תבריז

תבריז (פרסית: تبریز, אזרית: تبریز ، Təbriz) היא עיר באיראן, בירת מחוז מזרח אזרבייג'ן. אוכלוסייתה היא הגדולה ביותר בצפון מערב איראן ומונה 1,597,319 איש (העיר ופרווריה העיקריים; נכון ל-2007), והשישית באיראן כולה (אחרי טהראן, משהד, איספהאן, כאראג' ושיראז).

בשנת 2010 הכריז אונסק"ו על מתחם הבאזאר ההיסטורי שבעיר כאתר מורשת עולמית.

תבריז
تبریز
Tabriz Mosaic Logo
מדינה איראן  איראן
מחוז מחוז מזרח אזרבייג'ן
ראש העיר Alireza Navin
תאריך ייסוד 791
שטח 324 קילומטר רבוע
גובה 1,340 מטר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 1,494,998 (נכון ל־2011)
קואורדינטות 38°05′00″N 46°17′00″E / 38.083333333333°N 46.283333333333°E 
אזור זמן UTC +3.5
http://www.tabriz.ir/
Tabriz Central Library
הספרייה המרכזית של תבריז
Nowbar Gate
שער נאובאר

אוכלוסייה

רוב האוכלוסייה של העיר מורכבת מאזרים טורקים, ואחריהם פרסים, ארמנים ואשורים. השפה המדוברת ביותר בתבריז היא אזרית שהיא ניב של השפה הטורקית . עם זאת השפה המשותפת לכלל חלקי האוכלוסייה בעיר היא השפה הפרסית, שהיא השפה הרשמית של איראן.

היסטוריה

העיר נוסדה בשנת 791 על ידי זובידה, אשתו של הח'ליפה הארון א-רשיד, ובמשך מאות שנים רבות הייתה מרכז מסחרי ומרכז ייצור המרבדים. תבריז שימשה כבירת הממלכה לסירוגין במאה ה-12 ובמאה ה-13, ולאחר שהמונגולים בראשות הולגו ח'אן החריבו את בגדאד ב-1258 זכתה תבריז למעמד בכיר יותר כמרכז סחר אזורי. העיר הייתה בשיא פריחתה החברתית והכלכלית בין 1316 ל-1331, והיא זכתה לתיאורים מחמיאים בכתביהם של נוסעים ידועים בני התקופה כגון אבן בטוטה ומרקו פולו.

מיקומה האסטרטגי של העיר סייע לה לשגשג גם לאורך המאה ה-15, ובין תחילת פריחתה למאה ה-15 היא שימשה נקודת מעבר לשיירות רבות שנעו מכיוון מערב ומכיוון דרום לכיוון מזרח, וזאת בנוסף לפיתוח תעשיות כגון תעשיית הטקסטיל ומדיניות מיסוי נוחה. ב-1258 הוקם הסאהב-אבאד, שהיה אזור פתוח טקסי שהיה מוקף במבנים החשובים ביותר בתבריז באותה עת. סאהב-אבאד שימש גם לעריכת מצעדים צבאיים וגם כאתר כנסים.

בראשית המאה ה-16 נבחרה תבריז כבירת האימפריה הספווית, והעיר הפכה לאחד ממרכזי הממשל החשובים של האימפריה. האימפריה הספווית הייתה נתונה לאיום עות'מאני, וכתוצאה מכך הוחלט להעביר את עיר הבירה לקזווין ובהמשך לאיספהאן. בהמשך המאה ה-16 וגם במאה ה-17 הפכה תעשיית הייצור המקומית ליותר מגוונת, וכללה בין היתר גם הכנת סבונים, אריגה, וייצור נשק. נפח הפעילות המסחרית גדל אף הוא. בעידן המודרני המוקדם, העיר השפיעה על שלושה אזורים הסמוכים לה, הקווקז, מזרח אנטוליה, ומרכז איראן.

האימפריה הרוסית כבשה את העיר ב-1826, אך היא חזרה לשלטון פרסי כעבור שנתיים בלבד. במהלך המאה ה-19 הייתה תבריז לאחת הערים החשובות ביותר במדינה. היבטים רבים של המודרניזציה המודרנית המוקדמת באיראן החלו בעיר.

כלכלה

בעיר מרוכזת תעשייה גדולה של כלי רכב, בתי זיקוק ופטרוכימיה, טקסטיל, מלט וענפי ייצור. העיר מפורסמת בעבודות יד אמנותיות כולל שטיחים באריגת יד ותכשיטים. היא ידועה גם כמרכז למגדניות של תוצרת מקומית: שוקולדים, אגוזים מיובשים, ואוכל מסורתי. תבריז היא גם מרכז אקדמי, ובה שוכנים כמה מהמוסדות האקדמיים החשובים ביותר בצפון מערב איראן.

אתרים בעיר

  • הבאזאר בתבריז - אחד השוקים הקדומים בעולם. הוכרז כאתר מורשת של אונסק"ו.
  • מוזיאון אזרבייג'ן - מוזיאון המציג את המורשת התרבותית של אזריבייג'ן האיראנית.
  • המסגד הכחול - אחד המסגדים ההיסטוריים בעיר. נבנה במאה ה-15 ושופץ במהלך השנים.
  • מאוזוליאום המשוררים - מוקדש למשוררים איראנים חשובים מתקופות שונות.
  • ביתה של פרווין אעתצאמי - הבית בו גדלה המשוררת הוכרז כאתר מורשת איראני ומשמש כמוזיאון להנצחת המשוררת.
ציור פנורמי של העיר תבריז בשנת 1673 (לצפייה הזיזו עם העכבר את סרגל הגלילה בתחתית התמונה)
ציור פנורמי של העיר תבריז בשנת 1673 (לצפייה הזיזו עם העכבר את סרגל הגלילה בתחתית התמונה)
Tabriz, Iran 2013 (17) (14838941699)
חזית ביתה של המשוררת פרווין אעתצאמי

אישים מפורסמים

ראו גם

עיינו גם בפורטל:
פורטל איראן

קישורים חיצוניים

אהוואז

אהוואז (בפרסית: اهواز) היא עיר במערב איראן, בירת מחוז ח'וזסתאן ושוכנת במרכזו, על גדות הנהר כארון. העיר, שבה יותר ממיליון תושבים, היא הגדולה ביותר במחוז ומורכבת משני רבעים: החלק החדש שבו המרכז התעשייתי והחלק העתיק שבו אזורי המגורים. רוב תושבי העיר הם מוסלמים שיעים ומיעוטם מוסלמים סונים.

אהוואז היא העיר בעלת זיהום האוויר הגבוה ביותר בעולם לפי סקר ארגון הבריאות העולמי משנת 2011.

איראן

הרפובליקה האסלאמית של איראן (בפרסית: جمهوری اسلامی ايران, ג'וֹמְהוּרִי-יֶה אֶסְלַאמִי-יֶה אִירַאן; להאזנה (מידע • עזרה)) היא רפובליקה אסלאמית-שיעית בעלת מיעוט סוני הנמצאת במערב אסיה, והיא כיום בעלת משטר תיאוקרטי. היא גובלת באפגניסטן ובפקיסטן במזרח, בטורקמניסטן בצפון-מזרח, בארמניה ובאזרבייג'ן בצפון-מערב, בעיראק ובטורקיה במערב. למדינה קו חוף עם הים הכספי בצפון, ועם המפרץ הפרסי יחד עם מפרץ עומאן בדרום.

לאיראן היסטוריה עתיקת יומין, החל מהאימפריה הפרסית שהוקמה על ידי כורש בשנת 550 לפני הספירה. שפתה הרשמית של איראן היא הפרסית.

אנשאן

אנשאן (בפרסית: انشان Anšan) הוא שמה הקדום של אחת מבירות עילם החל מהאלף ה-3 לפנה"ס. היא שוכנת באיראן, צפונית לשיראז במחוז פארס בהרי הזגרוס.

במאה ה-7 לפנה"ס נפלה אנשאן תחת שלטון ממלכת פרס האחמנית, לאחר שנכבשה על ידי צ'ישפיש, אביו של כורש הראשון.

הכובש המפורסם ביותר שעלה מאנשאן היה כורש הגדול.

חפירות ארכאולוגיות במקום החלו בשנת 1971 והופסקו בשנת 1978 בעקבות המהפכה. בשנת 1999 חודשו החפירות בראשות כאמיאר עבדי.

אספהאן

אֶסְפָהָאן או איספהאן (בפרסית: اصفهان; תעתיק מדויק: אצפהאן; להאזנה) היא העיר השלישית בגודלה באיראן (אחרי טהראן ומשהד), ושוכנת במחוז הקרוי על שמה, כ-340 קילומטר דרומית לבירה טהראן. בעיר חיים יותר מ-1.5 מיליון תושבים (נכון לשנת 2007). העיר משמשת כמרכז תיירותי חשוב במדינה.

בנדר עבאס

בַּנְדַר עַבָּאס (בפרסית: بندرعباس, להאזנה) היא עיר נמל בדרום איראן. אוכלוסייתה מונה 435 אלף איש (2011). העיר ממוקמת 1,331 ק"מ מהבירה טהראן, לחוף מצר הורמוז שבמפרץ הפרסי. העיר היא בירתו של מחוז הורמוזגאן.

גביע אסיה בכדורגל 1976

גביע אסיה בכדורגל 1976 נערך באיראן בין ה-3 ביוני ל-13 ביוני 1976. לטורניר העפילו 6 נבחרות שחולקו לשני בתים, כאשר מכל בית העפילו שתי נבחרות לשלב חצי הגמר שהתקיים בשיטת נוקאאוט. איראן, הנבחרת המארחת, זכתה בגביע לאחר שגברה במשחק הגמר על כווית בתוצאה 1–0.

משחקי הטורניר נערכו בשני אצטדיונים: אצטדיון אזאדי שבטהרן ואצטדיון באג שומל שבתבריז שהיו מסוגלים דאז לקלוט 100,000 ו-25,000 צופים למשחק בהתאמה. באצטדיון באג שומל נערכו משחקי בית א' בשלב הבתים. באצטדיון אזאדי התקיימו משחקי בית ב' בשלב הבתים ומשחקי ההכרעה.

האימפריה הספווית

האימפריה הספווית (פרסית: صفویان, אזרית: صفوی, Səfəvilər). היא אימפריה אשר הוקמה בידי שושלת איראנית שיעית ממוצא טורקמני וכורדי. השושלת שלטה במרבית שטחי איראן המודרנית החל משנת 1501–1502 עד שנת 1722. הספווים הקימו את האימפריה הגדולה ביותר מאז התאסלמותה של איראן ולמעשה החזירו את איראן לעצמאות מדינית. השיעה התריסרית הפכה בתקופה הספווית לדת המדינה באיראן. בנוסף על כך סייעו להפצת השיעה באיראן, מרכז אסיה והקווקז. יחד עם האימפריה העות'מאנית והאימפריה המוגולית, נחשבת האימפריה הספווית לאחת משלוש האימפריות הגדולות האחרונות של האסלאם.

הבאזאר בתבריז

הבאזאר בתבריז (בפרסית: بازار تبریز, תעתיק: Bāzār-e Tabriz) הוא באזאר בעיר תבריז שבאיראן, והוא אחד הבאזארים העתיקים ביותר במזרח התיכון, ואחד הבאזארים המקורים הגדולים ביותר בעולם. ביולי 2010 הוכרז הבאזאר כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

טהראן

טֶהְרָאן (בפרסית: تهران, להאזנה (מידע • עזרה), בערבית: طهران) היא בירת איראן והעיר הגדולה ביותר בה, הממוקמת לרגלי רכס הרי אלבורז ונמצאת במרכזו של מחוז טהראן. העיר מהווה את המרכז הפוליטי, הכלכלי והחברתי של המדינה. יותר ממחצית התעשייה האיראנית מבוססת בטהראן, שבה תעשיות ייצור רכב, חשמל ומוצריו, טקסטיל, כלי נשק, סוכר וכימיקלים.

בנוסף לפרסים המהווים את רוב רובם של תושבי העיר מתגוררים בה גם אזרים רבים ומיעוטים אתניים נוספים כמו ארמנים, כורדים ויהודים. 98.3% מתושבי העיר, מרקעים אתניים מגוונים, הם דוברי פרסית.

כאראג'

כאראג' (פרסית: کَرَج, להאזנה; תעתיק מדויק: כַּרַג') היא עיר במחוז אלבורז שבאיראן. העיר ששוכנת לרגלי הרי אלבורז, כ-30 קילומטר מערבית לבירה טהראן, היא בירת מחוז אלבורז.

אוכלוסיית העיר מונה כ-1,515,368 בני אדם (נכון ל-2009), ובכך מהווה העיר הרביעית במספר אוכלוסייתה באיראן, אחרי הערים; טהראן, משהד ואספהאן.

כרמאנשאה

כרמאנשאה או קרמאשאן (בפרסית: کرمانشاه, בכורדית: Kirmaşan) היא העיר התשיעית בגודלה באיראן, בירת מחוז כרמאנשאה הנמצא בחבל הארץ כורדיסטן.

העיר נמצאת במערב איראן 525 ק"מ מטהראן וכ-120 ק"מ מהגבול עם עיראק, ובה אקלים יבשתי. מרבית התושבים מדברים פרסית וכורדית. מבחינה דתית זוהי עיר מגוונת מאד, שחיים בה מוסלמים, אשורים (נוצרים), בהאים, יהודים וארמנים. לאסלאם השיעי הנציגות הגדולה ביותר.

עתיקותיה, נופה ותרבותה של כרמאנשאה מספרים על היותה נדבך בערש התרבות הפרהיסטורית של האזור, ככפר נאוליתי. האזור שסביבה יוּשב על ידי האדם הקדמון עוד מתחילת תקופת האבן הקדומה. בעיקר נתגלו אבני יד מהתקופה הפלאוליתית התחתונה ומערות עם ממצאים חשובים מהתקופה הפלאוליתית התיכונה.

תבליט כתובת ביסותון שעל צלע הר בסמוך לעיר הוא איגרת מהמלך דריווש, שבשנת 2006 הוכרה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

מזרח אזרבייג'ן

מזרח אזרבייג'ן (בפרסית: استان آذربایجان شرقی, באזרית: Şərqi Azərbaycan ostanı) הוא אחד מ-31 מחוזות איראן, ובירתו העיר תבריז.

שטחו 45,650 קמ"ר, בערך 2.77% משטחה של איראן, והוא נמצא בצפון מערב המדינה. ב-2006 מנתה אוכלוסיית המחוז כ-3,603,456 תושבים עם צפיפות של 79 נפשות לקילומטר מרובע. המחוז גובל עם המחוזות: מחוז זנג'אן, מחוז מערב אזרבייג'ן ומחוז ארדביל ועם המדינות: ארמניה ואזרבייג'ן. השפות המדוברות באזור הן בעיקר השפה הפרסית והשפה האזרית.

משהד

מַשְׁהַד (בפרסית: مشهد, מילולית: מקום הקרבה, קרוב למילה הערבית "שהיד") היא העיר השנייה בגודלה באיראן ובירת מחוז ח'וראסאן רזאווי. היא מונה מעל שלושה מיליון תושבים וקרובה לגבול עם טורקמניסטן ועם אפגניסטן.

העיר קדושה לשיעים בשל מקדש האימאם א-רידא בו נמצא קברו של האימאם השמיני עלי א-רידא (בפרסית נהגה שמו לעיתים קרובות אֵמאם רֵזה). מיליוני מאמינים שיעים פוקדים את הקבר מדי שנה. העיר ידועה גם כעירו של פירדוסי, המשורר האיראני שכתב את שאהנאמה, שנחשב לאפוס הלאומי של איראן, וקברו נמצא בקרבת העיר.

סולטנייה

סולטאנייה (בפרסית سلطانيه) הייתה בירת השושלת המונגולית האלחאנית באיראן במאה ה-14. העיר שוכנת במחוז זנג'אן, כ-240 ק"מ מצפון-מערב לטהראן. פירוש שמה הוא "הקיסרית". בשנת 2005 הכריז ארגון אונסק"ו על סולטאנייה כאתר מורשת עולמית.

סלים הראשון

הסולטאן סלים הראשון המכונה "הנחוש" או "הבלתי מתפשר" (טורקית Yavuz Sultan Selim;‏ טורקית עות'מאנית سليم اول, 10 באוקטובר 1465 - 22 בספטמבר 1520) היה סולטאן עות'מאני, מרחיב גבולה הגדול וכובש הממלכה הממלוכית המצרית ב-1517.

סלים הראשון היה לסולטאן לאחר שהדיח את אביו באיזיט השני, שמת זמן קצר לאחר מכן. הסיבה הישירה להדחה הייתה התנגדותו למדיניות הפיוס של האב מול הפרסים השיעים. בשנת 1511 החמיר המצב באימפריה, כאשר מרד שיעי פרץ באזור טקה (Tekke) באסיה הקטנה, שעד לאותה תקופה היה אזור הטרודוקסי. המורדים הגיעו עד העיר בורסה, לפני שהובסו וראשיהם הוצאו להורג. בה בעת, האימפריה העות'מאנית עמדה על סף מלחמת אזרחים. המנהג בו הסולטאן הנבחר מוציא להורג את כל אחיו ובניהם הזכרים גרם לנסיכים להכין לעצמם כוחות לקראת עימות פנימי, או מותו של ביאזיט השני. הסכסוך העיקרי היה בין הנסיכים אהמט, מושל אמסיה, וסלים, שהיה שליט נפת טרבזון. בשנת 1511 הפליג סלים מטרבזון לקאפה שבחצי האי קרים. לאחר שזכה בתמיכת החאן הטטרי, נייד את גיסותיו אל מעבר לדנובה בדרישה מאביו להפוך למושל הבלקן. ביאזיט לא רצה לצאת למלחמה בבנו ומתוך חשש ממרד שיעי באסיה הקטנה, נעתר לדרישת בנו ומסר לו את נפת הגבול סמנדריה (Smederevo - ליד העיר סמדרבו בסרביה של ימינו). הווזיר הגדול עלי פאשה, שצידד באהמט במאבק הירושה, שלח חיל יניצ'רים לדכא את המרד השיעי, וסלים חשש שאם הווזיר יֵצא מהעימות כשידו על העליונה, הוא ינקוט מהלך שיעלה את אהמט לשלטון. סלים וצבאו נעו לכיוון העיר אדירנה בה התגורר ביאזיט, אך היניצ'רים נותרו נאמנים לסולטאן הזקן, ובתאריך 3 באוגוסט 1511, הובסו הפרשים הטטרים של סלים בידי כוחות הסולטאן, וסלים עצמו נמלט אך בקושי משדה הקרב ומצא מקלט בחצי האי קרים.

לאחר תבוסת סלים, נעו כוחותיו של אהמט לכוון איסטנבול וחסידיו נבלמו על ידי כוחות היניצ'רים בכניסה לחצר המלוכה בעיר. אהמט, אשר הבין שהיניצ'רים תומכים באחיו במאבק הירושה, הפעיל את גייסותיו נגד כוחות הסולטאן במערב אסיה הקטנה, תוך הכרזת מרד גלוי בו. כתוצאה מכך, הסכים ביאזיט להחזיר את בנו השני סלים מהעיר קאפה שבחצי האי קרים, ומינה אותו שוב למושל סמנדריה. חשש כבד התעורר בחצר הסולטאן, שאהמט יכרות ברית עם השיעים בפרס, וחשש זה גרם ליניצ'רים לדרוש שסלים ינהיג אותם במערכה כנגד אהמט. הנסיך סלים, שמלכתחילה דרש פעולה תקיפה כנגד אסמאעיל ספווי, מנהיג האימפריה הספווית והקיזילבאשים שנהו אחריו, זכה בתמיכת היניצ'רים וב-24 באפריל 1512, אילץ את אביו, באיזיט השני, לוותר על כיסאו.

עם עלייתו לשלטון הוציא להורג את אחיו ואחייניו, כדי למנוע מהם מלטעון לכתרו. לאחר שהבטיח את יציבות שלטונו, פנה להלחם בפרסים. בשנת 1514 הביס סלים הראשון, את השאה אסמאעיל ספווי וכבש את תבריז עיראק של ימינו ומזרח אנטוליה. העות'מאנים נסוגו מתבריז אך נשארו בעיראק ומזרח אנטוליה. כך נקבע הגבול בין שתי האימפריות, אשר חלקו מהווה את גבולה המערבי של איראן בימינו. עם חזרתו הועלה חשד שתומכיו של אחיו אהמט מתכננים מרד נוסף, בעקבות כך הם הוצאו להורג לרבות ג'אפר צ'לבי.

לאחר מכן עבר לחזית הממלוכים (המלחמה הממלוכית-עות'מאנית) והביס אותם בקרב מרג' דאבק ב 24 באוגוסט 1516. בין היתר הוא סיפח לאימפריה העות'מאנית את שטחי סוריה, ארץ ישראל, לבנון ומצרים. גם צמד הערים הקדושות לאסלאם, מכה ואלמדינה, נפלו בידו. הוא דרש מח'ליף העבאסי להעניק לו את תואר הח'ליף, ומאז ועד ביטול הח'ליפה, נשאו סולטאני האימפריה העות'מאנית בתואר זה. לאחר כיבוש חג'אז זכה גם בתואר משרת המקומות הקדושים. ניצחונותיו הצבאיים אפשרו לו גם להעשיר את אוצר הממלכה.

הוא מת ב-1520 בעת מסע מלחמה לכיבוש האי רודוס. יורשו, סולימאן המפואר, השלים את כיבוש רודוס והוסיף עליו כיבושים רבים, שהרחיבו עוד את גבולות האימפריה.

קום (עיר)

קום (בפרסית: قم, תעתיק: קֹם) היא בירת מחוז קום באיראן הנמצאת 147 ק"מ דרומית-מערבית לטהראן. בעיר מתגוררים למעלה ממיליון תושבים (2005) והיא העיר השמינית בגודלה באיראן.

קום נחשבת לעיר קדושה עבור האסלאם השיעי. בעיר נמצא מקדש פאטִמה מעצומה, אחותו של האימאם השיעי השמיני עלי א-רידא. בעיר מספר המדרסות (בתי מדרש אסלאמיים) הגדול ביותר באיראן, שמשתוות במספרן אולי רק לאלו שבנג'ף (עיראק).

מאמינים מרחבי העולם השיעי מגיעים לעיר קום שהתיירות הפכה לאחד מענפי הכלכלה המרכזיים בה. קום שומרת על אופי שמרני דתי ונחשבת לעיר הדתית ביותר באיראן. רבים מאנשי הדת האיראנים מקבלים את הכשרתם הדתית בעיר.

ראשת

ראשת (בפרסית: رشت, בתעתיק מדויק: רשת; בגילקית: Rèsht להאזנה (מידע • עזרה)) היא עיר בצפון-מערב איראן. ראשת שוכנת לחופי הים הכספי, והיא בירת מחוז גילאן.

לראשת חשיבות מסחרית גבוהה, נמל העיר משמש לייבוא ויצוא למדינות הקווקז ורוסיה. ראשת מדורגת במקום ה-11 בגודלה במדינה, כמו כן היא העיר האיראנית הגדולה ביותר מבין שאר הערים הסמוכות לים הכספי. האקלים העיר הוא אקלים סובטרופי גשום.

בעבר הייתה ראשת מרכז עסקים, שחיברה בין איראן לרוסיה ומדינות אירופה. ההיסטוריה המוקדמת שלה מגיעה למאה ה-13, ההיסטוריה המודרנית תחילתה באימפריה הספווית, בתקופה זו הייתה ראשת מרכז לסחר במשי ואריגים.

בסוף המאה ה-19 השתנתה התעשייה המקומית במידה ניכרת. תחומי תעסוקה בולטים כיום הם דיג וייצור קוויאר. עד אמצע שנות השבעים דורגו ראשת ומחוז גילאן במקום השלישי באיראן לפי התוצרת המקומית. לאחר המהפכה האיראנית איבדה העיר במידה רבה את מעמדה התרבותי והתעשייתי.

שושן (עיר)

שׁוּשָׁן (בפרסית: شوش שוש) היא עיר עתיקה באיראן של היום, כ-250 ק"מ מזרחית לחידקל. שושן הייתה עיר מרכזית של העילמים, הפרסים והפרתים. היא מוזכרת במגילת אסתר, בספר נחמיה ובספר דניאל. כיום נמצאת באתר העיר שוש. שושן הוכרה כאתר מורשת עולמית בשנת 2015.

שיראז

שיראז (בפרסית: شیراز) היא עיר בדרום-מערב איראן, שממוקמת למרגלות הרי הזגרוס. היא אחת הערים הגדולות באיראן. בשנת 2009 מנתה אוכלוסיית העיר 1,455,073 תושבים.

העיר מוזכרת בלוחות חמר מעילם, שמתוארכים לשנת 2000 לפנה"ס בקירוב, ונמצאו ביוני 1970 בעת חפירות בפינה הדרום מערבית של העיר. הלוחות, שנכתבו בעילמית מזכירות עיר בשם "טיראזיס". שם זה הפך בפרסית עתיקה ל/širājiš/. לאורך ההיסטוריה הייתה העיר מרכז מסחרי אזורי, והיא שימשה מספר פעמים כבירה ראשית או כבירה מחוזית. בשנים 1781-1750, בתקופת שושלת זאנד, היא שימשה כבירתה של פרס.

כלכלתה של העיר נשענת על גידולי גפן, פירות הדר, כותנה ואורז בסביבתה. העיר מפורסמת בזכות הגנים המרובים (למשל גן אראם) ובזכות עצי הפרי הפזורים בה. כן היא נחשבת כ"עיר המשוררים, היין והפרחים".

האימפריה המונגולית
טרמינולוגיה
תארים כגןחאןחאטוןחאנום • ג'ינונג • חונג טאיג'י • נויאןטארקאן
פוליטיקה • צבא יארליק • יאם • אורדה • פקס מונגוליקה • יאסהקורילטאי • פאיזה • מאנגוד • טומן • קשיג
פוליטיקה • ארגון • חיים
נושאים Tug Banner • פלישות וכיבושים מונגוליים • החותם הקיסרי • המבנה הארגוני-טקטי של הצבא המונגולי • דת באימפריה המונגולית • המבנה החברתי-כלכלי של האימפריה-המונגולית
ח'אנויות שושלת יואן  שושלת יואן (1271–1368)אורדת הזהב  אורדת הזהב (1242–1502)השושלת האילח'אנית  השושלת האילח'אנית (1256–1335)צ'אגאטאי (חאנות)  צ'אגאטאי (1260–1687)
ערים מרכזיות אלמליק • אוורגה • אזובבוכרהבולגרחרחורין • חאנבאליק • מג'אר • מראגהקרשי • סראי-ג'וק • סראי • סמרקנדשאנגדוסולטנייה • תבריז • אובק • חאג'יטרחאן
פלישות • כיבושים • קרבות
מרכז אסיה סיביר (1207) • קארה חיטאי (1216–18) • חווראזמיה (1218–1221)
מזרח אסיה מערב שיה (1205 / 1207 / 1209–10 / 1225–27) • צפון סין ומנצ'וריה (1211–34) • דרום סין (1235–79) • ממלכת דאלי (1253–56) • טיבט (1236 / 1240 / 1252) • קוריאה (1231–60) • יפן (1274 / 1281) • סחלין (1264–1308)
דרום-מזרח אסיה בורמה (1277 / 1283 / 1287) • ג'אווה (1293) • וייטנאם (1257 / 1284–88) • בורמה (1300–02)
דרום אסיה הודו (1221–1327)
אירופה גאורגיה (1220–22 / 1226–31 / 1237–64) • צ'צ'ניה (1237–1300s) • בולגריה של הוולגה (1229–36) • רוס (1223 / 1236–40) • פולין ובוהמיה (1240–41) • הונגריה (1241-42) • בולגריה (1242) • ליטא (1258-59) • פולין (1259–60) • תראקיה (1264-65) • הונגריה (1285–86) • פולין (1287–88)
המזרח התיכון אנטוליה (1241–43) • עיראק (1258) • הלבנט (1260-1323) • ארץ ישראל (1260 / 1300)
מלחמות אזרחים חלוקת האימפריה-המונגולית • מלחמת האזרחים טולוויד (1260–64) • מלחמת ברקה-הולאגו (1262) • מלחמת קאידו-קובלאי (1268–1301) • מלחמת אסן בוקה-איורברוואדה (1314–1318)
אישים מרכזיים
חאנים גדולים ג'ינגיס חאןטולוי (עוצר)אוגדיי חאןטורגנה חאטון (עוצרת)גויוק חאןאוגול גאימיש (עוצרת)מונגקה חאןקובלאי חאן
חאנים צ'יוצ'יבאטו חאן • סרטק חאן • אורדה חאן • ברקה • טוקטה • עוז בג חאן • צ'אגאטאי חאן • דווה • קבק • הולאגו • אבקה • ארגון
אנשי צבא סובוטאידז'ב • מוקאלי • נגודר • בואורצ'ו • גואו קאן • בוקולה • ג'למה • צ'ילוון • אג'ו • באיין מבאירין • קדן • בורולדאינוגאי חאן

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.