תהל פרוש


שגיאות פרמטריות בתבנית:סופר

פרמטרים [ הוצאות ספרים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

תהל פְרוֹש
לידה 1977 (בת 42 בערך)
תל אביב
עיסוק משוררת
עיתונאית
מבקרת ספרות
פסיכולוגית
פעילה חברתית
שפות היצירה עברית
תחום כתיבה שירה, פרוזה

תהל פְרוֹש (נולדה ב-1977) היא משוררת, אמנית, עיתונאית, מבקרת ספרות, פסיכולוגית ופעילה חברתית ישראלית.

ביוגרפיה

ראשית חייה והשכלה

תהל פרוש נולדה בתל אביב וגדלה בהרצליה. למדה בבית הספר להנדסאים. שירתה בצה"ל בחיל המודיעין.
בעלת תואר ראשון במשפטים ומגדר מהאוניברסיטה העברית בירושלים (סיימה ב-2005), תואר ראשון נוסף בפסיכולוגיה מאוניברסיטת תל אביב (2009), תואר שני בפסיכולוגיה חברתית (בהצטיינות) מאוניברסיטת חיפה. את התזה שעסקה בדינמיקה של תאוות הבצע, בהנחיית פרופ' רענן ליפשיץ, סיימה בהצטיינות יתרה (2013). בעלת תואר שני נוסף בפסיכולוגיה קלינית מאוניברסיטת תל אביב. החל מ-2015 דוקטורנטית במחלקה לספרות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. נושא הדוקטורט: נאו-ליברליזם בספרות עברית עכשווית, בהנחיית פרופ' יגאל שוורץ וד"ר רועי גרינוולד.

בעשור הראשון של המאה ה-21 כתבה מאמרים וערכה בעיתון "הארץ".

עיסוק בשירה

שיריה של פרוש התפרסמו, בין השאר, בכתבי העת "מטעם", "מאזנים", "מעין", "הו!" ו"כביש ארבעים".

החל מ-2012 היא חברת מערכת בכתב העת "מעין".

חיים אישיים

פרוש נמצאת בזוגיות ומתגוררת בגבעתיים ואם לבן.

ספרים

כתיבה

בשנת 2014 יצא לאור ספר שיריה הראשון, "בצע", בעריכת ליאת קפלן, בסדרת כבר של מוסד ביאליק. עיסוקו של הספר במצב החברתי-כלכלי בישראל, וכולל שירי מחאה שונים, המתוקשר מביניהם הוא השיר "הוֹ בַּנְק שֶׁלִּי", אשר נפתח בשורה "הוֹ בַּנְק שֶׁלִּי זַיֵּן אוֹתִי אַתָּה רוֹצֶה לְזַיֵּן אוֹתִי טוֹב".

"בצע" קיבל תגובות מעורבות ממבקרי השירה. אלי הירש, מבקר השירה של עיתון "ידיעות אחרונות", כתב: "פרוש היא בראש וראשונה משוררת, ולשירתה יש אמנם השתמעויות פוליטיות, אך היא נבחנת בכוחה להעניק ביטוי חד ואינטנסיבי למורכבות קיומית שמתקשה להתנסח במרחבי השפה המקובלת".[1] ואילו דוד (ניאו) בוחבוט כתב: "כתיבתה הפוליטית של פרוש היא חלק ממהלך אנטי פואטי רחב, שבמסגרתו נדרסת הפלטפורמה האמנותית הנקראת "שירה", במטרה להוליד פרסומת שתקדם רעיון בתוך שיר".

עריכת אנתולוגיות סיפורת ושירה

  • 2012 - "עבודת גילוי", על יחסי עבודה ועולם העבודה, הוצאת גרילה תרבות ואוהבים אמנות, עיריית תל אביב יפו (עורכת משותפת ומחברת)
  • 2018 (צפוי) - "תאוות בצע", הוצאת אפיק.

אמנות

  • 2012 - עבודת פרפורמנס תלוית מקום, "המסע לשלם", פסטיבל מתחת להר
  • 2012 - הובלת קבוצת נתב"ג: קבוצת אמניות ואמנים רב תחומיים המבצעים פעולה של 12 שעות במרחב הטרוטופי באופן אינטראקטיבי, נתב"ג
  • 2012-2013 - פרויקט "עבודת גילוי", תערוכת עיר שדה, אוהבים אמנות. הפרויקט כלל איסוף עדויות מצולמות ובכתב בנושא עבודה, עריכת אנתולוגיית שירה ופרוזה בנושא ופרפורמנס "משרד", והוצג בפסטיבל עכו, הסדנה לידע ציבורי ופסטיבל הפועלים בחיפה
  • 2013 - פרפורמנס "על העבודה", guest-host, מוזיאון תל אביב
  • 2013 - פרפורמנס ועבודת סאונד "תפילה ליחיד ברשות הרבים", פסטיבל מנופים, מרכז נוטרדם ירושלים
  • 2014 - פרפורמנס שירה, אסונולוגיה, מוזיאון פתח תקווה
  • 2014 - מיצב "זהב ציוני", מילים ודברים, בית האמנים ראשון לציון
  • 2015 - מיצב "בשר מבשרי", חד גדיא, הגלריה של בצלאל BAAD
  • 2015 - פרפורמנס שירה, Made In Jerusalem, בית אבי חי בירושלים
  • 2015 - מיצב קופסה שחורה, "על העבודה", פסטיבל מנופים, ירושלים
  • 2016 - השתתפות בתערוכה "תמיד יש מישהו בבית", אוניברסיטת חיפה
  • 2016 - השתתפות בתערוכה "שירת חפצים", מוזיאון טכנולוגי בחולון
  • 2017 - פרפורמנס שירה, "שעת חסד", בית הקונפדרציה.

כתיבה לקטלוגים של תערוכות והנחיית מפגשים (מבחר)

  • 2012 - אדוארד פרוידמן, ארטפורט
  • 2012 - שרון בלבן, סדנאות האמנים
  • 2013 - גיא קריידן, ZIZ.

תיאטרון

פרוש חברה ב"תיאטרון חזיתי", תיאטרון פוליטי-אקטיביסטי.
עורכת משותפת ומשתתפת במחזות "אנרגיות טובות" (הוצג, בין השאר, בפסטיבל מתחת להר 2011) ופלישת חוטפי העולות (אוניברסיטת תל אביב 2012).

פרסומים אקדמיים

  • "הפילוסופים הארציים", אודיסיאה 15, הוצאת האוניברסיטה העברית (2011).
  • "אמא נמרה: חינוך סיני להצלחה אמריקנית", אודיסיאה 12, הוצאת האוניברסיטה העברית (2011).
  • "הקפיטליסט האחרון", פנים, 60: [עמודים], הוצאת הסתדרות המורים (2013)
  • "תאוות בצע", מפתח – כתב עת לקסיקאלי למחשבה פוליטית, מרכז מינרבה, אוניברסיטת תל אביב (בשיפוט)
  • (בהכנה). The economic protagonist in contemporary Israeli prose", in Oded Nir (Ed.), title TBA".

פרסים ומלגות

  • 2015 - מלגת הצטיינות "הנגב—עמיתי פארן".
  • 2016 - פרס נעמ"ת עבור עבודת מחקר פורצת דרך בתחום השוויון בין המינים ולימודי מגדר.

פעילות חברתית ותפקידים ציבוריים

  • 2006 - ייסוד ועד עיתונאי "הארץ" וחברות בו
  • 2006 - 2010 - חברת הנהלת אגודת העיתונאים בתל אביב
  • 2007 - השתתפות בניסוח החוקה של ארגון העובדים "כוח לעובדים"
  • 2011 - חברה ב"גרילה תרבות", קבוצה של יוצרים המצטרפים למאבקים חברתיים
  • 2012 - חברה בצוות המייסדים של מאבק המתמחות והמתמחים בפסיכולוגיה למען פסיכולוגיה ציבורית.

קישורים חיצוניים

מאמרים וכתבות מאת תהל פרוש

ראיונות עם תהל פרוש

ביקורות וכתבות על ספרה של תהל פרוש, "בצע"

הערות שוליים

  1. ^ תהל פרוש-בצע, באתר של אלי הירש, 1 באוגוסט 2014
בתיה אפולו

בתיה אפולו (1946 – 3 באוקטובר 2018) הייתה ציירת ישראלית.

ג'נטריפיקציה

גֶ'נְטְרִיפִיקַצְיָה (מאנגלית: Gentrification; לפי האקדמיה ללשון העברית, בעברית: עִלּוּת) היא תהליך עירוני-חברתי בורגני מתוכנן או בלתי מתוכנן של מעבר אוכלוסייה מהמעמד הבינוני והגבוה לשכונות חלשות - לרוב במרכזי ערים, תוך שינוי מתמשך של אופי השכונה ודחיקת האוכלוסייה המקורית. פעמים רבות מלווה בתהליך של התחדשות פני הרחובות, שיפוץ בתים ותחלופה של העסקים באזור.

המונח נטבע לראשונה ב-1964 על ידי הסוציולוגית הבריטית רות גלאס, כדי לתאר את השינויים שהיא זיהתה בלונדון בשנות השישים. זהו מונח ביקורתי מיסודו, המתייחס להשפעה השלילית של התהליך, ומתאר את פגיעתו במרקם החיים של קהילה שהתגוררה במשך שנים במקום. בתהליכי ג'נטריפקציה קהילה זו מפורקת תרבותית וחברתית, והיא נדחקת, מסיבות כלכליות וחברתיות, אל מחוץ למקום מגוריה לאורך עשרות שנים. עם זאת, כיום לעיתים משמש המונח כתיאור חיובי של התחדשות עירונית.

.

מקור המונח ג'נטרי (gentry) בצרפתית עתיקה. המונח מתאר מעמד בינוני-גבוה וכן מתאר עלית חברתית (לרוב יש חפיפה בין שתי הקבוצות).

גנית אנקורי

גנית אנקורי (נולדה ב-1958) היא פרופסור לאמנות באוניברסיטת ברנדייס.

גרפיטי

גרפיטי הוא כל כתובת אותיות הנעשית מתוך כוונה להביע רצון כלשהו, עמדה או ביטוי עצמי. גרפיטי עשוי להיות כתובת סתמית שמטרתה וונדליזם אך ישנה תנועה של ציור גרפיטי כאמנות המשתמשת בכתובות מעוטרות כדי לייצג את שם האמן. בדרך-כלל מדובר בציורים שנעשים ללא הסכמת בעלי הרכוש - ועל כן מדובר בעבירה על החוק ובוונדליזם, אך גרפיטי כשלעצמו ובהסכמה חוקי לחלוטין. עם הזמן השתנתה התפיסה לגבי הגרפיטי, שהפך לאמנות מקובלת במקומות רבים בעולם בדומה לציור קיר ואמנים הפעילים בו קיבלו הכרה וקהל עוקבים. בין אמני הגרפיטי המוכרים ניתן לציין את בנקסי, Dede ואחרים.

דודו ניב

דודו ניב (נולד ב-19 באפריל 1968) הוא שחקן, במאי ומדבב ישראלי.

הכיוון מזרח

הכיוון מזרח הוא כתב-עת לספרות, לתרבות ולאמנות, הדן בסוגיות של רב-תרבותיות ושל זהות מזרחית וישראלית, דרך נקודת מבט חברתית. הגיליון הראשון של כתב העת התפרסם בשנת 2000. עד שנת 2012 כתבי העת יצאו לאור בהוצאת בימת קדם ומשנת 2014 ואילך באמצעות הוצאת אחותי - למען נשים בישראל.

ז'אק קתמור

ז'אק מורי קַתמוֹר (4 בספטמבר 1938 – 6 בספטמבר 2001) היה צייר, אמן, במאי קולנוע ואיש בוהמה ישראלי.

חזי לסקלי

חזי לֶסְקְלִי (26 ביולי 1952 – 26 במאי 1994) היה משורר, כוריאוגרף ומבקר אמנות ישראלי.

יאיר חסדיאל

יאיר חסדיאל (נולד ב-10 במאי 1971) הוא סופר, תסריטאי, סאטיריקן ומשפטן ישראלי, ושופט בית משפט השלום בת"א.

כדיתה

כַּדִּיתָה (שם קודם: קדיתא) הוא יישוב לא מוכר בגליל העליון, על הר כותר. בשנת 1999 החליטה הממשלה על הקמת יישוב אקולוגי בן 150 משפחות במקום, אולם הדבר טרם יצא אל הפועל ובינתיים מתגוררות במקום עשרות משפחות הנתפסות על ידי רשות מקרקעי ישראל כפולשים.

היישוב מתאפיין בבניה מפוזרת ומרווחת בתוך נוף גלילי של טרסות עתיקות, עצי זית ותאנה רבים. בסמיכות אליו ממוקמים קברו של רבי טרפון (על-פי מסורת מהאר"י) וקברו של אלקנה, אבי שמואל הנביא. בסמיכות ליישוב נמצא גם אתר עתיקות מוכר ושני עצים עתיקים במיוחד: אלה אטלנטית (בקבר רבי טרפון) ותות שאמי (סבא תות).

ליאת קפלן

ליאת קפלן (נולדה ב-1956) היא משוררת ועורכת ישראלית.

מוסד ביאליק

מוסד ביאליק הוא בית הוצאה לאור שהקימו ההנהלה הציונית העולמית והנהלת הסוכנות היהודית בשנת 1935, לזכרו של המשורר חיים נחמן ביאליק. מנהלו ומעצב דמותו, שכיהן בתפקידו מעת היווסדו ועד סוף שנות ה-60, היה משה גרדון (בנו של שמואל לייב גורדון), שקודם לכן היה מראשי רשת החינוך העברית בפולין "תרבות" וממנהיגי המפלגה הציונית-סוציאליסטית "התאחדות הפועל הצעיר–צעירי ציון" בפולין. מוסד ביאליק מאוגד כחברה לתועלת הציבור. בעשורים האחרונים מכהן בתפקיד המנהל הכללי עמוס יובל.

עמליה זיו

ד"ר עמליה זיו (נולדה ב-14 בדצמבר 1964), היא חוקרת ישראלית, העוסקת בנושאים פמיניסטיים וקוויריים, וכן בייצוגים פורנוגרפיים של נשים. בזכות כתיבתה בתחום המיניות הלסבית זיו נחשבת לדמות בולטת בקהילה הפמיניסטית והלהטב"קית בישראל.

פרוש

האם התכוונתם ל...

פרנסס רדאי

פרנסס רדאי (נולדה ב-29 בינואר 1944) היא פרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע"ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. נכון ל-2011, רדאי חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו"ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם ופמיניסטית.

קובי אור

קובי אור (נולד 1948) הוא פובליציסט ופילוסוף-רוק.

שרון אס

שרון אס (נולדה בי"ט באייר ה'תשכ"ו, 9 במאי 1966) היא משוררת, מסאית ומורה ישראלית.

תאגיד המיחזור אל"ה

תאגיד המיחזור (או: אל"ה - איסוף למען הסביבה), גוף שהוקם בשנת 2001 בעקבות חוק הפיקדון. על פי החוק, באחריות התאגיד איסוף מכלי המשקה החייבים בפיקדון לטובת מיחזורם והחזרת הפיקדון לצרכנים.

תיאטרון פלייבק

תיאטרון פלייבק הוא סוג מקורי של תיאטרון אימפרוביזציה המשתף את הקהל בהופעה. נחשב לסוגה של תיאטרון פרינג'. המופע נוצר תוך שיתוף פעולה בין הקהל לשחקנים - מתנדב מהקהל מספר סיפור או רגע מחייו, בוחר בשחקנים שיגלמו את התפקידים השונים וצופה בסיפור המוצג על הבמה מיד לאחר מכן.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.