שרה יפת

שרה יפת (נולדה ב-1934) היא חוקרת מקרא ישראלית, פרופסור אמריטה בחוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים וכלת פרס ישראל בחקר המקרא לשנת תשס"ד (2004). נודעת בעיקר בזכות מחקריה על ספר דברי הימים ועל פרשנות המקרא היהודית בימי הביניים.

כיהנה כנשיאת האיגוד העולמי למדעי היהדות עד לשנת 2009[1] והעורכת של כתב העת שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום.

שרה יפת
SaraYefet1
ענף מדעי מדעי היהדות
תרומות עיקריות
חקר תולדות נוסח המקרא
חקר חקר תולדות הספרות המקראית

ביוגרפיה

יפת נולדה בפתח תקווה למשפחה חלוצית. היא בתם של חנה (לבית חבויניק) ילידת ליטא, ושמואל נחמיה איזקסון.

למדה בבית הספר פיק"א בפתח תקווה ואחר כך בגימנסיה העברית "הרצליה" בתל אביב. לאחר התיכון עברה לירושלים ללמוד בבית המדרש למורים העברי ע"ש דוד ילין, בתוכנית אקדמית להכשרת מורים בשיתוף עם האוניברסיטה העברית. בסיום לימודיה עבדה במשרדי ממשלה שונים ואחר כך כמורה בבית הספר "גאולים" בירושלים.

בשנת 1959, שבה ללימודים אקדמיים והשלימה תואר ראשון במקרא ובספרות עברית וכן את לימודי תעודת ההוראה בבתי ספר תיכונים בבית הספר לחינוך. היא המשיכה בלימודי התואר השני במקרא ובלימודים צמודים, שאותם סיימה בשנת 1965[2] בהצטיינות יתרה, ולאחר מכן למדה לתואר דוקטור, שאותו קיבלה בשנת 1973 בציון מעולה. באותה שנה נתמנתה למרצה בחוג למקרא באוניברסיטה. בשנת 1977 קודמה לדרגת מרצה בכירה, בשנת 1981 לדרגת פרופסור חבר, ובשנת 1987 לדרגת פרופסור מן המניין.

שימשה כראש החוג למקרא באוניברסיטה העברית בשנים 19841986 וכראש המכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית בשנים 19871989. בשנים 19972001 הייתה מנהלת הספרייה הלאומית.

במשך הקריירה האקדמית שלה לימדה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, באוניברסיטת הרווארד, בבית המדרש לרבנים באמריקה בניו יורק, באוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה, באוניברסיטת נוטרדאם במדינת אינדיאנה שבארצות הברית, ובאוניברסיטת סידני באוסטרליה. הייתה חברת מחקר בוולפסון קולג' באוקספורד, קליר הול שבקיימברידג', המכון ללימודי יהדות מתקדמים (לשעבר מכון אננברג) בפילדלפיה ובאוניברסיטת הרווארד.

נישאה לעו"ד גדעון יפת, שנפטר בשנת 2013, ולהם ארבעה ילדים. בנם גלעד יפת הוא יזם וגנאלוג ישראלי, המנכ"ל והמייסד של חברת "MyHeritage"[3]. בתם שלומית יפת-ביאליק היא מחברת סדרת מדריכי הטיולים "המשפחה המטיילת".

פרס ישראל

BibleQuizJudges1
יפת כשופטת בחידון התנ"ך למבוגרים מקדמת את ראש הממשלה בנימין נתניהו

מנימוקי השופטים להענקת פרס ישראל לשרה יפת בשנת 2004:

פרופ' שרה יפת היא מבכירי חוקרי המקרא בארץ, ומעמד בולט נודע לה במחקר הבינלאומי. מחקריה מעידים על ראייה רחבה של העדויות, על התבוננות מעמיקה בנתונים הפילולוגיים וההיסטוריים ועל יכולת מרשימה של ניתוח ושיפוט. אחד ממוקדי ההתעניינות שלה הן יצירות ההיסטוריוגרפיה המקראית של ראשית ימי הבית השני, שנציגן המובהק הוא ספר דברי-הימים. חיבורה של פרופ' יפת על עולם האמונות והדעות הנשקף מספר זה ועל מקומו במחשבה המקראית הוא פורץ-דרך, והוא מאיר את ספר דברי הימים בצורה מקורית ויסודית ... נוסף לשני חיבורים אלה פרסמה פרופ' יפת מחקרים בעלי תרומה משמעותית הקשורים בספר עזרא ונחמיה ועל בעיות מיוחדות הקשורות בתקופה הפרסית. שרה יפת היא בין המבססים את חקר המקרא בארץ כדיסציפלינה מרכזית בחקר תרבות ישראל

ספר יובל לכבודה

ספרים

  • אמונות ודעות בספר דברי הימים ומקומן בעולם המחשבה המקראית, מוסד ביאליק, ירושלים, 1977 ו-1996 (מהדורה אנגלית: 1989 ו-1997)
  • פירוש ר' שמואל בן מאיר (רשב"ם) לקהלת, בשיתוף עם ר' סולטרס, הוצאת מאגנס, ירושלים, 1985 (מהדורה אנגלית מורחבת, ירושלים, 1985)
  • (עורכת) Studies in Bible, Scripta Hierosolymitana xxxi, Magnes Press 1986 Jerusalem
  • (מהדורה גרמנית בשני חלקים: 2002–2003) Chronicles I and II – A Commentary, Old Testament Library Series, SCM Press, London – Westminster Press, Philadelhphia, 1993
  • המקרא בראי מפרשיו – ספר הזיכרון לשרה קמין, הוצאת מאגנס, 1994, ירושלים (עורכת)
  • פירוש ר' שמואל בן מאיר (רשב"ם) לספר איוב, הוצאת מאגנס, ירושלים, תש"ס
  • שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, כרכים יב-יד, 2000–2004 (עורכת).
  • ליישב פשוטו של מקרא, עורכים: שרה יפת וערן ויזל, מוסד ביאליק והמכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית, 2010[4]
  • בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים: מחקרים בתקופת שיבת ציון (אסופת מאמרים), סדרת אסופות, מוסד ביאליק, תשע"ז"[5]

לקריאה נוספת

  • יאירה אמית, [על] שרה יפת, "אמונות ודעות בספר דבה"י ומקומן בעולם המחשבה המקראית" (תשלז), ‫ קריית ספר נג, ד (תשלח 1978) 748–752.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מורן הרפז, עוברים, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2009
  2. ^ רשימת מקבלי תארים, דבר, 23 ביוני 1966
  3. ^ עופר אדרת"הפייסבוק של המתים" מתעד את מצבות בית העלמין הגדול בארץ, באתר הארץ, 19 דצמבר 2014
  4. ^ הכינו את הסימניות-יהדות ואמונה, באתר הארץ, 1 בספטמבר 2010
  5. ^ חננאל מאקאי זה בית אשר תבנו לי, באתר הארץ, 22 במאי 2018
2004 במדע

ערך מורחב – 2004

אדם וחוה

על-פי ספר בראשית, אָדָם וְחַוָּה היו האיש והאישה הראשונים. אדם מכונה גם אדם הראשון.

אסא

אָסָא היה מלך יהודה בין השנים 908 לפנה"ס עד 867 לפנה"ס, בנו של אביה. ספר דברי הימים ב' מרחיב את הדיבור על ימי אסא (פרקים י"ד-ט"ז), בניגוד לגרסה המקוצרת בת 16 הפסוקים בספר מלכים (ט"ו, ט'-כ"ד).

אפרים

אֶפְרַיִם הוא דמות מקראית, בנו השני של יוסף. הוא נולד במצרים במהלך "שבע השנים הטובות"; אמו הייתה אסנת בת פוטיפרע. צאצאיו היו שבט אפרים.

מקור שמו של אפרים מוסבר בספר בראשית: "וְאֵת שֵם הַשֵנִי, קָרָא אֶפְרָיִם: כִי-הִפְרַנִי אֱלֹהִים, בְאֶרֶץ עָנְיִי".כשהביא יוסף את בניו אפרים ומנשה לאביו יעקב כדי שיברכם, הוא החזיק את אפרים בימינו, כדי שיעקב יחזיקו בשמאלו - ואת מנשה יברך יעקב בימינו, משום שמנשה היה הבכור. אולם יעקב שיכל את ידיו והניח את יד ימינו על אפרים בעת שברך את נכדיו: "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרב בקרב הארץ". למרות מחאת יוסף, מבהיר יעקב כי הוא עושה זאת במכוון ("יָדַעְתִי בְנִי יָדַעְתִי") ומציין כי מנשה "יִהְיֶה-לְעָם" אולם "אָחִיו הַקָטֹן (אפרים) יִגְדַל מִמֶנוּ, וְזַרְעוֹ, יִהְיֶה מְלֹא-הַגוֹיִם".

לצאצאי אפרים מתייחס גם יהושע בן נון.הסיפור המופיע בדברי הימים מספר על רשימה גנאלוגית של אפרים וסותר אף את הסיפור בבראשית, על פיו נולד אפרים ליוסף במצרים, ולא התגורר בארץ כנען. ואילו על פי המסורת בדברי הימים, חי אפרים בארץ כנען, בניו נהרגים בהתקלות עם תושבי העיר גת ולאחר מותם בונה שארה בתו שלוש ערים. ייתכן כי מגמתו של סיפור זה היא להבליט את הקשר של שבט אפרים לארץ ישראל. יש הסוברים כי שבט אפרים עלה לארץ טרם התנחלות השבטים בארץ, ואחרים טוענים כי הסיפור מיוחס לתקופה שלאחר כיבוש הארץ.

בריאת אדם וחוה

בריאת האדם, "נזר הבריאה", היא שיאם וסיומם של ששת ימי המעשה בסיפור בריאת העולם המקראי.

ה'תשס"ד

ה'תשס"ד (5764) או בקיצור תשס"ד

היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-27 בספטמבר 2003

, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 15 בספטמבר 2004

.המולד של תשרי חל ביום שישי, 10 שעות ו-491 חלקים. לפיכך זו שנה מסוג זשג, איננה מעוברת, ואורכה 355 ימים.זו שנה שלישית לשמיטה, ושנת 7 במחזור העיבור ה-304. תקופת ניסן שבשנה זו היא תחילת שנת 24 במחזור השמש ה-206.שנת ה'תשס"ד היא שנת 1,935 לחורבן הבית, ושנת 2,315 לשטרות.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשס"ד 56 שנות עצמאות.

האיגוד העולמי למדעי היהדות

האיגוד העולמי למדעי היהדות הוא ארגון הגג לחקר מדעי היהדות. חברים בו חוקרים, תלמידים ואנשי רוח מכל רחבי העולם. נשיא האיגוד העולמי למדעי היהדות הוא פרופ' משה אידל מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

האיגוד העולמי למדעי היהדות היא עמותה ציבורית ללא כוונת רווח, המתקיימת מדמי החבר השנתיים ומתמיכתם של גופים ציבוריים וקרנות בישראל ומחוצה לה. משרדיו שוכנים בבניין ע"ש יצחק רבין למדעי היהדות בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית בירושלים.

העי

הָעָי היא עיר ששכנה על הדרך בין יריחו לבית אל. על פי פרקים ז'-ח' בספר יהושע הייתה העי העיר השנייה שיהושע כבש במסעותיו לכיבוש ארץ ישראל.

הזיהוי הנפוץ ביותר במחקר המודרני לעי, הוא עם אֶ-תֵל ("התל") הסמוך לבית אל, או בסמוך לה, תחת הגרעין העתיק של הכפר דיר דיבוואן.

חזקיה בן מנוח

רבי חזקיה בן מנוח (המכונה: ה"חזקוני"; נולד ב-ה'י' 1250 - ה'ע' 1310 בערך, בצרפת. פרטים מדויקים על שנת לידתו ופטירתו ומיקומם אינם ידועים).

נודע על שם ספרו "החזקוני" על חמשה חומשי תורה. החיבור נדפס לראשונה בוונציה בשנת ה'רפ"ד בתוך חמשה חומשי תורה עם רש"י וחזקוני, ולאחר מכן בקרמונה (Cremona) בשנת ה'שי"ט (1559). בהקדמתו הוא מספר ששוטט במדינות רבות כדי למצוא פירושים ישרים לתורה, וחיבורו מלוקט מעשרים חיבורים אחרים, שמהם הוציא את המיטב. מאז והלאה נדפס חיבור זה בהוצאות רבות של חמשה חומשי תורה מקראות גדולות.

את חיבורו קרא בשם "חזקוני" על שמו חזקיה, ועל-פי בקשתו בהקדמה לחיבורו מאת קוראיו שיזכרו אותו ויחזקוהו.

בפירושו נמצאים עקבות של פירושיהם של: רש"י, רשב"ם, רבי יוסף בכור שור, ועוד. אך אינו מזכיר את שמות הספרים מהם ליקט, למעט רש"י. השפעה מרובה יש לחיבורו של רבי יוסף בכור שור על פירושו, כאשר דרך הפרשנות הפרשנית-מציאותית של בכור שור מאפיינת גם את חזקוני, והוא מרבה להביא ממנו פירושים המנסים לחשוף את הגרעין הריאלי שמאחורי הסיפור המקראי, וכך גם קטעי הגות בטעמי המצוות שנראה שמקורם בחיבורו של בכור שור.

החיד"א בספרו "שם הגדולים" הוכיח שחיבור זה קדום הוא, והביא מספר מנחת יהודה כתב יד לר' יהודה בר' אליעזר על החומש ועל רש"י, שהוא ספר ישן נושן, וכתוב בהקדמתו: "אני יהודה ברבי אליעזר יסדתיו שנת ע"ג לפרט האלף הששי לפני מורי רבי הרב רבי אליקים בן הרב רבי מנחם וכתבתי בו דבריו ודברי חזקוני ופשטי רבינו משה מקוצי וכו'". מנוסח הדברים וכן מכך שבעל חיבור זה מצטט את דברי החזקוני בכבוד רב, הוכיח החיד"א שהחזקוני הוא אחד הראשונים.

חנני הרואה

חֲנָנִי הָרֹאֶה, דמות מקראית, נביא אשר ניבא בסוף ימיו של בעשא, מלך ישראל ובזמנו של אסא מלך יהודה. חֲנָנִי הוא אביו של יהוא אשר גם הוא נקרא רֹאֶה.בספר דברי הימים ב' מסופר שהזהיר את אסא מלך יהודה שלא יכרות ברית עם מלך ארם. דבר זה הכעיס את המלך וזה העניש את חנני "וַיִּתְּנֵהוּ בֵּית הַמַּהְפֶּכֶת"

אסא משליך את הנביא לבית המהפכת. לפי רש"י "בית הסוהר שעשוי מלאכת המהפכת" . יש הסוברים כי הנביא מילא תפקיד של דובר רצון העם ובהמרצתו.התנהגותו של אסא אל חנני היא אחד הגורמים למחלתו. חנני בנאומו נוזף באסא על מעשיו. הוא טוען כי הוא נכשל במלחמתו. דבריו כוללים הסבר לשתי המלחמות וזאת לפי הכתוב : "בְּהִשָּׁעֶנְךָ עַל-מֶלֶךְ אֲרָם וְלֹא נִשְׁעַנְתָּ עַל-ה' אֱלֹהֶיךָ, עַל-כֵּן נִמְלַט חֵיל מֶלֶךְ-אֲרָם, מִיָּדֶךָ. ח: הֲלֹא הַכּוּשִׁים וְהַלּוּבִים, הָיוּ לְחַיִל לָרֹב לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים--לְהַרְבֵּה מְאֹד; וּבְהִשָּׁעֶנְךָ עַל-ה', נְתָנָם בְּיָדֶךָ. ט: כִּי ה', עֵינָיו מְשֹׁטְטוֹת בְּכָל-הָאָרֶץ לְהִתְחַזֵּק עִם-לְבָבָם שָׁלֵם אֵלָיו--נִסְכַּלְתָּ עַל-זֹאת: כִּי מֵעַתָּה, יֵשׁ עִמְּךָ מִלְחָמוֹת."

יפת (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

יצחק אריה זליגמן

הרב פרופ' יצחק אריה זליגמן (10 בינואר 1907 - 13 במאי 1982) היה חוקר מקרא ישראלי-הולנדי. עמד בראש החוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים ונחשב כמי שנטל חלק מרכזי בעיצוב חוג זה, שבאמצעותו השפיע רבות על חקר המקרא בישראל.

מגילת קהלת

מְגִלַּת קֹהֶלֶת היא ספר מספרי המקרא. בתנ"ך היהודי הספר כלול בחלק הכתובים, כאחד מחמש המגילות, ובביבליה הנוצרית מכונה הספר Ἐκκλησιαστής בתרגום השבעים היווני או Ecclesiastes (תעתיק: אקלסיאסטס) בתרגום הוולגטה הלטיני, והוא כלול בספרות החוכמה שבתנ"ך.

זהו אוסף של פתגמים, דברי חכמה, עצות מעשיות לחיים ואזהרות מדרך חיים לא נכונה. המחבר בוחן איזו דרך בחיים מספקת משמעות ונצחיות למעשי האדם, ושולל מספר דרכים בזו אחר זו, עד שהוא מגיע לבסוף למסקנתו כי יראת שמים היא הדרך הנכונה: "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" (י"ב, י"ג), מסקנה הסותרת את יתר הרעיונות של קֹהלת, ונחשבת אצל חוקרים אחדים כתוספת מאוחרת, שבזכותה נכלל הספר בין כתבי הקודש.

על פי הנאמר בתחילתו, חובר הספר על ידי "קהלת בן דוד" המזוהה עם שלמה המלך.

המסורת מייחסת לחזקיה וסיעתו (שחיו כ-200 שנה לאחר שלמה) את עריכת הספר. רוב חוקרי המקרא המודרניים סבורים כי המגילה נערכה מאוחר עוד יותר, בתקופת שיבת ציון או בראשית התקופה ההלניסטית.

מדעי היהדות (כתב עת)

מדעי היהדות, במת האיגוד העולמי למדעי היהדות (כותר אנגלי: Jewish studies, forum of the World Union of Jewish Studies) הוא כתב עת מדעי ושנתון של האיגוד העולמי למדעי היהדות, השוכן בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית.

כתב העת נוסד בשנת תרפ"ו (1926), כחלק מהמכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית. כותרו הראשון היה "ידיעות המכון למדעי היהדות". במשך השנים השתתפו בו חוקרים במדעי היהדות מרחבי תבל. בשנת תשס"ט 2009, ערכו את "מדעי היהדות" גרשון בקון, איתמר גרינוולד ומנחם הירשמן. כל גיליון "מדעי היהדות" מכיל חלק מחקרים וחלק סקירות קצרות על כותרים חדשים בתחום מדעי היהדות.

בין המשתתפים במדעי היהדות: אפרים אלימלך אורבך, משה אידל, נחם אילן, יעקב אלבוים, חנוך אלבק, מנחם אלון, שולמית אליצור, דניאל בויארין, עידו בסוק, ישראל ברטל, יצחק ברנד, ישעיהו גפני, זאב גריס, יהושע גרנט, אברהם דוד, יוסף דן, אבנר הולצמן, גתית הולצמן, אביעד הכהן, חגית הלפרין, שמואל ורסס, יעקב זוסמן, יאיר זקוביץ, גלית חזן-רוקם, עמנואל טוב, ציפי יבין, שלם יהלום, שרה יפת, רימון כשר, יהודה ליבס, חננאל מאק, שגית מור, שלמה מורג, אברהם מלמד, דליה מרקס, מרדכי נדב, הלל נוימן, חנה ספראי, מעוז עזריהו, שמחה עמנואל, חביבה פדיה, עזרא פליישר, ישראל קולת, ישי רוזן-צבי, שלום רוזנברג, ישראל רוזנסון, מיכאל ריגלר, דב שוורץ, גרשון שקד, סמדר שרלו, ישראל משה תא-שמע ויוסף תבורי.

פרשני המקרא

פרשנות המקרא שלאחר חז"ל נחלקת לשתי תקופות עיקריות - פרשנות ימי הביניים, שראשיתה אצל רס"ג, מנחם ודונש בסוף האלף הראשון לספירת הנוצרים וסיומה אצל רלב"ג בתחילת המאה ה-14. מאז, במשך תקופה של כמעט 400 שנה לא נכתבו כמעט ספרי פרשנות, ומה שנכתב היה ברובו פרשנות על רש"י או על הערות המסורה.

יצירת הפרשנות לתנ"ך התחדשה בתחילת המאה ה-17 עם פירוש אור החיים, והתגברה בעקבות תנועת ההשכלה והתגובות השונות לה. מאז הקמת מדינת ישראל התגבר מאוד העיסוק בתנ"ך, יצאו לאור מספר כתבי עת על התנ"ך (למשל, מגדים) ונכתבו פירושים רבים על התנ"ך ועיונים בו ובפרשניו, כדוגמת עיוניה של נחמה ליבוביץ והמפעל הגדול של "דעת מקרא".

רשב"ם

רבי שמואל בן מאיר (רשב"ם) (1080 לערך – 1160 לערך) היה פרשן המקרא, פרשן התלמוד ומבעלי התוספות, נכדו של רש"י ותלמידו. חי במחצית הראשונה של המאה ה-12. נודע במיוחד בנטייתו להיצמד לפשט הכתוב בעת פירוש המקראות.

שיבת ציון

שיבת ציון היא חזרתם של היהודים מגלות בבל לארץ ישראל בעקבות הצהרת כורש, החל משנת 538 לפנה"ס. המונח נטבע לראשונה, ככל הנראה, לאחר חורבן הבית הראשון, והוא מופיע במקרא בפסוק: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים".).

במאה ה-19 חודש מונח זה בהגות הציונית, והוגיה קראו לעליית היהודים מארצות פזוריהם לארץ ישראל, בשם "שיבת ציון המודרנית".

שיר השירים

מגילת שִׁיר הַשִּׁירִים (בראשי תיבות: שה"ש) היא הראשונה בקובץ חמש מגילות שב"כתובים" בתנ"ך. המגילה היא סדרה של שירי אהבה בין בני זוג, גבר ואישה, הפונים זה אל זו. במסורת חז"ל נתפרשו שירים אלה באופן אלגורי, כמשל ליחסי עם ישראל והקב"ה. במסורת הנוצרית מופיע פירוש אלגורי דומה, הרואה במגילה דימוי ליחסי ישו והכנסייה הנוצרית. מגילת שיר השירים השפיעה רבות על השירה העברית כמו גם על הספרות העולמית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.