugon
‏מולר, 1776
תחום תפוצה
Dugong-range

תפוצת תחש המשכן (בכחול)
Dugong-rutger geerling
פרת ים "חורשת" את החול בחיפוש מזון
Dugo3
תחש המשכן
Dugong - underside
פרת ים מתנקה

מקור השם

במשכן שבנה משה במדבר סיני, השתמשו ב"עורות תחשים". לא נמסרו פרטים מזהים על חיה זו במקרא (אם אכן מדובר בחיה), וגם במקורות המאוחרים יותר אין הרבה כדי ללמד מה היא. בקרב חז"ל היו אף דעות שהייתה זו בריה שהתקיימה באופן חד-פעמי לצורך הקמת המשכן.

החוקרים נחלקו בשאלת זיהויו של התחש, ולא הגיעו לכלל מסקנה ברורה. רבים הבינו שמדובר בסוג של חיה ימית, על סמך תרגומים שונים של התורה שתרגמו 'תחש' כפרת ים, או כדולפין. הדעה המקובלת יותר היא ביאור המילה על פי הערבית, שלאור המילה הדומה בשפה זו הגיעו למסקנה שמדובר ביונק הימי Dugong dugon. לאור מסקנה זו כינה חוקר הטבע הגרמני אדוארד ריפל (Eduard Rüppell) את החיה בשם הלטיני "Halicore tabernaculi", ומשם הגיע השם גם לעברית - תחש המשכן.

תפוצה ואזורי מחיה

מין זה מתגורר בעיקר בקרבת חופי הים הטרופיים. תפוצה בחופי מזרח אפריקה, מהים האדום (כולל חופי אילת) עד לחופי הודו ותאילנד. ריכוז רב גם באזור יפן, אוסטרליה, פפואה ניו גיני, אינדונזיה ואיים רבים באוקיינוס השקט. בעבר הייתה התפוצה נרחבת אף יותר.

אנטומיה

משקלו של פרט בוגר בין 200 ל-400 קילוגרם, ואורכו בין 2.4 ל-4 מטרים; לעיתים הנקבות גדולות מעט מן הזכרים.

תחש המשכן נולד בצבע קרמי חיוור, עם הגיל מתכהה עד גוון אפור ציפחה, בשני צידי הגוף. שיער קצרצר מפוזר בדלילות על הגוף. ישנם זיפים באזור האף והפה, המשמשים כאברי חישה העוזרים למציאת המזון. העור עבה, קשה וחלק. הגפיים הקדמיות התפתחו לסנפירים שאורכם 35–45 ס"מ, הבוגרים משתמשים בו לתנועה והגאה. התנועות איטיות ומלאות חן.

ראשם מעוגל, עיניהם קטנות וראייתם חלשה, חוטמם גדול וחסר עצמות. הנחיריים בקדמת האף ומקלים על שאיפת האוויר, מאחר שמין זה אינו יכול לעצור נשימתו במים לזמן רב, וחייב לעלות מעל המים כל כמה דקות. השפה העליונה משוסעת ובולטת על גבי הפה הנפול. השפה התחתונה והחיך בעלות ריפוד מגן מקורנן שמסייע בתפיסת צמחייה, שאחר-כך נעקרת מהשורש בעזרת תנועת השפה העליונה.

לתחש 14-10 שיניים. חטים קטנים מופיעים לעיתים אצל זכרים ונקבות בוגרים גילאים 15-12. במהלך תקופת הייחום נלחמים הזכרים בעזרת חטים אלו. אצל הנקבה החטים אינם יוצאים מהחיך כאצל הזכר, ועל כן משוער כי חטים אלו משמשים כאמצעי הבדלה נוסף בין המינים, בנוסף להיותם עזר משמעותי לתזונה. קופסת המוח קטנה, עצמות השלד צפופות וחזקות. על אף אופן תזונתו, לתחש מערכת עיכול וקיבה פשוטות.

רבייה וגידול צאצאים

הרבייה מתרחשת על פני כל השנה בהתאם לגאוגרפיה ולתנאים פיזיולוגיים. אורך תקופת העיבור אינו ידוע, אך משוער שהוא שנה אחת. הולדת ולד יחיד בגדר נורמה, תאומים נדירים ביותר.

ההמלטה מתרחשת במים רדודים, והולדות שוחים ישר לפני הים לנשימת האוויר הראשונה. גודל הגורים 120-100 ס"מ ומשקלם 35-20 ק"ג. הגורים נצמדים לגב אמותיהם ושוחים יחד לאזורי ההזנה, הוולד ניזון מחלב מתחת למים כשהוא הפוך וצמוד בבטנו לבטן האם. ההנקה אורכת עד 18 חודשים, אך הגורים מסוגלים לעכל עשב מגיל 3 חודשים, הם ישארו בקרבת אמם עד לגיל שנה. בגרות מינית מתרחשת בשני המינים בגילאים 10-9, אך עלולה להתעכב עד לגיל 15.
המין מאריך חיים עד גיל 70 לערך.

תזונה

התזונה מהווה חלק משמעותי מחיי תחש המשכן, מתרחש בעומק 5-1 מטרים. שחיקת ניביהם והסלעים על פני צמחיית האוקיינוס, מרמזת כי חפירה ועקירת שורשים הן חלק מלקיטת המזון. שחיקת ופציעת עור הסנפירים, מתרחשת כתוצאה מ"הליכה" עליהם בעת עשיית פעילויות אלו. בשבי נצפה שימוש בסנפיר, למטרת הבאת המזון אל הפה.
נענוע הראש תוך כדי האכלה משמש, כך משוער, לניקוי המשקעים הצמדים למזון. בנתיחת קיבות המין, נמצאו חלקיקים מעטים של משקעים שאינם מזון. זמן האכילה קשור לזמני הגאות והשפל.

תחשי המשכן הם אוכלי עשב ימיים, והם ניזונים מעשבי הים Potomogetonaceae, Hydrocharitaceae, כמו כן הם אוכלים אצות וסרטנאים שונים.

התנהגות

האויב הטבעי העיקרי של תחש המשכן הוא הכריש; ישנן עדויות למלחמות בין עדרים של תחשי משכן ובין כרישים, המסתיימות לרוב בטבח. על אף שיונק זה פסיבי בהתנהגותו, נראו מקרים של התנגדות ערה וגירוש הפולשים מהטריטוריה.

בשעת פחד מייצרים הבוגרים קולות שריקה עזים, הגורים מייצרים קולות בכי המזכירים פעיות. תקשורת זו היא למרחקים קצרים בלבד ובתדרים הקרובים לאוזן האנושית. על אף שהיום נדירות התקהלויות המין, בעבר היו תחשי המשכן נעים בלהקות של מאות פרטים. הגורים היו מתרחקים מהלהקה במשך היום, ויוצרים מין "בית ילדים" במים הרדודים יותר. כיום, הם מתקהלים בקבוצות של 6 פרטים. הזכרים מתרחקים מיחידת הגרעין אם-ולד.

נדידה למרחקים ארוכים כמעט ואינה מתועדת, אולם נדידה יומית ועונתית למרחקים קצרים מתרחשת בלהקות מסוימות. הגאות והשפל, טמפרטורת המים ומקורות המזון המשתנים, הם האחראים לנדידות אלו. מהירות שחייה ממוצעת כ-10 קמ"ש, בשעות מצוקה מגיעים למהירויות 20-15 קמ"ש. צלילות לעומק מתמשכות 3-1 דקות.

תחש המשכן והאדם

הקצב האיטי של הילודה, המשולב עם תקופת פוריות קטנה אך משך חיים ארוך, הם הסיבה הטבעית לסכנת ההכחדה של המין. בנוסף קיימת סיבה לא טבעית וקריטית למין זה.

תחש המשכן ניצוד בכל תחום מחייתו עבור בשרו המזכיר, כך אומרים, בשר עגל רך. גופם מכיל שומן רב, ומעצמותיהם וחטיהם מייצרים חפצי אומנות המזכירים שנהב. במספר תרבויות אסייתיות משתמשים בחלקי גופו למטרות רפואה וכמעורר מיני. תחש המשכן הוא מין בסכנת הכחדה גורלית, תת-המינים בקרבת אוסטרליה בסכנת ההכחדה הפחות ממשית, עקב המודעות הגוברת באזור זה לחשיבותו האקולוגית של המין.

חקר המאובנים של אבות מין מרחיק עד לתקופת האאוקן ומגלה אוכלוסייה גדולה במזרח הים התיכון.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תחש המשכן באתר הרשימה האדומה של IUCN
איי חוואר

איי חַוואר (בערבית: جزر حوار) הוא ארכיפלג בבחריין המונה שלושים ושישה איים מדבריים. הם ממוקמים סמוך לחופה המערבי של קטר, במזרח מפרץ בחריין שבמפרץ הפרסי.

האיים מרוחקים כ-1.1 קילומטרים מקטר, וכ-16 ק"מ מהאיים המרכזיים של בחריין. למרות קרבתם היחסית לקטר, משתייכים האיים לבחריין. השליטה באיים הייתה במחלוקת בין המדינות, עד שנפתרה בשנת 2001. בעבר היו האיים יחידה מנהלית נפרדת במחוזות בחריין, אך כיום הם משתייכים למחוז הדרומי.

שטח האיים הוא 50.6 קמ"ר. האי הראשי הוא חוואר, אורכו 18 ק"מ ורוחבו נע בין 5.2 ל-0.9 ק"מ. לפי מפקד האוכלוסין שנערך בשנת 2011, התגוררו באיים 3,875 תושבים.

בשנת 1997 הוכרזו האיים כאתר ראמסאר על פי אמנת ראמסאר. בשנת 2002 ניסתה ממשלת בחריין לפעול להכרזת הארכיפלג כאתר מורשת עולמית, בשל הסביבה הייחודית ובית הגידול למינים בסכנת הכחדה. האיים מהווים בית גידול למינים רבים של ציפורים, בעיקר לקורמורן סוקוטרה. באיים מצויים עדרים של ראם לבן וצבי פרסי, ובחופים הסמוכים מצויה אוכלוסייה גדולה של תחש המשכן.

בתחילת המאה ה-19 התגוררו באיים בדואים משבט דאוואסיר. האיים נסקרו לראשונה בשנת 1820, אז נקראו בשם "איי וורדן", והיו בהם שני כפרים. כיום מרבית האיים אינם מיושבים, מלבד חיל מצב ובית מלון באי הראשי. האיים מהווים אתר פופולרי לצוללנים ולצפרים. הגישה מוגבלת לחלק מהאיים.

אפרותריה

אפרותריה היא קבוצת היונקים המודרניים - יונקי שליה, שמוצאם הוא מיבשת אפריקה והאיים הקרובים ושם הם קיימים היום (בנוסף על דרום ודרום מזרח אסיה). משמעות שמם המדעי: Afro - אפריקאים, theria - בני קבוצת "תריה" (יונקי שליה).

זו על-סדרה שרבים מבני הסדרות בה נכחדו וקיימים רק כמאובנים היום והיא נחשבת לבין הקדומות שביונקי השליה לאחר הדלשינאים. רוב בני הקבוצה הם יצורים קטנים, אבל בה נמצאים חיות היבשה הגדולות ביותר כיום - הפילים.

ארכף ארבע אצבעי

ארכף ארבע אצבעי (שם מדעי: Petrodromus tetradactylus) הוא מין יחיד בסוגו במשפחת הארכפיים, בעל ארבע אצבעות ברגליו.

ארכף גדול

ארכף גדול (שם מדעי: Rhynchocyon) הוא סוג של יונקים קטנים ממשפחת הארכפיים והם המינים הגדולים ביותר של ארכפים.

הארכפים הם קרובים רחוקים של הפילים והם בעלי חוטם מוארך וכפוף בעל שערות רבות. הרגליים שלהם גדולות ועוזרות להם לקפץ במהירות להתגוננות מטורפים והפרווה שלהם בדרך כלל אדמונית או שחורה עם סימנים ליד העיניים.

מינים:

ארכף זהוב-גב (Rhynchocyon chrysopygus)

ארכף משובץ (Rhynchocyon cirnei')

ארכף אפור-פנים (Rhynchocyon udzungwensis)

ארכף אדום-ראש (Rhynchocyon petersi)

דבקיים

דבקיים או רמורות (שם מדעי: Echeneidae) היא משפחה של דגים מסדרת הדקראים החיים בכל הימים והאוקיינוסים בעודם נצמדים לגופם של יצורי ים אחרים גדולים יותר. במשפחה זו 3 סוגים בהם 8 מינים החיים באזור האוקיינוסים הטרופיים או הממוזגים והימים הרדודים.

אורכם של הדבקיים 7-75 ס"מ והם בעלי גוף מוארך, צבעים לבנים עם פסי צד כהים ומעל מצחם המוארך, במקום סנפירי גב ישנה כרית יניקה העוזרת לדג להיצמד למינים אחרים. הם נצמדים למינים אחרים ומשייטים איתם לאורך איפה שהם נמצאים וגם מנקים אותם. הם ניזונים משיירי ארוחות הפונדקאים שלהם וכן מפלנקטון ויצורים אחרים שהם תופסים במים. הם לא מזיקים למינים המארחים שלהם.

הם נצמדים למגוון חיות ים כמו לווייתנים, כרישים, מנטות, דגים גדולים כמו טונה או דג חרב, תחש המשכן, צבי ים ולעיתים אפילו לצוללנים. לעיתים הם גם צוללים עם מארחיהם לעומק.

יונקים ימיים

יונקים ימיים (באנגלית: Marine mammal) היא קבוצה פוליפילטית לא-טקסונומית של יונקים השוכנים בעיקר בים או שמשיגים את מזונם בים, להבדיל מיונקים מימיים (Aquatic mammal) השוכנים בעיקר או בסביבת מים בכלל אך לא רק בים.

היונקים התפתחו לראשונה על היבשה ומאוחר יותר יונקים ימיים התפתחו בהתאמה לחיים בים.

יונקים אלה מגוונים בגודלם מגודלה של הלוטרה הימית שאורכה עד 113 ס"מ ומשקלה עד 8 ק"ג ועד למשקלו של הלווייתן הכחול שאורכו מעל 33 מ' ושוקל מעל 170 טון.

כריש סיגר

כריש סיגר המכונה גם כְּרִישְׁאוֹר (שם מדעי: Isistius brasiliensis) הוא מין של דג סחוס קטן ממשפחת כרישי עפיפון (Dalatiidae) שבסדרת הקוצנאים. הוא מצוי באוקיינוסים הפתוחים הרחק מהיבשה ונודד ברחבי האוקיינוסים בחיפוש אחרי מזון.

אורך כריש זה עד 42 ס"מ בזכרים ועד 56 ס"מ בנקבות הגדולות יותר. הוא בעל מבנה דק ומוארך, המזכיר סיגריה ונתן לכריש את שמו. הראש עגלגל בעל עיניים גדולות ובעיקר בעל לסתות גדולות עם 32 שיניים ארוכות וחדות הפעורות לרווחה. הכריש בעל זימים קטנים והוא יכול לעצור את שחייתו.

הכריש חי בים הפתוח בכל האוקיינוסים הטרופיים והסובטרופיים אך בעיקר הרחק מהחופים. הוא מגיע צפונה עד אלסקה ודרומה עד ניו זילנד.

מין זה הוא ניזון מדיונונים, שטרגליים ודגי תהומות שונים החיים במצולות אותם (וחלקם דומים לו בגודלם) הוא תופס באמצעות יניקה מהירה של המים סביבו. בנוסף הוא ניזון מבשר של יצורי ים שונים, על ידי נשיכה של בשרם וחיתוך האזור על ידי הסתובבות ושיסוע של הבשר. התנהגות טפילית זו מבוצעת על ידי שוכני ים רבים: לווייתנים שונים (בעיקר לווייתני מקור החיים בעומקים וגם דולפינים, ראשתננים ולווייתני מזיפות), טורפים ימיים (אריות ים, פילי ים וכלבי ים נמריים), תחש המשכן, דמויי-כריש, בטאים, כימראים, דגי גרם שונים.

חלק מהמינים הפונדקאים (בעיקר דגי גרם וכרישים) מתים מהזיהומים של הפציעות שעומקם עד 7 ס"מ. אחרים - בעיקר הלווייתנים שוכני המצולות והענקיים, חסרי רגישות ייחודית ולרבים מהם מאות צלקות על עורם.

לוחכי עשב

לוחכי עשב או רועי עשבים הם בעלי חיים הרביורים אוכלי צמחים, הניזונים מהחלקים העליונים של העשבים ברחבי העולם, בעיקר באחו, במדשאות, בסוואנה ובערבות העשב ברחבי העולם. צורת אכילה דומה לשיטת הלוחכים הם לוחכי העלים שניזונים מחלקי צמחים גבוהים, מבלי לעלות על העץ. דבר זה נפוץ אצל כמה איילים, ג'ירפות ובהמות מבויתות מקבוצת מעלי גירה וגם אצל פילים וקרנפים.

רוב העשבים שייכים למשפחת הדגניים הגדולה, המצמיחים עלים קשים מקצה השורש שלהם ואכילת העשבים אינה הורגת כליל את הצמח. העשבים מתפרשים בדרך כלל על פני שטח עצום היכול לכלכל חיות רבות. וגם חיות רבות לוחכות את העשב בעדרים עצומים.

החיות צריכות להקדיש את רוב זמנם לאכילת העשבים וכן להתכופפות ולמנוסה מהירה מטורפים שיכולים לתקוף את החיות השקועות באכילה. לשם כך יש ללוחכים שריר צוואר גדולים היכולים להתכופף לאורך זמן וכן רגליים ארוכות וחושים דרוכים החשים מרחוק בטורפים. הם בעלי קיבות גדולות היכולות להתמודד עם התאית שבעשבים וחלקם יכולים להעלות גירה וכך לאכול את העשב מחדש. יצורים אחרים כמו הארנבת ניזונים מהעשב, מפרישים אותו כצואה ואוכלים אותה כדי להמשיך את פירוק החומרים.

ישנם מינים שונים של לוחכים: רוב מכפילי הפרסה, הטפיר, הקפיברה והדרבן, מיני האווזים, האיגואנה, צבי היבשה וחרקים כמו הנמלים והחגבים. ישנם לוחכי עשב גם מתחת למים: סרטנאים שונים, קיפודי ים, דגים כמו הבתרניים, תחש המשכן וצבי הים.

מפרץ פאנג נגה

מפרץ פאנג נגה (בתאית: อ่าวพังงา) הוא מפרץ בים אנדמן ששטחו 400 קמ"ר, המצוי צפונית למצר מלאקה, בין האי פוקט לבין דרום תאילנד.

בשנת 1981 הוכרז אזור המפרץ כחלק מהפארק הלאומי אאו פאנג נגה, בשל נופיו הכוללים צוקי אבן גיר מרשימים. ההכרזה היא בהתאם לאמנת רמסר שלפיה הפארק הוא אזור ביצה מוגן בעל חשיבות בינלאומית.

במפרץ 42 איונים, עליהם יערות גשם בהם גדלים 28 זנים של עצי מנגרוב, וביצות.

בין האיים שוניות אלמוגים.

בפארק הלאומי מקננות ציפורים רבות (נספרו 88 מינים ובהם חופמי מלזי (Charadrius peronii) ובצנית אסייתית (Limnodromus semipalmatus) וכן 82 מיני דגים, 18 מיני זוחלים, 3 מיני דו חיים ו-17 מיני יונקים (ובהם תחש המשכן (המצוי בסכנת הכחדה), גיבון לבן-יד, סרו סומטרי ופוקנה הודית.

בנוסף, מגן הפארק על מספר קהילות מקומיות של צועני ים מוסלמים ועל כפר דייגים הייחודיים בהם הם מתגוררים (הממוקמים על קלונסאות בינות האיים).

המפרץ מהווה אתר תיירות פופולרי.

פיל אפריקני

פיל אפריקני (שם מדעי: Loxodonta) הוא סוג במשפחת הפיליים לצד הסוג פיל.

פילאים

פִּילָאִים (שם מדעי: Proboscidea) היא סדרה במחלקת היונקים, הכוללת את הפילים ואת קרובי המשפחה שלהם שנכחדו, ובייחוד הממותה והמסטודון. המין החי הגדול ביותר בבני סדרה זו - פיל סוואנה אפריקני (Loxodonta africana) הוא חיית היבשה הגדולה ביותר כיום והפרט הכי גדול שניצוד הגיע למשקל של 12 טון אם כי רוב הפרטים מגיעים רק עד ל-9 טון.

ריטינות

ריטינות (שם מדעי: Dugongidae) הם משפחת יונקים ימיים מסדרת התחשאים, שכיום כוללת רק מין אחד - תחש המשכן (Dugong dugon) - הנפוץ בימים טרופיים באפריקה ובדרום אסיה ואוסטרליה. בעבר הייתה גם פרת הים של שטלר (Hydrodamalis gigas) שנכחדה במאה ה-17 וחיה באזור מיצר ברינג.

עוד סוגים נכחדים הם:

Anisosiren

Indosiren

Miodugong

Bharatisiren

Callistosiren

Crenatosiren

Corystosiren

Dioplotherium

Domningia

Kutchisiren

Nanosiren

Rytiodus

Xenosiren

Caribosiren

Halitherium

Metaxytherium

Paralitherium

Priscosiren

Sirenavus

Dusisiren

שפן הסבך

שפן הסבך (שם מדעי: Heterohyrax brucei) הוא מין יחיד בסוגו של יונק קטן ממשפחת השפניים. שפן זה חי בערבות עשב וסוואנות במזרח אפריקה והוא בעל פרווה חומה-זהובה.

שפן עצים

שפן עצים (שם מדעי: Dendrohyrax) הוא סוג במשפחת השפניים החי רק באפריקה שמדרום לסהרה. בסוג ישנם 2 מינים שאחד חי במערב אפריקה ואחד בדרום מזרח אפריקה.

שני המינים בעלי כריות שטוחות העוזרות להם לטפס על עצים ביעילות והם יוצאים בלילות לאכול מהעצים עלים, פרחים, זרעים ופירות. הם חיים בלהקות קטנות ומשמיעים בלילה צווחות חזקות. הם נפוצים ואינם בסכנה אם כי יש להם טורפים רבים.

בסוג זה 2 מינים:

שפן עצים מערבי (Dendrohyrax arboreus)

שפן עצים מזרחי (Dendrohyrax dorsalis)במיונים מסוימים תת-המין (D. a. validus) נחשב למין עצמאי.

שפניים

שפניים (שם מדעי: Procaviidae) היא משפחה יחידה בסדרת השפנאים (Hyracoidea) של יונקים קטנים וצמחוניים.

תחש גמדי

תחש גמדי (שם מדעי: Trichechus pygmaeus) הוצע כמין על ידי ד"ר Marc van Roosmalen, חוקר פרימטים מאוניברסיטת אמסטרדם. להפרידו מתחש הנהרות האמזוני, הקרוב אליו, ושהוגדר שנים כתת מינו, מכך אמור להזכירו בתכונותיו, ובמקום מחייתו, ממדיו קטנים וקמפקטיים ביחס למינים אחרים ממשפחת התחשאים: משקלו לא עולה על 60 ק"ג כשאורכו מגיע ל-130 ס"מ. למעשה, המין הקטן ביותר ממשפחת התחשאים.

ארגון הIUNC אינו מכיר בו כמין נפרד.

תחש נהרות

תחש נהרות (שם מדעי: Trichechus), סוג יחיד במשפחת התחשיים (Trichechidae), הידוע גם בשם "פרת ים". מיניו הם יונקים ימיים גדולים. משפחת התחשיים שונה ממשפחת הריטינות (Dugongidae) הכוללת את תחש המשכן בצורת הגולגולת וצורת הזנב. זנב תחש הנהרות הוא בצורת משוט בעוד שזנב תחש המשכן ממוזלג. תחש הנהרות הוא אוכל עשב, ומבלה רוב זמנו ברעיה במים רדודים.

תחש הנהרות שוכן במים רדודים, בשטחי החוף הביצתיים של צפון, מרכז ודרום אמריקה ,הים הקריבי ומערב אפריקה.

מין אחד (תחש נהרות אפריקני – Trichechus senegalensis) שוכן בחוף המערבי של אפריקה, מין אחר (תחש נהרות אמאזוני) שוכן בחופה המזרחי של אמריקה הדרומית, והשלישי (תחש נהרות קריבי) לחופי האיים בים הקריבי.

ישנו גם מין רביעי שקיומו מוטל בספק - (תחש גמדי - Trichechus bernhardi) בנהר האמזונאס.

תחש הנהרות של פלורידה מסווג לעיתים כמין נפרד, אבל ארגון ה-ITIS מתייחס אליו כאל תת-מין של תחש הנהרות הקריבי, וזהו הסיווג המקובל כיום. תחש נהרות זה יכול להגיע לאורך של 4.5 מטר ויותר, והוא חי הן במים מתוקים והן במים מלוחים. פעם נהגו לצוד אותו בשל בשרו ושומנו, אך עתה הוא מוגן על ידי חוק.

תחש הנהרות הקריבי הוא בעל חיים בסכנת הכחדה. אף שאינו מאוים על ידי אף טורף טבעי. התפשטות האדם צמצמה את בית הגידול הטבעי בשטחי החוף הביצתיים, ותחשי נהרות רבים נפצעים ממדחפים של סירות מנוע. תחשי הנהרות בולעים לעיתים קרובות ציוד דיג (קרסים, משקולות מתכת) בזמן אכילה. נראה שחומרים זרים אלה אינם מזיקים לתחש הנהרות, למעט חוטי הניילון. אלה עלולים לסתום את מערכת העיכול של החיה ולהרוג אותה באיטיות.

לעיתים קרובות נוהגים תחשי נהרות להתאסף סמוך לתחנות כוח הפולטות לים מים חמים. הם נעשו תלויים במקור חום בלתי טבעי זה, והפסיקו להגר למים חמים יותר בשל האספקה הקבועה של מים חמים. לאחרונה (2004), נסגרו תחנות כוח אחדות, ובשל כך מנסה אגף הדייג וחיות הבר של ממשלת ארצות הברית למצוא דרך לחמם את המים עבור תחשי הנהרות.

תחש נהרות קריבי

תחש נהרות קריבי (שם מדעי: Trichechus manatus) הוא תחש נהרות, והמין הגדול ביותר של יונקים ימיים מסדרת תחשאים (הכוללת גם את תחש המשכן ואת פרת הים של שטלר שנכחדה).

תחשאים

תחשאים (שם מדעי: Sirenia) סדרת יונקים ימיים איטיים שהתפתחו מפרסתנים יבשתיים לפני יותר מ-50 מיליון שנים.

אפרותריה
פיליים
פיל אפריקני פיל סוואנה אפריקניפיל יער אפריקני Macroscelides proboscideus Basel Zoo 28102013
Loxodonta africana - Etosha 2013
Israel. Rock Hyrax (15356301944)
פיל פיל אסייתי (תת-מינים: פיל הודיפיל סרי לנקיפיל סומטריפיל בורנאי)
תחשאים
ריטינות תחש המשכן • פרת הים של שטלר
תחשיים תחש נהרות קריביתחש נהרות אמאזוניתחש נהרות אפריקניתחש גמדי
שפנאים
שפן סלע שפן סלע
שפן עצים שפן עצים מזרחישפן עצים מערבי
שפן הסבך שפן הסבך
חדפי פיל
ארכף ארכף קצר-אףארכף הכףארכף שחור-רגלארכף שחורארכף הסבךארכף סלע מזרחיארכף קארוארכף סומליארכף צפון אפריקניארכף אדמוניארכף סלע מערבי
ארכף עגול-אוזן ארכף עגול-אוזן נמיביארכף עגול-אוזן קארוארכף עגול-אוזן אטנדקה
ארכף ארבע אצבעי ארכף ארבע אצבעי
ארכף גדול ארכף זהוב-גבארכף משובץארכף אדום-ראשארכף אפור-פנים
טנרקאים
טנרקיים טנרק מצויטנרק לוטרה ענק • טנרק גדול-אוזן • טנרק האורז
חפרפזיים חפרפז • חפרפז גראנט • חפרפז ארנדי
שנבובאים
שנבוביים שנבוב

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.