תאופיק זיאד

תאופיק אמין זיאדערבית: توفيق زيّاد, תעתיק מדויק: תופיק זיאד; 7 במאי 1929 - 5 ביולי 1994) היה ח"כ מטעם הרשימה הקומוניסטית החדשה (רק"ח) והחזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (חד"ש). ראש עיריית נצרת בין השנים 1975 ל-1994. משורר וסופר.

תאופיק זיאד
توفيق زيّاد
Zayyad
סיעה רק"ח, חד"ש
www.zayyad.com
חבר הכנסת
21 בינואר 197414 בפברואר 1990
(16 שנים)
13 ביולי 19925 ביולי 1994
(שנתיים)
כנסות 8 - 12, 13
ראשי עיריית נצרת ה־6
9 בדצמבר 19755 ביולי 1994
(18 שנים)

קורות חייו

זיאד נולד בעיר נצרת למשפחת עובדי אדמה. עבד חלקית בתקופת לימודיו בבית הספר התיכון כדי לסייע בפרנסת המשפחה ועם זאת נחשב כתלמיד טוב. במהלך אותן שנים התקרב בדעותיו למפלגה הקומוניסטית. ב-1954 נבחר זיאד לראשונה למועצת העיר נצרת[1].

בסוף 1955 נשפט ל-40 ימי מאסר על הפגנה בה נכנס לשטח סגור. תלונתו על כך שהוכה במהלך ההפגנה על ידי שוטרים עלתה לדיון בכנסת[2]. זיאד הובא למשפט באשמת תקיפת שוטר ונשפט לקנס ולמאסר בכלא טבריה[3]. במהלך שהותו בכלא נאבק למען זכויותיו וזכויות אסירים אחרים, בייחוד בנושא התעמרות סוהרים באסירים. בסוף אפריל 1958 נעצר שוב, יחד עם הנהגת מק"י בנצרת, על התפרעות בהכנות לקראת מצעד האחד במאי. בבחירות שהתקיימו בדצמבר 1970 עמד בראשות רשימת רק"ח למועצת העירייה[4]. לאחר הבחירות, בהן זכתה רק"ח ב-7 מתוך 17 מושבים במועצה, ניסה זיאד להקים קואליציה עם מפ"ם והמפד"ל[5][6], אך כשל[7]. בסוף 1974 גבר על אמיל חביבי בהתמודדות על מועמדות רק"ח לראשות עיריית נצרת[8]. ב-9 בדצמבר 1975 נבחר לראשות עיריית נצרת, כשהוא עומד בראש חזית נצרת הדמוקרטית[9]. מאז נבחר זיאד, פעם אחר פעם, לראשות העיר – לרבות בבחירות האחרונות בהן השתתף לפני מותו, שבהן זכה לתמיכה של למעלה מ-60% מהמצביעים.

בתקופה בה קיצצה ממשלת ישראל בתקציביה של עיריית נצרת (לטענתו במטרה לגרום לו לשנות את דרכיו) אירגן בעיר מחנה עבודה התנדבותי דו-לאומי, אליו הגיעו צעירים (רובם המכריע ערבים, אולם גם מתנדבים יהודים ומתנדבים מממדינות אחרות).

חבר כנסת

בבחירות לכנסת ב-1969 הוצב במקום החמישי של רשימת רק"ח לכנסת, המוסלמי הראשון ברשימה[10]. בעיתונות פורסם שקיימת הסכמה שאם לא תזכה הרשימה לחמישה מנדטים יפנה אחד המועמדים האחרים את המקום עבורו[11]. לאחר שבבחירות זכתה הרשימה לשלושה מנדטים בלבד, דרש זיאד שאחד הקודמים ברשימה יפנה לו מקום, כיוון שכשני שלישים מהקולות לרשימה היו ממוסלמים, אך דרישתו לא נענתה[12]. בתחילת 1972 התפטר אמיל חביבי מהכנסת, אך במקומו נכנס אברהם לבנבראון ולא זיאד[13]. בתחילת 1973 יצא זיאד בשליחות המפלגה לפראג[14] בה שהה כחצי שנה, עד ששב לישראל כדי להתמודד בבחירות לכנסת השמינית כנציג המוסלמים במפלגה[15].

נבחר לכנסת השמינית בבחירות 1973 וכיהן ברציפות עד 1990 ושוב מ-1992 ועד פטירתו כשהוא נושא את דגל "שתי מדינות לשני עמים", נלחם בקיצוניות הדתית וקרא לסובלנות, אחוות עמים ושוויון זכויות. תאופיק זיאד מילא תפקיד מפתח בקבלת ההחלטה על הכרזת השביתה הכללית ביום האדמה הראשון, ב-30 במרץ 1976[16]. כן היה מהוגי רעיון "נצרת 2000"[דרושה הבהרה].

תופיק זיאד היה מהראשונים שנפגשו עם אש"ף, עוד בזמן שהדבר היה לא חוקי, ומילא תפקיד מרכזי ביצירת הדיאלוג עם הנהגת העם הפלסטיני באותה עת.

כתיבת שירה

תאופיק זיאד ידוע בתור אחד מהמשוררים הבולטים מקרב ערביי ישראל ובצד עיסוקיו הפוליטיים, הקדיש זיאד חלק חשוב של חייו לשירה ולתרבות. ברבים משיריו באה לביטוי השקפתו הקומוניסטית. שיריו עוסקים בקשר לאדמה, בנושאי חירות ושוויון, אחוות עמים ועוד. רבים משיריו מושרים עד היום בפי בני האוכלוסייה הערבית בישראל וכן במקומות רבים ברחבי העולם. חלק משיריו תורגמו לעברית ולשפות נוספות.

זיאד היה פעיל במק"י וכתב שירים פוליטיים בבטאונה, אל-איתיחאד[17]. לאחר מלחמת יום הכיפורים כתב שירים שלעגו לרהב הישראלי והביעו שמחה על ההצלחה של מצרים וסוריה להשיב את הכבוד הערבי.[18]. חלק משיריו הפוליטיים הרגיזו רבים בקרב הציבור היהודי בישראל.[19][20].

מותו

תאופיק זיאד נהרג בשנת 1994 בתאונת דרכים בדרכו מפגישה עם יושב ראש הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת. זיאד נהג, חצה פס הפרדה רצוף והתנגש חזיתית ברכב הבא ממול. הנהג ממול תושב נצרת נפגע באורח בינוני. לאחר מותו נקראו רחובות על שמו בנצרת, בשפרעם ובערים ערביות נוספות.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ נצרת - חבלי לידה של עיר חדשה, דבר, 2 ביולי 1954
  2. ^ ועדת הפנים תדון בתלונת מק"י, דבר, 15 בדצמבר 1955
  3. ^ מפה ומפה, בית המשפט העליון, דבר, 21 באוגוסט 1958
  4. ^ יואל דר, מי ייבחר בנצרת?, דבר, 13 בנובמבר 1970
  5. ^ יואל דר, קשיים בהרכת קואליציה בנצרת, דבר, 18 בדצמבר 1970
  6. ^ יואל דר, מחר שיחות להקמת קואליציה מצומצמת, דבר, 23 בפברואר 1971
  7. ^ יואל דר, מוסא כתיילי נבחר לראש עיריית נצרת, דבר, 7 במרץ 1971
  8. ^ סכסוך חריף, דבר, 18 באוקטובר 1974
  9. ^ לחג המולד: עיריה אדומה לנצרת, דבר, 11 בדצמבר 1975
  10. ^ יואל דר, הבוחר הערבי - מה הוא חושב?, דבר, 2 באוקטובר 1969
  11. ^ רק"ח, דבר, 10 באוקטובר 1969
  12. ^ משורר מוסלמי תובע מרק"ח חברות בכנסת, דבר, 7 בנובמבר 1969
  13. ^ א. חביבי התפטר מסיעת רק"ח בכנסת, דבר, 15 בפברואר 1972
  14. ^ רק"ח, דבר, 16 בפברואר 1973
  15. ^ הוועד המרכזי של רק"ח, דבר, 14 באוגוסט 1973
  16. ^ יואל דר, ראשי הרשויות במגזר הערבי - נגד השביתה, דבר, 26 במרץ 1976
  17. ^ לדוגמה של אחד משיריו ראו: מיכאל אסף, ערביי ישראל מול דמשק, דבר, 11 בנובמבר 1966
  18. ^ דני רובינשטיין, שמחת הגבורה והצליחה, דבר, 24 במרץ 1974
  19. ^ דורון רוזנבלום, נצרת כמרקחה, דבר, 20 בנובמבר 1970
  20. ^ רענן כהן:ח"כ זיאד הפר הבטחותיו לבוחריו, דבר, 4 בדצמבר 1975
אן-מרי ג'אסיר

אן-מרי ג'אסיר (בערבית: آن ماري جاسر, באנגלית: Annemarie Jacir, נולדה ב-17 בינואר 1974 בבית-לחם) היא משוררת ובמאית קולנוע פלסטינית.

בני מיעוטים בפוליטיקה הישראלית

בני מיעוטים בישראל כיהנו במגוון תפקידים בפוליטיקה של ישראל.

הבחירות לכנסת השלוש עשרה

הבחירות לכנסת השלוש עשרה, התקיימו ב-23 ביוני 1992, כ"ב בסיוון ה'תשנ"ב, לאחר שהוקדמו ממועדן המקורי ב-3 בנובמבר באותה שנה, ז' בחשוון ה'תשנ"ג. מערכת הבחירות התקיימה לאחר חמש עשרה שנות שלטון רצופות של הליכוד (למעט שנתיים במסגרת קואליציית ימין-דתיים או במסגרת ממשלת אחדות לאומית). יצחק רבין הצליח להביא לכינונה של ממשלת שמאל, אשר הביאה לחתימה על הסכם שלום עם ירדן ולחתימת הסכמי אוסלו. לעומתו, יצחק שמיר כשל לאחר שהוביל את הליכוד בשתי מערכות בחירות מוצלחות. שמיר הודיע בסיומה של מערכת בחירות זו על פרישתו מהנהגת הליכוד, תוך שהוא מפנה את מקומו לדור חדש בהנהגת מפלגתו, אשר המנהיג הבולט בו הוא בנימין נתניהו.

החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון

החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון, הידועה יותר בקיצור חד"ש (בערבית: الجبهة الديمقراطية للسلام والمساواة, תעתיק מדויק: אלג'בהה אלדימקראטיה ללסלאם ואלמסאואה' לרוב נקראת בקיצור אלג'בהה, כלומר "החזית") היא תנועה של ארגוני שמאל רדיקלי בישראל, אשר מהווה רשימה וסיעה סוציאליסטית בישראל, אשר מתמודדת כרשימה לכנסת מאז הבחירות לכנסת התשיעית. חד"ש מגדירה את עצמה כרשימה יהודית-ערבית והיא הרשימה היחידה בכנסת שאינה מגדירה את עצמה לאומית או דתית.

חד"ש דוגלת בפינוי כל ההתנחלויות הישראליות בשטחים שנכבשו ב-1967, הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל ושוויון זכויות לאזרחי ישראל הערבים. חד"ש תומכת במשא ומתן לשלום ולא בנסיגות חד-צדדיות. התנועה דוגלת בצדק חברתי, בסוציאליזם ובשוויון מגדרי. בכך, התנועה גם מאמינה בצדק סביבתי כהגדרתה, ודוגלת בקשר שבין סביבה ירוקה-בריאה וחברה שוויונית. חד"ש מורכבת מתנועות ומזרמים שונים והמרכזי בהם זרם קומוניסטי-לניניסטי אך מצעה מתייחס למשותף בין הזרמים ואינו קורא לקומוניזם.

הכנסת השלוש עשרה

כהונתה של הכנסת השלוש עשרה החלה ב-13 ביולי 1992, בעקבות הבחירות שנערכו ב-23 ביוני אותה שנה. את הישיבה פתח נשיא המדינה חיים הרצוג, והדיון נוהל תחילה בידי זקן חברי הכנסת, יצחק שמיר, שגם כיהן באותה העת כראש הממשלה. לאחר השבעת חברי הכנסת, נבחר חבר הכנסת שבח וייס ליושב ראש הכנסת, לאחר שגבר על יושב ראש הכנסת השתים עשרה, דב שילנסקי, ברוב של 72 מול 44. עוד באותו היום הציג יושב ראש מפלגת העבודה, יצחק רבין, את ממשלתו, והיא זכתה לאמונם של 67 מחברי הכנסת, בעוד 53 מתנגדים לה. כהונת הכנסת השלוש עשרה הסתיימה ב-17 ביוני 1996.

המפלגה הקומוניסטית הישראלית

המפלגה הקומוניסטית הישראלית, או בראשי תיבות מק"י (בערבית: الحزب الشيوعي الاسرائيلي), היא מפלגת שמאל רדיקלית קומוניסטית ששורשיה נעוצים עוד בתקופת היישוב העברי בא"י, במפלגת פועלים סוציאליסטית עברית, שהפכה למפלגה הקומוניסטית של פלשתינה (פ.ק.פ - פאלעסטינישע קאומוניסטישע פרטיי). כיום מק"י מהווה חלק מהחזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (חד"ש). נקרא בעבר בשם רשימה קומוניסטית חדשה או בקיצור רק"ח.

מאיר וילנר

מאיר וילנר (בכתיב יידי: מייער ווילנער; נולד בשם בר קובנר) (23 באוקטובר 1918 – 5 ביוני 2003) היה פוליטיקאי ישראלי יליד ליטא, מחותמי מגילת העצמאות, חבר הכנסת וממנהיגי התנועה הקומוניסטית הישראלית, במסגרת הסיעות מק"י, רק"ח וחד"ש, ופעיל שמאל רדיקלי.

נצרת

נָצְרַת או נָצֶרֶת (ערבית أَلنَّاصِرَة, תעתיק מדויק: אלנָּאצִרַה, תעתיק חופשי: א-נָּאסִירַה; לטינית Nazara) היא עיר עתיקה במחוז הצפון בישראל, וכיום היא העיר הערבית הגדולה בישראל.

בסוף שנת 2016 התגוררו בעיר כ-78,000 איש, רובם ככולם ערבים, כ-70% מהם מוסלמים ויתרתם נוצרים. נצרת היא מרכז כלכלי, פוליטי, תקשורתי ותרבותי ראשון במעלה בקרב ערביי ישראל, והיא סמן חשוב להלך הרוח במגזר הערבי בישראל.

מדי שנה מהווים אירועי יום האדמה והפגנות האחד במאי תזכורת לעובדה זו, וחלק ניכר מאירועי אוקטובר 2000 התחולל בעיר.

אזור נצרת היה מיושב כבר בתקופה הפרהיסטורית כפי שמעידים ממצאים שהתגלו במערת קדומים על הר הקפיצה שבדרום העיר.

בתקופת בית שני התקיים בנצרת יישוב קטן, ועד לתקופה הביזנטית היא הייתה עיר יהודית. עם הכיבוש הצלבני עלתה חשיבותה של העיר, היא הייתה לבירת דיוקסיה קתולית וקמו בה כנסיות. לאחר מכן ידעה העיר עליות ומורדות, וזכתה לתקופת שגשוג של ממש רק במהלך המאה ה-19, כאשר מעצמות אירופה החלו מגלות בה עניין. בתקופה זו ובמהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 הוקמו בעיר כנסיות, מנזרים ומוסדות חינוך ובריאות רבים.

לפי הברית החדשה התגוררו מריה, אם ישו ובעלה יוסף הקדוש בנצרת, בה ניתנה הבשורה ובה הגיע ישו לבגרות. מסיבה זו שוכנים בעיר מספר אתרים קדושים לנצרות, שבראשם אתרים המזוהים עם הבשורה. העיר היא יעד פופולרי לביקור צליינים.

שלושה אפיפיורים פקדו אותה - פאולוס השישי ב-5 בינואר 1964, יוחנן פאולוס השני בחג הבשורה ב-25 במרץ 2000, והאפיפיור בנדיקטוס השישה עשר ערך בה מיסה המונית ופקד את בזיליקת הבשורה ב-14 במאי 2009.

מספר ערים ברחבי העולם קרויות נצרת על שמה של העיר.

סאלח סלים

סאלח סלים (בערבית: صالح سليم; נולד ב-2 בנובמבר 1953), הוא חבר כנסת לשעבר מטעם סיעת חד"ש.

בכנסת השלוש עשרה שובץ במקום ה-4 ברשימת מפלגת חד"ש לכנסת, אך הרשימה זכתה רק ל-3 מנדטים. ב-4 ביולי 1994 נפטר יו"ר מפלגת חד"ש תאופיק זיאד, ובמקומו נכנס לכנסת סלים. סלים כיהן כחבר בוועדת הפנים והגנת הסביבה.

בכנסת הארבע עשרה שובץ במקום ה-2 ברשימת מפלגת חד"ש-בל"ד לכנסת. הרשימה זכתה ב-5 מנדטים וסלים נכנס לכנסת. הוא כיהן כחבר בוועדת הפנים והגנת הסביבה, וגם כסגן יו"ר הכנסת, כאשר כיו"ר הכנסת כיהן דן תיכון.

לקראת הבחירות לכנסת ה-15 החליט סלים לפרוש מהפוליטיקה הארצית, ושובץ במקום ה-116 הסמלי ברשימת מפלגת חד"ש לכנסת ה-15.

כיהן כראש המועצה המקומית אעבלין מאז שנת 1985 עד שנת 2008, בה לא נבחר לראשות המועצה ולא למועצת העיר.

בעבר הביע סלים תמיכה במאבק האלים של הפלסטינים נגד מדינת ישראל. בהתייחסו לחוליות חמאס הפוגעות בחיילי צה"ל אמר: "לכל אדם יש זכות לפעול בשטח כבוש נגד חיילים המתעללים באוכלוסייה. העם הפלסטיני סבל מאוד. כל עם שנכבש פעל כך". על אנשי היישוב היהודי בחברון אמר כי "הם לא אזרחים ולא חיילים, הם יתושים".

סמירה חורי

סמירה חורי (או: סמירה כּוּרי, בערבית: سميرة خوري; נולדה ב-30 ביוני 1929 בנצרת) היא פעילה פמיניסטית, חברתית ופוליטית, החברה הערבייה הראשונה בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י), ממייסדות ארגוני הנשים תנד"י (תנועת נשים דמוקרטיות בישראל), גשר לשלום, בת שלום ונשים נגד אלימות. מנהיגה מוכרת בפדרציה העולמית של נשים דמוקרטיות. ממקימות ארגון הנשים אלנהדה אלנסאאיה (בערבית: النهضة النسائية) בנצרת. האישה הערבייה הראשונה בישראל שכיהנה כחברת מועצת עיר, בעיר נצרת.

פארוק מואסי

פארוק מואסי (בערבית: فاروق مواسي; נולד ב-11 באוקטובר 1941) הוא פרופסור לספרות ערבית, משורר ערבי-ישראלי וראש החוג לערבית במכללת אלקאסמי.

ראמז ג'ראיסי

ראמז ג'ראיסי (ערבית رامز جرايسي; נולד ב-24 באוקטובר 1951) הוא פוליטיקאי ישראלי ששימש ראש עיריית נצרת בשנים 1994-2014.

תופיק טובי

תַּוְפיק טובי (בערבית: توفيق طوبي; 11 במאי 1922 - 12 במרץ 2011) היה פוליטיקאי ערבי-ישראלי קומוניסטי. כיהן כחבר הכנסת מטעם חד"ש.

ראשי עיריית נצרת
יוסוף מוחמד עלי אל-פהום (11 במאי 1948 - 30 ביוני 1954) • אמין-סלים ג'רג'ורה (15 ביולי 1954 - 24 באוקטובר 1959) • סיף א-דין א-זועבי (28 בדצמבר 1959 - 20 בדצמבר 1965) • עבד אל-עזיז א-זועבי (21 בדצמבר 1965 - 2 במאי 1966) • ועדה קרואה (3 במאי 1966 - 18 בדצמבר 1967) • מוסא קתילה (19 בדצמבר 1967 - 3 במרץ 1971) • סיף א-דין א-זועבי (5 במאי 1971 - 13 במאי 1974) • ועדה קרואה (14 במאי 1974 - 9 בדצמבר 1975) • תאופיק זיאד (9 בדצמבר 1975 - 5 ביולי 1994) • ראמז ג'ראיסי (4 באוגוסט 1994 - 12 במרץ 2014) • עלי סלאם (12 במרץ 2014 - מכהן) NAZARET COA.png

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.