שפות כושיות

השפות הכושיות הן ענף במשפחת השפות האפרו-אסיאתיות (כונו בעבר "שפות שמיות-חמיות"). הכינוי "שפות כושיות" (באנגלית: Cushitic languages) הוטבע על שמו של כוש בן חם בנו של נח המקראי. הכינוי מתבסס על המיון בספר בראשית של השפות והעמים השונים בין בניו של נח, שעל פי סיפור המבול, האנושות כולה היא מצאצאיו:

ובני חם: כוש ומצרים ופוט וכנען. ובני כוש: סבא וחוילה וסבתה ורעמה וסבתכא...

אלה בני חם למשפחתם ללשנתם בארצתם בגויהם...

ומאלה נפרדו הגוים בארץ אחר המבול.

Karte der Afroasiatischen Sprachen-HE
תפוצת השפות הכושיות בכלל השפות האפרו-אסיאתיות

שפות כושיות חיות ומספר דובריהן

השפות הכושיות מדוברות בעיקר באזור קרן אפריקה, שלוחה במזרח אפריקה החודרת לאוקיינוס ההודי, מדרום למפרץ עדן.

מיון

הבלשן ג'וזף גרינברג מיין בעבודתו, את משפחת השפות הכושיות כדלהלן:

  • קבוצת השפות הכושיות המרכזיות, המכונה גם אגאו: כולל אוונגי, בלין, כיילה, קווארה (שני אלו שימשו את ביתא ישראל) והמתית. דוברי שפות אלו ידברו לרוב גם שפה אחרת, למשל אמהרית או אחת מהשפות השמיות.
  • קבוצת השפות הכושיות המזרחיות: כולל אורומו, סומלית, סידמאית, סאהו, עפרית, אף-מאי, קונסו, ליבידו, בוּן ובוּסה.
  • קבוצת השפות הכושיות הדרומיות, המכונה גם ריפט: כולל איראקו-אלאגואה, בורונגה, ואולי גם דהאלו הקניתית העומדת על סף הכחדה.
  • ייתכן שגם שפת בֶּזָ'ה (בדאווי) כנציגת קבוצת השפות הכושיות הצפוניות.

בלשנים אחרים, המתמחים בשפות אלה, הציעו תאוריות שונות אודות מיונן. חלקם מעלים סברות שכל קבוצת שפות למעשה מהווה ענף נפרד במשפחת-העל של השפות האפרו-אסיאתיות, ומנגד חלקם מקבצים אחרת את הקבוצות, למשל לשפות תושבי ההרים (כמו סידאמו) לעומת שפות תושבי השפלה (כמו אפאר, סומלית ואורומו).

אגאו

אַגַאוּ (געז: አገው) שם כולל שניתן לקבוצות אתניות הדוברות שפות כושיות מרכזיות. האגאו נחשבים ליושבי חבש לפני עליית ממלכת אקסום ושעל תרבותם התבססה התרבות החבשית. שפתם האגאו היא המצע הלשוני של השפות האתיו-שמיות לרבות האמהרית. כיום קיימים מובלעות שבהם חיים אגאו באתיופיה ובאריתריאה.

אורומו (שפה)

אורומו, או אוֹרוֹמִיפָה (Afaan Oromoo), היא שפה כושית המדוברת בעיקר בפיהם של בני אורומו. מספר דוברי השפה מוערך[דרוש מקור] בכ-25 מיליון. כ-99% מהדוברים מתגוררים באתיופיה - בעיקר במחוז אורומיה והשאר בקניה ובסומליה. אורומו מוערכת כשפה החמישית בתפוצת דובריה באפריקה ואחת מהשפות המדוברות ביותר באתיופיה.

ב-1991 אימצה השפה את האלפבית הלטיני, אשר הותאם לאורומו ונקרא בשם Qubee. בתקופת שלטונם של האמהרה השתמשו בעיקר בכתב הגעז המשמש גם לכתיבת אמהרית וכן תיגרינית. בתקופת שלטונו של היילה סלאסי היה אסור לכתוב אורומו בכל כתב.

אורמה (שפה)

אוֹרְמָה היא שפה המדוברת בפיהם של בני אורמה בקניה שקרובה לשפת אורומו.

לשפה קיימים מספר ניבים: מוּנִיוֹ (קוֹרוֹקוֹרוֹ), מוּנִיוֹ יַאיַא בו דוברים שבטי מוניויאיא מנהר טנה, וַאַטַה (סַאניֵה), אוֹרְמַה.

שאר שפות המשפחה נפוצות באתיופיה.

אראגונית יהודית

אראגונית יהודית היא שפה יהודית שדוברה על ידי קהילות יהודיות באזור אראגון שבצפון ספרד, החל מהמאה השמינית עד גירוש יהודי ספרד. ככל הנראה השתלבה השפה עם הלאדינו בעת שהתפשטה לאזורים דרומיים לאראגון. לקראת הגירוש ועקב גודלה של הקהילה דוברת הלאדינו חדלו היהודים האראגוניים לדבר בשפה זו, והלאדינו תפסה את מקומה הרשמי של האראגונית בקהילות היהודיות.

ג'יבוטי

רפובליקת ג'יבוטי (בערבית: جمهورية جيبوتي, בצרפתית: République de Djibouti) היא מדינה בקרן אפריקה שבמזרח אפריקה. בג'יבוטי נמצא הצד הדרום-מערבי של מצר באב אל מנדב שבצדו הצפון-מזרחי, במרחק של 28 קילומטרים, נמצאת תימן בחצי האי ערב. המצר מקשר בין מפרץ עדן לים סוף. ג'יבוטי גובלת באריתריאה בצפון, באתיופיה במערב ובדרום ובסומליה בדרום-מזרח. כמעט כלל תושביי דג'יבוטי הם מוסלמים.

יווניטיקה

יווניטיקה, הידועה גם כרומניוטית או יוונית-יהודית, הייתה ניב של הרומניוטים, קבוצה של יהודים יווניים שקיומם מתועד מאז תקופת יוון ההלניסטית. שורש השפה הוא בקוינה (יוונית הלניסטית - Ελληνική Κοινή) ומשולבים בה אלמנטים עבריים. היא הייתה דומה ליוונית ששימשה את התושבים הנוצריים ביוון. הרומניוטים השתמשו בגרסה משלהם לאלפבית העברי כדי לכתוב טקסטים ביווניטיקה וביוונית.

כוש

האם התכוונתם ל...

כיילה (שפה)

כַּיְלָה (געז: ካይላ) או כאיילית (ካይልኛ - "כיילניה") מכונה גם סימן על שם הרי סימן היא אחת משני ניבים של אגאו (השנייה היא קװארה) שדוברו בעבר בפי ביתא ישראל.

הכיילה היא ניב של שפת הכמנתים, שחיו בשכנות לביתא ישראל. השפה ידועה הודות להערות שנמצאו בכתבי יעקב פייטלוביץ' על כתב הגעז, וכיום השפה משומרת על ידי קהילת ביתא ישראל.[דרוש מקור]מקור שם השפה נעוץ בכינוי "כיילה" שניתן לביתא על ידי שכניהם.

מרטהי יהודית

מרטהי יהודית (जुदाव मराठी) הוא ניב של שפת המראטהית המדובר בפי "בני ישראל", קבוצה אתנית יהודית בהודו.

השפה נכתבת בכתב דוונאגרי כניבי מרטהי אחרים, אך מכילה מילים השאולות מעברית וארמית. בעקבות השפעתם של יהודי קוצ'ין חדרה לשפה זו גם מילים במלאיאלאם ופורטוגזית, ואף מספר מילים ששאולות משפת האורדו ובמאות השנים האחרונות עם הכיבוש הבריטי, מספר מילים באנגלית שעברו אדפטציה חדרו לשפה.

ומדוברת בעיקר אם לא לחלוטין על ידי קהילת בני ישראל (הודו) בעיקר בהודו וישראל אך גם במספר מדינות נוספות כגון אנגליה, קנדה ועוד מקומות תפוצת הקהילה אם כי שפה זו נמצאת בתהליכי דעיכה מחוץ להודו.

סומלית

סומלית (Afsoomaali) היא שפה אפרו-אסיאתית, ממשפחת השפות הכושיות. סומלית היא השפה הרשמית בסומליה משנת 1972, ודוברים אותה בין 10 ל-16 מיליון איש, בהם 500,000 כשפה שנייה. השפה נפוצה בעיקר באזור קרן אפריקה ובמדינות סומליה, ג'יבוטי ואתיופיה, כאשר השפה הקרובה ביותר אליה מבחינה לשונית היא שפת האורומו. ייחודיות הסומלית היא שמדובר בשפה הכושית הנחקרת ביותר, כאשר תיעודים אקדמיים כלפיה נמצאים עוד מהמאה ה-19.

עמי אתיופיה

עמי אתיופיה או אתיופים הוא שם כולל לכל הקבוצות האתניות, הלאומים והשבטים השונים אשר חיים בפדרציה האתיופית אשר אוכלוסיית מוערכת נכון לשנת 2008 בכ-85.3 מיליון נפש והיא המדינה ה-15 בגודל אוכלוסייתה והמדינה השנייה המאוכלסת ביותר ביבשת האפריקאית לאחר ניגריה. בחלוקה של מאפייני התרבות והשפה ניתן לחלק את עמי אתיופיה לארבע קבוצות עיקריות דוברי שפות שמיות, דוברי שפות כושיות, דוברי שפות אומוטיות ודוברי שפות נילו-סהריות. העמים הגדולים במדינה הם האורומו, האמהרים והתגרים המהווים יחד כ-71% מהאוכלוסייה המקומית, הדתות הנפוצות הן נצרות (65%), אסלאם (31%), דתות מסורתיות או אנימיסטיות (3%).

עפרית (שפה)

עפרית (Qafár af) היא שפה ממשפחת השפות הכושיות המזרחיות המדוברת באתיופיה, באריתריאה ובג'יבוטי. בשפה יש כ-1.5 מיליון דוברים, בני אומת העפרים. באריתריאה מוכרת השפה כאחת מתשע השפות הרשמיות, אם כי התיגרינית והערבית נמצאות בשימוש נרחב בהרבה במסמכים רשמיים. הרדיו הלאומי משדר שידורים יומיים בעפרית, והחוקה האריתראית תורגמה לשפה זו. בחבל עפר שבאתיופיה השפה הרשמית היא האמהרית, אך בשל ריבוי דוברי העפרית ישנם בתי ספר המלמדים בשפה זו.

פורטוגזית יהודית

פורטוגזית יהודית היא שפה רומאנית-יהודית שהייתה מדוברת על ידי יהודי פורטוגל. היא נקראת גם לוסיטאנית, ונכתבה באותיות עבריות או לטיניות. השימוש בה התמעט עם גירוש יהודי פורטוגל, אך השתמר במידה מסוימת בקהילות שמצאו מקלט באמסטרדם שבהולנד וליוורנו שבאיטליה. השפה השפיעה רבות גם על הלאדינו וגם על השפות הקריאוליות פפיאמנטו וסרמקנית.

בשפה ישנם אלמנטים של פורטוגזית ארכאית שלא קיימים בפורטוגזית המדוברת כיום, בדומה ללאדינו ולספרדית. שרידים של שפה זו השתמרו בניבי הדיבור של מספר קהילות של צאצאי האנוסים, המתגוררים באזורים כפריים בפורטוגל, אך השפה עצמה אינה בשימוש מאז המאה התשע עשרה.

פרובנסלית יהודית

פרובנסלית יהודית (או שואדית) היא הכינוי לקבוצת הניבים בהם דיברו יהודי חבל פרובנס שבדרום צרפת. הפרובנסלית היהודית מחולקת לשפה מדוברת ולשפה ספרותית. זוהי שפה קריאולית, המשלבת בין צרפתית, אוקסיטנית ועברית.

בין המאפיינים הפונולוגיים של השפה - הפיכת האותיות "ש", "ס", "צ" ו-"ת" לאות "פ", והאות "ח" ל"ר".דוגמאות:

צורה - פורה, חכמה - רורמה, אמת - אמף, מסילה - מפילה, שכל - פכל.

בשפה הספרותית השתמשו בכתיבה באותיות עבריות ולא באותיות לטיניות. היום ידועים חיבורים שחוברו כמו שירי שמחה ששרו בפורים, בבריתות ובאירועים שמחים בשפה פרובנסלית, כמו כן שרדו טקסטים מהתקופה למשל קטע ממגילת אסתר וגם סידור מהמאות ה-14 וה-15. לשפה זו תורגמה גם מגילת אסתר באותיות עבריות, אך אין בה שימוש במילים העבריות; לעומת זאת בסידור נשארו ביטויים עבריים קשיי תרגום (כגון: פאה, חטאת). לקראת סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, עם המהפכה הצרפתית, החלה השפה הפרובנסלית היהודית לדעוך, ויהודים עברו לדבר בצרפתית. בשנת 1977 נפטר האדם האחרון שדיבר פרובנסלית יהודית - ארמנד לונל.

צרפתית יהודית

צרפתית יהודית (במקור צרפתית סתם; אין להתבלבל עם השפה הצרפתית הנכרית, ששמה בעברית נגזר ממנה) הייתה שפה רומאנית-יהודית שהתפתחה מהשפה הצרפתית של ימי הביניים והייתה בשימוש הקהילות היהודיות בצפון צרפת, ארצות השפלה וכן במערב גרמניה בערים כמו מיינץ, פרנקפורט ואאכן. השפה הושפעה גם מהצרפתית הקדומה, הגרמנית הקדומה הגבוהה ומהיידיש, כללה מילים נלוות מעברית ונכתבה בכתב עברי.

השפה פרחה במאה ה-11 בצרפת וחכמים ידועים כגון רש"י ורבי משה הדרשן דיברו בה והשתמשו בה בכתביהם. מסיבה זו היא מתועדת היטב, וחוקרי הצרפתית הקדומה מוצאים בה כר נרחב למחקר. המיוחד בשפה הצרפתית יהודית הוא שבניגוד לשפות יהודיות אחרות נעשה במסגרתה שימוש גם בניקוד (דהיינו, בניקוד טברני) לצורך ציון התנועות. הצרפתית היהודית נכחדה ומאז ימי הביניים אינה בשימוש.

קטלאנית יהודית

קטלאנית יהודית (Catalànic בשפת המקור) היא שפה יהודית שנוצרה מהשפה הקטלאנית ודובריה היו קהילות יהודיות באיים הבלאריים ובחבלי ולנסיה וקטלוניה שבספרד. השפה דומה לשפה השואדית למרות שלא היה שום קשר בין הקהילה היהודית שדיברה את השואדית לקהילה בקטלוניה. הדמיון נובע מהקרבה בין קטלאנית ואוקסיטנית, שהיא שפת הבסיס של השואדית.

השפה פרחה בתור הזהב בקטלוניה בעיקר במאה ה-12. לאחר גירוש ספרד השפה נכחדה. כיום השימוש במילים עבריות על ידי בני האנוסים והיהודים אשר מדברים את השפה הקטלאנית יוצרים למעשה את השפה מחדש. השפה נכתבה בכתב העברי.

שבא

שְׁבָא (אמהרית: ሳባ, תיגרינית: ሳባ, ערבית: سبأ) הייתה ממלכה אשר מוזכרת בתנ"ך ובקוראן, המיקום המדויק של הממלכה נע בין דרום-ערב לקרן אפריקה. ישנה מחלוקת בין מספר אקדמאים לגבי מיקומה המדויק של הממלכה, חלקם סבורים כי ראשיתה של הממלכה הוא באתיופיה ואלו חלק טוענים כי תימן היא מקור הממלכה.

שפות אפרו-אסיאתיות

השפות האפרו-אסיאתיות הן משפחת שפות המונה כ-240 שפות שיש להן כ-285 מיליון דוברים במזרח התיכון, בצפון אפריקה, במזרח אפריקה וכן דרומית למדבר סהרה. בעבר כונתה משפחה זו גם כמשפחת הלשונות ה"שמיות-חמיות".

המשפחה מונה את תת-המשפחות הבאות:

שפות בֶּרְבֶּרִיוֹת

שפות צ'אדיות

שפות מצריות

שפות שמיות

שפות כושיות

שפת בֵּזָ'ה (מיון שנוי במחלוקת; משויך בדרך כלל במשפחות הלשונות הכושיות)

שפות אומוטיות (הכללתן במשפחת הלשונות האפרו-אסיאתיות שנויה במחלוקת)מן המאפיינים המשותפים לשפות האפרו-אסיאתיות:

סימון זכר ונקבה בצורת יחיד. נקבה מסומנת ב-\t\ (בעברית ת', בערבית ة).

טיפולוגית פועל-נושא-מושא, עם נטיות ל-נושא-פועל-מושא

מורפולוגיה תבניתית שבה הטיית מילים היא על ידי שינויים פנימיים, כמו גם הוספת תחיליות וסופיות

קבוצת עיצורים נחציים.כמו כן, מוכרים שורשים משותפים כגון:

ב-נ - "בנייה"

מ-ת - "מוות"

ס-נ - "ידיעה" (השווה עם "שינון")

ל-ס - "לשון"

ס-מ - "שם"

ד-מ - "דם"

שפות יהודיות

שפות יהודיות (או לשונות היהודים) הן ניבים מיוחדים של שפות ששימשו לדיבור של יהודים במהלך תקופת הביניים של העברית ובעת החדשה, כגון גרמנית-יהודית (עברי-טייטש, יידיש), ספרדית-יהודית (לאדינו, ספאניולית, ז'ודזמו), ערבית-יהודית, פרסית-יהודית ועוד ועוד.

בעקבות התהפוכות שחלו בעולם היהודי החל מסוף המאה ה-19, ובהן ההגירה מאירופה לאמריקה, תחיית הלשון העברית, השואה, הקמת מדינת ישראל וההגירה אליה מאירופה ומארצות האסלאם, הצטמצם מאוד מספרם של הדוברים בשפות היהודיות, וחלק מהן אף נכחדו או עומדות בפני הכחדה. עם זאת, בשנת 1996 נחקקו חוק הרשות הלאומית לתרבות היידיש, וחוק הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו: כשמטרתם הקמת גופים והקצאת תקציבים לצורך שימור שפות אלו, בעוד אי-הכללת יתר השפות היהודיות לצורכי שימור. בנוסף ניתן להצביע על שלבים ראשונים בהתפתחות שפות יהודיות חדשות, בעיקר אנגלית-יהודית בצפון אמריקה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.