שריון

שריון הוא מעטה הגנה, המספק מחסה מפני פגיעות שונות, לרוב על ידי ספיגתן במקום המטרה. בדרך כלל מדובר בלבוש המורכב מחומר בדרגות קשיחות שונות, שנועד להגן על הגוף מפגיעה.

Maximilienne-p1000557
שריון לוחות גותי, מדגם "מקסימיליאן". שריון זה היה שיא בייצור השריון בכלל ושריון הלוחות בפרט.

היסטוריה

שריון הגוף היה חלק חשוב בציודו של הלוחם לאורך ההיסטוריה ואמצעי חשוב להישרדות בקרבות. השריון תוכנן כך שיספק הגנה לגופו של הלוחם, מבלי שיעמיס עליו יותר מידי ויגביל באופן משמעותי את תנועתו.

השריון האישי לווה באמצעי מיגון אישיים נוספים, ביניהם הקסדה, כפפות השריון והמגן. כמו כן, לשריונות בעת העתיקה נלוו גם מגיני שוקיים ומגיני זרועות. התפתחות השריון הייתה תלויה בעיקר בטכנולוגית עיבוד המתכות של אותה תקופה.

בעקבות השימוש ההולך וגובר בנשק החם, שחדר בקלות אף את שיריוני הלוחות החזקים ביותר, החלה מגמה של הפחתת כמות השריון ואמצעי המיגון שנושא הלוחם, ומגמה זו התגברה ככל שהשתכללו הרובים, עד שבסוף המאה ה-19 השריון נעלם כליל.

במלחמת העולם הראשונה עבר הדגש ממיגון אישי לחייל למיגון הנישא על גבי רכב קרבי משוריין וכך נולד הטנק ששלט בשדה הקרב במשך עשורים רבים. במחצית השנייה של המאה ה-20 שב והופיע שריון גוף, בדמות אפוד מגן העשוי מקוולר ומחומרים קראמיים שונים. בדרך כלל מגן אפוד המגן רק על הפלג העליון של הגוף: החזה והבטן.

מגן

Scutum 1
מגן רומי, בלטינית: "סקוטום" .
Samuel and Saidye Bronfman Archaeology WingDSCN5041

המגן הוא החלק החשוב והעתיק ביותר בשריונו של הלוחם. המגן משמש להגנה עיקרית מפני המכות היותר קשות של היריב וביכולתו לעצור כמעט כל מכה, פרט למכת רומחו של אביר מסתער במלוא מהירותו, שהייתה יכולה לנפץ אפילו את המגן עשוי הפלדה. המגנים הראשונים היו בנויים מעץ או עור בהמשך נוספו להם פסי ארד לחיזוק. העם הראשון שהשתמש במגנים באופן נרחב הם השומרים. חייליהם סודרו במערך הפלנקס ולמגן היה תפקיד מפתח לשמירת המערך. כל החיילים הכבדים חומשו במגנים, בדרך כלל גדולים עד גודל של מטר על מנת שיוכלו לכסות בקלות על כל גופו של הלוחם.

בתקופת יוון הארכאית (המאה ה-8 לפנה"ס) המגנים קיבלו דחיפה נוספת. החיילים היוונים הכבדים ההופליטים השתמשו במגן על מנת לייצב את מערך הפלנקס, בדומה לשומר. המגן היה עשוי בדרך כלל מעץ עם חיזוקי ארד, אם כי אחוז המתכת עלה בהרבה יחסית לעת העתיקה יותר. בצבא הספרטני החייל היה מקבל עונש חמור על איבוד המגן לעומת עונש קל או העדר עונש כלל על איבוד חלק אחר משריונו, כי המגן נועד לשמור על מערך הפלנקס, ואילו פרטי שריון אחרים היו אמורים לשמור על חייו האישיים של הלוחם. גם בצבא הרומי למגנים היה תפקיד מפתח בשמירת המערך. החייל הרומי נהג להדוף את האויב בעזרת מגנו הגדול ולדקור אותו עם חרבו.

לאחר נפילת האימפריה הרומית הייתה ירידה כללית בטכנולוגיה ויחד עם ירידה זו ירדה גם איכות המגנים. הייתה חזרה למגני עץ פשוטים עם טבעת מתכת מסביב. בהמשך ימי הביניים המגן זכה לפריחה מחודשת והיה לאחד מכלי הנשק החשובים ביותר של האביר.

בסוף ימי הביניים עם המצאת שריון הלוחות המלא, המגנים החלו לאבד מחשיבותם, אם כי השתמשו בהם עד סוף ימי הביניים ובתחילת העת החדשה. במאה ה-17 המגנים יצאו מכלל שימוש בצבאות האירופאים וחזרו רק במחצית המאה של המאה ה-20 בידי המשטרה.

קסדה

Armet Castelnaud
קסדה של שריון
Bascinet
קסדה מסוג Great Helm, ימי הביניים.

הקסדה היא כובע משוריין שנועד להגן על הראש. הקסדה היא הפריט השני בחשיבותו בשריונו של הלוחם אחרי המגן. הקסדות הראשונות היו עשויות מארד והופיעו לצד המגן בשומר. הקסדות היו מסוגלות לבלום כמעט כל מכה בתקופה העתיקה. לפני מעצבי הקסדה ניצבה בעיה - מצד אחד היה על הקסדה לספק הגנה מקסימלית ומצד שני הקסדה אמורה לא לגרום לפגיעה משמעותית בשמיעה ובשדה הראיה של הלוחם. הקסדות הראשונות היו בעלות מבנה דמוי חרוט ללא מיגון לפנים, אך בראשית בתקופה הארכאית ביוון הופיעה הקסדה הקורינתית שהייתה מורכבת מחתיכת ארד אחת עם כיסוי מלא לאזניים, לחיים וחלק מהאף. הקסדה נתנה הגנה טובה, אך החייל התקשה לשמוע את הפקודות ושדה ראייתו היה מוגבל. הרומאים הלכו בכיוון שונה וקסדתם הבנויה על פי הדגם הקלטי הייתה מורכבת ממספר חלקים זזים שנתנו הגנה טובה בלי לפגוע ביכולת השמיעה ובשדה ראיתו של הלוחם.

בימי הביניים הקסדות חזרו לצורת החרוט, אך כמו בעבר, הן לא הצליחו לתת הגנה מתאימה ללוחם. על מנת להתגבר על הבעיה הזו האבירים התחילו לחבוש קסדות כבדות, הדומות לקסדה הקורינתית. הקסדה הזאת הייתה עשויה מחתיכת פלדה אחת עם כיסוי מלא לפנים שאפשר היה להרימו ולהורידו בעת הסכנה. בעת הקרב האביר היה מוריד את הכיסוי שדה ראייתו היה מוגבל לשני חרכים בקדמת הקסדה. עם ירידה בקרנו של השריון, ירדה גם קרנה של הקסדה והיא יצאה מכלל שימוש מציודו של החייל הרגלי במהלך המאה ה-18. חלק מחילות הפרשים שמרו על קסדת המתכת.

בסוף המאה ה-19 קסדת המתכת יצאה סופית משירות חיל הפרשים והחיילים נשארו עם כובע עשוי מחומרים קלים, שתפקידו העיקרי היה להגן על הלוחם מפני הקור או השמש. חלק מהצבאות השתמשו בקסדות עור שלא נתנו מענה מספיק לסכנות בקרב ולכן במהלך מלחמת העולם הראשונה הקסדה חזרה לשימוש עקב הסכנות הרבות שנשקפו לחיילים. ממלחמה זו ועד היום הקסדות הן חלק אינטגרלי מציודו של הלוחם המודרני.

בנוסף ללוחמים גם השוטרים, הבנאים, הכבאים ואנשים אחרים שעוסקים בעבודות מסוכנות חובשים קסדות.

שריון גוף

Kampfgruppe
שריוני לוחות גרמניים בסגנונות גותי ומקסימיליאן, מהמאה ה-16

שריון הגוף הוא מעטה שריון או חליפת שריון הנלבשת על ידי הלוחם ומגינה על חלקי גופו. העקרון של השריון בנוי על מעטה מחומר קשיח שיוכל למנוע מחרב או חץ לחדור בעדו ומתחתיו שכבה של בולם זעזועים (בדרך כלל בד עבה) שנועדה לספוג מכות חזקות ולרככן. מאחר שהלוחם היה צריך להילחם בזמן שהוא לבוש שריון, תוכנן השריון כך שיגביל כמה שפחות את חופש התנועה של הלוחם.

שריון הגוף הראשון הופיע בשומר יחד עם שאר חלקי השריון. השריונות הראשונים היו עשויים מעור ועם הזמן נוספו להם יריעות ארד וכך התקבל שריון הקשקשים המוזכר במקרא. השריון קיבל התפתחות נוספת ביוון וההופליטים עטו שריון כבד מברונזה שכיסה על כל גופם. הרומאים פיתחו את שריון המקטעים הבנוי ממקטעי פלדה שהיו קלים יותר מהדגם היווני וסיפקו הגנה טובה יותר.

בימי הביניים השתמשו בהתחלה בשריון השרשראות ובהמשך בשריון לוחות. שריון הלוחות היה יקר מאוד ורק האבירים העשירים יכלו להרשות לעצמם לקנות שריון כזה. בעת החדשה מעמד השריון ירד ורק חיל הקירסירים שמר על שריונו עד המאה ה-19. במאה ה-20 לחיילים לא היה שריון עד המחצית השנייה של המאה עם הפיתוח חומרים קרמיים ופלסטיים החיילים קיבלו את השריון המוכר לנו אצל חיילי צה"ל.

שריון לכלי רכב

Merkava3dKasag001
הטנק הוא כלי הרכב הממוגן ביותר בשדה הקרב היבשתי.
M2a3-bradley07
מיגון הרק"מ לא כולל רק לוחות שריון מפלדה, אלא גם מערכות מיגון ריאקטיביות ואף אקטיביות.

עם התפתחותן של אוניות המלחמה במהלך המאה ה-19 וכניסתן לעידן הקיטור, החלו להופיע גם האוניות המשוריינות הראשונות. אלו היו כלי הרכב הראשונים בעידן המודרני שזכו למיגון שהגיע לשיאו באוניות המערכה. טנקים הופיעו בשדה הקרב במלחמת העולם הראשונה, ועם הופעתם של כלי טיס באותה מלחמה הוחל לצייד גם אותם במיגון.

במאה ה-20, בעקבות עליה חדה בכוח האש, החל פיתוח מהיר של מעטה שריון ואמצעי מיגון לכלי רכב ממונעים. בניגוד לאדם הפשוט ואפילו ללוחם המיומן, כלי הרכב יכול היה לשאת עליו כמויות גדולות בהרבה של שריון מבלי שהדבר יפגע באופן משמעותי בביצועיו. במלחמת העולם הראשונה הופיע לראשונה הטנק שהיה למעשה טרקטור זחלי שצויד בתותחים ומקלעים, וכוסה במעטפת לוחות פלדה שהגנו על הצוות ועל המנוע. במלחמת העולם השנייה השתכללו הטנקים ונהפכו לכלי רכב גדולים יותר ומהירים יותר, המצוידים בתותח גדול המסוגל לחדור שריון של טנקים אחרים. הטנק סיפק מיגון טוב לצוות (למעט נגד ארטילריה כבדה ונשק נ"ט) ונהפך לאחד הכלים המרכזיים בשדה הקרב. בעקבות הצלחתם של הטנקים, החלו צבאות למגן בלוחות שריון גם כלי רכב צבאיים אחרים דוגמת נושאי גייסות (כך נולד הנגמ"ש), תותחים מתנייעים, משאיות תובלה וכלי צמ"ה. השימוש בטנקים ורכבים משוריינים העניק לחיל המפעיל אותם את שמו: חיל שריון.

המיגון הבסיסי של רכב קרבי משוריין הוא מעטפת לוחות שריון עבים (העשויים מפלדה, סגסוגת מתכות שונות, חומרים קראמיים או חומרים מרוכבים ורב-שכבתיים) המכסה את הרכב ומונעת חדירה של תחמושת וקליעים על ידי הדיפתם או ספיגתם בלוח השריון (במקום שיפגעו במערכות הפנימיות של הרכב). בנוסף לכך, סוגי המיגון של כלי רכב משוריינים (רק"מ) הם מגוונים ורב-שכבתיים ובהחלט לא מוגבלים ללוחות שריון בלבד. מאחר שהמפתחים הבינו שלא משנה כמה השריון חזק, תמיד יומצא הנשק שיהיה מספיק חזק לחדור אותו, ניסו מהנדסים ומדענים צבאיים בשנות ה-80, ה-90 של המאה ה-20 והמאה ה-21 לנקוט בגישות חדשות כדי להגן על הרכבים, ביניהן מיגון ריאקטיבי ואף מיגון אקטיבי שנועד למנוע מהאיום לפגוע במטרה. למרות זאת, השיטה הבסיסית של לוחות שריון עדיין הוכיחה את עצמה כהכרחית, לפחות כגיבוי. סוגי מיגון נוספים כוללים זכוכית משוריינת, מעטה "כלוב" כנגד רש"ק חלול, בלטנים, רשתות ועוד.

קישורים חיצוניים

אביר

אביר הוא תואר מכובד שמוענק לאדם על שירותו לממלכה. בימי הביניים היו האבירים מעמד חברתי חשוב באירופה המערבית והמרכזית. אבירים היו לוחמים רכובים על סוס ועטויי שריון. נחשבו בדרך כלל לחלק מהאצולה הזוטרה. לאחר ירידת חשיבותם הצבאית של האבירים, הפך אביר לתואר של כבוד, שמלכים וממשלות יכולים להעניק אותו למי שתרמו להם או לציבור תרומה מיוחדת. במובן זה קיים מוסד האבירות עד היום בחלק מארצות אירופה ובמדינות אחרות בעולם.

במהלך המאה ה-12 החלו לייחס לאבירים תכונות חברתיות ומוסריות מסוימות, שכיום אנו מכנים אותן תכונות אביריות. אחד מהגורמים שחיזקו את הייחוס הזה הייתה ספרות בסגנון אגדות המלך ארתור, אשר הנחילה את נורמות ההתנהגות האבירית אשר בשינויים כאלה ואחרים הפכו גם לנורמות המקובלות בחברה המערבית של ימינו.

אוגדה

אוגדה או דיוויזיה היא יחידה צבאית שכפופה לגיס (קורפוס בלעז), מורכבת משתיים עד חמש חטיבות או רגימנטים וכוללת בדרך כלל בין 10,000 ל-20,000 חיילים. האוגדה היא יחידה בעלת יכולת פעולה עצמאית לחלוטין, וכוללת יחידות מסתערות ויחידות תומכות לחימה -תעופה, סיור, הנדסה, מודיעין, לוגיסטיקה ועוד.

איירון מן

איירון מן (באנגלית: Iron Man, בתרגום חופשי לעברית: איש הברזל) הוא דמות בדיונית של גיבור-על המופיעה בחוברות הקומיקס ביקום מארוול קומיקס. דמותו של איירון מן הופיעה לראשונה בחוברת Tales of Suspense #39 ממרץ 1963, ונוצרה על ידי הכותבים סטן לי ולארי ליבר והמאיירים ג'ק קירבי ודון הק.

איירון מן הוא האלטר אגו של טוני סטארק, מיליארדר וממציא גאון, שנפצע אנושות ונשבה, ואולץ לבנות נשק להשמדה המונית. במקום זאת, הוא בונה חליפת שריון בעלת טכנולוגיה מתקדמת שמצילה את חייו ואשר בעזרתה הוא נמלט משוביו ומגן על העולם כאיירון מן. במהלך השנים, איירון מן היה חבר בקבוצת האוונג'רס, וכיכב בסדרת חוברות משלו.

דמותו של איירון מן מדורגת במקום ה-12 ברשימת מאה גיבורי העל הגדולים, לפי אתר IGN וכן במקום ה-17 ברשימת 50 דמויות הקומיקס הגדולות של כל הזמנים לפי מגזין אמפייר. השחקן רוברט דאוני ג'וניור מגלם את דמותו של איירון מן בסרטי היקום הקולנועי של מארוול, ובפרט בסרטי הלייב אקשן "איירון מן", "איירון מן 2", "הנוקמים", "איירון מן 3", "הנוקמים: עידן אולטרון", "קפטן אמריקה: מלחמת אזרחים", "ספיידרמן: השיבה הביתה", "הנוקמים: מלחמת האינסוף" ו"הנוקמים: סוף המשחק".

איירון פטריוט

איירון פטריוט (באנגלית: Iron Patriot, "פטריוט הברזל") הוא שמן של מספר דמויות בדיוניות המופיעות בחוברות הקומיקס האוונג'רס ביקום מארוול קומיקס. איירון פטריוט המקורי הופיע לראשונה בחוברת Dark Avengers #1 ממרץ 2009 ונוצר בידי הכותב בריאן מייקל בנדיס והמאייר מייק דאודטו ג'וניור.

איירון פטריוט הוא אלטר-אגו אותו חלקו שלוש דמויות - נורמן וירג'יל אוסבורן/הגובלין הירוק, ג'יימס רופרט "רודי" רודס/וור משין וד"ר טוני הו. בעוד אוסבורן גנב את חליפת השריון ממחסן השריונות של איירון מן באירועי "שלטון אפל" ו"מצור" והשתמש בה למזימותיו המרושעות וכחבר האוונג'רס האפלים, רודס השתלט על מל"טי שריונות איירון פטריוט של ארגון A.I.M.‎ ולבש חליפה אחת כמנהיגם. טוני הו היא בתו של הו ינסן, אשר עבדה כמדענית בארגון מכניקת רעיונות האוונג'רס בהנהגתו של סאן-ספוט, והחלה לעטות את שריון האיירון פטריוט לאחר מיזוג הארגון עם צבא ארצות הברית.

שריון דומה הוא שריון "הבן האמריקני", שהוענק בתחילה להארי אוסבורן ובהמשך לגבריאל סטייסי. נורמן אוסבורן כאיירון פטריוט הופיע בסדרת האנימציה "אולטימייט ספיידרמן", והחליפה עצמה נראתה בקצרה בסדרה "האוונג'רס התאספו!". רודי רודס עוטה את שריון איירון פטריוט בסרט "איירון מן 3" בגילומו של השחקן דון צ'ידל. בסרטים "הנוקמים: עידן אולטרון", "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", "הנוקמים: מלחמת האינסוף" ו"הנוקמים: סוף המשחק", רודס חוזר לשריון וור משין.

אמצעי לחימה נגד טנקים

נגד טנקים (בר"ת נ"ט) מציין אמצעי לחימה שמטרתם לנטרל טנקים וכלי רכב משוריינים של האויב.

כניסת הטנק, ששילב מיגון, ניידות, וכוח אש, לשדה המערכה הציב אתגר בפני כוחות מגן הנדרשים לעצור את הטנקים. ההגנה מפני הטנקים דרשה שינוי בביצורים, פיתוח אמצעי ירי שונים לפגיעה בטנקים, במיוחד אמצעי ירי הניתנים לנשיאה על ידי חיילים רגליים והקמת יחידות שמטרתן פגיעה בטנקים.

גדוד

גדוד הוא יחידה צבאית שכפופה לחטיבה או לרגימנט. בגדודי חיל רגלים (חי"ר) בצה"ל שתיים עד חמש פלוגות ובין 300 ל-1,300 חיילים.

בצה"ל, מפקד גדוד (מג"ד) הוא קצין בדרגת סגן-אלוף ובצבאות העולם קצין בדרגת לוטננט קולונל. קיצור מקובל לסגן מפקד גדוד הוא סמג"ד.

גדוד אורגני הוא גדוד בעל יכולת טקטית בלבד, שפועל במסגרת משותפת עם יחידות אחרות. גדוד עצמאי הוא גדוד בעל יכולת פעולה עצמאית יותר.

בצה"ל, גדוד חי"ר בנוי משלוש פלוגות מבצעיות, פלוגה מסייעת ופלוגת מפקדה. גדוד חה"ן בנוי מפלוגות רובאיות, מחלקות סיור, פלוגות צמ"ה ופלוגות מפקדה. המבנה האורגני של המחלקות בחי"ר וחה"ן הן זהות. גדוד בחיל השריון הישראלי כולל כ-36 טנקים ופלוגת חרמ"ש (לרוב פלוגת החרמ"ש היא פלוגת מילואים - גם בגדודי שריון סדירים),ולאחרונה גם פלוגה מסייעת שריון.

גדוד הוא היחידה האינטגרלית הקטנה ביותר בצה"ל. למשל, גיוס לשירות המילואים בישראל מתבצע ברמת גדוד לפחות.

מספר גדודים מרכיבים חטיבה.

הר חרמון

הַר חֶרְמוֹן הוא ההר הגבוה ביותר בישראל. ההר נמצא בגבול הצפוני-מזרחי של ישראל, ומהווה קצהו הדרומי של רכס הרי מול הלבנון, המפריד בין לבנון וסוריה.

שטח החרמון מחולק בין לבנון, סוריה וישראל. פסגת ההר היא בגובה 2,814 מטרים מעל פני הים, ונמצאת על הגבול שבין סוריה ולבנון, כ-14 ק"מ מצפון מזרח למוצבי ההר הישראליים. הפסגה הגבוהה ביותר בתחומי ישראל היא כיפה בגובה 2,236 מטרים מעל פני הים, הנמצאת מערבית למצפה שלגים, שגובהו 2,224 מטרים מעל פני הים, ומצפון-מזרח לרכבל העליון שבאתר הסקי.

להר ארבעה שמות בעברית, שמקורם בתנ"ך: חֶרְמוֹן, שְׂנִיר, שִׂרְיֹן ושִׂיאֹן.

וור משין

מכונת מלחמה (באנגלית: War Machine, וור משין) הוא דמות משנה בדיונית של גיבור-על המופיעה בחוברות הקומיקס איירון מן והאוונג'רס ביקום מארוול קומיקס. דמותו הופיעה לראשונה בחוברת Iron Man #118 מינואר 1979 ונוצרה על ידי הכותב דייוויד מיצ'ליני והמאייר בוב לייטון.

וור משין הוא האלטר אגו של ג'יימס רופרט "רודי" רודס, אפרו-אמריקני ולויטננט קולונל לשעבר בחיל הנחתים האמריקני אשר שירת בדרום מזרח אסיה כאשר פגש בטוני סטארק, שנמלט משביו בחליפת האבטיפוס הראשונה של איירון מן. מאז, רודס שימש כדמות משנה בסדרת החוברות ואף החליף את סטארק כאיירון מן בשני מקרים - בזמן שזה האחרון פרש בעקבות בעיות אלכוהוליזם ובשעה שסטארק נחשב כמת.

דמותו של וור משין מדורגת במקום ה-12 ברשימת מאה גיבורי העל הגדולים, לפי אתר IGN. את דמותו של רודס בסרטי היקום הקולנועי של מארוול גילמו שני שחקנים - בסרט הלייב אקשן "איירון מן" מגלם אותה השחקן טרנס הווארד, בעוד בסרטים "איירון מן 2", "איירון מן 3", "הנוקמים: עידן אולטרון", "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", "הנוקמים: מלחמת האינסוף" ו"הנוקמים: סוף המשחק" מגלם אותה השחקן דון צ'ידל.

חטיבת הראל

חטיבת הראל (חטיבה 10, חטיבה 164, חטיבה 786, חטיבה 395 ושוב חטיבה 10) היא חטיבת שריון השייכת לעוצבת סיני. בעבר חטיבת פלמ"ח, אשר הוקמה בהרי ירושלים ב-16 באפריל 1948, מיד לאחר מבצע נחשון, והורכבה מגדודי הפלמ"ח שלחמו אז באזור במסגרת המבצע. היא מילאה תפקיד מרכזי בכל המבצעים ההתקפיים בחזית, עד הבקעת פרוזדור ירושלים, ביסוסו והרחבתו. מפקדיה במהלך מלחמת העצמאות היו יצחק רבין ויוסף טבנקין.

עם התבססות צה"ל לאחר המלחמה נהפכה החטיבה לחטיבת חי"ר מילואים - חטיבה 10. החטיבה לחמה במבצע קדש. לאחר מלחמת סיני, בשנות השישים, הוסבה חטיבה 10 הראל לחטיבה ממוכנת עם גדוד שריון ושני גדודי חרמ"ש. במלחמת ששת הימים (יוני 1967) לחמה החטיבה בקרב על ירושלים בפיקודו של אורי בן ארי. בתחילת שנות השבעים הוסבה לחטיבת טנקים מלאה. במלחמת יום כיפור לחמה החטיבה בסיני (כחטיבת שריון 164) כחלק מאוגדה 252 תחת פיקודו של אברהם ברעם ובהמשך תחת פיקודו של ברוך הראל (פינקו), וסיימה את המלחמה בגזרה המצרית בק"מ ה-101, למרגלות ג'בל עתקה ובנמל עדביה. בהמשך הועלתה לרמת הגולן ופעלה שם עד לסיום הלחימה בגזרה הסורית. במלחמת שלום הגליל (כחטיבת שריון 786) תחת פיקודו של יצחק בריק, גויסה לגזרת רמת הגולן. לאחר סגירתה של חטיבה 786 הועבר השם "הראל" לחטיבת השריון 395, עד שנסגרה אף היא. בשנת 2003 הועבר השם "הראל" לחטיבת השריון 213, שאף מספרה שונה למספר המקורי של חטיבת "הראל", 10. החטיבה הפכה להיות חלק מעוצבת עמוד האש בפיקוד הצפון של צה"ל. בשנת 2014 עברה החטיבה להיות חלק מעוצבת סיני. גדוד ההנדסה של החטיבה גויס למבצע "עמוד ענן". בשנת 2014 גויסה החטיבה למבצע "צוק איתן" ופעלה בקרבות ההגנה במרחב עוטף עזה.

את הנחלת מורשת החטיבה לדורותיה, מתש"ח, עוד טרם הקמתה הרשמית, ואילך, מובילה עמותת הראל (ע"ר), שהוקמה בשנת 1987 על ידי מפקדים מחטיבה 10 "הראל" ממלחמת ששת הימים, בראשם אורי בן-ארי ז"ל, שהיה מ"פ א' בחטיבת פלמ"ח "הראל", ושב לפקד על חטיבת "הראל", הפעם כחטיבה 10 הצה"לית, ערב מלחמת ששת הימים. העמותה מקיימת פעילויות שונות וכן מפעילה את קבוצת הפייסבוק הציבורית "חטיבת הראל לדורותיה וחבריה", המונה מעל 1,700 חברים. בראש העמותה עומד כיום סא"ל (מיל.) ד"ר נחום ברוכי, שהיה מ"פ בגדוד חרמ"ש 106 בחטיבה 10 "הראל" במלחמת ששת הימים.

חייל

חייל הוא כל אדם שהתגייס לשורותיו של צבא של מדינה ריבונית בשירות חובה, בשירות קבע או בשירות מילואים.

חיל השריון

חיל השריון הישראלי (בראשי תיבות: חש"ן) הוא החיל המתמרן העיקרי בזרוע היבשה של צבא הגנה לישראל ומבסס את עיקר כוחו על טנקי מערכה.

צבעה של כומתת החיל הוא שחור ואילו צבעי הדגל של חיל השריון הם ירוק ושחור. בסמל החייל, הקבוע על הכומתות, מופיע טנק קרומוול - מראשוני הטנקים שהרכיבו את החיל. סיסמתו של החיל היא '"האדם שבטנק ינצח".קצין שריון ראשי הנוכחי הוא תת-אלוף אוהד נג'מה.

חיל רגלים

חיל רגלים (בראשי תיבות: חי"ר) הוא החיל העתיק ביותר ובדרך כלל הגדול ביותר בחילות הלוחמים בצבא המודרני. שמו של חיל זה נובע מאופן התקדמותו של החייל בשדה הקרב הנעשית ברגל. חימושו העיקרי של רגלי מודרני הוא רובה או נשק אחר שמתאים להפעלה על ידי לוחם בודד או לכל היותר קבוצה קטנה של לוחמים.

חיל שריון

חיל השריון (בראשי תיבות: חש"ן) הוא אחד מארבעת חילות השדה העיקריים בחילות העולם, יחד עם חיל הרגלים, חיל ההנדסה וחיל התותחנים (בצה"ל קיים חיל שדה חמישי - חיל האיסוף הקרבי). עיקר תפקידו של חיל השריון הוא הפעלת טנקים - כלי רכב קרביים משוריינים זחליים החמושים בתותח ומקלעים, ומשלבים בין יסוד התמרון (ניידות), כוח אש ושרידות (הגנה).

היחידה הלוחמת הבסיסית בחיל השריון היא הטנק (על צוותו). יחידה בסיסית זו פועלת בשדה הקרב במסגרות גדולות יותר: מחלקה, פלוגה, גדוד, חטיבה ואוגדה. גודל היחידה הלוחמת נגזר מקלות השליטה בה ומהשטח אותו היא מסוגלת לכסות. במבצע קדש, למשל, כשלא לכל הטנקים היו עדיין מכשירי קשר, פלוגה הורכבה מארבע מחלקות של ארבעה טנקים כל-אחד. במלחמת יום הכיפורים, הגודל התקני של פלוגת טנקים בצה"ל היה כבר אחד-עשר טנקים.

חיל השריון נחשב לחיל בעל חשיבות מכרעת בשדה הקרב.

חיל השריון הופיע לראשונה במלחמת העולם הראשונה בה השתמשו הבריטים בכמה עשרות טנקים כדי לפרוץ את מערכי החי"ר המחופרים בשוחות. חיל השריון דחק בהדרגה את חילות הפרשים החוצה מהזירה. עד מלחמת העולם השנייה התפתחו הטנקים בעיקר ללוחמה נגד חי"ר (הדגש היה על שריון וריבוי מקלעים, כאשר התותח הראשי היה קטן יחסית) ומטרת חיל השריון הייתה פריצת מערכי האויב והכרעת הקרב.

ברם, כאשר אדולף היטלר עלה לשלטון בגרמניה, הוא החל בבנייה מסיבית של טנקים (בעיקר מסוג פנצר) ומשחיתי-טנקים כדי לכבוש בקלות את אירופה ולהכניע את חילות השריון האירופאים. מהפכת השריון התאפשרה הודות לפיתוחים טכנולוגיים כדוגמת טבעות צידוד, שאפשרו מיקום התותח על-גבי צריח מצטודד, מטען חלול, שאפשר לטנק יכולת לחדור ביצורי בטון (וטנקים אחרים), תותח 88 מ"מ, ועוד.

בעקבות הצלחת השריון הגרמני ב-1940, הקימו צבאות בעלות הברית חילות שריון ענקיים שהתנגשו בקרבות הטנקים הגדולים בהיסטוריה. הקרב הבולט ביותר בזמן זה ובעצם קרב השריון הגדול ביותר בהיסטוריה הוא קרב קורסק שהתרחש ב-1943, בו ניצחו הכוחות הסובייטים את צבא היטלר וציינו פרק חדש בתולדות חיל השריון בכך שהם קבעו את תפקידו המרכזי של חיל השריון ב-40 השנים הבאות: השמדת חיל השריון של האויב. תוצאה ישירה מכך היה מרוץ חימוש שבו עובה השריון של הטנק, קליבר התותח הראשי גדל ופותחו סוגי חימוש חדשים.

צבא ההגנה לישראל הדגים באופן מוחץ את חשיבות חיל השריון להכרעת המערכה כאשר ניצח את צבאות ערב (שהיו בעלי יתרון מספרי, ולעיתים גם בעלי יתרון בחימוש) בסדרה של מלחמות, ובהן מבצע קדש שבו הובקעו מערכי חי"ר בשטח פתוח, מלחמת ששת הימים שבה הובקעו מערכי חי"ר ושריון מחופרים ומלחמת יום כיפור שבה התרחשו קרבות שריון-בשריון הגדולים בעולם מאז מלחמת העולם השנייה.

מצביאי שריון ישראלים זכו להערכה רבה על תמרוניהם המזהירים בסיני וברמת הגולן. האלופים ישראל טל ("טליק") ומשה ("מוסה") פלד אף זכו להנצחה בקיר "מצביאי השריון הטובים בהיסטוריה" במוזיאון השריון בוושינגטון.

מעמדו של חיל השריון דעך במקצת בעקבות הופעת הנשק האנטי-טנקי המתקדם, בעיקר טילי נ"ט אישיים ומסוקי קרב שהתמחו בציד טנקים מהאוויר. מאז תחילת שנות ה-70 של המאה ה-20, הדוקטרינה השלטת בצבאות מערביים היא הקרב המשולב בו פועל חש"ן לצד חי"ר, הנדסה קרבית, ארטילריה ועוד גורמים מסייעים.

במלחמת עיראק (2003) הדגים צבא ארצות הברית גרסה עדכנית של הקרב המשולב, בשם קרב התקדמות, בו דיוויזיית חי"ר השיגה קצב התקדמות של עד 200 ק"מ ליום, כאשר המודיעין הקרבי ומרבית ההתקלויות מנוהלים בידי גדוד סיור חש"ן.

כיום חיל השריון בצה"ל עוסק בעיקר בבניין הכח, הכשרת צוותי ומפקדי טנקים ושריון, אימונם והחזקת הטנקים. בעבר הייתה בצה"ל מפקדת גייסות השריון שהייתה אחראית על לוחמת הטנקים ומאוחר יותר פורקה וסמכות הפעלת הטנקים בשדה הקרב והפיקוד עליהם עברו לחטיבות והאוגדות השונות של צה"ל.

טנק

טנק הוא רכב קרבי משוריין המיועד לפגוע בכוחות אויב יבשתיים באש ישירה. הטנק המודרני הראשון יוצר בבריטניה במהלך מלחמת העולם הראשונה. האנגלים נתנו לטנק את שמו (Tank), שפירושו באנגלית "מְכָל", בשל רצונם להטעות את האויב, ולא, כפי שחושבים לעיתים בטעות, על שום דמיונו לחבית מים. כמעט כל הטנקים נעים באמצעות מזקו"ם ("זחלים") ובעלי צריח החמוש בתותח ומקלעים.

לטנקים תפקיד חשוב בכל עימות משמעותי אשר נערך מעת כניסתם לשירות בצבא הבריטי, וביתר שאת מאז מלחמת העולם השנייה ועד היום. בתחילה יועד להם תפקיד מסייע לחיל רגלים. בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 פותחה באירופה על ידי היינץ גודריאן ואחרים תורת לחימה מודרנית לכוחות משוריינים כחיל עצמאי. יישומה המוצלח של התורה במסגרת הבליצקריג הגרמני תרם לפיתוחה של תורת השריון המודרנית.

מגן

מָגֵן הוא כלי הגנה העשוי מלוח עץ או מתכת. המגן מיועד לבלום התקפות אויב מרוב כלי הנשק, בהם מטר חצים ומכות חרב או גרזן. על הלוחם האוחז במגן היה לכוונו כך שיבלום את ההתקפה - מגן טוב יכול היה לבלום את רוב סוגי ההתקפות ברוב כלי הנשק. המגינים מגוונים בצורתם, גודלם ובחומרים מהם הם עשויים, והם משתנים בין אזורים שונים ותקופות שונות.

מפקד גדוד

מפקד גדוד או בקיצור מג"ד, הוא תפקיד של קצין בצה"ל, העומד בראש גדוד לוחמים[דרושה הבהרה] בחי"ר, שריון, הנדסה קרבית, איסוף קרבי, תותחנים או יחידה מובחרת. בצה"ל מתייחס מונח זה למפקד יחידה הכפופה לחטיבה או לאגד. דרגתו של מפקד הגדוד היא בדרך כלל דרגת סגן-אלוף והוא גם השתלם בקורס מפקדי גדודים.

מפקד גדוד הוא הרמה השיפוטית הנמוכה ביותר בעלת סמכויות של "קצין שיפוט בכיר".

מפקד פלוגה

מפקד פלוגה או בקיצור מ"פ (קרי: מם פא), הוא תפקיד אשר ניתן לקצינים בצה"ל בדרגת סרן או רב-סרן, על מנת למפקד על פלוגת לוחמים.

בצה"ל מתייחס מונח זה למפקד יחידה הכפופה לגדוד חי"ר, שריון, הנדסה קרבית, איסוף קרבי חטיבת החילוץ ויחידות מובחרות. בחיל התותחנים ובמערך ההגנה האווירית מכונה מפקד הפלוגה מסו"ל (מפקד סוללה). דרגתו של מפקד הפלוגה היא בדרך כלל דרגת סרן, לעיתים רב-סרן ולעיתים נדירות יותר סגן. מפקד פלוגה לרוב השתלם בקורס מפקדי פלוגות, ולעיתים נדירות יותר הוא גם בוגר תואר ראשון מהמכללה לפיקוד טקטי.

בחילות היבשה, למפקד פלוגה לוחמת כפופים ארבעה קצינים: סגנו ושלושת מפקדי המחלקות שתחתיו. לסגנו יש לרוב דרגת סגן ולמפקדי המחלקות יש דרגת סגן משנה. לרוב מפקד פלוגה אחראי על אחד עשר כלי רכב קרביים ועל כלי רכב מנהלי אחד. רכב קרבי ראשון (טנק, תותח מתנייע או נגמ"ש) הוא רכב בפיקודו הישיר. הוא משמש אותו ואת צוות החיילים הפשוטים הקרובים לו ביותר. השני של הצוות הישיר של סגנו ותשעת הנותרים מתחלקים כל בשלשות בין המחלקות. בכול מחלקה יש רכב קרבי אחד בפיקוד ישיר של מפקד המחלקה, אחד לסמל המחלקתי ואחד לאחד ממפקדי הכיתות. את הרכב המנהלי מפעילים רב הסמל הפלוגתי, סגנו ונהגו.

התקן לצוות טנק בצה"ל הוא ארבעה חיילים. לכן מפקד פלוגת שריון לוחמת אמור לפקד על 44 לוחמים (כולל עצמו) ועוד צוות מנהלי קטן. בחיל התותחנים המצב דומה לזה שבשריון. בנגמ"ש של חיל רגלים יכולים להיות בין שישה ל-12 חיילים. לכן מפקד פלוגת חיל רגלים לוחמת יפקד על 66 עד 131 לוחמים וצוות מנהלי קטן.

צבים

צבים (שם מדעי: Testudines) היא סדרה של זוחלים דיאפסידים ובעלי שריון כבד החיים במים מתוקים, בים וביבשה. קיימים כ-250 מינים שגודלם נע מ-8 סנטימטרים (3.1 אינץ') עד 2.74 מטרים (9.0 רגל) ומשקלים מקילוגרמים בודדים ועד ל-900 קילוגרם (2,000 ליברות). המאפיין הבולט שלהם הוא שריון כבד המכסה את הגב והגחון.

בעבר נחשבו לחלק מסדרת האנפסידה אך כיום משויכים לקבוצה הנכחדת ברובה Pantestudines, הקרובה לזאורופטריגיים.

רכב קרבי משוריין

רכב קרבי משוריין (בראשי התיבות: רֶקֶ"ם) הוא רכב בעל מיגון ושריון לכלי רכב שמשמש ללחימה או לתמיכת לחימה.

שריון
תת-ערכים התפתחות השריוןשריון גוףקסדהמגן Kurfurst Otto Heinrich, Pfalzgraf bei Rhein by Wendelin Boeheim.jpg
סוגי שריון שריון עור • שריון ברונזה • שריון קשקשים • שריון טבעות • שריון רצועות • שריון מקטעים • שריון שרשראותשריון קיראסשריון לוחותשריון לוחות גותישריון לוחות מקסימיליאן
ראו גם חיל הרגליםחיל הפרשיםאביררכב קרבי משורייןחיל השריוןאמצעי לחימה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.