תחבורה ציבורית בישראל

התחבורה הציבורית הפנים-ארצית בישראל מתבצעת בעיקר באמצעות אוטובוסים, מוניות, מוניות שירות ורכבות בין עירוניות.

את התחבורה הציבורית בישראל מנהל באופן ריכוזי משרד התחבורה, אשר באחריותו מתן זכיונות ורישיונות למפעילים פרטיים ופיקוח על הביצוע, הגדרת מסלולי הקווים ותדירותם, קביעת תעריפי המחירים והסדרת אמצעי התשלום.

מאפיין בולט של התחבורה הציבורית בישראל היא השבתה כמעט מוחלטת בשבתות ובחגים. עוד בולט, בהשוואה למרבית המדינות המפותחות, היעדרן של מערכות להסעת המונים בערים הגדולות. בירושלים פועל קו יחיד של רכבת קלה, אך צפויים לפעול בעתיד קווים נוספים של רכבת קלה בירושלים לצד קווים נוספים שעתידים להיכנס לשימוש בגוש דן.

בשנת 2017 נרשמו 850 מיליון נסיעות נוסע באוטובוסים וברכבות, מתוכם 744 מיליון באוטובוסים, 64 מיליון ברכבת ישראל ו-42 מיליון ברכבת הקלה בירושלים.[1]

אוטובוסים

קווי האוטובוס בישראל מחולקים ל-66 אשכולות, המופעלים על ידי 17 חברות אשר קיבלו זיכיון להפעלת אשכול מסוים במכרז, או מפעילות אותו עוד בטרם החלוקה לאשכולות ופרסום המכרזים.

  • אגד מפעילה את האשכולות: קווי חרדים, אילת עירוני ובין-עירוני, אשדוד-אשקלון-ירושלים, אשכול דרומי, חדרה עירוני, חולון עירוני ומטרופוליטני, חיפה-ירושלים-אילת, חיפה-שרון-ירושלים, חיפה עירוני, חיפה פרברי, ירושלים-בני ברק (קו 402), ירושלים-באר שבע, ירושלים-בית שמש, ירושלים שפלה, ירושלים תל אביב, ירושלים עירוני, ירושלים צפון (ציר מזרחי), כרמיאל עירוני; כרמיאל-חיפה; חיפה-טבריה, מתמ"ז-קריות, קריית שמונה-חיפה, קריית שמונה עירוני, רחובות עירוני, רחובות פרברי, ראשון לציון עירוני, ראשון לציון פרברי, שרון חולון מרחבי, תל אביב-אשקלון, תל אביב-גליל עמקים, תל אביב-חדרה, ותל אביב-שרון-חיפה.
  • אגד תעבורה מפעילה את אשכולות נתניה עירוני, עוטף ירושלים, שפירים-ירושלים, וגוש עציון.
  • אפיקים מפעילה את אשכולות אשדוד-יבנה-תל אביב, אשדוד עירוני, ירושלים-בני ברק (דרך כביש 4), פתח תקווה-ראש העין, ושומרון.
  • ג'י בי טורס מפעילה קווים מנצרת ליישובי האזור
  • גלים מפעילה את אשכול רהט
  • דן מפעילה את אשכולות בת ים-רמת גן, דרומי-בת ים, דרומי-ראשון לציון-חולון, מזרחי-בני ברק, מזרחי-רמת גן, עבר הירקון, פתח תקווה-תל אביב, ותל אביב.
  • דן באר שבע מפעילה את אשכול באר שבע עירוני.
  • דן בדרום מפעילה את אשכול צפון הנגב.
  • דן צפון מפעילה את אשכול המטרונית בחיפה.
  • חברת הנסיעות המאוחדת מפעילה את אשכול מזרח ירושלים
  • מטרופולין מפעילה את אשכולות הנגב, השרון ונתניה-תל אביב
  • נסיעות ותיירות נצרת מפעילת אשכול קווי נצרת-חיפה, סחנין עירוני, נצרת-תל אביב (קו 833) ונצרת אזורי
  • נתיב אקספרס מפעילה את אשכול הגליל
  • סופרבוס מפעילה את אשכולות העמקים, בית שמש ופרוזדור ירושלים.
  • קווים מפעילה את אשכולות אונו-אלעד, ביתר עילית ועמק האלה, חדרה-נתניה, וחשמונאים.
  • רמה תחבורה ציבורית גולן מפעילה את אשכול רמת הגולן וקצרין.
  • ש.א.מ. נצרת מפעילה אשכול נצרת ונוף הגליל עירוני

בישראל קיימים מספר מערכים של הסעת המונים מבוססי-אוטובוס, ביניהם קווי המטרונית בחיפה, וקו 1 בגוש דן הנוסע במסלול דומה לקו האדום של הרכבת הקלה הנמצא בבניה.

רכבות קלות

כיום קיים בישראל רק קו אחד של רכבת קלה, הנמצא בירושלים ומופעל על ידי סיטיפס.

בנוסף, מערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב בתהליכי הקמה, כאשר הקו האדום צפוי להיפתח באוקטובר 2021, ומתוכננים גם הקו הכחול, הקו הסגול, הקו הצהוב, הקו החום, הקו הירוק

בבאר שבע מתוכננת רכבת קלה עם שני קווי נוסעים ברחבי העיר.

פוניקולר

בישראל קיים פוניקולר אחד הנמצא בחיפה - הכרמלית.

רכבלים

בישראל כיום קיימים כ2 רכבלים ציבוריים והם רכבל חיפה ורכבל מנרה-קריית שמונה

החל מהעשור השלישי של המאה ה-21 מתוכננים לפעול כארבעה רכבלי-נוסעים בישראל:והן רכבלית- רכבל המחבר את מרכזית המפרץ, הטכניון ואוניברסיטת חיפה. וגם כן מתכוננת הארכה של רכבל חיפה המערבי הקיים, הרכבל יחבר בין מרכז הכרמל ובין אזור דרום חיפה בו נמצאים אצטדיון סמי עופר, מרכזית חוף הכרמל ואת קניון חיפה.

רכבלים נוספים מתכוננים מחוץ לחיפה והן;

רכבל טבריה־המושבה העתידי יחבר בין תחנת הרכבת טבריה העתידית המתוכננת במסגרת מסילת עפולה-טבריה העתידית לבחר בין לבין יער שווייץ ושכונת טבריה המושבה במעלה העיר אל פארק ברקו ובין הכנרת

רכבל מעלות תרשיחא־כרמיאל יחבר בין כפר ורדים, השכונות הדרומית במעלות תרשיחא ובין תחנת הרכבת כרמיאל

תעופה פנים-ארצית

בישראל קיימים מספר נמלי תעופה המשמשים לתחבורה אזרחית פנים-ארצית (טיסות סדירות) והם:נתב"ג (שגם שער הכניסה המרכזי של ישראל והגדול בנמלי התעופה בה),נמל תעופה רמון (תמנע).

בישראל קיימים גם מספרי מנחתים ושדות תעופה קטנים יותר מההגדרה המוכרת "נמל תעופה" והם:שדה תעופה חיפה,שדה תעופה ראש פינה (מחניים)ושדה תעופה הרצליה.

שלוש המטרופולינים

תחנה מרכזיתיצחק נבוןמלחהגן החיות התנ"כירכבתרכבתהדסה עין כרםהר הרצלהרכבת הקלההרכבת הקלהרכבת תת-קרקעיתהקו הכחולהרכבת הקלההרכבת הקלההקו הכחולרכבת הכותלהרכבל לכותלהעיר העתיקהממילאהמרכזרכבת תת-קרקעיתרכבת תת-קרקעיתרכבת תת-קרקעיתתחבורת ירושלים.png
תרשים של מערך התחבורה הציבורית בירושלים:
רכבת (בשחור), הרכבת הקלה - הקו האדום (באדום), הקו הכחול - אוטובוסים מרווחים (בכחול), המשך מתוכנן של הרכבת, של הקו האדום ושל הקו הכחול בקווים דקים, כך גם הרכבל לכותל בסגול, ותחנת האוטובוסים המרכזית
לחצו כדי להקטין חזרה
רכבל חיפהמנהרות הכרמלכרמליתמרכזית בת גליםמרכזית חוף הכרמלמרכזית המפרץמרכז השמונהרכבת ישראלמטרוניתמטרוניתאוניברסיטת חיפההטכניוןרכבליתרכבליתתחבורת חיפה.png

תרשים של מערך התחבורה הציבורית בחיפה:
רכבת ישראל (בשחור), כרמלית (בכחול), מטרונית (בצהוב), רכבל חיפה (בירוק), רכבלית העתידית (באדום) ותחנות אוטובוסים מרכזיות מרכזית המפרץ, מרכזית בת גלים ומרכזית חוף הכרמל
מסוף כרמליתתחנת קרליבךרכבת האוניברסיטהשדה דובתחנת ארלוזורובתחנה מרכזיתהקו האדוםהקו האדוםהקו הירוקהקו הירוקהקו הירוקהקו הירוקרכבת השלוםרכבתרכבתרכבתרכבתרכבתהקו הירוקהקו הירוקרכבת ההגנהרכבתרכבתהקו הסגולהקו הסגולהקו הסגולהקו הסגולהקו הסגולהקו הירוקהקו הירוקהקו הירוקרכבתהקו האדוםהקו הסגולהקו הסגולהקו הסגולהקו האדוםכיכר רביןרחוב דיזנגוףתחנת שאול המלךהקו הירוקהקו הירוקהקו האדוםתחבורת תל אביב.png
תרשים של מערך התחבורה הציבורית בתל אביב:
רכבת (בשחור), הרכבת הקלה - הקו האדום המתוכנן (באדום), הרכבת הקלה - הקו הירוק המתוכנן (בירוק), הרכבת הקלה - הקו הסגול המתוכנן (בסגול, הקווים מעל הקרקע דקים יותר), והתחנה המרכזית והמסופים של האוטובוסים

היסטוריה

Historical ads in Tel Aviv P1170862
מודעה על שינוי מחירי תחבורה ציבורית (מוניות שירות) בקווי חיפה - תל אביב, 1932

בתקופה הפרהיסטורית

היו דרכים מוכרות וראשיות שעברו בתוואי דרך קליל- בקערה/ מישור החוף/ נחל ראשי. (כגון: בין שכם לחברון ובאר שבע- הייתה דרך שעברה על קו פרשת המים). ההולכים ושבים היו תגרים או סוחרים ואיתם היו עוברי אורח (כל זה היה בתקופת התנ"ך) עד היום נעזרים בתוואי נחל לסלילת כביש קטן. קשה לאתר תחבורה ציבורית בתקופה המתרחשת לפני היווסדו של יישוב ריכוזי ומאורגן. בתקופה הפרהיסטורית התקיימו בארץ ישראל מספר יישובים מבודדים שהקשר ביניהם היה ארעי והתקיים בדרך כלל ברגל ובמקרה המתקדם יותר - על גבי בהמות משא שהיו בבעלות תושבי אותם יישובים, נועדו להעברת סחורות לצורכי סחר חליפין.

בעת העתיקה

תחילתה של תחבורה המאורגנת בידי אחדים לשימושם ולצרכיהם של אחרים, מה שעומד בבסיסה של תחבורה ציבורית, מתקיים בתקופה של כ-2,000 שנה לפנה"ס בערך, כאשר עליית המרכזים האזוריים בצור וצידון מצד אחד, מצרים מצד שני והמסופוטמיה מן העבר השלישי, יוצרים התמחות מקומית במוצרים נתונים המביאים לסחר בין המרכזים הללו, כאשר כל אחד מהם מייצא אל האחרים את המוצרים שבהם הוא מתמחה ומייבא אחרים. ניתן למצוא אזכור לכך בספרי המקרא המוקדמים שבהם יש ציון של מוצרים שכאלה דוגמת אדרת שנער וארזי הלבנון וסחר בתבלינים, קטורת ובדים. סיפור מכירת יוסף בידי אחיו מציג את התחבורה הציבורית העיקרית בסביבה זאת והיא שיירות של סוחרים, במקרה זה של ישמעאלים. עמים נודדים המצוידים בבהמות מסע המתאימות לתנאי האזור היו מקיימים קשר בין המרכזים השונים, קונים, מוכרים, ומספקים גם שירותי הסעה תמורת תשלום בעת הצורך. בארץ ישראל התקיימה עיקר התחבורה במספר נתיבים עיקריים: דרך הים, דרך ההר, דרך המלך ודרך הבשמים. בדומה לישמעאלים קוימו שיירות מסחר ביבשה בתקופות שונות לאורך העת העתיקה בידי נבטים, ובים בידי פניקים. הכיבוש של המזרח התיכון בידי רומא מסיים תקופה זאת באופן זמני ומרכז חלק גדול מתפקודי התחבורה הציבורית בידי השלטון המרכזי. הרומאים כובשים את פטרה ומפסיקים את הפעילות הנבטית, הם מקימים נמלים לאורך חופי הים התיכון, דוגמת קיסריה שבישראל ולצידה מטפחים נמלים קיימים דוגמת אנטיוכיה, אלכסנדריה שבמצרים ועוד. הסחר בין הנמלים השונים לבין עצמם ובינם לבין המרכז שברומא התקיים בשליטת השלטון הרומאי. פיצול האימפריה הרומית לשתיים: המזרחית והמערבית, לא משנה מהותית תחום זה בארץ ישראל. השלטון הביזנטי, אשר יורש את מקום השלטון הרומאי, ממשיך לקיים ולנהל את הפעילות בארץ ישראל כמו קודם לכן, וגם לחורבן האימפריה הרומית במאה החמישית אין משמעות עבור אזור זה.

בימי הביניים

שקיעתה ההדרגתית של ביזנטיון מביאה לירידת הביטחון והסדר בארץ ישראל ופגיעה בסדרי התחבורה. המלחמות בין השלטון שבקונסטנטינופול לבין האימפריה הפרסית בתקופות מסוימות ולבין הערבים באחרות גורם לירידה ביעילות התחבורה הציבורית והאזור חוזר לעיתים קרובות אל מה שהתקיים בתקופות קודמות, כלומר אל תחבורה המתנהלת באמצעים פרטיים מקומיים או בעזרת שיירות של סוחרים הנעות בין המרכזים.

בעת החדשה

עד אמצע המאה ה־19 התנהלה התחבורה הבין עירונית בארץ ישראל כפי שהתנהלה אלפי שנים קודם: באמצעות שיירות גמלים, חמורים ופרדים, בנתיבים צרים ותלולים.

בתקופה המודרנית

עם תחילת סלילת דרכים בארץ ישראל החל מאמצע המאה ה־19, החלה להתפתח תחבורה ציבורית בין־עירונית על הדרכים החדשות באופן פרטי ובלתי מאורגן כמעט, באמצעות עגלות ודיליז'נסים שהובלו על ידי בעלי חיים שנעו על הדרכים החדשות. תחבורה ציבורית עירונית כמעט ולא הייתה קיימת ברחבי הארץ עקב קוטנם של מרכזי האוכלוסין, והחלה להתפתח בהתאמה להתפתחות האורבנית של ירושלים, תל אביב־יפו וחיפה.

תחילת התחבורה הציבורית הממונעת בישראל בראשית ימי המנדט הבריטי. לאחר מלחמת העולם הראשונה רכשו מספר צעירים יהודים מבני היישוב היהודי בארץ ישראל משאיות מעודפי הצבא הבריטי. בארגזי המשאיות התקינו ספסלי ישיבה, שהסבו אותן לאוטובוסים מאולתרים להסעת נוסעים בתשלום. הדרכים באותה תקופה היו משובשות, ולצד התחרות עם התחבורה הציבורית הוותיקה המובלת על ידי בעלי החיים, הייתה גם תחרות חריפה בין הנהגים, ובין קבוצות נהגים שונות, יהודיות וערביות. בתקופות שונות הייתה הנסיעה בדרכים שונות מסוכנת בשל מפגעים ערבים שהתנכלו לתחבורה היהודית. חלוצי האוטובוסים החליטו להתאגד לשיתוף פעולה שיסייע להם להתמודד במאורגן עם הקשיים. בתחילה התאגדו מפעילי האוטובוסים בקואופרטיבים קטנים, אשר בהמשך התאגדו לקבוצות גדולות.

ב-1 בינואר 1933 נוסד הקואופרטיב "אגד" כתוצאה של מיזוג של ארבע חברות תחבורה ציבורית קטנות במרכז הארץ: (המהיר, הגה, קדימה והתאחדות הנהגים). כ-13 שנה אחר כך, ב-1 בדצמבר 1945, נוסד הקואופרטיב "דן" כתוצאה מאיחוד של שני ארגונים שעסקו בהפעלת תחבורה ציבורית ברחבי גוש דן - "גלי המעביר" ו"איחוד רגב".

לאחר קום המדינה על פי הצעתו של שר התחבורה הראשון דוד רמז לאחד את כל מפעילי התחבורה הציבורית בארץ לקואופרטיב אחד, מוזגו לאגד עוד מספר קואופרטיבים. הגדולים בהם קואופרטיב "דרום יהודה", שנוסד בשנת 1931 מאיחוד של קואופרטיב "דרום" וקואופרטיב "יהודה", ושח"ר (שירותי חיפה רבתי), תאגיד שנוצר בדצמבר 1947 מאיחוד של קואופרטיב "חבר" וקואופרטיב "משמר המפרץ" שפעלו באזור חיפה. לצד אגד ודן פעל גם קואופרטיב התחבורה הירושלמי המקשר, שמוזג אל אגד ב־1967.

מקום המדינה עד תחילת שנות ה-60 שלטו הקואופרטיבים אגד ודן על מערך ההסעה הארצי. בשנות ה-60 החלה כניסת מפעילים פרטיים לשוק התחבורה ובהם: חברת תור נוף מתל אביב, חברת שלום את סגל בצפת, חברת המסיע נסימי בנהריה, חברת יונייטד טורס עם פריסת סניפים בתל אביב, בירושלים ובחיפה, חברת טיולי הגליל וחברת א. מ. ר טורס מרמת גן.

כל החברות עסקו בהסעה מודרכת של תיירים מנמל חיפה ומשדה התעופה לוד וכן בהסעות מיוחדות ופרטיות. לחברות תור נוף ויונייטד טורס היו אוטובוסי ליילנד ממוזגים בהרכבה יוונית. לחברת יונייטד טורס היו גם מידיבוסים של MAN ללא מיזוג. חברת טיולי הגליל השתמשה באוטובוסי מרצדס דגם 302 וחברת א. מ. ר. (ארגון מטיילי רמת גן) השתמשה באוטובוסי פיאט ממוזגים שיובאו מאיטליה.

בתום מלחמת ששת הימים הצטרפו חברות ערביות מנצרת, מזרח ירושלים ובית לחם למערך הסעת התיירים. בשנות ה-70 הופיעו שני שחקנים חדשים בשוק: חברת טיולי תפוז הירושלמית, שמשרדה היה במלון הילטון והשתמשה באוטובוסי מרצדס דגם 303 מיובאים מגרמניה שנודעו בזכות צבעם הכתום ובמיוחד בציפוי החלונות המוזהב נגד סינוור. בשנים אלו הופיעו לראשונה גם האוטובוסים של המועצות האזוריות והקיבוצים שנצבעו בצהוב ונרכשו ממפעלי ההרכבה המקומיים: "הארגז" ומרכבים".

שנות ה-70 של המאה ה-20, שאופיינו בהתרוממות הרוח שהביא עמו הניצחון במלחמת ששת הימים, היו סמן דרך ליזמות פרטית בכל המגזר התעשייתי והמסחרי בכלל והתחבורה בפרט. חברות כדוגמת מטיילי חדרה וחברת מטרופולין החלו מסיעות תלמידי בתי ספר לטיולים וכן את תנועות הנוער.

עם זאת, באזור הדרום הייתה עדיין לאגד שליטה מוחלטת בהסעות הפרטיות של תלמידים ועובדים למפעלים בסביבה, עד לאמצע שנות ה-80.

מפעלי ים המלח של כימיקלים לישראל היו מאז ומעולם גולת הכותרת של החברה. מפעל רווחי ביותר המעסיק אלפי עובדים מכל אזור הדרום: באר שבע, ירוחם, דימונה, מצפה רמון וערד. אלה מגיעים לים המלח בהסעות הלוך ושוב לשלוש משמרות במשך כל ימות השבוע. לכן קואופרטיב אגד היה מונופול במשך שנים באזור, כי רק לו הייתה היכולת לעמוד בביצוע מערך ההסעות הנדרש.

המפנה חל בשנת 1988, עת פורסם מכרז חדש להסעת עובדים למפעלי ים המלח. דני אלה מחברת מרגלית, חברה שהוקמה בתחילת שנות ה-80 והיו בבעלותה שני אוטובוסים לא ממוזגים, הגיע לפגישה עם וועד עובדי המפעלים שהיה אחראי על ההסעות וביקש מהם להוסיף תנאי למכרז - על האוטובוסים שיסיעו את העובדים חייבים להיות מכשירי וידאו וטלוויזיה.

לחברת אגד לא היה כדאי לצייד את מערך האוטובוסים הבין עירוני שלה במכשירי וידאו וטלוויזיה לצורך ביצוע ההסעות. חברת מרגלית, לעומת זאת, התחייבה לכך וזכתה במכרז. לבסוף בעלי החברה הגיעו לידי הסכם עם יצרן רכבי מרצדס בבלגיה על רכישת שישה עשר אוטובוסים, בכפוף לתנאי המכרז.

בשנים הבאות זכו חברות נוספות מאזור הדרום במכרזי הסעה של מפעלים נוספים בקונצרן כימיקלים לישראל ובהם: תרכובות ברום, רותם אמפרט, פוספטים בנגב ופריקלאס. חברות מטיילי אירוס ירוחם, הסעות בירת הנגב, המוביל הדרומי צביקה, מטיילי אבי בר לב הלכו בעקבות חברת מרגלית, קנו אוטובוסים חדשים וזכו במכרזי ההסעה.

חברת מרגלית זכתה בהמשך במערך התחבורה הציבורית למודיעין שזה מקרוב נוסדה.

Schaffnertasche mit galoppwechsler.jpeg
מתקן לפריטת כסף

מאז, ועד ראשית שנות ה־2000 היוו הקואופרטיבים "אגד" ו"דן" מונופול בתחום האוטובוסים הציבוריים באזורי זיכיון קבועים אשר חולקו ביניהם. לאורך המאה ה-20 צורת התשלום המועדפת לנסיעה באמצעי התחבורה הציבורית השונים הייתה במזומן ובאוטובוס עצמו (Manual fare collection), אם כי ניתן היה לרכוש כרטיסי נסיעה גם בתחנות מרכזיות. שיטה זו יצרה עיכוב רב בזמן הנסיעה עקב עמידה ארוכה של האוטובוס בתחנות, בעת שנוסעים המתינו לתורם לשלם לנהג והנהג טיפל בקבלת התשלום וניפוק כרטיס לנוסע. על מנת לקצר את משך זמן העצירה בתחנות, הכניסו לשימוש כרטיסיות נייר אשר הפחיתו את מספר הפעמים שנוסע צריך לשלם על נסיעה. לרוב כרטיסייה כללה נסיעה אחת או יותר בחינם ובכך הייתה משתלמת יותר. הסדר תשלום נוסף שהונהג היה "חופשי חודשי".

Egedticket45
כרטיסייה של אגד משנת 1945

בשנות ה-90 של המאה ה-20 החל משרד התחבורה בתהליך של פתיחת שוק התחבורה הציבורית לחברות נוספות באמצעות מכרזים אזוריים, במטרה להוריד את המחירים ולהרחיב את שעות הפעילות ומגוון הקווים.

על תהליך הרפורמה שמבצע משרד התחבורה נמתחה במהלך השנים ביקורת רבה, בכך שבעצם היא אינה אלא החלפה של מונופול אחד במונופול חדש, לעיתים אף ללא הוזלה משמעותית ותוך פגיעה משמעותית ברמת השירות. למעשה, גם היום (2018) עדיין כמעט ולא קיימים אזורים בהם ישנה תחרות אמיתית בין שני מפעילים שונים. הסיבות לכך נעוצות בתנאים שמכתיב משרד התחבורה.

משרד התחבורה מטיל במכוון הגבלות הפעלה על חברות באות קו מאחר שהדבר מנוגד לעקרון הרשת התחבורתית. הפעלת קו תח"צ על ידי שני מפעילים בו זמנית מביא לתקלות תפעול רבות תוך השפעה על כל הרשת. לכן התחרות הקיימת בין מפעילים היא על אזורי פעילות כאשר הרגולטור מונע פגיעה בין המפעילים (מפעיל שנכנס לתל אביב אינו יכול לאסוף בה מאחר שהוא פוגע בהכנסות חברת דן).

ב-2010 אימץ שר התחבורה את מסקנות ועדת הבדיקה בנושא הפרדה מגדרית בקווי מהדרין והוחלט לאפשר את ההפרדה באופן התנדבותי ומנגד על הנהגים הוטלה האחריות לוודא שלא מטרידים נוסע.

בראשית 2012 הוטלו מגבלות על נסיעת חיילים ברכבת בימי ראשון ונחנך מערך הסעה חלופי.

בתחילת העשור השני של המאה ה-21 הוכנס לשימוש כרטיס הרב-קו שנועד ליישם בישראל כרטוס משותף והשימוש בו מבוסס על שיטות הקיימות במדינות שונות בעולם. בשלב ראשון של הכנסת המערכת, היא החליפה את כרטיסי הנייר-כל ההסדרים, כולל כרטיסיות, הוטענו באופן אלקטרוני לכרטיס.

עד 2015 הונהגה בגוש דן ובחלק הקווים הבין-עירוניים לגוש דן שיטת "ערך צבור", בה הנוסע מטעין סכום עגול (מ-30 עד 200 ש"ח) בכרטיס שברשותו ומקבל תוספת של 25% לסכום שהטעין, בהתאם להנחה של פרופיל הנוסע. הטענת סכום עגול לכרטיס מפשטת את התשלום (נמנע הצורך להתעסק בעודף) וכך מקצרת את זמן העמידה בתחנה. בשיטה הזו, התשלום באמצעות הכרטיס לטובת נסיעה בגוש דן, היה מזכה את הנוסע למעבר חופשי בין הקווים, במהלך ה-90 דקות שעברו מהעלייה לאוטובוס הראשון. בפרק זמן זה, הטענת ערך צבור בתל אביב לא הייתה שימושית בחיפה, גם אם היה מדובר באותו סכום נסיעה ואותה חברה. באותן שנים לכל חברה היה כרטיס רב קו משלה ולעיתים היו תקלות שונות בתפעול ורכישת הסדרי נסיעה מחברות שונות. לדוגמה, בחלק מהאוטובוסים לא היה ניתן להטעין הסדר ערך צבור באוטובוסים, אלא רק לנצל סכום שהוטען. כמו כן, הטענת ערך צבור בגוש דן לא הייתה שמישה לרכישת נסיעות בערים אחרות, גם במקרים בהם העלות הייתה זהה. ב-1 בינואר 2016 הורחב ההסדר למטרופולינים נוספים (רפורמת התעריפים) וערים נוספות בסביבתן כך שהטענת סכום בגוש דן הייתה ניתנת לשימוש גם בחיפה, ירושלים, באר שבע ובפריפריה של אותם מטרופולינים. בנוסף, בערים שונות בוטלו הכרטיסיות והוחלפו בשיטת הערך הצבור.

חוקים ותקנות

רישיון הקו - כל התחבורה הציבורית בישראל מתוכננת ברשת אחת עליה ממונה הרגולטור. לא ניתן להפעיל קו תח"צ ללא רישיון. רישיונות אלו מפרטים את הגדרת הקו, לוחות הזמנים, מסלול, תחנות, קודי מחירון. מערך הרישיונות מצוי במאגר מידע אינטרנטי הפתוח לכל מפתחי האפליקציות בתחום.

כל המפעילים בישראל מחויבים בהפעלת מערכת רב-קו וכרטוס חכם בשילוב מערכת ניהול צי רכב מבוססת לוויין.

עלויות וסבסוד

ברוב המכרזים משרד התחבורה קבע את המחירים בעצמו ולא מאפשר לחברות לקבוע אותם וזאת בשל סיבה ברורה: מחירי הפעלת התחבורה הציבורית יקרים בפועל, הרבה יותר מהתשלום אותו מבצע הנוסע (מערך התח"צ בישראל מסובסד עד לרמה של 50% מסך המחזור הכספי), לפיכך מחירי הנסיעה נקבעים על ידי המדינה באופן בלעדי וזאת באמצעות צו הפיקוח למחירים המתפרסם פעמיים בשנה.

אמצעי תשלום

ניתן להטעין את הרב קו באמצעות אשראי במחשב ביתי. בעקבות כניסת טכנולוגיית תקשורת טווח אפס, ניתן לקרוא באופן עצמאי באמצעות סמארטפון את נתוני הכרטיס (אילו הסדרים קיימים וכמה) וכן לרכוש הסדרים חדשים (כרטיסיות, ערך צבור).

תעריפי הנסיעות

כחלק מהשליטה הממשלתית המוחלטת על ענף התחבורה הציבורית, נקבעים מדי תקופה תעריפי הנסיעות השונים (לפי קוד מחיר), סוגי הכרטיסים אותם רשאית כל חברה למכור באזורים שונים, וקוד המחיר המשויך לקטעי נסיעה שונים. כל אלו נקבעים בצו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים המוצא למחירי הנסיעה בקווי השירות באוטובוסים, דמי נסיעה ברכבת ומחירי נסיעה במוניות (מוניות ספיישל ומוניות שירות). צו זה נחתם על ידי שר התחבורה ושר האוצר, ולחברות התחבורה הציבורית אין יכולת להעלות מחירים או להעניק הנחות מעבר לצו.

על פי צו זה מוענקות הנחות לנוסעים שונים:

  • נוער (עד גיל 18) - 50% (רק בערך צבור).
  • תלמידים (עד כיתה י"ב) - 50% על נסיעות למקום הלימודים (גם בנסיעות בקוד מחיר מעל 12).
  • אזרח ותיק (גבר מעל גיל 65, אשה מעל 60) - 50% (גם בנסיעה בודדת).
  • זכאי - (מקבלי קצבת שארים או השלמת הכנסה) - 33% (רק בערך צבור).
  • רגיל - 20% (הנחה רגילה ברכישת ערך צבור).
  • נכים בעלי תעודת נכה 33 אחוז הנחה בערך צבור בלבד
  • סטודנט - זכאי לרכישת כרטיס חופשי שנתי או חופשי סמסטריאלי בכל אזור בהנחה של 50% ממחיר סדרת כרטיסי חופשי חודשי לאותה תקופה. במקרה כזה זכאי להנחת 50% בכל הארץ (גם לנסיעה בודדת). אחרת זכאי להנחת 33% בכל הארץ (גם לנסיעה בודדת).
  • מלווה עיוור זכאי לחצי מחיר במזומן בלבד לא ברב קו

הצו כולל פירוט גם לגבי סוגי כרטיסים אותם רשאית מפעילת תחבורה ציבורית למכור לנוסעים (חופשי חודשי, חופשי שבועי, חופשי יומי, ערך צבור), לרבות האזורים בהם חל כרטיס החופשי חודשי ומחירו.

ישנם הזכאים לנסיעה חופשית בתחבורה ציבורית ללא תשלום:

ככלל קוד המחיר של קטע נסיעה בתחבורה ציבורית עולה בהתאם מרחק הנסיעה, אך לכלל זה מספר חריגים, בהם מרחקי נסיעה דומים עם הפרש ניכר במחירים, בעיקר במסגרת הקווים בהם נהוג נוהל קו מהדרין.

לדוגמה: נסיעה מחיפה לירושלים בקו 940 (הנוסע ממרכזית חוף הכרמל אל התחנה המרכזית בירושלים) עולה 37.50 ש"ח, בעוד נסיעה בקו 972 (מריכוזים חרדיים בחיפה לריכוזים חרדיים בירושלים) עולה 27 ש"ח.

נסיעה בקו 389 (ממסוף ארלוזורוב בתל אביב לתחנה המרכזית בערד) תעלה 34 ש"ח ואילו נסיעה בקו המקביל לו 550 (מבני ברק לריכוזים החרדיים בערד) העוצר סמוך לתחנה המרכזית תעלה 21.50 ש"ח בלבד.

נסיעה בקו 980 (צפת-בני ברק דרך כביש החוף) בקטע צפת-נתניה עולה 29.50, ואילו נסיעה בקו 846 (בני ברק-תחנה מרכזית תל אביב) בקטע צפת-נתניה עולה 39.50 ש"ח.

בתחילת 2016 נערכה רפורמה בתעריפי הנסיעה בתחבורה הציבורית במטרופולינים (חיפה, תל אביב, ירושלים ובאר שבע).[2]

ב-1 בפברואר 2016 הוזלו תעריפי הנסיעה באוטובוסים וברכבות ב-14.5%, באמצעות הגדלת הסובסידיה הממשלתית לחברות התחבורה.[3] בחלק מהמקומות, למשל בבאר שבע, ההוזלה נעשתה, למרות ההבטחה המפורשת של שר התחבורה, מהמחיר המוטעה של הרפורמה ולא מהמחיר הקיים, מה שלמעשה ייקר את התעריפים בצורה משמעותית.

ב-28 במרץ 2018 נערכה רפורמה נוספת, הפעם בתעריפי הנסיעה הבינעירוניים, בה הוצעו חוזי נסיעה בינעירוניים תקופתיים ובעיקרם חופשי יומי וחופשי חודשי, וכן חוזה חופשי יומי וחודשי כלל-ארצי במחירים מוזלים. חוזים אלה מאפשרים שילוב ומעבר חופשי בין כל אמצעי התחבורה הקיימים (אוטובוס, רכבת, רכבת קלה, מטרונית ועוד) באזורים המוגדרים.

המימון הממשלתי

התשלומים של הנוסעים בעת הנסיעה באוטובוס מועברים על ידי חברות האוטובוסים למשרד התחבורה, ובמקביל משרד התחבורה מתקצב את חברות אוטובוסים ללא קשר למספר הנוסעים[4].

המרכיב העיקרי בקביעת גובה התשלום שמשרד התחבורה מעביר לחברות האוטובוסים הוא מספר הקילומטרים. כתוצאה מכך לחברות האוטובוס יש אינטרס כלכלי להפעיל אוטובוסים שגומעים קילומטרים רבים עם מינימום עצירות[4].

בשנת 2013 התקצוב הממשלתי לתחבורה הציבורית עמד כ-10 מיליארד ש"ח. נוסעי רכבת ישראל ונוסעי הרכב הקלה בירושלים זכו לסבסוד של כ-85% בממוצע ואילו נוסעי האוטובוסים זכו לסבסוד של כ-51%.[5]

הנגשת המידע לנוסעים

Kiryat-Arie industrial area043
שלט אלקטרוני ניסיוני המציג זמני הגעה בקריית אריה, פתח תקווה (2010)

למרות ריבוי המפעילים, עד שנת 2010 לא הוקם בישראל מאגר מידע אחד אשר מרכז את מלוא המידע הרלוונטי מכל אחד מהמפעילים, המאפשר להציע לכל פונה מידע בדבר מסלולי נסיעה המשלבים שימוש בשירותיהם של מפעילים שונים. בשל כך, הנוסע היה נאלץ לבדוק את אפשרויות הנסיעה אצל כל חברה בנפרד. הדבר הכביד מאוד על מי שנזקק לשירותי התחבורה הציבורית, והיווה תמריץ שלילי לשימוש בשירותים אלה עבור מי שבאפשרותו להחזיק ברכב פרטי. בנוסף, לציבור הנוסעים לא ניתנים אמצעים בסיסיים לקבלת מידע אודות קווי השירות, זהות המפעילים, תחנות האיסוף וזמני השירות גם בתחנות האיסוף עצמן. בנוסף לא היה קיים מערך מסודר של מתן דיווח בזמן אמת על עיכובים או שינויים בלוחות הזמנים. על פי בדיקת מבקר המדינה (דו"ח שנתי 59ב' לשנת 2008), בכ-60% עד 100% מתחנות האוטובוס של חלק מהמפעילים, אין פרסום של לוחות זמנים ומפות הקווים. לכן, בהיעדר כתובת ברורה לקבלת מידע חיוני זה, נגרמת טרחה רבה לנוסעים, בזבוז זמן והוצאות כספיות. כל אלה מהווים תמריץ שלילי עד לכדי חסם של ממש בפני שימוש בתחבורה הציבורית.

בשנת 2010 אושר בקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת תיקון לפקודת התעבורה המורה להקים מאגר מידע ארצי שירכז את כל המידע הנוגע לפעולת קווי השירות של התחבורה הציבורית, ולאפשר את הנגשת המידע לציבור הרחב באופן שיביא להרחבת ולייעול השימוש בתחבורה הציבורית. התיקון הוגש על ידי ח"כ שלי יחימוביץ', ח"כ יריב לוין וח"כ נחמן שי ובסיוע ארגון "תחבורה היום ומחר". המידע יסופק ללא תשלום באמצעות הטלפון, האינטרנט ומערכות מידע אלקטרוניות בתחנות האיסוף. בהצעת החוק נכתב כי הרחבת השימוש בתחבורה הציבורית היא יעד בעל חשיבות עליונה, שיש לו נגיעה לתחומים רבים בחיי החברה והמשק בישראל. השינוי נכנס לתוקף בתחילת שנת 2012.

בעקבות השינוי נכנסו לפעילות מוקד "כל קו" של משרד התחבורה, לתחנות שונות בארץ חוברו צגים אלקטרוניים קטנים המציגים את זמני הגעת האוטובוסים הקרובים, מאגר המידע של זמני הגעת האוטובוסים הונגש ומפתחי אפליקציות שונות עושים בו שימוש ומאפשרים לנוסעים לדעת בזמן אמת אם האוטובוס שלהם מקדים או מאחר.

חלופות

מסיבות שונות נולדו יוזמות שמטרתן צמצום השימוש ברכב פרטי, בהיעדר פתרון תחבורה ציבורית יעיל.

בישראל נהוגה תרבות טרמפים של תשלום סמלי כהשתתפות בדלק וזאת בניגוד לחוק בישראל (תקנה 84 בתקנות התעבורה[6]) האוסר על הסעה בתשלום שלא על ידי אדם מורשה.[7] כחלק מכך התפתחו אפליקציות ייעודיות המאפשרות למצוא טרמפ או להציע טרמפ בהתאם לפרמטרים שמזין המשתמש (מוצא, יעד, זמני נסיעה) ומשוב לנוסעים ולמסיע הקובע דירוג מוניטין (בדומה לנהוג ב-eBay). בהקשר זה, סוגיית הכניסה לישראל של השירות הממוסד להסעה בתשלום אובר נמצאת במחלוקת עקב הפגיעה הצפויה לנהגי המוניות בפרנסתם, הנדרשים לשלם עבור "הזכות הציבורית" 250 אלף ש"ח או לשלם דמי שכירות חודשיים.[8]

פתרון נוסף לעידוד נסיעה משותפת ננקט בנתיב המהיר בכביש 1-הנסיעה בנתיב חינם בשעות העומס לרכב מלא. פתרון זה יוצר אינטרס לנהגים אחרים להסיע נוסעים נוספים כדי להימנע מתשלום אגרה ולהגיע מהר יותר למקום העבודה.

השכרת אופניים קיימת בישראל בעיקר בתל אביב, אך גם מחוצה לה, כאשר לרוב היא משמשת כפתרון משלים לתחבורה-ציבורית.

ליקויים וביקורת

במרבית ימי השבוע התחבורה הציבורית נפסקת בשעות הלילה, דבר שמאלץ אנשים להשתמש ברכב פרטי בשעות אלו. קווי מוניות השירות שכן פועלים בלילה מצומצמים (בעיקר בתוך תל אביב, תל אביב-רחובות, תל אביב-אשדוד, תל אביב-נתניה). רכבת ישראל מפעילה קו לילה מנהריה אל נתב"ג אך הוא עוצר במספר מוגבל של תחנות, ולא בתחנת תל אביב הגנה הסמוכה לתחנה המרכזית של תל אביב, המשמשת גם כתחנה מרכזית של מוניות שירות. בעבר פעל קו לילה מבאר שבע לנתב"ג אך פעילות שירות זה הופסקה.

בתחילת העשור השני של המאה ה-21 אירעו מספר שביתות בשירות רכבת ישראל דבר שגרם לעומס רב באוטובוסים ופגע ביכולת הנוסעים להסתמך על שירות הרכבת.

הוויכוח הציבורי והפוליטי על הפעלת תחבורה ציבורית בשבת

אחת מנקודות הביקורת המרכזיות על פרויקט קווי לילה הוא שאינו פועל בשישי בערב. בין הסיבות להעדפת רכב פרטי על תחבורה ציבורית היא אי זמינותה בשבת,[9][10] כאשר התחבורה בחיפה וקווי מוניות שירות הם החריגים היחידים.

בעקבות אי קיום תחבורה ציבורית בשבתות וחגים, נחנכו במספר ערים מרכזיות[11] קואופרטיבים פרטיים ("שָבּוּס" ו"נוֹע תנוע") המסיעים את מנוייהם בימים אלו.[12][13] התופעה המתרחבת נתקלה בהתנגדות של גורמים פוליטיים חרדים שניסו לפעול לסיכולה.[12]

מונופול

קיימת ביקורת על המונופול שמוענק שחברות התחבורה הציבורית והאיסור בחוק על איסוף נוסעים בתשלום ללא רישיון מיוחד. כנגד הטענה שקיום מונופול חיוני כדי שהחברה התיצובית תבצע איסוף ממקומות רחוקים ובלתי רווחיים, משיבים המבקרים כי ניתן להשיג זאת באמצעות תקציב ייעודי שיינתן ישירות לאותם יישובים במקום חלק מהסבסוד המוענק כיום לחברות הציבוריות.[5]

עדיפות לרכב פרטי על פני תחבורה ציבורית

לאורך שנים המדינה השקיעה רבות בתשתיות רכב פרטי, כדוגמת הוספת נתיבים או סלילת כבישים מהירים[14] דבר שהוביל במקרים רבים לפערים משמעותיים בזמני נסיעה לטובת הרכב הפרטי, הן במטרופולינים והן בפריפריה, ומאידך לגידול בהיקף פקקי התנועה.[15][16]

הכנסות ממיסוי

בין הטענות לגורמים להעדפת רכב פרטי הן ההכנסות שהמדינה מקבלת בשל ייבוא כלי רכב - מיסים על קניית רכב, אגרות רכב ודלק.[17] הנחה זו מתעלמת מהנזק הכספי למשק, ובעקיפין לאוצר המדינה, מאובדן שעות עבודה בפקקים, זיהום אוויר, ותאונות דרכים.

מבקר המדינה מתח ביקורת על פרויקט הנתיב המהיר בכביש 1 בשל נסיגת המדינה מהקמת תחנת רכבת בחניון חנה וסע במחלף שפירים ופגיעה בפוטנציאל הקמת מסילה נוספת.[18]

עדיפות למרכז על פני הפריפריה

אחד הגורמים לעומסי תנועה אל המרכז וממנו הוא ריכוז מרכזי תעסוקה ומשרדי ממשלה במרכז ומיעוט האפשרויות בפריפריה, מה שגורם למעבר תושבים מהפריפריה אל המטרופולינים (עומס בתוך המטרופולין) או התווספות נסיעות מהפריפריה למטרופולינים. יצירת מרכזי תעסוקה בפריפריה והגדלת היצע השירותים בפריפריה צפויה להקטין את הביקושים לנסיעות אל המטרופולינים.[19]

תנופת הפיתוח הגיעה בעיקר למטרופולינים ואילו בפריפריה התחבורה הציבורית לקויה.[20] תנופת הפיתוח של הרכבת בעשור השני של המאה ה-21 הרחיבה את השירותים גם לאזור בית שאן וכרמיאל ואזור הדרום. עם זאת, גם לאחר שניתנו פתרונות, נותרו ליקויים שונים ברמת התכנון והביצוע שהפכו את התחבורה הקיימת ללא כדאית ואזורים שונים שלא קיימים בהם שירותי תחבורה ציבורית של ממש.[16]

כן נרשם עיכוב בהחלת השלב השני של רפורמת התעריפים שהיה אמור להוזיל את התחבורה בפריפריה.[16][21]

תכנון ותפעול לקוי

במקומות שונים דווח על אוטובוסים יחסית ריקים שיוצאים מיישובים, תדירות נמוכה של קווים או היעדר של חלופות ישירות לעומת קווים מאספים שזמן הנסיעה שלהם ארוך משמעותית מה שיוצר עדיפות לנסיעה ברכב פרטי.[16] תלונות נוספות הן על הקישור בין קווים-בין אם אינו קיים, מסורבל (דורש החלפות מרובות) או זמני המתנה ארוכים.[16]

בסקר שפרסמה עמותת אור ירוק בשנת 2010, עלה המניע של מרבית הנמנעים משימוש בתחבורה ציבורים הוא בעיות בנוחות ובזמינות[4].

הוצע לשלב מוניות שירות כפתרון ביניים עבור הפריפריה אך נכון למרץ 2017, הסדרתן מתעכבת.[22]

מידע לא נגיש ותמחור לא פשוט

בעבר היו תלונות על מידע לא נגיש ותמחור מסורבל. הרפורמות בעשור האחרון פתרו את רוב הבעיות האלו, לצד יצירתן של אפליקציות לנוסעים בתחבורה הציבורית, אך הליקויים עדיין תקפים בחלקם לפריפריה.[16]

תוכניות לפיתוח

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ משרד התחבורה הציג זינוק בשימוש בתחבורה הציבורית – אבל המציאות בשטח שונה, באתר TheMarker‏, 28 בפברואר 2018
  2. ^ רפורמת התעריפים בתחבורה הציבורית, באתר של משרד התחבורה
    ליאור גוטמן, מתחילת ינואר: רפורמה מקיפה בתעריפי התחבורה הציבורית, באתר כלכליסט, 20 בדצמבר 2015
  3. ^ צבי לביא, אושר בכנסת: תעריפי התחבורה הציבורית יוזלו ב-14.5%, באתר כלכליסט, 18 בינואר 2016
    מהיום: הוזלה במחירי התחבורה הציבורית, באתר ‏mako‏‏, ‏1 בפברואר 2016‏
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 יהודה פואה, ‏"לצאת מהקווים: בשׂורה לתחבורה ביישובים הקטנים", השילוח 16, אוקטובר 2019
  5. ^ 5.0 5.1 אלעד מלכה, ‏מתחבורה ציבורית להסעת המונים, השילוח 13, פברואר 2019
  6. ^ תקנות התעבורה, אתר נבו
  7. ^ חוק תחבורה שיתופית: כך תשלימו הכנסה כנהגים בשכר - ותוזילו את עלויות הנסיעה בישראל, צבי זרחיה, דה מארקר, 10 בנובמבר 2014
  8. ^ נהגי מוניות נגד אפליקציית "אובר": "פרצה לחטיפות ולאונס", דנה ירקצי, וואלה!, 25 בינואר 2016
  9. ^ יעל שנער, למה הישראלים לא מוכנים לוותר על המכונית?, באתר TheMarker‏, 13 בספטמבר 2012
  10. ^ נתי יפת, ‏"תחבורה ציבורית בשבת מובילה לצמצום השימוש ברכב פרטי", באתר גלובס, 4 בינואר 2017
  11. ^ בירושלים, תל אביב, רמת גן, באר שבע, פתח תקווה, ראש העין, חולון ובת ים
  12. ^ 12.0 12.1 אורן דורי, "גזר דין מוות למחלל שבת בפרהסיה": ש"ס תוקפת יוזמות פרטיות להסעה בשבת, באתר TheMarker‏, 12 באפריל 2017
  13. ^ קווי תחבורה ציבורית בשישי-שבת, אתר חופש
  14. ^ אסף זגריזק, רכב פרטי על חשבון תחבורה ציבורית: אלו הסיבות שבגללן כולנו תקועים בפקקים, באתר ynet, 7 בנובמבר 2017
  15. ^ אסף זגריזק, אוטובוס מול רכב פרטי: פערי הזמן נחשפים, באתר ynet, 9 באוקטובר 2017
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 16.3 16.4 16.5 אורן דורי, המצוקה בתחבורה הציבורית בפריפריה: "זמן הנסיעה לעבודה מתארך פי 2 באוטובוסים", באתר TheMarker‏, 8 בנובמבר 2016
  17. ^ נדב איל, סתימה לאומית / דעה, באתר ynet, 14 בנובמבר 2017
  18. ^ שחר הזלקורן, המבקר על נתיב האגרה: תכנון לקוי ופגיעה בנהגים, באתר ynet, 1 במאי 2012
  19. ^ ארז רביב, דרושה פניית פרסה, דבר ראשון, 2 בנובמבר 2016
  20. ^ שחר הזלקורן, תחבורה ציבורית: הפריפריה סובלת, באתר ynet, 26 באוקטובר 2009
  21. ^ לי ירון, הוזלת התחבורה הציבורית מהפריפריה למרכז לא תצא לפועל בשנה הקרובה, באתר הארץ, 14 בינואר 2016
  22. ^ אורן דורי, התוכנית לפיצוי מוניות השירות עוררה מחלוקת בממשלה - ומשרד התחבורה משך אותה ברגע האחרון, באתר TheMarker‏, 16 במרץ 2017
  23. ^ עיר העתיד של ישראל: אשדוד נבחרה לעיר מודל ויושקעו בה כרבע מיליארד שקלים בפיתוח תחבורה ירוקה, אתר משרד התחבורה, 28 נובמבר 2012
  24. ^ דניאל שמיל, אשדוד תיהפך לעיר מודל לתחבורה ירוקה, באתר TheMarker‏, 28 בנובמבר 2012
אגד

"אגד תחבורה ציבורית בע"מ" המוכרת בשמה "אגד" היא חברה המפעילה תחבורה ציבורית בישראל, בייחוד אוטובוסים. אגד היא מפעילת התחבורה הציבורית הגדולה בישראל. בעבר סיפקה אגד שירותי תחבורה ציבורית כמעט בכל רחבי הארץ (למעט גוש דן ואזורים גאוגרפים מצומצמים) והייתה במעמד של מונופול, אך החל משלהי המאה ה-20 החליטה ממשלת ישראל לפתוח את שוק התחבורה הציבורית לתחרות, ולהקטין את חלקה של אגד בו. נכון ל-2018, אגד מפעילה כ-35% משירותי התחבורה הציבורית בישראל, מעסיקה כ-6,500 עובדים ומפעילה צי של כ-2,950 אוטובוסים. צי האוטובוסים של אגד משנע כ-900,000 נוסעים מדי יום.

אגד פעילה גם בפולין ובהולנד באמצעות "אגד אירופה" וחברות בנות נוספות.

אגד תעבורה

אגד תעבורה בע"מ היא חברת אוטובוסים ישראלית שהוקמה בשנת 2006 על ידי איחוד החברות "אגד פלוס תעבורה" ו"אגד אישי". החברה מפעילה, באמצעות כ-500 אוטובוסים, את התחבורה הציבורית בנתניה, במבשרת ציון, מעלה אדומים, גבעת זאב, שומרון, בנימין, גוש עציון, הר חברון ובקעת הירדן.

דן באר שבע

דן באר שבע היא מפעילת התחבורה הציבורית הפנימית בבאר שבע.

דן בדרום

חברת דן בדרום תחבורה (2015) בע"מ, המוכרת בשמה המקוצר דן בדרום הוקמה בשנת 2015 על ידי חברת נהור, חברת בת של דן חברה לתחבורה ציבורית, על מנת להתמודד במכרזי הפריפריה בדרום הארץ, דבר שמשרד התחבורה אוסר על חברת דן, ולכן הקימה דן את חברת דן בצפון שמפעילה את המטרונית ואת דן בדרום שמפעילה קווי תחבורה ציבורית בצפון הנגב.

מנכ"ל החברה הראשון היה יורי ברונשטיין אשר עבר לחברת דן באר שבע ובמקומו טל כהן מונה למנכ"ל החברה עד היום.

הרכבת הקלה בבאר שבע

הרכבת הקלה בבאר שבע היא מערך תחבורה ציבורית עתידי להסעת המונים בבאר שבע באמצעות רכבת קלה.

חברת הנסיעות והתיירות נצרת

חברת הנסיעות והתיירות נצרת בע"מ היא חברת אוטובוסים המפעילה שירותי תחבורה ציבורית באזור נצרת, נוף הגליל, חיפה, עפולה, עמק יזרעאל המערבי, הגליל התחתון ועמק זבולון. החברה נמצאת בבעלות משפחת עפיפי, המחזיקה בקבוצת "נזארין".

חברת נתיבי איילון

חברת נתיבי איילון היא חברה ממשלתית העוסקת ביזום, ניהול, תכנון וביצוע פרויקטים תחבורתיים בעיקר בגוש דן, אך גם בשאר רחבי הארץ.

מטרופולין (תחבורה ציבורית)

מטרופולין תחבורה ציבורית בע"מ היא חברת תחבורה ציבורית אשר נוסדה בשנת 2000.

החברה מפעילה כ-200 קווי שירות באשכול הנגב, באשכול השרון ואשכול נתניה–תל אביב באמצעות כ-800 אוטובוסים. בחברה מועסקים כ-1,000 עובדים והמטה שלה ממוקם בכפר סבא.

נמל היובל

נמל היובל, המכונה גם "מסוף איתן" על שמו של רפאל איתן, הוא מסוף מים עמוקים הממוקם בקצה הצפוני של נמל אשדוד. המסוף נחנך באוגוסט 2005 והוא אחד ממיזמי התשתית הגדולים ביותר שבוצעו אי פעם בישראל ובבנייתו הושקעו כ-3 מיליארד ש"ח.

המסוף כולל שלושה רציפים - רציפים 22 ו-23 מהווים רציפי מכולות, ורציף 21 המשמש למטען כללי ולפריקת מכוניות.

נמל מספנות ישראל

נמל מספנות ישראל פועל מאז 2003 במתחם מספנות ישראל הוא הנמל הפרטי הראשון במדינת ישראל.

נרקיס גל הסעות

נרקיס גל הסעות בע"מ היא חברת הסעות ישראלית המפעילה קווי תחבורה ציבורית בשם "גלים".

החברה, שנוסדה בשנת 1996 כחברה פרטית, זכתה ב-2009 במכרז להפעלת ארבעה קווים עירוניים וארבעה קווים בין-עירוניים בעיר רהט.

ברשות החברה 26 אוטובוסים שפועלים ב-11 קווי תחבורה ציבורית חדשים, בהם 4 קווים עירוניים ו־4 קווים בין-עירוניים.

מחירי הנסיעה ברהט נמוכים יותר ממחירי הנסיעה הנהוגים בישראל, ודומים לאזורי עיירות הפיתוח. החברה פועלת גם עם הכרטיס החכם "רב-קו".

חברת גלים היא חברת התחבורה הציבורית הקטנה והאחרונה בתחום בשירותי התחבורה הציבורית בישראל ומפעילה את מספר קווי האוטובוס הנמוכים ביותר בארץ.

נתיבי היובל

נתיבי היובל בע"מ היא חברה ייעודית (Special Purpose Entity) אשר זכתה במכרז למימון, הקמה, תפעול ותחזוקת פרויקט כביש 431

בשיטת PFI ‏ (Private Finance Initiative) .בהתאם לתנאי המכרז, אחראית נתיבי היובל על הקמת הכביש ותפעולו בתקופה של 25

שנים תמורת תשלום מהמדינה, שלאחריה יוחזר הכביש למדינה, ללא תמורה.

עילית

עילית קווי תחבורה בע"מ הייתה חברת תחבורה ציבורית ישראלית שהוקמה בשנת 2005. ב-3 ביולי 2011 החברה התמזגה עם חברת קווים, הממשיכה ומפעילה את קווי האוטובוס בביתר עילית ואליה תחת המותג "עילית".

בשנת 2006 זכתה החברה לראשונה במכרז להפעלת קווי התחבורה הציבורית העירוניים ביישוב ביתר עילית, את הקווים להסעת תלמידים בו, וכן את קווי התחבורה הבין-עירוניים ממנו ואליו, לירושלים, בית שמש, בני ברק, מודיעין עילית, אלעד, ולקריית גת, ולכפר חב"ד. ובסופי שבוע גם לנתניה, רחובות, חפץ חיים, יסודות וגבעת זאב. החברה החליפה בכך את חברת "ביתר-תור" שפעלה בביתר עילית עד אז. לעילית הייתה שותפות בחברת אפיקים המפעילה את התחבורה הציבורית בשומרון ובקווים הבינעירוניים באשדוד (אשדוד-ת"א, אשדוד-יבנה, אשדוד-רחובות, אשדוד-אשקלון) ובקווים הבינעירוניים באשקלון.

צומת אלונים

צומת אלונים הוא צומת במערב עמק יזרעאל, על כביש 75, בין רמת ישי לקריית טבעון.

הצומת שבנוי כצומת T מוביל אל היישובים אלוני אבא, בית לחם הגלילית וקיבוץ אלונים, שהצומת קרוי על שמו. מן הצומת ניתן להגיע גם אל היישוב בסמת טבעון.

בעקבות הקמת מחלף ישי הוסר הצורך במעבר דרך צומת אלונים, לנוסעים בכביש 77 לכיוון יקנעםסמוך לצומת ניצב המתחם המסחרי "חוצות אלונים", אשר היווה מקום עצירה לרענון עבור קווי תחבורה ציבורית בישראל הנוסעים מהצפון הרחוק לתל אביב-יפו.

קווי לילה

קווי לילה הוא מיזם של משרד התחבורה שנועד לספק תחבורה ציבורית בטוחה ונוחה ליציאה למקומות הבילוי הליליים, בליל חמישי ובמוצאי שבת, במחירי נסיעה רגילים שהחל לפעול החל משנת 2007.

הפרויקט החל בערים המרכזיות תל אביב, ירושלים וחיפה, והתרחב עם השנים לערים נוספות, ובהן נתניה, הרצליה, ראשון לציון, ובאר שבע. בקיץ 2010, הורחבה פעילות קווי לילה לעשרות ערים מחיפה ועד באר שבע.

קווי הלילה פועלים במשך כל השנה בסופי שבוע, ובתקופת הקיץ מופעלים במתכונת מורחבת: בימים ראשון עד חמישי ובמוצ"ש, מחצות ועד השעות הקטנות של הלילה, בכל חצי שעה עגולה. קווי הלילה באזור הצפון (מטרופולין חיפה, כרמיאל, נצרת ועפולה) נבדלים מהשאר בכך שפועלים גם בליל שישי.

מחירי הנסיעה בקווי לילה זהים למחירי הנסיעה ביום, כולל כרטיסיות מוזלות: "חופשי חודשי" וכרטיסי "רב קו".

הקווים מופעלים על ידי 8 מפעילי תחבורה ציבורית בישראל: אגד, אגד תעבורה, דן, דן בדרום, מטרופולין, נתיב אקספרס, קווים וסופרבוס.

בינואר 2011, החלה חברת אומני אקספרס להפעיל קווי לילה בין חיפה ויקנעם עילית, בין יקנעם עילית ורמת ישי, בין חיפה ועפולה, וקו מחיפה לדאלית אל-כרמל. הקווים פועלים גם בליל שישי, בדומה ליתר הקווים במטרופולין חיפה ומופעלים כיום על ידי חברת סופרבוס.

נכון ליולי 2019 השירות לנתניה, הרצליה, ראשון לציון, באר שבע. תל אביב, ירושלים, חיפה, כרמיאל, אשקלון, נוף הגליל, שוהם, חדרה, כפר יונה, גבעת שמואל, יהוד-מונוסון, אור יהודה,חריש, ראש העין, להבים, נתיבות, אופקים, אשדוד, בית שמש, עפולה, יקנעם עילית, קריית גת, קריית ים, קריית ביאליק, ערד, רמת השרון, כפר סבא, זכרון יעקב, אריאל, קריית אונו, סביון, אזור, קריית אתא, עכו, מגדל העמק, טבריה, צפת, אלעד, מודיעין-מכבים-רעות, באר יעקב, אילת, מצפה רמון, דימונה, מעלה אדומים, בני ברק, יבנה,קריית מלאכי, רמת גן, גבעתיים, הוד השרון ונצרת.[דרוש מקור]במחקר שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת נמצא כי באזורים בהם פעל השירות, חלה ירידה משמעותית במספר תאונות הדרכים.

קווים

קווים תחבורה ציבורית בע"מ היא חברה המפעילה שירותי תחבורה ציבורית בישראל. היא הוקמה בשנת 2000 בעקבות החלטת משרד התחבורה להפסיק את הדואופול של אגד ודן בהפעלת שירותי תחבורה ציבורית. בעלי החברה הם מאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ (50%), הורן את ליבוביץ בע"מ (50%).

נכון ל-2019 מעסיקה החברה כ-2,700 עובדים מתוכם כ-2,400 נהגים.[דרוש מקור]החברה נחשבת לחברה השנייה בגודלה בענף התחבורה הציבורית באוטובוסים ולחברה הגדולה ביותר מבין החברות הפרטיות בנסועת האוטובוסים (ק"מ נסיעה).[דרוש מקור]

שירותי אוטובוסים מאוחדים נצרת

שירותי אוטובוסים מאוחדים נצרת בע"מ היא חברת אוטובוסים המפעילה שירותי תחבורה ציבורית באזור נצרת, נוף הגליל ובסביבתן. החברה שייכת במלואה לחברת הנסיעות והתיירות נצרת והיא מפעילה 24 קווי אוטובוס ושירותי הסעת תלמידים באמצעות 85 האוטובוסים שבבעלותה. בחברה 180 עובדים, מהם 130 נהגים, וברשותה שני מוסכים בנוף הגליל. החברה נוסדה ב-1956.

שרותי אוטובוסים הייתה החברה הראשונה בארץ שהפעילה אוטובוסים זעירים בקווי תחבורה עירוניים.

תחבורה בישראל

התחבורה בישראל מבוססת בעיקר על כלי רכב פרטיים ועל תחבורת ציבורית . מאז תחילת שנות ה-90 מתפתחת גם התחבורה המסילתית במדינה בקצב מהיר.

העשור השני של המאה ה-21 עומד בסימן התפתחות הרכבות הקלות ותחבורת אוטובוסים מהירה וכן גם אופניים חשמליים וקורקינטים ממנועים

משרד התחבורה והבטיחות בדרכים אחראי מטעם הממשלה על ניהול התשתית התחבורתית במדינה, ביבשה באוויר ובים, כולל המלחמה בתאונות הדרכים.

גידול באוכלוסייה, שינויים דמוגרפיים, דרישות צבאיות, תיירות וכן גידול במינוע הם היבטים עיקריים בפיתוח ושיפור תשתיות התחבורה.

לרשויות המקומיות שמור תפקיד ביצועי, הן אחראיות על התכנון העירוני ועל קידום פרויקטים של תשתיות לרכב פרטי, הולכי רגל, רוכבי אופניים ותחבורה ציבורית. במקרים רבים הרשות מקבלת תקציבים ממשרד התחבורה למימוש התוכניות, לאחר שקיבלו אישור מהגורמים המקצועיים במשרד התחבורה.

הובלת מטענים מהווה גם היא נדבך חשוב בתחבורה בישראל. נמלי הים במדינה מהווים את שער היצוא העיקרי למחצבים ולמוצרי צריכה המיוצרים בישראל. נמלי האוויר משמשים בעיקר לתנועת נוסעים לישראל וממנה.

באוגוסט 2019 השיק משרד התחבורה מערכת מידע המציגה לציבור הרחב את כל המידע התחבורתי בישראל על גבי מפה אינטראקטיבית.

תשתית

תשתית הוא מונח המציין יסודות מבניים אשר מספקים את המסגרת לתמיכה במערכת כולה. קיימות משמעויות שונות למונח תשתית בתחומים שונים,

בתחום התחבורה הכוונה למערכות כבישים, תחבורה ציבורית, שדות תעופה.

בתחום האנרגיה הכוונה למערכות אספקת חשמל, גז ודלק.

בתחום משאבי המים הכוונה למערכות אספקה וטיפול של מים, ביוב והתפלה.תחומים אלה נקראים לעיתים "תשתיות אזרחיות", "תשתיות עירוניות" או "עבודות ציבוריות" - אף על פי שלעיתים החברות המפעילות אותם אינן ציבוריות אלא פרטיות.

בתחום הכלכלה הכוונה גורמים מערכתיים אשר מאפשרים פעילות כלכלית, אך אינם חלק מתהליך הייצור בעצמם (למשל: הכבישים מאפשרים העברת סחורות).

בתחומי המחשוב והתקשורת הכוונה לערוצי תקשורת רשמיים ולא רשמיים, לכלי פיתוח תוכנה ולתקשורת נתונים.

בתחום הפסיכולוגיה הארגונית הכוונה לתמיכה מצד המערכת בגוף (חברה / תנועה פוליטית / חברתיות) המשרת אותה ולאמונות של אותו גוף.

תחבורה בישראל
כבישי ישראל כביש 1כביש 2 (כביש החוף)כביש 3כביש 4כביש 5כביש 6 (חוצה ישראל)כביש 7כביש 9כביש 12כביש 20 (נתיבי איילון)כביש 22 (נתיבי המפרץ)מנהרות הכרמל (כביש 23)כביש 25כביש 31כביש 40כביש 50 (כביש בגין)כביש 60כביש 65כביש 70כביש 77כביש 90כביש 431כביש 443כביש 471כביש 531כביש 899 (כביש הצפון)ציר אלון • לרשימה המלאה
מכולות בנמל חיפה

בואינג 767 של חברת אל-על

נתיבי איילון

מערך קרונועים
חברות כבישים נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורהחברת דרך ארץחברת כביש חוצה ישראלחברת נתיבי איילוןנתיבי הכרמל מערכות ותפעולנתיבי היובל
אוטובוסים אגדאגד תעבורהאפיקיםגליםדןדן באר שבעדן בדרוםמטרופוליןנסיעות ותיירות נצרתנתיב אקספרססופרבוסקווים - עיליתרמה תחבורה ציבורית גולןשירותי אוטובוסים מאוחדים נצרת
תחנות מרכזיות התחנה המרכזית החדשה של תל אביבהתחנה המרכזית הישנה של תל אביבמסוף 2000התחנה המרכזית של ירושליםהתחנה המרכזית החדשה של ראשון לציוןמרכזית המפרץמרכזית חוף הכרמלמרכזית הקריותהתחנה המרכזית של באר שבעהתחנה המרכזית של אשדודתחנה מרכזית יבנהתחנה מרכזית מודיעיןהתחנה המרכזית של נתניהתחנה מרכזית חדרההתחנה המרכזית של הרצליהתחנה מרכזית קריית גתהתחנה המרכזית של קריית שמונהתחנה מרכזית בית שאןתחנה מרכזית דימונהתחנה מרכזית ערדהתחנה המרכזית של עכותחנה מרכזית נהריהתחנה מרכזית כפר סבאתחנה מרכזית רחובותהתחנה המרכזית של לודהתחנה המרכזית של אשקלוןהתחנה המרכזית של טבריההתחנה המרכזית של צפתתחנה מרכזית כרמיאלתחנה מרכזית אילתמסוף צומת רעננהתחנה מרכזית רמלה
נמלים נמל אילתנמל אשדוד (נמל היובל) • נמל הדרוםנמל המפרץנמל חיפהנמל הקישוןהמרינה הכחולהמרינה אשקלוןמרינה הרצליה

נמל חדרה (נמל מסחרי) • נמל אשקלון - קצא"א (נמל מסחרי) • נמל מספנות ישראלרשות הספנות והנמליםחברת נמלי ישראל

רכבת ישראל פורטל רכבת ישראל • הקו הראשי של רכבת ישראלמסילת הרכבת יפו–ירושליםקו הרכבת המהיר לירושליםמסילת איילוןתחנות רכבת בישראל
מערכת תנועה עתירת נוסעים כרמליתמטרוניתרכבליתרכבל חיפהמסילת חיפה–נצרתהרכבת הקלה בתל אביב (הקו האדום, הקו הירוק, הקו הסגול, הקו החום) • קווי מטרו בתל אביב (קו M1, קו M2, קו M3) • הרכבת הקלה בירושלים (הקו האדום, קו הקמפוסים, הקו הירוק, הקו הכחול) • הרכבת הקלה בבאר שבעהרכבל לכותל
תעופה רשות התעופה האזרחיתרשות שדות התעופהנמל התעופה בן-גוריוןנמל התעופה רמוןאל עלישראיירארקיעסאן דור • שדות תעופה בישראל
היסטוריה נמל תל אביבנמל יפוהרכבת המנדטוריתרכבת העמקחברות תעופה עבריות ביישובכביש הנפטכביש הגבורהדרך בורמההרפורמה בנמלים
שונות הרשות הארצית לתחבורה ציבוריתמשרד התחבורה והבטיחות בדרכיםמוניות בישראלמוניות שירות בישראלרב-קותחבורה בתל אביב • תחבורה ציבורית בישראל • תל-אופן • ערכים נוספים

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.