תחזקנה

תֶּחֱזַקְנָה הוא שמו העממי ועיבודו המקוצר והמולחן של בִּרְכּת עָם, שיר מאת חיים נחמן ביאליק, שאומץ כהמנון תנועת העבודה הישראלית.

Bialik young
ביאליק, בערך בתקופה בה נכתב השיר.

רקע

התרבות הציונית ראתה באחריותו של החלוץ לבניין הארץ ערך מכונן. הקשר בין החלוץ המתמסר לעבודת האדמה בארץ ישראל ומקריב עצמו למענה הוצג כקשר של דם, זיעה, ייסורים ומוות. כמקובל בשירה הציונית, בימים ההם, שאפו המשוררים לעורר בקוראיהם רגשות לאומיים באמצעות הסבל המתואר שיניע להתגייסות בפועל לבניין המולדת. אידיאל ההקרבה אומץ על ידי התנועות הציוניות מימין ושמאל וגם דור הלוחמים לעצמאות המשיך להאדיר את הלוחם המקריב את חייו למען הכלל.

השיר ולחנו

השיר נכתב על ידי ביאליק בן ה-21 באדר ב' תרנ"ד (1894) בקורוסטישוב (ליד ז'יטומיר), ופורסם בשנת תרנ"ה בכתב העת "ממזרח וממערב" שהוציא בווינה ראובן בריינין.[1] בשנת 1900 נדפס שנית בקובץ "כינור ציון" שיצא לקראת הקונגרס הציוני הרביעי, ובעקבות פרסום זה תורגם לרוסית על ידי לייב יפה, והולחן.[2]

הלחן המקובל נכתב על ידי אברהם צבי אידלסון, אם כי יש הטוענים[3] כי מדובר בלחן "רוסי עממי" של שיר הנקרא במקור "מאייסקאייה פייסניה" ("זמר מאי").

מילות השיר המולחנות הן הבית הראשון, הרביעי והשביעי (האחרון), אולם פעמים רבות מושר רק הבית הראשון.

ברכת עם (תחזקנה) בביצוע מקורי, מקהלת גברים בניצוח א. צ. אידלסון, הקלטה משנת 1922. מתוך "שירים ששמענו פעם" באתר הספרייה הלאומית

תֶּחֱזַקְנָה יְדֵי כָל-אַחֵינוּ הַמְחוֹנְנִים
עַפְרוֹת אַרְצֵנוּ בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם;
אַל יִפֹּל רוּחֲכֶם – עַלִּיזִים, מִתְרוֹנְנִים
בֹּאוּ שְׁכֶם אֶחָד לְעֶזְרַת הָעָם!
 
הֵן סוֹפְרִים אֲנַחְנוּ אֶת-נוֹדְכֶם וְחוֹבְבִים
נִטְפֵי הַדְּמָעוֹת וְזֵעַת הָאָף,
הַיּוֹרְדִים כַּטַּל לְיִשְׂרָאֵל וּמְשׁוֹבְבִים
נַפְשׁוֹ הַנִּלְאָה, הַשּׂוּמָה בַכָּף.
 
וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּקְדַּשׁ כָּל-דִּמְעָה שֶׁצָּלֲלָה
בְּיָם דִּמְעָתֵנוּ, נְדָבָה לָעָם,
כָּל-טִפָּה שֶׁל זֵעַת אַפַּיִם, שֶׁסָּלֲלַה
דֶּרֶךְ אֲדֹנָי – כְּחֵלֶב וָדָם.
 
אִם-לֹא אֶת-הַטְּפָחוֹת – רַק מַסַּד יְסַדְתֶּם –
רַב-לָכֶם, אַחַי, עֲמַלְכֶם לֹא-שָׁוְא!
הַבָּאִים – וּבְנִיתֶם וְטַחְתֶּם וְשַׂדְתֶּם,
עַתָּה רַב-לָנוּ אִם נָטוּי הַקָּו.
 
גּוֹי קַו-קָו אֲנָחְנוּ! מִקַו לָקָו קוֹמְמוּ
שִׁמֲמוֹת עוֹלָם וּבְנוּ בִנְיַן-עַד!
יֶשׁ-יוֹם – וּמִיָּם עַד-יָם יֵצְאוּ יִשְׁתּוֹמְמוּ
לִרְאוֹת מַה-פָּעַל קְטֹן גּוֹיִם, עַם נָד.
 
וְלָמָה, הַמְפַגְּרִים, פַּעֲמֵיכֶם כֹּה בוֹשְׁשׁוּ?
הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל, הַאִם בְּנֵי מֵרוֹז?
הוֹי, כֹּחוֹת נִפְרָדִים, הִתְלַקְּטוּ, הִתְקוֹשְׁשׁוּ!
עִבְדוּ שְׁכֶם אֶחָד בְּחַיִל וָעֹז!
 
אַל-תֹּאמְרוּ: קָטֹנּוּ – הֲטֶרֶם תִּתְבּוֹנְנוּ
פְּנֵי אֲבִיר יַעֲקֹב הַהוֹלְכִים בַּקְּרָב;
מִימֵי זְרֻבָּבֶל יָדֵינוּ לֹא-כוֹנְנוּ
מִפְעַל אַדִּירִים כָּמֹהוּ וָרָב.

מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת? הַבּוּז לַמִּתְלוֹצְצִים!
מַלְּטוּ אֶת-עַמְּכֶם וְאִתִּים עֲשׂוּ –
עַד-נִשְׁמַע מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים מִתְפּוֹצְצִים
קוֹלוֹת אֲדֹנָי הַקֹּרְאִים: עֲלוּ!

חיים נחמן ביאליק, ברכת עם

מקורות מקראיים

בפרסומו הראשון (תרנ"ה) נדפס השיר כשמקדים אותו ההרמז המקראי: "בִּרְכַּת-ה' אֲלֵיכֶם; בֵּרַכְנוּ אֶתְכֶם בְּשֵׁם ה'." (ספר תהילים, פרק קכ"ט, פסוק ח').

חלק ממילות המפתח שבשיר לקוחות מנבואות הנחמה שבספר זכריה הנוגעות לגאולה. כך למשל: "אַל-תִּירָאוּ, תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם" (ספר זכריה, פרק ח', פסוק י"ג), "לָכֵן כֹּה-אָמַר ה', שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלִַם בְּרַחֲמִים--בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ, נְאֻם ה' צְבָאוֹת; וְקָו יִנָּטֶה עַל-יְרוּשָׁלִָם." (ספר זכריה, פרק א', פסוק ט"ז) וכן "כִּי מִי בַז, לְיוֹם קְטַנּוֹת" (ספר זכריה, פרק ד', פסוק י'). המילה "תחזקנה" מתייחסת גם לפסוק "הֲיַעֲמֹד לִבֵּךְ, אִם-תֶּחֱזַקְנָה יָדַיִךְ, לַיָּמִים, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אוֹתָךְ" (ספר יחזקאל, פרק כ"ב, פסוק י"ד).

הפסוקית "עליזים, מתרוננים" מרמזת למאמר תהילים: " יַעֲלֹז שָׂדַי, וְכָל-אֲשֶׁר-בּוֹ; אָז יְרַנְּנוּ, כָּל-עֲצֵי-יָעַר." (ספר תהילים, פרק צ"ו, פסוק י"ב).

השאלה "מי בז ליום קטנות?" מתייחסת לשאלה בנבואת זכריה: "מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת" (ספר זכריה ד', י'). הציווי "אתים עשו" בבית האחרון מתייחס לנבואת ישעיהו: "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל- גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה." (ספר ישעיהו, פרק ב', פסוק ד'). הדימוי "ראשי ההרים מתפוצצים" מרמז לפסוק "רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם, וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי-עַד, שַׁחוּ גִּבְעוֹת עוֹלָם." (ספר חבקוק, פרק ג', פסוק ו'). בהמשך, קולות אדוני הקוראים: עלו! מתייחס לספר תהלים, פרק כ"ט ("קוֹל-ה' בַּכֹּחַ; קוֹל ה', בֶּהָדָר." (ספר תהילים, פרק כ"ט, פסוק ד')) ולפסוקים "וּבִשְׁלֹחַ ה' אֶתְכֶם, מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לֵאמֹר, עֲלוּ וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם..." (ספר דברים, פרק ט', פסוק כ"ג) ו"עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ, וּבְנוּ הַבָּיִת; וְאֶרְצֶה-בּוֹ וְאֶכָּבְדָה, אָמַר ה'. " (ספר חגי, פרק א', פסוק ח')

השיר כהמנון

PikiWiki Israel 296 Kibutz Gan-Shmuel sk1- 2 גן-שמואל-חוגגים את האחד במאי 1940
חברי גן שמואל בחגיגות אחד במאי, 1940, אירוע בו הושרה תמיד "תחזקנה"

השיר נכתב בשלהי העלייה הראשונה ואומץ כהמנון על ידי עולי העלייה השנייה והעלייה השלישית. כל אספת פועלים הסתיימה בשירת "תחזקנה". אחד ממנהיגי הפועלים, ברל כצנלסון, הפציר שלא לזנוח את ההמנון הלאומי, "התקווה", כפי שהוחלט בקונגרס הציוני השישי וכך השתרש המנהג לשיר את "תחזקנה" בצמוד ל"התקווה". בעיתונות הפועלים של התקופה התקיים במשך זמן מה פולמוס: "התקווה" או "תחזקנה".[4] שירת תחזקנה הפכה לסימן היכר סוציאליסטי ועל כן נמנעו לשיר את השיר כהמנון בכינוסי ההסתדרות הציונית ובתנועת הצופים העבריים. לביאליק עצמו לא נעמה העובדה ששירו הפך להמנון סוציאליסטי, וכאשר השתתף בטקסים שבהם הושר וכל הקהל קם על רגליו, נהג להישאר לשבת.[5]

חוקרים[6] מציינים את ההבדל בין "התקווה" ל"תחזקנה". שירו של ביאליק הוא שיר-המון אקטיבי הקורא לעם להתגייס ולהטות שכם להצלחת המפעל הציוני, בעוד שירו של נפתלי הרץ אימבר הוא שיר-יחיד של כמיהה וכיסופים. גם מעמדו של ביאליק היה גבוה לאין ערוך מזה של אימבר, עם זאת רוב העם בחר לדבוק בשיר הלירי של אימבר מאשר ב"תחזקנה".

בשירו המקורי והשלם של ביאליק מוצגים הפועלים העברים כיחידה אחודה, מאמינה, חסרת זהות אישית, שהנכונות להקרבה עצמית למען הארץ נתפסת כחלק מחובותיה. לעומת זאת, בגלגולו המקוצר ב"תחזקנה" בו שרים רק את הבית הראשון, נעלמים ההקרבה העצמית, המצוקות והפגיעות בגוף וברוח וכל שנותרת היא ברכה לחלוצים העולים ובונים את ארץ ישראל וקריאה ליהודי הגולה לעלות לארץ.

שנים רבות היה נהוג לשיר את השיר, יחד עם "האינטרנציונל" ו"התקווה" בכל כינוסי תנועת העבודה וההסתדרות, בחגיגות אחד במאי, בעלייה לקרקע של קיבוצים, בתום טקסים שונים ובהזדמנויות חגיגיות אחרות. שירת "תחזקנה" הייתה נפוצה גם בסיום מסדרים בפלמ"ח, למרות שלא היה המנון רשמי של הפלמ"ח. כיום מושר השיר בכינוסי תנועות הנוער הנוער העובד, המחנות העולים והשומר הצעיר ובכינוסי חגיגות יובל לקיבוצים וכינוסים נוסטלגיים כפגישות מחזור.

העלייה על הקרקע של קיבוץ בית גוברין תוארה במילים הבאות בעיתון "על המשמר", על ידי העיתונאי שבתאי קפלן:

שני דגלי הלאום והמעמד [כלומר הדגל האדום] מתנוססים מעל בניין מידות, הנושא על קירותיו את סמלי הפלמ"ח וצבא ההגנה לישראל. הדגלים בישרו אל מרחוק את דבר הקמתה של הנקודה החדשה... בשעה 11... נפתח הטקס בשירת תחזקנה והאינטרנציונל. חברה קראה את השיר "מגש הכסף" לנתן אלתרמן...

"על המשמר" 4 ביוני 1949

משבר פוליטי

זיהויו המוחלט של 'תחזקנה' עם אידיאל בניין הארץ לבש צביון פוליטי עת הכנסת השנייה בה היה רוב למפלגות הפועלים, הכלילה בטיוטות לחוק חינוך ממלכתי התשי"ג-1953, נוהל מחייב לציון האחד במאי - חג הפועלים, בשירת השיר והנפת הדגל האדום. אל נוכח מחאתם של ארבעה משרי ממשלת ישראל הרביעית, אנשי הציונים הכלליים, שהתפטרו ולאחר מכן חזרו בהם מהתפטרותם, לנוהל המוצע, נזנח הרעיון.

אזכורים בתרבות

בסרט "חור בלבנה" שביים אורי זוהר ישנה סצנה בה נערך מבחן בד לשחקניות שמקריאות את השיר.

בעת מלחמת לבנון השנייה פרסם המשורר אילן שיינפלד פרפרזה לשיר, שבה ביקש לחזק את ידי הלוחמים.[7]

בסרט "גבעת חלפון אינה עונה" פורץ סרג'יו קונסטנצה (מגולם על ידי ישראל פוליאקוב) בשירת "תחזקנה" בפני המח"ט בסוברו כי זהו מנהגם של חיילי צה"ל הפטריוטים.

באחת מתוכניות "ניקוי ראש" מ-1974 בוצעה פרודיה על השיר על רקע גל שביתות שהיה אז בארץ והמילים כללו את השורה "אל יפול רוחכם עליזים מתרוננים - אתם מחזיקים מדינה בביצים".

לקריאה נוספת

  • מנחם אריך קליבנסקי, ברכת עם לחיים נחמן ביאליק עם צירופי הלשונות ומקורותיהם במקרא ובפיוט, ברלין: הוצאת קדם, 1936.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "ברכת עם", ממזרח וממערב, שנה א, חוברת ב (תרנ"ה), עמ' 148–149.
  2. ^ אבנר הולצמן, חיים נחמן ביאליק - השירים, דביר, עמ' 40.
  3. ^ אורי יעקובוביץ', "זמרשת"
  4. ^ אליהו הכהן, כיצד הפכה "התקווה" להמנון בתוך יואל רפל (עורך), אין זו אגדה : ציונות - הסיפור והמעשה, 1997
  5. ^ מרדכי נאור, המנונים, באתר של מרדכי נאור
  6. ^ ראו אצל איתי מרינברג, עין לציון צופיה, וגיש עמית, האומה והתקווה: כיצד זכרנו ומדוע שכחנו את נפתלי הרץ אימבר, בתוך: מכאן – כתב עת לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית, ו' (אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, דצמבר 2005), עמודים 86 - 105
  7. ^ http://www.shin1.co.il/forum/forums.php?fid=13&sid=2819&sortby=
אילן שיינפלד

אילן שיינפלד (נולד ב-22 באפריל 1960) הוא משורר, סופר עברי ואיש יחסי ציבור. הוא חתן פרס היצירה לסופרים ומשוררים ע"ש ראש הממשלה לוי אשכול, בו זכה בשנת 1990 ובשנת 2015.

שיינפלד, יליד רמת השרון, הוא מראשוני ההומוסקסואלים שיצאו מהארון בישראל והצהירו על זהותם המינית.

שיינפלד גר כיום ביישוב הקהילתי תובל בגליל המערבי. הוא אב חד-הורי לתאומים שנוצרו באמצעות פונדקאות. מאז 2010 הוא מפרסם בלוג שבו הוא מתאר בגילוי לב ובציוריות את חוויות האבהות, האתגרים, הרגשות, השמחות והקשיים.

אמנת קושטא

אמנת קושטא (באנגלית: The Convention of Constantinople) היא אמנה בינלאומית אשר נחתמה בקונסטנטינופול, ביום 29 באוקטובר 1888 בידי בריטניה, גרמניה, האימפריה האוסטרו-הונגרית, ספרד, צרפת, איטליה, הולנד, רוסיה, והאימפריה העות'מאנית, כדי להבטיח מעבר חופשי בנתיב המים של תעלת סואץ בעיתות שלום ומלחמה. כל המדינות החתומות היו באותה עת מעצמות אירופאיות. האמנה קובעת הלכה למעשה את מעמדה של תעלת סואץ כנתיב מים בינלאומי, אשר זכות המעבר החופשי בו צריכה להינתן לכל, ללא הבדל בהשתייכות לאומית של הספינה, בסוג הספינה, או במטענה. נוסח האמנה הוסכם על המדינות החותמות ב-2 במרץ 1888 והיא נחתמה בחודש אוקטובר, ותהליך אישרורה על ידי כל אחת מן המדינות החותמות הסתיים ב-22 בדצמבר 1888.

האינטרנציונל

"האינטרנציונל" (צרפתית: L'Internationale) הוא המנון שמאל פוליטי. המילים המקוריות נכתבו בצרפתית על ידי אז'ן פוטייה (1816–1887) בשנת 1871 והולחנו בידי פייר דֶּגֶייטֵר (1848–1932) בשנת 1888. השיר נכתב בעקבות דיכוי הקומונה הפריזאית במהלך המלחמה בפרוסיה ותורגם לעשרות שפות. זהו אחד ההמנונים המפורסמים ביותר בעולם, המושר עד היום בפי סוציאליסטים מכל הגוונים - קומוניסטים, אנרכיסטים, וסוציאל-דמוקרטים.

הגרסה הרוסית של השיר, בתרגומו של ארקדי (אהרון) קוץ מ 1902, שימשה כהמנון הלאומי של ברית המועצות עד שנת 1944, וכן כהמנון המפלגה הקומוניסטית. התרגום המקורי לרוסית כלל שלושה בתים ופזמון. בהמשך נוספו בתים נוספים ושונו חלק מהמילים המקוריות.

בספר "חוות החיות" הציג ג'ורג' אורוול פרודיה על שיר זה, בשם "חיות אנגליה".בשנות מלחמת העולם השנייה שימש השיר "ברכת עם" ("תחזקנה", על פי מילתו הראשונה) של ביאליק כהמנון השומר הצעיר, אך בעקבות המלחמה והרדיפות עלה חשש שתיווצר בקרב התנועה רוח של לאומנות, ועל כן צורף האינטרנציונל כהמנונה השני של התנועה. הוא משמש גם כאחד משלושת המנוני הנוער העובד והלומד (יחד עם התקווה ואני מאמין).

השבועה

השבועה הוא שירו של יהושע פלוביץ' במזרח אירופה בשנת 1903. התחבר ביידיש והפך להמנונה של מפלגת "פועלי ציון". במקביל, תורגם השיר לעברית על ידי אברהם לוינסון.

"השבועה" הולחן על ידי אברהם משה ברנשטיין.

התקווה

"הַתִּקְוָה" הוא ההמנון הלאומי של מדינת ישראל, ועד הקמתה היה המנונה של התנועה הציונית. ההמנון כולל, בשינויים קלים, את שני הבתים הראשונים מהשיר "תִּקְוָתֵנוּ" של נפתלי הרץ אימבר, אשר חובר בשנת 1878. מקור הלחן במנגינה רומנית עממית, והוא חובר למלל על ידי שמואל כהן. השיר, שהתקבל כהמנון לאומי ביישוב ובתנועה הציונית משלהי המאה ה־19, נחשב להמנון מדינת ישראל מיום הקמתה, אך עוגן בחוק הישראלי רק כעבור 56 שנה, ב־10 בנובמבר 2004.

חוק חינוך ממלכתי

חוק חינוך ממלכתי, תשי"ג-1953 הוא חוק שאושר בכנסת ב-12 באוגוסט 1953, ואשר נועד לבטל את שיטת הזרמים בחינוך ולעבור לחינוך ממלכתי. החוק נחקק בעקבות דיון סוער שנערך ב-13 בפברואר במליאת הכנסת, ובסופו הורתה הכנסת לממשלה להכין הצעת חוק לביטול הזרמים המפלגתיים ולהנהגת חינוך ממלכתי בעל שתי מגמות – "אחת דתית ואחת אחרת".

חיים נחמן ביאליק

חַיִּים נַחְמָן בְּיַאלִיק (י' בטבת תרל"ג, 9 בינואר 1873 – כ"א בתמוז תרצ"ד, 4 ביולי 1934) היה מגדולי המשוררים העבריים בעת החדשה, סופר, מסאי, מתרגם, עורך ומו"ל שהשפיע רבות על התרבות העברית המודרנית, וזכה לתואר "המשורר הלאומי".

הסופר הרוסי מקסים גורקי כתב:

ברוך קורצווייל, מפרשניו החשובים של ביאליק, כתב על ביאליק:

יצירותיו של ביאליק תורגמו לשפות רבות, ובהן תרגומים רבים לאנגלית, לצרפתית, לגרמנית, לרוסית, לערבית (על ידי זכאי אהרן) וליידיש.

חיים קוגל

חיים קוּגֶל (כ"ג בניסן תרנ"ז, 25 באפריל 1897 – 4 בפברואר 1953) היה חבר הפרלמנט הצ'כוסלובקי, מפעילי תחיית הלשון העברית, נשיאהּ הראשון של המועצה המקומית של חולון ועם הכרזתה כעיר – ראש העירייה הראשון שלה.

חינוך בישראל

מערכת החינוך בישראל מבוססת בעיקר על מערכת החינוך שהקים היישוב מראשית ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. לאחר הקמת המדינה הוקם משרד משרד החינוך, ונחקקו חוקים המסדירים את מערכת החינוך, בהם חוק לימוד חובה, התש"ט-1949 וחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953. בשנת 2013 השקיעה ישראל בחינוך כ-10% מהתל"ג.

משרד החינוך מפקח על בתי הספר באמצעות מפקחים ומורים בתפקידי הדרכה. רוב ההוצאה על חינוך (72.5%) היא עלות העבודה. בשנת 2011 87% משירותי החינוך ניתנו במוסדות חינוך של הממשלה, הרשויות המקומיות ומלכ"רים שרוב המימון שלהם ממשלתי כדוגמת רשת אורט ועמל.

יבש גלעד

יָבֵשׁ גִּלְעָד היא עיר מקראית בנחלת חצי שבט המנשה שבעבר הירדן המזרחי המופיעה כמה וכמה פעמים בתנ"ך. כמשתמע משמה, העיר שכנה ממזרח לנהר הירדן, באזור הגלעד.

יוסף אליהו שלוש

יוסף אליהו שלוש (1870, יפו – י"א באב ה'תרצ"ד, 23 ביולי 1934, תל אביב) היה ממייסדי תל אביב, יזם, סוחר ותעשיין.

יישר כוח

יישר כוח הוא ביטוי של הכרת טובה לאדם על מאמציו ותרומתו, והבעת הערכה להישגיו.

מנחם אריך קליבנסקי

מנחם אריך קְלִיבַּנסקי (בגרמנית: Erich Klibansky‏; 28 בנובמבר 1900 (ו' בכסלו ה'תרס"א) - 24 ביולי 1942 (י' באב ה'תש"ב, נספה בשואה)) היה מנהל הגימנסיה "יבנה" בקלן, הגימנסיה היהודית היחידה בחבל הריין. מפעילי הברחת הילדים מגרמניה במסגרת ה"קינדר-טרנספורט".

משלב

בבלשנות, מִשְלָב או משלב לשוני הוא אופן שימוש בשפה, התואם לנסיבות מסוימות. על פי רוב, זו מידת הרשמיות (פורמליות) או התקניות הדקדוקית או הסמנטית (או ההגייתית) של טקסט מדובר, כתוב, או מסומן.במשלב בא לידי ביטוי ההקשר החברתי של הלשון – כורח הנסיבות והסיטואציה הספציפית שבה נאמרו, נכתבו או סומנו הדברים. אדם עשוי לשנות את משלב שפתו לפי בחירתו וראות עיניו ובהתאם לנסיבות. למשל כאשר אדם משוחח עם אשתו או ילדיו סביר שרמת הרשמיות של השיח תהיה נמוכה (משלב נמוך), ואילו אם אותו אדם יישא נאום בטקס רשמי סביר שיבחר להעלות את רמת לשונו (משלב גבוה).מגזרים שונים ואוכלוסיות שונות משתמשות במשלבים שונים.

מקובל לקבוע את המשלב בהשפעת כמה גורמים:

תחום השיח: ישנם תחומים שמאלצים שימוש במשלב יותר גבוה לעומת תחומים אחרים, למשל שיח בתחום המשפט או הרפואה לעומת שיח בתחום הספורט.

המדיום (האמצעי) התקשורתי: רמת הרשמיות הנדרשת בכתיבת מכתב למשל, שונה מהרמה הנדרשת בשיחה שבעל פה (גם כאשר מדובר באותם מוען ונמען).

תפקיד המשתתפים במסרים: כאמור, אופי השפה הוא שונה כאשר מדובר למשל בשיחה בין בעל לאישה לעומת מפקד וחייל, מראיין ומרואיין וכו'.

מידת הפורמליות של השיח: משלב בטקס רשמי הוא שונה ממשלב של שיחה אינטימית, משלב של מאמר מדעי שונה ממשלב של רשימת קניות, משלב של מכתב הממוען לחבר שונה ממשלב של מכתב הממוען למרצה באקדמיה וכו'.

משפחת מיוחס

משפחת מְיוּחָס היא משפחת רבנים, סוחרים ואנשי ציבור ספרדית. אבות המשפחה הגיעו לארץ ישראל בתחילת המאה השש עשרה בעליית מגורשי ספרד וכן במאה השבע עשרה מאיזמיר והתיישבו בירושלים. מהראשונות שיצאו להתיישב מחוץ לחומות העיר. כמו כן היו מבין המשפחות הספרדיות הראשונות שבניהן התחתנו עם משפחות אשכנזיות, דבר שהיה נדיר בתקופתם.

ספר זכריה

ספר זכריה נמצא במקום האחד עשר בתרי-עשר, בין חגי שקדם לו, למלאכי שפעל אחריו. לפי נוסח המסורה יש בזכריה 211 פסוקים המחולקים ל-14 פרקים.

ראובן אלקלעי

ראובן אלקלעי (י"ב באב תרס"ז 23 ביולי 1907 - ב' בשבט תשל"ו 4 בינואר 1976) היה עיתונאי, סופר, מילונאי, בלשן, מתרגם ועורך שנתוני הממשלה.

שיטת הזרמים בחינוך

שיטת הזרמים בחינוך היא חלוקה של החינוך לזרמים אידאולוגיים מפלגתיים. היא הייתה נהוגה ביישוב היהודי בארץ ישראל ולאחר מכן בציבור היהודי מדינת ישראל מראשיתו של החינוך המודרני (בשנות העשרים של המאה העשרים) ועד לחקיקתו של חוק חינוך ממלכתי ב-12 באוגוסט 1953. היו שלושה זרמי חינוך מרכזיים - זרם העובדים, הזרם הכללי וזרם המזרחי, בנוסף להם זרם אחד שהוכר כרשמי לאחר קום המדינה - הזרם של אגודת ישראל. בנוסף, בתי תלמוד תורה ומוסדות כל ישראל חברים נותרו לא מזוהים מפלגתית.

חיים נחמן ביאליק
שירים אל הציפור • תחזקנה • אם יש את נפשך לדעת • עציץ פרחיםהמתמידהכניסיני תחת כנפךעל השחיטהבעיר ההרגהלא זכיתי באור מן ההפקרשיר העבודה והמלאכהלמתנדבים בעם • ביום קיץ יום חום • בגינהשיר לחמוטלשבת המלכה • פרש • קן ציפורהפרח לפרפרהפרפר לפרח • בין העצים הירקרקים‎ • היא יושבה לחלוןנדנדהמעבר לים • הברכה • מתי מדבר האחרוניםלכבוד החנוכה • בערוגת הגינה • מקהלת נוגניםקומי צאייש לי גןהקיץ גווע • אם יש את נפשך לדעת • אחרי מותילבדי
סיפורים ספר האגדהאלוף בצלות ואלוף שוםגילוי וכיסוי בלשון • החצוצרה נתביישה • אריה "בעל גוף"התרנגולים והשועלשירים ופזמונות לילדיםאגדת שלושה וארבעהויהי היוםמסע הדג‎
הנצחה קריית ביאליקבית ביאליקגבעת ח"ןפרס ביאליקכפר ביאליקשדרות ח"ןכיכר ביאליקמוסד ביאליקרחוב ביאליקקמפוס ביאליק-רוגוזיןשדרות ח"ן
ערכים קשורים מאניה ביאליק‎אירה יאןמרדכי עובדיהומשה אונגרפלדראדיאהל שםעונג שבת

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.