שפות רומאניות יהודיות

השפות הרומאניות היהודיות הן שפות שהתפתחו מהשפות הרומאניות, אשר שימשו בעיקר כשפות דיבור בקרב קהילות יהודיות ברחבי דרום-מערב אירופה, בארצות ספרד, צרפת, איטליה ועוד. שפות אלה מבוססות על שפות רומאניות מקומיות שנוספו אליהן מילים וביטויים בעברית כך שביטאו את חיי היומיום של הקהילה והדת היהודית. תוספות אלה, וכן בידודם של היהודים מכלל החברה בתקופות מסוימות, עיצבו את שפותיהם באופן שונה מהשפות המקומיות, עד כדי כך שהוכרו כניבים נבדלים.

השפות המוכרות

קטלאנית יהודית

הקטלאנית היהודית (Catalanic בשפת המקור) נוצרה מהשפה הקטלאנית ודובריה היו קהילות יהודיות באיים הבלאריים ובחבלי ולנסיה וקטלוניה שבספרד. השפה דומה לשפה השואדית למרות שלא היה שום קשר בין הקהילה היהודית שדיברה את השואדית לקהילה בקטלוניה. הדמיון נובע מהקרבה בין קטלאנית ואוקסיטנית, שהיא שפת הבסיס של השואדית. השפה פרחה בתור הזהב בקטלוניה ובעיקר במאה ה-12, לאחר גירוש ספרד השפה נכחדה. כיום השימוש במילים עבריות על ידי בני האנוסים והיהודים אשר מדברים את השפה הקטלאנית יוצרים למעשה את השפה מחדש. השפה נכתבה בכתב העברי.

איטלקית יהודית

השפה מבוססת על השפה האיטלקית, נקראת גם "לעז", "לטינו" או "וולגאר" על ידי דוברי השפה והיא דוברה בקהילות רבות ברחבי איטליה. האיטלקית היהודית מתחלקת לניבים רבים ואינה אחידה. בכל עיר, חבל ארץ או קהילה יהודית השפה השתנתה בהתאם לחיי הקהילה. דוגמאות לשפות איטלקיות-יהודיות הן ונציאנית-יהודית בוונציה, פירנצית-יהודית בפירנצה, רומית-יהודית ברומא ועוד. השפה מתאפיינת בייחוד הפעלים, תופעה של הוספת סיומת איטלקית של שמות פעולה לשורשי פעלים עבריים (לדוגמה: Axalare-לאכול, Gannaviare-לגנוב). כיום השפה מדוברת על ידי כ-200 אנשים בלבד, ומקורותיה נשמרים בעיקר בספריית הקונגרס בארצות הברית. השפה נכתבת בכתב העברי.

אראגונית יהודית

השפה דוברה באזור אראגון שבצפון ספרד מהמאה ה-8 עד גירוש ספרד בערך. השפה ככל הנראה השתלבה עם הלאדינו ככל שהתפשטה לאזורים דרומיים מאראגון עצמה. לקראת הגירוש ובגלל גודלה של הקהילה דוברת הלאדינו חדלו היהודים מאזור אראגון לדבר את השפה והלאדינו תפסה את מקומה הרשמי של האראגונית בקהילות היהודיות.

לטינית יהודית

קיומה של שפה זו שנוי במחלוקת, והמושג משמש בערבוביה לכינוי שפות משתי תקופות שונות. הבלשן פול וקסלר מצביע על שפה לטינית יהודית ששימשה את הקהילות שחיו בחצי האי האיטלקי בתקופת האימפריה הרומית, בהתבסס על עדויות מועטות לקיומה, הכוללות בעיקר כתובות על מצבות של יהודים ברומא. לדבריו ניתן למצוא עקבות של שפה זו בשואדית, צרפתית יהודית ואיטלקית יהודית, ודרכן הגיעה השפעתה גם ליידיש ולשפת הרוטוולש (שפת נוודים גרמנים), שתי שפות שאינן רומאניות.[1] לפי תאוריה של הבלשן דייוויד בלונדהיים, התקיימה בימי הביניים שפה לטינית יהודית, שהתפתחה במקביל ללטינית וולגרית. התאוריה שלו בנושא אינה מקובלת כיום, בשל העדר עדויות מספקות התומכות בה.[2]

פורטוגזית יהודית

נקראת גם לוסיטאנית והיא הייתה השפה המדוברת על ידי יהודי פורטוגל אך השימוש בה התמעט עם גירושם והשתמר במידה מסוימת בקהילות שמצאו מקלט באמסטרדם. השפה השפיעה רבות גם על הלאדינו וגם על השפות הקריאוליות פפיאמנטו וסרמקנית[3] . בשפה ישנם יסודות של פורטוגזית ארכאית שלא קיימים בפורטוגזית המדוברת כיום, בדומה ללאדינו ולספרדית. שרידים של שפה זו השתמרו בניבי הדיבור של מספר קהילות של צאצאי האנוסים, המתגוררים באזורים כפריים בפורטוגל[4].

לאדינו - ספרדית-יהודית

הלאדינו היא הספרדית היהודית שדוברה על ידי רוב הספרדים היהודים לפני גירוש ספרד, ולאחריו דוברה בפי קהילות יהודיות של מגורשי ספרד ברחבי האימפריה העות'מאנית, ועודה מדוברת כיום בפי צאצאיהם. השפה פרחה בתור הזהב אך כיום מעטים מדברים אותה. הלאדינו הייתה השפה הדומיננטית מכל השפות הרומאניות יהודיות.

ספרדית-יהודית של מרוקו - חכיתיה

חכיתיה היא דיאלקט של הלאדינו שדובר בפי צאצאי יהודי ספרד שגלו לממלכה השריפית (כיום חלק ממרוקו). יהודי ספרד ופורטוגל התרכזו בקסר אל כביר (בספרדית Alcazarquivir), פאס וטטואן. הספרדית היהודית של מרוקו השתמרה בצפון מרוקו באזור שנשלט על ידי הספרדים, הפורטוגזים, האנגלים והמוסלמים חליפות. האזור מוכר גם בשם מרוקו הספרדית. החכיתיה דוברה בקהילות היהודיות של טטואן, טנג'יר, ארזילה, סאוטה, מלילה, לרצ'ה (Larache), קסר אל כביר, ששאוואן וואזן.

שואדית

השואדית נקראת גם פרובנסלית יהודית ודוברה בעיקר באזורי דרום צרפת. השפה פרחה במאה ה-11 אך מאז האינקוויזיציה מספר דובריה הצטמצם. לאחר המהפכה הצרפתית הורשו היהודים לגור בכל מקום בצרפת, ועקב כך גברה ההתבוללות של היהודים והשפה נכחדה. בשנת 1977 מת ארמנד לונל שנודע כדובר האחרון של השפה השואדית. השפה מבוססת על השפה האוקסיטנית בתוספת מילים עבריות רבות, שעברו מספר שינויים פונולוגיים.

צרפתית יהודית

הצרפתית היהודית (Zarphatic בשפת המקור) התפתחה מהשפה הצרפתית של ימי הביניים והייתה בשימוש הקהילות היהודיות בצפון צרפת, ארצות השפלה וכן במערב גרמניה בערים כמו מיינץ, פרנקפורט ואאכן. השפה הושפעה גם מהשפות הצרפתית הקדומה, הגרמנית הקדומה הגבוהה ומהיידיש, כללה מילים נלוות מעברית ונכתבה בכתב עברי. השפה פרחה במאה ה-11 בצרפת וחכמים ידועים כגון רש"י ורבי משה הדרשן דיברו בה והשתמשו בה בכתביהם. המיוחד בשפה הצרפתית יהודית הוא שבניגוד לשפות יהודיות אחרות נעשה במסגרתה שימוש גם בניקוד (דהיינו, בניקוד טברני) לצורך ציון התנועות.

התפתחות השפות

מקור השפות הרומאניות היהודיות לא ברור. מאז התיישבות היהודים באירופה היהודים התאימו את השפה המקומית לשפה העברית ולחיים היהודיים. גם מהלך ההתפתחות של השפות אינו ברור. על פי תאוריה אחת, כל השפות הללו התפתחו מהשפה הלטינית היהודית שהתפשטה, ומנגד ישנה תאוריה שלפיה כל שפה התפתחה בנפרד בכל קהילה. ככל הנראה מדובר בשילוב של שני הגורמים.

מצב השפות כיום

כיום השפות לטינית-יהודית, צרפתית-יהודית, שואדית ואראגונית-יהודית נחשבות לשפות שנכחדו. הלטינית-יהודית אינה מדוברת כבר מאז נפילת האימפריה הרומית, הצרפתית-יהודית והאראגונית-יהודית אינן מדוברות מאז ימי הביניים והשואדית מאז 1977.

הפורטוגזית-יהודית והקטלאנית-יהודית הן שפות ששרידיהן מצויים בקהילות האנוסים והיהודים בספרד ובפורטוגל. האיטלקית-יהודית גוועת באיטיות ולעומת 5,000 דוברים לפני שני דורות, כיום ישנם 200 דוברים, ורובם כבר קשישים.

הלאדינו היא השפה היחידה ששרדה וכיום מעריכים כי יש כ-150,000 דוברי לאדינו בקהילות יהודי ספרד בצפון אפריקה, בטורקיה ובישראל. הלאדינו היא שפה שנייה ככל הנראה לכל הדוברים.

ככל הנראה, גורלן של השפות הרומאניות יהודיות יהיה היכחדות של כולן עקב העלייה של רוב הדוברים הנותרים לישראל ועקב כך שצאצאיהם מדברים עברית ולא כל שפה יהודית אחרת. בנוסף השפה האנגלית נחשבת לשפה מועדפת כשפה שנייה ושפות המקום חשובות יותר עקב חשיבותן מבחינה כלכלית לתושבים היהודים.

הערות שוליים

  1. ^ Wexler, Paul (1988). Three Heirs to a Judeo-Latin Legacy: Judeo-Ibero Romance, Yiddish and Rotwelsch. Wiesbaden: Harrassowitz
  2. ^ "איטלקית יהודית" באתר Jewish Language Research Website
  3. ^ John H. McWhorter, Language Change and Language Contact in Pidgins and Creoles, John Benjamins, 2000, ISBN 9027252432, ISBN 9789027252432‏ (p. 483)
  4. ^ Wexler, P. 1985 Linguistica Judeo-Lusitanica. In I. Benabu & J. Sermoneta (eds), Judeo-Romance Languages. Jerusalem: Misgav Yerushalayim & the Hebrew University (Jewish Language Research / Judeo-Portuguese)
איטלקית יהודית

איטלקית יהודית היא שפה המבוססת על השפה האיטלקית, והייתה בשימוש על ידי קהילות יהודיות רבות ברחבי איטליה. היא התפתחה בין המאה העשירית למאה התשע עשרה, ונקראה גם "לעז", "לטינו", "איטליאנו" או "וולגאר".

האיטלקית היהודית מתחלקת לניבים רבים ואינה אחידה. בכל עיר, חבל ארץ או קהילה יהודית השפה השתנתה בהתאם לחיי הקהילה. דוגמאות לשפות איטלקיות-יהודיות הן ונציאנית-יהודית בוונציה, פירנצית-יהודית בפירנצה, רומית-יהודית ברומא ועוד. גם בקורפו שביוון דיברו בשני ניבים של שפה זו.

האיטלקית היהודית נכתבת בכתב העברי. השפה מתאפיינת בייחוד הפעלים, תופעה של הוספת סיומת איטלקית של שמות פעולה לשורשי פעלים עבריים (לדוגמה: Axalare - לאכול, Gannaviare - לגנוב). כיום השפה מדוברת על ידי כ-200 אנשים בלבד, בעיקר ברומא, בקורפו ובישראל, ומקורותיה נשמרים בעיקר בספריית הקונגרס בארצות הברית.

אראגונית יהודית

אראגונית יהודית היא שפה יהודית שדוברה על ידי קהילות יהודיות באזור אראגון שבצפון ספרד, החל מהמאה השמינית עד גירוש יהודי ספרד. ככל הנראה השתלבה השפה עם הלאדינו בעת שהתפשטה לאזורים דרומיים לאראגון. לקראת הגירוש ועקב גודלה של הקהילה דוברת הלאדינו חדלו היהודים האראגוניים לדבר בשפה זו, והלאדינו תפסה את מקומה הרשמי של האראגונית בקהילות היהודיות.

ג'והורי

ג'וּהוּרי או טאטית יהודית (çuhuri, жугьури, ז׳אוּהאוּראִ), שפתם של היהודים ההרריים מן הקהילות בצפון ובמזרח הקווקז. השפה שייכת למשפחת הלשונות האיראניות. ג'והורי היא שפה יהודית, ניב של פרסית יהודית שבמשך הדורות קלט לתוכו מילים אזריות ועבריות עד שנוצרה השפה הנקראת היום ג'והורי או טאטית יהודית.

השפה נוצרה לאחר תקופתו של נַדִּיר שַאהּ, מלך פרס בשנים 1733–1747. עד לתקופה זו הקהילה היהודית הייתה קיימת בנסיכות דרבנט (היום ברפובליקה של דאגסטן) ושפותיה היו עברית ואזרית. עקב מדיניותו של נדיר שאה הועברו לנסיכות דרבנט אוכלוסיות דוברות לשון פרסית, ובתוכן היו גם יהודים. באזור נוצר ניב פרסי דרבנטי, ובקרב היהודים נוצר ניב פרסי דרבנטי יהודי, אשר התפתח ונעשה לשונם העיקרית של יהודי המקום, שמאוחר יותר התפזרו בכל מזרח הקווקז.[דרוש מקור]השם הנוסף "טאטית יהודית" נולד לאחר המהפכה הבולשביקית על ידי השלטונות הסובייטיים. מסיבות פוליטיות ועקב רצונם לדכא את האמונה הדתית, רשמו השלטונות רבים מן היהודים ההרריים במפקדים הממלכתיים בתואר "טאטים" - כינוי לזרים דוברי פרסית. בכך סיווגו את היהודים ההרריים כחלק מהאוכלוסייה המוסלמית-טאטית; אולם את הטאטים המוסלמים הם הגדירו כבני העם האזרי, וכך הפך הכינוי "טאט" מילה נרדפת ליהודי.

בשנת 1923 פרסם קמואל גלעדוב מילון ג'והורי עם אותיות עבריות. עד שנת 1929 נכתבה שפת ג'והורי באותיות עבריות, אחר כך באלף-בית לטיני, ומאוחר יותר באותיות קיריליות. במאה העשרים החלו להופיע כתבי עת ועיתונים בשפת הג'והורי. אחד העיתונים היה Zakhmetkesh. לאחר מלחמת העולם השנייה, הסובייטים הורו על הרוסית כשפה הרשמית היחידה באזור ופרסום העיתונים הופסק.

שפה זו היא מקבוצת השפות האיראניות, שמשתייכת לענף ההודו-איראני של משפחת השפות ההודו-אירופיות.

חכיתיה

חַכִּיתִּיָה, חכתיה או חקיטיה (בספרדית: Haquetía או Jaquetía) היא שפה רומאנית יהודית, דיאלקט של ספרדית-יהודית (לאדינו) שהיה בשימוש יהודי החוף הצפוני והמערבי של מרוקו ובפרט מרוקו הספרדית, טריטוריה ספרדית בצפון-מערב מרוקו.

שפת החכיתיה, שמיוחסת עד לגירוש ספרד ושהתפתחה בעוד אזורים שונים בעיקר במרוקו, היא שפה יהודית המבוססת על ספרדית עתיקה ועירוב של מילים בעברית ובערבית. במיוחד בולטת בשפה זו ההגייה של החי"ת הגרונית. החכיתיה נכתבה באותיות עבריות והייתה חלק משמעותי בתרבות של יהודי מרוקו הספרדית, אם כי בניגוד ללאדינו של קהילות המזרח, קיימים מעט מאוד טקסטים כתובים בשפה, והיא שימשה בעיקר לדיבור. טקסטים כתובים בלאדינו של קהילות המזרח שימשו גם את דוברי החכיתיה. כאשר בימינו כותבים טקסטים בחכיתיה, בעיקר לצורכי מחקר ולכתיבת זיכרונות, משתמשים בכללי הכתיב של ספרדית מודרנית בשינויים קלים (בניגוד ללאדינו, הנכתבת הן בעברית והן באותיות לטיניות, לפי שיטות שונות).

מרוקו הספרדית היא טריטוריה שנמסרה לשלטון קולוניאלי ספרדי בהסכם פס בשנת 1912 ובירתה הייתה העיר תטואן. עם קבלת העצמאות מצרפת ב-1956 יצאה גם ספרד משטחה של מרוקו פרט לשתי מובלעות, סאוטה ומלייה, שעד היום (2015) נתונות בשלטון ספרדי. עם זאת, מרוקו הספרדית הייתה נתונה להשפעה ספרדית כבר עם כיבוש ספרד על ידי המוסלמים במאה ה-8. יהודים ומוסלמים שגורשו מספרד במאה ה-15 מצאו בה מקלט, והיא הייתה נתונה גם לשלטון פורטוגלי חליפות.

הקהילות העיקריות שבהן דיברו בשפת החכיתיה הם במערב מקנס, רבאט, בצפון טטואן, אל-קסר אל-כביר, לראצ'ה, אסילה, טנג'יר, סאוטה ומלייה. יהודים רבים מתטואן היגרו לאוראן שבאלג'יריה במחצית המאה ה-19, ובעקבות זאת צמחה קהילה דוברת חכיתיה (שכונתה "תטואנית") גם בעיר זו. לאחר 1956, עם עצמאות מרוקו, היגרו רוב היהודים דוברי החכיתיה לישראל, לספרד, לוונצואלה ולקנדה.

דוברי החכיתיה, בניגוד לניבי הלאדינו שדוברו באגן המזרחי של הים התיכון, עמדו בקשר רציף עם ספרדים שישבו, נסעו וסחרו בחוף הצפוני של אפריקה. כתוצאה מכך הייתה החכיתיה נתונה להשפעה חזקה יותר של הספרדית החיה והמתפתחת, בניגוד ללאדינו המזרחית, ששימרה את הספרדית הימי-ביניימית. דוגמה לכך היא סיומת ההקטנה "...יטו" הזהה בחכיתיה ובספרדית מודרנית, לעומת הסיומת "...יקו" בניבים המזרחיים של לאדינו. תופעה זו התגברה ביתר שאת החל מאמצע המאה ה-19, בהתאם להתגברות בנוכחות הספרדית במרוקו. החכיתיה עברה תהליך של רה-היספניזציה, כלומר התאמה מחודשת ללשון הספרדית המודרנית מבחינת המורפולוגיה והלכסיקון. תהליך דחיקתן של מילים ערביות מפני מילים ספרדיות נבע גם מיוקרתה הגבוהה של הספרדית לעומת הערבית בקרב דוברי השפה. באמצע המאה ה-20 כבר הייתה ההשפעה חזקה כל-כך עד כי בלשנים ראו בחכיתייה רק אוסף מאפיינים בלשון הספרדית שבפי יהודים תושבי צפון מרוקו וצאצאיהם, וגם אוסף מאפיינים זה הולך ונעלם בדורנו.

טריפוליטאית יהודית

טריפוליטאית יהודית היא ניב יהודי של ערבית לובית אשר דובר בקרב יהודי לוב, בחיי היום יום בינם לבין עצמם.

הטריפוליטאית היהודית שונה מהשפה שדיברו תושבי לוב הלא יהודים, ובה מגוון ביטויים ייחודי השאול מהעברית ומן התרבות היהודית, וכן מילים מהשפות הספרדית והאיטלקית.

כיום ניתן למצוא דוברי שפה זו בישראל ובאיטליה. השפה מכונה על ידי היהודים יוצאי טריפולי "ערָאבּי".

יווניטיקה

יווניטיקה, הידועה גם כרומניוטית או יוונית-יהודית, הייתה ניב של הרומניוטים, קבוצה של יהודים יווניים שקיומם מתועד מאז תקופת יוון ההלניסטית. שורש השפה הוא בקוינה (יוונית הלניסטית - Ελληνική Κοινή) ומשולבים בה אלמנטים עבריים. היא הייתה דומה ליוונית ששימשה את התושבים הנוצריים ביוון. הרומניוטים השתמשו בגרסה משלהם לאלפבית העברי כדי לכתוב טקסטים ביווניטיקה וביוונית.

כוזרית

כוזרית היא שפה בה דיברו בממלכת הכוזרים, ישות מדינית שהתקיימה בין המאה ה-7 לראשית המאה ה-11. באופן רשמי, זוהי שפה אשר נכחדה.

כיילה (שפה)

כַּיְלָה (געז: ካይላ) או כאיילית (ካይልኛ - "כיילניה") מכונה גם סימן על שם הרי סימן היא אחת משני ניבים של אגאו (השנייה היא קװארה) שדוברו בעבר בפי ביתא ישראל.

הכיילה היא ניב של שפת הכמנתים, שחיו בשכנות לביתא ישראל. השפה ידועה הודות להערות שנמצאו בכתבי יעקב פייטלוביץ' על כתב הגעז, וכיום השפה משומרת על ידי קהילת ביתא ישראל.[דרוש מקור]מקור שם השפה נעוץ בכינוי "כיילה" שניתן לביתא על ידי שכניהם.

לאדינו

לאדינו היא שפה רומאנית יהודית המדוברת על ידי צאצאי מגורשי ספרד (בעיקר יהדות הבלקן), וידועה גם בשמות "ספאניולית" (בעברית), "ג'ודיזמו", "Judeoespañol", ספרדית־יהודית או רק אספאניול בשפת הלאדינו המדוברת. לאדינו הוא השם הנפוץ ביותר כיום ללשון "הספרדית-היהודית", בעבר המונח לאדינו היה לשפה המשמשת לתרגום כתבי קודש בלבד הכתובה באותיות רש"י, שפה שיוחדה לכתיבה והייתה שונה משפת הדיבור.

מאזהמטה

מאזהמטה (Masematte) הוא סוציולקט מהמאה ה-19, שאותו דיברו עניי העיר מינסטר שבצפון-מערב גרמניה. מקור השם במילה העברית "משא ומתן".

עם בניית התעלה שחיברה את העיר דורטמונד ואת נהר האמס שעברה בעיר מינסטר, נפתח במינסטר נמל מסחרי גדול למדי שהביא עמו סוחרים, עובדים זרים, תעלולנים וצוענים רבים. התערובת הזאת עם עניי העיר בשנות התשעים של המאה ה-19 הולידה את הסוציולקט מאזהמטה.

אוצר המילים של המאזהמטה מוצא את שורשיו בשפות הצוענים למיניהן, יידיש והרוטוֶולש (Rotwelsch), שפת הנוכלים של מדינות מערב אירופה. לצד שפות אלו קיימת השפעה של שפות השבטים הגרמאניים שאכלסו את וסטפליה והשפעות מהשפות הסלאביות והרומאניות.

עוד היום ניתן להבחין בהשפעת הסוציולקט על הניב של מינסטרלנד. דרכי האופניים בעיר מינסטר למשל מסומנות לרוב במילה "לֶצה" (Leeze) ולא במילה הגרמנית "פארראד" (Fahrrad). דוגמה להשפעת היידיש היא המילה "אכולן" (Acholin), שפירושה "לאכול".

מרוקאית יהודית

מרוקאית יהודית או מוגרבית היא שפה יהודית המדוברת בפי יהודי מרוקו ויוצאיה זה דורות רבים. לשון זו שונה מהערבית המרוקאית בהיותה כתובה באותיות עבריות, בתחביר וכן באוצר המילים שלה, המאופיין בשאילה מעברית, צרפתית, ספרדית, ערבית מדוברת ותמזיגית.

קשה לקבוע מתי החלה הלשון היהודית להתפתח במרוקו. לשון זו מכונה במרוקו "אְל-יְ'הוּדִייָ'א" או "לְ-עָארְבִּייָ'א דְל-לִ-יהוּד".

במרוקאית היהודית משולבים ביטויים ומונחים רבים בשפה העברית, ולעיתים שימש שילוב זה כמעין לשון סתרים של הסוחרים היהודיים בקרב קהילות היהודים בצפון אפריקה.

לאחרונה החלו בישראל הדורות הצעירים של העדה המרוקאית ללמוד את השפה, להחיות אותה ולהפיץ אותה ברבים על מנת לשמור על התרבות המרוקאית. במסגרת זו החלו לכתוב ספרים בעברית בהם משולבים מילים בערבית מרוקאית כמו אצל המשורר ארז ביטון בספרו "מנחה מרוקאית", ואצל הרצל כהן בספרו "אבני שיש טהור". בשפה זו עוסקים כמה אתרי אינטרנט (ובהם "קוסקוס") וכן הוקם תיאטרון מרוקאי ראשון בישראל. בשנים האחרונות נשמעים קולות של חוקרים הטוענים שמדובר בשפה עתיקה שבדומה ליידיש וללאדינו יש מקום להעניק לה מעמד של שפה לשימור. בקול ישראל היה מקריין רפאל בן שמחון בשפה המוגרבית.

בשנת 2009 יצא לראשונה לאור מילון מרוקאית יהודית-עברית בעריכת מרכוס חנונה.

מרטהי יהודית

מרטהי יהודית (जुदाव मराठी) הוא ניב של שפת המראטהית המדובר בפי "בני ישראל", קבוצה אתנית יהודית בהודו.

השפה נכתבת בכתב דוונאגרי כניבי מרטהי אחרים, אך מכילה מילים השאולות מעברית וארמית. בעקבות השפעתם של יהודי קוצ'ין חדרה לשפה זו גם מילים במלאיאלאם ופורטוגזית, ואף מספר מילים ששאולות משפת האורדו ובמאות השנים האחרונות עם הכיבוש הבריטי, מספר מילים באנגלית שעברו אדפטציה חדרו לשפה.

ומדוברת בעיקר אם לא לחלוטין על ידי קהילת בני ישראל (הודו) בעיקר בהודו וישראל אך גם במספר מדינות נוספות כגון אנגליה, קנדה ועוד מקומות תפוצת הקהילה אם כי שפה זו נמצאת בתהליכי דעיכה מחוץ להודו.

נאש דידן

נאש דידן (בארמית: אנשים שלנו) הוא השם שבו קוראים לעצמם יהודים מן האזור שסביב העיר אורמיה, בגבול בין איראן, טורקיה ואזרבייג'ן. הקהילה, שלפי המסורת הוקמה לאחר גלות בבל, עלתה ברובה לארץ ישראל בתחילת המאה העשרים, ושפת הדיבור שלה היא ארמית חדשה.

עיראקית יהודית

עיראקית יהודית היא קבוצה של ניבים של ערבית יהודית אשר דוברו בפי יהדות עיראק. הניבים היו שונים במקצת בין עיר לעיר ואזור לאזור, וכך למשל השפה בפי הקהילה הגדולה של יהודי בגדאד הייתה מעט שונה מהשפה בפי היהודים בקהילה הצפונית מוסול. הניבים היהודיים היו בשימוש יהודים בלבד והושפעו מהעברית והארמית. אף על פי שהניב לא היה רחוק בצורתו מהערבית שהייתה מדוברת בפי המוסלמים, מוסלמים רבים הבינו אותו בלקות או שלא הבינוהו כלל.

הניבים התאפיינו בהיגוי מיוחד של מילים ערביות עממיות, למשל היה בהם שימוש ניכר בעיצור פ אשר אינו קיים בשפה הערבית הרגילה. כמו כן נעשה בו שימוש במילים ייחודיות, מהמקורות היהודיים ומשפות אחרות.

השפה התאפיינה במליציות רבה, גם בצורת ההיגוי וגם באוצר מילים ייחודי, ושמשה בסיס לפולקלור עשיר של יהודי בגדאד.

השפה הייתה בישראל בשימוש נרחב בקרב יהודים עולי עיראק, ועד היום ישנם ישראלים רבים, אפילו צברים שהוריהם עלו מעיראק, אשר נוהגים להשתמש בה.

בעיראקית יהודית נכתבו שירים רבים אשר מושרים ומושמעים עד היום על ידי יהודים יוצאי עיראק וצאצאיהם בדרך כלל באירועים מיוחדים (חתונה, בר מצווה וכו') לדוגמה:

על הוד

לת'ילומוני

וולי וולי

יחניננה יא יומא

עלמתני שלוןהסרט הישראלי "מפריח היונים" הוא הסרט היחיד הדובר עיראקית יהודית (בניב הבגדדי).

פורטוגזית יהודית

פורטוגזית יהודית היא שפה רומאנית-יהודית שהייתה מדוברת על ידי יהודי פורטוגל. היא נקראת גם לוסיטאנית, ונכתבה באותיות עבריות או לטיניות. השימוש בה התמעט עם גירוש יהודי פורטוגל, אך השתמר במידה מסוימת בקהילות שמצאו מקלט באמסטרדם שבהולנד וליוורנו שבאיטליה. השפה השפיעה רבות גם על הלאדינו וגם על השפות הקריאוליות פפיאמנטו וסרמקנית.

בשפה ישנם אלמנטים של פורטוגזית ארכאית שלא קיימים בפורטוגזית המדוברת כיום, בדומה ללאדינו ולספרדית. שרידים של שפה זו השתמרו בניבי הדיבור של מספר קהילות של צאצאי האנוסים, המתגוררים באזורים כפריים בפורטוגל, אך השפה עצמה אינה בשימוש מאז המאה התשע עשרה.

פרובנסלית יהודית

פרובנסלית יהודית (או שואדית) היא הכינוי לקבוצת הניבים בהם דיברו יהודי חבל פרובנס שבדרום צרפת. הפרובנסלית היהודית מחולקת לשפה מדוברת ולשפה ספרותית. זוהי שפה קריאולית, המשלבת בין צרפתית, אוקסיטנית ועברית.

בין המאפיינים הפונולוגיים של השפה - הפיכת האותיות "ש", "ס", "צ" ו-"ת" לאות "פ", והאות "ח" ל"ר".דוגמאות:

צורה - פורה, חכמה - רורמה, אמת - אמף, מסילה - מפילה, שכל - פכל.

בשפה הספרותית השתמשו בכתיבה באותיות עבריות ולא באותיות לטיניות. היום ידועים חיבורים שחוברו כמו שירי שמחה ששרו בפורים, בבריתות ובאירועים שמחים בשפה פרובנסלית, כמו כן שרדו טקסטים מהתקופה למשל קטע ממגילת אסתר וגם סידור מהמאות ה-14 וה-15. לשפה זו תורגמה גם מגילת אסתר באותיות עבריות, אך אין בה שימוש במילים העבריות; לעומת זאת בסידור נשארו ביטויים עבריים קשיי תרגום (כגון: פאה, חטאת). לקראת סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, עם המהפכה הצרפתית, החלה השפה הפרובנסלית היהודית לדעוך, ויהודים עברו לדבר בצרפתית. בשנת 1977 נפטר האדם האחרון שדיבר פרובנסלית יהודית - ארמנד לונל.

צרפתית יהודית

צרפתית יהודית (במקור צרפתית סתם; אין להתבלבל עם השפה הצרפתית הנכרית, ששמה בעברית נגזר ממנה) הייתה שפה רומאנית-יהודית שהתפתחה מהשפה הצרפתית של ימי הביניים והייתה בשימוש הקהילות היהודיות בצפון צרפת, ארצות השפלה וכן במערב גרמניה בערים כמו מיינץ, פרנקפורט ואאכן. השפה הושפעה גם מהצרפתית הקדומה, הגרמנית הקדומה הגבוהה ומהיידיש, כללה מילים נלוות מעברית ונכתבה בכתב עברי.

השפה פרחה במאה ה-11 בצרפת וחכמים ידועים כגון רש"י ורבי משה הדרשן דיברו בה והשתמשו בה בכתביהם. מסיבה זו היא מתועדת היטב, וחוקרי הצרפתית הקדומה מוצאים בה כר נרחב למחקר. המיוחד בשפה הצרפתית יהודית הוא שבניגוד לשפות יהודיות אחרות נעשה במסגרתה שימוש גם בניקוד (דהיינו, בניקוד טברני) לצורך ציון התנועות. הצרפתית היהודית נכחדה ומאז ימי הביניים אינה בשימוש.

קטלאנית יהודית

קטלאנית יהודית (Catalànic בשפת המקור) היא שפה יהודית שנוצרה מהשפה הקטלאנית ודובריה היו קהילות יהודיות באיים הבלאריים ובחבלי ולנסיה וקטלוניה שבספרד. השפה דומה לשפה השואדית למרות שלא היה שום קשר בין הקהילה היהודית שדיברה את השואדית לקהילה בקטלוניה. הדמיון נובע מהקרבה בין קטלאנית ואוקסיטנית, שהיא שפת הבסיס של השואדית.

השפה פרחה בתור הזהב בקטלוניה בעיקר במאה ה-12. לאחר גירוש ספרד השפה נכחדה. כיום השימוש במילים עבריות על ידי בני האנוסים והיהודים אשר מדברים את השפה הקטלאנית יוצרים למעשה את השפה מחדש. השפה נכתבה בכתב העברי.

שפות יהודיות

שפות יהודיות (או לשונות היהודים) הן ניבים מיוחדים של שפות ששימשו לדיבור של יהודים במהלך תקופת הביניים של העברית ובעת החדשה, כגון גרמנית-יהודית (עברי-טייטש, יידיש), ספרדית-יהודית (לאדינו, ספאניולית, ז'ודזמו), ערבית-יהודית, פרסית-יהודית ועוד ועוד.

בעקבות התהפוכות שחלו בעולם היהודי החל מסוף המאה ה-19, ובהן ההגירה מאירופה לאמריקה, תחיית הלשון העברית, השואה, הקמת מדינת ישראל וההגירה אליה מאירופה ומארצות האסלאם, הצטמצם מאוד מספרם של הדוברים בשפות היהודיות, וחלק מהן אף נכחדו או עומדות בפני הכחדה. עם זאת, בשנת 1996 נחקקו חוק הרשות הלאומית לתרבות היידיש, וחוק הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו: כשמטרתם הקמת גופים והקצאת תקציבים לצורך שימור שפות אלו, בעוד אי-הכללת יתר השפות היהודיות לצורכי שימור. בנוסף ניתן להצביע על שלבים ראשונים בהתפתחות שפות יהודיות חדשות, בעיקר אנגלית-יהודית בצפון אמריקה.

שפות וניבים יהודיים
שפות אפרו-אסיאתיות
שפות שמיות
עברית עברית מקראיתהעברית בתקופת בית שנילשון חז"לתקופת הביניים של העבריתעברית ישראלית
הגיית העברית הגייה אשכנזיתהגייה ספרדיתהגייה תימנית • הגייה טברנית
ארמית ארמית מקראית • ארמית בבליתארמית גלילית • ארמית התרגום • ארמית שומרונית • ארמית חדשה צפון-מזרחית (כורדית-יהודית) • לישאנא דידן • לישאניד דינן • נאש דידן
ערבית ערבית יהודיתעיראקית יהודיתמרוקאית יהודיתטריפוליטאית יהודית • תוניסאית יהודית • תימנית יהודית
שפות שמיות דרומיות געז
שפות אפרו-אסיאתיות אחרות
שפות כושיות כיילה • קווארה
שפות ברבריות ברברית יהודית
שפות הודו-אירופיות
שפות גרמאניות יידיש • כליזמר לשון • גנבים לשון • בעל עגלה לשון • קצב'ס לושן • שערער לשון • הענטשקע לשון • שפת הסימנים האידית • לכודישמאזהמטה
אנגלית יינגליש • היבגליש • ישיביש
שפות רומאניות יהודיות איטלקית יהודיתאראגונית יהודיתחכיתיה • טטואני • לאדינולטינית יהודיתפורטוגזית יהודיתפרובנסלית יהודיתצרפתית יהודיתקטלאנית יהודית
שפות איראניות איספאהנית יהודית • בוכריתג'והורי • גולפאיגנית • ג'ידי • חמדאנית יהודית • יאזדית יהודית • קרמנית יהודית • קשאנית יהודית • שיראזית יהודית
אחרות יווניטיקה (יוונית) • צ'כית יהודית (סלאבית) • מרטהי יהודית (הודו-ארית)
קבוצות אחרות
שפות טורקיות קראימית • קרימצ'קית • כוזרית
שפות דראווידיות קוצ'ינית
שפות כרתווליות גאורגית יהודית
קטגוריה: שפות יהודיות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.