תוקידידס

תוקידידסיוונית: Θουκυδίδης;‏ 460 בקירוב - 395 לפנה"ס) היה היסטוריון יווני איש אתונה, אשר ספרו "תולדות המלחמה הפלופונסית" מתאר את קורות המלחמה שניטשה בין אתונה לספרטה במחצית השנייה של המאה ה-5 לפנה"ס.

תוקידידס
Θουκυδίδης
Thucydides pushkin01
Thucydides-bust-cutout ROM
תוקידידס

קורות חייו

תוקידידס היה אציל אתונאי ובנו של אולורוס, מלך אחת הממלכות בתראקיה. עושרו בא ממכרות בבעלות משפחתו על חוף תראקיה. הוא היה קרוב משפחה של מילטיאדס הצעיר ושל קימון. תוקידידס חילק את זמנו בין שני בתים: אתונה ותראקיה. קשריו המשפחתיים קרבו אותו אל אותם אנשים שעיצבו את ההיסטוריה שעליה כתב.

נאמר עליו שהיה טיפוס יבש, פסימי, ונטול הומור. סביר שהתחנך על ידי הסופיסטים, שהיו מחנכים בני עשירים באתונה של תקופתו. אצלם למד להטיל ספק בדברים ולא לקבלם כפשוטם, כמו גם את טכניקת הכתיבה שלו, ואת כישורי הערכת האמת שלו. עקרונות הכלכלה נעדרים לגמרי מחיבורו, ומכאן שכנראה לא למד דבר על הנושא.

לפני שנת 431, לא נטל תוקידידס חלק בולט בענייני הציבור באתונה. בשנות העשרים לחייו פרצה מלחמת הפלופונסוס, והוא שירת בצבא. בשנת 427 לקה במגפה, והחלים.

בשנת 424 לפנה"ס, נתמנה סטרטגוס (מצביא העיר). הוא לא הצליח להציל את העיר אַמְפִיפּוֹלִיס מידי המצביא ברסידאס במלחמה שנתמשכה באותה שנה. הוא הוּגְלָה למשך עשרים שנים. משנת 423 עד שנת 404 חי בתראקיה. במשך תקופה זו סבב בפלופונסוס, ונעזר במעמדו כגולה מאתונה כדי להתערב בין בני הברית הפלופונסיים. אפשר שהגיע גם לסיקיליה והיה עד למערכה הסיקילית, מה שמסביר את ידיעותיו הרבות על המקום. בתקופה זו ערך חקירות חשובות.

בשנת 404 חזר לאתונה, בעקבות חנינה כללית שניתנה אחרי המפלה הצבאית, אך שהה בה רק זמן קצר, וחזר לתראקיה כדי להשלים את חיבורו. ספרו מתאר את קורות המלחמה עד שנת 411. הסוף הפתאומי של החיבור מרמז שאולי מת בפתאומיות, ויש ראיות משכנעות שלא חי מעבר לשנת 399. עצמותיו הוחזרו לאתונה והונחו בחלקת הקבר של משפחתו של קימון.

ההיסטוריון

תוקידידס נחשב כראשון ההיסטוריונים המדעיים, ואחד ההיסטוריונים הראשונים לצד הרודוטוס (שכתב את החיבור "היסטוריות" דור אחד לפני תוקידידס). תוקידידס, בניגוד להרודוטוס, לא מזכיר מעשי אלים וסיפורים מיתיים בחיבורו, אלא מסתמך באדיקות על מסמכים כתובים ועל ראיונות עם עדים לאירועים שהוא מתעד.

אותם שנכחו במאורעות השונים לא סיפרו אותם דברים עצמם על אותם מעשים עצמם אלא כל אחד ואחד סיפר לפי חיבתו לאחד הצדדים ולפי כוח זיכרונו. אפשר שסיפור מאורעות שאין בו כלום מן המיתוס לא יהא בו כדי לענג את השומעים אך כשלעצמי דייני אם ימצאו בו תועלת אותם שירצו לצפות באמת הברורה שבמעשים הנעשים ובמאורעות העלולים לשוב ולהתרחש ביום מן הימים...כי ספר זה נתחבר כקניין לדורות ולא לשם שעשוע לשעה

תולדות מלחמת פילופוניס, חלק א' תרגום א.א. הלוי

עם זאת, תוקידידס שם בפי גיבוריו מילים ומשפטים, שלאור פעולותיהם ניתן לשער שנאמרו על ידם באופן כלשהו. על הנאומים שבספרו כתב: "שמתי בפי הנואמים דברים שהיו צריכים, לפי דעתי, להיאמר על ידיהם לפי מצב העניינים וקרובים ככל האפשר לכוונתם הכללית של הדברים שנאמרו באמת".[1]

תוקידידס הוא ההיסטוריון הראשון הנוקט גישת ריאליזם פוליטי טהור. הוא מתבונן בדמויות שפועלות בעולם בריחוק של עיתונאי, בניגוד לחמלה של יוצרי המיתוסים והמשוררים. בפרק החמישי של חיבורו הוא מביא דיאלוג בעניין הפלישה לאי מלוס, שיכול לשמש לקח לכל המאמין שמנהיגים פועלים תמיד ביושרה.

תוקידידס העריץ את פריקלס ותמך בעוצמתו הבלתי-רגילה מול העם, על אף סלידתו מדמגוגים ככלל. תוקידידס לא תמך בדמוקרטיה בכל לבו, אך חשב שהיא מוצלחת בהינתן מנהיג מוצלח.

חיבורו הידוע ביותר של תוקידידס, "תולדות המלחמה הפלופונסית", לא מקדיש זמן לדיון באמנויות או במאפייני החברה של אותה התקופה ומתמקד באירועי המלחמה עצמה. תוקידידס מתאמץ להציג כל אירוע באופן חי ומדויק ככל הניתן.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

  • תומר ריבל, תוקידידס: אתונה, מוסר ומלחמת הפלופונס. בתוך e-mago.

הערות שוליים

  1. ^ תוקידידס א, כב. תרגום ליזה אולמן לתולדות מלחמת היהודים ברומאים, מבוא מאת יונתן פרייס, עמ' 59.
אלקיביאדס

אלקיביאדס (ביוונית: Ἀλκιβιάδης; בלטינית: Alcibiades‏; 450 לפנה"ס – 404 לפנה"ס) היה מצביא ומדינאי אתונאי, בן למשפחת האלקמיונידים. אלקיביאדס, שנודע לשמצה בשל הפכפכנותו, קנה לו אויבים רבים בכל מקום בו פעל והחליף מספר פעמים את נאמנותו: מאתונה לספרטה, מספרטה לפרס תחת שלטון המלך דריווש השני ושוב לאתונה. הוא מילא מספר תפקידים משמעותיים במהלך חלקה השני של המלחמה הפלופונסית בין אתונה לספרטה, הן כמצביא והן כיועץ אסטרטגי ופוליטי בשני הצדדים הלוחמים.

בין השנים 422–415 לפנה"ס נמנה אלקיביאדס עם חשובי המנהיגים בעירו, והיה אחד התומכים הבולטים במסע המלחמה לסיציליה שכשל. מיד לאחר הפלגת צי המשלוח לדרכו טפלו עליו יריביו הפוליטיים אשמה של חילול הקודש ותבעו להעמידו למשפט. כדי לחמוק ממשפט בני עירו, ערק אלקיביאדס אל ספרטה, ובין השנים 415–412 לפנה"ס פעל בה כיועץ לניהול המלחמה נגד אתונה. לאחר שרכש לו יריבים ואויבים גם בספרטה, ברח לאסיה הקטנה. הוא מצא מקלט בחצר האחשדרפן הפרסי טיספרנס, ששלט באזור מטעמו של דריווש השני מלך פרס. בין השנים 412–411 לפנה"ס שימש יועץ לטיספרנס, ותוך כדי כך ניהל מגעים חשאיים עם תומכיו הפוליטיים באתונה. המגעים נשאו פרי, והוא נקרא לחזור לעירו ולהילחם למענה.

בשנים 411–406 לפנה"ס שירת אלקיביאדס כסטרטגוס ונחל ניצחונות צבאיים רבים על הספרטנים. אולם אחרי תבוסת האתונאים בקרב נוטיון סר חינו, ומתנגדיו הפוליטיים הצליחו להגלותו מן העיר. הוא פרש אל תראקיה ולא שב עוד לאתונה. עם סיום המלחמה בשנת 404 לפנה"ס ברח מזעם הספרטנים המנצחים אל אסיה הקטנה, בתקווה לקבל שוב מקלט אצל הפרסים. אולם תקוותו נכזבה, והוא נהרג בנסיבות לא ברורות בסַטְרַפִּיָה של פריגיה.

אמפיפוליס

אַמְפִיפּוֹלִיס (ביוונית עתיקה: Ἀμφίπολις) הייתה עיר חשובה בתראקיה במהלך העת העתיקה. העיר נוסדה במקור כמושבה אתונאית, אולם אבדה לאתונה בתקופת "המלחמה הפלופונסית". אתונה לא ויתרה עליה לאורך כל התקופה הקלאסית. העיר נכבשה בידי מוקדון, ומאוחר יותר בידי הרפובליקה הרומית. היא ננטשה סופית בשלהי העת העתיקה. כיום היא מהווה אתר ארכאולוגי חשוב, ופועל בה "המוזיאון הארכאולוגי של אמפיפוליס".

אתונה העתיקה

אתונה העתיקה הייתה אחת הפולייס החשובות והמשפיעות ביוון העתיקה. אתונה הייתה אחת הפוליס המאוכלסות והגדולות ביותר ביוון. אלכסנדר פוקס מעריך את אוכלוסייתה בכ-300,000 נפש. שטחה כלל את אטיקה וגודלה היה כ-2,500 קמ"ר - מדינת ענק במונחים יוונים כשגודל רוב הפולייס לא עלה על כמה עשרות או לכל היותר כמה מאות קילומטרים רבועים.

אתונה היא אחת המקורות של הדמוקרטיה המערבית. היצירה הספרותית של יוון הגיעה לפסגות עם הטרגדיות של סופוקלס, הקומדיות של אריסטופנס ויוצרים אחרים שפעלו באתונה כמו תוקידידס. סוקרטס, אפלטון, אריסטו ופילוסופים אחרים שפעלו באתונה הביאו את הפילוסופיה היוונית לפסגה. הפסלים של פידיאס היו בין היפים ובין המוערכים בכל רחבי האויקומנה - הארץ הנושבת בפי היוונים.

ברסידאס

בְּרָסִידאס (ביוונית: Βρασίδας, בלטינית: Brasidas; מת ב-422 לפנה"ס) היה מצביא ספרטני מהולל, שלחם בעשור הראשון של המלחמה הפלופונסית.

דורים

דוֹרִים (ביוונית: Δωριείς) הם בני שבט הלני יווני-עתיק המוזכר בכתבים יוונים, אשר ישבו בעיקר בפלופונסוס, במערב יוון ובכרתים. זהו האחרון מבין השבטים ההלניים שפלש ליוון. לשבט הדורי סממנים תרבותיים ודיאלקט ייחודיים.

על פי הכתבים היוונים בהם מוזכרים הדורים, מתקבל הרושם כי מקורם בצפונה ובצפון-מזרחה של יוון, ושמקורם ומוצאם האתני במקדוניה ובאפירוס. נסיבות שאינן ברורות דיין גרמו להם לפנות לחלקה הדרומי של יוון לעבר אטיקה והפלופונסוס כמו גם לאיים האגאיים ולחופה של אסיה הקטנה.

במאה ה-12 או ה-13 לפנה"ס התחולל חורבן אדיר בפלופונסוס, בכרתים, ובמקומות אחרים באזור הים התיכון, חורבן שהיה כרוך בהרס משמעותי של תרבויות רבות, בהן של התרבות המיקנית העתיקה בדרום יוון, תהליך שהתנהל במקביל לתחילתה של תקופת המעבר ביוון.

הערים בפלופונסוס שנהרסו ואפילו נקברו תחתיהן כללו את הערים קורינתוס, אולימפיה, ספרטה ומיקנה. ערים רבות הפכו בפועל לכפרים עלובים, והיו כאלה שאף נעזבו לחלוטין מיושביהן.

עד היום לא נמצאו עדויות כתובות אודות התקופה, במיוחד לאור העובדה שהשימוש בכתב הליניארי B פסק לחלוטין. המחקר המקובל מייחס אומנם את הדבר לפלישתם של הדורים, אך לאחרונה, החלו להמצא מספר עדויות לפיהן בני השבט היגרו דרומה לפלופונסוס ולאזורי הים האגאי במהלך ימי הביניים של יוון העתיקה וכי הם לא פלשו לשם בתחילתה של התקופה הזו, ומכאן שלא הם הגורם לחורבן האמור והשערה סבירה יותר היא שחורבן זה היה חלק ממשבר גויי הים.

אף על פי שרוב הפולשים הדורים התנחלו בפלופונסוס, חלקם גם התנחל ברודוס ובאסיה הקטנה, שם נוסדו ששת ערי הדורים הגדולות- הליקארנאסוס וקנידוס שבאסיה הקטנה, קוס ולינדוס, קאמיירוס ואיילאסוס באיים של רודוס. שש הערים הללו עתידות הפכו ברבות הימים לערים שהתחרו עם הערים האיוניות שבאסיה הקטנה, וזאת, בנוסף לפלישתם של הדורים גם לאי כרתים.

המסורות המקוריות של בני השבט נשמרו גם בתקופה הקלאסית. ההיסטוריון תוקידידס ראה את המלחמה הפלופונסית בחלקה "כמלחמתם של האיוניים בדורים" ואף ציין בכתביו את האמונה לפיה בני סירקוסאי היו צאצאיהם של בני שבט הדורים (תוקידידס 7.57). מושבות "דוריות" כאלו ואחרות, שמקורן בקורניתוס, במאגארה ובאיים הדוריים, הופיעו לסירוגין לאורך החופים הדרומיים של סיציליה מסירקוסאי עד לסלינוס.

מבחינה תרבותית, הרי שבנוסף לדיאלקט הדורי של שפתם היוונית, המושבות הללו שימרו את לוח השנה הדורי.

לדורים גם מיוחסת התפשטותה של ההומוסקסואליות ביוון העתיקה. יש חוקרים הטוענים שהדבר התרחש בזמן הגירתם המקורית, ויש הטוענים שזמן ההתרחשות היה מאוחר הרבה יותר, בסביבות שנת 630 לפני הספירה לערך, תחילה בכרתים, ואחר כך בספרטה ובשאר ערי המדינה היווניות.

דיוניסיוס מהליקרנסוס

דיוניסיוס מהליקרנסוס (ביוונית: Διονύσιος Ἀλεξάνδρου Ἁλικαρνᾱσσεύς,‏ 60 לפנה"ס - 7 לספירה) היה היסטוריון יווני ומורה לרטוריקה מהעיר הליקרנסוס (כיום העיר בודרום השוכנת בחופה הדרום - מערבי של טורקיה). הוא היה בנו של אלכסנדר מהליקרנסוס ושגשג בתקופת שלטונו של הקיסר אוגוסטוס. סגנונו הספרותי היה אטיציסטי - סגנון מעודן אשר נועד לחקות הסגנון שהיה נהוג באתונה בתקופה הקלאסית.

אוסף חיבוריו אודות ההיסטוריה הרומית, קדמוניות רומא, מהווה, לצד ליוויוס, את המקור החשוב ביותר העוסק בהיסטוריה הרומית המוקדמת. בחיבוריו שם דיוניסיוס דגש נרחב על ההיבט הכרונולוגי, שכן על מנת לוודא שאין הוא מבלבל בין התאריכים הוא נעזר בשתי נקודות זמן - האולימפיאדה, המתרחשת אחת לארבע שנים, ובקונסולים אשר מכהנים מדי שנה. סביר להניח שדיוניסוס אימץ שיטה זו מתוקידידס.

היפיאס (טיראן)

היפיאס היה טיראן אתונאי, שלט לאחר מות אביו פייסיסטראטוס, יחד עם אחיו היפרכוס. ולאחר רציחתו של זה, שלט לבדו עד גירושו.

המלחמה הפלופונסית

המלחמה הפלופונסית החלה ב-431 לפנה"ס בין הליגה הפלופונסית בראשות ספרטה לליגה האטית-דלית בראשות אתונה (לעיתים מכונה גם האימפריה האתונאית הראשונה). המלחמה תועדה על ידי ההיסטוריונים תוקידידס וקסנופון.

למלחמה היו שני חלקים עיקריים עם הפוגה של כמה שנים באמצע.

לימודים קלאסיים

לימודים קלאסיים הוא שם התחום העוסק בלימוד השפה, הסִפְרוּת, ההיסטוריה, האָמנוּת, והיבטים אחרים של יוון העתיקה ושל רומא העתיקה, ערש תרבות המערב בעת העתיקה. הלימודים הקלאסיים היוו תמיד נושא מרכזי במדעי הרוח, והעוסקים בהם נקראים לעיתים הומניסטים.

במדינת ישראל פועלות שלוש מחלקות אקדמאיות ללימודים קלאסיים: באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת בר-אילן ובאוניברסיטה העברית בירושלים. לימודי יסוד בנושאים הללו מתקיימים גם באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אך אין בהן חוג או מחלקה המוקדשים לנושא.

לכס (דיאלוג אפלטוני)

לָכֵס (ביוונית: Λάχης) הוא דיאלוג סוקרטי המובא בכתביו של אפלטון, העוסק בנושא של אומץ לב.

ליסימכוס, בנו של אריסטידס, ומלסיאס בנו של ההיסטוריון תוקידידס, מבקשים עצה מלכס וניקיאס האם עליהם לגרום לבניהם (אשר נקראים על שמות סביהם המפורסמים) להתאמן לקרב. לאחר שכל אחד מציג את דעתו, אחד בעד ואחד נגד, הם מזמינים את סוקרטס כדי שיכריע ביניהם.

במקום להשיב לשאלה, סוקרטס שואל מה אמור האימון להחדיר לילדים. לאחר שהוסכם כי האימון אמור להחדיר להם מידות טובות, ובייחוד אומץ לב, סוקרטס דן עם לכס וניקיאס מהו אומץ לב באמת.

סוקרטס, כהרגלו בדיוניו הפילוסופיים, מערער את תפיסותיהם הראשוניות של המשתתפים, אך מסיים את הדיאלוג ללא מסקנה, במצב הנקרא אפוריה.

משה עמית

משה עמית (5 בנובמבר 1919 - 10 בפברואר 2017) היה פרופסור בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטה העברית בירושלים.

פאוסניאס (מצביא)

פאוסניאס (ביוונית: Παυσανίας; המאה ה-5 לפנה"ס) היה מצביא ספרטני, בנו של קלאומברוטוס. שימש כעוצר לפליסטרכוס, ופיקד על הכוחות היוונים בקרב פלטאיה. אם כי לאחר זמן מה ערק לצד ממלכת פרס האחמנית.

פרדיקס השני, מלך מוקדון

פרדיקס השני (ביוונית: Περδίκκας Β; המאה ה-5 לפנה"ס) היה מלך מוקדון, שנודע בעיקר בתקופת המלחמה הפלופונסית במהלכה העתיק את נאמנותו מצד לצד.

פריקלס

פֶּרִיקְלֵס (ביוונית: Περικλής, מילולית: "עטור תהילה"; 495-429 לפנה"ס) היה מדינאי, רטוריקן ומצביא בולט בתקופה בה הגיעה אתונה לשיא כוחה - התקופה שבין מלחמת פרס-יוון והמלחמה הפלופונסית.

עדות להשפעתו הרבה של פריקלס על החברה האתונאית הדמוקרטית ניתן למצוא בכתביו של ההיסטוריון היווני בן זמנו, תוקידידס, שכינה אותו "האזרח הראשון של אתונה". פריקלס הפך את הליגה האטית-דלית לאימפריה האתונאית והנהיג את בני עמו בשנתיים הראשונות למלחמה הפלופונסית.

פריקלס עודד וקידם את האמנויות והספרות במדינתו, פעולות שהיו בין הגורמים העיקריים להפיכתה של אתונה למרכז התרבותי והחינוכי הבולט ביותר ביוון העתיקה. הוא החל במבצע הבנייה השאפתני במסגרתו הוקמו רוב המבנים הניצבים היום על גבעת האקרופוליס, לרבות הפרתנון. המבצע הפך את אתונה לאחת הערים היפות בעולם העתיק.

קרב נאופקטוס

קרב נָאוּפַּקְטוֹס הוא קרב ימי שניטש ב-429 לפנה"ס, במהלך המלחמה הפלופונסית, בין שייטת אתונאית לבין צי פלופונסי בפיקוד ספרטני. ההתנגשות ארעה סמוך לנאופקטוס (Ναύπακτος, Naupactus), בחוף הצפוני של המפרץ הקורינתי, והייתה המשך לקרב רִיוֹן, שהתחולל בין הצדדים בעברו השני של המפרץ שבועות אחדים קודם לכן. קרב נאופקטוס, כמו קודמו, הסתיים בניצחון האתונאים, והכשיל שוב את ניסיון הספרטנים ובעלי בריתם להצר את צעדיה של אתונה במערב יוון ולנתק את הקשר בינה לבין קֶרְקִירָה, בעלת בריתה הימית החשובה ביותר.

קרב פילוס

קרב פילוס התחולל ב-425 לפנה"ס, במהלך המלחמה הפלופונסית, בין האתונאים והספרטנים. הקרב התרחש בקרבת העיר פילוס (Pylos), כיום פאליו-נאווארינו החולשת על הכניסה הצפונית למפרץ פילוס בדרום-מערב הפלופונסוס.

מדובר, למעשה, בשלושה קרבות שהתרחשו בזה אחר זה:

התקפה ימית ויבשתית שערכו הספרטנים לסילוק כוח אתונאי, אשר השתלט על הכניסה הצפונית למפרץ פילוס והתבצר במקום;

קרב ימי במפרץ פילוס בין ציי שני הצדדים שסייעו ללוחמים ביבשה;

נחיתה מן הים והתקפה אתונאית על חיל הספרטנים ובעלי בריתם, שנלכד מבודד באי סְפַקְטֶרִיָה (כיום סְפַאגְיָה), הסוגר על מפרץ פילוס.תבוסת הספרטנים הייתה אחד הגורמים לסיום חלקה הראשון של המלחמה הפלופונסית, הנקרא "מלחמת עשר השנים" (421-431 לפנה"ס).

ריאליזם (מדע המדינה)

רֵאָלִיזְם (מכונה גם "ריאל פוליטיק" או "ריאליזם קלאסי") היא תאוריה במדע המדינה ובתורת היחסים הבינלאומיים השואפת להציג מבט על העולם "כמו שהוא", ללא ניסיון לתקן או לייפות אותו. אבי הריאליזם הוא הנס מורגנטאו, שהניח את היסודות לתפישה הריאליסטית בטביעת ההנחה שטבען של מדינות הוא אנוכי ואינטרסנטי, ושכל מדינה שמה דגש על פיתוח של עוצמה צבאית. לשיטת האסכולה הריאליסטית, פועלן של המדינות מונע על ידי השאיפה להשגת כח פוליטי או צבאי, ולא על ידי עקרונות מוסריים ואידיאלים.

על פי האסכולה הריאליסטית, העולם הוא תוצר של כוחות הטבועים בטבע האנושי: האדם אנוכי מטבעו ופגום מיסודו, כלומר בני האדם נולדים עם התנהגות לא מוסרית מובנית, ובהתאם לכך שאיפתו העליונה היא לשרוד ולשלוט באחר. היות שהעולם מטבעו מבוסס על אינטרסים מנוגדים הסותרים זה את זה, הרי שלא ניתן לעולם להגשים עקרונות מוסריים במלואם. ניתן להגיע למצב קרוב לכך על ידי איזון אינטרסים, המובילים להסכמי שלום בין המדינות, אך יש להפנים כי מדובר באיזון זמני שמטרתו שאיפה להשיג את הרע במיעוטו ולא את הטוב המוחלט.

בין ההוגים ששיטתם מבוססת על הריאליזם הפוליטי ניתן למנות את ההיסטוריון היווני תוקידידס, המדינאי האיטלקי ניקולו מקיאוולי, הפילוסוף הבריטי תומאס הובס, שליט צרפת הקרדינל רישלייה, הקנצלר הגרמני אוטו פון ביסמרק והגנרל והתאורטיקן הגרמני קרל פון קלאוזביץ.

תולדות המלחמה הפלופונסית

"תולדות המלחמה הפלופונסית" היא שם יצירתו של ההיסטוריון היווני תוקידידס, המתארת את קורות המלחמה שניטשה במחצית השנייה של המאה ה-5 לפנה"ס בין הליגה הפלופונסית בהנהגת ספרטה, לבין הליגה האטית-דלית בהנהגת אתונה. לפי הגדרתו של ההיסטוריון הישראלי דוד אשרי, תולדות המלחמה הפלופונסית מהווה מונוגרפיה רחבת היקף על נושא מוגדר היטב בהיסטוריה צבאית-מדינית, שחלקים נרחבים בה נועדו להציג את אופייה הטוטלי של המלחמה הפלופונסית ופלישתה חסרת המעצורים לחיי החברה והמשפחה של בני התקופה.

תוקידידס איש אתונה, אשר שירת באותה מלחמה עצמה כסטרטגוס, נחשב על ידי היסטוריונים מודרניים ועתיקים כאחד, כאחד מעמודי התווך של ההיסטוגרפיה המערבית, וכהיסטוריון למופת. יצירתו, תולדות המלחמה הפלופונסית, נחשבת כיצירת מופת הכתובה מתוך גישה מדעית ביקורתית ואובייקטיבית. בסוף המאה העשרים, בהשפעת האסכולה בחקר הספרות הקרויה ביקורת תגובת הקורא, צמחה מגמה בקרב היסטוריונים מסוימים, הרואה בחיבורו של תוקידיס יצירה ספרותית שכתיבתה הושפעה מתגובת הקורא ואינה חיבור היסטורי ביקורתי המתאר נאמנה את המאורעות.

שם היצירה, "תולדות המלחמה הפלופונסית", הוא שם שנתקבל בתרגומים מודרניים, כאשר ברוב כתבי היד, יצירתו של תוקידידס נקראת "סינגראפי" (Συγγραφή), שפירושה "רישום דברים". ההיסטוריון הישראלי אלכסנדר פוקס, במבוא לתרגום העברי של החיבור, מטיל ספק שתוקידידס עשה שימוש בשם האחרון. תוקידידס עצמו, על אף שלא נוקב באופן מפורש בשמה, מעיד שנושא היצירה הוא "קורות מלחמת הפּילופונסים והאתונאים כמות שהם".

תולדות המלחמה הפלופונסית מחולקת באופן מסורתי לשמונה ספרים, חלוקה המאוחרת לזמנו של תוקידידס. החלוקה המקורית אינה ידועה, אם כי היצירה עצמה כתובה כרונולוגית לפי שנים, ובכול תיאור שנתי ישנה חלוקה או הבחנה בין עונות הקיץ ועונת החורף.

תמיסטוקלס

תמיסטוקלס (ביוונית: Θεμιστοκλής‏; 525 לפנה"ס לערך - 459 לפנה"ס) היה ממנהיגיה הבולטים של אתונה במהלך מלחמות פרס-יוון ואחד המדינאים החשובים ביותר בתולדותיה. הוא תמך בהגדלת הצי המלחמתי כמענה לאיום הפלישה הפרסית לארץ יוון, ושכנע את בני עירו להשתמש בהכנסות ממכרות הכסף של המדינה לבניית אוניות חדשות. ואומנם, בהשפעתו גדל הצי המלחמתי האתונאי מ-70 ל-200 טריארות, והוא שהכריע יחד עם שאר אוניות הברית ההלנית את צי הפרסים בקרב סלמיס.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.