תאוריה

תֵּאוֹרְיָה היא חשיבה רציונלית שמייצרת כללים והפשטות, או התוצר של חשיבה כזו. במדע, תאוריה היא מערך שלם ושיטתי של רעיונות המתאר ומסביר תופעה מסוימת או קבוצת תופעות בעלות קשר. תאוריה מכילה, הרבה פעמים, הגדרות בסיסיות, מספר חוקי טבע בסיסיים והגדרה של שיטה לגזור מחוקים אלה קביעות והסברים רבים על התופעות הנחקרות. ככול שתאוריה מתאימה יותר למסקנות העולות מניסויים ומתצפיות, כך היא אמינה יותר ולרוב גם שימושית יותר.

תאוריות קיימות בכל ענפי המדע. דוגמאות: בפיזיקה - תורת היחסות הכללית והתאוריה הקינטית של הגזים, בביולוגיה - האבולוציה ותורת התא, בגאולוגיה - טקטוניקת הלוחות ובפסיכולוגיה - הפסיכואנליזה.

המילה תורה מתארת לעיתים תאוריה אחת ולעיתים מקבץ של תאוריות בעלות נושא משותף. דוגמאות: תורת הכבידה, תורת הספרות או תורת האישיות.

בשפת היומיום הפכה משמעותה של המילה "תאוריה" למה שנקרא בשפה המדעית "השערה" (היפותזה) - הסבר לתופעה מסוימת שטרם נוסה ואושש.

מוצא המילה

תאוריהיוונית: theoria - חקירה - מן theorein - להתבונן), המילה "Theoria" מתייחסת ל: "הרהור, השערה, דברים שמסתכלים עליהם" מהמילה היוונית theorein, "לשקול, לערוך השערות, להתבונן", מ theoros "צופה", מ thea"מבט" + horan "לראות". זה מייצג מצב של "צופה" או "משקיף". גם המילה היוונית Theoria וגם הלטינית contemplatio בעיקר מתייחסות להתבוננות בדברים גם בעיניים הפיזיות או ב"עיני התבונה". בהתחשב במסורות פילוסופיות ותאולוגיות המונח היה בשימוש אצל היוונים הקדומים בהתייחסות לחוויה או צפייה ואז תובנה דרך התודעה שנקראת נוס nous ( שכלתני, תבונתי, הגיוני) או "העין של הנפש" (מתי, 6:22–34 ברית חדשה), תובנה של מהות וישות (Noesis).

מקומה של התאוריה במחקר

המדע שואף להסביר את המציאות בצורה מקיפה, מדויקת ועקבית. מכאן בא צורך בגיבוש תאוריות ברות הפרכה, חסרות סתירות פנימיות ושאינן סותרות זו את זו. בניגוד לתפיסה הרווחת בעיקר בקרב לא-מדענים, במדע אין הוכחות, אלא אישושים והפרכות[1].

לעיתים מתקיימות שתי תאוריות הסותרות זו את זו בהסבירן תופעות מסוימות. תהליכים של אישוש והפרכה בתצפית מדעית ובניסוי נערכים כדי להכריע איזו משתי התאוריות עדיפה. הפילוסוף רב ההשפעה על החשיבה המדעית, קרל פופר, טען שתאוריה המנוסחת כך שאי אפשר לתכנן ניסויים או תצפיות שיכולות להפריך אותה, היא תאוריה חסרת תקפות מדעית. על כן, לפי פופר, תאוריית המרקסיזם שחלק ממדעני החברה רואים בה תאוריה מדעית לכל דבר, וכן התאוריות הפסיכואנליטיות של פרויד אינן תאוריות מדעיות תקפות. רעיון מרכזי זה בפילוסופיה של המדע נקרא עקרון ההפרכה של פופר.

ספרו של תומאס קון המבנה של מהפכות מדעיות, עוסק בהתפתחות המדע בראי היסטורי. בניגוד לקרל פופר אשר ראה את התפתחות המדע כאבולוציה של תאוריות מדעיות שמתקדמת באופן רציונלי דרך הפרכת תאוריה שחלף זמנה, קון הראה כי ההתפתחות של המדע אינה סדורה ומבוססת על מהפכות תפיסתיות. קון טען כי בהיסטוריה של המדע אפשר להבחין בין שני סוגים עיקריים של תקופות:

  • תקופה של מדע תקני. תקופה בה המדענים עסוקים בפתרון בעיות על פי פרדיגמה מוכרת, בכלים ידועים וב'תיקון' התאוריה המדעית והתאמתה.
  • תקופה של מדע מהפכני. תקופה בה מתחלפת הפרדיגמה השלטת. לאחר שמתגלעים בקיעים רבים מדי בפרדיגמה הקיימת, מתחילה תקופה של מדע מהפכני המולידה רעיונות שלימים ירכיבו את הפרדיגמה החדשה[2]. החלפת הפרדיגמה המדעית אינה תהליך אבולוציוני, סדור ורציונלי אשר נובע מהוכחה או הפרכה אלא תהליך אשר הוא בעיקרו סוציולוגי ודומה יותר להמרת דת או הפיכה צבאית.

יש לציין כי רבים מקרב המדענים אינם מקבלים הסבר זה[3], וקיימת טענה פרומיננטית כי רעיון המהפכות המדעיות הוא בגדר מיתוס שאומץ על ידי סוציולוגים אשר לא התנסו בעבודה השחורה של המדע[4].

מכניקה קלאסית כדוגמה לתאוריה

תיאורית המכניקה הקלאסית היא מבין התאוריות החשובות בהתפתחות המדעית בעת החדשה. תאוריה הסבירה את הטבע בפרוטרוט, באופן חסר תקדים, נתנה כר פורה למחקר בסיסי ויישומי והייתה מקור השראה לפיתוח תאוריות נוספות בתחומי מחקר מגוונים. כוחה הראשוני של המכניקה הקלאסית בא מיכולתה להסביר בדייקנות ובפשטות רבות מהתופעות ורבים מהרעיונות שהיו ידועים למדענים עד להצגתה, כמו את תגליותיהם של גלילאו גליליי ויוהנס קפלר. פשטותה של התאוריה באה מביסוסה על הגאומטריה האוקלידית. המכניקה הקלאסית הגדירה שלושה מושגי יסוד (זמן, מרחב וכוח/מסה) ושלושה חוקי יסוד (חוקי ניוטון).

התאוריה התקבלה על ידי הקהילה המדעית והיו שראו בה אמת צרופה ומדויקת לחלוטין. זאת למרות שכבר מרגע הצגתה היא סתרה מספר רעיונות פילוסופיים בסיסיים, כמו הרעיון שעצמים חסרי מגע אינם משפיעים זה על זה. תנופת המחקר שהתאוריה נתנה למדע עזרה לגלות עוד ועוד בעיות עם התאוריה. היא, למשל, לא השתלבה עם הסברים מתחום תורת החשמל ולא הסבירה היטב את המתרחש במרחקים ומהירויות גדולות מאוד. בסופו של דבר, תאוריה זו עזרה להבין שגם תאוריות מועילות ביותר עשויות להסתבר כשונות מהאמת הצרופה.

כיום תאוריה זו מקובלת להסברים מקורבים על המתרחש, מבחינה מכנית, בסביבה היומיומית של האדם. פריטי טכנולוגיה רבים שאנו משתמשים בהם עוצבו בעזרת תאוריה זו, אם כי אנו משתמשים, בחיי היומיום, גם בטכנולוגיות שעוצבו בעזרת תאוריות מתקדמות יותר (למשל, הGPS חייב לעשות תיקונים למדידות הזמן בעזרת רעיונות מתורת היחסות הכללית). התאוריה נלמדת בבתי הספר התיכוניים ובאוניברסיטאות ונחשבת לחומר חובה עבור כל פיזיקאי. זאת למרות שכל פיזיקאי מכיר תאוריות מדויקות יותר ממנה.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Common misconceptions about science I: “Scientific proof” - Why there is no such thing as a scientific proof, באתר Psychology Today
  2. ^ דואלוג, עלייתן ונפילתן של פרדיגמות
  3. ^ "תומאס קון והרציונליות של המדע", גלילאו, גיליון 88 דצמבר 2005 עמ' 34
  4. ^ גריבין, ג'ון. "היסטוריה של המדע" ידיעות אחרונות: ספרי עליית הגג 2010 עמ' 508
אדריכלות

אַדְרִיכָלוּת או אַרְכִיטֶקְטוּרָה היא אמנות הבנייה, עוסקת בתכנון ועיצוב מבנים וחללים, ונמצאת בין אמנות לבין הנדסת בניין. העיסוק במבנה ובחלל כולל את הסביבה הבנויה הכוללת ברמת המאקרו, כתכנון עירוני, עד לעיצוב פרטי המבנה והריהוט ברמת המיקרו.

תחום האדריכלות משתרע מפרטי בניין עד לתוכנית מתאר ארצית הכוללת תקנון. דוגמה לתקנון היא קביעתו של רונלד סטורס כי המבנים בירושלים ייבנו בחיפוי אבן ירושלמית. יש אדריכלים המתמחים בתחומים שונים, כגון אדריכלי פנים, אדריכלות מגורים, אדריכלות מבני ציבור, אדריכלי נוף ומתכנני ערים. בעלי מקצוע שאינם אדריכלים, עוסקים בענף ספציפי בתחום האדריכלות, כמו מעצבי פנים המתמחים בכל הקשור לפנים המבנה, מעצבי גינות, והנדסאי אדריכלות. בתהליך תכנון, יכול האדריכל לפעול לבדו בכל התחומים השונים, ויכול גם לצרף אליו בעלי מקצוע העוסקים בתחום התמקצעותם בהנחיית האדריכל, הנקראים 'יועצים' בשפה אדריכלית, בעיקר בפרויקטים רחבי היקף.

יש אדריכלים העוסקים בעיצוב רהיטים, כמו מריו בליני המתכנן ריהוט בין השאר עבור חברת נטוצי , בשל החפיפה בין ריהוט למבנה. יש גם מעצבים כמו פיליפ סטארק, מעצב תעשייתי בהכשרתו, העוסק בעיצוב חללי פנים. הוא עיצב את דירתו הפרטית של נשיא צרפת דאז פרנסואה מיטראן, ועיצב את הרעיון, הקונספט ושם המותג של מגדלי YOO שנבנו בתל אביב.

אימפריאליזם

אימפריאליזם היא שיטה מדינית הדוגלת בהרחבת שטח השלטון של המדינה, במטרה להגדיל את כוחה ואת עושרה על ידי השתלטות על ארצות אחרות וניצול משאביהן והעמים השוכנים בהם.

ארכאולוג

ארכאולוג הוא אדם העוסק בארכאולוגיה. ארכאולוג אוסף וחוקר נתונים חומריים על עברה של האנושות, החל מהופעת הסוג אדם ועד לעבר הקרוב ביותר. הנתונים יכולים להיות כלים עתיקים, עצמות, מבנים וכל שריד אחר הנוגע לאדם, לפעולתו ולסביבתו, הנאספים באופן שיטתי (למשל בחפירה ארכאולוגית המנוהלת בידי ארכאולוג). הארכאולוג משתף פעולה עם חוקרים מתחומים משיקים כגון גאולוגים, היסטוריונים, אנתרופולוגים, פיזיקאים וביולוגים. הארכאולוג האנגלי פלינדרס פיטרי נחשב לאבי הארכאולוגיה המדעית המודרנית.

לימודי הארכאולוגיה כוללים תאוריה (הכרת התקופות הקדומות, הממצא החומרי שלהן ושאלות המחקר) וגם התנסות מעשית בעבודת שטח ובטיפול בממצאים. בישראל, דרך המלך להכשרת אדם כארכאולוג היא לימודים בחוג לארכאולוגיה באוניברסיטה, בפקולטה למדעי הרוח. לימודי ארכאולוגיה מתקיימים באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת חיפה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובאוניברסיטת בר-אילן. בנוסף מתקיימים לימודים בארכאולוגיה גם במכללות לרוב במסגרת החוג ללימודי ארץ ישראל למשל במכללה האקדמית כנרת בעמק הירדן ובמכללת תל-חי.

העיסוק בארכאולוגיה מקובל גם אצל חובבים, אם בצורה של הצטרפות לחפירה באתר ארכאולוגי, הנעשית בפיקוחם של ארכאולוגים מקצועיים, ואם באופן חובבני וחסר פיקוח, הגולש לעיתים לשוד עתיקות. חובב ארכאולוגיה נודע בישראל היה הרמטכ"ל והשר משה דיין.

ארכאולוגים מועסקים בעיקר במקומות העבודה הבאים:

באוניברסיטאות, במחקר ובהוראה;

במוזיאונים שלהם יש אגף עתיקות, כגון מוזיאון ישראל או המוזיאון הבריטי;

בגופי מחקר, פיקוח ושימור של אתרים ארכאולוגיים ואתרי עתיקות, כגון רשות העתיקות.

ארכאולוגיה

ארכאולוגיה (ביוונית עתיקה: ἀρχαιολογία, הלחם בסיסים של ἀρχαῖος, ארכיוס - "עתיק" ו-λογία, לוגיה - "תורה") היא התחום המדעי החוקר את עברה של התרבות האנושית על ידי מציאה, תיעוד וניתוח של מידע חומרי וסביבתי. הנתונים שנאספים הם אדריכלות, כלים וחפצים, כמו גם שרידי אנשים, שרידי בעלי חיים וצמחים, ועוד. מטרתה של הארכאולוגיה היא תיעוד והסבר של מקורות התרבות האנושית והתפתחותה, היסטוריית התרבות, ההתנהגות האנושית והאקולוגיה האנושית.

הארכאולוגיה היא שדה המחקר היחיד שיש לו שיטה ותאוריה עבור איסוף ופירוש של מידע על העבר הפרהיסטורי האנושי, ויכולה גם להרים תרומה משמעותית להבנה של החברות בזמן ההיסטורי. הארכאולוגיה נחשבת לעיתים (בעיקר בצפון אמריקה) כתחום השייך או משיק לאנתרופולוגיה בגלל התמקדותה באדם. תתי-תחומים של האנתרופולוגיה משלימים את ממצאי הארכאולוגיה, בעיקר אנתרופולוגיה תרבותית (שחוקרת את הממדים ההתנהגותיים, סמליים, והחומריים של התרבות), בלשנות (שחוקרת את השפה, כולל המקור של השפה וקבוצות של שפות), ואנתרופולוגיה פיזית (החוקרת את האבולוציה של האדם לפי שרידי האדם עצמו - עצמות, שיניים וכדומה). תחומים אחרים גם משלימים את הארכאולוגיה, כמו פלאונטולוגיה (המחקר של החיים הקדומים), הכוללת פלאוזואולוגיה ופלאובוטניקה, גאוגרפיה, גאולוגיה, היסטוריה, היסטוריה של האמנות, ולימודים קלאסיים.

הארכאולוגיה תוארה כתחום שמגייס את המדעים על מנת להאיר על מדעי הרוח.

במחקר של תרבויות עתיקות פחות, שנצפו ונחקרו על ידי חוקרים מערביים, הארכאולוגיה קשורה לאתנוגרפיה. כך הוא המצב בחלקים גדולים מצפון אמריקה, אוקיאניה, סיביר, ומקומות אחרים. במחקר של תרבויות שהיו בעלות כתב או שהיו להם שכנות כאלה, ההיסטוריה והארכאולוגיה משלימות אחת את השנייה עבור הבנה רחבה יותר של ההקשר התרבותי השלם.

מקום בו מתקיימת חפירה או מחקר שדה ארכאולוגי אחר מכונה אתר ארכאולוגי, והעוסק בארכאולוגיה נקרא ארכאולוג.

ג'ון רולס

ג'ון בורדלי רולס (באנגלית: John Bordley Rawls; ‏21 בפברואר 1921 - 24 בנובמבר 2002) היה פילוסוף אמריקאי, שעסק בהגות בעיקר בתחומי הפילוסופיה של המוסר ומדע המדינה מנקודת ראות ליברלית וקנטיאנית. שימש פרופסור לפילוסופיה בקתדרה על שם ג'יימס בריאנט קונאנט באוניברסיטת הרווארד.

הספר המזוהה ביותר עם הגותו של רולס הוא "תאוריה של צדק" שיצא לאור בשנת 1971. הספר, הנחשב לאחד הטקסטים החשובים בהגות במדע המדינה, החיה את הדיון בפילוסופיה הפוליטית, ושימש מוקד לדיון ער בעשורים שלאחר פרסומו. הספר מנסה לבסס תאוריה של "צדק כהוגנות" (Justice as Fairness), תאוריה שתשמש בסיס לחברה דמוקרטית וליברלית יציבה, ומתבססת על תשובתו של רולס לשאלה "לאיזו אמנה חברתית יגיעו אנשים רציונליים ואוטונומיים, הדנים בה מתוך אי ידיעה וחוסר ודאות לגבי המעמד שיזכו לו באותה חברה?". הרעיון המרכזי של חשיבה זו הוא שאנשים רציונלים החיים מאחורי מסך של בערות (Veil of Ignorance) תאורטי, חווים אי ודאות מוחלטת לגבי מעמדם בחברה, ולכן יפעילו שיקולי הוגנות צודקים על מנת להבטיח לכל פרט בחברה מינימום של משאבים לצורך קיום, מתוך הנחה שאולי הם עצמם יהיו במעמד הנזקק למינימום זה.

בשנים שלאחר מכן פיתח רולס את תורתו בכיוונים שונים. ביצירתו המאוחרת ניסה להגן על עקרונות "הצדק כהוגנות" מתוך נקודת ראות הדנה במכלול הנימוקים והטיעונים שניתן להעלות במרחב הציבורי מבלי שקבלתם תאכוף על מי מהציבור "דוקטרינה מקיפה" של תפיסת הטוב, שאינה מקובלת עליו. נימוקים אלו, כמכלול, נקראו על ידיו "שיקול הדעת הציבורי" (Public Reason). כן ניסה למצוא עקרונות לפיתוח "חוק העמים", שהוא קבוצה של כללים נורמטיביים שאליהם היו מגיעים נציגיהן של אומות הדנות באמנה חברתית היפותטית, בדומה לנציגי היחידים בספר "תאוריה של צדק".

רולס נחשב לאחד מחשובי ההוגים הפוליטיים במאה ה-20. תורתו מהווה בסיס לדיונים פילוסופיים ונלמדת בהרחבה באוניברסיטאות. מאז שהעלה את טענותיו הראשוניות בספר "תאוריה של צדק" ב-1971, משמשת הגותו בסיס לדיון הפילוסופי בשאלות של צדק, זכויות, שוויון וחירות. הוא קיבל את פרס רולף שוֹק ללוגיקה ולפילוסופיה ואת המדליה הלאומית למדעי הרוח בשנת 1999. מתוך הכרה בפועלו נקרא על שמו אסטרואיד שמספרו 16561.

גאולוגיה

גֵּאוֹלוֹגְיָה (מיוונית: גֵ (γη) פירושו קרקע ולוגיה (λογία) פירושו תורה) היא אחד ממדעי הטבע, ענף בתחום מדעי כדור הארץ. הגאולוגיה חוקרת את הגאוספירה – כדור הארץ המוצק: את תכונותיה, את תהליך וזמן היווצרותה, את מרכיביה השונים, את התהליכים הדינמיים המתרחשים בה (כגון רעידות אדמה, נדידת היבשות וצורות נוף) ואת אוצרות הטבע הטמונים בה. הגאולוגיה עוסקת גם בחקר המאפיינים המוצקים של גרמי שמים כגון כוכבי לכת, אסטרואידים, מטאוריטים, כוכבי שביט וכו'.

גאולוגיה חוקרת באמצעות מינרלים, סלעים, קרקעות ומאובנים את התפתחות כדור הארץ, התהליכים השותפים ליצירתו ולשינויים המתרחשים בו, והשפעתם על יצירת הנוף המגוון שאנו רואים. גאולוגיה מורכבת מתחומי מחקר רבים ומגוונים המפרקים את כדור הארץ ותכונותיו למרכיבים השונים, מספקים הסברים לתופעות ותצפיות, ושבים ומאחדים את המידע לתמונה שלמה.

דאונטולוגיה

דאונטולוגיה (מן המילה היוונית "δέον" - "חובה") היא תאוריה אתית, אשר לפיה לפעולות מסוימות ישנו ערך מוסרי חיובי או שלילי כשלעצמן, הנפרד מן הערך המוסרי החיובי או השלילי של תוצאותיהן. הדאונטולוגיה מניחה את קיומן של חובות מוסריות א-פריורי, אשר אינן משתנות עם שינוי הנסיבות. השלכה חשובה של גישה זו היא כי אין מטרה המצדיקה את האמצעים, בניגוד לגישות כגישת התועלתנות, תאוריה אתית לפיה המטרה מצדיקה את האמצעים, מכיוון שהחלטותיו של היחיד נמדדות על פי תוצאותיהן.

חלקיק

בפיזיקה תאורטית חלקיק הוא מודל של גוף חומרי, בעל מיקום ותנע מוגדרים, שלא ניתן לעוות את צורתו. מבחינה אינטואיטיבית, נוח לחשוב על החלקיק ככדור שיש או כדור ביליארד (בתיאום עם מודל הכדורים הקשיחים[דרוש מקור]) זערורי בעל מקום ומהירות היכול להתנגש עם חלקיקים אחרים ולקיים אינטראקציות פיזיקליות.

טבע

טבע הוא מושג המייצג את כל מה שקיים, ולא נוצר או שונה על ידי האדם. בהגדרה, כל תוצריו של האדם הם מלאכותיים, כלומר אינם חלק מעולם הטבע.

הטבע כולל למשל את הנופים הקיימים, המראות השונים של חילופי עונות, ההרים והנהרות, היצורים החיים, האטמוספירה ועוד.

השאיפה להבין לעומק את הסביבה הטבעית היא שעומדת בבסיס הסביבתנות - תנועה פוליטית, חברתית ופילוסופית רחבה ומגוונת שמטרתה להגן על מרכיב הטבע שנותר בסביבה הטבעית, ובמקרים רבים אף לשקם או להרחיב את חלקו של הטבע בסביבה זו. הגנת הסביבה, בהקשר זה, היא הניסיון לשמר מצב של השפעה אנושית מינימלית על הסביבה הטבעית.

טקטוניקת הלוחות

טֶקְטוֹנִיקַת הלוחות (מיוונית: Τέκτων, טֶקְטוֹן - "בונה"; tektonike – אוּמנות הבנייה) היא תאוריה גאולוגית המסבירה את התנועות המתחוללות בליתוספירה. התאוריה ירשה את מקומה של תאוריית נדידת היבשות מהמחצית הראשונה של המאה ה-20, ומתבססת על יסודותיה: תנועת הלוחות הטקטוניים מקורה בהתפשטות קרקעית האוקיינוסים.

כלכלה

כלכלה היא מכלול של פעילות אנושית, המכוונת להשגת האמצעים החומריים הדרושים לאדם לצורך קיומו ורווחתו. כלכלה היא גם תחום מחקר המוגדר על פי רוב כמדעי, העוסק ביחסים האנושיים והחברתיים שקשורים בהשגת אמצעים חומריים, והחוקים והיחסים החברתיים הנוגעים לייצורו וחלוקתו של קניין המשמש לצורכי אדם.

המחקר בתחום הכלכלה עוסק באופן בו משאבים נגישים (על סמך ההנחה הבסיסית כי אלה מצויים במחסור), כגון חומרי גלם - משמשים, מעובדים, מיוצרים, מוקצים, מופצים ונצרכים - כמוצרים. כמו כן עוסקת הכלכלה במגוון הקשרים ויחסי החליפין בין בני אדם במהלך ייצור מוצרים, שיווקם וצריכתם. בין השאר, נוגעים תחומי חקר זה בהליכים של ייצור, הפצה, מסחר וצריכה של מוצרים ושירותים.

המונח "אקונומיה" או "אקונומיקה", שפירושו "כלכלה" בשפות רבות הוא מונח שטבע הפילוסוף היווני אריסטו, לתיאור מדע העוסק בחקר חוקי משקי הבית. המילה אקונומיה מורכבת מהמילה היוונית οίκω (אִיקוֹ, בית או משק–בית) עם המילה νέμω (נֶמוֹ או נומוס, חוק). מונחים כמו "כלכלה מדינית", "כלכלה פוליטית", "כלכלה חברתית" או "כלכלה לאומית" שימשו את בני האדם החל מהמאה ה-17, אך במאה ה-20 הפך השימוש במונח "כלכלה" (economics) לבדה כנפוץ ושגור ביותר, בהשראת הספר "עקרונות הכלכלה" של אלפרד מרשל משנת 1890.

מדע

מדע - במובנו הרחב - הוא כל מכלול קוהרנטי של ידע מוסק, הניתן לבחינה לפי אקסיומות בסיס.

במובנו הצר יותר - משמש המונח מדע לציון כלל הידע האמפירי שהושג באמצעות המחקר האנושי (כמו פיזיקה וביולוגיה, למעט תחומים כמו מתמטיקה), ואדם העוסק במחקר המכוון להרחבת ידע זה נקרא מדען.

בשאלות ההיקף והתכולה של המושג "מדע" והגדרת השיטה המדעית עוסקת הפילוסופיה של המדע.

תחומי המדע השונים קשורים לרוב בענפים של מתמטיקה וסטטיסטיקה, ובין הנחות היסוד שלהם משולבים רעיונות מתחום הפילוסופיה.

הידע המדעי מתרחב ומתעצב תדיר בעקבות תגליות ומחקרים חדשים, שמסקנותיהם מתועדות ומופצות. לשאלות רבות אין תשובה ודאית אחת, כך שמדענים, חוקרים ופרשנים עשויים להיות חלוקים בדעותיהם.

מחיר

מחיר הוא מונח בכלכלה, המציין כמות של מוצר מסוים, הנדרשת או מוצעת בתמורה למוצר או שירות. בדרך כלל, נהוג לנקוב במחיר ביחידות מוצר מוסכמות, כמו כסף, אך מחיר יכול להיות מיוצג גם באמצעות מוצרים, סחורות ושירותים אחרים.

למחיר חשיבות רבה בכלכלה וגובהו — כמות המוצר, כמו כסף, הנדרשת עבור מוצר אחר — נחשב לגורם העיקרי המניע יצרנים, קונים ומוכרים בשוק ליצור סדרי עדיפויות בהקצאת משאביהם. כאשר מחירו של מוצר גבוה, ייטו יצרנים ומוכרים רבים יותר להציעו, שכן מוצר במחיר גבוה מזמן להם רווחים גדולים יותר. הקונים, לעומתם, יידרשו להקצות חלק גדול ממשאביהם לרכישתו, וחלקם עשויים להימנע מרכישתו כלל ועיקר. במהופך, כאשר מחירו של מוצר נמוך, תקטן נטייתם של יצרנים ומוכרים להציעו, ואילו הקונים ייטו יותר לקנותו.

לכל מוצר יש מחיר. לרוב, נקוב מחירו של מוצר בכסף או בהילך מקובל אחר. כך, לדוגמה, מוצרים כמו ירקות, פירות, דירות למגורים, נסיעה באמצעי תחבורה, הפקדה ומשיכה של כספים, שימוש בשירותיו של עורך־דין, וכדומה — לכולם יש מחיר.

מחירם של מוצרים אינו נקוב תמיד בכסף או בהילך מקובל אחר. לעיתים, נקבע למוצר או שירות מחיר הנקוב בשירותים שהקונה נתבע או נאלץ לספק. במקרים אחרים, נדרש הקונה לשלם מחיר מסוים תמורת הימנעות המוכר מפעולה מסוימת. בתשלום מיסים, אגרות או היטלים, לדוגמה, משלם הקונה תמורת היתר שמעניק לו המוכר לבצע פעולות מסוימות (לדוגמה, לטוס לארץ אחרת) או תמורת הימנעות של המוכר מפגיעה בקונה (לדוגמה, כליאתו של אדם שלא שילם מיסים).

יש תאוריות שונות ביחס לגובה הנכון של מחירים. תיאורית הערך של העבודה הגורסת כי לכל מוצר יש ערך המבוסס על כמות העבודה שהושקעה בייצורו. תאוריה זו הייתה מקובלת בעיקרה על הוגים חשובים ראשונים בתחום הכלכלה, כמו אדם סמית' ודייוויד ריקרדו. תאוריה זו נכשלה בהסברת תופעת פרדוקס המים-והיהלום —העובדה שמים חיוניים הרבה יותר לאדם, אך מחירם נמוך בהרבה מזה של יהלומים, שחיוניותם פחותה בהרבה.

מ-1870 ואילך נדחתה תאוריה זו מפני תאוריות הערך השולי של מנגר, ואלרה, ג'בונס, וממשיכיהם. תאוריות אלו גרסו כי מחירו של מוצר נקבע לא על־פי העבודה שהושקעה בייצורו אלא על־פי העדפות הצרכן (לפי מנגר) או לפי סיפוק צורכי הצרכן, כפי שהם נתפשים על ידיו (לפי הכלכלה הניאו־קלאסית).

מחירו של מוצר, לפיכך, הוא תוצר של מחסור או תפישה של מחסור מצד הצרכן, המוכן לשלם סכום גבוה יותר עבור מוצר נדיר או נחשק יותר בעיניו. מנגר, פתר את פרדוקס המים-והיהלום בקביעה כי מחירו של מוצר נקבע על־פי הצורך החשוב פחות (היחידה השולית) עליו יהיה הקונה מוכן לוותר אם המוצר יוצע במחיר גבוה יותר. לדוגמה, אם לאדם יש חמישה ליטרים של מים, והוא משתמש בליטר אחד כדי לשתות, בשני כדי להשקות את עציציו ובחמישי כדי לשטוף כלים. מחיר המים, מבחינתו, הוא מחיר הוויתור על סיפוק הצורך הנמוך ביותר בחשיבותו (שטיפת כלים). ברור כי במצב כזה, מחיר המים עבור אותו אדם יהיה נמוך ממחירו של יהלום. לעומת זאת, אדם גווע מצמא במדבר, ירצה להשתמש בליטר מים כדי לשתותו. עבורו, מחיר המים יהיה זהה לוויתור על חייו ולכן ברור כי יבחר לקנות את המים במחיר גבוה אף מזה של יהלום.

מודל קביעת המחיר לפי העדפות הצרכן (רמות הביקוש) וכמות המוצר בהתאם בשוק (רמות ההיצא) נוסח בשם מודל ה"היצע וביקוש" על ידי אלפרד מרשל בספרו עקרונות הכלכלה .

קוויר

קוויר (queer) הוא מונח המתאר זהות מינית ומשמש כקטגוריה לזהויות לכל ההומוסקסואלים, לסביות, ביסקסואלים, טרנסג'נדרים, טרנסקסואלים (להט"ב) ואינטר-סקסואלים, ואף משמש לעיתים הטרוסקסואלים, הנוקטים בפרקטיקה מינית שאינה בזרם המרכזי של ההתנהגויות המיניות, כגון פוליאמוריה.

הפירוש המילולי של המושג באנגלית הוא "חריג, משונה או מוזר". במקור, בסוף המאה ה-19, קוויר היה כינוי גנאי לבני אדם שהנטייה המינית או הזהות המגדרית שלהם מנוגדת לנורמה.

ריאליזם מדעי

ריאליזם מדעי (אנגלית: Scientific Realism) הוא זרם בפילוסופיה של המדע הגורס כי יש ביכולתן של תאוריות מדעיות נכונות לתאר את העולם האמיתי כפי שהוא. מחזיקי השקפה זו מאמינים שישים בלתי ניתנים לצפייה כמו אלקטרונים או שדות חשמליים ואפילו משוואות, באמת קיימים במציאות.

יש מגוון רחב של השקפות ריאליסטיות, אולם על פי רוב משותפות להן שלוש תזות:

ריאליזם אונטולוגי או ריאליזם מטאפיזי - קיים עולם בלתי תלוי בתודעה האנושית. טענות על העולם הן או אמיתיות או שקריות, וערך האמת שלהן נקבע על ידי התאמה של תוכן הטענה למה שקיים בעולם, בלי קשר ליכולת שלנו לאמת או להפריך את הטענה.

ריאליזם סמנטי - יש לפרש מונחים תאורטיים כגון 'אלקטרונים' או-'כוחות' שמתייחסים לאובייקטים בלתי ניתנים לצפייה, כפשוטם. זאת אומרת, מונחים בלתי תצפיתיים אלה מתייחסים ליישים שאכן קיימים בעולם, ואינם רק כלי נוח לארגון התופעות הניתנות לצפייה.

ריאליזם אפיסטמי - בני אדם מסוגלים לדעת, לפחות בקירוב, אם טענות על העולם הן אמיתיות או שקריות באמצעות מחקר מדעי. מטרת המדע היא להשיג ידע כזה.הריאליזם המדעי החל כפילוסופיה של השכל הישר וכתגובה לפוזיטיביזם הלוגי. הפוזיטיביסטים חשבו שלמשפטים מטאפיזיים, כלומר משפטים על מה שלא ניתן לתפוס ישירות בחושים, אין ערך אמת, כי לא ניתן לוודא אותם. למשפטים במדע על ישים לא נראים כגון אלקטרונים יש ערך אמת רק אם אפשר לעשות להם רדוקציה למשפטים על ישים נראים (למשל "שבילים" בתא ערפל). הריאליסטים התקוממו נגד ההשקפה זו וטענו לעומתם שלמשפטים "מטאפיזיים" יש ערך אמת בלי קשר לפרוצדורת אימות או ליכולת לעשות להם רדוקציה למשהו אחר. אם לדוגמה מדען אומר: "לאלקטרון יש מטען 1-" הוא מתכוון לדבריו כפשוטם, זהו משפט על ישות בעולם שיש לה תכונה מסוימת - לטענה זו יש ערך אמת או שקר בלי קשר ליכולת שלו לדעת את ערך האמת הזה.

נקודת המוצא של זרם מחשבה זה מתבססת על הקביעה הלוגית שאמיתותה של תאוריה מדעית אינה עניין פרגמטי אלא מוחלט: מתוקף חוק השלישי הנמנע תאוריה מדעית יכולה להיות או אמיתית או שקרית (או מוציא). כך, אם תאוריה מדעית היא אמיתית הרי שמושאיה קיימים במציאות: מושאי המדע החומריים אכן קיימים בחלל ובזמן. מונחי המדע אינם רק כלים להבנת הטבע אלא מצביעים על ישים ממשיים. בנוסף, הריאליסטים מאמינים שכשמדובר בתאוריות מדעיות מצליחות, הטענות שהן טוענות על העולם הן אכן אמיתיות, לפחות בקירוב.

תאוריית קשר

תאוריית קשר (הנקראת גם תאוריית קונספירציה או טענת מזימה), היא תאוריה המסבירה מצב או אירוע באופן מהפכני הנראה כסותר את הממצאים הגלויים לעין, על-בסיס ההנחה שגורמים רבי-כח מסתירים את האמת ומונעים את חשיפתה לציבור. תאוריות מסוג זה נדחות בדרך כלל על ידי רוב העוסקים בתחום, משום שתאוריה המבוססת על הממצאים באופן ישיר נראית סבירה יותר מן ההנחה שאותם ממצאים עוותו על ידי התארגנות חשאית.

תאוריות קשר משגשגות כאשר המידע על ההתרחשויות לקוי בחסר או שמקורות שונים לגביו סותרים זה את זה, גם אם בפרטים זניחים ומעוטי חשיבות, וכאשר קיימת חשדנות כלפי גופים בצמרת השלטון או באמצעי התקשורת. ככל שהתאוריה מניחה שמסתירי האמת הם בעלי עוצמה גדולה יותר, היא נעשית חסינה יותר מפני הפרכה, משום שקל לה יותר להסביר ממצאים הסותרים אותה בפעילות מכוונת.

תורת המוזיקה

תורת המוזיקה היא תחום במוזיקולוגיה, הכולל בתוכו מחקר היסטורי, אנתרופולוגי, ופסיכולוגי של המוזיקה.

תורת המוזיקה חוקרת כיצד "עובדת" המוזיקה: היא בוחנת את השפה והתיווי של המוזיקה, ומבקשת לזהות דפוסים ומבנים בטכניקות של מלחינים שונים הנבדלים בז'אנרים, סגנונות, או בתקופות היסטוריות. על מנת לזהות את הדפוסים, התאוריה של המוזיקה מזקקת ומנתחת את הפרמטרים הבסיסיים או האלמנטים של המוזיקה כגון: קצב, הרמוניה (פונקציה הרמונית), מלודיה, מבנה, צורה, מרקם, וכדומה. באופן כללי, תורת המוזיקה עשויה לכלול כל הצהרה, אמונה או תפיסה של, או על, מוזיקהאדם החוקר את המאפיינים הללו ידוע כתאורטיקן מוזיקה. חלק מהחוקרים משתמשים באקוסטיקה, פיזיולוגיה אנושית ופסיכולוגיה כדי להסביר איך ולמה המוזיקה נתפסת.

תיאוריה וביקורת

תיאוריה וביקורת הוא כתב-עת שפיט לעיון ביקורתי בחברה ובתרבות בישראל, שיוצא לאור במתכונת דו-שנתית על ידי הוצאת מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד. כתב העת החל לצאת לאור בשנת 1991 על ידי "הקבוצה לתיאוריה וביקורת שליד מכון ון ליר בירושלים".

תערו של אוקאם

תַערו של אוקאם (באנגלית: Occam's razor) הוא עיקרון פילוסופי המיוחס לוויליאם איש אוקאם, נזיר פרנציסקני אנגלי בן המאה ה-14. תערו של אוקאם מהווה כלל מנחה והמלצה היוריסטית בעת חיפוש אחר הסבר לתופעות בתחומים שונים. על פי כלל זה, המנוסח לרוב בעזרת המשפט אין להרבות בישויות יותר מכפי הצורך, כאשר קיימים הסברים שונים לאותה תופעה יש לבחור בהסבר הפשוט ביותר, הכולל את המספר המועט ביותר של מושגים וחוקים (על כן, מכונה כלל זה גם בשם: "חוק החיסכון"). מטרתו של הכלל היא להדריך מדענים בנושא פיתוח היפותזות ומודלים, וכן לסייע להם בבחירה בין היפותזות שונות. תערו של אוקאם אינו חוק של תורת ההיגיון, ואינו ניתן להוכחה לוגית; עם זאת, יש הרואים בו כלי עזר ממעלה ראשונה בדרך חשיבתם של מדענים, המתעתדים לפתח תאוריה כלשהי. עם זאת, ראוי להדגיש כי במקרים רבים חסרונו של כלל זה מתבטא בקושי לקבוע איזו מבין שתי אפשרויות נתונות היא הפשוטה יותר. לדוגמה, ספרות בינאריות הן אומנם מעטות יותר מספרות עשרוניות, ולכן השימוש בהן הוא פשוט מבחינת כמות הסימנים הדרושה, אך ברור מאליו כי חישובים מתמטיים מסוימים יהיו קשים יותר לביצוע בעזרתן. באופן דומה, במערכות הגיוניות שונות, בהן קיימות ישויות מעטות בלבד, נדרשות לעיתים פעולות חיבור רבות יותר, ודווקא ריבוי ישויות הוא זה המפשט את המודל הכולל המיוצג באמצעותן.

העיקרון מהווה חלק מרכזי בתורתו הפילוסופית של ויליאם איש אוקאם, אולם הביטוי עצמו, "תערו של אוקאם", נטבע מאוחר יותר, כנראה בידי הלוגיקאי הסקוטי בן המאה ה-19 ויליאם המילטון . השימוש במילה "תער" משמש להדגשת חשיבותו של העיקרון לצורך סילוק ("גילוח") של הסברים מורכבים ומסובכים, כאשר עשויים להיות קיימים הסברים פשוטים יותר עבור תופעה כלשהי (מדעית, חברתית, כלכלית וכדומה).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.