שפות גרמאניות

השפות הגרמאניות הן אחד הענפים של השפות ההודו-אירופיות אותן דיברו השבטים הגרמאניים שהתיישבו בצפון אירופה לאורך גבולות האימפריה הרומית.

נוטים לחלק את השפות הגרמאניות לשלוש קטגוריות: שפות גרמאניות מזרחיות, שפות גרמאניות מערביות, ושפות גרמאניות צפוניות. כל השפות הגרמאניות המזרחיות נכחדו. ישנם בעולם 515 מיליון דוברי שפות גרמאניות כשפות אם, רובם דוברי גרמנית (128 מיליון דוברים, רובם כשפת אם) או אנגלית (כמיליארד דוברים, אך רובם כשפה שנייה). כל השפות הגרמאניות המודרניות נכתבות בימינו באלפבית הלטיני (למעט יידיש, הנכתבת באלפבית העברי).

מאפיינים

השפות הגרמאניות מתאפיינות בכמה מאפיינים לשוניים ייחודיים:

  • חוק גרים – כלל חילוף העיצורים, שהוא מהמאפיינים הבולטים יותר. (לדוגמה: foot/Fuß/voet לעומת pied בצרפתית או pēda בלטבית).
  • "אומלאוט", שינוי תנועה באמצע השורש. (לדוגמה: foot→feet/Fuß→Füße).
  • קיומם של פעלים חזקים ופעלים חלשים. פעלים חזקים הם פעלים אשר במעבר לצורות ה-past וצורות ה-perfect, משתנה בהם אות במרכז השורש (לדוגמה: ring→rang→rung/ringen→rang→gerungen); פעלים חלשים הם פעלים אשר במקרים אלו מתווספות אליהם סופיות כמו t או d (לדוגמה: look→looked→looked/fragen→fragte→gefragt).
  • יצירת שייכות על ידי הוספת ~s בסוף מילה (לדוגמה: man→man's/mann→mannes).
  • ערך הפלגה דומה (לדוגמה: rich→richer→richest/reich→reicher→reichst).

סיווג

Germanic dialects ca. AD 1
הדיאלקטים של השפות הגרמאניות במאה הראשונה
Old norse, ca 900
שפות גרמניות במאה העשירית
Germanic Languages Map Europe
הדיאלקטים של השפות הגרמאניות כיום
העת העתיקה
500–100 BCE

התקופה הרומית הקדומה
100 BCE–100 CE

התקופה הרומית
100–300
שלהי תקופת הרומים
300–600
ימי הביניים המוקדמים
600–1100
שיא ימי הביניים
1100–1350
סוף ימי הביניים
1350–1500
הרנסאנס
1500–1700
העת החדשה
1700 עד היום
פרוטו-גרמאנית גרמאנית מערבית גרמאנית מערבית של נהר האלבה גרמנית עילית פרימיטיבית גרמנית עילית מוקדמת,
לומברדית
גרמנית עילית אמצעית גרמנית עילית חדשה מוקדמת ניבים שונים של גרמנית
גרמנית, יידיש וניבים דומים
גרמאנית מערבית באזור וזר-ריין פרנקית פרימיטיבית פרנקית גרמנית עילית עתיקה
הולנדית עתיקה הולנדית אמצעית הולנדית אמצעית לימבורגית לימבורגית
הולנדית הולנדית
אפריקאנס
גרמאנית מערבית של הים הצפוני סקסונית פרימיטיבית סקסונית עתיקה סקסונית תחתית אמצעית סקסונית תחתית
אנגלו-פריזית פריזית פרימיטיבית פריזית עתיקה פריזית אמצעית פריזית
אנגלית פרימיטיבית אנגלית עתיקה אנגלית תיכונה אנגלית תיכונה אנגלית חדשה מוקדמת אנגלית
סקוטית קדומה סקוטית אמצעית סקוטית
גרמאנית צפונית נורדית קדומה נורדית מערבית קדומה איסלנדית קדומה איסלנדית
נורווגית עתיקה פארואזית חדשה מוקדמת פארואזית
נורן נכחדה
נורדית מזרחית עתיקה נורווגית אמצעית נורווגית
דנית עתיקה דנית אמצעית דנית
שוודית עתיקה שוודית אמצעית שוודית וניבים דומים
גוטנית עתיקה גוטנית גוטנית
גרמאנית מזרחית גותית ניבים גותים שונים גותית של האי קרים נכחדה
ונדלית נכחדה
בורגונדית נכחדה

שפות מדוברות

עם השפות הגרמאניות נמנות:

שפות שנכחדו

קישורים חיצוניים

IE countries
בירוק כהה: מדינות עם רוב דובר שפות הודו-אירופיות. בירוק בהיר: מדינות עם מיעוט דוברי שפות הודו-אירופיות אשר קיבל הכרה רשמית.
אותיות רישיות ואותיות קטנות

אות רישית או אות גדולה (באנגלית: Capital letter) הוא מושג הקיים בשלושת סוגי האלפבית האירופאיים (לטיני, יווני וקירילי) וכן באלפבית הארמני, שמשמעו אות הנכתבת בצורה הגדולה יותר מבין שתי צורות הכתיבה של האות. הצורה השנייה לאות רישית היא אות קטנה שהיא הצורה בה האות נכתבת בתוך טקסט. השימוש באות לרישית נעשה לרוב כאשר האות באה בנפרד, או בתחילת מילה במקרים מסוימים.

איסלנדית

אִיסְלַנְדִית היא שפה צפון גרמאנית המדוברת באיסלנד. השפה מיוחדת בכך שלא השתנתה במידה רבה מאז המאה ה-13, בעיקר הודות לספרות האיסלנדית הכתובה, ולכן משמשת ככלי חשוב בחקר השפות הגרמאניות וההודו־אירופיות.

אלזסית

אלזסית היא ניב של השפה האלמאנית המדובר בחבל אלזס שבצרפת, שעבר משליטה צרפתית לשליטה גרמנית פעמים רבות. אלזסית קרובה לניבים אלמאניים אחרים כמו גרמנית שווייצרית ושוואבית.

אלמאנית

אלמאנית (Alemannisch) היא שפה גרמאנית הכוללת ארבעה ניבים אשר כוללים, בין השאר, שישה תת-ניבים. מקור השם הוא באיגוד שבטים גרמאניים הידועים בשם אלמאנים.

אלפבית לטיני

האלפבית הלטיני (Latin), המכונה גם אלפבית רומאני (Roman), הוא אחד האלפביתים הנפוצים ביותר, ומשמש מערכת כתב עבור שפות רבות ברחבי העולם, ובשפות יוצאות-אירופה בפרט.

בווארית

בווארית או אוסטרו-בווארית (Boarisch או Bairisch) היא קבוצה של ניבים גרמניים המדוברים באוסטריה, בוואריה שבגרמניה ודרום טירול שבאיטליה. שייכת לקבוצת הניבים הגרמנים העיליים יחד עם אלמאנית (שכוללת גם את השוואבית ואת הגרמנית השווייצרית).

גרמנית

גרמנית (Deutsch (מידע • עזרה) - דּוֹיְטְש), היא שפה גרמאנית מערבית השייכת לקבוצת השפות הגרמאניות במשפחת השפות ההודו־אירופיות. זוהי אחת השפות המדוברות בעולם עם מעל 100 מיליון אירופים (כרבע מכלל האירופים) הדוברים אותה כשפת אם. גרמנית היא השפה המדוברת ביותר באיחוד האירופי כשפת אם. היא השפה השלישית או הרביעית בפופולריות שלה כשפה זרה הנלמדת ברחבי העולם, והשנייה בפופולריות שלה כשפה זרה באירופה, ארצות הברית ומזרח אסיה (יפן)[דרוש מקור]. היא אחת השפות הרשמיות של האיחוד האירופי, והשפה השכיחה ביותר באינטרנט, אחרי האנגלית[דרוש מקור].

הגרמנית מדוברת בעיקר בגרמניה, אוסטריה, ליכטנשטיין, חלקים גדולים של שווייץ, לוקסמבורג, אזור דרום טירול (Südtirol) שבאיטליה, חלק קטן מפולין, הקנטונים המזרחיים בבלגיה, אזורים ברומניה ובצ'כיה, חבל אלזס וחלק מחבל לורן בצרפת. בנוסף, במושבות לשעבר של גרמניה, דוגמת נמיביה, ישנם חלקים באוכלוסייה הדוברים גרמנית, ויש גם כמה מיעוטים דוברי גרמנית במזרח־אירופה ברוסיה, בהונגריה ובסלובניה. גם בצפון אמריקה ובמדינות בדרום אמריקה כארגנטינה ישנן קהילות דוברות גרמנית. כמו כן האמיש וחלק מהמנוניטים מדברים בניב גרמני.

גרמנית שווייצרית

גרמנית שווייצרית (בגרמנית סטנדרטית: Schweizerdeutsch, בניבים המקומיים: Schwyzerdütsch, Schwiizertüütsch, Schwizertitsch ועוד) הוא כינוי למספר ניבים אלמאניים שמדוברים בשווייץ. לעיתים גם הניב המדובר בליכטנשטיין מוכלל כגרמנית שווייצרית, בשל קרבתו לשפה זו. הגרמנית השווייצרית אינה אחידה בכל שווייץ, ומשתנה מקנטון לקנטון. יש מילים מסוימות האופייניות לקנטון מסוים.

דוברי הגרמנית השווייצרית קוראים וכותבים בגרמנית הכתובה הסטנדרטית, כמו הניב הכתוב בגרמניה, ולא בניב שלהם. עם זאת, ועל אף העובדה שאין סטנדרט כתיבה אחיד בגרמנית שווייצרית, יש נטייה הולכת וגוברת בשווייץ לכתוב בדיאלקט דברים מסוימים, מרשימות קניות למכולת ומסרים קצרים בקרב המשפחה, ועד ססמאות פרסומת קליטות, המדברות לאנשים ב"שפה שלהם". כמו כן, השימוש בדיאלקט השווייצרי גובר גם באמצעי התקשורת האלקטרוניים, ברדיו ובטלוויזיה.

גרמנית תחתית

גרמנית תחתית (Plattdüütsch ,Nederdüütsch), או סקסונית תחתית (Nedersaksisch), היא שפה גרמאנית המדוברת בצפון גרמניה, במזרח הולנד, ובדרום דנמרק, וכן בקהילות מבודדות בצפון פולין.

לפעמים, "גרמנית תחתית" היא הגדרה לכל ניב גרמני שהוא שונה מגרמנית, אך אין זה מושג בלשני. ברוב המקרים בהם נעשה שימוש בשם "סקסונית תחתית", הכוונה לניבים של גרמנית תחתית. משום כך, ההגדרה העברית היא "סקסונית", אף על פי שגם זה לא מדויק, משום ששמה האמיתי הוא "סקסונית תחתית".

דנית

דנית (בדנית: Dansk) היא שפה סקנדינבית המדוברת בפי כ־6 מיליון בני אדם, בעיקר בדנמרק, שם היא השפה הרשמית. מבחינה בלשנית משתייכת הדנית לקבוצת השפות הגרמאניות הצפוניות אשר במשפחת השפות ההודו־אירופיות. זו גם אחת השפות הרשמיות באיי פארו והיא הייתה כזו גם בגרינלנד עד 2009, והיא שפה מוכרת במחוז שלזוויג בגרמניה שם ישנו מיעוט דני.

השפה הדנית, כמו כל השפות הגרמאניות (למעט יידיש), נכתבת באמצעות האלפבית הלטיני, ב־29 אותיות. האותיות C, Q, W, X ו־Z משמשות לכתיבת מילים השאולות משפות זרות.

המדינות הנורדיות

המדינות הנורדיות הן אזור גאוגרפי ותרבותי בצפון אירופה, המורכב מחמש מדינות ושלוש טריטוריות תלויות, שבהן אוכלוסייה כוללת של כ-27 מיליון נפש (נכון ל-2015).

שפות האם איסלנדית, דנית, נורווגית, פארואזית ושוודית הן כולן שפות גרמאניות (שפות גרמאניות צפוניות) שמקורן בנורדית העתיקה. שפות האם שאינן שייכות למשפחת השפות הגרמניות הן גרינלנדית, סאמי ופינית. הדת העיקרית באזור היא נצרות לותרנית. מאפיינים משותפים אחרים הם אורח החיים, היסטוריה ומבנה חברתי. במישור המדיני, המדינות משתפות פעולה במסגרת המועצה הנורדית.

יידיש

ייִדִישׁ או אִידִית (גם אִידִישׁ; כנראה קיצור של ייִדיש-דײַטש - "יהודית-גרמנית") היא שפה יהודית השייכת למשפחת השפות הגרמאניות אך נכתבת באותיות האלפבית העברי. בימי הביניים נקראה לרוב עברי-טייטש או לשון אשכנז, ולמן תקופת ההשכלה ז'רגון. רוב אוצר המילים היידי הוא ממקורות גרמאניים, בין 20% ל-30% אחוז מהמילים הן ממקורות עבריים וארמיים, והנותר ממקורות סלאביים ורומאניים.מאז התיישבותם בתחומי גרמניה במאה ה-9, שימשה הגרמנית-יהודית כשפתם העיקרית של האשכנזים, ונותרה כזו גם עם הגירתם מזרחה של רבים מהם. מסוף המאה ה-18, בעקבות האמנציפציה וההשתלבות הגוברת בחברה הכללית, זנחו יהודי מרכז ומערב אירופה את היידיש. במזרח היבשת הנחשל היה התהליך אטי ומוגבל, ובשלהי המאה ה-19 התרחשה שם פריחה תרבותית, שהתלוו לה ניסיונות לתָּקְנֵן את השפה בהתבסס על הניבים המקומיים; בתקופה זו גם החל השימוש השיטתי בשם 'יידיש'. מגמה זו הוסיפה והתקיימה בברית המועצות, בפולין ובקרב המהגרים היהודים בארצות הברית עד לאחר מלחמת העולם השנייה. השואה, התערות הדור הצעיר ורדיפות סטלין הביאו לקצה של הפעילות התרבותית הנרחבת בלשון. בתנועה הציונית, שקידמה את תחיית העברית, הייתה היידיש סמל לגלותיות. כיום היא משמשת בחלקים מסוימים של החברה החרדית, בעיקר אצל חסידים, כשפה העיקרית. כמו כן, עודנה מדוברת בקרב יהודים שמוצאם ממזרח אירופה, כמעט רק קשישים.

יידיש היא אחת משלוש השפות היחידות בעולם בימינו, לצד העברית והארמית, שמשתמשת באותיות עבריות לכתיבתה (אמנם הלאדינו נכתבת גם באותיות עבריות, אך היא נכתבת גם ובעיקר באותיות לטיניות).

לוקסמבורגית

לוקסמבורגית (Lëtzebuergesch) היא שפה גרמאנית המדוברת בלוקסמבורג. בנוסף מדוברת השפה בפי כמה אלפי אנשים בגרמניה, בצרפת ובבלגיה.

השפה דומה מאוד לגרמנית, ומשולבות בה מילים צרפתיות רבות. ב-1976 הופיעה הלוקסמבורגית לראשונה בכתב, אף שהייתה מדוברת בערך מאז תחילת האלף השני לספירה. ב-1984 הפכה לשפה הרשמית של לוקסמבורג.

אף על פי שהיא שפה הדומה מאוד לגרמנית, כתוצאה מהשפעה צרפתית קל לאנשים דוברי גרמנית להבין אותה אך קשה להם לדבר אותה נכון. ההשפעה הצרפתית היא ישירה, כלומר, חלק מהמילים בלוקסמבורגית הן מילים צרפתיות (לדוגמה: merci - תודה, buschauffeur - נהג אוטובוס, matière - חומר וכדומה). למרות זאת, לוקסמבורגית הרבה יותר דומה לגרמנית, ולכן מוגדרת כשפה גרמאנית ולא כשפה רומאנית.

השפה הגרמנית נקראת בלוקסמבורגית דֵּייטְש (Däitsch) ולפעמים פְּרַייסֵש (Preisësch) ("פרוסית", כינוי הנתפס כפוגעני). השימוש הנפוץ ביותר של גרמנית הוא בעיתונים ובבתי-הספר היסודיים. השפה המנהלית העיקרית היא צרפתית. לוקסמבורגית מדוברת בכל תחנות הרדיו בלוקסמבורג ובפי רוב תושביה.

ב-1998 נוסדה "הוועדה הקבועה ללשון הלוקסמבורגית" (Conseil Permanent de la Langue Luxembourgeoise - CPLL) העוסקת בחקר השפה.

לכודיש

לכודיש (נקראת גם לחודיש או לחוידיש - (Lachoudisch)) היא סוציולקט שהיה בשימוש בקרב תושבי היישוב שופפלוך, שבמדינת בוואריה שבגרמניה. הניב התפתח מן העברית (יש לו דמיון רב ליידיש) ומשפות רוטוולש (Rotwelsch) המקומיות. ייתכן ששמה של השפה הוא שיבוש המילים "לשון קודש", כלומר עברית. דיברו בה הן יהודים והן תושביה הנוצרים של שופפלוך. השפה מבטאת במידת מה את עיסוקם של דובריה, שכן מילים אחדות נוגעות לשוק הבקר.

אין בדורות האחרונים יהודים בשופפלוך. התושבים המקומיים גאים בשפה, ומכנים אותה "שפת סתרים".

מספר המילים הידועות כיום בשפת הלכודיש – כ-400. ייתכן שבעבר, כאשר הייתה שפה חיה, היו בה מילים רבות יותר.

בשנת 1969 פרסם קארל פיליפ, המורה המקומי, שלימד בשופפלוך במשך כארבעים שנה, ספרון שהוא מחקר זוטא על שפת הלכודיש, והוא מלווה במילון קטן.

קיומה של הלכודיש נחשף לראשונה לעולם הרחב בכתבת טלוויזיה ששודרה בישראל ב-12 במרץ 1981 על ידי כתב רשות השידור באירופה צבי לי-דר. הכתבה עוררה עניין רב בעולם ואף צוטטה בהרחבה בעמודו הראשון של הניו יורק טיימס.

כל הניסיונות שנעשו מאז בעקבות הפרסום הזה להציל את הלכודיש ולשמרה לדורות הבאים עלו בתוהו.

מאזהמטה

מאזהמטה (Masematte) הוא סוציולקט מהמאה ה-19, שאותו דיברו עניי העיר מינסטר שבצפון-מערב גרמניה. מקור השם במילה העברית "משא ומתן".

עם בניית התעלה שחיברה את העיר דורטמונד ואת נהר האמס שעברה בעיר מינסטר, נפתח במינסטר נמל מסחרי גדול למדי שהביא עמו סוחרים, עובדים זרים, תעלולנים וצוענים רבים. התערובת הזאת עם עניי העיר בשנות התשעים של המאה ה-19 הולידה את הסוציולקט מאזהמטה.

אוצר המילים של המאזהמטה מוצא את שורשיו בשפות הצוענים למיניהן, יידיש והרוטוֶולש (Rotwelsch), שפת הנוכלים של מדינות מערב אירופה. לצד שפות אלו קיימת השפעה של שפות השבטים הגרמאניים שאכלסו את וסטפליה והשפעות מהשפות הסלאביות והרומאניות.

עוד היום ניתן להבחין בהשפעת הסוציולקט על הניב של מינסטרלנד. דרכי האופניים בעיר מינסטר למשל מסומנות לרוב במילה "לֶצה" (Leeze) ולא במילה הגרמנית "פארראד" (Fahrrad). דוגמה להשפעת היידיש היא המילה "אכולן" (Acholin), שפירושה "לאכול".

נורדית עתיקה

נורדית עתיקה היא שפה גרמאנית עתיקה שדוברה על ידי הוויקינגים במהלך התקופה הוויקינגית, ועד לשנת 1300 בערך, ממנה התפתחו השפות הצפון גרמניות המודרניות כגון שוודית, נורווגית, דנית ואיסלנדית.

הנורדית התפתחה במאה השמינית מהשפה הפרוטו-נורדית, שהתפתחה מהפרוטו-גרמאנית. במשך רוב הזמן נכתבה השפה הנורדית העתיקה בכתב הרוני, אך בתקופה מאוחרת יותר נכתבה במקומות מסוימים גם בכתב הלטיני. השפה נחלקה לשלושה דיאלקטים נפרדים: "נורדית מערבית עתיקה", שממנה התפתחה הנורווגית העתיקה, "נורדית מזרחית עתיקה", שהייתה הבסיס לשוודית ולדנית, ו"גוטנית עתיקה" (Old Gutnish), שגלגוליה היום מקושרים לרוב ל"נורדית המזרחית העתיקה".

השפה הופצה באירופה ובמקומות נוספים עם הכיבוש הוויקינגי. היא שימשה באזורים שנכבשו כשפת השלטון והמסחר, והיוותה לינגואה פרנקה.

הנורדית העתיקה היא אחד המקורות למרבית השפות הסקנדינביות בנות זמננו.

פארואזית

פארואזית (Føroyskt) היא שפה צפון-גרמאנית אינסולרית מקבוצת השפות הגרמאניות של משפחת השפות ההודו-אירופאיות המדוברת באיי פארו, וגם במדינות נוספות כגון דנמרק ונורווגיה.

השפה התפתחה מן הניב המערבי של השפה הנורדית העתיקה יחד עם הנורווגית, האיסלנדית והשפה הנכחדת הנקראת נורנית. השפה החיה הקרובה אליה ביותר היא האיסלנדית.

שוודית

שוודית (Svenska (מידע • עזרה)) היא שפה סקנדינבית מזרחית מקבוצת השפות הגרמאניות של משפחת השפות ההודו-אירופיות. היא מדוברת בפי תשעה מיליון איש בעולם, שמונָה וחצי מתוכם בשוודיה. משנת 2009 היא הוכרה כשפה רשמית בשוודיה.

מלבד בשוודיה, מדוברת השוודית גם במחוז אולנד (Åland), השייך לפינלנד. בפינלנד היבשתית ישנו מיעוט של שישה אחוזים דוברי שוודית, וזו שפה רשמית ובעלת מעמד שווה לפינית. בנוסף, כמה אלפי אנשים באסטוניה דוברים שוודית.

השפה התפתחה מהנורדית העתיקה, בדומה לדנית ולנורווגית, מהן אינה שונה באופן מהותי. למעשה, דובריה יכולים להבין דנית ונורווגית, ובייחוד את האחרונה, הדומה לשוודית במבטאה. בימי הביניים עברה השפה שינויים רבים עד שעברה סטנדרטיזציה במאה ה-16. ב-1786 נוסדה האקדמיה השוודית, שתפקידה לפקח על התפתחות השפה התקנית.

כשפה גרמאנית חולקת השוודית אוצר מילים נרחב גם עם הגרמנית ועם האנגלית. היא שאלה מילים רבות מהגרמנית התחתית בימי הביניים, מהגרמנית העילית (הגרמנית התקנית) במאות ה-16 וה-17, מהצרפתית במאה ה-18, ומהאנגלית במאה העשרים.

בדומה לרוב השפות הסקנדיביות, האותיות C,Q,W,X,Z מופיעות במילים שאולות בלבד, והאות G כמעט ואף פעם לא נהגית.

שפות גרמאניות צפוניות

שפות גרמאניות צפוניות (נקראות גם שפות סקנדינביות או שפות נורדיות) היא משפחת שפות המדוברות בעיקר בסקנדינביה. המשפחה היא אחת משלושת הענפים של השפות הגרמאניות יחד עם השפות הגרמאניות המערביות והשפות הגרמאניות המזרחיות שנכחדו. השפות הגרמאניות משתייכות למשפחת השפות ההודו אירופיות. כ-20 מיליון בני אדם במדינות הנורדיות מדברים שפה סקנדינבית כשפת אם, כולל המיעוט השוודי בפינלנד. השפות המדוברות היום, השייכות לקבוצה זו, מונות את השפות דנית, שוודית, נורווגית, פארואזית ואיסלנדית. שלוש הראשונות הן שפות גרמאניות צפוניות קונטיננטליות והשאר הן שפות גרמאניות צפוניות אינסולריות. כל השפות הצפון-גרמאניות התפתחו מן הנורדית העתיקה שדוברה על ידי הוויקינגים.

באופן כללי ישנה הבנה משותפת בין דוברי השפות הסקנדינביות השונות אם כי לא בהכרח באותה מידה או באופן סימטרי. דוברי נורווגית למשל נוטים להבין דנית ושוודית מדוברת ברמה גבוהה יחסית. דוברי שוודית ודנית נוטים להבין נורווגית אך ברמה פחותה. בין דוברי שוודית ודנית רמת ההבנה המשותפת היא הפחותה ביותר בין דוברי השפות הסקנדינביות הקונטיננטליות. עם זאת, בכתב יש הבנה טובה מאוד בין קוראי שלוש השפות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.