תוצר מקומי גולמי

תוצר מקומי גולמי (תמ"ג) הוא מונח כלכלי המציין מדידה של הערך הכולל[1] של הסחורות (מוצרים) והשירותים שיוצרו בשטח טריטוריאלי מסוים (לרוב מדובר על מדינה) במהלך תקופה נתונה (לרוב מדובר על שנה), לפני הפחתת הבלאי. נתונים אלו מבוטאים במונחים של כסף. המונח שונה מתוצר לאומי גולמי (תל"ג) בכך שהוא מוציא מכלל החישובים העברות כספים בין מדינות, כך שהחישוב כולל למעשה את התוצר שנוצר בתוך מדינה מסוימת ולא את התוצר שנתקבל בה. התמ"ג מהווה את אחד המדדים המשמשים להערכת חוסנו הכלכלי של האזור הנבדק.[2] יחד עם זאת, התמ"ג אינו משקף בהכרח את רמת ההתפתחות הכלכלית היחסית של המדינה, משום שהוא איננו מתחשב בשאלת פיזור התוצר הנמדד בין כמה תחומים, בשאלת מהות המוצר הנמדד או בשאלת ריכוזיות הרווח מהמוצר בכלל הכלכלה במדינה. לדוגמה, מדינה בעלת כלכלה המבוססת ברובה המוחלט על יצור נפט עשויה להציג תמ"ג גבוה מאוד אך אין בכך להעיד בהכרח על חוסנו הכלכלי של המשק באותה מדינה או על כך שהמשק כולו נהנה משגשוג ופיתוח ולא רק קבוצה קטנה של משקיעים או בעלי-עניין. על בסיס התמ"ג נבנה מדד תמ"ג לנפש המותאם לכח קניה במדינה. מדד זה לוקח בחשבון שני משתנים נוספים: גודל האוכלוסייה במדינה, ורמת המחירים במדינה. באמצעות התמ"ג לנפש מעריכים את רמת החיים במדינה. על פי נתוני קרן המטבע הבינלאומית, סכום התמ"ג של כלל מדינות העולם עמד בשנת 2014 על 77.27 טריליוני דולרים, כאשר עשר המדינות המובילות ייצרו 65.18% ממנו, ואילו על פי נתוני הבנק העולמי (לפי כוח קנייה) עמד התמ"ג של כלל מדינות העולם בשנת 2014 על 108 טריליוני דולרים[3] כאשר עשר המדינות המובילות ייצרו 60% ממנו. התמ"ג מניח שכל מה שמיוצר הוא על פי הגדרה בגדר "טובין" (goods). בחישוב אין הבחנה בין עלויות לרווחים, בין פעילויות יצרניות לפעילות שאינה יצרנית או פעילות הפוגעת במשאבי טבע מתכלים.

Countries by GDP (Nominal) in 2014
תמ"ג נומינלי של מדינות העולם מעודכן לשנת 2014

היסטוריה

פיתוח המושג, תמ"ג, נעשה לראשונה על ידי הכלכלן סיימון קוזנץ. קוזנץ השתמש לראשונה במונח בדוח שכתב עבור הקונגרס האמריקאי - "הכנסות לאומיות 1929-1932". הדוח נכתב בשעה שהכלכלה האמריקאית צנחה אל השפל הגדול וקובעי מדיניות חיפשו כלים להתמודד עם המצב ולקבל החלטות. בתחילתו של הדו"ח, הזהיר קוזנץ מפני שימוש בתל"ג כמדד לבחינה לשגשוג.[4] התמ"ג לתפיסתו של קוזנץ לא יועד להיות אמת מידה לביצועים הכלכליים או לרווחה ושגשוג וכי יש צורך במדדים טובים ומקיפים יותר כדי להעריך את כלכלת המשק הלאומי. אולם, לאחר ועידת ברטון וודס בשנת 1944, התמ"ג הפך לכלי העיקרי למדידת החוסן כלכלי של מדינה. עד אז תוצר לאומי גולמי היה האומדן המועדף.

חישוב התמ"ג

GDP-2016
תרשים תמ"ג של עשר הכלכלות החזקות בעולם לשנת 2016, (ערך בטריליוני דולרים)
TheTenstrongestEconomiesInTheWorldBetween1998-2008
גרף המייצג את תמ"ג שווי כוח הקניה של עשר הכלכלות החזקות בעולם בשנים 1998–2008, על פי נתוני קרן המטבע הבינלאומית[5]
TheTenStrongestEconomiesInTheWorldBetween2006-2016
גרף המייצג את תמ"ג שווי כוח הקניה של עשר הכלכלות החזקות בעולם בשנים 2006–2016, על פי נתוני קרן המטבע הבינלאומית[6]

בחישוב תמ"ג ישנם המבחינים בין חישוב תמ"ג נומינלי (או תמ"ג כסף), המתייחס לערכי כסף שהוצאו בתקופה מסוימת; ותמ"ג ריאלי (או תמ"ג לפי "מחירים קבועים") הכולל התאמה לאינפלציה באותה שנה.

משוואת החישוב המקובלת לתמ"ג היא:

תמ"ג = צריכה + השקעות + יצוא - ייבוא

כלכלנים, החל משנות ה-50 של המאה ה-20, מעדיפים לעיתים קרובות לפצל את הצריכה הכוללת לצריכה פרטית ולצריכה ציבורית (כלומר, ממשלתית). ההנחה שביסוד הפיצול היא שמוקד תשומת הלב של כלכלנים ושל המדיניות הכלכלית צריך להיות בשינוי או השפעה על הצריכה הפרטית, כשהצריכה הממשלתית נחשבת ממריץ "חיצוני" לכלכלה הלאומית. מכאן נובעת הנוסחה התקנית המתוקנת הבאה:

תמ"ג = צריכה פרטית + השקעות + הוצאות הממשלה + ייצוא -ייבוא
  • צריכה פרטית: נחשבת לצריכה המבוצעת על ידי תושבי המדינה על מוצרים ושירותים סופיים. המדידה כאן היא רק לתוצרים סופיים, ולא לתוצרי ביניים או קנייה ומכירה של נכסים. כך, לדוגמה, כאשר חקלאי מוכר חיטה לטחנת קמח, העסקה אינה מחושבת בתמ"ג. באותו מטבע, אם אדם רוכש פסל של אוגוסט רודן במכירה פומבית, הרכישה לא תחשב בתמ"ג, כיוון שפעולה כזו ניתן לבצע פעמים רבות, אך שכרו של מבצע המכירה הפומבית דווקא כן ייחשב, משום שזהו שירות "סופי".
  • השקעות מוגדרות כהשקעות עסקיות בתשתית או הוצאה אחרת שכוונתה להפיק החזר עתידי באמצעות פעילות עסקית כמו הכשרה, מחקר ופיתוח, שיווק, גיוס עובדים, וכדומה. פעולות של השקעה במוצרים פיננסיים (לדוגמה, קניית אגרות חוב, מניות או מטבע חוץ) אינן נכללות כיוון שהשקעות כאלו נחשבות ל"חיסכון לאומי". הטעם להבחנה הוא הטיעון שקניית מוצר כמו איגרת חוב או מניה מהווה רק שינוי נומינלי בבעלות, ואינו מופנה לייצור או לפעולה יצרנית, ולכן תשלום העברה כזה אינו יכול להיות מחושב בתמ"ג.
  • הוצאות הממשלה: סך ההוצאה הממשלתית. כלכלנים רבים עוקבים אחר היחס בין שיעור ההוצאה הממשלתית לבין התמ"ג הכולל על מנת לזהות תופעות של דחיקה החוצה (Crowding Out) של השקעות ופעילות לא ממשלתית, כאשר היחס משתנה לטובת הוצאות ממשלתיות באופן משמעותי.
  • יצוא נטו: כולל את היצוא הגולמי פחות הייבוא הגולמי. היצוא מוסף למכלול משום שהוא חלק מהתוצר במדינה. הייבוא מופחת משום שמוצרים מיובאים ייכללו תחת הסעיפים הקודמים ולכן יש להפחיתם כדי למנוע חישוב היצע חיצוני כמקומי. חשוב בהקשר זה לשים לב כי כאשר יצרן רוכש דלק לצורך ייצור, הרכישה לא תחשב בתמ"ג, משום שאין זה מוצר סופי לצריכה פרטית. לעומת זאת, כאשר יצרן מייצא דלק, הייצוא נחשב בחישוב התמ"ג.

השוואות חיצוניות

לצורך השוואות בין מדינות נקוטות מספר שיטות השוואה המנסות לנטרל השפעות נומינליות (כלומר, השוואות הנובעות מערכו השונה של הכסף במדינות השונות.):

  • השוואה על בסיס שער חליפין: מאפשרת השוואה בין מדינות בהן התמ"ג נמדד במטבעות שונים. בהשוואה כזו התמ"ג מחושב לפי שיעורי החליפין המקובלים בשוק המטבע העולמי. כך, לדוגמה, שער השקל הישראלי יוכפל או יחולק בשיעור מסוים כדי לקבל את ערך התמ"ג במטבע מקובל. מדידה זו מהווה מצביע מהימן יותר לכוח הרכישה הבינלאומי של מדינה וכוחה הכלכלי היחסי. למשל, אם התמ"ג הישראלי לנפש הוא 90,000 שקלים, כדי להשוותו לתמ"ג האמריקאי נראה מה שוויו בדולרים ונחלק בשער החליפין, אם שער החליפין הוא 4.5 שקלים לדולר, ערכו של התמ"ג בדולרים יהיה 20,000.
  • כוח רכישה בשער חליפין: בהשוואה כזו התמ"ג מחושב על פי שווי כוח הקנייה (PPP) של כל מטבע ביחס לתקן מסוים (לרוב הדולר האמריקני). מדידה זו מהווה מצביע מהימן יותר לכוח הרכישה של תושבי מדינה מסוימת ומפצה על חולשה אפשרית של המטבע בשווקים הבינלאומיים. לדוגמה: אם התמ"ג בהודו שווה לתמ"ג הישראלי, ההודים עדיין יוכלו לקנות יותר מוצרים באותה כמות כסף כי המחירים שם זולים יותר. לכן השוואה ישירה של דולר בישראל לדולר בהודו יכולה להיות פגומה, וצריך לתקנה על פי שיטת השוואה זו.

רשימה של תמ"ג של מדינות שונות ב-2003 על פי שתי שיטות הדירוג מופיעה כאן ולשנת 2011 כאן.

ההבדלים שיוצרים הדירוגים לפי השיטות השונות ניכרים למדי. לדוגמה, בנתונים לשנת 2000 עשר המדינות הראשונות לפי מדידת שער חליפין לנפש הן לוקסמבורג, נורווגיה, ארצות הברית, שווייץ, דנמרק, יפן, אירלנד, ליכטנשטיין, איסלנד ומונקו. בדירוג לפי כוח רכישה נעדרות יפן, ליכטנשטיין, ואיסלנד, ובמקומן מופיעות סן מרינו, קנדה, ובלגיה.

דוגמה נוספת: בשנת 2016 התמ"ג הנומינלי הסיני עומד על 11,220.173 מיליון דולרים, הרבה אחרי התמ"ג האמריקני, בעוד שעל פי תמ"ג שווי כח הקניה הוא נוסק למקום הראשון בדירוג העולמי ועומד על סך של 18,975.744 מיליון דולרים (השוואה של התמג הסיני בעשור האחרון בין נומינלי לשווי כח הקניה, נתוני קרן המטבע הבינלאומי).

בעיות במדידות תמ"ג

בעיות דיוק במדידה

כמה וכמה כלכלנים הצביעו על חולשות בולטות במדידות התמ"ג. אחת הבולטות בהן היא התעלמות מפעילות שוק שחור, שבמדינות מסוימות עשויה להוות חלק בולט מהתמ"ג. בישראל, לדוגמה, מוערכת הפעילות בשוק השחור בכמה אחוזים מכלל מחזור העסקאות בשוק. מאחר שהתמ"ג מודד רק אספקת שירותים ומוצרים סופיים, סביר להניח כי משקל העסקאות "בלי חשבונית" שאינן מובאות בחשבון בתמ"ג גדול אף יותר.

בעיה משמעותית אחרת היא שמדידתו היא כמותית ולא איכותית. לדוגמה, אם אדם שכר קבלן שיפוצים אחד כדי לבצע תיקונים, לא היה שבע רצון מהם והזמין קבלן שיפוצים שני כדי להחזיר את המצב לקדמותו, שתי הפעולות תרשמנה בתמ"ג, אף על פי שבפועל ה"תוצר" היה אפס. כך יהיה, לדוגמה, גם בעקבות פעולות ייצור המחוללות נזק סביבתי ותיקון הנזק הזה: הייצור והתיקון יירשמו שניהם בתמ"ג.

בעיה אחרת היא של צמיחה מדומה בתמ"ג. לדוגמה, עליית מחירי הנפט עשויה להביא לצמיחה מרשימה בהכנסותיה של מדינה, כאשר למעשה לא היה שינוי כלל בתוצר במדינה.

בעיות עקרוניות

בעיה עמוקה ויסודית הרבה יותר קשורה לעובדה שהתמ"ג, מדד התוצר המקומי הגולמי, אינו מודד למעשה תוצר אלא את ההוצאה המצרפית. למעשה, שני המדדים זהים, בהבדל שבהוצאה המצרפית מוצאים מכלל חשבון מוצרים שיוצרו אך לא נצרכו (לדוגמה, סחורה במחסנים).

ההתייחסות להוצאה המצרפית הצרכנית כמשתנה הרלוונטי היחידי מעוגנת בתפישות הקיינסיאניות והנאו-קיינסיאניות, הרואות בהוצאה הצרכנית המצרפית חזות הכל. היא מוציאה מכלל חשבון לחלוטין את כל מוצרי הביניים (או "מוצרי הון"), שהם המוצרים המשמשים לייצור מוצרים סופיים. במלים אחרות, התמ"ג אינו כולל את התוצר המופק במדינה בתקופה מסוימת אלא רק את התוצר הנצרך על ידי צרכנים פרטיים וממשלה.

הרעיון שביסוד חישוב זה הוא תאוריית "הזרימה המחזורית של פעילות מקרו-כלכלית" (CFMA) ומודל "המכפיל" הקיינסיאני הגורסים שערך כל הפעולות הכלכליות מתנקז ומבוטא בערך המוצר הסופי, וספירת התוצרים שבדרך תהווה "ספירה כפולה". כך, לדוגמה, כאשר אדם קונה כיכר לחם, סכום הרכישה אמור לבטא את כל העמל, הרכישות, והמכירות שבוצעו בדרך לזריעת החיטה, קצירתה, דישתה, הובלתה, טחינתה לקמח, הפיכתו לבצק אצל האופה, הובלתו ומכירתו לבעל החנות.

הבעיה הגלויה לעין כאן היא שההשקעות ומוצרי ההון (מוצרי הביניים) אינם מבוטאים במחיר הלחם—קמח, סוכר, חיטה או שמרים הם מוצרים נפרדים—ולכן התמ"ג אינו מודד למעשה את מה שהוא מתיימר למדוד. מדידה אמיתית של התוצר הייתה חייבת לכלול תמונת מצב של כלל התוצר המיוצר, לא רק של זה החשוב לצורך התאוריה הקיינסיאנית.

בעיה קשה אחרת של מדידת התמ"ג היום היא תפישה קיינסיאנית אחרת, המבחינה בין השקעה בפעילות יצרנית לבין "חיסכון" המוגדר כפעילות שלילית (מוצא מכלל מכלול התמ"ג). להפרדה זו אין יסוד במציאות, שכן חיסכון הוא פעולת צריכה והשקעה מובהקת: הצרכן קונה מוצר (כסף, אגרת חוב, מניה), כדי להמירו בשלב מאוחר יותר במוצר אחר (לדוגמה, חיסכון לצורך רכישת דירה או מכונית). בזמן שהכסף שלו גדל בבנק, אנשים אחרים משתמשים בו באמצעות הבנק כדי לממן פעולות צרכניות ויצרנים משתמשים בו כדי לממן פעילות השקעה.

עוד בעיה עקרונית היא שהתמ"ג סוכם את כל תוצריה של המדינה ולא מבדיל בין מגזרים שונים, אוכלוסיות שונות וכדומה. ייתכן שתהיה צמיחה בעשירונים העליונים אך צמיחה שלילית (מיתון) בעשירונים התחתונים, התמ"ג יהיה עיוור לעובדה זו ויצביע על צמיחה במשק.

במדיניות רווחה או מדינות סוציאליסטיות, הרבה מהשירותים והמוצרים ניתנים בחינם או בסבסוד וללא רווח. המשכורות וההוצאות שהמדינה משלמת נספרים בתמ"ג, אך אין רווח פרטי ולכן נרשם בתמ"ג סכום נמוך יותר, על אף שאיכותו של השירות או המוצר אינה יורדת מאיכותו של אותו מוצר הנמכר במחיר מלא (ללא סבסוד-מוצר\שירות מופרט) ואף טובה יותר. לדוגמה, במקרה של הפרטת קרקעות המדינה והפיכתן לסחירות, תיווצר קפיצה משמעותית בתמ"ג מכיוון שלפתע יש מוצר חדש ויקר שנסחר, אך למעשה המוצר, הקרקע, כבר היה קיים, אם כי לא נסחר. מכאן עולה שהתמ"ג הוא כלי מדידה המטיב עם מדיניות הפרטה וקפיטליזם, אף על פי שאין הבדל באיכות המוצר אם היה מסובסד או ניתן בחינם.

ביקורות בשימוש בתמ"ג כמדד לפיתוח כלכלי

העלייה בתמ"ג, המכונה על פי רוב צמיחה כלכלית, נחשבת על ידי מרבית הכלכלנים כמדד טוב לעושר וכוח הקנייה של אזרחי המדינה. אולם נתון התמ"ג לבדו אינו יכול להוות מדד לרמת הפיתוח הכלכלי מהסיבות הבאות:

ראשית, עליה בתוצר אינה מעידה בהכרח על רמת חיים גבוהה יותר. לדוגמה: במדינה שנפגעה מאסון טבע גדול או מלחמה ומוציאה כסף רב על שיקום - התמ"ג יגדל, אף שסביר שאושרם ורמת חייהם של התושבים דווקא יקטן בתקופה זו.

שנית, ישנם דברים, החשובים לאושרו של האדם, שניתנים חינם או שלא ניתן לקנות ולכמת אותם ועל כן אינם משוקללים בתמ"ג. לדוגמה: פעילות פנאי וייצור עצמי גם הם לא יכללו בתמ"ג. גם חוף ים הפתוח לקהל הרחב ללא תשלום לא ייכנס כמרכיב בתמ"ג, ולעומת זאת, אם תיבנה גדר סביב החוף ויגבו דמי כניסה, ישוקללו התשלום עבור הבניה ודמי הכניסה בחישוב התמ"ג. באופן דומה, הורים שמטפלים בילדיהם בעצמם במקום לשלוח אותם לגן בתשלום, מקווה מי שתייה נקי במקום מים מינרלים, שלום במקום מלחמה, פעילות התנדבותית במקום שירותים בתשלום - כל אלה מורידים את התמ"ג, ומתורגמים בראייה הכלכלית המקובלת כירידה באיכות החיים והאטה בצמיחה.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ערך של מוצר או שרות הוא מחיר השוק שלו, נקוב במטבע המקומי. להמחשה - אם במדינה מסוימת מייצרים רק חיטה. מחיר קילוגרם חיטה אחד בשוק של אותה מדינה הוא 4 יחידות של המטבע המקומי (נאמר שקוראים למטבע זהוב) ובמדינה ייצרו במשך שנה אחת 500 ק"ג חיטה, יהיה התוצר המקומי הגולמי של מדינה זו 2,000 זהובים.
  2. ^ תמ"ג
  3. ^ [1]
  4. ^ National Income, 1929-1932 : Letter from the Acting Secretary of Commerce Transmitting in Response to Senate Resolution No. 220 (72nd Cong.) a Report on National Income, 1929-32
  5. ^ 5. Report for Selected Countries and Subjects, באתר International Monetary Fund
  6. ^ תמג שווי כוח קנייה, באתר קרן המטבע
INSEE

המכון הלאומי לסטטיסטיקה ומחקרים כלכליים (בצרפתית: L’Institut national de la statistique et des études économiques ר"ת: INSEE) הוא הגוף האמון על יצירה, ניתוח ופרסום הסטטיסטיקות הרשמיות של צרפת כגון: השווי הלאומי, שינויים דמוגרפיים, נתוני האבטלה ועוד. המכון נמצא תחת השר הכלכלה והאוצר אך הוא גוף עצמאי, לפי חוק, שנתון לביקורת של אירוסטאר.

תפקידיו העיקריים של המכון הם:

פרסום נתונים דמוגרפיים וכן שינויים דמוגרפיים וניתוחים של הדמוגרפיה של צרפת

מדידת אינדיקטוריים כלכליים כמו תוצר מקומי גולמי, אחוז אבטלה, אחוז מועסקים, מידת העוני ועוד.

יצירה ופרסום של נתונים פיננסיים כמו מדד המחירים לצרכן, רמת אינפלציה

תפעול של הקוד הגאוגרפי של צרפת שמכיל קוד לכל קומונה, רובע, מחוז וחבללפני הקמת INSEE בתחום זה בצרפת פעלו כמה ארגונים. הראשון הוקם על ידי אדולף טייר בשנת 1833, בשנת 1840 שמו שונה ל־Statistique générale de la France (צר'). בשנות ה-20 של המאה ה-20 רנה קמיל הכניס לשימוש הארגון מערכות אוטומטיות והקים בית ספר מיוחד להכנת מומחים לארגון.

המכון הלאומי לסטטיסטיקה ומחקרים כלכליים נוסד לפי סעיפים 32 ו-33 לחוק האוצר ב-27 באפריל 1946. המכון החליף את המוסד הלאומי לסטטיסטיקה (Service national des statistiques). באותה שנה המכון אחראי על מפקד האוכלוסין של צרפת ובאוגוסט 1946, המכון מקבל את האחריות על ניהול רשימות המצביעים במסגרת חוק 46-1889.

פרסומי המכון העיקריים:

Insee Première - שבועון קצר שכולל נתונים פיננסיים.

Insee Références - אוסף הפרסומים של המכון.

Économie et Statistique (כלכלה וסטטיסטיקה) - ירחון בנושא כלכלה.

האיטי

רפובליקת האיטי (בצרפתית: République d'Haïti, בקריאולית האיטית: Ayiti) היא מדינה במערב האי היספניולה שבאיי הודו המערבית, הנקראים גם האיים הקריביים. במזרחה היא גובלת ברפובליקה הדומיניקנית.

בירתה ועיר הנמל הראשית בה היא פורט-או-פרנס. רוב שטחה הררי ומאוכלס בצפיפות וגודלה כ-27,750 קילומטר רבוע. כלכלתה מושתתת על חקלאות (קנה סוכר, קסאווה, אורז, קפה וקקאו) ועל תעשייה קלה. בשנת 2015 מנתה אוכלוסיית המדינה כ-10.5 מיליון תושבים, רובם קתולים.

יחסי אוסטרליה–ניו זילנד

יחסי אוסטרליה–ניו זילנד הם היחסים הדיפלומטים הרשמיים שבין הקהילייה של אוסטרליה לבין ניו זילנד.

יחסי אינדונזיה–מקדוניה הצפונית

יחסי אינדונזיה–מקדוניה הצפונית הם היחסים הדיפלומטיים שבין רפובליקת אינדונזיה לבין רפובליקת מקדוניה הצפונית.

יחסי יפן–סין

יחסי יפן–סין (סינית פשוטה: 中日关系; סינית מסורתית: 中日關係, פין-יין: Zhōngrì guānxì, יפנית: 日中関係) הם היחסים הבינלאומיים בין הרפובליקה העממית של סין לבין יפן. המדינות מופרדות גאוגרפית על ידי ים סין המזרחי.

כלכלת ארצות הברית

כלכלת ארצות הברית היא הכלכלה הגדולה בעולם במונחי תוצר מקומי גולמי שהוא המדד המקובל לבחינת עוצמה כלכלית של מדינות.

בשנת 2016 הסתכם התוצר המקומי הגולמי במדינה בכ-18.56 טריליון דולר, כ-57,300 דולר לנפש. ארצות הברית מייצרת ומייצאת מוצרים מסוגים שונים, אך חשיבותה הכלכלית מתבטאת בעיקר בייצוא טכנולוגיה ותרבות. על אף מערכת המס המסועפת והרגולציה בשווקים, ארצות הברית נתפשת בעולם כסמל הקפיטליזם.

עוצמתה הכלכלית של ארצות הברית באה לידי ביטוי בעיקר בשימוש שנעשה במטבע שלה ובאיגרות החוב המונפקות על ידה כרזרבות פיננסיות עיקריות עבור שאר המדינות ותאגידי הענק הגלובליים, מתוך ביטחון מוחלט כי תעמוד בהתחייבויותיה הפיננסיות בכל תנאי ובכל מצב עולם.

כלכלת בלארוס

כלכלת בלארוס היא אחת העשירות מבין מדינות ברית המועצות לשעבר. בלארוס הייתה רפובליקה סובייטית במשך כ-70 שנה וקיבלה עצמאות עם פירוק ברית המועצות. השנים הראשונות היו קשות מבחינה כלכלית עקב מחסור בחומרי גלם והניתוק משוקי הייצוא המסורתיים. מאז עצמאותה הממשלה נוקטת מדיניות פרו-רוסית דבר המזכה אותה בהטבות והקלות מצד רוסיה כמו אנרגיה במחירים נמוכים.

כלכלת הודו

כלכלת הודו היא הכלכלה בעלת הצמיחה הגבוהה בעולם. היא השביעית בעולם בגודלה במונחי תוצר מקומי גולמי (GDP), והשלישית במונחי שווי כוח הקנייה (PPP). כלכלת הודו מסווגת כ"כלכלה תעשייתית מתחדשת", חברה בקבוצת הכלכלות המובילות G-20, וחברה ב-BRICS, עם קצב צמיחה ממוצע של 7% שנתי.

ברבעון האחרון של שנת 2014 הפכה הודו להיות הכלכלה בעלת הצמיחה הגבוהה בעולם (מעל 7.5%), בעוקפה את כלכלת סין, ועל פי אנליסטים, אם ימשיך קצב הצמיחה הגבוהה, הודו יכולה להיות הכלכלה השלישית בעולם תוך עשור.

מגזר השירותים בכלל ושירותי המחשוב (IT) בפרט חזק במיוחד בהודו, עם ייצוא בגובה 167 מיליארד דולר בשנת החישוב 2013-14. תחום ה-IT הוא בעל קצב הגדילה הגבוה ביותר בהודו והוא גם המעסיק הגדול ביותר בסקטור הפרטי.

הודו מתוארת כארץ עשירה ומדורגת במקום הרביעי בעולם אך ענייה לאנשים שגרים שם.

כלכלת הרפובליקה העממית של סין

כלכלת הרפובליקה העממית של סין היא הכלכלה הגדולה ביותר בעולם במונחים של תוצר מקומי גולמי (תמ"ג) לפי שווי כוח הקנייה, לעומת זאת במונחים של התמ"ג הנומינלי, כלכלת סין היא השנייה בגודלה בעולם ומפגרת בהרבה אחרי כלכלת ארצות הברית.

במהלך 25 השנים האחרונות הפכה סין למדינה בעלת הצמיחה הכלכלית המואצת ביותר בעולם, כאשר בשנת 2008 שיעור הצמיחה השנתי עמד על 9%. בשלושת העשורים האחרונים גדלה ההכנסה הממוצעת לנפש בסין בשיעור שנתי ממוצע של למעלה מ-8%, אשר הוביל לצמצום ניכר בממדי העוני במדינה. זאת אף שאחת ההשלכות הנלוות לצמיחה הכלכלית הייתה התעצמות אי-השוויון הכלכלי בתוך החברה הסינית.

לאגוס

לאגוס (באנגלית: Lagos), הנקראת גם ליגוס, היא העיר הגדולה ביותר בניגריה וביבשת אפריקה, המטרופולין השנייה בגודלה באפריקה (אחרי קהיר), ובירת ניגריה בעבר. לאגוס והערים סביבה הן חלק ממדינת לאגוס, אחת משלושים ושש המדינות המרכיבות את ניגריה.

מספר התושבים בלאגוס שנוי במחלוקת בעקבות מפקדים סותרים שנערכו במהלך 2006. על פי המפקד שנערך על ידי הממשל המרכזי של ניגריה, מספר תושביה של מדינת לאגוס הוא 9,013,534 בעוד לטענת ממשלת לאגוס מספר תושביה של המדינה הוא 17,552,942.

העיר נמצאת בדרום מערב ניגריה לחופו של האוקיינוס האטלנטי.

מונטנה (מחוז)

מחוז (אובלסט) מונטנה (בבולגרית: Област Монтана) הוא אחד מ-28 מחוזות בולגריה ושוכן בצפון מערב המדינה. המחוז משתרע על כ 3.2% משטח המדינה ועיר הבירה שלו היא מונטנה.

ערך מוסף גולמי

ערך מוסף גולמי (באנגלית: Gross value added; ר"ת: GVA) הוא מונח בכלכלה אשר משמעותו כמות המוצרים והשירותים המיוצרת באזור נתון, בענף תעשייה, או במגזר כלכלי. בניהול חשבונות לאומי, ערך מוסף גולמי הוא התוצרת פחות צריכת הביניים, שהיא ההפרש שבין התפוקה הגולמית והתפוקה נטו.

רוסה (מחוז)

מחוז (אובלסט) רוסה (בבולגרית, Област Русе) הוא אחד מ 28 מחוזות בולגריה, הממוקם בצפונה של המדינה ליד גבול רומניה. עיר הבירה של המחוז היא העיר רוסה.

רמת חיים

רמת חיים הוא מונח אשר מתייחס לרמת הרווחה הכלכלית של אנשים בודדים או אוכלוסייה שלמה, הנמדדת באיכות ובכמות הסחורות והשירותים אותם הם יכולים להרשות לעצמם.

רמת החיים מורכבת מסדרה של מדדים מתחומים שונים: הכנסה לנפש (בהתאם לאינפלציה), תוצר מקומי גולמי (תמ"ג), נגישות לסחורה מסוימת, הזמינות של שירותים רפואיים ואיכותם, תוחלת החיים, צריכת המזון, תנאי הדיור בנוסף למדדים רבים אחרים.

אף על פי כן, יכולות להיות בעיות בשימוש במדדים מספריים לשם השוואה של רמת החיים. לדוגמה, במדינות בהן ישנם פערי הכנסה, כמות קטנה יחסית של אנשים עשירים מן המעמד העליון ביחס לכמות גדולה של אנשים עניים מן המעמד התחתון, רמת ההכנסה הממוצעת תהיה גבוהה יחסית אף על פי שרוב האוכלוסייה בעלת רמת חיים נמוכה מרמת ההכנסה הממוצעת. לשם כך, משתמשים במדדים חציוניים המסייעים למנוע הטיות אלו. לדוגמה: במקום לחשב את השכר הממוצע במשק על ידי חלוקת כל השכר הכללי למספר האנשים המשתכרים, משתמשים במדד שכר חציוני המגלם רמת שכר אשר מחצית מהעובדים משתכרים יותר ממנה ומחציתם פחות ממנה.

הגורמים להבדלים ברמת החיים בין מדינות העולם הם הבדלים בין המינים לדוגמה, במדינות תת-מפותחות נשים לא זקוקות להשכלה, מה שמוריד את רמת החיים. בנוסף תוחלת החיים במדינות פחות מפותחות ירודה בשל המחסור בתרופות, רופאים והתברואה נמוכה. נוסף על כך הנגישות למי שתייה נקיים לוקה בחסר במדינות פחות מפותחות ועל כן רמת החיים פחותה. גם רמת המינוע משפיעה על רמת החיים שכן במדינות פחות מפותחות רמת המינוע קטנה.

אחת הדרכים להעלאת רמת החיים היא על ידי רכישת השכלה, אשר מאפשרת השתלבות בשוק העבודה ופיתוח קריירה.

שכר ממוצע

שכר ממוצע הוא נתון סטטיסטי, המשמש כאחד האומדנים לרמת השכר במשק. זהו השכר שמשתכרת האוכלוסייה העובדת בכלכלה של מדינה, והוא מהווה בסיס לתשלומים שונים הצמודים אליו. השכר הממוצע מחושב על ידי חישוב סכום כל התשלומים למשרות שכיר (כלומר, ללא המובטלים), וחילוק סכום זה במספר האנשים העובדים. חישוב השכר הממוצע במשק שונה מחישוב "תוצר מקומי גולמי (תמ"ג) לנפש", המחושב על ידי חילוק סכום התוצר המקומי הגולמי של כל אוכלוסיית מדינה, כולל המובטלים ואלו שאינם חלק מכוח העבודה (אנשים שפרשו לגמלאות, ילדים, תלמידים וכדומה).

השכר הממוצע במשק הוא מדד משלים לחישוב השכר החציוני, העדיף עליו לצורך ייצוג רמת השכר המאפיינת את מעמד הביניים, בעיקר בחברות שבהן יש פערי ההכנסות, או ערכי קיצון משמעותיים (ראו גם חריג חשוד טעות).

תוצר

תוצר הוא מונח המבטא את שוויים של כלל המוצרים (הסחורות והשירותים) שיש להם ערך כספי, שמופקים במשק מסוים. במקרו כלכלה, מקובל למדוד את התוצר במשקים מסדר גודל של מדינה, ביחידות זמן של שנה ובאמצעות דולר אמריקני.

"משק" בהקשר זה יכול להיות מוגדר באמצעות כלל האזרחים שלו או באמצעות תחומיו הגאוגרפיים, ובהתאם לשתי אפשרויות אלה קיימות שתי שיטות למדידת התוצר של משק מסוים:

תוצר לאומי גולמי - אמידת התוצר של כלל אזרחי המשק: התל"ג מבטא את סך כל המוצרים הסופיים המופקים בתקופת זמן מסוימת (בדרך כלל שנה) נתונה במשק לאומי, בתוספת ההכנסות של גורמי ייצור מקומיים כתוצאה מפעילותם מחוץ לגבולות המדינה, והחסרה של ההכנסות של גורמי ייצור חיצוניים העובדים באותו משק (כגון עובדים זרים), לפני הפחתת הבלאי.

תוצר מקומי גולמי - אמידת התוצר שנוצר בתחומיו הגאוגרפיים של המשק: התמ"ג מציין מדידה של הערך הכולל של התוצרים שיוצרו בשטח טריטוריאלי מסוים (לרוב מדובר על מדינה) במהלך תקופה נתונה (לרוב מדובר על שנה), לפני הפחתת הבלאי. המונח שונה מתל"ג בכך שהוא מוציא מכלל החישובים העברות כספים בין מדינות, כך שהחישוב כולל למעשה את התוצר שנוצר בתוך מדינה מסוימת ולא את התוצר שנתקבל בה.את המילה תוצר חידש הלשונאי והבלשן יצחק אבינרי.

תוצר (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

תוצר לאומי גולמי

תוצר לאומי גולמי (תל"ג) הוא מונח כלכלי המבטא את סך כל המוצרים (סחורות ושירותים) הסופיים המופקים בתקופת זמן מסוימת (בדרך כלל שנה) נתונה במשק לאומי, בתוספת ההכנסות של גורמי ייצור מקומיים כתוצאה מפעילותם מחוץ לגבולות המדינה, והחסרה של ההכנסות של גורמי ייצור חיצוניים העובדים באותו משק (כגון עובדים זרים), לפני הפחתת הבלאי.

לצורך חישוב התל"ג מוגדר "מוצר" ככל סחורה או שירות שניתנים בתשלום. לפיכך, התל"ג הוא סיכום של כלל העברות הכספים במשק הלאומי. התל"ג אינו כולל סחורות ושירותים שאינם ניתנים בתשלום (פעילות התנדבותית למשל) וגם לא הפרשת כספים לחיסכון לאומי. התל"ג מתבסס בעיקר על העברות כספים מדווחות. ברוב המדינות יש חובה לדווח על העברות כספים לצורך תשלומי מסים, אולם יש גם העברות כספים שאינן מדווחות, ויש קושי להכלילן בנתוני התל"ג.

לעיתים עורכים התאמות אינפלציוניות כדי שחישוב התל"ג ישקף את הייסופים והפיחותים בערך המטבע במהלך השנה הנמדדת. בחלוקה של כלל התל"ג במספר האנשים החיים במשק מסוים מתקבל הנתון של תל"ג לנפש, המכונה לפעמים גם "רמת החיים". התל"ג לנפש משמש אומדן מקובל לחוסנו הכלכלי של המשק, כיוון שהוא משקף במידה מסוימת את ניצול כוח העבודה ומשאבי האנוש במשק.

תל"ג היה אומדן מקובל עד לסוף שנות השמונים. מאז הצטמצם השימוש בו וכיום נעשה שימוש בעיקר בנתוני תוצר מקומי גולמי, המחושבים באופן דומה אך כוללים רק פעילות פנים-מדינתית.

תמ"ג (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.