שקיעת החמה

שקיעת החמה היא ציון זמן בהלכה המוגדרת ככניסת כל גלגל החמה מתחת לקו האופק. מיד לאחר השקיעה מתחיל זמן ביניים הנקרא בין השמשות, שנחשב לזמן מעבר בין יום ללילה. זמן זה מסתיים עם צאת הכוכבים.

PikiWiki Israel 16613 Geography of Israel
דקות ספורות לפני שקיעת החמה.
PikiWiki Israel 15871 Geography of Israel
חוף הכרמל לאחר שקיעת החמה ותחילת זמן בין השמשות.

קביעת זמן שקיעת החמה

ישנם המחשיבים את שקיעת החמה ברגע שבו גלגל החמה שוקע מתחת לאופק, והשמש מתכסה לחלוטין. דעה זו מקורה במהר"ם אלשקר בשם הגאונים, ונפסקה להלכה על ידי השולחן ערוך הרב והגר"א, וכיום היא הדעה המקובלת.

בחישוב זמנה המדויק של שקיעה זו, נחלקו הפוסקים האם השקיעה הנראית היא הקובעת (ולכך במקומות גבוהים השקיעה מתאחרת). או שהשקיעה האסטרונומית שאינה מתחשבת בנתונים הטופוגרפיים של האזור היא הקובעת (ולפיה מחשיבים את כל כדור הארץ כאילו היה בגובה פני הים). רוב הפוסקים סוברים שהשקיעה הנראית היא הקובעת, והרב איסר זלמן מלצר חשש לשקיעה האסטרונומית.

גם על פי השיטה של "השקיעה הנראית", אם ישנם הרים סמוכים שמסתירים את האופק - מנכים אותם. ורק אם ישנם הרים רחוקים - מתחשבים בהם. אם כי לא ברור לחלוטין מה נחשב קרוב לעניין זה.

ישנה עוד דעה של רבנו תם שאומרת שיש שתי שקיעות, כשהשקיעה ההלכתית היא "שקיעת האור" שהיא 58.5 דקות לאחר השקיעה של גלגל החמה. בדעה זו נקטו רוב הראשונים כהרמב"ן, הרשב"א והרא"ש, וכן פסק רבי יוסף קארו בשולחן ערוך[1]. מחלוקת זו, היא מחלוקת ארוכה בעלת השלכות רבות והיא נתונה בפולמוס. כיום רק קבוצות מסוימות בעיקר בחוץ לארץחסידות סאטמר ועוד) נוהגות כדעת ר"ת גם להקל, ואילו רוב הציבור הדתי והחרדי נוהג כשיטת הגאונים, חלקם גם לקולא וחלקם רק לחומרא.

דיני שקיעת החמה

זמן שקיעת החמה הוא הזמן בו מסתיימות קיום מצוות היום, כמו הנחת תפילין, נטילת ארבעת המינים ועוד, ואחריו מתחיל זמן בין השמשות, שהוא ספק יום ספק לילה.

כמו כן, זמן השקיעה קובע את סוף הזמן בו אפשר להתפלל תפילת מנחה, וגם למנהגים אחרים לא נופלים אפיים (תפילת תחנון) לאחר שקיעת החמה. הרב בעל התניא בסידורו כתב שאין למנוע מלהתפלל תפילת מנחה עד זמן השקיעה לפי ר"ת.

אבל לעניין תפלת המנחה שהיא מדברי סופרים אין למחות ביד המקילין בין בחול בין בשבת ובפרט בשעת הדחק בימות החורף שהיום קצר...

זמן השקיעה קובע גם לכניסת השבת, חגים ויום כיפור (מלבד תוספת זמן הנהוגה בכל מקום לפני מנהגו, בין 20 ל-40 דקות) וכן זמנים נוספים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הלכות שבת רסא ס' ב'

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

אדר א'

אדר א' הוא כינויו של חודש בלוח העברי, אותו מוסיפים בשנה מעוברת. אדר א' חל לפני חודש אדר "הרגיל", שנקרא בשנה זו "אדר ב'". חודש זה בן שלושים יום.

אירועים המתרחשים בחודש אדר בכל שנה שאינה מעוברת ("שנה פשוטה"), יצוינו בשנה מעוברת באדר ב', למעט אזכרות שאותן מקובל לפי מנהג אשכנז לציין בחודש אדר א'.

א' באדר א' יכול לחול בימים שני, רביעי, חמישי ושבת.

אחות קטנה

אָחוֹת קְטַנָּה הוא פיוט שפותח את תפילות ראש השנה ומושר בעיקר על ידי קהילות הספרדים, אך מודפס גם במחזורים אשכנזיים. הפיוט חובר על ידי הרב והמקובל אברהם חזן מגירונה, בן חבורתו של הרמב"ן מהמאה ה-13, שרמז את שמו באקרוסטיכון בראש בתי הפיוט.

הפיוט מתאר את מצבה השפל של כנסת ישראל, שמכונה בבית הראשון "אחות קטנה", כאשר היא נמצאת בגלות, והציפייה שלה לגאולה ולישועה. כל בתי הפיוט מסתיימים בשורה "תכלה שנה וקללותיה" מלבד הבית האחרון, בו ניתן ביטוי לאמונה ולשמחה בבוא הגאולה ("חזקו וגילו כי שוד גמר") והוא מסתיים במילים "תחל שנה וברכותיה". הדבר בא לידי ביטוי גם בנגינה, שבהרבה מן הקהילות משתנית בבית זה למנגינה מיוחדת יותר, הנותנת משקל מיוחד למילים אלו.

לרוב נהוג שאת המילים החוזרות בסוף הבתים אומר כל הקהל ביחד. הפיוט נאמר עם שקיעת החמה בערב הראשון של ראש השנה, כאשר השנה הקודמת מסתיימת ומתחילה שנה חדשה.

בחלק מהמחזורים הודפס הבית הרביעי המתחיל במילים "הקם משפלות לראש ממלכת" באותיות קטנות ובמחזורים אחרים הוא לא הודפס כלל מחשש שמילותיו יתפרשו כרצון למרוד בשלטון.

אנינות

אנינות (או אוֹנָנות) היא המצב בו מצוי קרובו של הנפטר בזמן שלאחר מות קרובו ועד קבורתו של הנפטר. אונן הוא כינויו של אדם המצוי במצב של אנינות.

המושג מופיע לראשונה בתורה שכן המילה און קשורה בתורה למוות ואבלות. ההלכה פוטרת את האונן מקיום מצוות עשה ולפי שיטות מסוימות אף אוסרת עליו לקיים מצוות אלו. כך למשל, ישתדל להימנע האונן מהנחת תפילין, מתפילה ומברכת המזון. לצד פטור זה מחויב האונן במנהגי אבלות מסוימים. בין היתר נאסר על האונן לאכול בשר ולשתות יין. בעניין אכילת מעשר שני, ביכורים וקודשים, הוא קרוי אונן כל אותו היום גם לאחר קבורת המת, מכיוון שכל אלה נאכלים בשמחה.

ההיקף המדויק של דיני האבלות בהם נוהג האונן מצוי במחלוקת בין הראשונים. הרמב"ם והרי"ץ גיאת פוטרים את האונן כמעט מכל מנהגי האבלות. לעומתם אחרים כמו רבנו פרץ מחייבים את האבל כמעט בכל מנהגי האבלות לצד האיסורים המיוחדים לאונן. (בשונה מהאונן, לאבל בשבעת ימי אבלותו, מותר לאכול בשר ולשתות יין). עם זאת החובה לנהוג לפי ההלכות המיוחדות לאנינות פוסקת בשבתות ובימים טובים.

מן התורה, אדם נחשב אונן רק ביום שבו מת קרובו. לאחר שקיעת החמה אין הוא נחשב אונן מן התורה, אך חכמים גזרו עליו דיני אונן אף לאחר השקיעה, עד שייקבר המת. במידה וקרובי הנפטר אינם יכולים ואף התייאשו מהאפשרות להביא את קרובם לקבורה, פוסקת החובה לנהוג מנהגי אנינות. במקרה כזה יש לעבור לנהוג מנהגי אבלות ולהתחיל בשבעת ימי האבל.

ההלכות הקשורות באנינות מרוכזות בטור ובשולחן ערוך בחלק יורה דעה, סימן שמא.

בין השמשות (יהדות)

בהלכה היהודית, בין השמשות הוא פרק הזמן שבין סוף היום לתחילת הלילה (דמדומי ערב). סביב קביעת מועדו המדויק של זמן בין השמשות ישנה מחלוקת הלכתית, אולם כיום מקובל בארץ ישראל שבין השמשות מתחיל בשקיעת החמה ומסתיים כעבור כ־18 דקות בצאת הכוכבים ותחילת הלילה (זמן זה מתקצר בסתיו ובאביב ומתארך בקיץ ובחורף). בחוץ לארץ ישנם מקומות בהם נוהגים באופן אחר (ראו בהמשך).

לגבי זמן זה של בין השמשות קיים ספק עקרוני האם הוא נחשב לחלק מיום שלפניו או ללילה שלאחריו, ספק שהשלכותיו רבות: זמני כניסת ויציאת שבתות וחגים, ספירת הימים לברית מילה ולנידה, הזמן המתאים לקיום מצוות שזמנן רק ביום או רק בלילה ועוד. מחמת הספק במעמדו של בין השמשות, זמן בין השמשות נידון לחומרא כיום וכלילה (בעיקר בדברים שתוקפם מהתורה).

הלוח המוסלמי

לוח השנה המוסלמי, או לוח השנה ההיג'רי (בערבית: تقويم هجري), הוא לוח שנה שעל פיו נקבעים חגי האסלאם ומועדיו. לוח שנה זה מבוסס על מחזורי ירח, כלומר מבוסס על מספר קבוע של פעמים שבהן הירח משלים הקפה שלמה סביב כדור הארץ.

זלמן שניאור

זלמן שְׁנֵיאוּר (תרמ"ח, 1887 - י"ב באדר א' תשי"ט, 20 בפברואר 1959) הוא שם העט של שניאור זלקינד, משורר וסופר ביידיש ובעברית. יצירתו נחשבת לציון דרך בספרות העברית החדשה ובתרבות היהודית החילונית.

זמני היום בהלכה

זמני היום בהלכה הוא כינוי לזמנים שונים במהלך היממה, הנוגעים לקיום מצוות או איסורים שונים התלויים בזמן מסוים. קיימות מחלוקות הלכתיות רבות בנוגע לזמני היום, הן במישור המעשי למשל מתי הנץ החמה, והן במישור ההלכתי למשל ממתי מודדים את שעות היום, מעלות השחר או מהנץ החמה.

כאשר מדובר בזמנים שתלויים בשעות כגון זמן תפילה 'עד שלוש שעות' הכוונה היא לשעות זמניות (ראו להלן), ולא לשעות של ימינו (של 60 דקות).

חצות הלילה (הלכה)

חצות הלילה הוא ציון זמן בהלכה לרגע בלילה שנמצא בדיוק באמצע בין שקיעת החמה להנץ החמה. השעות שבין שקיעת החמה להנץ החמה מחולקות ל-12 שעות זמניות, ובסוף השעה השישית חל חצות הלילה. ברגע זה השמש נמצאת בדיוק "מתחת" לכדור הארץ.

יום

יום הוא שעות היממה המוארות, מזריחת השמש ועד שקיעתה, להבדיל מלילה. משמעות נוספת של המילה "יום" היא "יממה", למשל בשמותיהם של ימות השבוע: יום ראשון, יום שני וכו'. להלן נתייחס רק למשמעות הראשונה - שעות היממה המוארות.

גם לאחר התרחבות השימוש בתאורה מלאכותית, עיקר פעילותם של בני האדם הוא בשעות היום. על מנת להפחית את הצורך בתאורה מלאכותית, נהוג במדינות רבות לעבור לשעון קיץ, כך ששעות פעילות בני האדם תהא בשעות היום.

לוח דבר בעתו

לוח דבר בעתו הוא אלמנך (לוח שנה מורחב) המתמקד בענייני הלכה ואסטרונומיה, מנהגים וימי שנה של רבנים, היוצא לאור בבני ברק החל משנת ה'תשמ"ו (1985 - 1986). עורך האלמנך הוא הרב מרדכי גנוט. הלוח הוא המקיף מבין הלוחות היוצאים לאור בישראל. במהדורתו הנוכחית, מכיל לוח דבר בעתו כ-1500 עמודים מדי שנה.

במשך השנים זכה האלמנך להסכמותיהם של מאות רבנים, מכל קשת הדעות והעדות, ולמכתבי ברכה והערות, אותם נוהג העורך לשבץ מדי שנה בתוך האלמנך. עדכון האלמנך נסמך אף הוא על עזרת הקוראים, לכל קורא ששולח תיקונים ורעיונות להוספות מוצמד קוד זיהוי, והדברים מובאים בתוך הלוח בשם אומרם.

בבסיסו נועד הלוח להעניק מידע על זמני היום כמו עלות השחר, הנץ החמה, חצות הלילה והיום, שקיעת החמה וצאת הכוכבים. לוחות מפורטים מציגים את ההבדל בזמנים אלו בין שיטות חישוב שונות, ובמקומות יישוב שונים על פני כדור הארץ. בהמשך נוספו בלוח אמצעי עזר נוספים לקורא שומר התורה והמצוות, כמו לוח לימודים בנושאים רבים, הדף היומי וחלוקות רבות נוספות של התנ"ך ויתר ספרי היסוד לשינון בטווחי זמן של חודש ושנה וכדומה.

המחבר, חסיד ויז'ניץ, מביא מדי יום ביומו מידע על ימי פטירתם של רבנים וצדיקים מכל העדות והחוגים, בנוסף מובאים בלוח אירועים היסטוריים, הערות הלכתיות וכן מנהגיהן של העדות השונות. בנוסף מובאים בספר אירועים אסטרונומיים מעניינים צפויים.

ניתן למצוא מדי פעם גם הערות מעשיות לחיי היומיום, כך למשל בלוח לשנת תשס"ט, הופיעה ההערה הבאה באחד מימי חול המועד סוכות: "סעודת היום: מזמרים זמירות מעין המאורע, וכל המרבה הרי זה משובח (בהתאמה לשינת צהריים עֲרֵבָה של השכנים...)".

מדידה וציון של זמן

התודעה מסוגלת להשיג זמן בהתאם ליחידות מידה וציוני זמן מסוימים. יחידות זמן טבעיות הן יחידות מידה הקשורות לטבע עצמו, לתנועת כדור הארץ. מלבד אלו, קיימות יחידות זמן מלאכותיות, אשר נוצרו על ידי האדם לצורכי ארגון יעיל של הזמן.

יחידות וציוני הזמן הטבעיים העיקריים הם:

עידן: זמן המסכם תהליך היסטורי מקיף. אירועים שונים בהיסטוריה הגאולוגית של כדור הארץ משמשים לחלוקתו של גיל כדור הארץ ליחידות זמן גאולוגיות. יחידת הזמן הגאולוגית הגדולה ביותר היא עידן על. עידני העל מחולקים לעידנים, כל עידן מחולק לתורים, כל תור מחולק לתקופות וכל תקופה מחולקת לגילים. כמו כן נעשה שימוש ביחידה למ"ש.

שנה: זמן הקפה אחת של כוכב לכת את השמש, ובפרט זמן הקפה של כדור הארץ את השמש (בקירוב 365 יממות).

עונה: חלק של שנה המוגדר על-פי מזג אוויר דומה. בשנה קיימות ארבע עונות.

חודש: חלוקה של שנה ל-12 חלקים (כמעט שווים באורכם), או זמן מחזור של הירח (בקירוב 30 יממות).

שבוע: שבע יממות, בקירוב רבע ממחזור הירח.

יממה: זמן סיבוב אחד של כוכב לכת סביב צירו, ובפרט זמן סיבוב של כדור הארץ סביב צירו.

יום: זמן האור ביממה.

לילה: זמן החושך ביממה.

אשמורת: שליש הלילה.

ביטויים בשפה לחלקים ביממה :

לפנות בוקר או שחר: התפר בין סוף הלילה לתחילת היום.

בוקר: זמן תחילת היום.

לפני הצהריים: זמן התפר בין תחילת היום לאמצעו.

צהריים: זמן אמצע היום.

אחר (וגם אחרי) הצהריים: זמן התפר בין אמצע היום לסופו.

לפנות ערב: הזמן הסמוך לשקיעת החמה, לערב

בין הערביים (או ערביים), בין השמשות: הזמן שבין שקיעת החמה ליציאת הכוכבים

ערב: זמן סוף היום.

חצות: אמצע הלילה (השעה 24:00 או 00:00)הערה: קיימים ציוני זמן בעיקר ליום, בזכות היותו של היום רקע לרוב הפעילות האנושית, עקרון שהעלה את הצורך בחלוקתו.יחידות וציוני הזמן המלאכותיים העיקריים הם:

מילניום: 1,000 שנים.

מאה: 100 שנים.

יובל: 50 שנים. נפוץ גם השימוש במונח "חצי יובל" לתיאור 25 שנים.

עשור: 10 שנים.

שעה: החלק ה-24 של היממה.

דקה: החלק ה-60 של השעה.

שנייה: החלק ה-60 של הדקה.

מעלות השנייה: החלק ה-60 של השנייה, החלק ה-3,600 של השנייה וכו'.

עשירית ומאית השנייה: החלק ה-10 וה-100 של השנייה (בהתאמה).ההבדל המרכזי בין יחידות הזמן הטבעיות למלאכותיות, הוא שיחידות הזמן הטבעיות עשויות להיות קבועות ומצויות במציאות הממשית, ולכן בלתי ניתנות להשלכה על פרק זמן לא מקורי, בעוד שהיחידות המלאכותיות אינן קיימות בפועל, ולכן ניתנות להשלכה על פרק זמן כלשהו.

לדוגמה, שנת שמש (יחידת מידה טבעית), מתארת ארבע עונות. על כן, שנה טבעית נמדדת לעולם מתחילת עונה מסוימת, ועד תחילת אותה עונה במחזור העוקב. לעומת זאת, שעה ניתנת להשלכה על כל פרק זמן, ואינה מחייבת אחיזה במציאות.

בהתאם להגדרה זו, ניתן לעשות שימוש גם ביחידות זמן טבעיות כמו במלאכותיות. בדוגמה הקודמת, שנה עשויה להיות גם יחידת מידה של 365 ימים, בלא משמעות לעונות המסוימות אותן היא כוללת.

יחידות הזמן הטבעיות פנימיות לאדם, שכן מבחינה ביולוגית וחווייתית הוא מותאם למהלכן. לעומתן, יחידות הזמן המלאכותיות עשויות להיות חיצוניות לאדם, שכן הוא נדרש לאמצן באופן שרירותי, שאינו נגזר מחווית הטבע.

לדוגמה, אדם מסוגל לחוש את מעבר היממה, היום והלילה, על פי הראות (אור\חושך) והעייפות. עם זאת, הוא אינו מסוגל לחוש באופן טבעי משכה של שעה, שכן היא אינה מוגדרת באופן ביולוגי.

מנהגי אבלות בימי ספירת העומר

בין פסח לעצרת היא התקופה שבין חג הפסח לחג השבועות (הנקרא גם עצרת), בהקשר למנהגים (חלקם מכונים גם מנהגי אבלות) שקיימים באותה תקופה. יש המכנים ימים אלו בהקשר לאותם מנהגים "ימי הספירה", שבהם סופרים את ספירת העומר.

סמל מינסוטה

חותמה הגדול של מדינת מינסוטה הוא חותם מדינת מינסוטה.

סעודה שלישית

סעודה שלישית (המכונה גם שעת "רעוא דרעוין") היא הסעודה האחרונה מבין שלוש הסעודות שההלכה היהודית מחייבת לסעוד במהלך השבת. זמנה של הסעודה מקביל לזמן תפילת מנחה, כלומר חצי שעה אחרי חצות היום (זמן מנחה גדולה) עד שקיעת החמה.

יש שאוכלים סעודה זו במאכלים קלים, בעיקר בחודשי החורף שסעודה זו קרובה לסעודת הבוקר, המנהג לזמר זמירות בסעודה וכן לומר דברי תורה.

ערב

עֶרֶב הוא החלק האחרון ביום, הזמן שלאחר שקיעת השמש ושלפני תחילת הלילה. המילה ערב משקפת מצב של ערבוב בין אור יום וחושך.

השימוש הקדום במילה ערב היה כדי לציין את הרבע האחרון של שעות האור ביום. בתקופה הרומית פוצלו שתים עשרה השעות הזמניות לארבעה חלקים: בוקר (mane), לפני הצהריים (ad meridiem), אחר הצהריים (de meridie) והערב (suprema). הערב התייחס למשך הזמן מתחילת השעה העשירית ועד סיום השעה השתים עשרה, זמן שקיעת החמה.

ערב הוא גם כינוי מטפורי לזמן שלפני תחילה עידן, תקופה, או מאורע חשוב ("ראש הממשלה הפחית מיסים ערב הבחירות").

ערב שבת

ערב שבת (נכתב גם כראשי תיבות: ער"ש או ערש"ק, 'ערב שבת קודש') הוא כינוי בשיח הדתי־הלכתי ליום שישי. שם זה מבטא את ההכנות הנעשות בו לקראת יום השבת. בשיח הישראלי מכונה לעיתים ליל השבת (הזמן שלאחר שקיעת החמה של יום שישי) בשם 'ערב שבת', אך בפרסומים ומסמכים רשמיים של מוסדות ציבור, עדיין נהוג לקרוא לימי שישי "ערבי שבתות". בספר החוקים הישראלי נמנעו משימוש במושג זה של ערב שבת וחג, וכתבו במקומו: "יום לפני יום המנוחה כפי שנקבע".

בשיח הדתי שם זה מיוחד לתיאור יום שישי עד לזמן כניסת השבת. בספרות ההלכתית מכונה זמן כניסת השבת גם בשם 'חָשֵׁכָה' (לדוגמה 'ערב שבת סמוך לחָשֵׁכָה'). ערב יום טוב הוא הכינוי ליום הקודם ליום טוב, עד לזמן שקיעת החמה המציינת את תחילתו של היום טוב. ערב יום טוב דומה במאפיינים רבים לערב שבת.

בהלכה ישנם דינים מיוחדים לערב שבת (ולערב יום טוב), שעיקרם הכנות לשבת.

שקיעה

שקיעה היא זמן לקראת הערב שבו מתכסית השמש אל מעבר לקו האופק במערב.

תוספת שבת

בהלכה, תוספת שבת היא פרק זמן קודם לשבת ולאחריה, שבה נוהגים דיני השבת והלכותיה, כבעיקר השבת. באופן דומה לתוספת שבת, ישנן גם תוספת יום טוב ותוספת יום כיפור.

כיום נהוגה בארץ ישראל תוספת שבת בכניסת השבת בשיעור זמן של כ־20 דקות (בחיפה נהוגה תוספת 30 דקות ובירושלים ופתח תקווה נהוגה תוספת 40 דקות, זמנים אלו מכונים 'זמן הדלקת נרות'), ותוספת שבת בצאת השבת בשיעור של כ־10-15 דקות.

תפילת ערבית של שבת

תפילת ערבית של שבת היא התפילה הראשונה של השבת, והיא נערכת על פי רוב זמן מה לאחר שקיעת החמה של יום שישי, לאחר קבלת שבת.

מבנה תפילת ערבית של שבת דומה לתפילת ערבית רגילה. היא פותחת בברכו, לאחריו נאמרות קריאת שמע וברכותיה, חצי קדיש, תפילת עמידה (בנוסח מקוצר לשבת), קדיש תתקבל, עלינו לשבח וקדיש יתום. בנוסף כלולות בנוסח תפילת השבת תוספות מיוחדות לשבת, כדוגמת פרשת 'ויכולו' וחזרת הש"ץ מקוצרת.

זמני היום בהלכה
בוקר קריאת הגברעמוד השחר • משיכיר • הנץ החמה • סוף שלוש שעות זמניות • סוף ארבע שעות זמניות תפילת שחרית בביהכ"נ באשתמוע, התשע"א 2011
צהריים חצות היוםמנחה גדולהמנחה קטנהפלג המנחה
ערב שקיעת החמה • בין השמשותצאת הכוכבים
לילה חצות הלילהאשמורות הלילה
ראו גם שעות זמניותקו התאריך בהלכההלוח העברי

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.