תחום המושב

תחום המושברוסית: Черта оседлости, ביידיש: דער תּחום-המושבֿ נהגה: "דֶר תחוּם הַמוֹיְשֶׁב") היה כינויים של השטחים שיוחדו עבור יהודי האימפריה הרוסית בין 1791 למהפכה הרוסית 1917. שטחים אלה נרכשו לאחר שלוש חלוקות פולין-ליטא והתגוררה בהם אוכלוסייה יהודית גדולה, בניגוד לאזוריה הפנימיים של רוסיה שהיו כמעט ריקים מיהודים. שורת צווים ותקנות אסרה על היהודים המקומיים להגר לתוך רוסיה הישנה והגבילה אותם לשטחי "התחום". במפקד האוכלוסין שעשתה האימפריה הרוסית ב-1897 נמצאו בתחום המושב קרוב ל-4.5 מיליון יהודים, כ־10% מכלל אוכלוסייתו. מתוכם 1,895,815 באוקראינה, כמיליון בבלארוס, 1,267,165 בפולין, כ-400 אלף בליטא, 228,128 במולדובה של היום (בסרביה) ו-37,689 בלטביה (קורלנד). הם חיו ברובם בכפרים ובעיירות ("שטעטלך") בתנאים קשים ובצפיפות מרובה, והתפרנסו בעיקר ממסחר ורוכלות.

תחום המושב
מפת תחום המושב

גאוגרפיה

שטחי "תחום המושב" נגזרו כתוצאה מחלוקת פולין בשלהי המאה ה-18. בעקבות חלוקה זו, סיפחה רוסיה שטחים שהיו שייכים טרם החלוקה לממלכת פולין, אשר היו מאוכלסים ביהודים רבים. כמו כן, התווספו אל "תחום המושב" שטחי ח'אנות קרים שסופחה לרוסיה, אזורים בחוף הים השחור ואוקראינה הדרומית שגם בהם ישבו יהודים, ובסך הכול, השתרע התחום על שטח של כמיליון קמ"ר.

גבולות תחום המושב השתנו לעיתים קרובות, וכך גם ההיתרים בדבר מגורים בערים הגדולות או בכפרים שבתחומי "תחום המושב". שינויים אלה גררו עקירות וגרושים כואבים של יהודים. מרבית שטחי תחום המושב נמצאים כיום בתחומי המדינות אוקראינה, בלארוס, ליטא, לטביה, מולדובה ופולין.

היסטוריה

הרוסים הגבילו, ואחר כך מנעו לחלוטין, התיישבות של יהודים בשטחם. אולם שלוש החלוקות של פולין (לראשונה ב-1772, 21 שנים לאחר מכן ב-1793, והאחרונה ב-1795), צרפו את חלק הארי של יהודי פולין תחת שלטון האימפריה הרוסית.

השלטון הרוסי התברר כסובלני פחות מזה הפולני, ביחסו ליהודים. על היהודים הוטלו מגבלות רבות יותר מאשר תחת פולין העצמאית במקביל לזכויות אזרחיות להן זכו.

בימי שלטונה של יקטרינה הגדולה חלו מספר תהליכים הקשורים ליהודי רוסיה, ב-1778 חילקה יקטרינה את רוסיה לחמישים מחוזות, כאשר לכל מחוז נקבע שליט נפרד. חלק מהשינוי הכללי של 1778 היה שיוך התושבים למעמדות. שינוי זה השפיע גם על יהודים שמיעוטם הוכרו כסוחרים הזכאים להירשם בגילדות ויתרתם סווגו כזכאים לגור בערים ומכאן זכאותם, לראשונה במזרח אירופה, לבחור נציגות לעירייה ואף להיבחר. בו בזמן צומצמה האוטונומיה הפנימית של מוסדות הקהילה היהודית, שההצדקה לקיומה הנפרד נעלמה. ב-1782 בהמשך להחלטה כי סוחרים ועירונים חייבים לשבת ביישובים עירוניים ולא ביישובים כפריים, חלו גם על היהודים מגבלות על התיישבות בכפרים אלא אם עסקו בחקלאות. ב-1791[דרוש מקור] בלחץ סוחרים רוסים שחששו מתחרות נקבע ליהודים "תחום המושב" באזורי השוליים המערביים של האימפריה, ובו הותר ליהודים לחיות ולפעול. תחום המושב כלל את רוב שטחי פולין לשעבר, וכמעט את כל שטחי אוקראינה וליטא, שהיו מיושבים בריכוזי יהודים. יצירת תחום המושב גררה עקירה וגירוש של יהודי מוסקבה וסנקט פטרבורג אל תוך גבולותיו. בהמשך, נאסר גם על יהודי קייב לגור בתחומי העיר (אף שקייב נכללה גאוגרפית ב"תחום המושב").

מבחינת השלטון הרוסי, היו מספר מטרות ליישום "תחום המושב":

  • עידוד הגירת יהודים לחבלים החדשים שסיפחה רוסיה.
  • הגבלת תחום הישיבה של היהודים ועיסוקם, ותרומה לפיתוח אזורי ספר חדשים.
  • "תיקון" היהודים, על ידי שילובם בחברה והפיכתם לנתינים נאמנים.
  • הגנה על האוכלוסייה הרוסית מפני "גזל פרנסתה" בידי היהודים.

המדיניות הרוסית כלפי היהודים נעה בין הגבלות מחמירות לניסיונות רפורמה נאורים יותר, שהוגשמו באופן מוגבל. ב-1802 הקים הצאר אלכסנדר הראשון את הוועדה לקידום היהודים, בניסיון לקבוע מדיניות של התייחסות למיעוט החדש של נתינים יהודים, שמנה כ-4 מיליון נפש. הוועדה הציעה מספר צעדים לעידוד התבוללות של יהודים, אם כי לא כפתה עליהם את ההתבוללות. המלצות הוועדה הובאו לביטוי בתקנת 1804, שאישרה ליהודים ללמוד במוסדות החינוך של האימפריה ואף להיות בעלי קרקעות, אך הגבילה את מושבם לתחום המושב והטילה מגבלות על עיסוקיהם. בפועל, חשו היהודים יותר את ביצוע חלקה המגביל של החוקה מאשר את חלקה הנאור. בתקופת הצאר ניקולאי הראשון הוטלו גזירות נוספות על היהודים, ביניהן "גזרת הקנטוניסטים" - החובה לספק מכסת נערים לשרות של 25 שנה בצבא הצאר, ובהדרגה הורע מצב היהודים במהלך המאה ה-19. הרפורמות של הצאר אלכסנדר השני ב-1861 נתנו הקלות מה ליהודים, אם כי עדיין הוגבלו לתחום המושב וחלו עליהם מגבלות תעסוקה ובעלות. ליהודים אמידים הותר על ידי תשלום כופר להתיישב מחוץ לתחום המושב.

סטטוס-קוו זה הגיע אל קיצו עם ההתנקשות בצאר אלכסנדר השני בידי מהפכנים ב-1881, התנקשות שהיהודים הואשמו כאחראים לה. גל פוגרומים פרץ ברחבי רוסיה בין 18811884 ("הסופות בנגב"), מגובה בהעלמת עין ואף בעידוד מצד השלטון. גל פוגרומים קשה נוסף התרחש בין השנים 19031906 (פרעות קישינב, פרעות הטירונים והפוגרומים שהנהיגו כנופיות "המאות השחורות" בעקבות מהפכת 1905), תוך שהוא פוגע באופן קשה בקהילות פולין ההיסטורית, אז חלק משטח אוקראינה, ובכלל זה הפוגרומים הגדולים בביאליסטוק ובקישינב. לגלי פוגרומים אלה הייתה לימים השפעה מכרעת על דפוסי פיזור הקהילות היהודיות בעולם, שכן בשנים שלאחריהם עזבו כשני מיליון יהודים את תחום המושב. חלק גדול מאלה היגרו לאמריקה והפכו, לעתיד, להיות הקהילה היהודית הגדולה בעולם. במקביל, נתנו הפוגרומים דחיפה להתפתחותה של התנועה הציונית.

חוקי תחום המושב בוטלו לאחר מהפכת פברואר (1917) וקריסת המשטר הצארי, ויהודים בשטחי רוסיה הורשו להתגורר בערים ברחבי המדינה. לאחר מלחמת העולם הראשונה (1918) חזרה פולין להיות מדינה עצמאית, וחלקים מיהודי תחום המושב חזרו להיות נתינים פולנים וליטאים.

דמוגרפיה

בשנת 1878 היה שטח 24 המחוזות של תחום המושב, 16,807 פרסאות מרובעות. בתחום המושב התגוררו 26,014,458 תושבים, מהם 2,611,727 יהודים, מעל 10% מהאוכלוסייה. צפיפות האוכלוסין בתחום המושב עמד על 1,548 תושבים לכל פרסא מרובעת[1].

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פרילוקי, הצפירה, 13 במאי 1879
    המשך
  2. ^ אבי וולף, ‏השטעטל זה לא מה שהיה פעם, השילוח 11, ספטמבר 2018
World ORT

ארגון World ORT (ברוסית, ראשי תיבות של Общество Ремесленного Труда, "האגודה למלאכה מקצועית", בתעתיק: אוֹבְּשצֶ'סְטְבוֹ רֶמֵסְלֶנוֹגוֹ <מבוטא: רֶמֵסְלֶנַאבָה> טרוּדַה) הוא ארגון יהודי להפצת מלאכה. הארגון הוא א-פוליטי ושלא למטרת רווח. הוא הוקם בשנת 1880 ופעל בעבר ובהווה ביותר ממאה מדינות. מטרתו של הארגון היא הקניית חינוך והכשרה לנוער היהודי ברחבי העולם.

ארגון World ORT הוא הגוף המתאם בין ארגונים מדינתיים ברשת הפועלים ב-58 ארצות שונות. התקציב הגלובלי השנתי של ORT עובר את ה-250 מיליון דולר. הפעילות של World ORT נתמכת על ידי ממשלות וסוכנויות ברחבי העולם, ועל ידי קרנות מתרומות אשר נאספו על ידי תתי-הארגונים בארצות השונות.

בעשור השני של המאה ה-21, הארגון פועל באפריקה, במזרח אסיה, באוסטרליה, בחבר המדינות, במדינות הבלטיות, בישראל, באמריקה הלטינית, בצפון אמריקה ובמערב אירופה.

עד לשנת 2007 נכללה במסגרת World ORT גם רשת בתי ספר שבה למדו למעלה מ-90,000 תלמידים אשר רוכשים השכלה או הכשרה ב-159 בתי ספר, מכללות ומוסדות. ב-2007 הופרדה רשת בתי הספר בישראל לארגון עצמאי בשם "אורט ישראל". הפעילות של World ORT בישראל נמשכת תחת השם "קדימה מדע".

נכון לשנת 2017, נשיא הארגון הוא מאוריציו מריקנסקס והמנכ"ל הוא אבי גנון.

ביל"ו

תנועת בִּיל"וּ הייתה ארגון צעירים יהודי ציוני אשר הוקם בא' בשבט ה'תרמ"ב, 21 בינואר 1882 בעיר חרקוב שבאוקראינה, אז חלק מהאימפריה הרוסית. שמה מורכב מראשי התיבות של הפסוק "בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה" (ישעיהו, ב', ה'). בתחילה קראה לעצמה הקבוצה בשם "דאבי"ו" - ראשי תיבות משמות, י"ד, ט"ו: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ". התנועה הוקמה לאחר הפוגרומים, "הסופות בנגב", אשר התחוללו ברוסיה בעקבות רצח הצאר בידי מהפכנים, בשנת 1881.

מייסדי ביל"ו הציבו לעצמם למטרה להתיישב בארץ ישראל. הם קראו להתחדשות פוליטית-כלכלית ורוחנית-לאומית של העם היהודי בארץ ישראל וכן להתחדשות השפה העברית. הם נחשבים לקבוצה הציונית-סוציאליסטית הראשונה, בשל ניסיונותיהם בחיי שיתוף וקומונה, ומאבקם בפקידי הברון רוטשילד, דבר שיצר חילוקי דעות קשים בינם לבין רוב תושבי המושבות האחרות בתקופתם.

הסופות בנגב

הַסּוּפוֹת בַּנֶּגֶב (או הפרעות בנגב) הוא כינוי לפוגרומים שנערכו החל באפריל 1881 ועד מאי 1882 ביהודי דרום-מערב האימפריה הרוסית (בעיקר בחבלי הארץ של אוקראינה של ימינו). הפרעות פרצו לאחר רצח הצאר אלכסנדר השני על ידי התנועה המהפכנית נרודניה ווליה, ולובו על ידי עיתונים אנטישמיים ונציגי השלטון. בשנה שבין רצח הצאר ועד להתגבשותה של מדיניות חדשה התחולל גל פרעות, אשר הגביר את גל ההגירה של היהודים מהאימפריה הרוסית (בעיקר לארצות הברית) וחיזק בקרב אחרים את ההכרה בצורך לתנועה יהודית לאומית.

"סופות בנגב" הוא הכינוי שנבחר לפרעות בעיתונות העברית ברוסיה, במטרה לעקוף את הצנזורה הצארית, והוא ציטוט מנבואת החורבן של הנביא ישעיהו: "מַשָּׂא מִדְבַּר יָם כְּסוּפוֹת בַּנֶּגֶב לַחֲלֹף מִמִּדְבָּר בָּא מֵאֶרֶץ נוֹרָאָה" (כ"א, א). השם מציין את פריצתן של הפרעות כסופה, ואת העובדה שהתחוללו בדרום (נגב)-מערב האימפריה הרוסית.

הקונגרס הציוני העולמי הרביעי

הקונגרס הציוני הרביעי התקיים בלונדון בימים 13 – 16 באוגוסט 1900.

בראש הקונגרס ישב מנהיג התנועה הציונית ד"ר בנימין זאב הרצל.

הרצל הגיע לעיר שבוע לפני פתיחת הקונגרס ונתקף צמרמורות קשות וחום גבוה, והיה נתון בהזיות. ביום פתיחת הקונגרס ב-13 באוגוסט, נשא את נאום הפתיחה, בו אמר: "אנגליה הגדולה, אנגליה החופשית, אנגליה השליטה על כל הימים – היא תבין אותנו ואת מטרתנו". היה זה הקונגרס הציוני הגדול והמאורגן ביותר עד אז. השתתפו בו כ-400 צירים, כמעט מחצית מהם מעיירות תחום המושב הרוסי.

בקונגרס השתתפו, בין השאר, נחום סוקולוב, מנחם שינקין, ד"ר הלל יפה, פרופ' עמנואל מנדלשטאם, ד"ר חיים ויצמן והרב יצחק יעקב ריינס. לכבוד הקונגרס חובר "שיר החלוץ" מאת יוסף אברהם.גורלן של קהילות ישראל ברחבי העולם היו במרכז תשומת הלב של באי הקונגרס.

מצבה של יהדות רומניה והרדיפות האנטישמיות מהן סבלה העסיקו את צירי הקונגרס ואורחיו.

ערב הקונגרס שלח הרצל "קול קורא" אל יהדות צפון אפריקה וקרא להצטרפותה אל התנועה הציונית בשפות עברית, ערבית, לדינו וצרפתית.צירי הקונגרס ואורחיו עסקו בשתי שאלות עיקריות: האחת, ההתפתחויות בזירה המדינית; והשנייה, שאלת התרבות העברית החדשה בארץ ישראל.

המיקום של הקונגרס בבירת הממלכה המאוחדת נבחר כדי להשפיע על ממשלת בריטניה ודעת הקהל בממלכה המאוחדת, מתוך כוונה להשפיע עליה לעזור לתנועה הציונית להקצות שטחים באזורים הנתונים לשליטתה והקרובים לארץ ישראל.

שאלת התרבות, בחברה היהודית שתתכונן בארץ ישראל, הייתה מנושאי הדיון העיקריים בקונגרס. אנשי המזרחי ובראשם הרב יצחק יעקב ריינס, עמדו על כך שהתנועה הציונית לא תקבע בעניינים אלו, ותעסוק בסוגיות ופעולות מדיניות והתיישבותיות בלבד. הקונגרס הכריז על תחרות חיבור המנון עברי לאומי, שלבסוף לא יצאה לפועל.מצבם של 532 משפחות הפועלים במושבות העבריות, מיעוט קטן ויצרני בקרב היישוב היהודי הקטן, שמנה אז כחמישים אלף נפש, הועלה לדיון ולמודעותם של הצירים; קיומם של הפועלים ומשפחותיהם "היה בסכנה לרגל העברת המושבות (מאפוטרופסותו) של הנדיב ליק"א" באותה שנה.

התחום (אירלנד)

״התחום״ (באנגלית: The Pale, באירית: An Pháil) הוא כינוי לאזור היסטורי באירלנד אשר הקיף את העיר דבלין והיה נתון לשליטתם הישירה של המלך והממשלה האנגלית. לקראת סוף המאה ה-15, כלל התחום את קו החוף שבין דלקי בדרום ועד לדאנדוק בצפון. בפנים האי, התחום הגיע לערים נאס וליקסליף שבמחוז קילדייר ולערים טרים וקלס שבמחוז מית'. המתיישבים האנגליים הביאו עמם לתחום את השפות האנגלית והצרפתית (שפת האצולה האנגלו-נורמנית) ועד היום ניתן למצוא באזורים אלו שמות כפרים ועיירות השאולים מהן. כמו כן, הייתה האנגלית לשפה הרשמית בתחום. התחום כלל את שפלת החוף של לנסטר והעיר דבלין ולא כלל בתוכו הרים או יערות על מנת להקל בהגנה ובשמירה עליו.

התחום היה בסיס השלטון האנגלי באירלנד. הכיבוש הנורמני של אירלנד, שהחל בשנת 1169, הפך לכאורה את מלכי בית פלנטג'נט האנגליים לשליטי האי. החל מסוף המאה ה-13 החל השלטון הנורמני להתערער, והשליטים והמתיישבים הנורמנים החלו להיטמע באוכלוסייה ובתרבות האירית המקומית. הלורדים הנורמנים יצרו בריתות עם הממלכות האיריות העצמאיות ועם הזמן הפכו כמוהן - שליטים עצמאיים בטריטוריות בהם ישבו, עם קשר מועט או ללא קשר בכלל לכתר האנגלי. בעקבות הצטמצמות השטחים שנותרו בשליטתו הישירה של המלך האנגלי, גבולותיו במחוזות מית', לאות', דבלין וקילדייר גודרו או נחפרו לתעלות, ועל כן שם האזור - the Pale או ״התחום״ בעברית, מילה בעלת שורש לטיני, palus שמשמעה יתד או מוט, סינקדוכה לגדר. חלקים מגדר זו עוד קיימים במרכז מחוז קילדייר. בשנת 1366, בעקבות היחלשות הקשר בין השלטון האנגלי למתיישבים הנורמנים באירלנד, הוחלט על יצירת חוקה. החוקה ציוותה על הפסקת נישואי התערובת בין המתיישבים לבין האירים המקומיים, וכן על הפסקת השימוש בשפה האירית והתרבות ומנהגי הלבוש האיריים, כולם נפוצים מאוד בקרב המתיישבים. חוקה זו לא הצליחה לצאת אל הפועל, אפילו בתוך התחום, ויחד עם חקיקת חוקי רכוש חדשים על ידי המתיישבים שהרחיקו אותם מהפיאודליזם, אירלנד החלה מתרחקת מהנורמות התרבותיות והשלטוניות של אנגליה.

כוחו הצבאי של הכתר האנגלי נחלש בעקבות מלחמת מאה השנים ומלחמות השושנים ועל כן נחלש גם כוחו הפוליטי. הפרלמנט האירי הוקם בתחום, וישב תחילה בעיר דרוהדה שבמחוז לאות'. מלכי בית טיודור האנגליים החלו לגלות עניין רב יותר במתרחש באירלנד, והחליטו להעביר את הפרלמנט לבירה דבלין בשנת 1485. בתקופת בית טיודור כבר היו התרבות והשפה האירית שולטות ברחבי האי, גם בגבולות התחום עצמו, כפי שניתן להיווכח מכתביו של פקיד אנגלי משנת 1515 - ״רוב פשוטי העם המתגוררים במחוזות הכפופים לחוקי המלך (אנגליה), הם ממוצא אירי, בעלי תרבות אירית ודוברים את השפה האירית״. במעמדים הסוציאליים הגבוהים התרחשו נישואי תערובת נרחבים בין האריסטוקרטיה האירית לבין הלורדים האנגליים.

בסוף המאה ה-15 היה התחום שטח השלטון האחרון של אנגליה באירלנד. רוב השליטים הנורמנים והאיריים באי הכירו רק בסמליותו של שלטון העל האנגלי או לא בכלל, כנאמר בשירו של המשורר האנגלי ג׳ון דייוויס - ״מי שגר מערבית לבארו, גר מערבית לחוק״. בעקבות מציאות זו והרצון של בית טיודור להחיל את השלטון האנגלי באירלנד, הם החלו בכיבושו המהיר של האי ובנישולם של האצילים האירים מאדמתם, תהליך שהסתיים בתקופתו של אוליבר קרומוול. במהלך כיבוש זה, היוו דבלין והתחום את הבסיס העיקרי של הנוכחות האנגלית באירלנד.

הרעיון שעמד מאחורי התחום היה בלתי נפרד מהיותו בעל ממשל ותרבות אנגלית נפרדת מזו האירית. מאמצע המאה ה-17, ובמיוחד לאחר הרפורמציה באנגליה ויישוב אלסטר, ״האנגלים הוותיקים״ כבר היו טמועים לחלוטין באוכלוסייה המקומית, במיוחד בשל רצונם להמשיך ולהשתייך לנצרות הקתולית. חלקם אף הפכו למשוררים מפורסים של השפה האירית. בעקבות כיבוש האי על ידי האנגלים, הפך התחום לחלק מהכתר האירי, שהיה כפוף כעת לחלוטין לממלכת בריטניה הגדולה.

מהכינוי ״התחום״ הושאל הביטוי האנגלי ״Beyond the Pale״ שמשמעותו ״מחוץ לתחום״ או ״אסור״. הכינוי הוחל גם על התיישבויות אחרות של הכתר האנגלי, דוגמת ״תחום קאלה״ שבצרפת. כמו כן, הכינוי הוחל על ״תחום המושב״ (Черта оседлости), השטחים שיוחדו ליישוב של העם היהודי במערב רוסיה הצארית. הביטוי הפך לסלנג באירית בת זמננו, כשמשמעותו התייחסות למחוז דבלין ולמחוזות השכנים לו, לרוב באופן ביקורתי - לדוגמה, אם ירצה אדם לבקר את האופן בו משרד ממשלתי מסוים מתייחס בהעדפה לדבלין - הוא יכנה אותה ״התחום״.

טוביה החולב

טוֹביה החולב (מיידיש: טֶבֿיֶה/טעוויע דער מילכיקער; תרגום מילולי: "טוביה העוסק במכירת מוצרי חלב") הוא גיבורו של רומן מאת הסופר שלום עליכם שנכתב ופורסם בהמשכים, הפרק הראשון שלו נכתב בשנת 1894. עלילות דמותו של טוביה החולב אף שימשו כבסיס למחזות ולמחזמר.

הרומן פרוס על גבי כמה שנים בסוף המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים והמרחב בו הוא מתקיים הוא תחום המושב ברוסיה, האזור בו חיו אז יהודי האימפריה. הרומן מתאר מציאות היסטורית עמוסת תהפוכות, שבה נאלצו יהודים רבים לנטוש את בתיהם וכפריהם בעקבות הפוגרומים והגירוש, ולהגר למרחקים. רובם יצאו לאמריקה ולארצות אחרות באירופה.

חרף הרקע העגום של המציאות היהודית בזמנים קשים ודמותו הטראגית של טוביה, היצירה שופעת הומור יהודי עשיר במיטב המסורת של שלום עליכם.

יהדות מזרח אירופה

לביטוי יהדות מזרח אירופה שתי משמעויות. המשמעות הראשונה, חופפת לתחומים הפוליטיים הנוכחיים של מדינות מזרח אירופה. המשמעות השנייה איננה חופפת את תחומיה הפוליטיים של מזרח אירופה, אלא מציינת בעיקר את הקיבוצים היהודיים ברוסיה ובפולין ובסביבתם. ערך זה עוסק במשמעות השנייה של המושג יהדות מזרח אירופה, היינו באותו קיבוץ יהודי, שחי בשטחי פולין, אוקראינה, בלארוס, לטביה, ליטא, אסטוניה, רוסיה, רומניה, הונגריה ומולדובה המודרניות. רבים מהיהודים באותם מדינות השתמשו בשפת היידיש. עד לימי השואה חיו רוב היהודים בעולם במזרח אירופה.

בראשית המאה ה-20 חיו במזרח אירופה דלעיל, למעלה מ-6 מיליון יהודים. היהודים היו מאורגנים בקהילות גדולות וקטנות, הן בערים גדולות כגון ורשה, שאוכלוסייתה מנתה כ-300 אלף יהודים, וכלה בעיירות קטנות שמנו עשרות או מאות יהודים בלבד.

יהדות פולין

יהדות פולין הייתה, משלהי ימי הביניים ועד השואה, הגדולה בקהילות עם ישראל בתפוצות. ההיסטוריה בת למעלה מאלף השנים של היהודים בפולין כוללת תקופות של סובלנות ופריחה דתית ותרבותית, לצד תקופות של אנטישמיות קשה, רדיפות, פרעות וגירושים, ששיאן היה השמדתה הכמעט מוחלטת במלחמת העולם השנייה.

ערב המלחמה הייתה יהדות פולין מהגדולות באירופה ובעולם. היא מנתה כ-3.4 מיליון נפש – ואף למעלה מכך אם כוללים במניין את יהודי השטחים ההיסטוריים של פולין, שהפכו לנתיני ארצות אחרות בעקבות השינויים התכופים בגבולותיה של המדינה. בתום המלחמה שרדו רק כ־50,000–120,000 יהודים פולנים. מעל ל-90% מיהודי פולין נרצחו בשואה.

יהדות רוסיה

יהדות רוסיה, קהילה יהודית-אשכנזית בעיקרה, היא קהילה גדולה ומגוונת מאוד שהתקיימה באזורי רוסיה הצארית והאימפריה הרוסית, מאוחר יותר בברית המועצות, וכיום שורשיה הגאוגרפיים כוללים את הפדרציה הרוסית (מדינת רוסיה) ואת מדינות ברית המועצות לשעבר.

עד לסוף המאה ה-18 חל איסור גורף על יהודים לחיות ברוסיה הצארית. יהודים בודדים בלבד קיבלו היתר ישיבה מוגבל. בשלהי המאה ה-18 חולקה פולין בין האימפריה הרוסית, אוסטריה ופרוסיה. כתוצאה מכך התווספו לרוסיה שטחים מרוסיה הלבנה, מליטא, מאוקראינה המערבית וממחוזות פולין – שטחים שבהם חיו יהודים רבים. בעקבות התרחבות שטחה של רוסיה, מאות אלפי יהודים הוכנסו לגבולות רוסיה, והחל מסוף המאה ה-18 נוצר ברוסיה המרכז היהודי הגדול ביותר באירופה.

לאחר ששטחה של רוסיה התרחב, לא יכלה הממשלה לגרש את היהודים והקציבה להם שטח מחיה שרק בו הם יוכלו לגור, שטח זה נקרא: "תחום המושב" (תחום שהוכל בשטחים החדשים שרוסיה סיפחה). כמו כן, הטילה הממשלה הרוסית על היהודים הגבלות שונות ומיסים כבדים כדי להצר את צעדי היהודים בחייהם הכלכליים.

החל משנת 1881 החלו הפרעות ביהודים (הסופות בנגב). בעידודם של הצארים אלכסנדר השלישי וניקולאי השני, חלו פרעות קישינב בשנת 1903 ומשפט בייליס בשנת 1911 ולכן בין שנת 1881 ועד למלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 נמלטו יהודים רבים מרוסיה, רובם לארצות הברית ומערב אירופה, ואחוז קטן בחר להגר לארץ ישראל. ברוסיה שגשגה בין היתר התנועה הציונית והוקמו בה תנועות חיבת ציון ועוד תנועות מהפכניות אחרות.

האזור הנרחב של האימפריה הרוסית וברית המועצות לאחריה היה ביתה של הקהילה היהודית הגדולה בעולם במשך שנים ארוכות. כמותה החלה להידלדל כתוצאה מההגירה הגדולה מהאימפריה הרוסית (בעיקר לאמריקה) בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20; בהמשך, בעקבות מלחמת העולם הראשונה, עברו חלקים ניכרים מאוכלוסיית תחום המושב לשליטת המדינה החדשות שהוקמו בשטחי מערב האימפריה לשעבר; במקביל, יהודים רבים מצאו את מותם במהלך המהפכה ותחת השלטון הסובייטי; שואת יהודי אירופה הכחידה כמות ניכרת מיהדות ברית המועצות; התבוללות מאסיבית והאתאיזם הרשמי במדינה הביא ל"היעלמות" כמות נכבדה מיהודי ברית המועצות; ולבסוף, הליברליזיציה בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים הביאה להגירה נרחבת של היהודים, בחלקה לישראל – העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים (וכן לארצות הברית, גרמניה, קנדה, ואוסטרליה). כיום, הקהילות היהודיות מהוות כאחוז מהאוכלוסייה, ואף פחות, בכל אחת ממדינות ברית המועצות לשעבר. הקהילה היהודית הרוסית ידועה בתמיכתה החזקה בציונות.

נכון למפקד האוכלוסין ב-2002, היהודים מהווים 0.16% מהאוכלוסייה ברוסיה.

יעקב טוקר

יעקב (ג'ייק) טוקר (תרנ"ז, 1896 – י"א באדר תר"פ, 1 במרץ 1920) היה מהרוגי מאורעות תל חי.

טוקר נולד בעיירה גוניונדז הסמוכה לביאליסטוק שבפולין (אז במערב תחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית). התחנך בחדר, ועקב מחלת אביו כבר מגיל צעיר נשא בעול המשפחה, סייע לאמו בחלוקת חלב ולמד את מלאכת הטוויה. בהיותו בן 15 נפטר אביו. לקראת גיוסו לצבא הפליג לאחיו הבכור בארצות הברית, ושם התנדב באפריל 1918, בעת מלחמת העולם הראשונה, לגדוד העברי, ובשורותיו הגיע לארץ ישראל.

עם תחילת מאורעות תר"פ יצא יחד עם חבריו לגדוד זאב וולף שרף ויצחק קנב לסייע ליישובי הגליל העליון. ביום י"א באדר תר"פ נכנסו ערבים לחצר תל חי בטענה כי הם מחפשים חילים צרפתים. במהלך חילופי היריות נפגע ונהרג, אך לא לפני שירה והרג את אחד מראשי התוקפים.

יק"א

יק"א (מאנגלית: J.C.A; ראשי תיבות של Jewish Colonization Association – "החברה היהודית להתיישבות") היא חברה שהוקמה על ידי הברון מוריס הירש בשנת 1891, במטרה לסייע ליישובם של יהודים פליטי האימפריה הרוסית באמריקה ובעיקר בארגנטינה. על מנת להכשיר יהודים להגירה, הקימה יק"א מספר בתי ספר חקלאיים בגליציה וכן מספר רב של לשכות מודיעין. מראשית המאה ה-20 ועד פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הייתה הגוף המרכזי בפעילות לגאולת קרקע בארץ ישראל למרות שלא הייתה גוף ציוני.

נכון ל-2014 החברה נקראת J.C.A ראשי תיבות של Jewish Charitable Association, ועיקר מטרותיה לקדם את ההתיישבות בפריפריה הכפרית בגליל, בנגב ובערבה.

יק"א תומכת ומסייעת לקידום החינוך, המדע ובעיקר החקלאות וגם בתחום התיירות. קרן יק"א מקדמת פרויקטים חדשניים פורצי דרך ובעלי פוטנציאל להרחבת התעסוקה וההשפעה על אזורים גדולים.

מקס ליליינטל

ד"ר מקס (מנחם) ליליינטל (גרמנית: Max Lilienthal;‏ 6 בנובמבר 1815, מינכן – 5 באפריל 1882, סינסינטי, אוהיו) היה יהודי גרמני ששימש יועץ לשלטונות האימפריה הרוסית בתוכניתם לכפות השכלה על יהודי תחום המושב, ולאחר מכן רב רפורמי בארצות הברית.

משפחת דיסקין

משפחת דיסקין היא משפחת רבנים שמוצאהּ מאזורי תחום המושב וענפיה פרוסים ברחבי העולם. בני המשפחה הראשונים הגיעו לארץ ישראל בתחילת המאה ה-19. הם התערו במהירות בארץ, וכיום הם מונים מאות רבות של צאצאים בישראל ובעולם.

שם המשפחה "דיסקין" נגזר מהשם דינה, ומשמעותו בני דינה.

ההיסטוריה של המשפחה בדורות האחרונים כרוך בסיפורה של הציונות. תחילתה בסוף המאה ה-18, ביוזמתו של הגאון מווילנה לעלות לארץ ישראל, להתיישב בה ולשחררה משממונה, שהתבטאה בעליית "חזון ציון", והתיישבות התלמידים בצפת ובירושלים. הצטרפות לזרם הפרושי מחד ("הרב מבריסק") ולזרם "המעשי" שתבטא בין השאר באמנות ופיסול מסורתי, לימוד בבית ספר לבנות בירושלים, והשתתפות בבניין בתי כנסת ומאה שערים. התפתחות המסחר, הספנות, המשפט, הרפואה בארץ וכולי.

נומרוס קלאוזוס

נומרוס קלאוזוס (לטינית: Numerus Clausus, "מספר סגור") הוא שם כולל לשיטות להגבלת מספר הסטודנטים בבתי ספר תיכוניים ובאוניברסיטאות בשל חוסר במקומות לימוד או בשל סיבות פוליטיות וחברתיות שונות.

עם עולם

"עם עולם" (הגייה: אַם אוֹי-לַאם) הייתה תנועת הגירה יהודית אידאולוגית לארצות הברית בראשית שנות ה-80 של המאה ה-19. במסגרתה התארגנה הגירתם של כמה מאות יהודים, רבים מהם בני תנועת ההשכלה היהודית-רוסית. התנועה דגלה ברעיון הפיכת היהודים לחקלאים העומדים בזכות עצמם, וראתה בהגירה לאמריקה ובהתיישבות בה אידיאל ולא רק פתרון זמני למשבר; הרקע המידי להקמתה היו הפרעות שנודעו כ"הסופות בנגב" בתחום המושב. יוצאי "עם עולם" הקימו מספר מושבות חקלאיות בארצות הברית שלא האריכו ימים. התנועה התפרקה עד סוף העשור, אולם שמה נותר חקוק בזיכרון ההיסטורי של יהדות ארצות הברית, בעיקר בזכות אישים בעלי שם שלקחו בה חלק דוגמת אייב קאהאן, אלכסנדר הרכבי ודוד אדלשטט.

עמנואל אולסבנגר

עמנואל אוֹלְסְבַנְגֶר (לעיתים: אולסוונגר ואף אולשְבנגר, אולשוונגר; Immanuel Olsvanger;‏ ב' באייר תרמ"ח, 13 באפריל 1888, גראייבו, תחום המושב של האימפריה הרוסית (פולין) – כ"א בשבט תשכ"א, 7 בפברואר 1961, ירושלים) היה משורר, מתרגם, חוקר פולקלור, פעיל ציוני, אספרנטיסט, נואם ובלשן. מתרגם חשוב של ספרות קלאסית לעברית משפות רבות, בהן יפנית וסנסקריט וכן איטלקית ולטינית. יוזם העלאת יהודי קוצ'ין לישראל ופעיל עד מותו לטובת קהילה זו לצד פעילות לטובת קהילת ה"בני ישראל" מהודו. בד בבד היה גם איש הומור וסאטירה.

רוזה כהן

רוזה (ראסי רייזה) כהן (רבין) (תר"ן, 1890, מוהילב, תחום המושב של האימפריה הרוסית – ח' בכסלו תרצ"ח, 12 בנובמבר 1937, תל אביב) (כונתה גם רוזה האדומה, בעקבות רוזה לוקסמבורג) הייתה פעילת ציבור סוציאליסטית, חברת מועצת עיריית תל אביב, מועצת פועלי תל אביב, ועד ההורים המרכזי בתל אביב ופעילה מרכזית ב"הגנה". אמו של יצחק רבין.

שטעטל

שטעטל (יידיש: עיירה; מבוטא "שְטֶטְל" או "שְטֵייטְל") או העיירה היהודית הייתה צורת היישוב הטיפוסית של יהדות מזרח אירופה, בטריטוריות שהשתייכו בעבר לאיחוד הפולני-ליטאי, עד מלחמת העולם הראשונה. עיירות אלה היו פזורות בכל רחבי המרחב מליטא עד רומניה, כשבכל אחת חיים בין מאות אחדות לאלפי תושבים. בממוצע, כמחצית מאוכלוסייתן הייתה יהודית. השפה המדוברת בקרב היהודים הייתה יידיש, והתושבים ניהלו אורח חיים מסורתי בשילוב מאפייניהם ומנהגיהם הייחודיים. עיירות נעקרו כמעט כולן סביב מלחמת העולם הראשונה, עקב הגירה המונית לארצות הברית ולמערב, החורבן והפליטות בימי המלחמה, הטבח ההמוני של יהודים במלחמת האזרחים הרוסית ומתן שוויון זכויות בברית המועצות ובפולין העצמאית שהניע גל הגירה גדול לערים. השטעטלים נזכרים כיום כסמל ליהדות מזרח אירופה שחלפה מן העולם.

תקנת 1804

תקנת 1804 (נקראה גם "חוקת היהודים" או "חוקת 1804") היא תקנה שבמסגרתה ניסה אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה להתמודד עם תוספת של למעלה ממיליון יהודים לארצו, בניסיון לשלבם במדינה על פי השקפת עידן הנאורות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.