שרי המאה

שרי המאה היא סדרה בת שישה כרכים (בהוצאת מוסד הרב קוק, תש"ב - תשט"ז) שנכתבה בידי הרב יהודה לייב הכהן פישמן מימון.

שרי המאה
מאת הרב יהודה לייב מימון
שפת המקור עברית
סוגה היסטוריה, סיפורי צדיקים, חינוך
הוצאה
הוצאה מוסד הרב קוק
שנת הוצאה תש"ב - תשט"ז (19421956)
מספר עמודים 1730

תוכן הספר

הסדרה מכילה סיפורים על גדולי ישראל החשובים והבולטים שחיו בין השנים ת"ר - ת"ש (18401940). בסדרה מוזכרים גם רבנים שקדמו לשנים אלו, כגון החת"ם סופר והגר"א, וזאת על מנת לתת לקוראים רקע על התקופה אותה הספר בא לתאר. הסדרה בנויה בצורה עלילתית ואסוציאציבית כשכל סיפור מתקשר לסיפור הבא אחריו, דבר העוזר להבין את הקשר שבהשתלשלות הרבנים והשפעת התקופה על היהדות.

הסדרה נוגעת גם בחיכוכים הפנימיים ביהדות ובעיקר בוויכוח הגדול בין החסידים למתנגדים. עם זאת, מצליח המחבר להראות בכל ויכוח את הצדדים היפים והאמיתיים שבכל צד תוך גילוי חיבה לרבנים משני הצדדים, מבלי שהקורא יקבל רושם שצד אחד צודק מחברו.

המחבר כותב את ספרו מנקודת מבט של בן למשפחת רבנים ענפה המיוחסת לפלג המתנגדים. עם זאת כיוון שאביו הירבה בהכנסת אורחים זכה המחבר עוד בהיותו צעיר בימים לפגוש רבנים ועסקנים חשובים מכל המגזרים ביהדות האורתודוקסית. לאחר שהמחבר נכנס לעסקנות הציבורית, בהיותו אחד ממנהיגי תנועת המזרחי, הוא הכיר מאות רבנים במזרח אירופה. מפגשים אלה היוו את הבסיס לספרו, בו כתב שזכה להיפגש עם אלף וחמש מאות רבנים. כמו כן, היה הרב מימון אספן גדול של ספרי קודש (הוא החזיק בספרייתו למעלה מ-40,000 ספרים[דרוש מקור]), מה שתרם לקשריו המרובים עם רבנים בני דורו והביא לבקיאותו הרבה בתולדותיהם של מחברי הספרים. דבר נוסף שהיווה רקע לספרו הוא שעוד בהיותו צעיר הרגילו אביו לקרוא סיפורי צדיקים, ודבר זה גרם לו להכיר סיפורים רבים ולהבין את החשיבות שבפרסומם.

כמה פעמים חוזר המחבר בספרו על עצם חשיבות הקריאה בספר. בהקדמה לספרו הוא מביא את דבריו אביו, שאמר

"תולדותיהם של צדיקים מצוות ומעשים טובים, והקריאה בספרי התולדה של גדולי ישראל וחכמיו מסוגלת להשפיע שפע רב גם על הקוראים עצמם, להכניס לתוך לבם אהבת תורה ואהבת ישראל, אמונה וביטחון, חסד וצדקה וכל מידה נכונה."[1]

בכרך השישי מוסיף על כך המחבר את קנאת הסופרים שיחווה הקורא, וקנאה זו תגרום לו מתוך התפעלות לרצות גם הוא ללכת בדרכיו של הצדיק עליו מסופר, וגם אם לא יצליח לחקותו חיקוי שלם, מכל מקום אי אפשר שלא יושפע מכך כלל להתעלות אל מדרגתו של הצדיק.

ייחודו של הספר

הספר 'שרי המאה' מיוחד מרוב סיפורי הצדיקים בכמה נקודות:

  • בכל סיפור שנכתב בספר קיים הקשר לסיפור שנכתב לפניו ולסיפור שיבוא אחריו. דבר זה נותן את הרושם שהעלילה בכל ששת הכרכים אינה אלא שרשרת ארוכה המורכבת חוליות חוליות. דבר זה גם עוזר במידה רבה להבנת הדמות על ידי הכרת הרקע אליו נולדה הדמות.
  • הסיפורים אינם מתמקדים רק בפועלה של הדמות המסופרת אלא גם בדברי התורה שלה. המחבר מקדיש חלקים נכבדים מספרו ומתאר את תורתו של הרב המדובר, כך שהקורא זוכה ליהנות לא רק מסיפורים על צדיקים מופלאים אלא גם מתורתם, דבר העוזר במידה רבה להבנת הדמות.
  • אין המחבר מתמקד אך ורק בגדולי ישראל במושג התורני. דמויות רבות בספר הן דמויות של עסקנים שמכוח מעמדם השפיעו רבות לטובת עם ישראל, אנשים כמשה מונטיפיורי וכברון רוטשילד. הרושם שנוצר לקורא הוא שדמות מופת יכולה גם להיות דמות עסקנית, ובתנאי שיש בה גם תורה ומעשים טובים. המחבר בעצמו היה עסקן ציבורי ומראשי תנועת המזרחי.
  • הספר מתמקד במידה רבה לכל ארכו בנושא הציונות. מגדולי הרבנים שבדורות עברו ועד לרב קוק החותם את הספר מתאר המחבר מה היה יחסם של גדולי הדורות לארץ ישראל ולצורך לעלות אליה, וכן לתנועה הציונית. בתחילת הכרך השישי מספר הרב מימון שהתעכב בהוצאת כרך זה בעקבות הקמת מדינת ישראל ופעולותיו הרבות בתקופה זו (הוא עצמו נעצר בשבת השחורה ולאחר מכן כיהן כשר הדתות). בכרך אחר הוא מביא במשך שלושה עמודים רצופים רשימה של רבנים מכל רחבי אירופה שתמכו בציונות.

ביקורת

חוקרים רבים פקפקו באמינות של הסיפורים שהובא בסדרת הספרים, ובקשר בין מושא הסיפור למעשה עצמו. גרשם שלום כתב בהערותיו לכרך העוסק בחסידות "כרך זה מוקדש כולו ל"זכרונות" על החסידות הקדומה (ח"ב הוקדש להגר"א וחוגו), קצת פולקלור, קצת היסטוריה והרבה שקר"[2].

למעשה, מטרת הספר היא להביא את דמותם של גדולי ישראל בפי העם כפי שסיפרו לו היהודים שפגש במהלך פעילותו הציונית באירופה. במצב כזה ייתכן שסיפורים שונים שסופרו בפי יהודים לא התקיימו, או לא היו כפי שסופרו, וייתכן שהסיפורים היו אצל רבנים אחרים מאלו שסיפרו עליהם. אך אין כאן שקרים מכוונים. ביתו של הרב מימון, הסופרת גאולה בת יהודה כתבה בהקדמתה למהדורה החדשה של הספר כי

"הרב מימון מעולם לא היה חוקר אובייקטיבי קר... מאפיינת את כתיבתו המחקרית גם מגמה חינוכית והרגש החי בוקע מבין השורות העובדתיות. מכאן נוכל ללמוד על ספר כ"שרי המאה", שלא נועד להביא עובדות יבשות ואירועים היסטוריים גרידא. מטרתו היתה למסור את נפש התקופה והרוח שפיעמה בקרב אישיה...[3]

הערות שוליים

  1. ^ שרי המאה, כרך א' עמ' 1
  2. ^ הערת גרשם שלום מובאת ברשומה של הספר בקטלוג הספרייה הלאומית
  3. ^ שרי המאה, כרך א' עמ' ט'
אליהו גוטמכר

הרב אליהו גוטמכר (ראש חודש מנחם-אב תקנ"ו, 1796 - כ"ד בתשרי תרל"ה, 1874) היה רב, מקובל והוגה דעות, ממבשרי הציונות, ומראשוני הקוראים להתיישבות חקלאית בארץ ישראל במאה ה-19.

אריה לייב גינצבורג

רבי אריה לייב בר אשר גינצבורג (מכונה השאגת אריה או "הטורי אבן" על שם ספריו; תנ"ה - ט"ו בתמוז תקמ"ה, 1695–1785) היה רב, פרשן תלמוד ופוסק מהבולטים שבאחרונים. התפרסם במיוחד בגין חיבוריו "שאגת אריה", ו"טורי אבן".

דפוס סלאוויטא

דפוס סלאוויטא, שנודע גם בשם דפוס האחים שפירא, היה בית דפוס עברי בעיירה סלאוויטא שבאימפריה הרוסית וכיום עיירה במחוז חמלניצקי במערב אוקראינה.

בית הדפוס נוסד בשנת 1792 בידי רב העיירה, רבי משה שפירא בן רבי פנחס מקוריץ, ונוהל על ידיו ועל ידי בניו שמואל אבא ופינחס. הדפוס נועד להדפסת ספרי חסידות, אך נודע במיוחד במהדורות המפוארות של התלמוד הבבלי שהודפסו בו. גם מתנגדים לא היססו להשתמש בהן למרות אופיו החסידי של הדפוס. הדפסת התלמוד הבבלי הייתה כרוכה בעלויות גבוהות, וכדי לאפשרה קיבלו בני משפחת שפירא בשנת 1807 אישור מרבנים בולטים (בהם רבי שניאור זלמן מלאדי) כי הזכויות להדפסתו יישמרו להם למשך 25 שנה. ש"ס סלאוויטא הוא יקר המציאות בימינו, שכן בניגוד לש"ס וילנה שנדפס במהדורות רבות, נדפס ש"ס סלאוויטא בשלוש מהדורות שלמות בלבד. חוקר התלמוד רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ כתב עליו: "...הדפוס הוא נעים ואין ערך ליופיו".

יהודה לייב פישמן מימון

הרב יהודה לייב הכהן פישמן מימון (11 בדצמבר 1875 – 10 ביולי 1962; י"ג בכסלו תרל"ו – ט' בתמוז תשכ"ב) היה ממקימי תנועת המזרחי, חבר מנהלת העם, מחותמי מגילת העצמאות, שר הדתות הראשון של מדינת ישראל וחתן פרס ישראל לספרות תורנית.

יוסף תאומים

רבי יוסף בר מאיר תאומים (ה'תפ"ז, 1727 - י' באייר ה'תקנ"ב, 2 במאי 1792) היה רבה של פרנקפורט על האודר; מגדולי פרשני שולחן ערוך. נודע בעיקר בזכות חיבורו פרי מגדים (פמ"ג).

יחזקאל לנדא

רבי יחזקאל לנדא (לעיתים: סג"ל לנדא; י"ח בחשוון ה'תע"ד, 7 בנובמבר 1713 - י"ז באייר ה'תקנ"ג, 29 באפריל 1793), היה רבה של העיר פראג, ומגדולי פוסקי ההלכה במאה ה-18 ובדורות האחרונים בכלל. נודע בכינויים ה"נודע ביהודה" וה"צל"ח" על שם ספריו.

יחיאל מיכל הלוי אפשטיין

הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין (כ' בשבט תקפ"ט, 24 בינואר 1829 - כ"ב באדר ב' ה'תרס"ח 24 בפברואר 1908) היה רבה של נובהרדוק, פוסק ומחבר הספר ערוך השולחן על ארבעת חלקי השולחן ערוך. מכונה גם 'ערוך השולחן' על שם ספרו.

לייב שרה'ס

רבי אריה לֶייבּ שָׂרָה'ס (נהגה: "שׂוּרֶס"; י"ז בתמוז ה'ת"ץ, 1730 – ד' באדר ב' תקנ"א, 1791) היה מתלמידי הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש. הרבה לנדוד בקהילות ישראל ולעסוק בפדיון שבויים.

מוסד הרב קוק

מוסד הרב קוק הוא מוסד הוצאה לאור, הממוקם בכניסה לעיר ירושלים בשכונת קריית משה.

המוסד הוקם בשנת 1936 על ידי הרב יהודה לייב מימון, ממנהיגי המזרחי ולימים שר הדתות הראשון של מדינת ישראל.

מנשה מאיליה

רבי מנשה בן-פורת, הוא מנשה מאיליה (או מנשה מאיליא או מנשה אילייר, תקכ"ז, 1767 - ד' באב תקצ"א, יולי 1831) היה רב בליטא, תלמיד הגר"א, הוגה דעות וממציא, ממבשרי תנועת ההשכלה.

מרדכי בנט

רבי מרדכי בן אברהם בָּנֶט, או מהר"ם בנט (בכתיב שנהג אז: מרדכי בנעט, בלועזית: Markus Bendedict, "מרקוס בנדיקט"; ה'תקי"ג 1753 – י"ג באב ה'תקפ"ט 1829) היה אב"ד וראש ישיבת ניקלשבורג, רבה הראשי של מורביה.

משולם איגרא

רבי משה משולם בן שמשון איגרא מהעיר טיסמניץ (תקי"ב-י"ח בתשרי תקס"ב) היה רב, פוסק, ומגאוני דורו בגליציה.

משולם זושא מאניפולי

רבי משולם זושא (או זוסיא) מאניפולי (מכונה גם "הרבי ר' זושא", ה'ת"צ-ב' בשבט ה'תק"ס, 1730 - 28 בינואר 1800), אחיו של רבי אלימלך מליז'נסק ותלמידו של המגיד ממזריטש, ממייסדי תנועת החסידות. אבי שושלת חסידות אניפולי.

עילוי (לימוד)

בעולם הישיבות עילוי (יש ההוגים במלעיל) הוא תלמיד מוכשר במיוחד, הניחן ביכולת שכלית, ביכולת התמדה ובכושר זיכרון יוצאי דופן. מן העילוי מצופה להגיע להישגים גבוהים ואף להתפרסם בעתיד כגדול בתורה.

הרב יהודה לייב מימון בספרו "שרי המאה" (הסוקר בין היתר את עולם הישיבות באירופה) הביא שיש שאמרו במליצה על בעל יכולת שכלית טובה אבל שאינו מתמיד "עלוי" ראשי תיבות "עינים להם ולא יראו". דבר הבא להמחיש את הצורך במימוש היכולת ולא רק הסתפקות ביכולת פוטנציאלית.

עקיבא איגר

רבי עֲקִיבָא (גינְז) אֵיגֶר (מכונה בקיצור גם: רעק"א, רע"א או רע"ק איגר; א' בחשוון ה'תקכ"ב, 29 באוקטובר 1761 – י"ג בתשרי ה'תקצ"ח, 12 באוקטובר 1837) היה רב, ראש ישיבה ופוסק הלכה רב-השפעה. נחשב בדורו לגדול הדור והיה מגדולי התורה הבולטים בתקופת האחרונים. הוא נעשה לסמל של ענק רוחני, למדן וגאון בתרבות היהודית של בית המדרש הישן.

רבי עקיבא איגר נחשב לאחד מגדולי הלמדנים התורניים בעת החדשה ומהבולטים שבהם. שמו הפך למילה נרדפת לגאונות למדנית בתרבות היהודית-תורנית, ותורתו נלמדת בבתי המדרשות של הישיבות בנות זמננו. הרלוונטיות של דרכי לימודו והלוגיקה שהפעיל נשתמרו אף כיום, בניגוד לאחרונים אחרים שנטו לשיטת הפלפול. לבד מהשפעתו העצומה על צורת לימוד התלמוד ודברי הראשונים, הייתה לרבי עקיבא איגר השפעה מכריעה בתחום ההלכה, והגהותיו הנדפסות על גיליון השולחן ערוך וכן פסקיו בספרי השו"ת שלו הם אבן יסוד בעולם הפסיקה היומיומית ובעולם הדיינות.

בראשית דרכו נמנע מלקבל על עצמו משרת רבנות שבכללה פסיקת הלכה, אך לא נמנע מלשמש כראש ישיבה. בהמשך שימש 24 שנים כרבה של העיירה מרקיש-פרידלנד. עיקר פעילותו הציבורית באה כאשר לאחר פעילות של חתנו המפורסם, החת"ם סופר, נבחר לשמש כרבה של עיר המחוז הפולנית פוזנא, משרה שבה החזיק 23 שנים, עד יום מותו.

קנטוריון

קנטוריון (מלטינית: centurio) או שר-מאה הייתה דרגה צבאית בצבא הרומאי.

בתחילה הייתה הקנטוריון דרגה במערך המניפול, שהורכב מקבוצה הומוגנית של חיילים רגלים, בת שישים או מאה ועשרים חיילים, שעליהם היו מופקדים שני שרי מאה – אחד שימש כמפקד היחידה, והאחר כסגנו.

לאחר הרפורמות של גאיוס מריוס פיקד שר המאה על הקנטוריה, יחידה שהורכבה משמונים חיילים, כל קוהורטה הורכבה משש קנטוריות. בקוהורטה הראשונה היו רק חמישה שרי מאה, וכל לגיון הורכב מעשר קוהורטות, כך שבכל לגיון היו 59 שרי מאה.

בדרך כלל היו הקנטוריונים חיילים שקודמו משורות הלגיונרים הפשוטים על ידי הטריבונים הצבאיים. פרימוס פילוס (מילולית: הכידון הראשון) נחשב לדרגה הגבוהה ביותר שקנטוריון יכול להגיע אליה. הקנטוריונים הוצבו בקוהורטות לפי בכירותם: שרי המאה הבכירים ביותר היו חלק מן הקוהורטה הראשונה והזוטרים ביותר - חלק מן הקוהורטה העשירית. כאשר קנטוריון קודם, הוא הועבר לקוהורטה הבכירה הבאה.

בתחומי אחריותו של הקנטוריון היו ענייני השגרה של החיילים: לאמן אותם לקרב, לוודא שהם שומרים על הציוד שלהם במצב תקין ועל התנהגות ממושמעת. לקנטוריון הייתה סמכות שיפוט על חייליו במקרים של עברות פעוטות והוא יכול היה להטיל עונשים גופניים. ההיסטוריון צבי יעבץ מתאר את תפקיד הקנטוריון כרב-סמל מקצועי.

השירות כקנטוריון נתן לחייל אפשרות לניידות חברתית והזדמנות לשפר את מצבו באזרחות, עם השחרור הפך הקנטוריון לשעבר למגיסטראט בכיר במוניקיפיות ועלה בסולם החברתי לדרגת פרש. אחדים מהקנטוריונים אף הפכו לחברי הסנאט.

קריית משה

קריית משה היא שכונה בדרום-מערב ירושלים, שהוקמה בשנת 1925 בסיועה של קרן "מזכרת משה מונטיפיורי". השכונה נמצאת בגובה של 820 מטרים מעל פני הים והיא בין השכונות הגבוהות בירושלים.

מצפון גובלות בתחומה שכונת גבעת שאול והכניסה לירושלים, מדרום שכונת בית הכרם, ממזרח שדרות הרצל וקריית הממשלה, וממערב אזור התעשייה גבעת שאול. השכונה תוכננה במקור כשכונת גנים, אך כיום אופי זה השתנה. בשכונה שוכנים מוסדות חינוך רבים.

השכונה נחשבת לשכונה פשוטה וצפופה יחסית לגודלה, מתגוררים בה כ-9,300 תושבים.

שמואל סלנט

הרב שמואל סָלַנט (נכתב גם שמואל סלאנט) (ב' בשבט תקע"ו, 1 בפברואר 1816 - כ"ט באב תרס"ט, 16 באוגוסט 1909) היה מורה הוראה, רבה ומנהיגה של עדת האשכנזים בירושלים במשך כ-44 שנים.

תנועת החסידות

החסידות היא תנועה רוחנית וחברתית יהודית שקמה באמצע המאה ה-18 במערב אוקראינה של היום, והתפשטה במהירות ביהדות מזרח אירופה. למחוללה של החסידות נחשב הבעל שם טוב. תלמידיו, בראשות המגיד ממזריטש, פיתחו את תורתה והפיצוה. הגותה של החסידות הושפעה בדורותיה הראשונים מקבלת האר"י, תוך הדגשת את נוכחות האל ביקום כולו, את הצורך להידבק בו בכל עת ומקום ואת הממד הרוחני הנסתר של המציאות.

החסידים מאוגדים ב"חצרות" שבראש כל אחת מהן ניצב אדמו"ר, המקבל בדרך כלל את תוארו בירושה. במהלך הדורות נוצרו מאות חצרות עצמאיות, גדולות וקטנות, ולכל אחת מסורותיה ודגשיה. החסידים מחויבים להידבק באדמו"ר שבראש החצר שלהם ולציית לו. הוא נחשב לסמכות רוחנית שיש להיעזר בה כדי להתקרב לאל. ההשתייכות לחצר נשמרת בדרך כלל בתוך המשפחה במשך דורות, והחסיד נולד על פי רוב בחצר מסוימת וגדל על מורשתה.

מאז המחצית השנייה של המאה ה-20 מתגוררים מרבית החסידים בישראל, בארצות הברית, בבריטניה ובבלגיה. הם מהווים תת-קבוצה בתוך העולם החרדי ונחשבים בדרך כלל כאדוקים ושמרנים. החסידים משמרים רבות ממסורותיה של יהדות מזרח אירופה. הלבוש הישן והדיבור היומיומי ביידיש נעשו מזוהים עמם כמעט בלעדית. ישנן בעולם כתריסר חצרות גדולות עם אלפי בתי-אב ומאות חצרות קטנות יותר, לעיתים עם קהילה סמלית של בודדים. ב-2016 היו בעולם כ-130,000 בתי-אב חסידיים.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.