תה

תה הוא משקה המכיל קפאין, המיוצר על ידי חליטת עלים או ניצני עלים של שיח הקמליה הסינית (Camellia sinensis), המכונה גם צמח התה, במים חמים עד רותחים (לרוב בטמפרטורת 80° עד 95° מעלות צלזיוס). תה עשוי לכלול גם עשבי מרפא, תבלינים או טעמי פירות.

בשפה יומיומית משמשת המילה "תה" גם לחליטות של צמחים אשר אינן כוללות את עלי השיח קמליה סינית, ואלו מכונות לעיתים "תה צמחים", או "חליטות צמחים".

תה הוא המשקה הנפוץ ביותר בעולם אחרי מים[1][2].

גידול תה

הקמליה הסינית היא צמח ירוק עד שגדל בעיקר באקלים טרופי וסובטרופי. מינים מסוימים מסוגלים לצמוח גם באקלים ימי [דרוש מקור]. רוב גידולי התה בעולם הם בסין, הודו, פקיסטן, איראן, סרי לנקה, טאיוואן, יפן, אינדונזיה, נפאל, אוסטרליה, ארגנטינה וקניה.

Organic mountain grown tea leaf
עלי התה צעירים נקראים "פלאש" וזהו החלק היחיד בצמח התה שנקטף לצורך חליטה.

כאשר מתייחסים למקור התה, טאיוואן וסרי לנקה נקראות בשמן הקודם - פורמוזה וציילון, בהתאמה.

שיח תה הגדל בר יכול להגיע לגובה של 5 עד 15 מטרים ולעיתים אף 30 מטרים, אך במטעי התה השיחים נגזמים למטר וחצי, כדי לעודד צמיחה חדשה ולהקל על האיסוף.

עלי התה הנקטפים לצריכה כמשקה הם רק העלים הצעירים ביותר של הצמח וניצני העלים החדשים. חלק זה בצמח נקרא "פלאש". צמח התה מגדל פלאש חדש כל 7–15 ימים בעונת הגדילה. עלים המתפתחים לאט (לדוגמה בצמחים הגדלים בגובה 1,500 מטר ומעלה) נחשבים עדיפים מבחינת טעם על עלים הגדלים מהר יותר. עלי תה צעירים ושלמים יותר לרוב ימכרו במחיר גבוה יותר והתה שנחלט מהם יחשב איכותי יותר.

זני תה

לצמח התה ישנם שני תת-מינים מרכזיים, התה הסיני (C. sinensis var. sinensis) והתה ההודי (C. sinensis var. assamica) אשר מכונה גם "תה אסאם" על שם מדינת אסאם אשר בהודו. כל סוגי התה מופקים מאחד מן השניים, או מהכלאה של שניהם.

הזן הסיני מתאפיין בריבוי גבעולים ובעלים קטנים, וממנו מפיקים את ששת סוגי התה. הוא הזן נפוץ מבין השניים ואותו שותים ברב חלקי העולם.

הזן ההודי מתאפיין בגזע מרכזי יחיד ובעלים גדולים יותר ביחס לתה הסיני. ממין זה ניתן טכנית להפיק את כל סוגי התה, אך בפועל מפיקים ממנו רק תה שחור. זן זה נפוץ בעיקר בהודו ואנגליה, אם כי גם במדינות אלו כמה מהחלקות הנחשבות ביותר למעשה מגדלות את הזן הסיני (כך גם דרג'ילינג, אחד מבתי הגידול הנחשבים ביותר לתה באימפריה הבריטית).

מתוך שני סוגים אלו בויתו מאות תתי סוגים אותם נהוג לסווג ע"פ אזור הגידול. תתי סוג אלו נקראים "קולטיבאר" (cultivar).

בנוסף לשני סוגים אלו קיים גם סוג שלישי, התה הקמבודי, אך נדיר שסוג זה משמש לחליטת משקה.

סיווג התה ותהליך העיבוד

Xiaguan Te Ji Tuo Cha 2004
תה פו אר מותסס ודחוס ממחוז יונאן.

את עלי התה ניתן לסווג ע"פ מגוון קטגוריות. החשובות מביניהן הם תהליך העיבוד ואזור הגידול.

תהליך העיבוד

נהוג לסווג את התה לשש קבוצות בהתאם לתהליך העיבוד אותו עובר התה. ההבדל המרכזי בין ששת סוגי התה הוא רמת החמצון שהעלים עוברים.

  • תה לבן - תה העובר עיבוד מינימלי. לאחר הקטיף מפזרים את ניצני עלי התה בלבד ליבוש תחת קרני השמש. תה זה נקרא תה לבן מכיוון שתהליך זה משמר את השערות הלבנות העדינות של ניצן הצמח.
  • תה ירוק - עלים צעירים וניצנים העוברים חימום על מנת לעצור את תהליך החמצון באופן מלאכותי מיד לאחר הקטיף. השיטה הנפוצה לבצע פעולה זו היא השיטה הסינית, בה עלי התה מוקפצים במחבת ווק גדולה על אש חמה ביותר. תה זה הוא התה הנפוץ בעולם.
  • תה צהוב - עובר תהליך דומה מאוד לתה הירוק, אך עם עוד שלב- אידוי תחת בד לח. שלב זה מעניק לעלים גוון צהוב וריח שונה מהתה הירוק. סוג זה של תה אינו נפוץ, כמעט לא ניתן להשיגו מחוץ לסין ואינו נחשב טעים במיוחד. בסין העתיקה שימש תה זה כמנחה לקיסר מכיוון שצבעו הצהוב תאם את צבע הקיסרות. בסין העממית משמש תה זה כמנחה לפוליטיקאים וגדולי האומה.
  • תה אולונג או וולונג-(烏龍茶 מסינית: דרקון שחור) תה העובר חימום לעצירת החימצון, אך עובר אותו בשלב יותר מאוחר מהתה הירוק. למעשה, סוגי תה האולונג נעים על מנעד החמצון מ-15% עד ל-85% חמצון. תה זה נחשב התה האנין והמגוון ביותר. לרוב תה זה גם עובר גלגול. תהליך הגלגול מוסיף לטעמו של התה וגם מאיץ את תהליך החימצון. בזכות תהליך הגלגול ניתן לחלוט עלי אולונג מספר פעמים ועם כל חליטה לקבל עלים פתוחים יותר פיזית עם פרופיל טעם אחר במקצת.
  • תה שחור (紅茶, פין-יין: hóngchá, מסינית: "תה אדום") - תה מחומצן לחלוטין. בתהליך העיבוד עוברים על התה עם מכבש הפוצע את העלים ומאיץ את תהליך החמצון שהם עוברים. תה זה הוא התה הנפוץ בהודו ובמערב.
  • תה מותסס (黑茶, פין-יין: hēichá, מסינית: "תה שחור") - העלים והניצנים עוברים תהליך עיבוד הדומה לתה הירוק, אך לאחר מכן נדחסים לצורות שונות ונותרים בסביבה לחה על מנת שיתססו מפעילות של מיקרואורגניזמים החיים באוויר. התהליך יכול להסתיים כעבור מספר חודשים, אך בדומה ליין, סוג זה של תה מתייקר עם הגיל. הסוג הנפוץ ביותר של תה מותסס הוא זה המגיע ממחוז יונאן אשר בסין ונקרא פו אר. ניתן גם להאיץ את תהליך ההבשלה בצורה מלאכותית באמצעות חומרים כימיים. תה שהותסס באופן מלאכותי, זול יותר מתה שהתיישן באופן טבעי.

תוספים לתה ותערובות תה

כמעט כל סוגי התה הנמכרים בשקיקי תה הם תערובות של סוגי תה שונים. נוהגים לערבב סוגי תה מאזורים שונים ומשנים שונות, על מנת להגיע לאחידות בטעם התה במשך השנים (תה יותר יקר ובאיכות יותר גבוהה יכול לחפות על טעמו של תה יותר זול).

לעיתים מוסיפים לתה סוגים שונים של צמחים נוספים על מנת להעניק לחליטה טעמים וריחות שונים:

Tea plantation picking
קטיף עלי תה בטנזניה
  • תה בוקר - נפוץ בעיקר בבריטניה ובאירלנד ומורכב מתערובות של תה שחור.
  • תה יסמין - תה יסמין מיוצר על ידי פריסה של עלי התה המעובדים באסם גדול ועליהם פרחי היסמין למשך מספר ימים. במהלך ימים אלו עלי התה יספגו את ריחם ואת שמנם של פרחי היסמין ולאחר מכן פרחי היסמין יופרדו מעלי התה ידנית ויזרקו. טעמם של פרחי היסמין בחליטה מר, ולכן איכותו של תה זה נמדדת בכמות הפרחים שנשארו בתוצר הסופי, כאשר ככל שישנם מעט יותר התה נחשב איכותי יותר.
  • תה ארל גריי - תערובת של תה שחור עם תמצית שמן אתרי מקליפת הברגמוט.
  • תה מתובל - כגון הצ'אי ההודי, מתובל בתבלינים כגון זנגוויל, הל, קינמון, פלפל שחור, ציפורן ולעיתים גם אגוז מוסקט.
  • תה נענע - מתובל בנענע ונפוץ בעיקר באזורי המזרח התיכון וצפון אפריקה.
  • ג'אגרטי - תה עם רום.
  • קומבוצ'ה - משקה המופק מתה מומתק במיוחד ומסימביוט שמרים הנקרא לרוב פטריית התה. טעמו חמצמץ ומקורו במזרח הרחוק.
  • תה מעושן - תה שעליו עברו עישון. מגיע בדרך-כלל מסין וטאיוואן. דוגמה לתה כזה הוא הלפסנג סושונג.

מקור המילה "תה"

Tea plantations around Munnar
מטעי תה בדרום הודו

המילה הסינית ל"תה" נכתבת - 茶 אולם הגייתה שונה בכל עגה ועגה. שתי צורות עברו מהסינית לשפות אחרות. מעגת מינאן (ממחוז פוג'יין) נפוצה הצורה "תה" ומעגת קנטון וכן ממנדרינית נפוצה ההגייה "צָ'ה" או "צָ'אי".

ההגייה היא "תה" בשפות: איטלקית, אינדונזית, איסלנדית, אנגלית, אסטונית, אספרנטו, ארמנית, גרמנית, דנית, הולנדית, הונגרית, טמילית, לטבית, לטינית, מלאית, נורווגית, ספרדית, עברית, פולנית (herbata, כנראה מלטינית 'herba te'), פינית, צרפתית, ושוודית.

ההגייה היא "צָ'ה" או "צ'אי" בשפות: אוקראינית, אלבנית, אמהרית, בולגרית, גאורגית, וייטנאמית, טורקית, טיבטית, יוונית, יידיש, יפנית, נפאלית, סוואהילית, סלובנית, סרבית, ערבית, פורטוגזית, פרסית, צ'כית, קוריאנית, קרואטית, רומנית, רוסית, ואזרית.

לא ברור מדוע הגיעה לשפה מסוימת צורת הגייה אחת ולא אחרת. ההגיות לא הגיעו בהתאם לדרכי המסחר (כך לדוגמה, התה הגיע לאנגליה דרך קנטון, שבה הוא נהגה "צ'אי", ואילו באנגליה ההגייה היא "תי").

ביידיש ההגייה המקובלת היא טיי אבל המילה קומקום מוצאה משמו בפולנית: טשייניק. משם זה נגזרות גם המילים לתיון (טשייניקל) ולבית תה (טשיינע). נראה שמסיבה וגם בשל השפעת השפה הרוסית, נפוצה גם ההגייה טשיי ביידיש.

בעברית של ימינו מקובל שהמונח "צ'אי" מתייחס לתה מועשר תבלינים הודי.

היסטוריה

מקור המנהג לשתות תה

יש מספר אמונות המנסות להסביר את מנהג שתיית התה:

  • לפי אחת המסורות, גאוטמה הבודהה גילה את עלי התה כאשר עלה תה נפל לתוך כוס מים ששתה כאשר ישב ועשה מדיטציה.
  • מסורת אחרת משייכת את גילוי התה לבודהידהרמה אשר תלש את עפעפיו כדי שלא יירדם בעת מדיטציה, ומעפעפיו צמח צמח התה. מסורת זו מנסה להסביר את תכונותיו המעוררות של התה.
  • מסורת שלישית משייכת את גילוי התה לשנונג, קיסר סין האגדי, אשר בעת מסעו, כאשר ישב לשתות כוס מים חמים, נפלו לתוכה מספר עלי תה. לאחר ששתה את המשקה ונהנה מטעמו גילה את השפעותיו הרפואיות.

מקור התה

לא ידוע אם מקור צמח התה בסין או בהודו. ידוע כי נהגו לשתות תה כבר בתקופת שושלת טאנג הסינית. הסופר מתקופת שושלת טאנג, לו יו (陆羽) בספרו "צ'ה ג'ינג" (茶经 - "ספר התה") מתאר את שתיית התה.

הפעם הראשונה שבה פגשו אנשי אירופה את המשקה הייתה כאשר הפורטוגזים הגיעו ליפן בשנת 1560. תקופה קצרה לאחר מפגש זה החל יבוא התה לאירופה. התה הפך להיות פופולרי בקרב אצולת צרפת והולנד, וב-1650 הגיע התה לאנגליה על ידי קתרינה מברגנזה, נסיכה פורטוגזית ששהתה באנגליה בחצרו של המלך צ'ארלס השני.

הביקוש הרב שנוצר באירופה לתה הוביל לגירעון מסחרי בין אירופה לסין, והבריטים החלו לגדל תה בהודו על מנת לספק את הביקוש. ניסיון אחר לפתור את הגירעון המסחרי באמצעות מכירת אופיום לסין הוביל לפרוץ מלחמת האופיום הראשונה (1838 - 1842).

Teebeutel Polylactid 2009
שקיקי תה

שקיק תה

שקיקי התה הם מוצר חדש יחסית: שקיקי תה מבד פותחו בראשית המאה ה-20; שקיקי תה מנייר בראשית שנות ה-40; ושקיק תה ללא סיכה (פס הכסף) פותח על ידי חברת ויסוצקי רק בשנות ה-60.

יש שתי גרסאות בנוגע להמצאת שקיק התה:

האחת מספרת כי סוחר תה הודי קיבל משלוח של ארגזי תה ששהו באניה שחלפה בדרכה בסערה, טילטולי האניה גרמו לעלי התה להמחץ ובמקום עלים יפים קיבל עלי תה מרוסקים. על מנת לא להשליך את כל המטען, ארז את שברי העלים בשקיקי בד ושיווק אותם.

הגרסה השנייה משייכת את ההמצאה לסוחר תה ניו-יורקי בשם תומאס סליוואן שקיבל תה מסוג חדש וטוב, כקידום מכירות שלח ללקוחותיו דוגמיות של התה ארוזות בבד משי, הלקוחות התעצלו לפתוח את השקית והטילו אותה לכוס עם מים רותחים.

Loose leaf darjeeling tea twinings
תה דרג'ילינג בתפזורת

הכנה

הדרך הנפוצה ביותר להכנת תה היא על ידי שימוש בשקיק. השקיק, אשר מכיל בדרך כלל אחד עד שלושה גרמים של עלי תה, מוכנס לכוס, ולתוכה נמזגים מים רותחים או חמים. לעיתים מוכנס השקיק לכוס לאחר שכבר יש בה מים, וזו היא צורת ההגשה המקובלת בבתי קפה למשל. את השקיק רצוי להשאיר 3–5 דקות במים, אך אנשים רבים מסתפקים במספר שניות מועט, ואף משתמשים באותו השקיק להכנת מספר כוסות תה. את התה המוכן לעיתים ממתיקים בעזרת סוכר, דבש או ממתיק אחר. לעיתים מוגש התה גם בתוספת לימון, חלב, קינמון ועוד. התה הארוז בשקיקי התה הוא לרוב תה זול ובאיכות ירודה בהשוואה לתה "במשקל"[3], ומפורר לחלוטין במטרה לתת כמה שיותר טעם בחליטה קצרה. נדיר להשיג תה שאינו שחור או ירוק בשקיקי תה.[דרוש מקור]

השיטה הנחשבת האיכותית ביותר להכנת תה היא חליטת עלי תה חופשיים (לא בשקיק) בקנקן תה, מכיוון שהעלים השלמים והיכולת שלהם לנוע בקנקן גורמים לשחרור טעמים נוספים. במהלך ההיסטוריה וגם היום חברות שונות משתמשות בסוגים שונים של קנקני תה, מברזל יצוק כפי שנהוג ביפן ועד קנקן חרסינה כפי שנהוג במערב. בסין נהוג לחלוט תה במגוון כלים, חלקם אף עשויים חרסית בעלת נקבוביות המתרחבות בחום וסופגות את טעמי התה. כלים אלו, לאחר שנחלטו בהם עלי תה איכותיים מספר רב של פעמים, נמכרים עבור מחירים גבוהים.

הטמפרטורה היא גורם משפיע משמעותי בחליטת התה, ולכן על מנת לשלוט בטמפרטורה בצורה יותר טובה נהוג לחמם את הקנקן מבעוד מועד, על ידי שטיפתו במים רותחים. לאחר מכן מרוקנים את המים מהקנקן, ומכניסים במקומם את עלי התה לפי הטעם ומוזגים שוב מים בטמפרטורה הרצויה. מומלץ לחלוט סוגי תה שונים במים בטמפרטורות שונות כדי למצות את מירב מורכבות טעמו ומרכיביו הבריאותיים של התה עם כל כוס. תה ירוק ולבן נהוג לחלוט בטמפרטורה שלא עולה על 80° צלזיוס. חליטה בחום גבוה מזה תוליד תה מר וחסר יתרונות תזונתיים, מכיוון שנוגדי החמצון בתה מתפרקים בטמפרטורות גבוהות. תה אולונג ותה שחור מומלץ לחלוט בטמפרטורה שבין 90° ל95° מעלות, ותה דחוס ומותסס מומלץ לחלוט במים בשיא רתיחתם.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Tea Fact Sheet, www.teausa.com
  2. ^ תה - אהוד גונן, www.text.org.il
  3. ^ Loose Leaf Tea vs. Tea Bags - Taste, Aroma, Quality | TEA SPOT, theteaspot.com
ארוחת מנחה

ארוחת מנחה או ארוחת ארבע (בעברית ישראלית), הידועה באנגלית כשעת התה או תה מנחה, היא ארוחת ביניים קלה הנאכלת בין ארוחת הצהריים לארוחת הערב. ארוחה כזו קיימת בגרסאות שונות בתרבויות שונות, אך בכולן נהוג לשתות משקה חם בליווי חטיף. בתקופת האימפריה הבריטית, ארוחה זו הפכה למנהג בעל חשיבות תרבותית עצומה ברוב ממלכות חבר העמים הבריטי ובמדינות רבות באירופה.

בית התה אגם אגנס

בית התה אגם אגנס (באנגלית: The Lake Agnes Tea House) הוא בית תה כפרי הממוקם לחופו המזרחי של אגם אגנס בשטח הפארק הלאומי באנף בהרי הרוקי הקנדיים, בפרובינציית אלברטה שבקנדה.

גובהו של בית התה 2,135 מטרים מעל פני הים. בבית התה אין חשמל או מים זורמים, ולכן מי השתייה מורתחים באנרגיה סולרית, ולא מבוצע בישול באתר (וכן המזון המוגש בו, הוא מזון שלא צריך קירור).

בית קפה

בית קפה (או קפה בסלנג) הוא מקום הסעדה שבו מגישים בעיקר קפה, תה, וגם מאכלים קלים, ומכאן שמו. ישנם בתי קפה המתמקדים רק במשקאות ובאוכל קל, וישנם בתי קפה הדומים למסעדות, ומציעים מגוון מאכלים חמים, ולפעמים גם אלכוהול.

בהרבה בתי קפה בארצות ערב, מציעים לסועדים נרגילות, כדי לעשן טבק. במקומות שבהם סמים חוקיים, בעיקר בהולנד, בקנדה, ובסיירה לאון, ניתן גם לעשן חשיש בבית הקפה.

חלק חשוב בבית הקפה הוא האפשרויות החברתיות הטמונות בו. בית הקפה מהווה מקום שבו אנשים יכולים להיפגש, לדבר, לכתוב, ולקרוא; לבדם או עם עוד אנשים.

בית תה

בית תה הוא מקום מפגש חברתי, בדומה לבית קפה, שבו מגישים כמוצר מרכזי תה ומוצרים נלווים כגון עוגות, עוגיות, וכריכים קטנים, המלווים את השתייה. בדרך כלל יוגשו בבית התה מספר רב של סוגי תה ובמספר אופני הכנה, אם כי ישנם בתי תה המתמחים דווקא בסוג אחד של תה או באופן הכנה אחד. מידת מרכזיותו של בית התה ואופיו משתנים בין התרבויות השונות.

בתומי

בַּתוּמי (בגאורגית: ბათუმი, עד שנת 1936 נקראה בַּטוּם) או בטומי היא עיר נמל לחוף הים השחור ברפובליקה האוטונומית אג'ריה שבגאורגיה, ומשמשת כבירתה. בתומי היא התחנה האחרונה בקו הרכבת הטרנס-קווקזי והיא נמצאת בקצה הסופי של צינור הנפט בקו-בתומי. העיר ממוקמת כ-20 קילומטרים מגבול גאורגיה-טורקיה. בסביבת בתומי ישנם מטעי הדרים ושדות תה. ענפי התעשייה בעיר הם זיקוק נפט, בניית ספינות, תעשיית המזון ותעשיית מנורות. בתומי הוכרזה כעיר בשנת 1878, עם סיפוחה לאימפריה הרוסית, ואוכלוסייתה מונה כ- 160,000 איש.

ג'אווה

ג'אווה (בשפת הג'אווה: ꦗꦮ; באינדונזית: Jawa), או יאווה, הוא אי באינדונזיה. זהו האי המאוכלס ביותר בעולם, ומהאזורים הצפופים ביותר על פני כדור הארץ. שטחו של האי 132,187 קמ"ר (כשטחה של אנגליה), ובשנת 2015 חיו בו כ-145 מיליון בני אדם. נתונים אלו משקפים צפיפות של כ-1,121 אנשים לקמ"ר. האי ג'אווה הוא האי ה-13 בגודלו בעולם והרביעי בגודלו בארכיפלג המלאי.

בירת אינדונזיה, ג'קרטה, נמצאת בצפון-מערב האי.

תושביו הראשונים של האי היו סוחרים הודים, אשר הגיעו אליו החל מהמאה הרביעית לספירה. הסוחרים הביאו איתם לאי את ההינדואיזם ואת שיטת הקאסטות. במשך כ-1,000 שנים היו רוב תושבי האי הינדים. כאשר הגיע האסלאם לאזור, במאה ה-16, החליטה הקאסטה השלטת לברוח אל האי באלי ולהתיישב בו. התושבים שנשארו בג'אווה קיבלו עליהם את דת האסלאם.

מהתקופה ההינדית נשארו באי אטרקציות כגון העיר יוגיאקרטה שהיוותה הבירה הקדומה של העיר ומרכז תרבותי חשוב. ניתן לראות שרידים לתרבות ההינדית ברחבי העיר בדמות הצגות התיאטרון, המוזיקה המקומית (כלי הקשה, חלילי חזרן וכלי מיתר הנקראים "גמלאן"), ושרידים ארכאולוגיים עתיקים כמו הבורובודור, שהוא מעין אוסף של מקדשים וסטופות המוקפים באזור מיוער.

באי קיימים נופים מרשימים, המפורסמים שבהם: הרי הגעש (הפעילים בחלקם) כמו הר קלוד, הר מראפי, הר ראונג והר ברומו, וכן שדות אורז נרחבים, שדות תה ועוד.

הפאונה באי כוללת מיני בעלי חיים טרופיים, חלקם נדירים ואנדמיים, כגון: הבנטנג, חזיר ורוקוזי, איילון ג'אווני, אייל טימור, מונטיאק מצוי, קופים כמו גיבונים, ,לוטונג ג'אווה ולוריס איטי מקומי וכן עופות כמו הטווס הירוק, ארגוס גדול, קלאו קרנפי ועופות דורסים כמו עיט נצי של ג'אווה. מפורסם בין החיות הנדירות הוא קרנף ג'אווה שכמעט נכחד העולם וכיום מצויים ממנו בטבע פחות מ-50 פרטים.

בעבר היה נפוץ גם טיגריס ג'אווה אך הוא נכחד מהעולם.

בסוף מאי 2006 פקדה את האי רעידת אדמה בעוצמה 6.2 בסולם ריכטר. הסערה גרמה למותם של יותר מ-5,000 בני אדם. ב-17 ביולי 2006 הכה בחופיו הדרומיים של האי צונאמי בגובה של כ-2 מטר, בעקבות רעידת אדמה של 7.5 בסולם ריכטר, שהתרחשה בלב ים. באסון נהרגו בין 700 לאלף בני אדם וכ-45,000 בני אדם איבדו את בתיהם.

גוריה

גוריה (בגאורגית: გურია מילולית: גוּריָה) - מחוז בגאורגיה, שחלקו הדרומי מאופיין בהרים בעלי מדרונות מתונים של רכס מסחתי, ואילו חלקו הצפוני נמצא במישור קולכתי. גוריה ממוקמת בדרום מערב גאורגיה. גבולותיו: מחוז אימרתי מצפון, סאמצחה-ג'אוואחתי ממזרח, אצ'ארה (אג'אריה בשפות זרות) מדרום והים השחור ממערב. האקלים במחוז סובטרופי-לח וצמחייתו הכוללת, בין היתר, יערות, עשירה מאוד. כלכלת המחוז התבססה בעבר בעיקר על שדות-תירס. במאה ה-20 החלו גם בטיפוח מטעי-תה. הגורים (תושבי המחוז) דוברים בדיאלקט מקומי של השפה הגאורגית (גוריאולי). הנהרות העיקריים בגוריה הם סופסה ונטנבי.

המטבח האנגלי

המטבח האנגלי (באנגלית: English cuisine) הוא מונח המתאר את תרבות האוכל והבישול של אנגליה. מונח זה מתייחס הן למטבח המסורתי של אנגליה, והן להיותו כיום תת-מטבח של המטבח הבריטי המהווה את המטבח המקומי של אזור זה בבריטניה.

למטבח האנגלי מאפיינים רבים הדומים למאפייני המטבח הבריטי אך גם מספר מאפיינים הייחודיים לו. מטבח זה הושפע אף הוא, בדומה למטבח הבריטי, מההגירה הרבה לאנגליה מהודו, פקיסטן ודרום מזרח אסיה בתום מלחמת העולם השנייה.

המטבח היפני

השקפות רבות קיימות לגבי מה מאפיין מטבח יפני, שגיוונו רב מאוד. ביפן, המונח "מטבח יפני" מכוון למטבח יפני מסורתי בדומה למה שהיה קיים לפני סוף תקופת ההתבודדות של יפן משאר ארצות העולם בשנת 1868. במובן הרחב של המונח, הוא כולל כל סוג של אוכל ששיטות ההכנה שלו פותחו על ידי יפנים והפכו אותו לשלהם.

אוכל ביפן ידוע בשימת הדגש על עונתיות האוכל, איכות המרכיבים ואופן ההגשה.

המטבח הסיני

המטבח הסיני הוא כינוי כולל לסגנונות בישול שונים שמקורם בסין והוא אחד המטבחים העשירים עלי אדמות. המרכיב העיקרי במנה הסינית הוא לרוב מזון עם פחמימות כגון אורז ואטריות, לעומת המרכיב העיקרי במנה מערבית - החלבון, כלומר הבשר. אף על פי כן, במשתה סיני רשמי ייתכן שלא יוגש אורז כלל.

מזון סיני מוצק נאכל בעזרת מקלות אכילה סיניים, ומזון נוזלי נאכל בעזרת כף רחבה עם תחתית שטוחה, העשויה לרוב מקרמיקה. בעיני הסינים, החזקת סכין על השולחן היא ברברית, לכן רוב המנות עשויות מחתיכות קטנות, שצריך רק להרים ולאכול, מבלי להיעזר בסכין.

קינוחים אינם נפוצים במטבח הסיני ואינם מוגשים בדרך כלל בסיום הארוחה אלא במהלכה.

משקאות - הסינים מאמינים כי שתייה קרה מפריעה לעיכול מזון חם ולכן לא יגישו שתייה קרה בארוחה אלא שתייה חמה. השתייה החמה בסין היא תמיד תה לא ממותק, אך יש סוגים שונים ורבים של תה. מסורת התה בסין כל כך עמוקה עד כי ישנם בתי תה (או גני תה) המוקדשים להגשת תה וביצוע טקס התה בלבד.

המסגד הגדול של פריז

המסגד הגדול של פריז (בצרפתית: Grande Mosquée de Paris) הוא המסגד הגדול ביותר בצרפת והשלישי בגודלו באירופה. הוא ממוקם ברובע החמישי של פריז.

באולם הגדול שבו יש מקום לאלף מתפללים ובנוסף, הוא כולל חדרי תפילה, ספרייה, חנות מתנות, מסעדה, בית קפה וגם חדר ללגימת תה עם נענע.

במעשה הקמתו ביטאה צרפת הכרת תודה לחיילים המוסלמים ששירתו בצבאה במלחמת העולם הראשונה נגד גרמניה ולכמאה אלף מהם שנהרגו בה.

הרי וו-יי

הרי ווּ-יִי (סינית: 武夷山; פין-יין: Wǔyí Shān) הם רכס הרים בנציבות נָאנְפִּינְג שבצפון מחוז פוג'יין, על הגבול עם מחוז ג'יאנגשי בסין. זהו אחד האזורים העשירים ביותר במגוון הביולוגי בדרום-מזרח סין. הרכס הוא אתר תיירות פופולרי, והוא כולל כמה מנופי הטבע היפים ביותר בסין. הרי וו-יי הם גם המקור לכמה מסוגי התה הידועים בעולם: תה אולונג, ובמיוחד המין המכונה תה דה חונג פאו ("גלימה אדומה גדולה"), ומין התה השחור המכונה תה לפסנג סושונג.

הרכס הוכר ב-1999 על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי ותרבותי בשם הר וו-יי. שטח אתר המורשת 999.75 קמ"ר והוא מוקף באזור חיץ של 278.88 קמ"ר.

טקס תה יפני

טקס התה היפני, (נקרא גם "דרך התה") הוא טקס יפני של הכנת התה, הגשתו לאורחים ושתייתו. הטקס כולל תנועות ומחוות קבועות ומוגדרות מראש, והוא מהווה מאפיין חשוב במסורת ובתרבות היפנית. כל סוגי התה היפניים משמשים לטקס התה, אך השימוש העיקרי הוא במאצ'ה (抹茶), אבקת תה ירוק. הטקס כולל הכנה והצגה של התה.

ביפנית טקס שתיית התה נקרא שאנויו (ביפנית: 茶の湯) או שאדו (ביפנית: 茶道), ואילו האופן שבו טקס זה מבוצע, או האמנות המופגנת דרך ביצועיו, נקראת (או)טמאה (ביפנית: [お]点前). זן בודהיזם היווה למקור השפעה עיקרי בפיתוחו של טקס התה היפני. ישנם מקומות בהם נעשה שימוש בעלי תה שלמים בטקס התה, בעיקר בעלי הסנצ'ה (煎茶). במקרה כזה הטקס יקרא ביפנית כ senchadō (煎茶道 דרך הסנצ'ה וזאת בניגוד לchanoyu או chadō.

התכנסויות תה מסווגות להתכנסויות לא רשמיות (ביפנית- chakai 茶会, מפגשי תה) ולהתכנסויות רשמיות (chaji, 茶事', אירועי תה). מפגשי התה הלא רשמיים מהווים כמעין מחווה של הסברת פנים עבור אורחים, והם מאופיינים ברקיחה פשוטה של תה חלש וארוחה קלה. לעומת זאת, אירועי התה הם הרבה יותר רשמיים, הם כוללים ארוחת קאיסקי מלאה ואחריה רקיחה של תה חלש וחזק. אירועי התה יכולים להימשך למעלה מ-4 שעות.

טקס התה היפני אסתטי ומדויק, ולעולם לא מבוצע כלאחר יד. זהו טקס אמנותי לכל דבר וכל תנועה בו מחושבת ביותר, כשישנן מספר שיטות נבדלות זו מזו לביצוע הטקס.

טקס התה נחשב לאחת משלוש האמנויות הקלאסיות של עידון, ביחד עם סידור פרחים (איקבנה) והערכת קטורת (Kōdō).

מומבסה

מומבסה (Mombasa) היא עיר נמל בקניה בחוף האוקיינוס ההודי, והעיר השנייה בגודלה בקניה אחרי ניירובי.

במומבסה יש שני נמלים, אחד ישן ואחד מודרני. הנמל הישן נמצא בחוף המזרחי ומשמש לדיג, והנמל המודרני ממוקם בחוף המערבי ומשמש לשאר הצרכים הימיים.

הייצוא העיקרי הוא של קפה, תה וכותנה. ישנה מסילת ברזל הקשרת בין מומבסה למזרח אפריקה. לעיר מרכז עסקים מודרני, שוק ומפעלי תעשייה כגון בתי זיקוק, בתי חרושת למזונות, לטקסטיל, למוצרי אלומיניום ולמלט.

רוב אוכלוסיית מומבסה היא מוסלמית.

מנדרינית תקנית

מנדרינית תקנית היא שפה המשתייכת מבחינה בלשנית לקבוצת השפות הסיניות (כמו קנטונזית, הַאקּה) בתוך משפחת השפות הסינו־טיבטיות. המנדרינית התקנית היא לשונה המדוברת הרשמית של סין העממית (הרפובליקה העממית של סין) ושל טאיוואן (הרפובליקה הסינית). כמו כן היא מהווה אחת מארבע הלשונות הרשמיות של סינגפור. המנדרינית נכתבת בכתב הסיני, הן המסורתי והן המפושט.

המנדרינית התקנית מבוססת על הניב הבייג'ינגי של מנדרינית, שהיא בתורה קבוצת ניבים סיניים המדוברים ברחבי צפון סין ודרום מערבה. בשימוש יומיומי מכונה המנדרינית התקנית פשוט "מנדרינית", אך עם זאת יש להבחין בינה לבין קבוצת הניבים עליה היא מבוססת. הבחנה זו תאומץ בהמשך הערך כדי למנוע בלבול.

הגרסה שבשימוש בסין מכונה פּוּ־טוֹנְגּ־הְווַה (普通話/普通话/pŭtōnghuà), שפירושו "השפה הכללית", ואילו זו שבטאיוואן מכונה גְּווֹ־יוּ (國語/国语/guóyŭ), שפירושו "השפה הלאומית". במקומות אחרים, כמו סינגפור ומלזיה מכונה השפה חְווַה־יוּ (標準華語/标准华语/Biāozhǔn huáyǔ), שמשמעו "השפה הסינית". כל שלושת המונחים משמשים לסירוגין בקהילות סיניות ברחבי העולם כתוצאה ממפגש בין קהילות סיניות ממקומות שונים.

סמל קניה

בסמלה של קניה מופיעים 2 אריות מחזיקים בחניתות מסאיות ומגן. במגן נראים ארבעת צבעי הדגל הלאומים:

שחור מסמל את תושביה הילידים של קניה.

ירוק מסמל חקלאות ומשאבים טבעיים.

אדום מסמל מאבק לחופש.

לבן מסמל אחדות ושלום.במרכז הפס האדום מופיע תרנגול - אחד משני העופות הלאומיים של קניה - מחזיק גרזן, שעל פי אגדות מקומיות, מסמל חיים חדשים ומשגשגים.

האריות והמגן ניצבים על צללית של הר קניה שמעוטר בדוגמאות לתוצרת החקלאית של המדינה כמו קפה, תה, תירס, אננס ועוד.

מתחת לצלליות מופיעה המילה "האראמבאה" (Harambee) המוטו הלאומי של קניה, שמשמעותה בסוואהילי היא "למשוך יחד", והיא שמה של מסורת מקומית של פעילות קהילתית למען מטרה כלשהי.

קפאין

קָפֵאִין (צרפתית: Caféine) הוא חומר פסיכואקטיבי ממריץ ממשפחת הקסנתינים, המצוי בטבע בעיקר בפולי קפה, עלי תה, קקאו, גואראנה, אגוז קולה ובעשב המאטה. קפאין נמצא במאכלים ומשקאות רבים, כמו שוקולד, קולה, משקאות אנרגיה ועוד. קפאין הוא הסם הפסיכואקטיבי הנצרך ביותר בעולם. קפאין נצרך מדי יום בקרב מיליארדי אנשים, בעיקר במשקאות קפה ותה, לרוב על מנת לנצל את התכונות המעוררות של הקפאין.

על פי הנחיית משרד הבריאות בישראל, מוצרים עם תכולת קפאין של מעל 150 מ"ג לק"ג או לליטר צריכים להיות מסומנים בהודעה על כמות קפאין גבוהה ומוצרים עם תכולה של מעל 350 מ"ג לק"ג נדרשים לתהליך הערכת סיכון במשרד הבריאותבעבור הצמח המכיל אותו, הקפאין הוא קוטל מזיקים טבעי, מכיוון שהוא משתק והורג חלק מהחרקים שמנסים להיזון מהצמח.

תה ירוק

תה ירוק הוא תה שעבר חימצון מינימלי בתהליך העיבוד, בשונה מתה שחור שעובר חימצון מלא. כדי למנוע מהתה להתחמצן מעבירים את העלים תהליכים שעוצרים ומונעים המשך התחמצנות. תה ירוק נפוץ במיוחד בסין וביפן ונהיה פופולרי גם במערב, בו שותים בעיקר תה שחור.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.