שפטיה בן אביטל

שפטיה הוא דמות מקראית, בנו החמישי של דוד, מאשתו אביטל. נולד בעת שאביו מלך בחברון, והבא בתור בסדר הירושה לאחר אמנון, כלאב, אבשלום ואדוניה.

לא מסופר על שפטיה דבר מלבד עובדת היוולדו לאמו:

וְהַחֲמִישִׁי שְׁפַטְיָה בֶן אֲבִיטָל.

צאצאיו

בגמרא מובאת מסורת על פיה: "רבי אתי משפטיה בן אביטל"[1], דהיינו שרבי יהודה הנשיא היה מצאצאיו, ומדרש רבה מוסיף שהלל היה מצאצאיו, כלומר שכל שושלת הנשיאות הם מבני בניו של שפטיה.[2] מסורת אחרת גורסת שרבי חייא הוא מצאצאי אביטל: "אמר רבי לוי: מגילת יוחסין מצאו בירושלים, וכתוב בה: הלל - מדוד, רבי חייא רבה - משפטיה בן אביטל."[3]

עם זאת, מסורת זו יוצרת קושי עם עובדת השמדת כל זרע המלוכה בידי עתליה, כפי המתואר בספר מלכים[4], ומסורת לפיה צאצאי מלך יהודה יואש הם היחידים שנותרו מזרע דוד המלך, והם היו מבניה של בת שבע ולא מבני אביטל. הסבר אחד המתייחס לסתירה זו מסביר כי צאצאי דוד שכלו הם הזכרים, אבל הנקבות שהיו בזמן עתליה לא נהרגו בידי עתליה, ועל כן נותרו לאביטל צאצאים לאחר תקופת עתליה[5]. חלק מהאחרונים, לדוגמה יפה עיניים ויעב"ץ, מסבירים על פי הירושלמי שרבי היה צאצא של שפטיה דרך הנקבות.

הערות שוליים

  1. ^ מסכת כתובות דף סב עמוד ב
  2. ^ בראשית רבה, פרשה צ"ט
  3. ^ בראשית רבה צ"ח, ח'
  4. ^ ספר מלכים ב', פרק י"א, פסוק א'
  5. ^ חקרי לב, אורח חיים סימן יח
אביטל (דמות מקראית)

אביטל היא דמות מקראית המופיעה בספר שמואל, אחת מנשותיו של דוד המלך.

לא מסופר בתנ"ך על נסיבות נישואיהם של דוד ואביטל והיא מוזכרת רק כאימו של שפטיה בספר שמואל ב:

התגוררה עם דוד בחברון. כפי הנראה הייתה ילידת חברון, שכן לא הוזכר בפסוק מקום מגוריה הקודם, בניגוד לנשים אחרות באותו פסוק..

דוד

דָּוִד, דָּוִד בֶּן יִשַׁי או דָּוִד הַמֶּלֶךְ (1040 לפני הספירה (ב' תר"ס) – 970 לפני הספירה (ב' תש"ל), לערך) הוא דמות מקראית, שהיה, לפי המתואר בתנ"ך, מלכהּ של ממלכת ישראל המאוחדת (אחרי שאול המלך ואיש בושת), ומייסדה של שושלת בית דוד ששלטה בממלכת יהודה במשך כ-420 שנה עד חורבן הבית הראשון. התיאורים התנ"כיים השונים, מייחסים לדוד כיבוש חבלי ארץ נרחבים בצפון ארץ ישראל ובמערבה. התנ"ך אומר כי נמנע מדוד לבנות את בית המקדש הראשון כי היה מעורב במלחמות שהיו כרוכות בשפיכות דמים רבה.דמותו ופועלו של דוד תפסה מקום חשוב במסורת היהודית ובפולקלור, והוא נחשב לדמות מופת ולאחד מגדולי האומה. בקבלה נמנה דוד עם אחד מ"ארבעת רגלי המרכבה לשכינה", שעליהם מתבססת השראת השכינה בעולם לאורך ההיסטוריה (השלושה הנוספים הם אבות האומה אברהם יצחק ויעקב). דוד המלך מכונה במקרא "נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב', כ"ג, א'), המסורת היהודית רואה בו את מחבר ספר תהילים. על פי המסורת המשיח יהיה אדם מזרע דוד. מסורת זו אומצה גם בברית החדשה, בה נאמר כי ישו הנוצרי היה נצר לבית דוד.התיאור התנ"כי של חיי דוד משקף מסורות רבות, ולאורך השנים חוקרי מקרא, ארכאולוגים והיסטוריונים, היו חלוקים בדעתם ביחס לדוד ולתיאור מלכותו; אסכולות מסוימות מקבלות את הסיפור התנ"כי כנכון בעיקרו, גם אם מוגזם לעיתים, ואחרות דוחות אותו לחלוטין ורואות בו סיפור שנארג מאות שנים מאוחר יותר. טיעון זה הסתמך בין השאר על הטענה כי אין ממצאים ארכאולוגיים או כתובים המתייחסים לבית המלוכה המפואר שהיה אז, לכאורה, בארץ ישראל. גילוי מצבה ארמית בשנת 1993, בה יש אזכור מפורש ל"בית דוד" שם קץ, בעיני רוב החוקרים, למחלוקת על קיומו ההיסטורי של בית דוד, אך הותיר בעינו את הוויכוח האם מפעלי הכיבוש של דוד ומפעלי הבנייה של שלמה אחריו אכן בוצעו על־ידם, שכן תיארוך מפעלי הבנייה העיקריים בארץ ישראל בראשית האלף הראשון לפנה"ס עדיין שנוי במחלוקת. יש המקדימים אותו לימי שלמה ויש המאחרים אותו לימי עמרי.

משפחת צרפתי

צרפתי או הצרפתי (Serfaty ,Sarfati , Salfati, Sarpati; ישנן צורות שונות לכתיבת השם אפילו בין אחים באותה משפחה) הוא שם משפחה יהודי נפוץ המלמד ככל הנראה שמוצאם של נושאיו הוא בצפון צרפת.

בעקבות גירושי יהודי צרפת התפזרו יהודי צרפת בכל רחבי העולם היהודי, ובמקום מושבם החדש נקראו פעמים רבות הצרפתי או צרפתי, על שם מוצאם. כך ניתן למצוא משפחות בשם צרפתי באשכנז, באיטליה, בספרד (עד גירוש ספרד) ופורטוגל, בטורקיה ובצפון אפריקה. בשל כך, אין הכרח שכל הנושאים שם זה הם מוצאם אחד.

בין נושאי שם זה אין תמיד קשר משפחתי ברור, וסיפורי תולדות כל משפחה ומשפחה נותנים כיווני מחקר.

אחת החשובות שבמשפחות הנושאות שם זה היא משפחת צרפתי המרוקאית שהעמידה מקרבה רבנים ומנהיגים רבים לאורך השנים, בעיקר לקהילת פאס ומארכש לאורך הדורות היו בקרב בני המשפחה תלמידי חכמים ואנשי מדע.

משפחת הצרפתי מוכרת במראכש שבמרוקו ומונה בתוכה רבנים ומנהיגים רבים בקהילה היהודית. בחלוף השנים שמה הפכה לצרפתי וכשהגירו ממרוקו השם הפך ל Serfaty לרוב צאצאיו.

רב (אמורא)

אבא בר איבו (ג'תתקל"ה, 175 לערך - 247; נודע בתלמוד בפשטות בכינוי רב, ומכוּנה גם אבא אריכא, משום שהאריך ימים או משום שהיה גבוה) היה חכם תלמודי מחשובי האמוראים, ומייסד ישיבת סורא. היה מאחרוני התנאים, ומראשוני אמוראי בבל. חזרתו מארץ ישראל לבבל נחשב כאירוע רב חשיבות ש"העניק את הדחיפה המכרעת לקראת ההתפתחות של מרכז רוחני יהודי בבבל", ושסימן את תחילת חילופי התרבויות בין הקהילות בארץ ישראל ובבל.

למד תורה מפי רבי יהודה הנשיא, וכן מפי דוֹדוֹ, רבי חייא. רב נזכר פעמים רבות בתלמוד במחלוקותיו עם שמואל, נחשב כמחמיר בהלכה ותרם תרומה משמעותית לחיבור התפילות.

רבי יהודה הנשיא

רבי יהודה הנשיא (ידוע גם בכינוי המקוצר "רבי" או "רבינו הקדוש") היה תנא בדור החמישי, נשיא הסנהדרין ועורך המשנה, נצר למשפחת הלל הזקן וחותֵם תקופת התנאים. לפי מסורת חז"ל, נולד רבי יהודה הנשיא בתקופת גזירות השמד של אדריאנוס לאחר מרד בר כוכבא, בין השנים 135 ל-137 לספירה. מנערותו למד מפי רבי שמעון בר יוחאי, רבי יהודה בר אילעי, רבי אלעזר בן שמוע, וכן מפי אביו, רבן שמעון בן גמליאל. נפטר בסביבות שנת 220. רבי יהודה חי בטבריה, בבית שערים ובציפורי. על פי חלק מהמסורות נקבר בבית שערים ועל פי אחרות בציפורי. על שמו רחובות בערים רבות בארץ, ביניהם שדרות הנשיא בחיפה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.