תולעים

תולעים - בעלי חיים חסרי חוליות בקבוצת רב-תאיים אמיתיים ובתוכה בקבוצת הבילטריה. גוף התולעים מורכב משלוש רקמות: רקמת עור, רקמת עצב ורקמת מעי. התולעים משתייכות לשלוש מערכות:

תולעים
Nerr0328
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
קבוצה: רב תאיים אמיתיים
מחלקות
Regenwurm1
שַׁרְשׁוּר אֲדָמָה
Terrestrial Nemertean (Geonemertes sp.) - Gunung Mulu NP, Sarawak, Malaysia (2)
תולעת Geonemertes

המיון המדעי של התולעים

המיון שלם, מלא ומעודכן לשנת 2004

  • קבוצת אצלומטה (Acoelomata; חסרי חלל גוף משני)
  • קבוצת צלומטה (Coelomata - בעלי חלל גוף משני)
    • קבוצת Protostomia
    • קבוצת Annechphora
  • קבוצת Pseudocoelomata

הערה:

  • בשיטה המודרנית של המיון המדעי לא תמיד דרגת מיון מסוימת נכללת בדרגת המיון שמעליה. כלומר, סדרה של צמחים יכולה להיות כלולה במערכה ולא תהיה שייכת לאף מחלקה.
  • קבוצה היא דרגת מיון בדיוק כמו מערכה, מחלקה, סדרה ומשפחה, אך ללא שם מאפיין.

היסטוריה

בעבר, נחשבו התולעים כקבוצה אחת של יצורים לא מפותחים, אולם נמצא כי תולעים הם פישוט שניוני של מספר מערכות של בעלי חיים[דרושה הבהרה].

קישורים חיצוניים

איסור אכילת שרצים

איסורי אכילת שרצים הם מצוות לא תעשה מהתורה. התורה מבחינה בין שלושה סוגי שרצים בעלי איסורים נפרדים: שרץ הארץ, שרץ העוף, ושרץ המים. מכיוון שיש חפיפה חלקית בין הקבוצות, באכילת שרצים מסוימים עלולים לעבור עד שבעה לאווים דאורייתא.

במהלך השנים התרחב חשש הנגיעות בחרקים למאכלים רבים, ובייחוד בדורות האחרונים שבהם הומצאו מכשירים לזיהוי יצורים קטנים שבעבר לא ניתן היה לראותם. בעקבות זאת הוקמו חברות ומפעלים המשווקים ירקות ופירות בשיטות גידול ייחודיות המבקשות להדר בייצור תנובה נקייה מחרקים.

בוץ

בוץ הוא תערובת נוזלית או חצי נוזלית של מים עם אבק, חרס וחומרים אחרים הנמצאים באדמה.

הבוץ, הנחווה לעיתים בטעות כלכלוך, מהווה מקור מידע לחקר כדור הארץ ועברו. מרבצי בוץ עתיקים שהתקשו בעבר הרחוק, אוצרים בתוכם שכבות גאולוגיות, וכן מאובנים, המהווים עדות לתקופות רחוקות בהיסטוריה של כדור הארץ.

אחד ההבדלים בין שכבת בוץ טבעי לבין חול מצד אחד, ולכלוך מצד שני, הוא בקיומו של ההומוס בבוץ. הומוס הוא תוצר פירוקם של חומרים אורגניים המצויים בקרקע בתהליכים כימיים ועל ידי בעלי חיים, כדוגמת תולעים. יש להבחין בין בוץ ארעי המכיל יותר חול, לבין בוץ מאדמת ביצה מיובשת, המכיל יותר הומוס.

הבוץ מהווה בית גידול למספר רב של בעלי חיים, כדוגמת תולעים, חלזונות, צפרדעים, צדפות, סרטנים. בעלי חיים אחרים, כדוגמת חזירים ופילים, נוהגים לרחוץ בבוץ באופן קבוע על מנת לצנן את עורם ולהגן על עצמם מפני חום השמש.

בעלי חיים

בעלי־חיים הם יצורים חיים איקריוטים רב-תאיים, המשתייכים לממלכת בעלי־חיים Animalia. כמעט כל בעלי-החיים צורכים חומר אורגני, נושמים חמצן, יש להם יכולת תנועה, מתרבים ברבייה מינית, ומתפתחים מתוך צבר כדורי של תאים המכונה blastula, שמופיע בתחילת ההתפתחות העוברית. עד היום זוהו 1.5 מיליון מינים של בעלי-חיים, מתוכם מעל מיליון מינים הם חרקים. עם זאת, לפי הערכות קיימים מעל 7 מיליון מיני בעלי-חיים. בעלי-חיים הם בעלי מגוון גדול של צורות, תפקודים וגדלים. בעלי החיים הזעירים ביותר הם בגודל 8.5 מיליונית המטר, והגדולים ביותר מגיעים לגודל 30–40 מטרים ומשקל של למעלה מ-100 טון מטרי. בעלי החיים מקיימים אינטראקציה מורכבת עם סביבת החיות שלהם, והם יוצרים רשתות מזון מסובכות. הענף בביולוגיה החוקר את בעלי החיים נקרא זואולוגיה.

רוב מיני בעלי-החיים שקיימים כיום משתייכים לענף הפילוגנטי בילטריה (Bilateria), שבו יצורים בעלי סימטריה דו-צדדית, הכוללת ראש-וזנב וכן גב-ובטן. הבילטריה כוללת את הענף Nephrozoa, שמתחתיו שני ענפים חשובים: Protostomia שכוללת קבוצות רבות של חסרי חוליות כמו פרוקי-רגליים (בכלל זה – חרקים), רכיכות (ובכלל זה גם חלזונות וסילוניות), נמטודות, ועוד; ואת ענף שניוני הפה (Deuterostomia) הכולל את קווצי עור ואת המיתרניים; בנוסף הבילטריה כוללת את ענף ה- Xenacoelomorpha וכללה בעבר את ענף Proarticulata שנכחד. בני האדם הם גם מין של בעל-חיים, והם שייכים למערכת המיתרניים המכילה כ-60 אלף מינים וכוללת גם את כלל הארכוזאורים, העופות, הזוחלים, הדגים, הדו-חיים והיונקים. בשפה המדוברת משמש הביטוי "בעלי־חיים" פעמים רבות לתיאור כלל בעלי החיים מלבד האדם, אך ערך זה עוסק במשמעות הטקסונומית של המושג, הכוללת את האדם.

יצורים חיים שמזוהים כעלי-חיים קדומים נמצאו ב- Ediacaran biota מתקופת פרקמבריון המאוחר. בעלי חיים מודרניים רבים נראים בבירור בממצאי המאובנים כמינים ימיים מתקופת הפיצוץ הקמבריוני שהחל לפני כ-542 מיליון שנים. עד כה זוהו 6,331 קבוצות של גנים שמשותפות לכל מיני בעלי-החיים שחיים כיום. גנים אלו יכולים להגיע מאב-קדמון משותף שחי לפני כ-650 מיליון שנה.

גיריות

גיריות (שם מדעי: Melinae) היא תת-משפחה של סמוריים. רוב הגיריות הן חיות בינוניות בעלות גוף גדול ומגושם, טפרים ארוכים וראש לבן עם "מסיכה" על העיניים וכן חוטם מוארך העוזר להן להריח.

הגיריות חיות במאורות באדמה ויוצאות בלילות לחפש מזון. הן אוכלי כל הניזונות ממגוון בעלי חיים וצמחים. במיוחד הם אוהבות תולעים לדוגמת ה"שלשולים".

דרמופידיים

דרמופידיים (שם מדעי: Dermophiidae) היא משפחה מסדרת חסרי הרגליים. הדרמופידיים הם צורים דמויי תולעים או נחשים גדולים ובעלי לסתות גדולות החיים באמריקה הדרומית ובאפריקה. הם בעלי טבעות מסביב לגופם.

כל המינים במשפחה זו הם יולדים חיים. בעבר הם היו שייכים למשפחת התולעניים (Caeciliidae).

דשונת

דְּשוֹנֶת (בלעז: קוֹמְפּוֹסְט) היא דשן עשיר שנוצר מזבל אורגני שהתפרק ואפשר להחזירו לקרקע ולטייב אותה. בטבע מתרחש תהליך תמידי ויעיל מאוד של מיחזור אורגני, כאשר כל הפסולת של אורגניזם אחד (למשל עלים שנשרו מעץ), משמשת כמשאב עבור אורגניזמים אחרים (למשל חיידקים וחרקים הניזונים מהעלים ומפרקים אותם בחזרה לאדמה). כל הפירות, הירקות והצמחים יירקבו בסופו של דבר, אך כדי להחיש את התהליך ולמנוע ריקבון בלתי מבוקר, הפסולת האורגנית מפורקת על ידי חרקים וחיידקים בנוכחות אוויר (פירוק אירובי). ניתן גם להעביר צואה אנושית לקומפוסט, תוך שמירה על כללים מסוימים, ובכך לחסוך מים בשירותים וחומר אורגני שמגיע למטמנות. כאשר הקומפוסט מוכן משקלו הוא כ50 אחוזים מן הכמות ההתחלתית והוא מכיל בערך 60–70 אחוזים של חומר אורגני.

בנוסף ניתן להוסיף לקומפוסט לאחר הסתיימות התהליכים תולעים אדומות אשר מעכלות את הקומפוסט ופולטות חומרים אנאורגניים אשר מטייבים את איכות הקומפוסט, בשלב זה נקרא הקומפוסט "הומוס".

חומר אורגני המגיע למטמנות מהווה מפגע סביבתי חמור: פירוק אנאירובי (ללא אוויר) של חומר אורגני יוצר את גז המתאן (CH4) שהוא מהגרועים שבגזי החממה הגורמים להתחממות כדור הארץ עקב אפקט החממה. תשטיפי פסולת המכילים חומר אורגני הם גם מקור גדול לזיהום קרקע ולזיהום מי תהום. לעומת זאת, חומר אורגני שהפך לקומפוסט הוא דשן טבעי אשר מפחית את הצורך בדשנים כימיים מזהמים ומשפר לאין ערוך את המרקם הפיזי של הקרקע, שחשיבותו גדולה ביותר לצמחים.

חומר אורגני יכול להתפרק גם בתהליך אנאירובי (ללא נוכחות אוויר), ופירוק כזה משמש למשל לייצור ביוגז, אך עשוי לגרום נזק לצמחים, וליצור פטוגנים מזיקים גם לאדם. על פי הגדרה האקדמיה ללשון העברית, דשונת היא דשן אורגני שנוצר בעיקר מחומר צמחי שהתפרק על ידי חרקים וחיידקים בנוכחות אוויר (פירוק אירובי), ולרוב גם באנגלית, המונח קומפוסט מתכוון לפירוק בנוכחות אוויר.

מי שמנסה ליצור קומפוסט ללא אוורור מספיק, יגרום לתהליכים אנאירובים.

ויליאם קמפבל

ויליאם ססיל קמפבל (באנגלית: William Cecil Campbell; נולד ב-28 ביוני 1930) הוא ביולוג ופרזיטולוג אירי-אמריקאי, הנודע בשל פיתוח תרופה נגד תולעים נימיות, ועל כך זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2015 יחד עם סטושי אומורה וטו יויו.

זיהום (רפואה)

זיהום (בלועזית: אינפקציה) הוא תהליך של התיישבות מזיקה של גורם זר באורגניזם פונדקאי. האורגניזם המזהם שואף לנצל את משאבי גוף הפונדקאי כדי להתרבות (לרוב על חשבונו של הפונדקאי). האורגניזם המזהם (נקרא גם פתוגן) מפריע לתפקודו הנורמלי של הפונדקאי ויכול לגרום לפצעים כרוניים, נמק, אובדן האיבר המזוהם ואפילו מוות. גוף הפונדקאי מגיב לזיהום בצורה של דלקת. פתוגנים מזהמים יכולים להיות חיידקים, תולעים, טפילים כדוגמת פרעושים, קרציות, קרדיות וכינים, וכן פטרת, נגיפים, פריונים ווירואידים.

ענפים רבים ברפואה ובמדעים קרובים לרפואה עוסקים במחלות זיהומיות ובפתוגנים, ביניהם נמנים פתולוגיה ומיקרוביולוגיה.

טבעונים

טבעונים (שם מדעי: Amphisbaenia, מכונים גם לטאות תולעת), הם תת-סדרה של קשקשאים הדומים לתולעים.

הטבעונים חסרי גפיים למעט הביפדיים שהם בעלי רגליים קדמיות. אורכם נע בין 10 ס"מ למטר, הגם שרובם אינם ארוכים מ-18 ס"מ. הם בעלי עיניים קטנות לא בולטות והזנב שלהם מעוגל בקצהו כמו הראש, כך שקשה לצופה להבדיל בין הראש לזנב. בנוסף, הם בעלי יכולת לזחול קדימה ואחורה.

הם מצויים בעיקר באפריקה ובאמריקה הדרומית, אך יש מינים גם בפלורידה, מרוקו, חצי האי ערב ובסוקוטרה והביפדיים אנדמיים לאזורים במקסיקו. הטבעונים מתגוררים במחילות שהם חופרים באדמה לחה ומהודקת.

העור שלהם מורכב מטבעות כמו תולעים וברובם הם חסרי פיגמנט ועל כן ורודים כמו תולעים. עם זאת, חלק מהטבעונים הם בעלי פיגמנט והם נוטים יותר לצאת אל פני הקרקע. המידע על הטבעונים מועט בגלל הקושי לחקור אותם בבתי הגידול שלהם.

הטבעונים כוללים ארבע משפחות:

משפחת מטבעוניים (Amphisbaenidae) - מצויה בעיקר באמריקה הדרומית ואפריקה שמדרום לסהרה

משפחת ביפדיים (Bipedidae) - שלושת המינים שלה מתגוררים באזורים שונים של מקסיקו

משפחת רינאוריים (Rhineuridae) - כוללת מין אחד - טבעון צפון אמריקאי המצוי בפלורידה

משפחת קדדיים (Cadeidae) - בה סוג אחד ושני מינים החיים רק בקובה.

משפחת טרוגונופיים (Trogonophidae) - מצויה במרוקו, חצי האי ערב ובסוקוטרה, נבדלת מהמשפחות האחרות במבנה השיניים האקרודונטי שלה.

טפילות

המונח טפילות או פרזיטיזם (באנגלית: Parasite; מיוונית: parasitos) מתארים מיני יצורים שחיים בתוך או על יצור אחר הקרוי "פונדקאי" (host), וממנו הוא משיג מזון או חומרים אחרים החיוניים לקיומו התקין ולהתרבותו.

במובן הרחב של המילה מתארים כל יצור המשיג את צרכיו השונים - רבייתיים, תזונתיים או חברתיים במינים אחרים ומזיק למארח, והיצור אינו חייב להיקשר ליצור הנטפל.

ירקות ללא חרקים

ירקות ללא חרקים (מוכרים גם כירקות ללא תולעים או ירקות גוש קטיף) הם ירקות (בעיקר ירקות עלים) שמשיקולי כשרות גודלו ונארזו במטרה להקטין את שכיחות החרקים בהם.

מערכה (טקסונומיה)

מערכה (בלטינית: Phylum; ביוונית: Φῦλον) היא טקסון המשמש במיון מדעי של צורות החיים.

לפי המיון המדעי של עולם הטבע, רמות הדירוג (טקסונים) העיקריות של עולם הטבע הן: על ממלכה, ממלכה, מערכה, מחלקה, סדרה, משפחה, סוג ומין. מכאן ניתן לראות ש"מערכה" הוא טקסון גבוה ורחב למדי: מערכה מייצגת את ההקבצה המוסכמת הגדולה ביותר של יצורים חיים בעלי מאפיינים אבולוציונים מסוימים. עם זאת, גם המערכות מקובצות לעיתים לקבוצות, המכונות "על-מערכות" (Superphyla). באופן בלתי רשמי, ניתן להסתכל על מערכה כקבוצה שלחבריה יש מתווה גוף כללי דומה, כמו למשל קיומן של עצמות. מיון זה מתבסס על הבדלים מורפולוגיים (צורניים), אולם מערכות נבדלות זו מזו לעיתים על סמך המבנה הפנימי שלהן. כך לדוגמה, העכבישים והסרטנים נראים אחרת, אולם שניהם משתייכים למערכת פרוקי הרגליים. לעומתם, תולעי האדמה והשרשורים, שדומים בצורתם, נמצאים במערכות שונות (תולעים טבעתיות ותולעים שטוחות בהתאמה). באנגלית קיים הבדל בין מינוח המערכות בעולם החי לבין מינוחן בעולם הצומח; בזה האחרון מקובל להשתמש במושג Divison במקום המילה Phylum, אף על פי שגם המונח האחרון נחשב לתקין לפי הנומנקלטורה הבוטנית.

עלוקה

עלוקות (שם מדעי: Hirudinida) היא מחלקה של תולעים טבעתיות. בתוך מחלקה זו מוכרים כ-600 מינים של עלוקות. גופן של העלוקות פחוס, מוארך וצבוע בצבעים זוהרים שונים: ירוק, חום, שחור, אדום או כחול, דומות במראן הכללי לחשופיות, הן עשויות טבעות-טבעות. אורכן של העלוקות נע בין סנטימטר בודד ל-15. עיני העלוקות סדורות בקדמת הראש בזוגות, מספרן משתנה בין המינים השונים ונע בין 4 ל-10 עיניים. העלוקה מתקדמת באמצעות שני כפתורי הצמדה, הן נאחזות בעצם בעזרת הכפתור האחורי ואז מתקדמות, נאחזות בעזרת הכפתור הקדמי, מושכות את גופן וכן פעמים רבות. פה העלוקה מכיל במינים מוצצי הדם כמה שורות של שיניים קטנות דמויות מסור ומנגנון שאיבה, הוא מצוי בחלק הקדמי של הראש ליד כפתור ההצמדה הקדמי. העלוקות הן אנדרוגיניות, כלומר, לכל עלוקה גם איברי רבייה זכריים וגם איברי רבייה נקביים. הן מזדווגות זו עם זו כשכל אחת מפרישה לגוף השנייה זרע ומפרה אותה.

ערוץ 7

ערוץ 7 הוא רשת תקשורת ישראלית, הכוללת אתר חדשות, עיתון וכן שידורי טלוויזיה ורדיו המועברים דרך האינטרנט. לרשת תכנים בעברית, באנגלית, ברוסית, בספרדית ובצרפתית. הרשת מזוהה עם המגזר הדתי-לאומי.

הרשת נמצאת בבעלות תאגיד Holyland Holdings, הרשום באיי מרשל, שבעלי השליטה בו הם משה גנץ ושילה סימנוביץ, שניהם אזרחי ארצות-הברית.

ריר

ריר (בלועזית: מוקוס, Mucus) הוא נוזל צמיג המופרש על ידי קרום רירי, בגופם של יצורים שונים.

לריר המופרש בתוך גופם של בעלי חיים שני תפקידים עיקריים:

סיכוך: הריר מסייע למעבר חומרים דרך צינורות בגוף; לדוגמה, המזון עובר ביתר קלות דרך הוושט, בדרכו אל הקיבה, הודות לריר המופרש מהדפנות הפנימיות של הוושט.

הגנה: הריר לוכד בתוכו מיקרואורגניזמים וחלקיקים אחרים (עשן ואבק, למשל). בכך הוא מונע מהם (במקרה של חיידקים או נגיפים) מלהגיע ליעדם (תאי הרקמה), להתיישב שם, להתרבות ולהזיק באמצעות שחרור רעלנים. בנוסף, הריסים (שעריות) הנמצאים לעיתים קרובות בדפנות הפנימיות של האיברים מסלקים את הריר על החלקיקים הלכודים בו, ובכך שומרים על ניקיון הרקמה. התהליך שתואר כאן מתרחש בריאות ובמעי, בין השאר. סוג אחר של הגנה מספק הריר המכסה את הדופן הפנימית של הקיבה; כאן מגן הריר על תאי הקיבה מפני עיכול עצמי על ידי חומצת מימן כלורי, החומצה החזקה הנמצאת בקיבה.בנוסף, יצורים רבים מפרישים ריר חיצוני:

דו-חיים, כגון צפרדעים וקרפדות, מפרישים ריר על עורם. הדו-חיים, אשר מבחינה אבולוציונית התפתחו מהדגים והיו היצורים הראשונים שיצאו מן המים, מעולם לא הסתגלו באופן מושלם לחיים על-פני היבשה. אחד המאפיינים של זה הוא הצורך התמידי בלחות. הריר המכסה את עורם של הדו-חיים מספק להם את הלחות הנדרשת כשהם נמצאים מחוץ למים.

חלזונות, תולעים ויצורים דומים נעים באמצעות התכווצויות של גופם. יצורים אלו מפרישים ריר לשם סיכוך המשטח עליו הם נעים ובכך הקלה על תנועתם.הריר המופרש בתוך גופם של בעלי חיים מורכב ממים, בהם מומסים מלחים שונים וכן חלבונים הנקראים מוצינים. בנוסף מכיל הריר חומרים אנטיספטיים (נוגדי מיקרואורגניזמים), כגון ליזוזים (האנזים המצוי בדמעות) ונוגדנים. את הריר מפריש סוג מיוחד של תאי אפיתל.

תולעי אדמה

שַׁלְשׁוֹלִים או שִׁלְשׁוּלִים (באנגלית: Earthworms, שם עממי: תולעי אדמה) הן קבוצה של דל-זיפיות במערכה תולעים טבעתיות. תת-סדרה זו כוללת כ־4,000 מינים מזוהים ברחבי העולם. רוב המינים אנדמיים לאזורים גאוגרפיים, אך מבחינת התפוצה והשימוש המבוקר לצורכי האדם מספרם אינו עולה על 50 (בישראל מזוהים 34 מינים מתוכם רק כ־10 ניתן למצוא גם באזורים גאוגרפיים אחרים).

הסיבה העיקרית לתופעה זו מקורה בעובדה שלאחר תקופת הקרחונים בצפון אמריקה, לא נותרו בה תולעי אדמה, ורק המתיישבים האירופים הביאו עמם בציודם ובחומרי החקלאות, את המגוון האירופי. כך הדבר בניו זילנד וארצות התיישבות אחרות.

סיבה עיקרית שנייה היא השימוש שנעשה במקצת תולעי האדמה לצרכים אקולוגיים ואגרו־אקולוגיים. כך הפכו למשל ארצות הברית והודו ליצואניות של תולעי אדמה אשר נפוצו בכל העולם.

כך, הטקסונומיה אינה עונה על צורכי השימושים המודרניים. לפיכך מקובל היום לחלק את המינים לשלוש קבוצות אקולוגיות, בהתאם לבית הגידול ותרומתם האגרו־אקולוגית. מיון זה איננו חד־ערכי, רוב המינים מאופיינים בתמהיל שונה של מקצת התכונות של שתי קבוצות, כדלקמן:

תולעי קומפוסט - לרוב מכונות "תולעים אדומות". מתקיימות במקבצים של פסולת אורגנית מתפרקת (ערמות קומפוסט, מתקני סניטציה מסורתיים, זבל בעלי חיים), אך גם מתחת לפני הקרקע בעורקים אורגניים עשירים מאוד. חיות במחילות קצרות ונוטות לקביעות כל עוד מקור המזון קיים. המזון בעיקרו הוא תוצרי ההתפרקות, לרבות ובעיקר הביומסה שגרמה לפירוק.תולעי הגינה - מתקיימות בקרקע מושקית ובשטחים לחים, לעומק הקרקע הפורייה בלבד ועד כ־60 ס"מ. חיות במחילות אופקיות ומזדמנות וניזונות מחומר אורגני המצוי בקרקע על ידי העברת האדמה דרך מערכת העיכול.תולעי הבניין - חיות במחילות אנכיות קבועות ויציבות מפני הקרקע ועד עומק של שני מטר ולעיתים, ובוודאי בעבר, עד סלע האם. ניזונות מחומר אורגני, לרוב לא מפורק, ומאחסנות אותו ב"מחסנים" לעומק המחילה, לשימוש בהתאם לעונות השנה ושינויים אחרים. בדרכן אל פני הקרקע מעלות התולעים מינרלים מעומק הקרקע ומורידות חומר אורגני. גם לאנזימים המצפים את המחילה יש תרומה לפוריות הקרקע. לתולעי אדמה אלה ייחס צ'ארלס דרווין חשיבות עידנית בייצור כל הקרקע החקלאית בעולם.השלשולים מסוגלים לקיים רגנרציה (regeneration); כלומר, במידה שהם נפגעים, הם מסוגלים ליצור מחדש את החלקים החסרים. במינים מסוימים של תולעי אדמה, תולעת שנחתכה לשתיים יכולה לגדול לשתי תולעים חיות.

תולעים טבעתיות

תּוֹלָעִים טַבַּעְתִּיּוֹת (שם מדעי: Annelida) או תולעי פרקים הן תולעים פרוקות ובעלות צלום (חלל גוף משני); רובן ימיות, חלקן חיות במים מתוקים וחלקן יבשתיות. במערכת התולעים הטבעתיות יש כ-15,000 מינים.

המערכת נחלקת לשלוש מחלקות עיקריות: הרב-זיפיות (Polychaeta), התולעים הדל-זיפיות (Oligochaeta) והעלוקות (Hirudinea). תולעים טבעתיות נבדלות מתולעים שטוחות בכך שיש להן גוף סגמנטלי (פרוק), כלומר מחולק לסגמנטים (פרקים) - טור של יחידות שחוזרות על עצמן, אחד מיתרונות הסגמנטציה הוא הסיוע לתנועה מכיוון שכל זוג פרקים מחוברים באמצעות שריר המאפשר לנוע אחד יחסית לשני.

תולעים נימיות

תולעים נימיות (שם מדעי: Nematoda, מכונות גם נמטודות) היא אחת מכ-36 המערכות של ממלכת בעלי החיים ומהמגוונות שבהן. מעל ל-28,000 מינים של נמטודות תוארו ומתוכם כ-16,000 הם טפילים. מעריכים כי המספר הכולל של מיני תולעים נימיות יכול להגיע אף למיליון. בניגוד לתולעים שטוחות או לצורבים לנמנים עם מערכה זו יש מערכת עיכול הדומה לצינור בעל פתחים בשני קצוותיו. C. elegans ו-Heterorhabditis bacteriophora הם מהנמטודות המוכרות ביותר בשל שימושם כיצורי המודל הנחקרים רבות בגנטיקה ובביולוגיה ההתפתחותית. דוגמה לתולעת נימית היא תולעת הפארק - תולעת אשר גורמת לנזקים אצל כלבים.

הנמטודות הסתגלו למערכות אקולוגיות רבות וניתן למוצאן בקרקעית הים, במים מתוקים, באזורי הקטבים ובאזורים הטרופיים. לעיתים קרובות מספר הפרטים והמינים של תולעים נימיות עוקף את זה של שאר בעלי החיים בסביבות שונות. לפי מחקר משנת 2007 נמטודות מהוות 90% מהחיים בקרקעית הים. המינים הטפיליים מהווים פתוגנים ברוב הצמחים ובעלי החיים, ובכללם האדם. מספר מינים יכולים לעבור קריפטוביוזה. לדוגמה, הן יכולות לגרום להופעת מטאטא המכשפה, תסמין מחלת צמחים.

קבוצת התולעים הנימיות הוגדרה לראשונה על ידי חוקר הטבע השוודי קרל רודולפי ב-1808, אשר קרא לה Nematoidea, שם שמקורו מיוונית עתיקה שבה νῆμα (נמה, "פתיל") ו-eiδἠς ("דמוי"). ב-1837 סווגה הקבוצה מחדש כמשפחה 'Nematodes על ידי בורמיסטר ב-1837, וכסדרה Nematoda ב-1861 על ידי דיסינג. במקור כללה "Nematoidea" גם תולעי שיער-סוס, אשר כיום מסווגות תחת מערכה נפרדת, Nematomorpha. ב-1859 הן סווגו מחדש על ידי גגנבאור במערכת Nemathelminthes. ב-1877 העלה ריי לנקסטר את המעמד של Nematoidea למערכה, שכללה את משפחת תולעי שיער הסוס, Gordiidae. ב-1919 הציע נתן קוב מיון חדש, כך שהתולעים הנימיות תהיינה מוגדרות כמערכה בפני עצמה. בשנת 2015 זכו החוקרים סטושי אומורה וויליאם קמפבל בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה על מציאת תרופות נגד זיהומים הנגרמים מבעל חיים זה.

תולעים שטוחות

תולעים שטוחות (שם מדעי: Platyhelminthes) היא מערכה של תולעים הנחלקת לארבע מחלקות: תולעי ריסים (Turbellaria, מכונות גם תולעים שטוחות חופשיות), עלקות (Trematoda), שרשורים (Cestoda) ומחלקת Monogenea. מבין המחלקות רק תולעי הריסים חיות חופשית, ואילו כל מיני שאר המחלקות האחרות טפילים. כפי שאפשר ללמוד משמן, התולעים השטוחות הן יצורים פחוסים, בעלי גוף רך. רוב העלקות מיקרוסקופיות, ואילו שרשורי המעיים עשויים להגיע לאורך 12 מטרים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.