ש. שלום

ש. שלום (שמו המלא: שלום יוסף שפירא; 19 בדצמבר 19042 במרץ 1990) היה סופר, משורר ומתרגם עברי. חתן פרס ישראל לשירה לשנת 1973.

ש. שלום
שלום יוסף שפירא
Barash shalom.jpeg
ש. שלום (עומד) יחד עם אשר ברש ונחום סלושץ (מימין), בכנס סופרים עבריים בתל אביב, 1948

ביוגרפיה

שלום נולד בפרצ'ב שבפולין, ועלה לארץ ישראל בשנת 1922, כאשר סבו, האדמו"ר מדרוהוביץ חיים מאיר יחיאל שפירא, צאצאו של המגיד מקוז'ניץ ושל רבי ישראל פרידמן מרוז'ין, החליט לעלות עם כל משפחתו. ב-1925 הצטרף עם אביו, האדמו"ר מדרוהוביץ' רבי אברהם יעקב שפירא, לקבוצת החסידים שייסדו את כפר חסידים בעמק זבולון, בראשות קרוב משפחתו האדמו"ר מקוז'ניץ והאדמו"ר מיבלונה. את תיאור העלייה והטרגדיות שפקדו את הקבוצה תיאר בספרו "עליית חסידים".

עבד מספר שנים כמורה, אולם עקב מחלת לב החליט להפסיק להורות.

יצירתו כוללת בעיקר פרוזה אוטוביוגרפית. ספרו "יומן בגליל" מבוסס על קשר רומנטי שהיה לו עם בחורה ערבייה. כתוצאה מהקשר הזה נשלח ללמוד בגרמניה. ספרו "הנר לא כבה" מבוסס על קשר רומנטי שהיה לו עם רופאה שהתאבדה לאחר שהתברר לה שלא יעזוב את אשתו למענה.

בשירתו הלירית ניכרת זיקה למסורת השירה הסימבוליסטית – ה"אני" השירי שלו תוהה על מסתרי העולם שמסביבו ומנסה להגיע לאיחוד מיסטי עמו. בשירתו מורגשת גם השפעת הסמלים והרעיונות של עולם הקבלה והחסידות. כמו כן כתב שירה לאומית, והרבה לתרגם משירת העולם; בין היתר, תרגם את כל הסונטות של שייקספיר מאנגלית, וזכה על תרגומו זה בפרס טשרניחובסקי לתרגום.

את שיריו הראשונים כתב בווינה, בגרמנית.

שיריו של ש. שלום תורגמו לכמה לשונות, בהן יידיש, אנגלית, גרמנית, ספרדית, צרפתית, וחלקם אף יצאו בקבצים. בשנת 1949 זכה בפרס ברנר,[1] בדצמבר 1956 זכה בפרס רופין[2] וב-1973 זכה בפרס ישראל לשירה.[3]

אחיו היה המחנך יצחק שפירא, שהיה מנהל בית הספר הריאלי בחיפה בשנים 19551983.

ספריו

  • בלב העולם (1927), במספר מצומצם
  • מי? (1930), הו"ל על ידי ביאליק אשר שלח אותה אל בעל בית מסחר ספרים מוריה בת"א, סוכנה הראשי של דביר.
  • יומן בגליל (1932)
  • פלא גומע (1934)
  • מתוך הלהבה (1936)
  • ספר השירים והסונטות (1940)
  • און בן פלא (1940)
  • פנים אל פנים (1941)
  • היד השנייה (1942)
  • עולם בלהבות (1944)
  • חג לי היום (1944)
  • שבת העולם (1945)
  • אילן בכות (1946)
  • אדמה ושמי-שמים, פרקי מכורה, הוצאת עם עובד, (1949)
  • שירים (1949)
  • הנר לא כבה (1952)
  • היינו כחולמים (1954)
  • מבחר שירים (1956)
  • במתח הגבוה, תשעה סיפורים ומחזה, (1956)
  • בין תכלת ללבן (1958)
  • שירי קוממיות ישראל (1958)
  • שירת ש. שלום (1961)
  • ספר חיי רואי (1963)
  • ילקוט שירים (1968)
  • מסות (1968), רשימות תגובות ודברים, הוצאת יבנה, ת"א
  • מחתרת השיר, שירים חדשים, (1971)
  • כוכב התקומה (1972)
  • כתבים (1974)
  • האור הגנוז (1976)
  • שירים אחרי חצות (1979)
  • אל-גביש (1984)
  • השירים של הים (1987)
  • ספר השמחה (1989)
  • אחרית היונה (1994)

לקריאה נוספת

  • ש. שלום, הדים, תגובות ומאמרים על שירתו (ליקט, ערך וצירף מבוא וביבליוגרפיה: שרגא אבנרי), ירושלים: ניומן, 1973
  • ש’ שלום, מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו (ליקט וצירף מבוא וביבליוגרפיה: שרגא אבנרי), תל אביב: עם עובד, 1981
  • ש. שלום - ריאיון על שירתו (נערך על ידי אברהם הולץ), תל אביב: 1987
  • אבידב ליפסקר, שירת ש. שלום: מסימבוליזם לאקספרסיוניזם נוסח העלייה השלישית, תל אביב: ספרית פועלים, סדרת פואטיקה וביקרת, 1991
  • יוסף שה-לבן, ש. שלום - הנחיות ללימוד, הוצאת אור עם, 1978.
  • אילת נגב, שיחות אינטימיות, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995, הפרק "ש. שלום - אני מן הפצועים שאינם זועקים", עמ' 130-121

קישורים חיצוניים

מכּתביו:

הערות שוליים

  1. ^ פרס ברנר לש. שלום, דבר, 9 ביוני 1949
  2. ^ פרס רופין לש. שלום, דבר, 28 בדצמבר 1956
  3. ^ פרסי ישראל חולקו בירושלים, דבר, 8 במאי 1973
הקודם:
שאול טשרניחובסקי
פרס ביאליק
1941
הבא:
שאול טשרניחובסקי, חיים הזז
אברהם קריב

אברהם קָרִיב (1 באפריל 1900 – 8 במרץ 1976) היה סופר, מתרגם, עורך ומבקר ספרות עברי.

אופרה

אופרה (מאיטלקית: opera in musica – יצירה מוזיקלית) היא צורה של תיאטרון שבה התוכן הדרמטי מועבר בשלמותו או ברובו באמצעות שירה ומוזיקה. האופרה הופיעה באיטליה בסוף המאה ה-16 ונקשרת, בדרך כלל, עם מסורת המוזיקה הקלאסית המערבית. האופרה משתמשת ביסודות רבים של התיאטרון המדבר, כמו תפאורה, תלבושות ומשחק. עם זאת, האופרה נבדלת מצורות דרמטיות אחרות בחשיבות הנודעת בה לשירה ולטכניקה הווקאלית המקובלת. את הזמרים מלווה הרכב כלי, שגודלו נע מהרכב קאמרי מצומצם ועד תזמורת סימפונית מלאה, הנגנים יושבים בדרך כלל בבור תזמורת ("pit"), אזור מונמך בקדמת הבמה, נסתרים מהקהל. גם בלט משולב לעיתים קרובות באופרה, והדבר נכון בעיקר לגבי האופרה הצרפתית ברוב שנות הגלולה.

בחלקי תבל אחרים קיימות צורות אמנות דומות, רבות מהן עתיקות-יומין, המכונות לעיתים "אופרה", בהשוואה לצורה זו במוזיקה המערבית ("אופרה סינית", לדוגמה). הצורות העצמאיות האלה אינן נגזרות של האופרה המערבית אלא צורות נבדלות של תיאטרון מוזיקה. האופרה גם איננה המופע היחיד של תיאטרון מוזיקלי במערב: בעולם העתיק, הדרמה היוונית כללה שירה וליווי אינסטרומנטלי ובימינו קיימות צורות אחרות, כמו מחזמר.

דן השומר

דן השומר, אופרה מאת מרק לברי ללברית מאת ש. שלום ומקס ברוד היא האופרה העברית הראשונה. הופעת הבכורה הייתה בפברואר 1945 בביצוע האופרה הארצישראלית העממית בתיאטרון מוגרבי בתל אביב.

ה'תשל"ג

ה'תשל"ג (5733) או בקיצור תשל"ג היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-9 בספטמבר 1972, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 26 בספטמבר 1973. שנה מסוג זחג, היא מעוברת, ואורכה 383 ימים. זו שנת שמיטה.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשל"ג 25 שנות עצמאות.

חיים מאיר יחיאל שפירא (מוגלניצא)

רבי חיים מאיר יחיאל שפירא (תקמ"ט - ט"ו באייר תר"ט), "השרף ממוגלניצא", היה מהבולטים באדמו"רי פולין בזמנו. נכדו של רבי ישראל מקוז'ניץ.

חסידות דרוהוביץ'

חסידות דרוהוביץ' (ביידיש: דרוהוביטש) היא חצר חסידית, ענף של חסידות קוז'ניץ וחסידות סדיגורה. החסידות פעלה בעיר דרוהוביץ' ולאחר מכן בארץ ישראל. אבי השושלת היה רבי חיים מאיר יחיאל שפירא מדרוהוביץ'.

צאצא של השושלת, הרב אביעזר שפירא מכהן כיום כרב בית המדרש של החסידות בירושלים.

יוסף שה-לבן

יוסף שה-לבן (כ"ח בכסלו תרס"ז 15 בדצמבר 1906 – 1982) היה חוקר ומבקר ספרות, מורה לספרות ומחנך.

ימים נוראים (עגנון)

ימים נוראים היא אנתולוגיה שליקט וערך הסופר ש"י עגנון. בכותרת המשנה נכתב: ספר מנהגים, מדרשות (=מדרשים) ואגדות לימי הרחמים והסליחות – לראש השנה וליום הכיפורים ולימים שבינתיים (=שביניהם).

כפר חסידים

כְּפַר-חֲסִידִים הוא מושב בעמק זבולון ליד קריית אתא בתחומי מועצה אזורית זבולון.

מוסד ביאליק

מוסד ביאליק הוא בית הוצאה לאור שהקימו ההנהלה הציונית העולמית והנהלת הסוכנות היהודית בשנת 1935, לזכרו של המשורר חיים נחמן ביאליק. מנהלו ומעצב דמותו, שכיהן בתפקידו מעת היווסדו ועד סוף שנות ה-60, היה משה גרדון (בנו של שמואל לייב גורדון), שקודם לכן היה מראשי רשת החינוך העברית בפולין "תרבות" וממנהיגי המפלגה הציונית-סוציאליסטית "התאחדות הפועל הצעיר–צעירי ציון" בפולין. מוסד ביאליק מאוגד כחברה לתועלת הציבור. בעשורים האחרונים מכהן בתפקיד המנהל הכללי עמוס יובל.

מקס ברוד

ד"ר מקס בְּרוֹד (בגרמנית: Max Brod;‏ 27 במאי 1884 – 20 בדצמבר 1968) היה סופר, פובליציסט ומלחין יהודי יליד פראג, בעל תואר דוקטור למשפטים מטעם אוניברסיטת קארל בפראג, שיצר בשפה הגרמנית. היה ידידו הקרוב של פרנץ קפקא, ופרסם את כתביו של קפקא לאחר מותו. בשלושת העשורים האחרונים לחייו חי בישראל.

נתן גורן

נתן גוֹרֶן (גרינבּלַט, גרינבלאט) (ה' בטבת תרמ"ז, ינואר 1887 – 26 בפברואר 1956, תל אביב) היה סופר, עיתונאי, מסאי ומבקר יידי ועברי, מחנך עברי ועסקן ציוני בליטא וביישוב, איש תנועת העבודה.

סונטה

סוֹנֶטָּה (או סונט, מאיטלקית: צליל קטן) היא שיר לירי בעל מבנה של 14 שורות מחורזות בצורות שונות:

שני קוורטנים (מרובעים, בתים של 4 שורות) = 8 שורות, כל חלק קרוי אוקטבה.

שני טרצינים (משולשים, בתים של 3 שורות) = 6 שורות, כל חלק קרוי ססטט.בדרך כלל מובעת במרובעים תזה או בעיה והמשולשים אנטי-תזה, או פתרון הבעיה. בשתי השורות האחרונות של הסונטה מופיעה באורח מסורתי מסקנה, תוצאה או הארה הצובעת באור אחר את השורות שלפניה.

מקור הסונטה בחצר המוסלמית בסיציליה והיא הועתקה לאיטליה. האיטלקי הראשון שכתב סונטות באמצע המאה ה-13 היה הסיציליאני ג'קומו דה לנטינו, אולם הכותב המפורסם שהביא את הסונטה לתודעת הציבור היה פרנצ'סקו פטררקה במאה ה-14.

שייקספיר כתב 154 סונטות בסכמות חריזה השונות מאלו של הסונטה הפטרארקית.

בנוסף קיימת גם מסורת של סונטה פושקינית, אבאב, גגדד, הווה, זז. במבנה זה השתמש פושקין ביצירתו יבגני אונייגין.

עם עובד

הוצאת ספרים עם עובד בע"מ, המוכרת במותג עם עובד, היא הוצאת ספרים ישראלית שנוסדה בשנת 1942 על ידי ההסתדרות הכללית ביוזמת ברל כצנלסון, שהיה העורך הראשון.

פרס ביאליק

פרס ביאליק לספרות יפה ולחכמת ישראל הוא פרס ספרותי המוענק ליוצרים בתחום ספרות יפה וחכמת ישראל, על ידי עיריית תל אביב-יפו. הפרס מוענק בהתאם להחלטת מועצת העיר, החל משנת 1933 במלאת 60 שנה למשורר חיים נחמן ביאליק. הפרס נוצר לשם מתן כבוד והוקרה לביאליק, אשר מיום עלותו לארץ, בחר בתל אביב כמקום יצירתו והשפיע רבות על חייה התרבותיים.

פרס ברנר

פרס ברנר הוא פרס ספרותי מרכזי בחיי התרבות והספרות בישראל המוענק בתמיכת רחל ומשה ינאי. הפרס מוענק על שמו של הסופר יוסף חיים ברנר. הפרס ניתן מדי שנה מאז שנת 1945 על ידי אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל, שהיא גוף המאגד סופרים ומשוררים הכותבים עברית, ואשר חיים בישראל. פרס ברנר ניתן בתמיכת רחל ומשה ינאי. הוא עומד החל משנת 2010 על סך של 50,000 ש"ח, והוא מוענק אחת לשנה לספר פרוזה שיצא לאור בשנת הפרס האחרונה, ואחת לשלוש שנים גם לספר שירה שיצא לאור בשלוש השנים האחרונות שלפני כן.

בוועדת הפרס יושבים שופטים הממונים על ידי אגודת הסופרים העברים וכן משקיף המרכז את פרס ברנר מטעם אגודת הסופרים, ומייצג גם את משפחת ינאי, תורמי הפרס.

הפרס נוסד על ידי משפחת האפט בשנת 1945 לזכר יוסף חיים ברנר.

פרס טשרניחובסקי

פרס טשרניחובסקי לתרגום מופת הוא פרס המוענק על ידי עיריית תל אביב-יפו. הפרס נקרא על שם המשורר שאול טשרניחובסקי, בהתאם להחלטת מועצת העיר משנת 1942. טשרניחובסקי השתתף בניסוח תקנון הפרס ואף נכח בחלוקתו הראשונה בשנת תש"ג-1943.

הפרס מחולק לשניים: פרס אחד לתרגום מופת בשטח הספרות יפה, והפרס האחר לתרגום מהספרות המדעית.

בעקבות רפורמה בחלוקת הפרסים העירוניים של העירייה, הפרס מחולק מדי שנתיים.

ראשי תיבות

ראשי תיבות (ר"ת; בלשון חז"ל: נוטריקון - מלטינית: "לכתוב", "לסמן באותיות") הם טכניקה לכתיב מקוצר, שבה נכתב ביטוי נפוץ רק באמצעות האות הראשונה של כל מילה. לעיתים נלקחת יותר מאות אחת לראשי התיבות. בעברית מסמנים ראשי תיבות בגרשיים לפני האות האחרונה שלהם (ובהטיה הם נשארים במקומם); בערבית ראשי התיבות נכתבים כמילה; בשפות גרמאניות, לטיניות, סלאביות/קיריליות וביוונית ראשי התיבות נכתבים באותיות קטנות עם נקודה אחרי כל אות (למשל ברומנית) או באותיות גדולות עם נקודה אחרי כל אות (למשל ביוונית), או באותיות גדולות ללא רווחים וללא תווים ביניהן (למשל ברוסית ובאנגלית). לעיתים ראשי תיבות הם דו-שלביים. ראשי התיבות 'פ"מ' פירושם פקודות מטכ"ל, ובפירוש זה 'מטכ"ל' פירושו "מטה כללי".

שאול טשרניחובסקי

שאול טְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי (בכתב רוסי: Саул Гутманович Черниховский; י"ט באב תרל"ה, 20 באוגוסט 1875 – ט"ו בתשרי (א' סוכות) תש"ד, 14 באוקטובר 1943) היה רופא, משורר עברי ומתרגם, אחד מגדולי המשוררים העבריים. מזוהה עם שירת הטבע, הושפע רבות מתרבות יוון העתיקה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.