שפות הודו-אירופיות

השפות ההודו-אירופיות היא משפחת-על של שפות, הכוללת כ-150 שפות, המדוברות בפי כשלושה מיליארדי אנשים ברחבי העולם. שפות אלו מתחלקות למשפחות, אשר רובן נוצרו באירופה ובמערב אסיה.

קבוצת שפות זו כוללת, בין היתר, את השפות: בנגלית, אנגלית, צרפתית, גרמנית, ספרדית, פורטוגזית, רוסית, איטלקית, פרסית והינדית, שלכל אחת מהן מעל מאה מיליוני דוברים ברחבי העולם.

שפות נוספות הנכללות במשפחת שפות זו, אשר מספר דובריהן מועט באופן יחסי, הן; אוסטית, אירית, יוונית, ארמנית ורומנית. השפות ההודו-אירופיות הן משפחת שפות גדולה, אשר מחקרה הוליד את ענף הבלשנות המודרנית, ועל כן רבים מהמושגים אשר הבלשנות חוקרת ומנסה למצוא לקוחים ממבנים כלליים המצויים בשפות אלו.

IE countries
דוברי שפות הודו-אירופיות בתחילת המאה ה-21:
  ארצות עם רוב דובר שפות הודו-אירופיות
  ארצות עם מיעוט דוברי שפות הודו-אירופיות אשר קיבל הכרה רשמית
  ארצות עם מיעוט דוברי שפות הודו-אירופיות אשר לא קיבל הכרה רשמית

תת-המשפחות של השפות ההודו-אירופיות

Indo-European branches map
שפות הודו-אירופיות באירואסיה:
  שפות יווניות
  שפות איטליות (כולל שפות רומאניות)
  שפות הודו-איראניות
  שפות קלטיות
  שפות גרמאניות
  ארמנית
  שפות בלטיות
  שפות סלאביות
  אלבנית
  שפות שאינן הודו-אירופיות

היסטוריה

IE5500BP He

3500 לפני הספירה

IE4500BP He

2500 לפני הספירה

IE3500BP He

1500 לפני הספירה

IE2500BP He

500 לפני הספירה

IE1500BP He

500 לספירה

האפשרות כי קיים מקור משותף לחלק מהשפות ההודו-אירופיות הועלתה לראשונה ב-1647 על ידי מרקוס זוריוס ואן בוקסהורן, ששיער כי הגיעו מה"סקיתית", אך רעיונו לא נקלט ולא נחקר. ההיפותזה הוצעה שוב על ידי סר ויליאם ג'ונס, כאשר הוא שם לב לאוצר המילים ולמבנה התחבירי המשותף של הסנסקריט, הלטינית, היוונית והפרסית. השוואה מערכתית של השפות האלו ושל שפות עתיקות אחרות שנערכה בידי פראנץ בופ תמכה בתאוריה, וה"דקדוק ההשוואתי" של בופ, שהופיע בין 1833 ל-1852, נחשב כנקודת ההתחלה למחקר ההודו-אירופי כתחום אקדמי.

מתוך מציאת מילים דומות בשפות הודו-אירופיות שוחזרה שפה-אם משוערת, פרוטו-הודו-אירופית (PIE). ידועות למעלה מ-4,000 מילים בפרוטו-הודו-אירופית כמו גם חוקי דקדוק. לדוגמה, בפרסית המילה "בנאי" היא "באלדחצ'ן", והסיומת "חצ'אן" היא הסיומת לבעל-מקצוע; באנגלית - builder (תעתיק: בִּילְדֶר). מכאן שוחזר השורש המשותף הזהה בשני המקרים: "בלד".

השאלה המרכזית היא כיצד התפשטה משפחת שפות גדולה כל כך, מה היה האזור המקורי של הפרוטו-הודו-אירופית, והאם השפה הזו התפשטה כאשר האנשים שדיברו אותה היגרו ממקום למקום, או שמא השפה עצמה היא שעברה בשילוב עם ההגירה. השפה-האם האפשרית קרויה "פרוטו-הודו-אירופית". ישנה מחלוקת באשר למיקום הגאוגרפי של מקורה, אולם ישנם שני רעיונות מרכזיים כיום:

התומכים באפשרות הקירגיזית מתארכים את השפה-האם ל-4000 לפנה"ס, ואילו אלה התומכים בהצעה האנטלית מתארכים אותה לכמה אלפי שנים לפני כן, כשהם קושרים בין ההתפשטות של שפות הודו-אירופיות להתפשטות הנאוליתית של החקלאות.

היפותזה קורגנית

IE expansion
היפותזת קורגן

ההיפותזה הקורגנית הוצעה לראשונה על ידי מריה גימבוטאס בשנות ה-50 של המאה ה-20. על-פי היפותזה זו, השפה המקורית דוברה בתרבויות המישורים הכלכוליתיים באלף החמישי לפנה"ס, בין הים השחור לוולגה. חיזוק ניכר להשערה זו היא עובדת קיומן של מילים רבות בפרוטו-הודו-אירופית האופייניות לתרבות ששררה באזור שבין צפון הים השחור לים הכספי, ועוד יותר מכך העדרן הבולט של מילים המיוחסות לגידולים שהיו קיימים בתקופה זו באזוריים דרומיים יותר.

לא הוכח מעולם כי אנשי תרבויות אלו היו חברים בקבוצה הלשונית-תרבותית ההודו-אירופית, ועמים שהיו ידועים כחלק מהתרבות הזו (לדוגמה, ההודו-אריאנים, היוונים, האטרוסקים ואחרים) לא קברו את מתיהם אלא שרפו אותם. [דרושה הבהרה] עובדה זו מטילה דופי בתאוריה.

להלן קו הזמן לפי התאוריה (כל התאריכים לפני הספירה):

  • 4500-4000: פרוטו-הודו-אירופית מוקדמת. תרבויות סרדני סטוג, דנייפר-דונטס וסארמה, ביות הסוס.
  • 4000-3500: תרבות יאמנה מתפתחת במישורים, ותרבות המייקופ בקווקז. מודלים הודו-חיתיים מעלים את האפשרות של היפרדות של הפרוטו-אנטולית עוד לפני תאריך זה.
  • 3500-3000 פרוטו-הודו-אירופית אמצעית. תרבות יאמנה מצויה בשיאה, עם פסלי אלים מאבן, פרוטו-מרכבות בעלות שני גלגלים, רעיית עדרים ויישובים ומבצרים קטנים קבועים. התרבות מתבססת על חקלאות ודיג לאורך נהרות. קשרים עם תרבות היאמנה עם התרבות האירופית בסוף הנאוליתי מניבה את תרבויות "האמפורה העגולה" ותרבות באדן. תרבות מייקופ מציגה עדויות מוקדמות ביותר של תחילת תקופת הברונזה, ונשק וחפצים מברונזה מגיעים לאזור היאמנה.
  • 3000-2500: פרוטו-הודו-אירופית מאוחרת. תרבות היאמנה מתפשטת על פני כל המישור הפונטי. תרבות ה-corded ware (כלים בעלי בליטות דמוי חבלים) מגיעה מהריין ועד לוולגה, בתקופה האחרונה של האחידות ההודו-אירופית, כאשר עדיין יש קשרים רופפים בין האזורים השונים וחילופי מילים ביניהם, חוץ מהענפים האנטליים והטוכאריים, שמבודדים מתהליכים אלה.
  • 2500-2000: ההפרדות לשפות אמהות של הדיאלקטים השונים מושלמת. בבלקנים מדברים פרוטו-יוונית, צפונית לים הכספי מדברים פרוטו-הודו-אריאנית. תקופת הברונזה מגיעה למרכז אירופה עם תרבות ביקר (Beaker culture). פרוטו-באלטו-סלאבית (או קהילות פרוטו-סלאביות ופרוטו-באלטיות המצויות בקשר קרוב) מתפתחת בצפון-מזרח אירופה.
  • 2000-1500: מומצאת המרכבה, המובילה להפרדות מהירה ולהתפשטות של האיראנית וההודו-אריאנית מתרבות אנדרונובו על פני חלקים גדולים מאסיה המרכזית, צפון הודו, איראן ואנטליה המזרחית. פרוטו-אנטלית מתחלקת לחתית ולווית. לתרבות אונתיס הפרוטו-קלטית יש תעשיית מתכות פעילה.
  • 1500-1000: בתקופת הברונזה הנורדית מתפתחת פרוטו-גרמאנית מוקדמת, ותרבות פרוטו-קלטית מתפתחת במרכז אירופה, ומביאה איתה את תקופת הברזל. הגירה פרוטו-איטלקית לכיוון חצי האי האיטלקי. ניסוח של הריג-וודה ועליה של תרבות הוודות בפונג'אב. עלייתה ונפילתה של האימפריה החיתית. התרבות המיקנית נופלת ואחריה באה תקופת החושך היוונית.
  • 1000-500: השפות הקלטיות מתפשטות על פני מרכז ומערב אירופה. צפון אירופה נכנסת לתקופה הברזל הקדם-רומית, שלב ההיווצרות של הפרוטו-גרמאנית. הומרוס מתחיל את הספרות היוונית יחד עם התקופה היוונית הארכאית. התרבות הוודית מפנה את מקומה למהאג'נאפאדס. זורואסטר משלים את הגאתות, עליה של הממלכה האחמנית, שמשתלטת על העילמים ועל בבל. הסקיתים מחליפים את הקימרים במישור הפונטי. ארמנים מחליפים את תרבות האורארטו. היפרדות של הפרוטו-איטלקית לאוסקו-אומברית וללטינית-פליסקנית, וייסודה של רומא. המצאתן של מערכות הכתיבה היווניות והאיטלקית העתיקה שהועתקו מהאלף-בית השמי הקדום. בדרום אירופה מדברים שפות פלאו-בלטיות רבות. השפות האנטוליות נכחדו.

היפותזה מתחרה

קולין רנפרו הציע שהתפשטותה של ההודו-אירופית קשורה למהפכה הנאוליתית, שהתפשטה בדרכי שלום לתוך אירופה מאסיה הקטנה בערך ב-7000 לפנה"ס. לפיכך, כל אירופה הנאוליתית הייתה דוברת הודו-אירופית, וההגירות הקירגיזיות לא עשו יותר מאשר להחליף שפה הודו-אירופית אחת באחרת[1].

תומאס גאמקרלידז ויצ'יסלב איבאנוס טענו כי המקור של ההודו-אירופית היא בימת אורמיה. הם הציעו שהארמנית היא השפה שנותרה במקום הלידה של ההודו-אירופית, בזמן שהשפות האחרות היגרו ממנה[2].

יש שהציעו את תאוריית המבול של הים השחור, כשהם מתארכים את תחילתו של ים אזוב לבערך 5600 לפנה"ס, כגורם הישיר של ההתפשטות ההודו-אירופית. אירוע זה התרחש בתקופה הנאוליתית, והוא מוקדם מדי כדי להתאים לארכאולוגיה הקירגיזית.

הבעיה העיקרית בהשערות אלו, שמקדימות את תאריך ההתפצלות מהשפה האם, היא שבשפת האם ההודו-אירופית מופיעות מילים רבות להמצאות מאוחרות יותר, כדוגמת רִתמה, יצול וגלגל.

קיימות גם תאוריות אחרות בעלות גװן לאומי שלפעמים גובל במיסטיקה לאומנית, כשלרוב השפה המקורית מוצבת במולדת של הוגה התאוריה. דוגמה אחת היא התאוריות ההודיות שאומרות כי הסנסקריט ההודי הגיע מתרבות עמק האינדוס, וטוענות כי הוא הוא למעשה הפרוטו-הודו-אירופית, ושכל הניבים האחרים מגיעים ממנה. תאוריה זו אינה מקובלת ביותר. דוגמה אחרת היא תאוריית ההמשכיות הפלאוליתית, המוצעת על ידי תאורטיקנים איטלקים, שאומרים כי ההודו-אירופית צמחה מתרבויות אירופיות פלאוליתיות.

עץ השפות ההודו-אירופיות

IndoEuropeanTreeAHE
עץ השפות ההודו-אירופיות. בװרוד: שפות מודרניות; בלבן: שפות שנכחדו ושפות היפותטיות

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ Colin Renfrew, Archaeology and language: the puzzle of Indo-European origins, London: J. Cape, 1987
  2. ^ Thomas V. Gamkrelidze, Vjaceslav V. Ivanov, Indo-European and the Indo-Europeans: A Reconstruction and Historical Analysis of a Proto-Language and Proto-Culture, Berlin: Walter de Gruyter, 1995
IE countries
בירוק כהה: מדינות עם רוב דובר שפות הודו-אירופיות. בירוק בהיר: מדינות עם מיעוט דוברי שפות הודו-אירופיות אשר קיבל הכרה רשמית.
אוסטית

אוסטית היא שפה הודו-איראנית מזרחית המדוברת בחבל אוסטיה השוכן במורדות הרי הקווקז. השפה התפתחה ככל הנראה מסיתית, סרמטית ואלאנית, שפות שנכחדו. אוסטית מדוברת בפי 570,000 בני אדם, 60% מתוכם חיים בצפון אוסטיה.

אוקראינית

אוקראינית (Українська мова) היא שפה סלאבית מזרחית מתוך קבוצת השפות הסלאביות במשפחת השפות ההודו־אירופיות וככזו דומה במידה רבה לרוסית ולבלארוסית. היא מדוברת בפי 51 מיליון איש, מהם 41 מיליון באוקראינה המהווים 83% מהאוכלוסייה.

אלבנית

האלבנית (Shqip) היא שפה השייכת לענף השפות ההודו-אירופאיות, ומוכרת כשפה הרשמית באלבניה ובקוסובו.

האלבנית מורכבת ממספר להגים שונים, ולכן יש הרואים בה משפחת שפות בפני עצמה. יותר משלושה מיליון אנשים דוברים אותה באלבניה, אך ישנן גם קבוצות דוברות בשאר ארצות הבלקן וכן מדברים אותה מהגרים אלבנים באיטליה ובטורקיה.

הספר המודפס הראשון באלבנית היה מֶשַארִי אשר נכתב בידי גּ'וּן בוּזוּקוּ והודפס בשנת 1555. בית הספר הראשון אשר למדו בו באלבנית נפתח ב-1638, כנראה בידי פרנסיסקנים. השפה הוכרה רשמית כשפה הודו אירופית בשנות ה-50 של המאה ה-19.

יש המעריכים כי האלבנית היא אחת השפות האיליריות אשר כבר נכחדו ואשר דוברו בדרום-מערב הבלקן. יש אף המעריכים כי היא קרובת משפחה של השפה הדאקית אשר דוברה בעבר במואסיה ודאקיה (מחוזות בצפון הבלקן ומרכז אירופה) עד שנכחדה.

אלפבית לטיני

האלפבית הלטיני (Latin), המכונה גם אלפבית רומאני (Roman), הוא אחד האלפביתים הנפוצים ביותר, ומשמש מערכת כתב עבור שפות רבות ברחבי העולם, ובשפות יוצאות-אירופה בפרט.

ארמנית

שפות ארמניות הן שתי שפות שמוצאן מהתפלגות השפה הארמנית:

ארמנית מזרחית - המשמשת בחיי היום-יום בארמניה.

ארמנית מערבית - בה מדברות הקהילות הארמניות באנטוליה.לאחר רצח העם הארמני הייתה הארמנית המערבית בשימוש על ידי התפוצות הארמניות בלבד.

בולגרית

בולגרית היא שפה סלאבית דרומית, מקבוצת השפות הסלאביות במשפחת השפות ההודו-אירופיות. מדוברת בעיקר בבולגריה, בה היא משמשת כשפה רשמית. זו הייתה השפה הסלאבית הראשונה שהופיעה בכתב: היא נכתבה באלפבית הגלגוליטי כבר במאה ה-9, שהוחלף בהדרגה באלפבית הקירילי.

הבולגרית מציגה מספר מאפיינים שייחודיים לה בין השפות הסלאביות: היעדר שמות פועל, שימוש במוספיות סופיות לציון יידוע, ואובדן מערכת היחסות, האופיינית לשפות הסלאביות.

בנגלית

בנגלית (বাংলা ,Bangla) היא שפה ממשפחת השפות ההודו-אירופיות המדוברת בעיקר בבנגלדש וכן במערב בנגל וחלקים אחרים של הודו.

חתית

חִתִּית (נֶשִילִי, וגם נַשִיל, נֶשִיל או נֶשֻמְנִילִי) הייתה שפה הודו־אירופית ממשפחת השפות האנטוליות מקבוצת קנטום [1] (Centum) אשר חדלה להתקיים. הנשילי הייתה השפה הרשמית בממלכה החתית ודוברה בעיקר באזור חתושש. נשילי לא הייתה השפה היחידה בממלכה, ונמצאו עדויות לשימוש באכדית, חורית, לוּוִית ופַּלַאית (הפלאית דוברה לתקופה קצרה באזור קטן בצפון-מרכז אנטוליה ונעלמה).השפה הובאה לאנטוליה לקראת 1900 לפנה"ס. משמעות שמה הוא "שפת נֶשַש", היא העיר כּנִיש. לעיר אנטולית זאת היה תפקיד מרכזי ברשת סחר אשורית אשר רשומותיה מעידות על ראשוני ההודו־אירופים באנטוליה, הם החִתים. נשש הייתה אחת מבירות החתים הקדומות, ושפתם נקראה על שמה. שימושה הרחב ביותר של השפה היה בימי הממלכה הקדומה והאימפריה החתית (1600 - 1200 לפנה"ס). הממלכות החתיות החדשות עשו שימוש בחתית ובלווית.

יוונית

יוונית (Ελληνικά (מידע • עזרה) - אֵלִינִיקַה) היא שפה הודו־אירופאית, שמוצאה באזור יוון של ימינו. היוונית דוּבּרה בתחילה גם לאורך חופי אסיה הקטנה (למעשה דיאלקטים יווניים שרדו באסיה הקטנה עד למאה ה־20) וחלקים מאיטליה ומצרפת. בעת העתיקה ניתן להבחין בין מספר דיאלקטים יווניים, והבולטים בהם היו האיוני, הדורי, האיולי, הארקדו־קפריסאי וניב צפון־מערבי. הניב האטי הוא למעשה ניב איוני עם תערובת של יסודות דוריים ובניב זה נכתבה רוב הספרות הקלאסית היוונית והוא גם משמש בסיס לשפה היוונית המודרנית.

מונגאסקית

השפה המונגאסקית (במונגאסקית: Munegascu, בצרפתית: Monégasque) היא שפה המדוברת בנסיכות מונקו, אך איננה שפתה הרשמית של מדינה זו (השפה הרשמית בה היא צרפתית).

מונגאסקית היא אחד הניבים הליגוריים המדוברים גם באיטליה ובצרפת. היא מדוברת כשפת אם על ידי מיעוט התושבים במונקו. במאה ה־20 השפה כמעט יצאה מכלל שימוש בחיי היומיום, אך מאז 1970 נעשו מאמצים להחיות אותה, ובהם לימוד חובה בבתי הספר במדינה. היא נכתבת על-פי כללים המבוססים על איטלקית, עם כמה הבדלים, כגון:

האות ü נשמעת כמו ü בגרמנית או u בצרפתית;

האות œ נשמעת כמו é בצרפתית;

האות ç, שאיננה קיימת באיטלקית, נשמעת כמו ç בצרפתית, כלומר, כ-ס'.

מקדונית

מקדונית (Македонски Makedonski; להאזנה (מידע • עזרה)) היא שפה ממשפחת השפות ההודו-אירופיות המדוברת בעיקר בצפון מקדוניה, בה היא שפה רשמית. מקדונית מקורבת לבולגרית, ועמדתה הרשמית של ממשלת בולגריה היא כי מקדונית נחשבת ניב לבולגרית ולא שפה עצמאית.

סנסקריט

סנסקריט (בסנסקריט: संस्कृतम्; מילולית: [השפה] העשויה היטב או המלוטשת) היא שפה הודו-ארית. זוהי ככל הנראה השפה העתיקה ביותר ממשפחת השפות ההודו-אירופיות. היא אחת מתוך 23 השפות הרשמיות בהודו ושפה רשמית באוטראקהאנד. השפעות השפה ניכרות בכל השפות הצפוניות שהתפתחו ממנה ואף באוצר המילים של השפות ההודיות הדרומיות. הסנסקריט נכתבה בסוגי כתב שונים באזורים שונים של הודו, אך מקובל להדפיס ספרי סנסקריט בכתב הדוונאגרי.

הסנסקריט כמעט ולא שימשה שפת דיבור יום-יומית במהלך ההיסטוריה. היא הייתה שפה של ליטורגיה ושל המזמורים של הוודות, שפת השירה והספרות הקדומה, שפת הדת והפילוסופיה ושפת המדע. מלומדים מחלקים שונים של תת-היבשת ההודית דיברו והתווכחו זה עם זה בסנסקריט, שהייתה השפה המשותפת להם. מבחינה זו הסנסקריט נחשבת למקבילה ההודית ללטינית. החיבורים העתיקים ביותר בסנסקריט הם מהקנון המוקדם של התרבות הוודית - הוודות, והם חוברו בנוסח עתיק של הסנסקריט השונה מן הקלאסי, ויש הקוראים לשפה זו "השפה הוודית". בצורתה הקלאסית השפה התקבעה במאה ה-4 לפני הספירה, אז חיבר המדקדק הגדול פניני מאמר שקיבע את כללי הדקדוק שלה. עם זאת ניתן למצוא גרסאות מקומיות שונות של הסנסקריט והיא השתנתה במהלך הדורות. בנוסף חוברו בה רוב החיבורים האקדמיים בתת-היבשת ההודית וחיבורים טכניים שונים, כגון מדריכים לטיפול בסוסים או מדריכי בישול. עד ימינו שרדו יותר טקסטים בסנסקריט מאשר בלטינית וביוונית גם יחד, מכיוון שחלק ניכר מהם הועבר, בצורה מסורתית, בעל פה.

כיום מאות מיליוני בני אדם משננים מנטרות בסנסקריט מדי יום ורבים לומדים את החיבורים העתיקים הפילוסופיים המדעיים והספרותיים שלה, שרים אותם ומשננים אותם. יש קבוצות בעלות אג'נדה לאומית שמנסות להחיות את שפת הסנסקריט ולהפוך אותה לשפת יומיום מודרנית שמייצגת את הלאום ההינדואי, בדומה למודל העברי של אליעזר בן יהודה.

קרואטית

קרואטית היא שפה סלאבית-דרומית המדוברת בעיקר בקרואטיה, בפי הקרואטים בבוסניה והרצגובינה ומיעוטים קרואטים בכמה מדינות שכנות, ובאזור האיטלקי מוליזה.

הקרואטית המודרנית היא התפתחות מתמשכת של יותר מ-900 שנות ספרות, הכתובה בתערובת שפה כנסייתית עם שפת המקום. הקרואטית הכנסייתית נזנחה מאמצע המאה ה -15, וקרואטית כתובה, בהתגלמות ספרות עממית קיימת כבר למעלה מ-500 שנה.

קרואטית היא בעצם סוג ניב של השפה הסרבו-קרואטית, והיא כמעט זהה לסרבית ולבוסנית (הדקדוק זהה בכל גרסאות השפה, הן מבחינה מורפולוגית והן מבחינה תחבירית והשוני הוא באוצר מילים ובאיות).

שפות איטליות

השפות האיטליות היא קבוצת שפות במשפחת השפות ההודו-אירופיות. מבין השפות המדוברות כיום שייכות לקבוצה זו השפות הרומאניות, שהתפתחו מהלטינית. יתר ענפיה של הקבוצה נכחדו.

השפות האיטליות המוכרות:

שפות לטינו-פליסקניות:

לטינית

פליסקנית

שפות אומברו-אוסקניות:

אוסקנית

אומברית

ווֹלסקיאָנית

אאקוויאנית

מרסית

פקינית דרומית

שפות בלטיות

השפות הבלטיות מהוות משפחה של שפות הודו-אירופיות הכוללת בעיקר את השפות ליטאית ולטבית. שפה בלטית נוספת, שנכחדה בינתיים, היא פרוסית עתיקה.

אף שאסטוניה היא מדינה בלטית, השפה המדוברת בה, אסטונית, אינה שפה בלטית ואף אינה שפה הודו אירופית; היא מקורבת לפינית ולהונגרית ומהווה שפה אוּראלית.

בין המאפיינים הייחודיים של משפחת השפות הבלטיות הוא הקיום של טונים, דבר נדיר בלשונות הודו אירופיות.

לדעת רוב הבלשנים, המשפחה הבלטית קרובה מאוד למשפחת השפות הסלאביות בזכות דמיון רב באופן נטיית השם, מאפיינים פונולוגיים משותפים (סאטמיזציה וחינכוך) ואוצר מילים משותף ועל-כן מאחדים את שתי המשפחות למשפחת-העל של שפות בלטו-סלאביות. יש גם החולקים על טענה זו ומייחסים את הדמיון בין שתי הקבוצות להשפעה תרבותית הדדית רבת שנים בין העמים הבלטיים לעמים הסלאביים.

שפות גרמאניות

השפות הגרמאניות הן אחד הענפים של השפות ההודו-אירופיות אותן דיברו השבטים הגרמאניים שהתיישבו בצפון אירופה לאורך גבולות האימפריה הרומית.

נוטים לחלק את השפות הגרמאניות לשלוש קטגוריות: שפות גרמאניות מזרחיות, שפות גרמאניות מערביות, ושפות גרמאניות צפוניות.

כל השפות הגרמאניות המזרחיות נכחדו.

ישנם בעולם 515 מיליון דוברי שפות גרמאניות כשפות אם, רובם דוברי גרמנית (128 מיליון דוברים, רובם כשפת אם) או אנגלית (כמיליארד דוברים, אך רובם כשפה שנייה).

כל השפות הגרמאניות המודרניות נכתבות בימינו באלפבית הלטיני (למעט יידיש, הנכתבת באלפבית העברי).

שפות הודו-איראניות

שפות הודו-איראניות, הידועות גם כ"שפות אַרִיּוֹת", הן קבוצת שפות מהקדומות, הגדולות והחשובות שיש במשפחת השפות ההודו-אירופיות. הן מדוברות בדרום אסיה, מדרום הרי אורל וחופי הים הכספי במערב, דרך איראן, אפגניסטן ופקיסטן, ועד הודו ובנגלדש.

ככל הנראה מקורן של שפות אלה הוא באפגניסטן ובמהלך התפתחותן הן נפרדו לארבע קבוצות: שפות הודו-אריות, שפות איראניות, שפות דרדיות ושפות נוריסטניות. דובריהן נעו בעיקר דרומה, מזרחה ומערבה ורק מעט שפות עברו צפונה. יש הקושרים את התפשטותן במרחב זה עם המצאת המרכבה.

השפות מתחלקות כך:

שפות הודו-אריות

סנסקריט

אסמסה

בנגלית

גוג'ראטית

הינדית

מאיטילית

מראטהי

נפאלית

אורייה

פאלי

פנג'אבי

רומאני - מדוברת על ידי הצוענים

סינדהי

סינהלית

אורדו

דיבהי

שפות דרדיות:

דאמלי

דומאקי

גאוואר-באטי

קאלאשה

קשמירית

חוואר

קוהיסטנית

ניגאלאמית

פאשאי

פאלורה

שינה

שומשתי

שפות נוריסטניות:

אשקום

קמוירי

קאטי (באשגלי)

פרסואנית (ווסי-וורי)

טרגמי

וואיגלית (קאלאשה-אלה)

שפות איראניות:

פרסית

אווסטית (נכחדה)

פהלווי ("פרסית תיכונה")

פאשטו

דארי של אפגניסטן

טג'יקית

אוסטית

כורדית

בלוצ'ית

טאליש

טאט

ג'והורי (טאטית יהודית)

ג'יהדי (פרסית יהודית)

דארי של זורואסטרים

יאגנובי

שפות סלאביות

השפות הסלאביות הן ענף של השפות ההודו אירופיות המדובר בעיקר במזרח אירופה וארצות הבלקן.

מקורה המשוער של השפה הפרוטו-סלאבית של השבטים הסלאבים הוא באזור הנמצא כיום באוקראינה, ויש לה קשרים עם פרוטו-בלטית.

ההבדל העיקרי הוא בין השפות הצפון סלאביות לדרום סלאביות, המופרדות גאוגרפית זו מזו. בתוך אזור מסוים לעיתים יש רצף לשוני כמעט חלק במעבר בין שפה אחת למשנייה, כאשר גבולות פיזיים (לעומת פוליטיים) מפרידים בין מרחבים לשוניים גדולים יותר.

שפות קלטיות

שפות קלטיות היא תת-משפחה של משפחת השפות ההודו-אירופיות. השפות היו מדוברות בפי הקלטים ברחבי מערב אירופה עד סוף האלף הראשון לספירה, אך כיום השימוש בהן מוגבל לאיים הבריטיים ולמחוז ברטאן בצרפת. האזורים בהם נותרו דוברי השפות הקלטיות כיום מכונים האומות הקלטיות.

בתקופת הזוהר של העמים הקלטיים דוברו השפות הקלטיות בפי רוב אוכלוסיית אירופה. כיום נלחמות השפות הקלטיות על הישרדותן, כשהן סובלות מתחרות קשה מצד האנגלית והצרפתית.

תת-המשפחה כוללת 6 שפות, מתוכן אחת נכחדה. מספרם הכולל של דוברי השפות הקלטיות בעולם אינו עולה על 3 מיליון.

בלשנים רבים מצביעים על קשר משפחתי הדוק בין השפות הקלטיות והשפות האיטליות, ואף משייכים אותן לעיתים לקבוצה רחבה יותר של שפות קלטו-איטליות, זאת בשל הדמיון הרב בין אוצר המילים של שתי הקבוצות.

בלשנים אחרים, תיארו קשר טיפולוגי חזק בין לשונות שמיות ולשונות מצריות (ובייחוד קופטית) ללשונות הקלטיות השונות.

השפות הקלטיות מתחלקות לשני פלגים. להלן רשימת השפות:

הפלג הדרומי או הבריתוני:

ברטונית: מדוברת בברטאן שבצרפת.

ולשית: שפה אזורית מוכרת בוויילס, מדוברת כיום בפי כחצי מיליון מתושבי ויילס וכן בפי כמה קהילות של מהגרים ולשים בארגנטינה.

קורנית: מדוברת באופן מצומצם במחוז קורנוול שבאנגליה.

הפלג הצפוני או הגוידלי:

גאלית סקוטית: שפה אזורית מוכרת בסקוטלנד. מדוברת בפי כמה עשרות אלפי אנשים בצפון סקוטלנד. בעבר דוברה גם בניופאונדלנד, אך אינה מדוברת שם יותר.

אירית: שפה רשמית באירלנד ובאיחוד האירופי, מדוברת כיום בפי כרבע מיליון מתושבי אירלנד.

שלטה: מדוברת בפי כמה אלפי "נוודים איריים" באירלנד ובארצות הברית.

מאנית: דוברה בעבר באי מאן ונכחדה בשנות ה-70 של המאה העשרים כשפה מדוברת. עדיין משמשת כאחת השפות הרשמיות ויש ניסיונות להחיותה כשפת דיבור וחינוך.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.