תאנת שילה

תַּאֲנַת שִׁלֹה היה יישוב מקראי ששכן בין נחלות שבט אפרים ושבט מנשה.

היישוב נזכר בספר יהושע בתיאור גבול נחלת שבט אפרים: "וְיָצָא הַגְּבוּל הַיָּמָּה הַמִּכְמְתָת מִצָּפוֹן וְנָסַב הַגְּבוּל מִזְרָחָה תַּאֲנַת שִׁלֹה וְעָבַר אוֹתוֹ מִמִּזְרַח יָנוֹחָה וְיָרַד מִיָּנוֹחָה עֲטָרוֹת וְנַעֲרָתָה"[1].

אוסביוס, בחיבורו האונומסטיקון (תחילת המאה ה-4 לספירה), ציין את המקום בסמוך לעיירה עקרבה, דרומית מזרחית לשכם[2].

שמו של היישוב הקדום השתמר לפי הסברה בשתי חורבות במזרח רכס איתמר, בסמוך ל"ח'רבת יאנון" המזוהה עם "ינוח" המקראית. שמן של החורבות הוא "ח'רבת תאנא אלפוקא" (חורבת תאנא העליונה) ו"ח'רבת תאנא אלתחתא" (חורבת תאנא התחתונה). זאת, כאשר הממצא הארכאולוגי וההקשר המקראי תואם את זיהוי העיר הקדומה עם החורבה העליונה[3].

12 staemme israels heb
נחלות שבטי ישראל

הערות שוליים

  1. ^ ספר יהושע, פרק ט"ז, פסוקים ו'-ז'.
  2. ^ אונומסטיקון 98, שורה 13-14; 108, שורה 20-21
  3. ^ אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך ח', 402-403.
ינוח (אתר בשומרון)

יָנוֹחַ (ייתכן יָנוֹחָה) הייתה עיר מקראית ששכנה בין נחלות שבט אפרים ושבט מנשה.

העיר נזכרת בספר יהושע בתיאור גבול נחלת שבט אפרים: "וְיָצָא הַגְּבוּל הַיָּמָּה הַמִּכְמְתָת מִצָּפוֹן וְנָסַב הַגְּבוּל מִזְרָחָה תַּאֲנַת שִׁלֹה וְעָבַר אוֹתוֹ מִמִּזְרַח יָנוֹחָה וְיָרַד מִיָּנוֹחָה עֲטָרוֹת וְנַעֲרָתָה".אוסביוס באונומסטיקון (תחילת המאה ה-4 לספירה) ציין כי המקום היה נושב בתקופתו, וסמוך לעיירה עקרבה, דרומית מזרחית לשכם.

בנוסף, אפשר כי מכאן הגיע התנא אבא יוסי בר חנן איש ינוח.על סמך ההקשר המקראי והאזכור באונומסטיקון, מוצע כיום לזהות את "ינוח" עם ח'רבת יאנון שברכס איתמר, בסמוך לכפר "יאנון", ומצפון לכפר עקרבה.חורבה זו נזכרת במפת הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל, וסמוכה ל"ח'רבת תאנא" (העליונה והתחתונה), המזוהה עם תאנת שילה הנזכרת לצד "ינוח" בתיאור המקראי.

מכורה

מְכוֹרָה היא התנחלות ומושב שיתופי בבקעת הירדן העליונה השייכת לארגון יישובי האיחוד החקלאי ולמועצה אזורית בקעת הירדן.

באמצע שנת 1972 הוחלט על מיקום היאחזות נח"ל באזור כרירה, לה ניתן השם כור. אלף דונם מאדמות הכפר הפלסטיני עקרבה, הוגדרו כאדמות נפקדים והוכשרו על ידי קק"ל. באמצע נובמבר החלה פריצת דרך אל הנקודה מחמרה, וב-28 בדצמבר 1972 ניתן אישור סופי לעלות לנקודה. העלייה על הקרקע התקיימה ב-3 בינואר 1973 בלילה, על ידי גרעין של צעירי אגודת ישראל שכלל גברים בלבד. היה זה היישוב העשירי בבקעת הירדן. רחבעם זאבי החליט לתת למקום את השם נח"ל מכורה. בשנים 1973-1975 נפרץ הקטע בכביש אלון המחבר את מכורה לגיתית. באוקטובר 1974 התקיים טקס העברת ההיאחזות למבני קבע.

מכורה אוזרחה ביולי 1976 על ידי גרעין משפחות של האיחוד החקלאי. התושבים יועדו להתפרנס מגידולי שדה, ומענפי רפת ולול. בשנים הראשונות גידלו בעיקר פרחים. כן היה במושב מפעל לתיקון מנעולים. בדצמבר 1979 התמוטט גשר אבן מעל נחל תרצה והכביש בין מכורה לחמרה היה מנותק למשך חודש עד שצה"ל הניח במקום גשר ביילי.

היישוב משקיף אל עבר בקעת נחל תרצה שמצפונו, ונגיש מחלקו הצפוני של כביש אלון (כביש 508).

רוב התושבים עוסקים בחקלאות וביוזמות עסקיות.

משכן שילה

משכן שילה (או מקדש שילה) הוא אתר פולחן שעל פי המקרא התקיים בשילה בתקופת השופטים, טרם בניית בית המקדש הראשון על ידי שלמה המלך. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו באתר התברר כי האתר שימש כמקום פולחן החל מתקופת הברונזה התיכונה ועד לחורבן שילה באמצע תקופת הברזל, אם כן, משכן שילה שכן באתר שנלוותה לו מסורת פולחן עתיקה עוד מהתקופה הכנענית בארץ ישראל, טרם החלה ההתיישבות הישראלית באתר.

לפי המסורת היהודית משכן שילה עמד בין השנים ב'תק"ב - ב'תתע"א (1258 לפנה"ס - 889 לפנה"ס).

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.