תורת ההכרה

תורת ההכרה (אֶפִּיסְטֵמוֹלוֹגְיָה; מיוונית עתיקה אפיסטמה: ידע, לוגיה (λογία) פירושה "תורה") הוא ענף של הפילוסופיה המתרכז במהות וגבולות הידיעה. שאלות מרכזיות הן: מהי ידיעה, כיצד היא נרכשת ומהו היחס בין המציאות לידיעה.

נושא מרכזי הוא ניתוח היחסים שבין טבע הידיעה לבין המושגים אמת, האמנה והצדקה. נושא נוסף הוא השאלה האם בכלל ניתן לדעת משהו - כלומר, האם הספקנות היא נכונה ובאיזו מידה. בעברית נחשבות לעיתים הכרה וידיעה כמילים נרדפות ועל כן אפיסטמולוגיה נקראת גם תורת הידיעה. המושג אפיסטמולוגיה נטבע על ידי הפילוסוף הסקוטי ג'יימס פרדריק פרייר אשר פעל במאה ה-19. אולם העיסוק בה החל כבר אצל הפילוסופים קדם-סוקרטים.

ידיעה

הדיון העכשווי באפיסטמולוגיה עוסק בידיעה טענתית ("ידיעה ש"). ידיעה זו נבדלת מידיעה איך ומהיכרות ישירה. לדוגמה, במתמטיקה ידוע ש: 44 = 22 + 22, אבל גם ישנה ידיעה כיצד לחבר מספרים ולבצע פעולות חשבון. בנוסף, ישנה ידיעה של היכרות ישירה עם אנשים, צבעים וצלילים. ברטרנד ראסל הבחין לראשונה בספרו "בעיות הפילוסופיה" בין ידיעה על ידי תיאור (Knowledge by Description, סוג של "ידיעה ש") וידיעה בהיכרות ישירה (Knowledge by Acquaintance). גילברט רייל הדגיש את ההבדל בין "ידיעה ש" ו"ידיעה איך" בספרו "The Concept of Mind". לדוגמה, רכיבה על אופניים היא בחלקה "ידיעה איך". אולם הידיעה לגבי שיווי המשקל הפיזיקלי היא "ידיעה ש" ולא נובעת מהידיעה איך לרכב. אין קשר לוגי הכרחי בין סוגי הידיעות.

האמנה

האמנה (Belief) היא תוכן מחשבה שהחושב מצמיד לה ערך אמת, כלומר רואה בה אמיתית (בין אם באופן מוצדק או לאו). לדוגמה, אם אני מאמין שהשמים כחולים אזי אני מחזיק בהאמנה "השמיים הם כחולים" ומאמין כי היא אמיתית.

אמת

מושג האמת נקשר באופן הדוק למושג ההאמנה. האמנה יכולה להיות אמיתית או שקרית. אם היא שקרית, אז ניתן לומר ש-X מאמין ש-Y אבל אי אפשר לומר X יודע ש-Y מכיוון שהשימוש הלשוני במילה ידיעה מניח את אמיתות ההאמנה עליה נסובה הידיעה. במילים אחרות, אם מישהי יודעת משהו, אז לא ייתכן שהאמנה שלה היא שקרית. לדוגמה, אם אדם חוצה גשר רעוע אז ניתן לומר שהוא מאמין שהגשר לא יקרוס. אם הגשר קורס, אז האדם החזיק בהאמנה שקרית. קשה לומר שהאדם ידע שהגשר בטוח, אף על פי שהגשר קרס. אם הגשר קרס, אמונתו לא הייתה ידיעה. למרות כל אלו, גם אם האדם האמין שהגשר לא עומד לקרוס והגשר אכן לא קרס, לא נרצה לומר שהאדם ידע שהגשר הוא בטוח - מכיוון שייתכן שאותו אדם לוקח סיכונים (ואז חסרה לו הצדקה).

הצדקה

Classical-Definition-of-Kno
דיאגרמת אוילר שמייצגת את הגדרת הידיעה כהאמנה אמיתית מוצדקת.

בדיאלוגים של אפלטון - בעיקר במנון ותאיטיטוס - מופיעות מספר תשובות לשאלת הידיעה. אחת מהן היא כי ידיעה היא האמנה אמיתית שיש לה הצדקה כלשהי, בין אם דרך הסבר או דרך הגדרה. מאז ועד שנות ה-60 של המאה ה-20 התפיסה כי ידיעה היא האמנה אמיתית מוצדקת היא ההגדרה המקובלת לידיעה בפילוסופיה. לפי הגדרה זו, אמת היא תנאי הכרחי לידיעה, אך לא תנאי מספיק. תנאי הכרחי נוסף לידיעה הוא הצדקה של האמנה. לדוגמה, אדם שחוצה גשר רעוע מכיוון שהוא מאמין שהגשר לא יקרוס, אך אין לו תשובה לשאלה מדוע הוא חושב שהגשר לא יקרוס, לא יכול לדעת שהגשר הוא בטוח, גם אם הוא חצה אותו והגשר לא קרס. חולה שמאמין שהוא יחלים ממחלה ללא הצדקה לאמונתו לא יכול לדעת שהוא יחלים. רק במקרה שהוא הצדיק את החלמתו, וגם, הוא אכן החלים, ניתן לומר עליו שהוא ידע שהוא יחלים.

מסיבות אלו, הוגדרה ידיעה כך: S יודע ש-P אם ורק אם:

  • P אמיתי;
  • S מאמין ש-P אמיתי;
  • ל-S יש הצדקה להאמין ש-P.

בעיית גטייר

בשנות ה-60 ערער אדמונד גטייר על הגדרה זו באמצעות דוגמאות נגדיות. ערעורו מכונה "בעיית גטייר". גטייר טוען כי קיימים מצבים בהם אדם מחזיק בהאמנה שהיא גם אמיתית וגם מוצדקת, ולמרות זאת האמנתו אינה יכולה להיחשב לידיעה. גטייר מתאר מצב בו ישנם שני אנשים סמית' וג'ונס, אשר מחכים לקבלת תשובה בנוגע לקבלה למקום עבודה. לשניהם יש גם בדיוק 10 מטבעות בכיסיהם. סמית' מאמין כי ג'ונס יקבל את העבודה, וכמו כן הוא יודע כי לג'ונס יש 10 מטבעות בכיס. מכך הוא מגיע להאמנה "מי שיש לו 10 מטבעות בכיס יקבל את העבודה". אך סמית' לא מודע לכך שלו עצמו יש גם 10 מטבעות בכיס. לבסוף מקבל סמית' את העבודה. במצב היפותטי זה, האמנתו של סמית' היא אמיתית ומוצדקת (מכיוון שסמית' יודע שהוא פחות ראוי לעבודה). למרות זאת, לפי גטייר, סמית' לא יודע שהאדם עם 10 המטבעות בכיס יקבל את העבודה. הוא עדיין יהיה מופתע מאוד כאשר הוא ישמע שהוא קיבל אותה. ההאמנה של סמית' היא מוצדקת, אך אמיתותה תלויה במקרה מכיוון שבמקרה גם לסמית' יש בדיוק 10 מטבעות בכיס, אף על פי שהוא לא מודע לכך.

דוגמה פשוטה יותר: מישהי מסתכלת על גבעה מרוחקת ורואה עליה פסל של סוס. מכאן היא מסיקה את ההאמנה "ישנו יונק בראש הגבעה". בשל המרחק, היא לא רואה כי הסוס אינו אלא פסל. היא גם לא יכולה להבחין בכך שמאחוריו שוכב כלב. ההאמנה כאן היא אמיתית ומוצדקת, אך איננה בגדר של ידיעה.

הבעיה עוררה תגובות רבות במחצית השנייה של המאה ה-20 ונחשבה לבעיה מרכזית באפיסטמולוגיה. בעקבותיה הציע רוברט נוזיק הגדרה מחודשת לידיעה: S יודע ש-P אם ורק אם:

  • P אמיתי;
  • S מאמין ש-P;
  • אילו P היה שקרי, אז S לא היה מאמין ש-P;
  • אם P אמיתי, אז S מאמין ש-P.

לדעת נוזיק הדרישה השלישית פותרת את בעיית גטייר עבור הגדרת הידיעה.

אקסטרנליזם ואינטרנליזם

קיימת הבחנה בין אפיסטמולוגים אקסטרנליסטים לבין אפיסטמולוגים אינטרנליסטים. אקסטרנליסטים סבורים כי גורמים אקסטרנליים (חיצוניים), כאלו שאינם נכללים כמצב פסיכולוגי של היודע, יכולים להוות תנאים לידיעה. כך למשל, תגובתו של אקסטרנליסט לבעיית גטייר תהיה שכדי שהאמנה מוצדקת ואמיתית תחשב לידיעה היא חייבת להיגרם בצורה הנכונה על ידי העובדות הרלוונטיות בעולם. הגרימה הסיבתית, שנמצאת מחוץ לנפשו של היודע, תחשב כתנאי ידיעה חיצוני.

אינטרנליסטים מנגד, טוענים שכל התנאים לידיעה כלולים במצבים פסיכולוגים של היודע. הגותו של רנה דקארט היא דוגמה לגישה אינטרנליסטית להצדקה (אף על פי שההבחנה לא הייתה מוכרת בימיו). לטענתו הדרך היחידה לחוות את העולם החיצוני היא באמצעות החושים, וכי איננו יכולים לקבל את נתוני החושים כאמינים לחלוטין. מכיוון שכך, ידיעה שמבוססת על חושים אינה יכולה להיות גם היא אמינה לחלוטין. ידיעה אמינה לחלוטין היא ידיעה "ברורה ומובחנת".

מכיוון שהאל ברא את העולם, והאל על פי ההנחה הוא טוב, יש להניח כי לבני האדם יש את היכולת לדעת. אך מכאן לא נובע שהאדם לא מסוגל ליפול בטעות. לכן, הדרך לידיעה מובחנת וברורה היא באמצעות ספקנות מתודולוגית, ניסיון להטיל ספק בכל אשר ניתן להיחשב כשקרי. בדרך זו מגיעים למסקנה שלא ניתן להטיל ספק בהטלת הספק ובאקט החשיבה הנלווה לו. מכאן המשפט "אני חושב, משמע אני קיים". על סמך ידיעת משפט זה, התכוון דקארט לבסס את כלל הידיעה האפשרית. הקוגיטו הוא הבסיס האפיסטמולוגי במערכת הפילוסופית של דקארט.

רכישת ידיעה

הדיון בנוגע לרכישת ידיעה עוסק במספר שאלות: הבחנות אפיסטמיות בין ידע אפריורי וידע אפוסטריורי; הבחנה בין סינתזה לאנליזה ככלי הוכחה של ידע; הוויכוח ההיסטורי בין אמפיריציזם לרציונליזם; בעיית הקריטריון או הרגרסיה.

אפריורי ואפוסטריורי

ההבחנה בין המושגים נתונה אמנם במחלוקת אולם ניתן לאפיינם באופן כללי כך:

  • ידע אפריורי הוא ידע שאינו תלוי ניסיון, הוא אינו אמפירי, ומושג על ידי השכל לבדו.
  • ידע אפוסטריורי הוא ידע שתלוי בדרך כלשהי בניסיון בעולם, ידע שהוא אמפירי בדרך מסוימת.

בחלק ניכר מההיסטוריה של הפילוסופיה ובעיקר בפילוסופיה של העת החדשה נתקיימו ויכוחים בנוגע לעצם הִתכנותם של שני סוגי ידיעה אלה.

אנליטי וסינתטי

נראה שחלק מהטענות והמשפטים שאנו מכירים ויודעים זוכים להיות אמיתיים מעצם ההבנה של משמעותם. הדוגמה המפורסמת לכך היא הטענה "כל הרווקים אינם נשואים". כל מי שמבין את משמעות המילה רווק יודע שטענה זו היא אמיתית בכל מצב. פילוסופים, מאז עמנואל קאנט, מכנים טענות כאלו טענות אנליטיות. הן נקראות אנליטיות מכיוון שהן זוכות לאימות מספיק בזכות ניתוח או אנליזה של המרכיבים שלהן. מנגד, טענות סינתטיות הן טענות שאין מספיק להבין את משמעות מרכיביהן על מנת לקבוע את אמיתותן. דוגמה לכך היא הטענה "43 אחוז מרווקי ישראל גרים בחיפה". טענה זו תידרש לאימות אמפירי אם נרצה לברר את נכונותה. קאנט גרס שטענות המתמטיקה והמדע הן טענות סינתטיות אפריורית. לדוגמה, הטענה 12 = 7 + 5 היא אמיתית בהכרח (ומכאן אפריורית) אך מנגד, ניתוח המושג 12 אינו מספיק כדי לדעת שהוא שווה ל-7 ועוד 5. מנגד, רבים ממבקרי קאנט טענו כי משפטי המתמטיקה הם אנליטיים אפריוריים (גוטלוב פרגה לדוגמה). וילארד ואן אורמאן קוויין ערער על עצם ההבחנה בין הסינתטי לאנליטי במאמרו "שתי דוגמות לאמפריציזם".

אמפיריציזם ורציונליזם

על פי האמפיריציזם לניסיון יש תפקיד מכריע ברכישת ידע ובעיקר על ידי תפיסה חושית. אמפריציסטיים מסוימים קבעו כי כל הידע האפשרי הוא ידע שמבוסס על ניסיון (ג'ון סטיוארט מיל לדוגמה), ומנגד, אחרים ראו בלוגיקה ובמתמטיקה יוצאים מן הכלל בהקשר זה. פוזיטיביזם וסוגים של ריאליזם הם פיתוח של העמדה האמפריציסטית.

הרציונליזם מבטל את חשיבות נתוני החושים בתהליך רכישת ידע. על פי הרציונליזם לפעולה השכלית הטהורה יש קדימות מוחלטת בכל תהליך של ידיעה. הרציונליסטים המודרניים, ובראשם דקארט, ראו בחושים כלי שאי אפשר לסמוך עליו ומוביל בעיקר לטעויות. לעומת זאת, מערכת בנויה היטב של שכילה תוכל להוות בסיס איתן ואמין לידיעה. הרציונליסטים שאבו השראה ממבנה הגאומטריה האוקלידית בתור דוגמה למערכת ידיעה נאותה. הם התפעלו ממבנה הכולל אקסיומות ומשפטים שמוכחים מהן באופן דדוקטיבי וחלקם שאפו לבנות מערכת כזו עבור כל הידיעה בכללותה.

אידיאליזם

על פי האידיאליזם ידיעה נרכשת בתהליך אפריורי בתוך הנפש מתוך מושגים שאינם נרכשים בניסיון. תהליך זה נקרא לפעמים גם אינטואיציה או הסתכלות (לתוך עצמי ולא בעולם). אצל קאנט, תהליך הבנת יכולת הידיעה האנושית כלל ניתוח של מבנה נפש האדם, ניתוח של קטגוריות בתהליך הנקרא דדוקציה טרנסצנדנטלית. הוא קרא לתורתו אידיאליזם טרנסצנדנטלי. הנושא העיקרי עבור אפיסטמולוגים אידיאליסטיים הוא מרכזיות התבונה. ידיעה יכולה להירכש אך ורק דרך הנפש ולפיכך היא במהותה אידיאלית.

בעיית הקריטריון

על מנת להצדיק האמנה צריך לפנות להאמנה אחרת. מכאן שייתכנו שתי אפשרויות: או שישנם משפטים שהם אפיסטמולוגיים בסיסיים שאינם זקוקים להצדקה נוספת, או שלכל האמנה יש רגרסיה אינסופית של הצדקות נוספות. כעת האפיסטמולוג מצוי בדילמה, אם הוא מניח כי ישנם משפטים שהם נכונים ללא הצדקה הוא אינו יכול לומר שהוא יודע אותם, מכיוון שידיעה מוגדרת (בדרך כלל) כהאמנה נכונה ומוצדקת, ולהאמנה כזו אין הצדקה. ואם הוא טוען שלכל המשפטים ישנה הצדקה נוצרת שרשרת הצדקות אינסופית, שהוא בתור יצור סופי לעולם לא יכול להכיר. שתי האפשרויות מובילות לכך שלא נוכל להשיג ידיעה אמיתית ומכאן בעיית הקריטריון לידיעה. לאורך ההיסטוריה הבעיה הובילה לעמדות ספקניות. פתרונות אחרים הם בעיקרם מסדתנות קוהרנטיות ורגרסיה.

מסדתנות

על פי המסדתנות (Foundationalism) ישנו מסד לידיעה שאינו זקוק לשום הצדקה נוספת. משפטי יסוד אלו נחשבים למשפטים בסיסיים, מעין אקסיומות, והם יכולים להיחשב לברורים מאליהם (כלומר בעלי הצדקה שחלה על עצמה) או כאלה שלא ניתנים לטעות. תפיסה, זיכרון ואינטואיציה אפריורית מאומצים לעיתים ובתאוריות שונות כדוגמאות למשפטים בסיסיים. הביקורת המרכזית נגד הגישה היא שאם האמנה לא מוצדקת על ידי האמנות אחרות, קבלתה כידיעה תחשב אקראית ולא מוצדקת.

העמדה הקוהרנטיסטית

מי שאינו מקבל את הגישה המסדתנית יכול לטעון כי שרשרת ההצדקה יכולה להיות מעגלית. במקרה זה, כל הצדקה היא בסופו של דבר מעגלית, ככה שהצדקה כלשהי זוכה להיות מוצדקת על ידי עצמה, לאחר שרשרת הצדקות באורך מסוים. לפי העמדה הקוהרנטיסטית, האמנה היא מוצדקת אם ורק אם היא חלק ממערכת קוהרנטית של האמנות משותפות ועקביות. במקום לדבר על שרשרת יכולים גם קוהרנטיסטים לדבר על רשת הוליסטית של האמנות. קוהרנטיזם יכול לקבל מבנה האמנתי מעגלי, אך הוא שולל את הביקורת על המבנה המעגלי. מה שחשוב עבור גישה זו הוא שמערכת ההאמנות כולה יחדיו תהיה עקבית וקוהרנטית. תפיסת הידיעה כאן היא אורגנית יותר ואטומיסטית פחות.

ביקורת על כך הוא שהכלל שדורש קוהרנטית בתוך מערכת הוא בעצמו האמנה שחסרה הצדקה. כלל זה נמצא "מעל" המערכת כולה והוא חל על כולה, לכן לא נראה שייתכן שיוצדק מתוכה.

פתרון נוסף לבעיה, שאינו מסדתני ואינו קוהרנטיסטי, הוא הפתרון האינפיניטיסטי, שקובע כי אכן ישנה רגרסיה אינסופית בשרשרת ההאמנות שלנו אך הרגרסיה איננה קטלנית. כלומר מקיומה של הרגרסיה לא בהכרח נובע כי אין כל בסיס לידיעה.

פרדוקס הספקנות

הגישה הספקנית שוללת כל פתרון לבעיית הקריטריון ומקבלת את הבעיה בתור ראיה לכך שכל ידיעה שהיא היא למעשה האמנה לא מבוססת. מעבר לכך, הגישה הספקנית שואלת האם ידע בכלל הוא מן האפשר ומסיקה כי לא ניתן לקבוע ערך אמת לטענות, אף על פי שאלו לעיתים מאופיינות בתור נשאיות של ערך כזה. במידה מסוימת, התייחסות עצמית אל טיעון הקריטריון פוגמת בגישה הספקנית. זאת משום שהספקן משתמש בבעיית הקריטריון כדי להצדיק את גישתו ובכך לבסס את אמיתותה. אך בעשותו כך, הוא סותר את הטענה כי לא ניתן לעולם לבסס האמנות- לפיכך מדובר בפרדוקס. כנגד ביקורת זו, הספקן הרדיקלי יכול לענות כי הוא אפילו לא יודע אם הוא לא יודע. כלומר, הוא יכול להעמיד בספק את העמדה הספקנית עצמה.

ראו גם

לקריאה נוספת

כללי

אפלטון

  • "מנון" בכל כתבי אפלטון, תרגום: יוסף ג. ליבס, כרך א', הוצאת שוקן
  • "תיאטטוס" בכל כתבי אפלטון, תרגום: יוסף ג. ליבס, כרך ג', הוצאת שוקן

דקארט

קאנט

ויטגנשטיין

קישורים חיצוניים

אגנוסטיות

אַגְנוֹסְטִיוּת, או אגנוסטיציזם, היא השקפה פילוסופית לפיה אין להניח או להסיק דבר לגבי דברים או גורמים שקיומם עדיין לא הוכח, כאשר הכוונה היא, שאין להניח שהם בכלל אינם קיימים או להיצמד לאמונה שהם אכן קיימים. בהקשר של האמונה באלוהים, על פי ההשקפה האגנוסטית, אין שלילה מוחלטת של קיומו האפשרי של האלוהים, אך היא גורסת שאין באפשרות האדם והמדע להוכיח אם דבר כמו אלוהים, או כל דבר רוחני אחר שהוא מעבר לטבע ולתפיסה החושית - קיים או לא. השקפה זו מתייחסת בעיקר לאלוהות, אך גם לכל דבר הנמצא מחוץ להשגת החושים ולהיסק השכלי, ועל פיה, לבעיה לגבי הוכחת קיומו או אי קיומו של האלוהים, אין עדיין פתרון או שאינה ניתנת כלל לפתרון במהותה.

לפיכך, אגנוסטיקן הוא אדם שדוגל בהשקפה הזאת בהקשר של האמונה באלוהים - הוא אינו כופר בהימצאות אלוהים, ובכך הוא נבדל מהאתאיסט, אך גם אינו מניח שהאל אכן קיים, ובכך הוא נבדל מהמאמין.

ישנם אגנוסטיקנים הטוענים כי לא ניתן כלל להגיע לוודאות לגבי קיומה של ישות אלוהית כלשהי, ולעומתם יש אגנוסטיקנים הטוענים כי יש אפשרות להגיע לוודאות שכזו, אך הם עדיין לא הגיעו אליה. כמו כן, רוב האגנוסטיקנים מתייחסים בספקנות לטיעונים דתיים למיניהם.

מקור המונחים "אגנוסטיות" ו"אגנוסטיקן" הוא בשפה היוונית:

המילה ἀ (א) שפירושה "לא"

והמילה γνῶσις (גנוסיס) שפירושה "ידע"מונחים אלו נטבעו לראשונה בשנת 1869 על ידי תומאס הנרי האקסלי, אם כי הרעיון שבבסיס ההשקפה הזאת על קיום האל כ"נעלם" או כמשהו שאין להניח כי הוא קיים או אינו קיים ושלא ניתן להוכיח את עצם קיומו, היה קיים כבר בתקופת יוון העתיקה. הפילוסוף הסופיסטי הקדם-סוקרטי פרוטגורס נודע כבעל השקפה אגנוסטית. בספרו "על האלים" כתב:

בין האגנוסטיקנים הידועים ביותר בתקופה המודרנית נמנים תומאס הנרי הקסלי, צ'ארלס דרווין, אלברט איינשטיין וברטראנד ראסל.

אימננטיות

אימננטיות היא מושג בתאולוגיה, בפילוסופיה ובמטאפיזיקה, המציין חשיבה וקיום לפי המהות הפנימית, הטבועה והכלולה בעולם, ועל פי חוקים ברורים וקבועים, חוקי העולם הפיזי. זאת בניגוד לאופן חשיבה חיצוני לקיום, שהוא גם גמיש ומופשט, שהוא טרנסצנדנטי.

אינסוף

אינסוף הוא מושג שזוכה במתמטיקה, בפילוסופיה, בתאולוגיה ובשפת היומיום למשמעויות רבות ושונות. המשותף למשמעויות אלו הוא כל דבר שאין לו סוף ושהשכל האנושי לא מסוגל להבין את גבולותיו. אם זה במרחב מקום (מקום ללא גבול) זמן (זמן אינסופי) מספרים (שלעולם לא יגמרו) וכד׳.

סימונו ברוב ענפי המתמטיקה הוא .

אמת

אמת היא מושג המתאר דבר שהוא נכון, בניגוד לשקר שמשמעותו דבר שאינו נכון. בלוגיקה הפילוסופית ובתורת ההכרה (אפיסטמולוגיה) דנים בפירושה ובמשמעויותיה של האמת. משפטים, פסוקים, טענות, קביעות, רעיונות, אמונות, וכו' יכולים להיות אמת או שקר.

אמת ושקר מוחלטים הם הפכים, אך יש גם תחום ביניים רחב של רמות שונות של ודאות בהם שורר בלבול, או רמת ודאות נמוכה.

ישנן אמיתות פשוטות מבחינה לוגית שמובנות לכל אדם, והם נחשבות מוחלטות מבחינה פילוסופית (הגם שניתן להטיל ספק כמעט בכל דבר), וישנם תחומים שבהם דעות בני האדם חלוקות ולא ניתן להגיע לאמת מוסכמת ברמת ודאות מוחלטת.

נושא האמת ומשמעויותיו העסיק את האנושות מקדם. כבר בתנ"ך אנו מוצאים התייחסויות רבות של הנביאים על הצורך ללכת בדרך האמת ולהתרחק משקר. למעשה, כבני תמותה לא יוכלו בני אדם לעולם להשיג אמת אבסולוטית השמורה לאלוהים, ותמיד יהיו מועדים לטעות בכל רובדי ומשמעויות החיים, אך כן ניתן לחתור להגיע לרמה של אמת יותר בהירה ויותר וודאית (כך גם במחקר ובפילוסופיה, כל דבר נתון לשאלה והפרכה, וכך מתקדם המדע).

אמת (פילוסופיה)

אמת היא חלק מתחומי המחקר של הלוגיקה הפילוסופית ושל תורת ההכרה (אפיסטמולוגיה). משפטים, פסוקים, טענות, קביעות, רעיונות, אמונות, וכו' יכולים להיות אמת או שקר.

אמת ושקר מוחלטים הם הפכים, אך יש גם תחום ביניים רחב של רמות שונות של וודאות בהם שורר בלבול. נושא האמת ומשמעויותיה העסיק את האנושות מקדם. כבר בתנ"ך אנו מוצאים התייחסויות רבות של הנביאים על הצורך ללכת בדרך האמת ולהתרחק משקר. למעשה, כבני תמותה לא יוכלו בני אדם לעולם להשיג אמת אבסולוטית השמורה לאלוהים, ותמיד יהיו מועדים לטעות בכל רובדי ומשמעויות החיים, אך כן ניתן לחתור להגיע לרמה של אמת יותר בהירה ויותר וודאית (כך גם במחקר ובפילוסופיה, כל דבר נתון לשאלה והפרכה, וכך מתקדם המדע).

ישנן כמה תאוריות בדבר האמת שפותחו בידי פילוסופים ולוגיקנים. בהן:

תורת הברירות טוענת שהאמת ניכרת מעצמה, ואינה צריכה ראיה. (בספרות תורנית מכונה "האמת עד לעצמה").

תורת ההתאמה של האמת גורסת כי האמת תואמת למציאות האובייקטיבית. לפיכך, טענה היא אמיתית רק אם היא מביעה את מצב העניינים בעולם. שלום רוזנברג המחיש תורה זו באמצעות משל התצרף (הפזל): אני יודע שהצלחתי להרכיב את הפזל כראוי, אם התמונה שעל האריזה זהה לתמונה שהתקבלה על ידי הרכבת הפזל.

תורת העקביות (קוהרנטיות) רואה באמת כל דבר התואם לקבוצת טענות כלשהי (כלומר, נובע מהן). בדרך-כלל קבוצת הטענות היא כזו שתתאר את העולם האמיתי באופן הטוב והשלם ביותר, לדעת בוחריה. שלום רוזנברג המחיש תורה זו באמצעות משל התצרף (הפזל): אני יודע שהצלחתי להרכיב את הפזל כראוי, אם הרכבתי את כל החלקים בלי שחלק כלשהו נשאר מחוץ לתמונה.

תורת הקונצנזוס רואה רק בדברים, שקבוצה של מומחים בנושא הסכימו עליהם שהם נכונים, אמת.

פרגמטיזם רואה "אמת" בהצלחה של תוצאות מעשיות של רעיון.ניתן לפרש כל אחת מהתורות הללו כהגדרה של טבעה הבסיסי של האמת (ומכאן גם של השקר), או כקריטריון לקביעת ערך האמת של טענות ומשפטים.

אפוסטריורי

אפוסטריורי או א-פוסטריורי (לטינית: a posteriori, שפירושו: "מתוך מה שבא אחר-כך") הוא מונח בלוגיקה או בפילוסופיה שבא להניח טיעון שמהלכו הוא מן הסיבות הנראות לעין אל הסיבות הלא-ידועות, כלומר, מן החוויות והניסיון שלנו. לעומתו, טיעון א-פריורי הוא טיעון שמתחיל מהסיבות אל המסקנות.

ישנן עובדות רבות שאנחנו יודעים דרך החושים שלנו, כגון: דברים נופלים כלפי מטה ולא מעלה, או: שמן לא מתערבב עם מים. אלו אמיתות שאנחנו יודעים אותן מניסיון הרבה לפני שיש באפשרותנו להסבירן. כל עוד לא נוכל להסביר אותן מבחינה מדעית (כוח הכבידה או הקוטביות של מולקולות השמן), ידיעותינו יהיו ידיעות א-פוסטריוריות.

אפריורי

אַפְּרִיּוֹרִי (מלטינית: a priori, "מן הקודם" או "לפני הניסיון") הוא מונח בפילוסופיה ובלוגיקה. בצורה מופשטת ניתן לומר כי המונח א-פריורי, הוא טיעון שמתחיל מהסיבות אל המסקנות, וגם מתייחס למושגים או תפישות שאינם תלויים בחוויות-חושים, מהתבוננות או ניסיון.

וזאת בניגוד למושגים אפוסטריוריים (מתוך מה שבא אחר-כך), שהוא טיעון שמהלכו הוא מן הסיבות הנראות (כלומר, מן החוויות והניסיון שלנו אל הסיבות) אל העין אל הסיבות הלא-ידועות. למשל דברים הנופלים כלפי מטה ולא כלפי מעלה, או: שמן אשר לא מתערבב עם מים. כל עוד לא נוכל להסביר אותן מבחינה מדעית (הסברים כמו 'כוח הכבידה' או 'הקוטביות של מולקולות השמן'), ידיעותינו אודותיהן יהיו ידיעות א-פוסטריוריות.

ידע אפריורי נחשב ידע פרופוזיציונלי במובן זה שהוא נרכש לפני ניסיון כלשהו.

דוגמה למשפטים אפריורים הם משפטים המובנים מעצמם כגון "שני גדלים השווים לגודל שלישי שווים ביניהם", או הוכחות מתמטיות שאינן נזקקות לניסיון אלא מוכרחות מתוך עצמן.

פילוסופים רבים סבורים שלא תיתכן ידיעה אפריורית, בעיקר בתחום השאלות התאולוגיות. על פי הפוזיטיביזם הלוגי, הצהרות שתהיינה נכונות א-פריורית תהיינה תמיד טאוטולוגיות. קנט טען כי ידע אפריורי קיים בצורת התנאים הנחוצים להתנסות כלשהי, כגון המושגים סיבתיות, חלל וזמן. הניסיונות להגדיר בבהירות או להסביר ידיעה א-פריורית מהי מהווים חלק מזרם מרכזי בתורת ההכרה (אפיסטמולוגיה). לאור העובדה שההגדרות והשימושים של המונח עוותו לאורך השנים ועל כן משתנים על פני תחומי-דעת שונים, יהיה זה קשה לספק הגדרה אוניברסלית בעבורו.

לעיתים, כלכלנים עושים שימוש במונח א-פריורי כדי לתאר צעד בטיעון שאמיתותו יכולה להתקבל כמוכיחה את עצמה.

למשל, עמנואל קאנט קרא למרחב הפיזי (המרחב שבו אנו חיים) גאומטריה אבסולוטית (מוחלטת). הוא טען שהיא הגאומטריה היחידה הא-פריורית. על פי תורת היחסות אנו חיים במרחב-זמן, מרחב לא אוקלידי ולא גאומטריה אבסולוטית.

גסטון בשלאר

גסטון בשלאר (בצרפתית: Gaston Bachelard;‏ 27 ביוני 1884 - 16 באוקטובר 1962) היה פילוסוף צרפתי.

עיקר תרומתו הייתה בחקר הפואטיקה והפילוסופיה של המדע. בשלאר הניח את היסודות לניתוח הקשיים של תורת ההכרה (obstacle épistémologique) אותם כינה "השבר ההכרתי" (rupture épistémologique). בשלאר היה מבכירי האקדמיה הצרפתית למדעים, והשפיע רבות על פילוסופים צרפתיים אחרים כגון מישל פוקו, לואי אלתוסר, ז'אק דרידה ודומיניק לקור.

דואליזם

דּוּאָלִיזְם (מלטינית: duo, "שניים"), או בעברית שְׁנִיּוּת, הוא מושג המשמש לתיאור כל מערכת אמונה או שיטה פילוסופית, מדעית או תאולוגית, הרואה את הישויות בעולם, ואת העולם כולו, כמורכבים משתי קטגוריות או יסודות, אשר גוזרת את הכול מתוך שני עקרונות בסיסיים, לעיתים מנוגדים.

המילונאי ראובן אלקלעי הציע במילוניו את חידושיו שְׁנִיּוּתָן (בהוראת "הדוגל בשניות") ושְׁנִיּוּתָני (דואליסטי).

הכרה

הַכָּרָה (באנגלית: Cognition, בלעז: קוֹגְנִיצְיָה) מתארת את תופעת הידיעה האנושית.

המונח הכרה מתייחס לידע או מידע המצוי במוחו של אדם. הוא כולל גם את תהליכי רכישת ידע, עיבודו ויישומו. כמו כן, הוא מתאר את המרכזים במוח האדם, בהם מתרחשים תהליכי התהוותה של הידיעה האנושית.

ההכרה היא מושג קרוב למושג תודעה וקיימת חפיפה מסוימת ביניהן. עם זאת, אלה אינם מושגים זהים. בעוד שהתודעה מתייחסת לאיכות או למצב המודעות הסובייקטיבית של האדם, ההכרה מתייחסת למידע ולתהליכים של עיבוד מידע.

המונח הכרה מתאר גם תופעות מקבילות לידיעה האנושית בקרב בעלי חיים מפותחים.

יש המייחסים את המונח הכרה גם עבור מערכות עיבוד מידע מפותחות ובינה מלאכותית, אם כי קיימת מחלוקת בשאלה האם ניתן להגדיר אותן כבעלות הכרה.

תורת ההכרה היא ענף של הפילוסופיה המתרכז במהות וגבולות הידיעה.

מכלול המדעים ותחומי המחקר המדעי העוסקים בתהליכים ובתופעות של ההכרה מכונה מדעים קוגניטיביים.

ידע

ידע הוא מידע צבור אשר מצוי ברשותה של ישות בעלת תודעה.

לא-מודע

לא־מודע הוא אחד ממרכיבי נפש האדם, על פי התאוריה הפסיכואנליטית מיסוד זיגמונד פרויד. פרויד סבר כי הלא מודע הוא המצע הראשוני של האדם, והוא בבחינת ארץ פראית וקמאית ששולטת בהוויתו של האדם, מבלי שהוא מכיר בה, ויכול להתגונן בפניה. מטרת הטיפול הנפשי היא "לכבוש" ארץ לא נודעת זו, ולהציף למודע חלקים מהלא מודע.

מודעות

מוּדעוּת (באנגלית: Awareness) היא הגעת קיומו של דבר לידיעת האדם, או הימצאותו של דבר מה באחת מרמות התודעה האנושית, הפרטית או הכללית.

כאשר אדם יודע על עצם קיומו של דבר כלשהו (אדם אחר, מקום, חפץ, רעיון או דפוס מחשבה), תופס אותו ומכיר בו - הוא מודע לו.

על פי רוב, אנשים מבוגרים שאינם סובלים מפתולוגיות יוכלו לדווח באופן כללי על מצב התודעה שלהם.

למונח מודעות יש משמעויות שונות, והוא משמש מספר דיסציפלינות.

מודעות היא מושג יחסי. ניתן להיות מודע לאירוע כלשהו באופן חלקי, באופן תת-תודעתי או מלא. מודעות יכולה להתמקד באירוע פנימי, כמו תחושה נעימה, או באירוע חיצוני באמצעות תפיסה חושית. המודעות משמשת כחומר גלם לקווליה או למושג של חוויה סובייקטיבית.

בשפה העברית המילה מציינת גם את הנוכחות של מידע בזיכרון וברגש, ואף כעניין מחייב.

מציאות

מציאות או ממשות היא מושג המבטא בשימושו היום-יומי את מצב הדברים הקיימים (השייכים ל"קיום"), כפי שהם באמת (לעיתים בניגוד לכפי שהם נראים או נתפסים או כפי שחושבים שהם). במובן הרחב יותר של המושג, המציאות כוללת את כל מה שיש, בין אם ניתן להבחין בו או להבין אותו ובין אם לאו. המושג קשור קשר הדוק למושגי הקיום והאמת וההבחנה ביניהם אינה תמיד ברורה. כמו לרבים מהמושגים הבסיסיים ביותר של המחשבה, במהלך השנים ניתנו למציאות הגדרות רבות ואין הגדרה מוסכמת אחת.

סובייקטיביות

סוּבְּיֶיקְטִיבִיוּת היא התבוננות מזווית ראייה מסוימת, אישית, שאינה מתבססת רק על העובדות אלא על מחשבות, רגשות ותחושות הקשורות לסובייקט, לפרט. את הסובייקטיביות נהוג להנגיד לאובייקטיביות.

הסובייקטיביים טוענים כי לא ניתן להתעלם מעולמו הפנימי של הסובייקט, וכי גם לרגשותיו ולהסתכלותו הייחודית האישית יש חשיבות מכרעת בהסתכלות על העולם. סובייקטיביות קיצונית עשויה לטעון כי אין דבר כזה "עובדות" שנכונות באופן בלתי תלוי, אלא הכול תלוי בצורת הראייה של המתבונן.

המושג סובייקטיבי לקוח מתחום האפיסטמולוגיה, כקשור בתפישה האנושית, ועל כן הוא תמיד לא מוחלט, וערכו תלוי בעיני המתבונן, בסיטואציה, במקום, בזמן ובכל משתנה אפשרי אחר. לדוגמה, דבר הנחשב רב ערך בעיני אדם אחד, עשוי להיחשב חסר ערך בעיני אדם אחר, או אפילו בעיני אותו אדם, עם השתנות המצב. למשל, גבר מסוים עשוי להיחשב יפה או מושך בעיני נשים רבות, אך פחות גברים יחושו הערכה דומה לאותו גבר עצמו.

אחד מסוגי הסובייקטיביזם, הוא סובייקטיביזם מוסרי - השקפה לפיה המשפטים המוסריים מבטאים את עמדתו של כל אדם בנפרד. לא ניתן להוכיח טענות מוסריות, ערכים אינם משקפים מציאות כלשהי, ערכים אינם עובדות ואי אפשר להבחין בין אמת לשקר במוסר. דייוויד יום, שמייצג השקפה זו, טוען שהרגש המוסרי הוא שקובע את השבח או הגנאי של הפעולה. לדבריו, הערכים אינם קיימים במציאות ואינם מייצגים עובדות, הרגש הוא שמצוי ביסוד השיפוטים המוסריים של האדם ומהווה את המניע לפעולה המוסרית. תפקיד השכל במוסר הוא להתאים את האמצעים הטובים ביותר למען השגת המטרה שנקבעה על ידי הרגש, ולקיים מערכת הכרעות כאשר מדובר בשאלות של צדק.

בעיות של סובייקטיביות בנוגע איך שאנו תופשים את העולם נידונות בין השאר בתחום הפילוסופי תורת ההכרה.

הדגשה של הפן הסובייקטיבי קשורה לרוב לקבלה והכלה של האחר (פלורליזם) וכן לזרם הפוסט מודרני.

ספקנות

ספקנות (בלועזית: סקֶפּטיציזם) היא דרך חשיבה המופעלת בתחומי הפילוסופיה והמדע.

עובדה

עובדה (מארמית: עובדא - מעשה) היא אמירה שהיא אמת, כלומר אמירה שמשקפת את המציאות כפי שהיא.

פירון מאליס

פִּירוֹן מאֵליס (יוונית: Πύρρων ο Ηλείος; ‏360 - 270 לפנה"ס), מייסד זרם הספקנות בפילוסופיה היוונית.

פנומנולוגיה

פֵנוֹמֵנוֹלוֹגְיָה הוא זרם או מתודה בפילוסופיה של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. זוהי פילוסופיה תיאורית של הניסיון שמטרתה היא תיאור התהליך שבו התנסות (experience) מסוימת מגיעה להכרתנו באופן ישיר, ללא צורך להיעזר בתאוריות, דעות קדומות, מסקנות או השערות מתחומים אחרים, כמו מתחומי מדעי הטבע. הדברים שהתנסותנו היומיומית מביאה לידי הכרתנו מכונים פנומנה (phenomena, תופעות). מכאן המונח פנומנולוגיה - חקר תהליך הגעת הפנומנה להכרתנו. אבי גישה זו הוא הפילוסוף אדמונד הוסרל.

פילוסופיה
תחומים
אונטולוגיהאסתטיקהאפיסטמולוגיהאתיקהלוגיקהמטאפיזיקהמטאפילוסופיהמטא-אתיקהפילוסופיה פוליטיתפילוסופיה של ההיסטוריהפילוסופיה של החינוךפילוסופיה של הלשוןפילוסופיה של המדעפילוסופיה של המתמטיקהפילוסופיה של הנפשתאולוגיה
זרמים/אסכולות
טאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטית • מוהיזם • לגליזם • נטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהאסכולה הציניתנאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראיתקונפוציאניזםסכולסטיקהרציונליזםאמפיריציזםאקזיסטנציאליזם • נאו-קונפוציאניזם • פנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסטמודרניזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטיתפילוסופיה יהודית
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזההבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוססון דזה • קונדה-קונדה
פילוסופים של ימי הביניים אוגוסטינוסיוהאן סקוטוסאבן סינאג'ו שירמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאם
פילוסופים מודרניים ניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקוןרנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגאורג הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני המאה ה-20 גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלמרטין היידגרברטראנד ראסלרודולף קרנפלודוויג ויטגנשטייןקרל המפלז'אן-פול סארטרוילארד ואן אורמאן קווייןג'ון רולסיורגן האברמאסמישל פוקוגסטון בשלאר
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונהיום הפילוסופיה העולמי
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםנהנתנותהוליזםהיסטוריציזםהשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנאנתאיזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאםהרצון לעוצמה
פורטל פילוסופיה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.