תותח אוטו מלרה 76 מ"מ

תותח אוטו מלרה 76 מ"מ הוא תותח ימי שמקורו באיטליה, המותקן על גבי אניות מלחמה ונמצא בשימוש ציים רבים בעולם. התותח מיועד להפגזת חוף וכן לשימוש בקרבות ים-ים. לתותח קצב אש גבוה ביותר ובעזרת מערכות הקיימות כיום מגיע לדיוק רב. זהו תותח חשמלי הידראולי בעל 7 לוחות חשמל ו-3 מערכות הנעה לצידוד והגבהה וכן מערכת שליטה ובקרה. מערכת הקירור של התותח מבוססת על מי ים.

לאוטו מלרה יש דגם מתקדם, הנקרא Super-Rapid, ולו קצב אש גבוה יותר לצד שיפורים נוספים.

Otobreda 76 mm
Gun76mmfiring
תותח 76 מ"מ אוטו מלרה על אח"י חרב (סער 4.5)
סוג תותח ימי
מדינה איטליה  איטליה
שנה 1964-היום
מערכה מלחמת לבנון השנייה, מבצע עופרת יצוקה, מבצע צוק איתן
קליבר 76.2 מילימטרים (3.00 אינץ')
משקל ריק 7.5 טון
משקל פגז 12.34 קילוגרם (27.2 ליברות)
זווית צידוד 360°, במהירות 60° בשנייה
זווית עלרוד -15°/+85°, במהירות 35° בשנייה
קצב אש 85-120 פגזים בדקה
מהירות לוע 925 מטר לשנייה
טווח מקסימלי 20 קילומטרים (12 מיל)

שימוש בצה"ל

תותחים מדגם זה מותקנים ברוב ספינות הטילים של חיל הים הישראלי, פרט לספינות סער 5 וספינות נגד צוללות.

העתקים

בספטמבר 2006, נחשפה לתקשורת מערכת פג'ר 27 - תותח ימי מתוצרת איראן, המבוסס על תותח אוטו מלרה 76 מ"מ.

גלריה

OtoMelara76mm-001

תותח אוטו מלרה 76 מ"מ על אח"י תרשיש (סער 4.5)

F218 Mecklenburg-Vorpommern Buggeschuetz

תותח 76 מ"מ מתוצרת אוטו מלרה מותקן על גבי פריגטה גרמנית מדגם ברנדנבורג

אוטו מלרה

אוטו מלרה היא יצרנית כלי נשק איטלקית. חברת בת של Leonardo - Finmeccanica.

אח"י חרב (סער 4.5)

אח"י חרב היא ספינת טילים מהסדרה סער 4.5 של חיל הים הישראלי. אח"י חרב משרתת בשייטת ספינות הטילים המונה כ-8 ספינות טילים מהסדרה סער 4.5 ועוד כשלוש ספינות סער 5.

זוהי הספינה השנייה בחיל-הים בשם זה. בשירות מ-2003. הראשונה הייתה סטי"ל מדגם "סער 3", בשירות חיל הים בשנים 1985-1970.בשנת 2006 השתתפה אח"י חרב במלחמת לבנון השנייה, ושימשה כספינת פיקוד בביצוע מצור ימי על לבנון.

בשנים 2008 ו-2012 השתתפה אח"י חרב במבצעים "עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן", ושמשה ככוח הפגזה עיקרי מהים, ובביצוע מצור ימי על רצועת עזה.

בשנת 2014 השתתפה אח"י חרב במבצע "צוק איתן" והייתה לספינה הראשונה להפגיז ברצועת עזה.

בשנת 2010 הפליגה אח"י חרב ליוון, כחלק מאימון עם הצי היווני, אימון זה תרם רבות לחיזוק הקשר בין שני הציים.

בחודש אוגוסט של שנת 2015 עברה אח"י חרב טיפול במספנות ישראל במשך כחצי שנה, (בטיפול זה הוסרה מספינה מערכת הוולקן פלנקס לאחר 13 שנות שימוש) שלאחריו חזרה אח"י חרב לשירות מבצעי.

ביוני 2016 אח"י חרב יחד עם אח"י חץ הטביעה את אח"י עצמאות במהלך תרגיל חילי בים התיכון על ידי שיגור שני טילי הרפון.

אח"י יפו (סער 4)

בשם אח"י יפו נקראו שלוש ספינות מלחמה בחיל הים הישראלי. הראשונה הייתה המשחתת אח"י יפו, אשר נרכשה באנגליה ב-1955 יחד עם אחותה אח"י אילת. השנייה, ספינת טילים מסדרת סער 4 ונשוא הערך הנוכחי, נבנתה במספנות ישראל, הושקה לאחר מלחמת יום הכיפורים ושירתה רוב ימיה בבסיס חיל הים בחיפה. השלישית היא ספינת טילים מדגם סער 4.5 'נירית', המשרתת בימינו בשייטת ספינות הטילים.

ערך מורחב – ספינות סערהספינות מסדרת סער 4 נועדו לשרת בזירת ים סוף. תעלת סואץ הייתה אז חסומה לשיט ספינות, והעברתן לים סוף תוכננה בהפלגה מחיפה למפרץ שלמה סביב יבשת אפריקה. מועד היציאה נקבע ל-15 באוקטובר 1973, אך הפלגתן נדחתה בשל פרוץ מלחמת יום הכיפורים. שתי הספינות הראשונות מתוך הסדרה השתתפו באופן פעיל במלחמה והיוו תוספת כוח משמעותית בזירת הים התיכון.

אח"י יפו הייתה השישית והאחרונה בסדרת סער 4 'תכלית' שהוזמנה לפני מלחמת יום הכיפורים. הספינות שקדמו לה היו: אח"י רשף, אח"י קשת, אח"י רומח, אח"י כידון ואח"י תרשיש.

אח"י יפו (סער 4.5)

אוניית חיל הים יפו (סער 4.5) - אח"י יפו היא ספינה בחיל הים הישראלי מדגם סער 4.5 נירית. היא נבנתה בשנת 1997 והושקה בשנת 1998 ביחד עם אח"י תרשיש (שתי הספינות תאומות). הספינה היא חלק מפלגה 32 של שייטת 3, שייטת ספינות הטילים.

זוהי הספינה השלישית בחיל הים בשם זה. הספינה הראשונה בשם זה הייתה משחתת בריטית מסדרת Z שהושקה בשנת 1944 והייתה בשירות הצי בריטי עד 1955 תחת השם HMS Zodiac. בשנת 1955 נרכשה על ידי צה"ל, עברה הספינה, שיפוצים, הוכשר לה צוות, ניתן לה השם ק-42. ונכנסה לשירות בשנת 1956 עד סוף שנות ה-60. השנייה הייתה סטי"ל מדגם "סער 4", בשירות חיל הים בשנים 1998-1975. אח"י יפו השלישית נבנתה בשנת 1997 במספנות ישראל יחד עם אח"י תרשיש והן הושקו ביחד בשנת 1997 כזוג ספינות מדגם סער 4.5 נירית. הספינה קרויה על שם העיר יפו והשקתה עם אח"י תרשיש מהווה איזכור לסיפור התנכ"י של יונה הנביא שיצא מיפו לתרשיש.

אח"י מולדת

אח"י מולדת היא ספינת טילים מסדרת סער 4, אשר נבנתה במספנות ישראל, במסגרת סדרת המשך, כדי לאפשר שיט פתוח למדינת ישראל בים התיכון. הספינה שירתה בשייטת ספינות הטילים של חיל הים מהשקתה בשנת 1979 ועד הוצאתה מהשירות בשנת 2000, כשנמכרה לצי סרי לנקה.

אח"י נצחון

ספינת הטילים אח"י ניצחון, מדגם סער 4 - "נדרן".

הספינה נקראה על שם "לניצחון" - אוניית מעפילים שהפליגה מאיטליה ב-8 במאי 1948 והגיעה לתל אביב ב-17 במאי 1948 כשעל סיפונה 189 מעפילים. אח"י נצחון היא הספינה היחידה בחיל הים הישראלי בשם זה, אך לשורות החיל צפויה להצטרף אח"י ניצחון בסדרה סער 6.

אח"י ניצחון פעלה בשירות חיל הים הישראלי במסגרת שייטת ספינות הטילים משנת 1978 ועד 2014. הספינה נבנתה במספנות ישראל לפי תכנון של חיל הים בהסתמך על הניסיון שנצבר מהפעלת הסטי"לים מסדרת סער 4 'תכלית'. הספינה פעלה בזירה הימית במלחמת לבנון הראשונה ובהשנייה. במהלך שירותה השתתפה במבצעים רבים בתחום הביטחון השוטף, לרבות בלכידת כלי שיט עוינים.

בשנים 1995–1999, נוספו לספינה טורפדו נגד צוללות והיא צוידה בסונר נגרר בירכתיים במקום תותח אוטו מלרה 76 מ"מ. מאז דגם זה נקרא "סער 4 נצ"ל". הדבר נעשה על חשבון ביטול כושר הפגיעה במטרות מחבלים בחוף.

אח"י תרשיש (סער 4.5)

אח"י תרשיש היא ספינת טילים בסדרה סער 4.5 נירית, של חיל הים הישראלי. היא נבנתה במספנות ישראל והוכנסה לשירות ביוני 1995. הספינה ביחד עם שאר ספינות סער 4.5 מהוות שיפור ניכר לחיל הים, בהיותן גדולות בהרבה מהספינות הקודמות, מה שמאפשר עוד מקום רווחה לצוות. הספינות עשירות באמצעי לוחמה אלקטרונית.

במלחמת לבנון השנייה השתתפו ספינות רבות בחסימת נמלים לבנוניים ואף סייעו בהפגזת חוף.

זוהי הספינה הרביעית בחיל הים בשם זה. בשירות מ-1997. הראשונה הייתה טרפדת (ט-152), בשירות חיל הים בים האדום בשנים 1968-1957. השנייה הייתה נחתת טנקים, בשירות חיל הים בים האדום בשנים 1974-1970. הספינה השלישית הייתה סטי"ל מדגם "סער 4", בשירות חיל הים בשנים 1997-1974.

זיוונית

זיוונית היא דגם של ספינת סער קטנת ממדים מסוג סנפירית. שתי ספינות מדגם זה נרכשו על ידי חיל הים הישראלי כאבטיפוס לסדרה של 18 יחידות, אך בעקבות כישלון האבטיפוס לא הוזמנו יחידות נוספות. ככל הסנפיריות, ניחנו הספינות ביכולת עילוי והפלגה על סנפירים, אשר הקנו מהירות גבוהה (כ-45 קשר) הודות לחיכוך המוקטן - בחיל הים כונה מצב שיט זה "מצב רחיפה".

חיל הים המצרי

חיל הים המצרי הוא הזרוע הימית של צבא מצרים. משימותיו העיקריות של חיל הים המצרי כוללות הגנות קו החוף של מצרים שאורכו למעלה מ-2,000 ק"מ בים התיכון ובים סוף, הגנת פתחי תעלת סואץ ותמיכה בזרועות האחרות של צבא מצרים.

חיל הים המצרי מתחדש בשנים האחרונות, הוא חיל הים הגדול ביותר במספר הכלים במזרח התיכון, והשישי במספר הכלים הכולל בעולם.

הבסיס הראשי של חיל הים המצרי נמצא באלכסנדריה. לחיל הים בסיסים נוספים בע'רדקה, ספאגה, פורט סעיד, מרסא מטרוח, ברניס, וסואץ.

טיבוע אניית מחבלים אטבירוס

טיבוע אניית המחבלים אטבירוס ATTAVIROSS נעשה במהלך מבצע סיכול פיגוע גדול של המחבלים פלסטינים שיעדו היה הקריה בתל אביב. בעתוי 21 באפריל 1985 לפני יום העצמאות. בסיכול השתתפו שתי ספינות טילים אח"י מולדת ואח"י מבטח. אניית המחבלים אטבירוס טובעה מירי תותח אוטו מלרה 76 מ"מ של אח"י מולדת עם 20 מחבלים הרוגים ושמונה ניצולים שנאספו כשבויים. כל זאת ללא נפגעים מהכוחות הישראליים.

כלי שיט של חיל הים הישראלי

לישראל שני גבולות ימיים - הים התיכון וים סוף, וכן גבול ימי בים המלח. מרבית היצוא והיבוא אל ישראל וממנה עוברים בדרך הים והדבר מקנה חשיבות יתרה לקיום יכולת הגנה על חופש השיט בים התיכון ובים האדום על ידי חיל הים הישראלי.

סער 3

סער 3 היא סדרה של שש ספינות טילים שנבנו בצרפת במספנת קונסטרוקסיון מקאניק דה נורמאנדי בשרבורג. הסדרה מבוססת על ספינות התקיפה "יגואר" של הצי הגרמני. הספינה הראשונה מדגם זה היא אח"י סער, יצאה לדרכה מצרפת לישראל לפני שהטילה צרפת אמברגו על ישראל.

בעקבות מלחמת ששת הימים בשנת 1967 הטיל נשיא צרפת, שארל דה גול, באישור ממשלת צרפת, אמברגו כללי על יצוא נשק לישראל. האמברגו כלל את אספקת חמש הספינות שנותרו במספנות בצרפת. חמש הספינות חולצו מצרפת, ב-25 בדצמבר 1969 במה שכונה ספינות שרבורג. הספינות נמלטו לישראל בהפלגה מנמל שרבורג לנמל חיפה, בניגוד להחלטות ממשלת צרפת. המבצע קיבל את השם מבצע נועה.

דגם סער 3 נוצר כאשר הובן הצורך בתותח אוטומטי בקליבר גדול יותר מתותח 40 מ"מ שהותקן בדגמים הקודמים (סער 1 וסער 2). התותח נועד לשימוש בקרב השטח נגד מטרות קטנות לטילים וכן להנחתת אש מהים אל החוף. בספינות מדגם סער 3 הותקן תותח 76 מ"מ מתוצרת אוטו מלרה (Oto Melarra) איטליה.

סער 4.5

סער 4.5 הוא שם כולל לשלושה דגמים של ספינת טילים (סטי"ל) של חיל הים הישראלי: סער 4.5 חוחית, סער 4.5 נושב וסער 4.5 נירית. האחרונות מרכיבות, נכון ל-2015, את עיקר הכוח של שייטת ספינות הטילים. הספינות נבנו במספנות ישראל.

ספינות סער

ספינות סער הן שם כולל לתוכנית בניין הכוח הימי של חיל הים הישראלי שראשיתה בשנות ה-60 של המאה ה-20. תוכנית זו הביאה לניצחונו של החיל במלחמת יום הכיפורים ולחיזוק עוצמתו. מטרת התוכנית הייתה יצירת כוח ימי שיאפשר יוזמה התקפית בזירה הימית, ולא יסתפק בהגנת החוף. מעבר לכך, את התוכנית ייחדה שבירת מוסכמות בלחימה בתחום הימי, על ידי יצירת עדיפות טכנולוגית של יחידת הלחימה ועדיפות כמותית ביחידות לחימה בתקציב מועט.

התוכנית נבנתה על ידי אנשי חיל הים והתעשייה הביטחונית הישראלית בשיתוף פעולה להביא מענה לצורכי הביטחון של ישראל בים תוך שימוש בטכנולוגיה מתקדמת. נכונות התפיסה הוכחה מבצעית במלחמת יום הכיפורים.

פג'ר 27

פג'ר 27 (פרסית: فجر ۲۷) הוא תותח ימי מתוצרת משרד ההגנה האיראני, המבוסס על תותח אוטו מלרה 76 מ"מ.

המערכת נחשפה לתקשורת בספטמבר 2006. על פי הצהרות שר ההגנה האיראני, מוסטפא מוחמד נג'ר, התותח מסוגל לירות 85 פגזים (בקוטר 76 מילימטר) בדקה לטווח של עד 17 קילומטרים.

צריח (טכנולוגיה צבאית)

צריח בטכנולוגיה הצבאית הוא מתקן המגן על נשק היורה קליעים (כמו מקלע), פגזים (בעיקר תותח), או טילים, ועל הצוות המפעיל נשק זה. הצריח מאפשר את הפניית הנשק שבו לכיוונים שונים בקשת רחבה, וכמו כן מאפשר ירי בנשק בזוויות הגבהה משתנות.

צריחים מותקנים בביצורים, על כלי רכב קרביים משוריינים, על אוניות מלחמה ועל מטוסי קרב, בדרך כלל על מפציצים. צריחים מופעלים באופן ידני, על ידי צות הנמצא בהם, או באמצעי שליטה מרחוק. ההגנה שמספק הצריח היא בדרך כלל מפני פגיעות מנשק של האויב, ואז יהיה הצריח משוריין. במקביל או בנוסף עשוי הצריח לספק הגנה מפני פגעי הטבע או תנאי הסביבה שבה פועלים הנשק וצוותו.

ישנם צריחים שאינם מכילים נשק, אלא מגינים על אמצעי תצפית שונים.

קרב דמיאט

קרב דמיאט - נקרא גם קרב בלטים או קרב דמיאט - בלטים - היה קרב ימי בין חיל הים הישראלי לחיל הים המצרי שנערך מול חופי דמיאט ובלטים בדלתא של הנילוס בלילה של 8–9 באוקטובר 1973, הלילה השלישי למלחמת יום הכיפורים. במהלך הקרב הוטבעו שלוש ספינות טילים מצריות.

שלכת (פרויקט)

פרויקט שלכת הוא שם קוד שניתן בצה"ל לבניית צי של ספינות סער עבור חיל הים הישראלי בשנות השישים של המאה העשרים.

תותח ימי

תותח ימי הוא תותח המורכב על ספינת מלחמה. תותחים אלו משמשים להתקפת ספינות אויב בעת לוחמה ימית, או להפצצת מטרות על היבשה. לעיתים המונח "תותח ימי" מתייחס לתותחי חוף המוצבים על היבשה במטרה לטווח ספינות, למנוע מעברן או כניסתן לאזורי חוף. קיימת אף הבחנה בין תותח ימי לבין תותח סיפון שהוא תותח בעל קוטר קטן יותר ומותקן על ספינות מלחמה קטנות יותר, ספינות סיור ומשחתות.

תקופת השיא בפיתוח ובשימוש בתותחים ימיים החלה עם הופעתן של אוניות מערכה דוגמת אה"מ דרדנוט. תקופה זו, בה תותחים ימיים היו נשק בעל עוצמה אסטרטגית, נמשכה החל משנת 1906 ועד לתחילת מלחמת העולם השנייה. באותה תקופה אוניות מערכה צוידו בתותחים ראשיים שקוטרם הלך וגדל, מ-305 מילימטרים (12.0 אינץ') ל-381 מ"מ ועד ל-406 מילימטרים (16.0 אינץ'). ככל שגדל קוטר התותחים גדל אף טווח הירי וכוח ההרס של הפגזים. התותחים הימיים בעלי הקוטר הגדול ביותר שהורכבו על אוניות מערכה היו תותחי אוניות המערכה היפניות מסדרת יאמטו בקוטר 460 מילימטרים (18 אינץ'). אלה ירו פגזים במשקל 1,460 ק"ג לטווח מקסימלי של 42 ק"מ.

מגבלת הטווח של התותחים הימיים הכבדים בישרה את עליית חשיבותם של מטוסי הקרב הימיים, בעוד שהתותחים הימיים הקלים יותר והתותחים הימיים נגד מטוסים איבדו מחשיבותם לטובת טילים מונחים בעלי טווח ארוך יותר וגמישות רבה יותר בתפעולם. תותחים ימיים ממשיכים להיות בשימוש על ספינות מלחמה. בספינות מלחמה מודרניות, כגון משחתות ופריגטות, מותקנים בדרך כלל שני תותחים לכל היותר.

"מרוץ חימוש" בלתי פוסק בין מפתחי כלי נשק ימיים ונשקי חוף גרמה מחד לפיתוחו של תותח ימי בעל טווח וכושר חדירה גבוה יותר, ומנגד פיתוח ספינות מלחמה המשוריינות באופן עמיד יותר, תחומים אלה התפתחו באופן מואץ במהלך 150 השנים האחרונות. כיוון שהתותחים הימיים הפכו מדויקים יותר, בעזרת כוונות אופטיות משוכללות, הנחיית לייזר וראדאר, בעזרת מנגנוני ייצוב חצובת התותח, גדלו באופן ניכר הטווחים בהם נערכים בדרך כלל קרבות ימיים. בשלהי המאה ה-19 היו הקרבות הימיים מתנהלים בדרך כלל מטווחים של 4–8 ק"מ, בסוף מלחמת העולם השנייה התנהלו קרבות ימיים מטווחים של 30–40 ק"מ. אוניות מערכה פרה-דרדנוט היו נושאות שריון כבד בצידי האוניה, כדי להגן עליהן מפני ירי בכינון ישיר, אשר היווה את האיום העיקרי. עם הגדלת הטווח המדויק של התותחים וכלי נשק ימיים אחרים, ניתנה תשומת לב גוברת להגנת ספינות המלחמה מפני איומים על גבי הסיפון ובקרקעית האוניה.

ככל שהתפתחו התותחים הימיים, פותחו תותחים עם קנה ארוך יותר כדי להגביר את מידת דיוקם. בימינו, אורך קנה תותח ימי בקוטר 406 מילימטרים (16.0 אינץ') הוא למעלה מ-20 מטר. יצור קנה תותח בממדים כאלה מחייב אמצעי יצור משוכללים ובקרת איכות מעולה, אחרת עלול הקנה להתעקם, או אף להתפוצץ, לאחר שימוש תכוף.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.