שרית פוקס

שרית פוקס היא עיתונאית, פרשנית תרבות, ביוגרפית ומבקרת תיאטרון ישראלית. שימשה שנים רבות חברת מערכת בעיתון "מעריב", וכיום היא פרילנסרית וחוקרת.

שרית פוקס
שרית פוקס

קורות חייה

שרית פוקס נולדה בדרום תל אביב. היא גדלה בצפון תל אביב ולמדה בבית הספר התיכון עירוני א', שם קיבלה את פרס בית הספר לספרות על שם משה זילברמן, וחקרה בהדרכת המשוררת יאירה גינוסר את דמות האדם הקטן בסיפורי אנטון צ'כוב. בצה"ל שירתה בחיל האוויר בבסיס תל נוף. קיבלה תואר שני בהצטיינות יתרה בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב. עבודת התזה שלה, בהנחיית פרופ' ש. גיורא שוהם עסקה בתנועת הזמן במחזותיו של סמואל בקט.[1] במהלך לימודיה עבדה במכון למחוננים של אריקה לנדאו, ותלמידיה המפורסמים הם השחקן והבמאי יואב צפיר, היוצר דורי פרנס, העיתונאי גיא זהר, והשדרנית ענת דולב.

במשך 28 שנים הייתה חברת מערכת "מעריב", שם פרסמה רשימות על תיאטרון וראיונות עומק עם מנהיגים כשמעון פרס,[2] יצחק שמיר ורפאל איתן, יעל דיין, ס. יזהר,[3] א.ב. יהושע, הצייר משה קופפרמן, אמנים כקלוד לנצמן,[4] יעקב אגם,[5] עליזה אולמרט ועוד. פוקס זכורה בין היתר בזכות ראיון עם השופט אגרנט, סמוך למותו, בו סיפר כי ראשת הממשלה גולדה מאיר ידעה מראש על מלחמת יום הכיפורים. בשנות השמונים דרך כוכבה בעולם התקשורת, והיא כתבה כתבות מעמיקות על קבוצות שוליים בחברה - מתמודדים עם מחלות נפשיות ופיזיות, נכים ונשים מוכות. היא כתבה על פגוע ראש ממלחמת לבנון הראשונה וליוותה תהליך שיקום של פגוע ראש ממלחמה זו.

ב"מעריב" פוקס נפגשה לראיונות מעמיקים עם אנשי ימין כאלישבע פדרמן (אשתו של נועם פדרמן)[6] ואריה בירו,[7] לאחר שהודה בראיון ברצח שבויים מצריים במהלך מלחמת סיני. באחת הכתבות שלה נכנסה לחוגי הימין ושהתה מספר שבועות בקרב אנשי "כהנא חי" באמצע שנות השמונים.

בראשית האינתיפאדה הראשונה הצטרפה לפיזור הפגנה בשטחים ונכנסה לשיחות עומק עם חיילי הגדוד.

פוקס פרשה מ"מעריב" בשנת 2007 והפכה לעיתונאית פרילנסרית, והיא כותבת בכלי תקשורת שונים.

פוקס משתייכת לזרם האלטרנטיבי של ייצוג השואה בתיאטרון והנצחת זיכרון השואה. [דרוש מקור] נמנית עם הראשונים שנאבקו מעל דפי העיתונות נגד מסע בני נוער לפולין. [דרוש מקור] היא הושעתה למשך חודש מהעיתון בעקבות מאמר שטען כי פולחן השואה הוא הטמעת חומרי פחד ופרנויה אצל הציבור, בלא עיסוק בשורשי הרוע הנאצי. היא אף צוטטה בספרו של משה צוקרמן "שואה בחדר האטום" (1990) לאחר שכתבה מאמר על הפחד מהגז שבעקבותיו הושעתה מ"מעריב" בזמן המלחמה. בסדרת כתבות פרשנות שהחלו להתפרסם בסוף שנות השמונים בעקבות מחזות שהוצגו בארץ, ערערה פוקס על קידוש היגון בעבודת הזיכרון של השואה. בקריאה להטמעת מסרים רציונלים והומניסטים בעבודת זיכרון השואה שייכת פוקס לקבוצה שהפיקה את ערבי יום השואה האלטרנטיביים, בראשה עומדים אמיר אוריין ותלמידו אבי גיבסון בר-אל. פוקס גם הייתה בין הראשונים שעסקו ביחסם של בני הדור השני לשואה החל משנות ה-80, שנים לפני שהתופעה התעצמה ונדונה בתקשורת וברשת. [דרוש מקור]

ב-2012 הוזמנה פוקס לנהל אמנותית אירוע ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה, בבית אבי חי בירושלים. האירוע נקרא "דווקא לצחוק" והוקדש ליצירות המתמודדות עם השואה באמצעות הומור שחור ולבן.[8]

עבודתה המחקרית

פוקס כתבה לעיתוני ספרות ביקורות ומאמרים, כמו מאמרה שפורסם ב"עתון 77" בשנת 1987, בו ניתחה את ספרו של א.ב. יהושע "מולכו".[9] התזה של הניתוח הייתה שרגש אמביוולנטי בין הבעל ואשתו המתה מסרטן מפעפע לאורך הספר, ואופייני וטבעי למערכות זוגיות. א.ב יהושע מוביל את גיבורו להכרה זו שלב אחרי שלב בספר, עד שהוא משתחרר מרגש האשמה המלווה אותו ומזדכך.

בשנת 2008 ראה אור ספרה "נמר בוער", מונוגרפיה על המחזאי נסים אלוני, בהוצאת ידיעות ספרים, ובעריכה, הלכה למעשה, של דורי פרנס. כתיבתו ארכה שמונה שנים, וכללה איסוף חומרים רבים וראיונות עם כ-100 אנשים משמעותיים מחייו של אלוני מילדות ועד בגרות. אלוני, אליבא דפוקס, משקף פוסט טראומה של לוחמי מלחמת העצמאות. ספרה עורר דיון נוקב אודות ניפוץ מיתוסים וייחוס משברים נפשיים לאושיות תרבות. היא ניפצה את התבנית של אלוני כמשורר פנטסטי לירי, ובאמצעות סיפוריו המוקדמים והלא מוכרים שכתב בזמן המלחמה, שיחות עמו ועם חברי הגדוד שלו, חשפה את היסודות הריאליסטיים של מחזותיו. על ספרה כתב פרופ' שמעון לוי "'נמר בוער' הוא ספר התיאטרון החשוב ביותר וודאי המרתק מכולם, שיצא לאחרונה לאור על התיאטרון הישראלי ועל אחד מגדולי יוצריו. המחקר המושקע בו הוא בעל ערך תיעודי ותרבותי רב. יתר על כן, שרית פוקס משכילה לרקום חוטים של תובנות מדויקות בכתיבה המשלבת ארוטיקה ואקדמיה, רגש עמוק ללא רגשנות."[10]

היא כתבה על דמויות בתיאטרון כמו השחקן אורי אברהמי,[11] נדב בושם ומוטי לרנר שכולם חוו פוסט טראומה, ונתנו לה ביטוי ביצירתם.

היא כותבת ספר שני ששמו הזמני הוא "חרדת הגלגול היודונאצי בדרמה הישראלית" המהווה הרחבה למאמר שפרסמה ב"עתון 77", מתוך התנגדות לפרשנות הרווחת של הביטוי "יודונאצים" שטבע ישעיהו ליבוביץ.

ספרה

קישורים חיצוניים

ממאמריה:

על המשיכה של הדור השני לשואה לגרמניה

מאמרים בנושאים מגוונים

הערות שוליים

  1. ^ שרית פוקס, לקחי גודו - המטפיזיקה של הקיום המעגלי, תזה לתואר שני, אוניברסיטת תל אביב, 1986
  2. ^ שרית פוקס, יש לו חלום, מעריב, 16 בספטמבר 1988
  3. ^ שרית פוקס, ס. יזהר – כתמים של ההיסטוריה אי אפשר לכבס, "מעריב", 9 בפברואר 2001
  4. ^ שרית פוקס, "המוות זה סקנדל", באתר nrg‏, 21 בדצמבר 2001
  5. ^ שרית פוקס, "יעקב דה וינצי", ראיון עם יעקב אגם, תרבות מעריב, 18 בספטמבר 1998
  6. ^ בשלה לנקמה, שיחה עם אלישבע פדרמן, סופשבוע מעריב, 2 באוגוסט 2001
  7. ^ אני אריה בירו, באתר של שרית פוקס
  8. ^ דווקא לצחוק: הומור לנוכח השואה, באתר של שרית פוקס
    "דווקא. לצחוק." – ערב על הומור בשואה, באתר "הבמה", 15 בינואר 2012
  9. ^ שרית פוקס, ‏"מחול המוות" או "המת הממית" על מולכו לא.ב. יהושע, עתון 77 087, אפריל 1987, עמ'20–21, 45, בארכיון הדיגיטלי של כתב העת בספריית אוניברסיטת טקסס באוסטין
  10. ^ שמעון לוי, רגש עמוק ללא רגשנות, "תיאטרון", גיליון 27, חורף 2009
  11. ^ אנטי גיבור מלחמה – ראיון עם אורי אברהמי, באתר של שרית פוקס
  12. ^ מיכאל הנדלזלץניסים אלוני נחשף בספר חדש, באתר הארץ, 7 בינואר 2009
איצ'ה ממבוש

איצ'ה (יצחק) ממבוש (1 בספטמבר 1920 – 26 במאי 2015) היה אמן ישראלי, ממייסדי כפר האמנים עין הוד.

אכזר מכול המלך

אכזר מכול המלך (בכתיב המקורי: אכזר מכֹּל המלך; נכתב לעיתים בתוספת קו מפריד במקום אוגד: אכזר מכל – המלך) הוא מחזה הביכורים של נסים אלוני. זהו מחזה מקראי, המתבסס על סיפור מרידת ירבעם בן נבט ברחבעם, וכתוב בעברית מקראית. הוא הוצג לראשונה בתיאטרון הבימה בדצמבר 1953, וזיכה את אלוני בשנת 1955 בפרס נחום צמח למחזה ישראלי מקורי (מטעם "הבימה").

אלי כהן (במאי)

אלי כהן (נולד ב-18 בדצמבר 1940 בחדרה) הוא שחקן תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע, תסריטאי ובמאי קולנוע וטלוויזיה ישראלי. התפרסם כבמאי הסרטים "שתי אצבעות מצידון", "הקיץ של אביה" ו"עץ הדומים תפוס".

אשר צרפתי

אשר צרפתי (נולד ב-23 במרץ 1944) הוא שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלי.

גרשון פלוטקין

גרשון פּלוֹטקין (1917 – 12 בינואר 1992) היה במאי ושחקן ישראלי, במאי הבית של התיאטרון הקאמרי במשך שנים.

דוד לוין (במאי)

דוד לוין (נולד בדצמבר 1934 לודז') הוא במאי תיאטרון ומשורר ישראלי יליד פולין. בין השנים 1985-1978 שימש כמנהל האמנותי של תיאטרון הבימה. אחיו של חנוך לוין.

הכלה וצייד הפרפרים

הכלה וצייד הפרפרים הוא מחזה ישראלי פרי עטו של נסים אלוני, משנת 1966. ההשראה למחזה הייתה ציור ידוע של הצייר יוסל ברגנר, חברו הקרוב של אלוני ומעצב התפאורה ברבות מהפקותיו.המחזה הועלה לראשונה ב-1967 ב"תיאטרון בימות", וזיכה את אלוני באותה שנה בפרס גובינסקא-ברץ למחזה המקורי הטוב.

הלל מיטלפונקט

הִלֵּל מִיטְלְפּוּנְקְט (נולד ב-18 בספטמבר 1949) הוא מחזאי ובמאי תיאטרון ישראלי, מהבולטים במחזאים הישראלים החל משנות ה-80 של המאה ה-20.

המרכז התיאטרוני בנווה צדק

המרכז התיאטרוני בנווה צדק היה תיאטרון שפעל בשכונת נווה צדק בתל אביב בשנות השמונים של המאה העשרים.

הצוענים של יפו

הצוענים של יפו הוא מחזה פרי עטו של נסים אלוני שהוצג לראשונה בתיאטרון הבימה, בבימויו של אלוני ב-1971.

הרולד פינטר

הרולד פינטר (באנגלית: Harold Pinter;‏ 10 באוקטובר 1930 – 24 בדצמבר 2008) היה מחזאי, תסריטאי ובמאי תיאטרון יהודי בריטי. כתב לתיאטרון, לרדיו, לטלוויזיה ולקולנוע. עבודותיו הראשונות קשורות בתיאטרון האבסורד. חתן פרס נובל לספרות לשנת 2005.

זלמן לביוש

זלמן לֶבּיוּש (30 בינואר 1908 – 26 באפריל 1988) היה שחקן ובמאי תיאטרון ישראלי.

מוריס שימל

מוריס שימל הוא קומדיה מאת חנוך לוין שהושלמה ב-1998 והופיעה בדפוס כעבור שנה במסגרת הקובץ מחזות 11 - החייל הרזה ואחרים. המחזה הועלה לראשונה בתיאטרון האוניברסיטה (אוניברסיטת תל אביב) בנובמבר 2003 בבימויה של עדנה שביט. בשנת 2010 הועלה המחזה בתיאטרון הבימה בשיתוף התיאטרון העירוני חיפה בבימויה של יעלי רונן.

משה שטרנפלד

משה שטרנפלד (1949–1994) היה צייר, מעצב במה, תלבושות ותפאורה ישראלי, אחד ממייסדי איגוד היוצרים.

נסים אלוני

נסים אלוני (24 באוגוסט 1926 – 13 ביוני 1998), היה מחזאי, במאי תיאטרון, סופר ומתרגם ישראלי, זוכה פרס ישראל. נחשב לאחד ממחזאי ישראל הבולטים והחשובים ביותר.

ענת גוב

ענת גוב (13 בדצמבר 1953 - 9 בדצמבר 2012) הייתה מחזאית, תסריטאית ופובליציסטית ישראלית.

רוני פינקוביץ'

רוני פינקוביץ' (נולד ב-18 באפריל 1964) הוא במאי תיאטרון ושחקן ישראלי.

רחל מרכוס

רחל מרכוס (22 במרץ 1912 – 13 בדצמבר 1985) הייתה שחקנית תיאטרון ישראלית.

רמי ברוך

רמי ברוך (נולד ב-30 באוגוסט 1955) הוא שחקן ישראלי.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.