שרונה (מושבה)

שָׁרוֹנָה[1]גרמנית: Sarona; הגייה: זָרוֹנָה) הייתה המושבה הרביעית שהקימו הגרמנים הטמפלרים בארץ ישראל, במחצית השנייה של המאה ה-19. המושבה הוקמה ארבעה קילומטרים צפונית ליפו, ואחרוני בתיה שוכנים מאז בתל אביב-יפו בין שדרות שאול המלך מצפון, דרך בגין במזרח, רחוב הארבעה מדרום ורחוב לאונרדו דה וינצ'י ממערב. מקצתם נמצאים היום בתוך בסיס הקריה. המרחב החקלאי של שרונה השתרע לכיוון מזרח על שתי גדותיו של ואדי מוסררה, לשם חציתו בכלי אופן נעזרו בגשר שרונה על מעבר מוסררה, בצפון מזרח לפחות עד פרדס גולדברג ובמערב משני צידי רחוב אבן גבירול של ימינו ועד נחל הירקון.

בתחומה של המושבה התמקמו ברבות הימים מוסדות השלטון הבריטיים, ולאחריהם מוסדות השלטון של מדינת ישראל באזור המכונה "הקריה". מאז שוכנים בחלקה הצפוני מתקני צבא, משרדים ממשלתיים ועד 2017 שכנו שם גם אולפני רשות השידור. ובחלקה הדרומי - מדרום לרחוב קפלן התבצעו עבודות שימור כחלק מתוכנית פיתוח של האזור. הרחובות המרכזיים של המושבה הם הרחובות קפלן ודוד אלעזר של ימינו, הניצבים זה לזה ויוצרים את צורת הצלב שאפיינה את תכנון המושבות הטמפלריות.

שרונה (יישוב לשעבר)
Sarona
טריטוריה המנדט הבריטי  המנדט הבריטי
מחוז לוד
נפה נפת יפו
שפה רשמית גרמנית
תאריך ייסוד 1871
סיבת נטישה לחץ המחתרות היהודיות בעקבות היוודע ממדי השואה
תאריך נטישה 1945~
יישובים יורשים הקריה, תל אביב
דת טמפלרים
אוכלוסייה
 ‑ ביישוב לשעבר 428 (1939)
קואורדינטות 32°04′21″N 34°47′12″E / 32.072391666667°N 34.786619444444°E 
אזור זמן UTC +2
http://www.sarona4u.co.il
(למפת תל אביב רגילה)
Tel Aviv map-plain
 
שרונה
שרונה

הקמת המושבה

The Sarona Templer Settlement taken between 1898 and 1946
שרונה, במחצית הראשונה של המאה ה-20
Jaffa Oranges
חותם ששימש את הטמפלרים לסמן את מותג התפוזים הידוע "תפוזי Jaffa", על שם פרדסי ונמל יפו, פרי פרדסים ששגשגו, בין השאר, גם בשרונה ובווילהלמה
מרכז המבקרים - שרונה 1
מרכז המבקרים - שרונה
Memorial plaque of the Hagana in Sarona, Tel Aviv
שלט זיכרון לארבעת לוחמי ההגנה שנפלו בהתקפה על המחנה הבריטי בשרונה
שבשבת - שרונה 1
דגם של משאבת רוח בפרויקט שחזור המושבה הטמפלרית
Safe room door in Sarona Compound
דלת הפלדה של חדר הכספת בשרונה, בו הוחזקו שטרות הכסף הראשונים של ישראל
תחנת משנה "הקריה", תל אביב
תחנת משנה של חברת החשמל בשרונה, בתכנון אדריכל ירון כ"ץ
PikiWiki Israel 46147 Sarona Market
שרונה מרקט
שרונה בלילה - 1
שרונה בלילה
Haim Hefer memorial bench (2)
ספסל בגן המוזיקה במתחם שרונה המשמיע שירי אהבה של חיים חפר כשמתיישבים עליו

שרונה הוקמה על ידי הדור השני של בני המושבה הגרמנית ביפו שביכרו חיי חקלאות על חיי עיר. שמה ניתן לה על ידי מייסדה בשל מיקומה בדרום שפלת השרון. באוגוסט 1871 נרכשו 600 דונם אדמה ממנזר יווני ליד יפו ובאוקטובר אותה שנה הונחה אבן הפינה למושבה. במקום הוקמה מושבה חקלאית, שנבנתה במתכונת קלאסית של כפרים בדרום גרמניה. בתים אלה היו לרוב חד קומתיים, וכללו עליית גג וקומת מרתף למשרתים. חומר הבנייה היה מקומי, ולכן רוב הבתים נבנו בכורכר (בניגוד לבתי המושבה הגרמנית בירושלים למשל, שבתיה בנויים אבן גיר). הטמפלרים הביאו לארץ ישראל שיטות חקלאיות מודרניות וכלים חקלאיים מודרניים.

שני המגרשים בצומת המרכזי, הצפוני, של המושבה הוקצו למבני ציבור: בית קהילה ובית העם, וכן בית בד, יקב גדול, וכשלושים בתי מגורים. סביב המושבה הבנויה השתרעו אלפי דונמים של שדות חקלאות, בהם גידלו הטמפלרים מטעי הדרים, כרמים, עצי זית, חיטה ועוד. את המושבה מדד ותכנן בן העדה תיאודור זנדל. תכנון המושבה נעשה בצורת צלב: הרחוב הראשי כריסטוף הופמן (היום דוד אלעזר) ודרך הים (כיום רחוב קפלן).

יחסי הקהילה עם היישוב העברי עד מלחמת העולם הראשונה היו תקינים. המתיישבים הגרמנים אף העסיקו בחליבה יהודים על מנת שמוצרי החלב והגבינה שלהם יהיו כשרים ויוכלו להמכר ליהודי יפו.[2]

בשנות ה-90 של המאה ה-19 דווח כי שרונה מיושבת 270 נפשות.[3]

מלחמת העולם הראשונה

ערב מלחמת העולם ובמהלכה ניכרה מתיחות בין הטמפלרים תושבי שרונה לבין בני היישוב העברי, בשל החסות שקבלו תושבי יפו ותל אביב מרוסיה הצארית, אויבתה של גרמניה, והתלקחו עימותים בין בני הנוער.

בפרוץ המלחמה התגייסו רבים מבני המושבות לצבא הקיסרי, והמושבות שימשו בסיס לסוכני ריגול ותעמולה גרמנים. בנובמבר 1917 טרם צלח חיל המשלוח המצרי של הבריטים את הירקון וקו שתי העוג'ות התייצב, נעמדו זה מול זה הכוחות הבריטיים מדרום לנהר וכוחות הצבא העות'מאני מצפון לו, והוא עדיין נהר במלוא עוצמת ספיקתו, שני רק לנהר הירדן, ונחשב למכשול טבעי משמעותי. חיל המשלוח נזקק לחומרי גלם ולשטח היערכות על מנת להרכיב את הציוד לצליחת הירקון, ולשטחי אימון בהפעלת הציוד. מכיוון שהיה חשש כי המשמרות הטורקים שסיירו לאורך הירקון יגלו את ההכנות, הרחיק הפיקוד הבריטי של חיל המשלוח את זירת ההכנות וההצטיידות לצליחה עד לשרונה, וזאת אף על פי שהטמפלרים, אזרחי האימפריה הגרמנית, נחשבו נתיני אויב. בסופו של דבר נשלחו הגברים, יחד עם שבויי מלחמה גרמנים, רובם למחנה המעצר בסידי בישר, חלקם גם למעדי ולטורה. [4] בינואר הואשמו התושבים שנותרו בריגול והועברו זמנית למושבה הגרמנית ביפו. ביולי 1918 החליטו השלטונות הצבאיים הבריטים לגרש גם 850 נשים, ילדים וזקנים מקהילת הטמפלרים למלון-בית ההבראה לשעבר "אל-חיאת" בחלוואן, שם נשארו למשך שנתיים. בתחילת שנת 1920 נשלחו ממצרים 270 טמפלרים לטירה בבאד מרגנטהיים בווירטמברג.[5] החל משנת 1920 הורשו הטמפלרים לחזור לארץ ישראל.

תחילה נאספו מתושבי המושבה עצים ושטיחים לבניית אסדות הצליחה. מהעצים נבנו סירות קלות, ורפסודות בצורת מסגרות עץ מרופדות בשטיחים[6] על מנת להחריש את צעדי החיילים על גבי הרפסודה. באזור "באסה", צפונית ליפו, הייתה בִּיצָה[7] ושם התאמנו השייטים בהפעלת הציוד. אחרי אימונים אחדים, הוחבאו הרפסודות בפרדסי שרונה עד ליום הצליחה. בשלב מאוחר יותר בשנת 1918 הפקיעו השלטונות הבריטיים את רכוש הטמפלרים כולל בתיהם. הם הוחזרו להם בשנת 1925. שרונה שימשה ב-1918 גם בסיס לטייסת 113 מכנף 5 ויחידת בלוני תצפית של הבריגדה הארצישראלית של גייסות התעופה המלכותיים (Royal Flying Corps), לימים חיל האוויר המלכותי הבריטי.

תקופת המנדט

בתקופת המנדט חל גידול ניכר בהיקף והבניה ובסגנון הבנייה הבינלאומי, ובני הדור השני והשלישי העדיפו לבנות את בתיהם במושבה בסגנון זה. האוכלוסייה ביישוב גדלה והגיעה ערב המלחמה ל-428 תושבים. כלכלת המושבה התרחבה מחקלאות לעיבוד תוצרת חקלאית, תעשייה זעירה ומקצועות חופשים. המושבה הוכרזה כמועצה מקומית ב-1925. נחנך בית הספר לילדי שרונה (להוסב לבית היולדות הקריה). בשנות המצוקה שלאחר המלחמה רכשו יהודים קרקעות באזור. שרונה הייתה המתקדמת בין מושבות הטמפלרים בארץ.

עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה חל גידול במספר חברי המפלגה הנאצית בארץ, במרץ 1933 הוקמו שני סניפים של המפלגה הנאצית: בחיפה ובשרונה-יפו. עם חקיקת חוקים נאציים בגרמניה נגד בתי מסחר יהודיים, הטיל היישוב העברי חרם על התוצרת הטמפלרית.

מלחמת העולם השנייה

עם תחילת המלחמה ולאחר גיוס הגברים לצבא הגרמני נותרו בשרונה 383 תושבים. הבריטים הפכו את המושבה למחנה מעצר, מחנה 4, שעליו שמרו כ-100 נוטרים יהודים וקצינים בריטים. בית החולים הגרמני ביפו על צוותו, בני משפחת וגנר הועברו למחנה. עם ההדרדרות הצבאית במצב בעלות הברית בחזיתות הוגלו חלקם לאוסטרליה ולגרמניה במסגרת חילופי אזרחים. בנובמבר 1943 ביטל הנציב העליון את קיומה של המועצה המקומית. כ-15 מתושבי שרונה שהתגייסו לצבא הגרמני נהרגו במלחמה. לקראת סוף המלחמה נותרו בשרונה כ-40–50 תושבים שרוכזו במספר מבנים.

לאחר מלחמת העולם השנייה

בתום המלחמה הפך המקום למחנה צבאי בריטי. הטמפלרים שנכלאו הורשו לשוב לבתיהם. בלחץ המחתרות הלכה ופחתה הנוכחות הגרמנית בארץ ישראל לאחר היוודע ממדי השואה, ולאחר שגוטהילף וגנר, אחד המנהיגים הבולטים בשרונה הוצא להורג על ידי הפלמ"ח, עזבו רובם הגדול את הארץ. שלוש המחתרות התקיפו את בסיס שרונה:

עיריית תל אביב הציבה שלט לזכר ארבעת הנופלים, ברחוב אוסוואלדו ארניה במתחם שרונה.

ב-16 בדצמבר 1947 העבירו הבריטים את המחנה ליישוב העברי וכבר למחרת נערך בשטח המושבה טקס הנפת דגל עברי בנוכחות קהל וחיילי ההגנה.[8] בינואר 1948 רכשה הסוכנות היהודית 21 מטוסים שהוצאו מכלל שימוש והעבירה אותם ליקב הטמפלרי בשרונה והשמישה אותם כחלק מחיל האוויר שבדרך. עיריית תל אביב הציבה ליד היקב לשעבר, שלט זיכרון לזכר הפעולה הזאת.

בשרונה הוקם שירות המשוריינים בפברואר 1948, וחטיבת גבעתי בדצמבר 1947.

במרץ 1945 הפקיעה עיריית תל אביב, על פי סמכות שהוענקה לה על ידי הנציב העליון חלק מקרקעות שרונה לצורך הקמת בית חולים עירוני. במרץ 1947 חתמה עיריית תל אביב על הסכם עם תושבי שרונה לרכישת אדמות המושבה. ההסכם הותנה באישור השלטונות הבריטיים, אשר סירבו לתת אישור כזה ובמקום זאת הפקיעו את כל הקרקעות של שרונה בהתאם לצו להפקעת נכסי אויב, לצורך קבלת פיצויים מגרמניה על נזקי מלחמת העולם השנייה. ב-20 בינואר 1948 רכשה עיריית תל אביב את קרקעות שרונה מהאפוטרופוס הבריטי על נכסי אויב. במסגרת הסכם השילומים, דרשה גרמניה שישראל תפצה את הטמפלרים על רכושם שהופקע. בעקבות זאת נחתם ביוני 1962 הסכם פיצויים ובשנת 1966 הושג הסכם בין הטמפלרים באוסטרליה ובגרמניה על חלוקתם. הפיצויים על שרונה הועברו בפועל החל משנת 1969.[9]

לאחר קום מדינת ישראל

לאחר קום מדינת ישראל הפכה שרונה בהשפעתו הישירה של דוד בן-גוריון לקריית הממשלה, היא "הקריה". ב-1955 עבר המטכ"ל מרמת גן לקריה. בחלקה הדרומי התמקמו משרדי הממשלה. במבנה בית הספר של המושבה הוקם בית יולדות (הוא בית היולדות הקריה), ששימש כבית היולדות המרכזי של אזור תל אביב, ונסגר ונהרס ב-1997. במשך עשרות שנים שימשו הבתים הישנים את הממשלה, את המטה הכללי ואת צה"ל, עד שבלחץ גופים ירוקים והמועצה לשימור אתרים הוחלט לשחזרם ולשמרם. ספריית מחנה רבין ששכנה ברחוב דוד אלעזר נהרסה לצורך הזזת בית העם. בחודש יולי 2015 נפתח השוק המרכזי של שרונה.

בינוי ושימור מתחם שרונה

בספטמבר 1978, בעקבות החלטת ממשלת ישראל להעביר את משרדי הממשלה שעוד נותרו בקריה, מונתה ועדת היגוי לתכנון דרום הקריה - שטח בן כ-190 דונם שתחום בין הרחובות קפלן, בגין, החשמונאים/הארבעה ולאונרדו דה וינצ'י.

ביוני 1980 בחרה ועדת ההיגוי בתוכניתו של האדריכל קלמן כ"ץ, אשר הציעה אזור מבונה של שימושים מעורבים, התוחמים כיכר מרכזית ופארק עירוני רחב ידיים. המרחב העירוני שנוצר יועד להולכי רגל בעוד תנועת וחניית כלי הרכב היא תת-קרקעית. בשנים שלאחר אישור התוכנית, גדל הצורך בשטחי משרדים, מסחר ומגורים במרכז תל אביב וכן השתנתה התפיסה התכנונית לגבי שימור, כאשר מעבר להכרה בערכו התרבותי, נתפס השימור כמנוף להחייאה ולפיתוח של מרקמים היסטוריים.

כפועל יוצא מתפיסה זו, הוחלט על שימור נרחב של מבני המושבה שרונה. בעקבות כך, ועל מנת להתאים את התוכנית למציאות העירונית המתפתחת, הוכנה על ידי האדריכל קלמן כ"ץ תוכנית מפורטת חדשה, תא/3000, אשר קיבלה תוקף בספטמבר 2006. תוכנית זו כוללת אזור מבונה של שימושים מעורבים בשטח עיקרי של 499,000 מ"ר, התוחם פארק אורבני שבו מבנים לשימור. ייחודו של הפרויקט בשילוב שנעשה בו בין בנייה חדשה וגבוהה בהיקף רחב, לבין שימור מבני המושבה שרונה בתוך ריאה ירוקה משמעותית, וכן בפיתוח מערכת יחסים ידידותית מבחינה אורבאנית בין שני המרקמים. בתוכנית המקורית שהכין אדריכל קלמן כ"ץ קיים מרחב עירוני פתוח, גדול, ירוק ומוטה הולכי רגל, המוקף בדופן עירונית של שימושים מעורבים. הדופן העירונית, ההולכת ונבנית היום, אמנם גבוהה יותר ויקרה יותר אבל עדיין חובקת מרחב עירוני גדול ופתוח. הפארק האורבני שבתוכנית המקורית, שלאורך השנים גרר ויכוחים, התלבטויות, היבטים תרבותיים ושיקולים כלכליים, ידע בסופו של דבר להכיל גם את הבניינים הישנים-החדשים של שרונה.

בתחילת שנות האלפיים הצבא התפנה מהאזור הדרומי של הקריה. ב-2005 הוזזו חמישה בתים שעמדו לאורך רחוב קפלן בסגנון הבנייה הטמפלרי כשלושים מטרים ממקומם כדי לאפשר את הרחבתו של הציר הסואן.

ב-2012 החלו עבודות הקמת פארק שרונה בתכנון משרד אדריכלי נוף דן צור ליאור וולף. באותה העת גם החלו עבודות שימור מבנים מסיביות של שרונה, על ידי משרד אדריכלים בר אוריין והאדריכל אמנון בר אור. בשנת 2014 נפתח המתחם מחדש בשם: גני שרונה לקהל הרחב. במבני הטמפלרים יש מגוון מסעדות, חנויות בוטיק ומוזיאונים. לאחר מאבק ממושך מצד ארגוני הירוקים לשמר את אנטנת המוסד ההיסטורית ששימשה את המוסד בשנותיה הראשונות של המדינה הוחלט לשפץ ולשמר את האנטנה במתחם. בחלק הדרומי של המתחם נמצאים שלושה מגדלי שרונה, פרויקט מגורים שבקומות הקרקע שלו נפתח ביולי 2015 שוק שרונה. אולפני רשות השידור הנמצאים בצידו המערבי של המתחם תופסים כ-% 30 משטח המושבה ועומדים לפני פינוי לטובת פרויקט נדל"ן. בסיס מחנה רבין בחלקה הצפוני תופס 10% משטח המושבה. מרכז המבקרים של שרונה הוקם במבנה חדש ששוחזר במדויק לפי הדגם של האיטליז המשפחתית שהייתה במושבה. בין שני היקבים הטמפלרים בסוף רחוב דוד אלעזר יש מנהרה תת-קרקעית החצובה בסלע הכורכר ונקראת "מנהרת הטמפלרים".

החל מהעשור השני של המאה ה-21 פועלים בשרונה מתחם חנויות ושרונה מרקט כמרכזי מסחר ומשרדים. שרונה מרקט הוא שוק בחלק הדרומי של שרונה, שפועל תחת חברת גינדי החזקות וכולל עשרות דוכנים, חנויות, מסעדות, בתי קפה ועוד, מתחת לשלושה מגדלי מגורים. מתחם שרונה הוא מתחם המורכב מכ-30 מבנים לשימור. בכל בניין מאחד עד ארבע חנויות, מסעדות ועוד. בעלות המבנים במתחם מחולקת לשני חלקים. בחלק המזרחי שולטת משפחת אירני ב-50% וחברת רוגובין (שנמצאת בבעלותה המלאה של משפחת רוגובין, אך נמצאת בניהולה של מנכ"ל החברה מולי אייזנברג) שולטת ב-50% מהחלק מהמזרחי.

בחלק המערבי שולטת ב-50% קבוצת "אמטא" בבעלות: ריט 1, מידאס השקעות בנדל"ן, מתי דב ואייל חומסקי.

שתי הקבוצות - המערבית והמזרחית - הקימו יחד את החברה לניהול שרונה שמנהלת את המתחם. בראש החברה עומדת המנכ"לית גאלה בנסימון.

ב-8 ביוני 2016 אירע פיגוע הירי בשרונה מרקט, שבו נרצחו על ידי מחבלים פלסטינים ארבעה בני אדם ו-16 נפצעו.

אתרים לשימור במושבה שרונה

Ovedc sarona 01

באר אנטיליה משוחזרת ברחוב הארבעה

שרונה - בית המרקחת ממלוק

בית המרקחת "ממלוק" ברחוב דוד אלעזר

אנטנה - הקריה 1

אנטנת "המוסד" המשוחזרת

מבנים מפורסמים במושבה שרונה

בניין טמפלרי ברחוב קפלן2

בית העם הטמפלרי בשרונה לקראת הזזתו לטובת הרחבת הכביש

בית היקב הטמפלרי - שרונה

היקב הטמפלרי. בקום המדינה שימש המבנה את המדפיס הממשלתי, ומאוחר יותר היה למחסן של משרד הביטחון. לאחר עבודות השימור במתחם הפך למוזיאון "מנהרת הטמפלרים"

Friday Morning in Sarona, Tel Aviv IMG 0909

בית הדואר הטמפלרי ברחוב קפלן פינת רחוב דוד אלעזר

Beytbadtempler

מוזיאון בית הבד הטמפלרי

תמונות בתים משופצים ומשוחזרים

ביום

Sharona02
Sharona03
Sharona04
Sharona05
Templar buildings in the Sharona colony on Kaplan Street 2
Sarona, Tel-Aviv05
PikiWiki Israel 1028 offices buildings בנייני משרדים
Sarona1

בלילה

Sarona55
Sarona66
Sarona77
Sarona33

ראו גם

לקריאה נוספת

  • יוסי בן ארצי, מגרמניה לארץ הקודש - התיישבות הטמפלרים בארץ-ישראל, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1996.
  • ניר מן, "מסתרי אוצר הזהב במחנה המטכ"ל", ידיעות אחרונות – שבעה ימים, 23 בינואר 2004, עמ' 32–38 ו-90.
  • ניר מן, שרונה בשנות המאבק 1939–1948, ירושלים : יד יצחק בן-צבי והעמותה לחקר כוח המגן על-שם ישראל גלילי, 2009.
  • ניר מן, "היי שׂרונה" (גילוי מכלי המזקקה), ידיעות אחרונות – 24 שעות, 24 ביוני 2008, עמ' 4.
  • ניר מן, "אהבת הקצין הגרמני", מוסף הארץ, 1 במאי 2009, עמ' 46–48.
  • ניר מן, "המגילה הגנוזה" (גילוי מגילת בית הספר הטמפלרי), מעריב – זמן תל אביב, 15 במאי 2009 עמ' 34.
  • ניר מן, "נחנכה אנטנת 'המוסד' בקריה", מקור ראשון, 10 באוקטובר 2010, עמ' 16.
  • ניר מן, הקריה בשנות כּינוּנה 1948–1955, ירושלים: כרמל והמרכז לחקר כוח המגן מייסודו של ישראל גלילי, 2012.
  • Helmut Glenk, From Desert Sands to Golden Oranges: The History of the German Templer Settlement of Sarona in Palestine 1871-1947, 2006, ISBN 978-1412035064

קישורים חיצוניים

שדרות שאול המלך ורחוב קפלן
ניתן ללחוץ על הקישורים לשמות המקומות.
תחנת שאול המלךשכונת מונטיפיורינתיבי איילוןתחנת הרכבת תל אביב השלוםגשר עזריאלידרך בגיןרחוב דובנוברחוב אבן גבירולקריית מאירמכון תל אביב לחזנותהתיאטרון הקאמריהמשכן לאמנויות הבמהספריית בית אריאלהמוזיאון תל אביב לאמנותהיכל המשפטרחוב ויצמןבית החולים איכילובבית שלום עליכםבית אסיהבית אמריקהמגדל אמות השקעותבית הדר דפנהשדרות שאול המלךבית העיתונאים על שם סוקולובמגדל הקריהבית אמות משפטלונדון מיניסטורסגינת דובנובבית אירופהבית ציוני אמריקהמגדל דניאל פרישמגדל מרגניתמגדלי עזריאלימגדל המטכ"להקריהשרונהרחוב קפלןבית הסופרמגדל המוזיאוןShaul HaMelech Blvd map.png

1 לונדון מיניסטורס, 2 בית אמות משפט, 3 מגדל מרגנית, 4. מגדל המטכ"ל, 5. תחנת הרכבת תל אביב השלום,
6. גשר עזריאלי, 7. מגדל הקריה, 8. המשכן לאמנויות הבמה, 9. ספריית בית אריאלה, 10. מוזיאון תל אביב לאמנות,
11. היכל המשפט, 12. מגדל המוזיאון, 13. בית אסיה, 14. מגדל אמות השקעות, 15. בית אמריקה,
16. בית אירופה, 17. בית הדר דפנה, 18. בית ציוני אמריקה, 19. מכון תל אביב לחזנות,
20. בית העיתונאים על שם סוקולוב, 21. בית הסופר, 22. מגדל דניאל פריש, 23. בית שלום עליכם,
24. התיאטרון הקאמרי, 25. תחנת שאול המלך.

הערות שוליים

  1. ^ המקור העברי נהגה ב-שׁ ימנית. נפוצה ההגייה האנגלית ב-שׂ שמאלית.
  2. ^ Albert H. Heusser, The Land of the Prophets, New York, Thomas Y. Crowell Co., 1916, p. 304
  3. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ־ישראל, גב' מרגרט תומאס (1897-1895), עמ' 820.
  4. ^ Helmut Glenk, Horst Blaich, Manfred Haering From Desert Sands to Golden Oranges: The History of the German Templer Settlement of Sarona in Palestine, 1871-1947, copyright Helmut Glenk 2005 עמ' 76
  5. ^ H.Glenk et al 2005 עמ' 76-77
  6. ^ " אני עושה אותך שליח מצווה. תחזר על הפתחים בבתי המושבה הגרמנית ותחקור לדעת, כמה שטיחים ומרבדים תוכל לאסוף בהם" מקור: לואיל תומאס וקנת בראון קולינגס, עמוד 132
  7. ^ היום אצטדיון בלומפילד
  8. ^ דיוויד סלע, ‏70 שנים אחרי, באתר ישראל היום, 22 דצמבר 2017
  9. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    בג"ץ 3198/05
המושבה הגרמנית

האם התכוונתם ל...

טמפלרים (תנועה)

טמפלרים הם חברי ארגון המקדש (בגרמנית: Tempelgesellschaft - טמפלגזלשאפט), תנועה דתית פרוטסטנטית שנוסדה בוירטמברג שבדרום גרמניה באמצע המאה ה-19. חברי התנועה פרשו מהכנסייה האוונגלית (לותרנית) של ממלכת וירטמברג. מייסדה ואביה הרוחני של התנועה, כריסטוף הופמן, שאף להכשיר את הקרקע לקראת הביאה השנייה של ישו ולקרב את הגאולה, לפי האמונה הנוצרית.

לפי אמונתם של הטמפלרים, קירוב הגאולה יכול היה להתבצע רק באמצעות מגורים ועבודה קשה בארץ הקודש, בירושלים, שבה הם שאפו לקיים מודל של חיים אידיאליים באמצעות הקמת כפרים יצרניים. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 התיישבו מאות טמפלרים במושבות אחדות שהוקמו ברחבי ארץ ישראל, בהן עסקו בחקלאות, במלאכה ובמסחר, וקיימו חיים קהילתיים עשירים תוך יחסי שכנות טובה עם ערבים ויהודים.

עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה החלו חברים מן הקהילות הטמפלריות בארץ ישראל לעסוק בפעילות פוליטית נאצית ואף הצטרפו למפלגה הנאצית. כמו כן התגייסו חלק מבני הקהילה הטמפלרית לוורמאכט. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ריכזו שלטונות המנדט הבריטי את הטמפלרים, שהוגדרו כאזרחי אויב, במחנות מעצר. המושבות החקלאיות שרונה, ולדהיים, וילהלמה ובית לחם הגלילית, הפכו למחנות הסגר. המעצר נבע מחשש שיהוו גיס חמישי. משם גירשו הבריטים את מרביתם לאוסטרליה. תמורת שחרור חלק מהם הוחזרו לארץ יהודים בעלי אזרחות ארץ ישראלית ששהו במחנות ריכוז באירופה.

ב-17 באפריל 1948 כבשו כוחות ההגנה את המושבות ולדהיים ובית לחם הגלילית, ואחרוני המתיישבים שנותרו במושבות הטמפלרים גורשו מהארץ, תחילה לקפריסין ואחר כך הצטרפו לקרוביהם באוסטרליה. עם קום המדינה, כשנכסי המקרקעין של הנציב העליון עברו לידי מדינת ישראל, הפכו אדמותיהם לאדמות מדינה בבעלות מדינת ישראל ובניהול מינהל מקרקעי ישראל. רכושם של הטמפלרים, לרבות המקרקעין רב הערך של מושבותיהם, הועברו לניהול האפוטרופוס על נכסי נפקדים.

כחלק מהסכם השילומים בין מדינת ישראל לגרמניה בשנת 1952 הוסכם עקרונית גם על פיצוי שתשלם ישראל לטמפלרים על הרכוש שהיה להם בישראל. תהליך המשא ומתן על גובה הפיצויים והעברת הפיצויים לטמפלרים ארך כעשר שנים. עד שנת 1962 שילמה ממשלת ישראל לטמפלרים וליורשיהם 54 מיליון מארק גרמני (שהיו כשלושה עשר מיליון דולר) כפיצויים בגין אדמותיהם ונכסיהם, סכום שהיה כ-10% מהסכום אותו תבעו הטמפלרים.

רחוב קפלן

רחוב קפלן הוא רחוב וציר תנועה ראשי במרכז תל אביב הקרוי על שם אליעזר קפלן. הרחוב מהווה את אחד מצירי הכניסה הראשיים למרכז העיר מנתיבי איילון, מגבעתיים ומדרום רמת גן. ראשית הרחוב במחלף קפלן ומפגש הרחובות דרך בגין (דרך פתח תקווה) וגבעת התחמושת (קטע הרחוב הקצר שבין דרך בגין ונתיבי איילון). סופו של הרחוב במפגש הרחובות אבן גבירול ודיזנגוף.

הרחוב נבנה על תשתית "דרך הים" - הרחוב הרוחבי הראשי של מושבת הטמפלרים שרונה, שנבנתה בצורת צלב. הרחוב האורכי שניצב לו היה רחוב כריסטוף הופמן (Christoph-Hoffmann-Straße) הוא רחוב דוד אלעזר כיום. רחוב קפלן היה מחובר בצדו המערבי לשביל שחיבר בין יפו והכפר סומייל ובצדו המזרחי לדרך "נבלוס-דמסקוס" (דרך בגין). בשנת 1939 גורשו הטמפלרים מארץ ישראל ועם קום המדינה הפכו מבני הטמפלרים למבנים ששירתו את מדינת ישראל, לאחר שימוש דומה בהם על ידי המנדט הבריטי.

בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 הוקמו בחלקו המערבי של הרחוב ובסביבתו (גם ברחוב דובנוב הניצב לו שהיה מחוץ לתחומי המושבה הישנה), בנייני ציבור מוסדיים רבים, בהם בנייני הסוכנות היהודית ובית ההסתדרות הציונית העולמית (אשר נמצא בפינת רחוב לאונרדו דה וינצ'י), בית העיתונאים על שם סוקולוב, בית הסופר, בית יכין ועוד. רוב הבניינים האלו נבנו בסגנון הברוטליזם שאפיין את הבנייה בארץ באותן שנים, והם חלק ממרכז עסקים הנמשך גם בשדרות שאול המלך. מצפון לרחוב קפלן נמצא מחנה רבין, ובו משרד הביטחון, מוצב הפיקוד העליון של צה"ל, מטה חיל האוויר ומטה חיל הים. הרחוב הוא מיקום פופולרי להפגנות נגד משרד הביטחון.

בשנת 2005 הוקם ברחוב קפלן פינת דרך בגין מגדל הקריה, שהוא גורד השחקים החמישי בגובהו בישראל והשלישי בגובהו בתל אביב.

עם גידול עומסי התנועה בתל אביב היה צורך בהרחבת הרחוב על מנת לאפשר קיבולת גדולה יותר של כלי רכב. תוכניות העירייה להרחבת הכביש התנגשו עם התנגדות המועצה לשימור אתרים על רקע הכוונה להרוס חלק מהמבנים בסגנון האדריכלות הטמפלרית. לאור הכרזת המבנים לשימור הוחלט בתחילת שנות ה-2000 על פרויקט הרחבת הכביש אשר במסגרתו הוזזו בשנת 2005 חמישה מבנים לשימור. פרויקט הזזת המבנים היה הראשון מסוגו שנעשה בישראל ואותו ביצע האדריכל אמנון בר אור. חמישה מבנים הוזזו מרחק של כ-30 מ'. עלות פרויקט הזזת המבנים הייתה כ-26 מיליון שקלים.

הרחבת הרחוב הסתיימה בשנת 2008 אולם והחל משנת 2011 עברו בתי המושבה שיפוץ ושימור עד לפתיחתם ב-2014 כמתחם שרונה.

ביולי 2008, במסגרת חגיגות שנת המאה לתל אביב, תלתה העירייה לאורך הרחוב את דגלי אומות העולם כדי להפוך את הרחוב לשער הכניסה לעיר ולמתגו כ"שדרת האומות".

שרונה

האם התכוונתם ל...

הטמפלרים בארץ ישראל
מושבות: ירושליםחיפהכרמלהייםיפו • שרונה • וילהלמה (בני עטרות)ולדהיים (אלוני אבא)ביתלהם (בית לחם הגלילית)נויהרדטהוף

נושאים נוספים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.