תואר השם

בדקדוק, תואר השם או שם תואר הוא חלק דיבר המשמש להרחבת המידע הניתן לגבי שמות עצם (במינוח בלשני: לְאַיֵּךְ, מלשון "איך", Modify). דוגמאות לתוארי שם: אדום, יפה, גבוה. גם תיאורי כמות (חצי קילו, שני תפוחים) נחשבים כשמות תואר.

במונחים של התאוריה התחבירית, שם־העצם המתואר משמש כ"ראש"/"גרעין" של צירוף שמני, ואילו תואר השם משמש כ"משלים" שלו. משלים זה יכול כשלעצמו להיות צירוף תוארי שבו תואר השם הוא הגרעין. בעברית תואר השם בא לאחר שם העצם אותו הוא מתאר (תפוח אדום), אך יש שפות (כמו אנגלית) בהן התואר בא לפני שם העצם (red apple). במונחי התחביר המסורתי, תואר השם משמש בדרך כלל בתפקיד לוואי, אולם במשפטים שמניים יכול לבוא תואר השם בתפקיד נשוא.

במונחים סמנטיים של תורת הקבוצות, תואר השם מצמצם את הקבוצה שעליה מצביע שם העצם, והצירוף התוארי כולו הוא בעצם החיתוך בין הקבוצה שמיוצגת על ידי תואר השם לבין הקבוצה שמיוצגת על ידי שם העצם. לדוגמה, הצירוף "פילים כחולים" מצביע על קבוצת האובייקטים בעולם שנוצרת כתוצאה מחיתוך קבוצת הפילים וקבוצת הדברים הכחולים.

דוגמה לתואר השם, בשיר "מה אכפת לציפור"

"הָעֵץ הוּא גָּבוֹהַּ, הָעֵץ הוּא יָרֹק,
הַיָּם הוּא מָלוּחַ, הַיָּם הוּא עָמֹק,
אִם הַיָּם הוּא עָמֹק, מָה אִכְפַּת לוֹ לָעֵץ,
מָה אִכְפַּת לוֹ לַיָּם שֶׁהָעֵץ הוּא יָרֹק."

תחילת השיר "מה אכפת לציפור" מאת חנוך לוין.
המילים "גָּבוֹהַּ", "יָרֹק", "מָלוּחַ", "עָמֹק", הן "תואר השם" (המתפקד כאן כנשוא).

כיצד ניתן לזהות שמות תואר בעברית

להלן מספר סימנים המסייעים לזיהוי שמות תואר בטקסט עברי:

  1. נוטים במין ובמספר – כל שמות התואר ניתנים להטייה במין ובמספר, בהתאמה לשם העצם אותו הם מתארים: בחור נָאֶה, בחורה נָאָה, בחורים נָאִים, בחורות נָאוֹת.
  2. ניתנים ליידוע – אפשר ליידע שם תואר באמצעות ה"א הידיעה. בניגוד לצירוף סמיכות, ביידוע של צירוף שם ותואר השם, הן שם העצם והן התואר מקבלים ה"א הידיעה: בחור נאה ← הבחור הנאה, משקפיים יפים ← המשקפיים היפים.
  3. מבנים אופייניים של שם התואר – רבים משמות התואר שייכים למשקלים אופייניים של צורות בינוני ושל משקל קטיל - מנומס, זהיר, מרהיב, וכמו כן בעלי צורנים סופיים אופייניים, למשל הצורן הסופי ִי – איכותי, חד-כיווני.

תארים השוואתיים

מדרגות התואר
מדרגות התואר, שיעור בספר
דקדוק לתלמידים מאת משה ברייטברד, 1936

בשפות אחדות, כמו אנגלית וערבית, יש נטייה מיוחדת המאפשרת ליצור תוארי שם השוואתיים. כך, באנגלית, קיימת פרדיגמה מורפולוגית מהסוג: Big-Bigger-Biggest, המייצרת את ההבחנה "יותר" ו"הכי". בערבית קיים משקל מיוחד לצורך זה, משקל أفعل ("אפעל", למשל: كبير (כּבּיר)=גדול; أكبر (אכּבּר)=יותר/הכי גדול: "אַלְלָהֻ אכּבּר" = אלוהים [הוא] הגדול ביותר). בעברית לא ניתן לגזור שמות תואר השוואתיים בצורה זו, ויש להשתמש במילים "יותר", "הכי", או במקבילותיהן.

В (כתב קירילי)

בֶה (בבית רפה) היא האות השלישית באלפבית הקירילי שמייצגת את הצליל /v/ - הגייתה של ב רפה או של ו בעברית המודרנית. כמו Б, מקורה באות היוונית בטא, וצורתה כשל בתא גדולה. האות התפתחתה מהיוונית בתקופה שבה בתא כבר נהגתה כ־/v/ ולא כ־/b/. השם הישן של האות היה וַדִי, והערך המספרי שלה היה 2.

ברוסית היא מייצגת שלושה אלופונים בתפוצה משלימה: בדרך כלל היא נהגית /v/; בסוף מילה או לפני עיצור אטום שחלה הידמות חלקית בקוליות והיא מייצגת את האלופון /f/; לפני תנועה מחנככת או לפני "סימן הריכוך" Ь היא נהגית /vʲ/ (מעין ב רפה מחונככת).

בהגייה האוקראינית הסטנדרטית היא נהגית /w/ בסוף מילה. לדוגמה, השם Владислав נהגה ולאדיסלאוו (vladislaw). חלק מהאוקראינים הוגים את האות כ־/w/ לפני עיצור, ואחרים הוגים אותה כך תמיד. במזרח אוקראינה גם מתרחשת הידמות חלקית בקוליות בסוף מילים בהשפעת הרוסית.

בבלארוסית האות נהגית תמיד כ־/v/. כאשר היא נמצאת בסוף מילה או לפני עיצור היא משתנה לאות הבלארוסית Ў, שנהגית כ־/w/. לדוגמה: המילה "שפה" בבלארוסית היא мова (מוֹבַה, mova), אך צורת תואר השם היא моўный (מוֹוְנִיי, mowniy), וכשהיא באה בצורת ג'נטיב היא הופכת ל־моў (מוֹו, mow).

בומבו לגוארו

בומבו לגוארו (Bombo legüero ובקיצור - בומבו) הוא תוף ארגנטינאי ממשפחת הממברנופוניים שמקורו בסנטיאגו דל אסטרו.

תואר השם legüero מציין שקולו נשמע למרחוק, אף למרחק של ליגה. המתופף נקרא בספרדית בומביסטו (bombisto).

דקדוק השפה היפנית

מבחינה דקדוקית, יפנית היא שפת SOV (נושא, מושא, פועל). מלבד הפעלים, הנקשרים לחלקו הסופי של המשפט, סדר המילים די חופשי כל עוד נשמר סדר התלות לכל אורך חלקיו: תואר השם (או הפסקה חלופית / משפט טפל) בא לפני שם העצם, תואר הפועל מקדים את הפועל, יחס הקניין של שם בא לפני השם הקשור, וכן הלאה. לכן יפנית מסתעפת שמאלה. כמו כן יש הבדלים בין רמות שונות של נימוסים.

טרנטו (עיר)

טרֶנטוֹ (באיטלקית: Trento להאזנה (מידע • עזרה); בגרמנית: Trient) היא עיר באיטליה השוכנת בעמק נהר אדיג'ה במחוז האוטונומי טרנטינו - אלטו אדיג'ה (דרום טירול). טרנטו היא בירת נפת טרנטו, שהיא אחת משתי הנפות המרכיבות את המחוז.

טרנטו נודעה כמקום כינוסה של ועידת טרנטו, ועידה אקומנית שהתכנסה בעיר בין השנים 1545-1563 והייתה לאחת הועידות האקומניות החשובות בתולדות הכנסייה הקתולית. בימינו טרנטו היא מרכז חינוכי, מדעי, כלכלי ומדיני לחבל טרנטינו בפרט ולצפון איטליה בכלל. בעיר פועלת אוניברסיטת טרנטו, המדורגת בין האוניברסיטאות הבולטות באיטליה. מרכז העיר מתאפיין בבנינים ציוריים מתקופת ימי הבינים והרנסאנס, בהם בולטים הקתדרלה של טרנטו וטירת בונקונסיליו (Castello del Buonconsiglio).

טרנטו היא עיר מודרנית בעלת שירותים חברתיים מפותחים. היא זוכה לדירוג גבוה בין כל ערי איטליה במדדי איכות חיים, רמת החיים, והזדמנויות תעסוקה ועסקים. טרנטו היא אחת הערים העשירות והמצליחות באיטליה, השוכנת בנפה שאף היא אחת מן העשירות במדינה, עם הכנסה ממוצעת לנפש של 29,500 אירו.

יהודה (חבל ארץ)

חבל יהודה הוא אזור היסטורי הנמצא במרכז ארץ ישראל, חלקו נכלל בתחומי יהודה ושומרון. האזורים סביבו הם: השומרון מצפון, בקעת הירדן במזרח, הנגב בדרום ומישור החוף הדרומי במערב. ערים עיקריות בחבל ארץ זה: ירושלים, חברון, בית לחם, בית שמש, מעלה אדומים, ביתר וערד. האזור מאוכלס ביהודים ובערבים.

על פי המקרא, נחלת שבט יהודה התפתחה לממלכת יהודה, שכללה גם את שבט בנימין ואת נחלתם. יש להבדיל בין ממלכת יהודה, שגבולותיה הצפוניים נעו עם השנים אך הקבילו פחות או יותר לגבול נחלת בנימין (קו יריחו-בית אל-בית חורון), לבין חבל הארץ יהודה, שגבולותיו נקבעים לפי טופוגרפיה או אופי החי והצומח ולכן רבות הדעות בקשר למיקומם.

מבחינה טופוגרפית, נהוג להעביר את קו הגבול בין יהודה לבין השומרון בקו ואדי עוג'א, רמת חצור (המגיעה בפסגתה לגובה 1016 מ') ונחל שילה.[דרוש מקור] מצפון לקו זה, האזור נמוך יותר ונעשה יותר מבותר, כחלק מכל הרכס המערבי של ארץ ישראל. לפי החי והצומח יש לגבולות יהודה שלל אפשרויות, שהצפוניות שבהן מגיעות ליישוב רחלים.

יחסה

בדקדוק, יַחֲסָה (ברבים: יְחָסוֹת, באנגלית: case) היא סימון של מילים או צירופים מחלקי דיבר מסוימים בהתאם למעמדם התחבירי במשפט.

המילים שמקבלות סימון יחסה הן מחלקי הדיבר: שם עצם, תואר השם, תווית יידוע, כינוי גוף, כינוי רמז ומילת שאלה. לפעמים מסומנת היחסה על צירופים הנובעים מחלקי הדיבר האלה ולא על המילה כשלעצמה. סימון היחסות הוא בדרך כלל מורפולוגי, כלומר מתבטא בשינוי בצורת המילה (או במקרה של צירוף: בצורתה של מילה אחת או יותר הכלולות בצירוף), אם כי קיימות שיטות סימון אחרות.

מקובל למנות כמה קטגוריות שמתייחסות למעמד התחבירי של מילה במשפט: נושא, נשוא, מושא ישיר, מושא עקיף, תיאור ועוד. יש יחסות שאינן מסמנות מעמד תחבירי גרידא, אלא גם תפקיד סמנטי, למשל: שייכות (הספר של הילד), פנייה (אזרח נכבד, המשרד סגור כעת), שימוש בכלי (כתבתי בעיפרון), מקום (נסעתי לצפון) ועוד.

שפות נבדלות זו מזו במספר חלקי הדיבר שבהם היחסות מסומנות ובמספר היחסות המסומנות. לדוגמה, באנגלית היחסות מסומנות רק בכינויי גוף, ומספר היחסות המסומנות הוא 3 - נושא/נשוא (I, he, she וכו'), מושא (me, him, her וכו') ושייכות (my, his, her וכו'). ברבדים היסטוריים מוקדמים יותר של השפה האנגלית היו 5 יחסות, והן הופיעו גם על שמות עצם או תוויות יידוע, אולם סימון היחסות הצטמצם במידה ניכרת עם השינויים בשפה במשך הזמן.

בגרמנית יש 4 יחסות. סימון היחסה מופיע על רכיבים שמניים שונים כגון תוויות ידוע, כינויים ותארים, אולם לרוב לא על שם העצם עצמו. בדוגמאות שלהלן נראה השינוי בתווית הידוע בלבד, להוציא הגניטיב, שם מקבל במקרה זה גם השם עצמו סיומת -es/s.

האיש = der Mann (יחסת נומינטיב, נושא/נשוא)

את האיש = den Mann (יחסת אקוזטיב, מושא ישיר)

אל האיש = dem Mann/Manne (יחסת דאטיב, מושא עקיף)

של האיש = des Manns/Mannes (יחסת גניטיב, שייכות)בפינית יש 15 יחסות. ביניהן:

הבית = talo (יחסת נומינטיב, נושא)

בתוך הבית = talossa (יחסת אינֶסיב, מושא עקיף + מילת היחס "בתוך")

על הבית = talolla (יחסת אדֶסיב, מושא עקיף + מילת היחס "על")

אל הבית = talolle (יחסת אלַאטיב, מושא עקיף + מילת היחס "אל")

כלציה

בכימיה, כלָציה (מהמילה היוונית χηλή, כלה, שפירושה "טופר"; בעברית "תַּצְבִּית", מלשון "צבת") היא תהליך של קישור הפיך של ליגנד - הכלאטור (מכונה גם כלאנט, גורם כלציה, גורם קומפלקסציה), ליון מתכתי, ובכך יוצר קומפלקס מתכתי, הכלאט. המושג משמש בדרך כלל לקומפלקסים בהם יון המתכת קשור לשני אטומים או יותר של הכלאטור, למרות שהקשרים יכולים להיות כל שילוב שהוא של קשרי קואורדינציה וקשרים יוניים.

לאונטי מרובלי

לֶאוֹנְטִי מְרוֹבֵלי (בגאורגית: ლეონტი მროველი) היה היסטוריון (כותב רשומות) גאורגי מהמאה האחת עשרה וכפי הנראה גם אקלסיולוג, שכתב מספר חלקים מהכרוניקות הגאורגיות, בהן את כַּרתליס צחוֹברֶבה (ქართლის ცხოვრება. מרובלי איננו שם משפחה אלא תואר השם לבישופים מרואיסי. תרגום אנגלי מודרני אחר מציע את השם "לאונטיוס מרואיסי".

מחוץ לפירושים מאוחרים לכתבי-היד המכונים בשם "הרשומות הגאורגיות" או "הכרוניקות הגאורגיות", אוזכר לאונטי בכתובים על ידי הארכיבישופים של רואיסי שלוש פעמים: בכתב-יד מן המאה האחת עשרה מהר אתוס; בתרגום הפירוש של יוחנן כריסוסטומוס לבשורה על-פי מתי שנעשה על ידי אכוותימה מאתוס; ובכתב-יד משנת 1066 ממערות טרחווי שבמרכז גאורגיה, שבו התייחסות ספציפית אליו. כתב יד זה הפריך את ההשערה כי לאונטי היה בן המאה השמינית או תחילת המאה העשירית.

ידוע כי בשנת 1103 הוא כבר לא כיהן כבישוף רואיסי, היות שלא אושר על ידי המלך דוד הבנאי, בעת כינוס הסינוד הכנסייתי הגאורגי ברואיסי ובקתדרלה הסמוכה אורבניסי. יש היסטוריונים הזוקפים לזכותו של לאונטי את כתיבתם של מספר פיסות בתקציר הרשומות הגאורגיות מימי הביניים, ואילו היסטוריונים אחרים מחשיבים אותו רק כמי שאסף טקסטים מוקדמים יותר. כך או אחרת העביר לאונטי את מוקד שיווי המשקל של הספרות הגאורגית מדתי לחילוני.

מבין ההיסטוריונים המוקדמים רק לאונטי והיסטוריון אלמוני של תמר המלכה, הציגו רשימה מלאה של בני מעמד האצולה אריסתאווי.

מילה נרדפת

בתחומי המילונאות והסמנטיקה הלקסיקלית, מילים נרדפות או סינונימים (מיוונית עתיקה) הן קבוצת מילים בשפה מסוימת שיש להן משמעות שקולה או דומה מאוד. מילון מיוחד למיפוי מילים נרדפות מכונה "אגרון" או "תזאורוס".

תופעת המילים הנרדפות קיימת כמעט בכל חלקי הדיבר (שמות עצם, תואר השם/תואר הפועל, פעלים, מילות יחס וכו'), אם כי בכל קבוצה של מילים נרדפות ישתייכו כל המילים לחלק דיבר אחד.

נגורנו קרבאך

נַגוֹרְנוֹ קַרָבָּאך (בארמנית: Լեռնային Ղարաբաղի Հանրապետություն) היא ישות מדינית, עצמאית דה פקטו, שהכריזה באופן חד-צדדי על התנתקותה מהרפובליקה החילונית המוסלמית, על פי הגדרתה, של אזרבייג'ן ועל עצמאותה כ"רפובליקה של נגורנו קרבאך". רוב תושביה הם ארמנים נוצרים, שנמצאים בסכסוך רב-שנים עם שכניהם האזרים המוסלמים. הישות היא מקור מתמיד למחלוקת ומתח צבאי בין אזרבייג'ן לארמניה, מאבק שהסלים והחריף בעקבות התפרקות ברית המועצות בשנת 1991. בשנה זו החלה מלחמה על החבל בין אזרבייג'ן לארמניה, שהסתיימה בשנת 1994. בעקבות הסכם הפסקת האש נותר השלטון בחבל הארץ במחלוקת בין אזרבייג'ן, שהשטח היה בתחומה לאחר פירוק ברית המועצות, לארמניה. חבל הארץ, שהחל כמובלעת בתוך שטח אזרי, גובל כעת בארמניה, אזרבייג'ן ואיראן.

הפרלמנט של נגורנו קרבאך, שהייתה במשך כל תקופת השלטון הסובייטי בקווקז אובלסט אוטונומי בשליטת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האזרית, החליט בשנת 1988 על עריכת משאל עם על איחוד עם ארמניה. החלטה זו הובילה לתחילת ההתנגשויות החמושות ולפתיחת מלחמת נגורנו-קרבאך. בשנת 1991 הכריזה הישות על עצמאותה, לאחר משאל עם, שהוחרם בידי המיעוט האזרי בחבל. הדבר הביא להסלמת הסכסוך על השליטה בחבל ולמלחמה של ממש, שבה נהרגו כ-30 אלף בני אדם, ומעל למיליון איש הפכו לפליטים. בשנת 1994 השלימו הארמנים את ההשתלטות על החבל, וכבשו גם אזור חיץ מסביב לו, המהווה כשמונה אחוזים משטח אזרבייג'ן. אזור החיץ כולל גם את כל השטח שהפריד את המובלעת מארמניה והארמנים הצליחו ליצור רצף טריטוריאלי בשליטת בין ארמניה לחבל העצמאי. הארמנים השתלטו על שבעה מחוזות בתוך אזרבייג'ן ממזרח לאזור המריבה. סכסוך זה הוא אחד הסכסוכים עקובי הדם מבין הסכסוכים שלאחר התפרקות ברית המועצות. הסכסוך הארוך ביותר, מספר הנפגעים והיקף מעשי הזוועה הרב ביותר שבוצעו על ידי הצדדים. זה סכסוך אזרחי פנים-מדינתי ובין-מדינתי בעת ובעונה אחת. מספר העקורים האזרים באזרבייג'ן מגיע לכמה מיליונים.

סווהילי

סווהילי או קיסווהילי‏ (Swahili או Kiswahili) היא שפה ממשפחת שפות הבנטו ("בנטו צר"), שהתפתחה במזרח אפריקה במהלך האלף השני לספירה, תוך מגע הדוק עם השפה הערבית. הדקדוק והמורפולוגיה של השפה מעידים על היותה שפת בנטו, אך אוצר המילים שלה מושפע במידה רבה מערבית (כחמישית ממנו בשפה המדוברת).

סווהילי היא השפה הרשמית בטנזניה, ושפה רשמית בקניה, ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו ובאוגנדה. היא מדוברת גם במדינות נוספות במזרח אפריקה, ובהן מוזמביק, מלאווי, זמביה, רואנדה, בורונדי וסומליה.

סווהילי מדוברת בפי 15,330,000 איש כשפת אם (נכון לשנת 2017) וכשפה שנייה בפי כ-32 מיליון דוברים, המשתמשים בה כלינגואה פרנקה בין קהילות לשוניות שונות במזרח אפריקה. הערכות אחרות נוקבות במספרים שני מיליון ו-50 מיליון בהתאמה, וקיימות הערכות גבוהות עוד יותר.

פוגה

במוזיקה, פוּגָה (מבוטא במלעיל ב-פ"א רפה; בצרפתית Fugue) היא טכניקת הלחנה מוזיקלית למספר קולות. כך גם נקראת כל יצירה הכתובה בטכניקה זו. בפוגה מוצג נושא ראשי, אשר מושמע במהלך היצירה שוב ושוב כשהוא "עובר" בין קולות שונים, בדרך כלל בשינויים מלודיים וריתמיים לצורך התאמה לקולות האחרים או לסולמות שונים. מלבד ההתפתחויות השונות שעובר הנושא הראשי, מוצגים במהלך הפוגה גם נושאים משניים וקטעי מעבר.

פוגה יכולה להיכתב להרכבים כליים, כמו רביעיית מיתרים או תזמורת מלאה, להרכבים קוליים של זמרים סולנים או מקהלה, ואף לכלי מקלדת יחיד שניתן לנגן בו מספר קולות בו-זמנית. דוגמאות לפוגות מפורסמות הן הסימפוניה השלישית שכתב לודוויג ואן בטהובן לתזמורת, רקוויאם שכתב וולפגנג אמדאוס מוצרט למקהלה, והפסנתר המושווה שכתב יוהאן סבסטיאן באך לכלי מקלדת יחיד.

ראשיתה של הפוגה בתקופת הרנסאנס ושיאה בתקופת הבארוק, אך היא מופיעה גם ביצירות מהתקופה הקלאסית ומהתקופה הרומנטית ואף ביצירות מהמאה ה-20.

צורת הפוגה שונה מאוד מצורות מוזיקליות אחרות שאינן קונטרפונקטיות, שכן מושם בה דגש רב הן על עצמאות כל אחד מהקולות, אך בו בזמן גם על השילוב ההרמוני ביניהם. ניתן להמשיל את הפוגה למספר אנשים אשר מדברים כולם בו-זמנית, אך דבריהם מתואמים בצורה כזו שניתן להבין את דברי כל אחד מהם גם כאשר מאזינים לכולם ביחד.

קוזאק הנגזל

"קוֹזָאק הנגזל" (או "זעקת הקוזאק הנגזל") הוא ביטוי עברי שמקורו ביידיש, המתאר מצב שבו גורם שמבצע עוול מציג עצמו כקורבן לעוול. לדוגמה: שודד דרכים המתלונן על כך שאחרים שודדים אותו.

מקור הביטוי ביחסים המיוחדים שהיו בין היהודים באיחוד הפולני-ליטאי ובאימפריה הרוסית לבין הקוזאקים:

הקוזאקים עסקו פעמים רבות בשוד. הם שירתו ביחידות פרשים לא-סדירות בצבא הפולני ואחר כך בצבא הרוסי. בעת שירותם בצבא פגעו לעיתים קרובות ביהודים והשם "קוזאק" הפך בעברית שם נרדף לפושע שרצח, אנס ושדד יהודים (ראו למשל גזירות ת"ח ת"ט). מבחינה שכזו, הצירוף בין המילה "קוזאק" ובין תואר השם "נגזל" היה בחזקת אוקסימורון.

בעברית ישראלית זוכה ביטוי זה לפופולריות, במיוחד בשימוש כלפי אישים רבי-כוח או מוסדות גדולים המתלוננים על עוולות כביכול שנעשו להם על ידי יריבים חלשים מהם.

שחור

שחור הוא הצבע הכהה ביותר. התחושה הנוצרת במוח בהיעדר כל אור, או כאשר מכיוון מסוים מגיע לעין אור מועט ביותר ביחס לסביבתו. לדוגמה, בתאורה אחידה פחם הוא שחור, וכן אותיות דפוס בספרים.

בשונה מצבעים כגון אדום וכחול, הצבע השחור איננו תואם לתדירות מסוימת של אור נראה, אלא נובע מעוצמת אור חלשה. ככל שפיגמנט סופג יותר אור ולא משקף אותו בחזרה לעין, כך "ייראה יותר שחור". פיגמנט שחור יכול להיות תוצאה של שילוב של כמה פיגמנטים הסופגים בהתאמה את כל הצבעים. אם מערבבים את שלושת צבעי היסוד בפרופורציות מתאימות, אזי בתאורה אחידה התוצאה מחזירה כה מעט אור ביחס לסביבתה עד שהיא נקראת שחורה.

שחרחורת

שחרחורת (בלדינו: Morenica; מורניקה או לה מורנה) הוא שיר עתיק בשפת הלאדינו. השיר זכה לאורך השנים לביצועים רבים במגוון סגנונות מוזיקליים.

השיר מבוסס במקור על 'קאנטיקס' (סוג של רומנסה) ספרדי מימי הביניים. תואר השם הספרדי morena (כאמור - שחרחורת) מקורו במוּרים - עם צפון אפריקאי שפלש במאה השמינית לחצי האי האיברי. עד היום מכנים בספרדית moros את כל הפולשים שהגיעו בהמשך מצפון אפריקה, ולעיתים אף מהגרים בני ימינו משם.

השיר נחתם בשורה: "המלחים קוראים לי שחרחורת; אם עוד פעם יקראו לי, אבוא יחד איתם".

השיר בגרסת הלדינו ככל הנראה קדום מאוד. לפי המסורת, "מורניקה" הופיע כשיר חתונה לפני כ-500 שנה לפחות, וכבר נדד בין יהודי ספרד עוד בטרם גירושם בשנת 1492. על אף שמבוסס על מקור נכרי, ייתכן שהמוטיב של השיר - שחרחורת יפה שהשמש שזפה את עורה, מקורו ביפהפייה המקראית המוכרת מהפסוק בשיר השירים: "אַל-תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ; בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ-בִי, שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת-הַכְּרָמִים" השירה הספרדית מאותה תקופה הושפעה במידה רבה משירת ימי הביניים של יהדות ספרד, ומהמורשת היהודית שהביאו עמם המתיישבים היהודים בספרד.ארבעת הבתים של השיר (במקור הלאדיני 9 בתים) שתורגמו לעברית על ידי משה גיורא אלימלך, בוצעו על ידי זמרים ולהקות עבריים רבים, בכללם הביצועים הקלאסיים של אסתר עופרים, עפרה חזה, הברירה הטבעית ועוד. כמו כן עובד ובוצע השיר על ידי מספר זמרים בינלאומיים.

תואר הפועל

תואר הפועל (Adverb) היא מילה שמשנה פועל, שם תואר, איבר, מילת יחס או משפט. תואר הפועל בדרך כלל מספק מידע אודות האופן, המקום, הזמן, התדירות, התואר, רמת הוודאות, וכו', בכדי לענות על שאלות כגון איך?, מתי?, איפה?, כמה פעמים?, ובאיזה אופן?. מילים כמו "לאט", "בקול רם", "בזהירות", "במהירות", "בשקט" או "בעצב" הם כולם תוארי פועל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.