תוספות למגילת אסתר

תוספות למגילת אסתר הן תוספות מאוחרות המופיעות לראשונה בנוסח תרגום השבעים היווני של מגילת אסתר, והן אינן מופיעות בנוסח המסורה העברי. התוספות, ככל הנראה, באו לפתור שאלות תאולוגיות העולות מקריאת הספר בדרך של "השלמת מידע" בצורה שתפתור את הקשיים. התוספות למגילת אסתר מופיעות בכל הנוסחים של הברית הישנה שתורגמו מנוסח תרגום השבעים היווני, וביהדות הן נחשבות כחלק מספרות הספרים החיצוניים.

התוספות נכתבו ככל הנראה במאה ה-1 לפנה"ס ובמאה ה-1 לספירה.[1]

ספרים חיצוניים. תוספות למגלת אסתר. מנחם שטיין.pdf
תוספות למגילת אסתר. בתרגומו של מנחם שטיין. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 1

שפת המקור וזהות המחבר

ישנם חילוקי דעות באשר לשפת המקור של התוספות. החוקר אברהם כהנא סבור כי הפקודות המופיעות בספר מקורן ביוונית, בעוד תפילות מרדכי ואסתר נכתבו במקורן בעברית ואבדו.

לפי השערה זו מניחים כי הם נכתבו באלכסנדריה שבמצרים. יהודי אלכסנדריה לא הבינו כיצד בכל מגילת אסתר אין כל התייחסות לתאולוגיה ולהלכה, ולכן הוסיפו פרקים בהם אסתר המלכה מוצגת כצדיקה מתפללת, מובעת שלילה של משכב עם גויים, התייחסות לדיני כשרות, הפיכת האל לפעיל במתרחש ועוד.

תוכן הספר וסגנונו

התוספות למגילת אסתר הן יצירות אגדיות עממיות המוסיפות אירועים ותיאורים דמיוניים לסיפור המגילה. הן שונות ברוחן באופן מובהק מהמגילה המקורית. כך למשל, במגילת אסתר לא נזכר האלוהים ולו פעם אחת, ואילו בתוספות נזכר האל וכינוייו ארבעים ושתיים פעמים.

ב"ספר" יש שבע תוספות שונות, שמקורן ככל הנראה שונה זו מזו, אולם כולן עמדו לפני מתרגמי תרגום השבעים.

  • התוספת הראשונה היא חלום מרדכי שחלם בשנה השנייה למלכות אחשוורוש.[2]
  • התוספת השנייה היא פתשגן - המכתב של המלך אחשוורוש הכותב אל האחשדרפנים ואל הפחות של ממלכתו (מהודו ועד כוש וכו') ובו פקודת ההשמדה של היהודים. ההשמדה מנומקת בכך שהיהודים אוחזים במנהגים מוזרים ומבצעים פשעים נוראים נגד הממלכה.
  • התוספת השלישית - תפילת מרדכי. מרדכי מתפלל לה' בבקשה כי יציל את עמו. מרדכי מצטדק לפני ה' על כי לא השתחווה להמן ומצהיר כי לא עשה זאת מתוך גאווה או רדיפת כבוד אלא כדי לא להשתחוות למישהו מבלעדי האל.
  • התוספת הרביעית - תפילת אסתר. אסתר חוששת להתייצב בפני המלך - דבר הכרוך בסכנת מוות. היא מתוודה בפני האל כי היא מתעבת משכב ערל, שונאת את כתר המלכות שעל ראשה, לא אכלה מפת המן ולא שתתה מיין הנסך שלו, ומבקשת מאלוהים לעזור לה.
  • התוספת החמישית - אסתר לובשת מחלצות ומתייצבת עם שתי נערותיה בפני המלך אחשוורוש. אסתר מתעלפת מאימת המלך, אך הוא מתרצה ומבטיח לא לפגוע בה.
  • התוספת השישית - כתב ביטול גזרות ההשמדה. המלך מצהיר בפתשגן חדש כי פותה לשפוך דם נקי על ידי המן הרשע. אחשוורוש מגלה כי המן בכלל לא פרסי אלא מקדוני, ומטרתו בתוכנית השמדת היהודים הייתה להעביר את השלטון בממלכת פרס לידי המקדונים אויבי הממלכה. המלך מדווח על תליית המן בשערי שושן הבירה, מעניק אוטונומיה ליהודים, מצווה לסייע להם במלחמה נגד אויביהם, ומורה לכל הפרסים לחגוג ברוב פאר את ניצחון היהודים. המלך מזהיר כי עיר או מדינה שלא תמלא הוראה זו תחרב בחרב ובאש ותהיה לשממה עד עולם.
  • התוספת השביעית מתייחסת לתוספת הראשונה. מרדכי מפענח את חלומו ומסביר כיצד התגשמו חזיונותיו.

בסיום הספר מופיעה הצהרה המתייחסת לכל מגילת אסתר, משנת 114 לפני הספירה, המעידה כי זהו תרגומה האמיתי של המגילה שתורגמה מעברית ליוונית על ידי ליסימכוס בן תלמי, מאנשי ירושלים.

השפעת התוספות למגילה על הספרות המדרשית

יוסף בן מתתיהו מצטט קטעים שונים מהתוספות בספרו "קדמוניות היהודים".[3] אלמנטים שונים מן התוספות למגילה ובמיוחד תפילת מרדכי ותפילת אסתר, מצאו ביטוי במדרשי אגדה עבריים מאוחרים יותר, כמו מדרש רבה על מגילת אסתר, מדרש לקח טוב, והתרגומים המדרשיים; תרגום ראשון ותרגום שני על מגילת אסתר. תרגום ארמי לחלק מהתוספות מתקופת הגאונים נמצא בגניזה הקהירית.

תרגומים לעברית

התרגום הראשון לעברית, נעשה על פי נוסח הוולגטה הלטיני על ידי רבי יעקב בן מכיר בן המאה ה-13. תרגום נוסף (אך באיכות נמוכה) נערך על ידי זעקיל פרנקיל בשנת 1885 במהדורתו "כתובים אחרונים". תרגום חדש, המתבסס אף על נוסח המקור היווני, בוצע על ידי אברהם כהנא במהדורתו "הספרים החיצוניים" שיצאה לאור בשנת 1956.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

טקסט מתורגם של התוספות

מאמרים

הערות שוליים

  1. ^ יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, עמ' 274.
  2. ^ ארנון עצמון, ‏חלום מרדכי: מהוספה למדרש, JSIJ‏ 6, 2007
  3. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 11, פרק ו, פסקה יב, סעיפים 273–283.
דברי איוב

דברי איוב, אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך המיוחס לאיוב, ששלח אותו כביכול לעתידים לגלות לבבל. בספר 53 פרקים קצרים למדי. הספר הוכרז כאפוקריפה ולכן לא נכלל בקאנון הכנסייתי.

הספרים החיצוניים

הספרים החיצוניים (או [ה]ספרים החיצונים) הם ספרים שנכתבו בחלקם הגדול על ידי יהודים, בעיקר בתקופת בית שני, ולא נתקבלו ככתבי יד מקודשים בעת חתימת התנ"ך.

התרגומים של חלק מספרים אלו, נחשבים מקודשים אצל חלק מהנוצרים, ונכללים אצלם בברית הישנה.

חזון אחרית הימים של אברהם

חזון אחרית הימים של אברהם הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר את חזון אחרית הימים (אפוקליפסה) של אברהם אבינו. כמו יתר הספרים החיצוניים, הוא לא נתקבל על ידי חכמי היהדות לאורך הדורות, ועל כן כמעט ואבד.

כפי הנראה, נכתב הספר בידי יהודי זמן קצר לאחר חורבן הבית השני בשנת 70 לספירה, קרוב לוודאי בשנת 80 מאחר שיש בו התייחסות להתפרצות הר הגעש וזוב בשנת 79. הספר נכתב בשפה העברית, אך לא שרד את כל השנים עד היום אלא בתרגום לשפה הסלבונית. יש חוקרים, הסבורים כי הספר חובר על ידי שני מחברים שונים.

חזון ברוך א'

חזון ברוך א', או חזון ברוך הסורי, הנקרא בלעז האפוקליפסה של ברוך, הוא אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך. כתיבתו של הספר מיוחסת לברוך בן נריה, סופרו של הנביא ירמיהו. בספר 87 פרקים, השונים מאוד זה מזה בארכם. מקורו של הספר שבידינו הוא כנראה בעותק שאבד ושעבר תרגום מעברית ליוונית ומיוונית לארמית סורית.

חכמת שלמה (ספר חיצוני)

חכמת שלמה הוא אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך, שנכתב ככל הנראה באלכסנדריה שבמצרים באמצע המאה הראשונה לספירת הנוצרים. לספר 19 פרקים.

במאה ה-18 תורגם הספר לעברית על ידי נפתלי הרץ וייזל, אשר לימים הרחיב תרגום זה לחיבור בשם "רוח חן". התרגום כתוב על טהרת העברית המקראית, נורמה שליוותה שנים ארוכות את העברית של תנועת ההשכלה.

מגילת אסתר

מְגִלַּת אֶסְתֵּר היא אחת מחמש המגילות שבחלק ה"כתובים" שבמקרא. היא מספרת את סיפור ניסיון השמדתם של יהודי ממלכת פרס בימי המלך אחשוורוש והצלתם. מאורע זה, לפי המגילה, שימש יסוד לקביעת חג הפורים. במוקד המגילה עומדת מזימתו של המן האגגי, בכיר השרים בממלכה, להשמיד את כל היהודים, כשמולו עומדים מרדכי היהודי ובת דודתו ולפי הגמרא גם אשתו אסתר, אשר נבחרת בראשית הסיפור להיות למלכה, והודות למעמדה ותושייתה מצליחה לסכל את מזימתו של המן. על פי ההלכה, יש מצווה לקרוא את המגילה בחג פורים, בלילה וביום. מצווה זו נקראת "מצוות מקרא מגילה".

מזמורי קנ"ב–קנ"ה

מזמורי קנ"ב-קנ"ה הם ארבעה מזמורים, שאינם כלולים בנוסח המסורה של ספר תהילים. הם היו ידועים רק מכתבי יד של הנוסח הסורי של התנ"ך (הפשיטתא), בנוסף למזמור קנ"א שהשתמר גם בתרגום השבעים. לימים נתגלו חלק מהפרקים בכתבי יד של מגילות ים המלח.

מזמורים אלו לא נכללו בספרו של אברהם כהנא, ככל הנראה מפני שהחשיב אותם לחיבורים נוצריים שלא חוברו בעברית ולא שייכים לקאנון העברי האבוד.[דרוש מקור]רוב הטקסט של מזמור קנ"ד בעברית התגלה במגילת תהלים ממערה 11 בקומראן, (11QPsa) וקטע קטן במערה 4 בקומראן (4Q448)..

מזמור קנ"ה כתוב בסדר אלפביתי. הוא נשמר עד האות נ' במגילת תהלים ממערה 11 בקומראן, (11QPsa)..

מזמורי שלמה

מזמורי שלמה הוא אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך, שנכתב ככל הנראה בארץ ישראל בין השנים 70 ו-45 לפני הספירה. בספר 18 מזמורים, הדומים למזמורי התהלים.

ספר ברוך

ספר ברוך, אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך ומיוחס לברוך בן נריה בן צדקיה בן מחסיה בן חלקיה שהיה סופרו של הנביא ירמיהו. בספר ארבעה פרקים. הספר נחשב חלק מן הקאנון הקתולי ומופיע בוולגטה.

ספר חנוך ג'

חנוך ג' הוא אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך אשר נכתב בשפה העברית. בספר נרמז שהוא נכתב במאה השנייה לספירה, אולם ניתן למצוא לו מקורות רק במאה החמישית. שמות אחרים עבור "חנוך ג'" הם "הספר השלישי של חנוך", "ספר היכלות", "ספרו של רבי ישמעאל הכהן הגדול" ו"ההתגלות של מטטרון".

בחנוך ג' יש מילים רבות ביוונית ולטינית. לעומת חנוך א', ספר זה ככל הנראה נכתב במקור בעברית. בספר מספר עובדות המצביעות על ההשערה שכותבי הספר קראו את "חנוך א'".

ספר טוביה

סֵפֶר טוֹבְיָה (ביוונית: Τωβίθ או Τωβίτ, טובית) הוא חיבור יהודי מתקופת בית שני, שהשתמר במסורות נוצריות ונכלל במסגרת הספרים החיצוניים.

ספר מקבים ג

ספר מקבים ג' הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר אירועים שונים מימי תלמי הרביעי, מלך מצרים (222-205 לפני הספירה): ניסיון חילול בית המקדש, התנכלות ליהודי מצרים והצלתם על ידי אלוהים. הספר נכתב כנראה במאה ה-1 לפני הספירה וגם בו מסופר על מסירות דתית של יהודים בזמן השלטון היווני. מפני שהספר אינו עוסק בתקופת החשמונאים, סוברים ששמו ניתן לו באופן שרירותי רק מכיוון שהוא מופיע בספרות החיצונית לאחר ספר מקבים ב' ולפני ספר מקבים ד'.

ספר מקבים ד

ספר מקבים ד' הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר אירועים שונים מימי גזירות אנטיוכוס, שהוטלו על היהודים על ידי אנטיוכוס הרביעי "אפיפנס" בשנת 167 לפנה"ס. הספר השתמר בגרסאות אחדות של תרגום השבעים, אך לא נכלל בקאנון של הכנסיות הנוצריות, מלבד הכנסייה הגאורגית.

עליית ישעיהו

עליית ישעיהו, אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך ומיוחס לנביא ישעיהו. הספר מחולק לשלושה חלקים ומכיל 10 פרקים. הספר אינו מופיע באסופת הספרים החיצוניים של אברהם כהנא.

עליית משה

עליית משה, אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך, נכתב ככל הנראה בארץ ישראל במאה הראשונה, כמה עשרות שנים לפני חורבן בית המקדש השני. המקור, שנכתב ככל הנראה בעברית, לא השתמר. השתמרו רק קטעים ממנו בתרגום ללטינית.

הספר פורסם לראשונה בשנת 1861 מתוך כתב יד לטיני בן המאה השישית שנמצא בספרייה האמברוזיאנית שבמילאנו. החוקרים זיהו אותו כתרגום של הספר האבוד עליית משה, או צוואת משה הנזכר בכתבי יד של ההיסטוריון גלסיוס.

כתב היד, הקטוע בסופו, כולל נבואה פסאודואפיגרפית בשמו של משה רבנו, המדברת על מהלך ההיסטוריה הישראלית בדורות שיבואו אחריו ועד לתקופת בניו של הורדוס. נבואה זו ניתנת בתוך תיאור של התכוננות משה לפטירתו ומינוי יהושע בן נון כממלא מקומו.

על פי גלסיוס, מכיל חלקו האבוד של הספר קרוב לוודאי ויכוח בין השטן לבין רב המלאכים מיכאל. ויכוח זה נזכר גם בברית החדשה.

צוואות השבטים

ספר צוואות השבטים הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר (בפסאודואפיגרפיה) את צוואותיהם של בני יעקב אבינו לבניהם. כמו יתר הספרים החיצוניים, הוא לא נתקבל על ידי חכמי היהדות לאורך הדורות, ועל כן כמעט ואבד.

על פי דעתם של החוקרים, נראה כי הספר נכתב בידי יהודים במאה השנייה לפנה"ס או לכל המאוחר במאה הראשונה. הספר נכתב כנראה בשפה העברית, אך שרד כל השנים עד ימינו בתרגום יווני. במשך השנים נוספו לספר תוספות מאוחרות על ידי נוצרים.

הספר מורכב מ-12 צוואות של בני יעקב, כשהם מסודרות על פי סדר אמותיהם: בני לאה, בני בלהה, בני זלפה ובני רחל.

בכל אחד מן הספרים המבנה הוא דומה: אבי השבט מספר את קורות חייו ומתוודה על חטאיו, אבי השבט מורה לבניו את הדרך אשר ילכו בה (וברוב הצוואות הוא מצווה את בניו לכבד את בני יהודה ואת בני לוי), אבי השבט מנבא על אחרית הימים, ימות המשיח ומשפט ה'.

קטעים מצוואת לוי בארמית כלולים במגילות ים המלח שנמצאו במערות קומראן. מצוואת לוי נמצאו שישה קטעים, משני כתבי יד (4Q213-4Q214) במערה 4, וקטע קטן במערה 1. קטע בודד מצוואת נפתלי נמצא במערה 4 (4Q215).

צוואת אברהם

צוואת אברהם הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר את צוואתו האחרונה של אברהם אבינו, אחד משלושת אבות האומה. כמו יתר הספרים החיצוניים, הוא לא נתקבל על ידי חכמי היהדות לאורך הדורות, ועל כן כמעט ואבד. כפי הנראה, נכתב הספר בידי יהודים פרושים או איסיים - כת נזירים שחיה במדבר יהודה. הספר נכתב בשפה העברית, אך לא שרד אלא בתרגום יווני וחבשי.

הספר אינו כלול באסופת הספרים החיצוניים של אברהם כהנא.

תוספות לספר דניאל

בתרגום השבעים נמצאות מספר תוספות לספר דניאל שאינן נמצאות בנוסח המסורה. תוספות אלו נחשבות ביהדות כחלק מהספרים החיצוניים, למרות שאינן ספר העומד בפני עצמו.

תרגומי מגילת אסתר לארמית

תרגומי מגילת אסתר לארמית הם שני תרגומים (הקרויים "תרגום ראשון" ו"תרגום שני") הכוללים, בנוסף לתרגום המילולי גם חומר מדרשי ואגדי רב. זמן ומקום חיבורם אינו ידוע, אך הוא מאוחר לתרגום יונתן, שלא תרגם את המגילות. רב האי גאון (המאה ה-10) מעיד על קיומם של לפחות שני תרגומים לאסתר, כלומר זמן חיבור התרגומים הוא בין המאה ה-5 ל-10.

התרגום[דרושה הבהרה] אינו מכיר את האסלאם[דרושה הבהרה] ולפיכך ככל הנראה קדום לעליית האסלאם במאה השביעית.[דרוש מקור]

התרגום השני נוצר ככל הנראה במאה ה-8.

פורים
מצוות החג מקרא מגילהמתנות לאביוניםמשלוח מנותסעודת פוריםשתיית יין בפוריםפרסום הנס Purim22
מנהגים משנכנס אדר מרבין בשמחהאוזן המןרעשןהתחפשות
מגילת אסתר אחשוורושושתיהמןעשרת בני המןזרשבגתן ותרשמרדכי היהודיאסתרחרבונההתךהגיאבגתא • תוספות למגילת אסתר • תרגומי מגילת אסתר לארמיתהיעדרותו של אלוהים ממגילת אסתר
תפילות ופיוטים למנצח על אילת השחרעל הנסיםאשר הניאויאהב אומןככלות יינימי כמוך ואין כמוךקוראי מגילהרשימת שירים ופיוטים לפורים • פיוטים ושירים נוספים
שירים ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקרחג פורים (שיר)אני פוריםליצן קטן נחמד
שמחת פורים פורים שפילרב פוריםעדלאידעליל שיכוריםפרודיות לפורים
שונות פרשת זכורמצוות זכירת מעשי עמלקמחיית זכר עמלקתענית אסתרסעודת אסתרמסכת מגילהזכר למחצית השקלפורים קטןפורים שניפורים משולשעיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נוןבן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעירקבר אסתר ומרדכי
חגי ישראל ומועדיו
הספרים החיצוניים
לתורה מגילה חיצונית לבראשיתספר אדם וחוה • צוואת קהת • חזון עמרם • ספר היובליםספר חנוך א'ספר חנוך ב'ספר חנוך ג'צוואות השבטיםצוואת אברהםחזון אחרית הימים של אברהםעליית משהיוסף ואסנת
לנביאים צוואת יהושעחכמת שלמהמזמורי שלמהאיגרת ירמיהועליית ישעיהוספר ברוךחזון ברוך א'חזון ברוך ב'
לכתובים דברי איובחזון עזראעזרא החיצונימזמור קנ"אמזמורי קנ"ב–קנ"ה • תוספות למגילת אסתר • תוספות לספר דניאלתפילת מנשה
שאר הספרים ספר בן סיראספר יהודיתספר טוביהספר מקבים אספר מקבים בספר מקבים גספר מקבים דאיגרת אריסטיאסחזיונות הסיבילותקדמוניות המקרא
ספרי הברית הישנה
החומש בראשיתשמותויקראבמדברדברים Westminster Psalter David
ספרות ההיסטוריה יהושעשופטיםרותשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')דברי הימים (א' וב')עזרא החיצוניעזראנחמיהטוביהיהודיתאסתר ספר מקבים א-ב-ג-ד
ספרות החכמה איובתהיליםמשליקהלתשיר השיריםחכמת שלמהמשלי בן סירא
נביאים גדולים ישעיהירמיהאיכהברוךאיגרת ירמיהויחזקאלדניאל
נביאים קטנים הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקחגיצפניהזכריהמלאכי

ברקע ירוק - מצוי בקאנון הקתולי והאורתודוקסי, אך לא בקאנון הפרוטסטנטי. ברקע סגול - מצוי רק בקאנון האורתודוקסי.

הברית החדשה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.