שפות ברבריות

השפות הבֶּרְבֶּרְיוֹת הן קבוצת שפות המדוברות בעיקר בפי הברברים במרוקו ובאלג'יריה. כמו כן יש קבוצות הדוברות שפות אלו לכל אורך הסהרה, וגם באזור האפריקאי שמדרום למדבר סהרה. שפות אלו שייכות למשפחת השפות האפרו־אסיאתיות. יש המבקשים להכיר בקבוצת שפות אלו כקבוצה בפני עצמה, ללא קשר לשפות האפרו־אסיאתיות.

עם השפות הברבריות העיקריות נמנות: תאמאזיגת (מדוברת במרכז מרוקו), תאריפית או ריפי (מדוברת בצפון מרוקו), תַשֶלְחִית (מדוברת בדרום מרוקו), קבילית (מדוברת בחלקים נרחבים של אלג'יריה), ותאשאוית או שאויה (מדוברת בצפון־מזרח אלג'יריה). תמאזיגת הייתה שפה כתובה בהפסקות למשך כ־3,000 שנה.

הכתב שונה עם הזמן, לפי העמים שישבו בארצות שדוברו בהן שפות אלו. תחילה נכתבה השפה בכתב התיפינאג, שעודנו בשימוש אצל הטוארגים. הממצא הקדום ביותר של כתב זה מתוארך ל־200 לפנה"ס. בין שנת 1000 לשנת 1500 נכתבה השפה בכתב הערבי (התשלחית של מרוקו נכתבת כך גם בימינו); יש הכותבים שפות אלו באלפבית הלטיני, בייחוד דוברי הקבילית. כתב התיפינאג הפך באחרונה לרשמי במרוקו והכתב הלטיני הפך רשמי באלג'יריה, מאלי וניז'ר. אף על פי כן, בכתבי התיפינאג והערבית נעשה שימוש רב במאלי ובניז'ר, בשעה שהכתבים הלטיני והערבי עודם בשימוש רב במרוקו.

Karte der Afroasiatischen Sprachen-HE
השפות הברבריות בכלל השפות האפרו־אסיאתיות
Berber Language Tutlayt Tamazight-HE
חלוקת השפות הברבריות. בירוק בהיר שפות ברבריות אחרות
Tamazgha
המילה "תמאזיגת"

האוכלוסייה הדוברת שפות ברבריות

  • מרוקו — בשנת 1960 הוערכה האוכלוסייה הדוברת שפות ברבריות במרוקו בכ־34 אחוזים מכלל האוכלוסייה. בשנים 19911995 היו במרוקו כ־35 אחוזים מהאוכלוסייה שדיברו שפות ברבריות אולם רק כ־28 אחוזים מהם דיברו שפות אלו כשפת אם (או במספרים — 7.5 מיליון דוברים שפות אלו כשפת אם). הרוב הגדול של דוברי שפות אלו התחלק לשפות:
    • תאריפית (שהיא הניב הצפוני) — כ־1.5 מיליון דוברים.
    • תמאזיגת של האטלס התיכון (שהיא הניב המרכזי) — כ־3 מיליון דוברים.
    • תַשֶלְחִית (שהיא הניב הדרומי) — כ־3 מיליון דוברים.
  • אלג'יריה — בשנת 1906 הוערכה קהילת דוברי השפות הברבריות באלג'יריה בכ־1,305,730 דוברים מתוך 4,447,149 תושבים (באחוזים — 29 אחוזים). בשנת 1911 נמדד מספר הדוברים ב־1,084,702 דוברים מתוך 4,740,526 תושבים במדינה (23 אחוזים), אך יש הטוענים כי מידע זה לא היה מדויק בשנה זו, מכיוון שלדעת החוקרים לא נכללה אוכלוסיית השאויה במדינה ברשימת דוברי השפות הברבריות. מספר הדוברים לא היה קבוע כי למעט גידול טבעי במספר התושבים חלו גם השפעות של קבוצות אתניות זו על זו. כך למשל, במקום שהייתה בו קהילה דוברת שפה ברברית ומסביבה דוברי ערבית, היו התושבים משנים לפעמים את שפתם לערבית ולהפך. בשנת 1952 הוערכה האוכלוסייה הדוברת שפה ברברית בכשליש מהאוכלוסייה, בשנת 1966 היא הוערכה בכ־19 אחוזים, בשנת 1980 היא הוערכה בכ־20 אחוזים, בשנת 1991 היא הוערכה בכ־19 אחוזים ובשנת 1996 הוערכה בכ־29 אחוזים. כיום האוכלוסייה הדוברת שפות אלו מוערכת בכ־4 מיליון דוברים, או כ־15 אחוזים מכלל האוכלוסייה. החלוקה של הדוברים לפי שפות היא כך:
    • קבילית — כ־2.5 מיליון דוברים.
    • שאויה — כ־1.4 מיליון דוברים.
  • תוניסיה — בשנים 1952 ו־1968, שנערכו בהן הערכות לגבי מספר דוברי הניב הברברי בתוניסיה, נמצא כי רק כאחוז אחד מכלל האוכלוסייה דובר אותו. כיום יש המעריכים את מספר דוברי הניב הברברי התוניסאי בכ־26 אלף דוברים. הם מרוכזים בכמה כפרים קטנים בודדים בדרום תוניסיה; בעיקר בכפרים: שְנִינִי, דְוִּירֶת (הנמצאים ממזרח לעיר טאטאוין), תַמְזַרְת, זְרַאוַּה, תַאוּזְ'ז'וּת (הנמצאים ממזרח לעיר מטמאטה), ובכפר קַלְלַאלַה (שבדרום האי ג'רבה) — אשר בו ישנו בית הספר היחיד בכל תוניסיה ששפת ההוראה בו היא ברברית. הניב הברברי התוניסאי נקרא "שֶלְחַה" בפי דובריו.
  • לוב — נכון לשנים 1991 ו־1996 הוערכה קהילת הלובים שאינם דוברים ערבית בכ־4 אחוזים, אולם סך הדוברים שפות ברבריות בלוב הוא 3 אחוזים (162 אלף תושבים), המתחלקים ל:
    • נפוסית — כ־141 אלף דוברים בג'בל נפוסה.
    • תהגראת תמהק — כ־17 אלף דוברים בגת שבצפון לוב.
  • מצרים — בנווה המדבר סיווה הצמוד לגבול מצרים־לוב חיה קהילה דוברת שפה ברברית ושמה סיווית. נכון להיום חיים במקום כ־5,000 דוברי שפה זו, כאשר בשנת 1907 היו שם רק 3,884 דוברים.
  • מאוריטניה — במאוריטניה חיים כיום רק כ־200‒300 דוברי שפות ברבריות, ורובם דוברי זנאגה. יש גם קהילה קטנה מאוד מתוכם הדוברים גם את השפה התמשקית, אך קבוצה זו קטנה מאוד.
  • מאלי — בשנת 1991 נספרו במאלי כ־440 אלף טוארגים הדוברים:
    • תמשק — כ־250 אלף דוברים.
    • תמג'ק — כ־190 אלף דוברים.
  • ניז'ר — בשנת 1998 נמנו בניז'ר כ־720 אלף טוארגים הדוברים:
    • תואלאמאת תמג'ק
    • תיירת תמג'ק
    • תהגרת תמהק
  • בורקינה פאסו — בשנת 1991 נספרו בבורקינה פאסו כ־20—30 אלף טוארגים הדוברים קידל תמשק.
  • ניגריה — ישנם טוארגים מעטים בניגריה, הדוברים תואלאמאת תמג'ק.
  • צרפת — בצרפת חיים נכון להיום כ־537 אלף דוברי קבילית, 150 אלף דוברי תמאזיגת של האטלס התיכון ומעט דוברי תאריפית ותַשֶלְחִית. בשאר אירופה לא ידוע על קהילות דוברות שפות ברבריות.
  • סאוטה ומלייה — רוב אוכלוסיית מלייה ומיעוט אוכלוסיית סאוטה דוברים שפות ברבריות.
איטלקית יהודית

איטלקית יהודית היא שפה המבוססת על השפה האיטלקית, והייתה בשימוש על ידי קהילות יהודיות רבות ברחבי איטליה. היא התפתחה בין המאה העשירית למאה התשע עשרה, ונקראה גם "לעז", "לטינו", "איטליאנו" או "וולגאר".

האיטלקית היהודית מתחלקת לניבים רבים ואינה אחידה. בכל עיר, חבל ארץ או קהילה יהודית השפה השתנתה בהתאם לחיי הקהילה. דוגמאות לשפות איטלקיות-יהודיות הן ונציאנית-יהודית בוונציה, פירנצית-יהודית בפירנצה, רומית-יהודית ברומא ועוד. גם בקורפו שביוון דיברו בשני ניבים של שפה זו.

האיטלקית היהודית נכתבת בכתב העברי. השפה מתאפיינת בייחוד הפעלים, תופעה של הוספת סיומת איטלקית של שמות פעולה לשורשי פעלים עבריים (לדוגמה: Axalare - לאכול, Gannaviare - לגנוב). כיום השפה מדוברת על ידי כ-200 אנשים בלבד, בעיקר ברומא, בקורפו ובישראל, ומקורותיה נשמרים בעיקר בספריית הקונגרס בארצות הברית.

אראגונית יהודית

אראגונית יהודית היא שפה יהודית שדוברה על ידי קהילות יהודיות באזור אראגון שבצפון ספרד, החל מהמאה השמינית עד גירוש יהודי ספרד. ככל הנראה השתלבה השפה עם הלאדינו בעת שהתפשטה לאזורים דרומיים לאראגון. לקראת הגירוש ועקב גודלה של הקהילה דוברת הלאדינו חדלו היהודים האראגוניים לדבר בשפה זו, והלאדינו תפסה את מקומה הרשמי של האראגונית בקהילות היהודיות.

בני מזאב

בני מזאב (במזאבית: ⴰⵜ ⵎⵣⴰⴱ, בערבית: بني مزاب) הם קבוצה אתנית בֶּרְבֶּרִית המתגוררת באזור מזאב שבצפון מדבר הסהרה, באלג'יריה של ימינו. קבוצה זאת דוברת את הדיאלקט מזאבית (Tumẓabt; טומזאבט) השייך לקבוצת הדיאלקטים הזנאטיים של שפות ברבריות. רובם דוברים גם ערבית אלג'יראית.

בני מזאב מונים, נכון להערכה משנת 2007, כ-150 אלף נפשות. מבחינה דתית, רוב המזאבים משתייכים לזרם האיבאדיה של האסלאם.

האוכלוסייה בעמק המזאב מתרכזת בקבוצה של חמישה כפרים מבוצרים ("קסר"), המשתרעים על שטח של כ-75 קמ"ר ומכונים "פנטאפוליס" ("חמש ערים") - היישוב המרכזי ע'רדאיה (Ghardaïa), בני אישגון (Beni-Isguen), מליכּה (Mélika), בו נורה (Bou Noura) ואלאטאף (El-Ateuf). חמשת היישובים מאוגדים, יחד עם שלושה יישובים נוספים - בריאן (Berrian) כ-45 ק"מ צפונה, גרארה (Guerrara) כ-100 ק"מ צפון-מזרחה, ואוראגלה (Ouargla) כ-200 ק"מ מזרחה - במסגרת מועצה אזורית המכונה "מג'ליס עאמי סעיד". מועצה זו אחראית לניהול תחומי התרבות, החברה והדת בכפרים.

ברברים

האם התכוונתם ל...

ברברים (קבוצה אתנית)

בֶּרְבֵּרִים (בברברית: 'Imazighen/Imaziɣen ⵉⵎⴰⵣⵉⵖⴻⵏ) הם תושביה הקדומים ביותר של צפון אפריקה, נקראים "אימאזיגין" ("בני חורין") בשפה התאמאזיגת. הם מאכלסים את האדמות שבין מדבר סהרה לים התיכון ובין מצרים לאוקיינוס האטלנטי. הברברים מהווים מרכיב משמעותי באוכלוסיות לוב, אלג'יריה ומרוקו. להוציא את שבט הטוארג, הברברים הם, מבחינה מסורתית, חוואים החיים במבנה שבטי רופף בכפרים עצמאים עם תעשיות מקומיות.

הברברים הם מוסלמים סונים מאז הכיבוש הערבי. לשונותיהם הילידיות שייכות לקבוצת השפות הברבריות של משפחת השפות האפרו אסיאתיות, אך רוב הברברים דוברים גם ניבים מקומיים של ערבית, בהתאם לאזור בו הם חיים. למרות היסטוריה של כיבושים שמרו הברברים על אחידות תרבותית. תרבותם מתוארכת לפי ציורים מצריים כקדומה לשנת 2400 לפני הספירה. עד לכיבושם בידי הערבים המוסלמים במאה ה-7 החזיקו הברברים באמונות שונות: חלק היו פוליתאיסטים, חלק נוצרים וחלק בעלי אמונות ודתות מקומיות.הברברים התאסלמו תחת שלטון הערבים ונטלו חלק בכיבוש ספרד. עם זאת, התמרדו הברברים פעם אחר פעם נגד הערבים. בתקופת הח'ליף האומיי הישאם (724–743), מרדו הברברים בח'ליפות, כיוון שלמרות השתתפותם במלחמות ולמרות היותם מוסלמים נאמנים, היה עליהם להעלות מס כמו נתינים. הברברים המורדים אימצו את תורת הח'וארג' ופרקו מעליהם את עול השלטון האומיי. הם הקימו מדינה עצמאית בתאהירת שבצפון אלג'יריה, שהתקיימה בין השנים 776–909.

הברברים תמכו בשושלת האידריסית, שושלת שיעית מזרם הזידים, ששלטה במרוקו בין השנים 780–975 והקימה את העיר פאס. במאה התשיעית לספירה תמכו בשושלת הפאטמית בכיבושה את צפון אפריקה. לאחר שהשושלת הפאטימית נסוגה למצרים, נקלעו השבטים הברברים השונים בצפון אפריקה למלחמות שנמשכו עד עליית השושלות הברבריות אל-מוראביטון ואל-מוואחידון. שושלות אלו הצליחו להדוף את ניסיונות הנוצרים לכבוש מחדש את ספרד במהלך המאה ה-13. ההיסטוריון המוסלמי אבן חַ'לדוּן (תוניס, 1332–1406), חיבר ספר היסטוריה עולמית והקדיש חלק ניכר ממנו לתולדות הברברים באזור המגרב.

עם התפוררות השושלות הברבריות של ימי הביניים, נטמעו חלק מהברברים שחיו באזורים עירוניים בחברה הערבית, בעוד שהברברים שחיו באזורים ההרריים שימרו את מסורותיהם. כשהצרפתים והספרדים כבשו את רוב צפון אפריקה היו אלו הברברים מהרמות שהפגינו את ההתנגדות העזה והיעילה ביותר. בתקופה המודרנית סייעו הברברים (במיוחד אלו מקביליה) לגרש את הצרפתים מאלג'יריה ובמלחמת העולם השנייה היו אלה הברברים שהפעילו את ההתנגדות המחתרתית העזה ביותר למשטר וישי, בין השאר תוך ניצול אזור המחיה שלהם בהרי האטלס, שהיה מרוחק והיה קל להסתתר בו. לעיתים גוברת המתיחות ביחסים בין ברברים לערבים, במיוחד באלג'יריה בה מרדו הברברים בשלטון הערבי בשנים 1963–1965 והפגינו במחאה על אפלייתם לרעה. הפגנות סוערות התרחשו גם לאחר הירצחו של לונס מאטוב, רצח בו הואשם הממשל האלג'יראי.

בתחילת המאה ה-21 חיים הברברים בכל מדינות צפון אפריקה, עם פזורה משמעותית במדינות אירופה.

יווניטיקה

יווניטיקה, הידועה גם כרומניוטית או יוונית-יהודית, הייתה ניב של הרומניוטים, קבוצה של יהודים יווניים שקיומם מתועד מאז תקופת יוון ההלניסטית. שורש השפה הוא בקוינה (יוונית הלניסטית - Ελληνική Κοινή) ומשולבים בה אלמנטים עבריים. היא הייתה דומה ליוונית ששימשה את התושבים הנוצריים ביוון. הרומניוטים השתמשו בגרסה משלהם לאלפבית העברי כדי לכתוב טקסטים ביווניטיקה וביוונית.

כוזרית

כוזרית היא שפה בה דיברו בממלכת הכוזרים, ישות מדינית שהתקיימה בין המאה ה-7 לראשית המאה ה-11. באופן רשמי, זוהי שפה אשר נכחדה.

מאזהמטה

מאזהמטה (Masematte) הוא סוציולקט מהמאה ה-19, שאותו דיברו עניי העיר מינסטר שבצפון-מערב גרמניה. מקור השם במילה העברית "משא ומתן".

עם בניית התעלה שחיברה את העיר דורטמונד ואת נהר האמס שעברה בעיר מינסטר, נפתח במינסטר נמל מסחרי גדול למדי שהביא עמו סוחרים, עובדים זרים, תעלולנים וצוענים רבים. התערובת הזאת עם עניי העיר בשנות התשעים של המאה ה-19 הולידה את הסוציולקט מאזהמטה.

אוצר המילים של המאזהמטה מוצא את שורשיו בשפות הצוענים למיניהן, יידיש והרוטוֶולש (Rotwelsch), שפת הנוכלים של מדינות מערב אירופה. לצד שפות אלו קיימת השפעה של שפות השבטים הגרמאניים שאכלסו את וסטפליה והשפעות מהשפות הסלאביות והרומאניות.

עוד היום ניתן להבחין בהשפעת הסוציולקט על הניב של מינסטרלנד. דרכי האופניים בעיר מינסטר למשל מסומנות לרוב במילה "לֶצה" (Leeze) ולא במילה הגרמנית "פארראד" (Fahrrad). דוגמה להשפעת היידיש היא המילה "אכולן" (Acholin), שפירושה "לאכול".

מרטהי יהודית

מרטהי יהודית (जुदाव मराठी) הוא ניב של שפת המראטהית המדובר בפי "בני ישראל", קבוצה אתנית יהודית בהודו.

השפה נכתבת בכתב דוונאגרי כניבי מרטהי אחרים, אך מכילה מילים השאולות מעברית וארמית. בעקבות השפעתם של יהודי קוצ'ין חדרה לשפה זו גם מילים במלאיאלאם ופורטוגזית, ואף מספר מילים ששאולות משפת האורדו ובמאות השנים האחרונות עם הכיבוש הבריטי, מספר מילים באנגלית שעברו אדפטציה חדרו לשפה.

ומדוברת בעיקר אם לא לחלוטין על ידי קהילת בני ישראל (הודו) בעיקר בהודו וישראל אך גם במספר מדינות נוספות כגון אנגליה, קנדה ועוד מקומות תפוצת הקהילה אם כי שפה זו נמצאת בתהליכי דעיכה מחוץ להודו.

סוס (אזור)

סוס (בערבית: بلاد السوس, בברברית: ⵙⵓⵙ, בצרפתית: Souss) הוא אזור בדרום מרוקו. האזור מצוי בקרבת מדבר הסהרה אך ביניהם מצוי ה"אנטי-אטלס". מבחינה מנהלית האזור הוא חלק ממחוז מרוקאי בשם "סוס-מאסה-דרעה" שמורכב משלושת האזורים הללו יחדיו, ועיר הבירה שלו היא אגאדיר. הסוס הוא אזור הגידול הטבעי של עץ הארגן הידוע, ולכן חלקים מהאזור הוכרזו על ידי אונסק"ו כשמורת טבע ביוספרית.

הסוס הוא אזור פורה שאינו מצוי במחסור של מים, ולאורך ההיסטוריה הוא היה אחד האזורים היצרניים ביותר של מרוקו. החל מהמאה ה-11 האזור היה ידוע בהפקה וביצוא של סוכר.

אזור הסוס מיושב בברברים דוברי תַשֶלְחִית, ניב של שפות ברבריות, שידוע גם בשם "שלוּחית".

עיראקית יהודית

עיראקית יהודית היא קבוצה של ניבים של ערבית יהודית אשר דוברו בפי יהדות עיראק. הניבים היו שונים במקצת בין עיר לעיר ואזור לאזור, וכך למשל השפה בפי הקהילה הגדולה של יהודי בגדאד הייתה מעט שונה מהשפה בפי היהודים בקהילה הצפונית מוסול. הניבים היהודיים היו בשימוש יהודים בלבד והושפעו מהעברית והארמית. אף על פי שהניב לא היה רחוק בצורתו מהערבית שהייתה מדוברת בפי המוסלמים, מוסלמים רבים הבינו אותו בלקות או שלא הבינוהו כלל.

הניבים התאפיינו בהיגוי מיוחד של מילים ערביות עממיות, למשל היה בהם שימוש ניכר בעיצור פ אשר אינו קיים בשפה הערבית הרגילה. כמו כן נעשה בו שימוש במילים ייחודיות, מהמקורות היהודיים ומשפות אחרות.

השפה התאפיינה במליציות רבה, גם בצורת ההיגוי וגם באוצר מילים ייחודי, ושמשה בסיס לפולקלור עשיר של יהודי בגדאד.

השפה הייתה בישראל בשימוש נרחב בקרב יהודים עולי עיראק, ועד היום ישנם ישראלים רבים, אפילו צברים שהוריהם עלו מעיראק, אשר נוהגים להשתמש בה.

בעיראקית יהודית נכתבו שירים רבים אשר מושרים ומושמעים עד היום על ידי יהודים יוצאי עיראק וצאצאיהם בדרך כלל באירועים מיוחדים (חתונה, בר מצווה וכו') לדוגמה:

על הוד

לת'ילומוני

וולי וולי

יחניננה יא יומא

עלמתני שלוןהסרט הישראלי "מפריח היונים" הוא הסרט היחיד הדובר עיראקית יהודית (בניב הבגדדי).

פורטוגזית יהודית

פורטוגזית יהודית היא שפה רומאנית-יהודית שהייתה מדוברת על ידי יהודי פורטוגל. היא נקראת גם לוסיטאנית, ונכתבה באותיות עבריות או לטיניות. השימוש בה התמעט עם גירוש יהודי פורטוגל, אך השתמר במידה מסוימת בקהילות שמצאו מקלט באמסטרדם שבהולנד וליוורנו שבאיטליה. השפה השפיעה רבות גם על הלאדינו וגם על השפות הקריאוליות פפיאמנטו וסרמקנית.

בשפה ישנם אלמנטים של פורטוגזית ארכאית שלא קיימים בפורטוגזית המדוברת כיום, בדומה ללאדינו ולספרדית. שרידים של שפה זו השתמרו בניבי הדיבור של מספר קהילות של צאצאי האנוסים, המתגוררים באזורים כפריים בפורטוגל, אך השפה עצמה אינה בשימוש מאז המאה התשע עשרה.

פרובנסלית יהודית

פרובנסלית יהודית (או שואדית) היא הכינוי לקבוצת הניבים בהם דיברו יהודי חבל פרובנס שבדרום צרפת. הפרובנסלית היהודית מחולקת לשפה מדוברת ולשפה ספרותית. זוהי שפה קריאולית, המשלבת בין צרפתית, אוקסיטנית ועברית.

בין המאפיינים הפונולוגיים של השפה - הפיכת האותיות "ש", "ס", "צ" ו-"ת" לאות "פ", והאות "ח" ל"ר".דוגמאות:

צורה - פורה, חכמה - רורמה, אמת - אמף, מסילה - מפילה, שכל - פכל.

בשפה הספרותית השתמשו בכתיבה באותיות עבריות ולא באותיות לטיניות. היום ידועים חיבורים שחוברו כמו שירי שמחה ששרו בפורים, בבריתות ובאירועים שמחים בשפה פרובנסלית, כמו כן שרדו טקסטים מהתקופה למשל קטע ממגילת אסתר וגם סידור מהמאות ה-14 וה-15. לשפה זו תורגמה גם מגילת אסתר באותיות עבריות, אך אין בה שימוש במילים העבריות; לעומת זאת בסידור נשארו ביטויים עבריים קשיי תרגום (כגון: פאה, חטאת). לקראת סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, עם המהפכה הצרפתית, החלה השפה הפרובנסלית היהודית לדעוך, ויהודים עברו לדבר בצרפתית. בשנת 1977 נפטר האדם האחרון שדיבר פרובנסלית יהודית - ארמנד לונל.

צרפתית יהודית

צרפתית יהודית (במקור צרפתית סתם; אין להתבלבל עם השפה הצרפתית הנכרית, ששמה בעברית נגזר ממנה) הייתה שפה רומאנית-יהודית שהתפתחה מהשפה הצרפתית של ימי הביניים והייתה בשימוש הקהילות היהודיות בצפון צרפת, ארצות השפלה וכן במערב גרמניה בערים כמו מיינץ, פרנקפורט ואאכן. השפה הושפעה גם מהצרפתית הקדומה, הגרמנית הקדומה הגבוהה ומהיידיש, כללה מילים נלוות מעברית ונכתבה בכתב עברי.

השפה פרחה במאה ה-11 בצרפת וחכמים ידועים כגון רש"י ורבי משה הדרשן דיברו בה והשתמשו בה בכתביהם. מסיבה זו היא מתועדת היטב, וחוקרי הצרפתית הקדומה מוצאים בה כר נרחב למחקר. המיוחד בשפה הצרפתית יהודית הוא שבניגוד לשפות יהודיות אחרות נעשה במסגרתה שימוש גם בניקוד (דהיינו, בניקוד טברני) לצורך ציון התנועות. הצרפתית היהודית נכחדה ומאז ימי הביניים אינה בשימוש.

קביליה

קביליה (בערבית: القبائل, בקבילית: ⵜⴰⵎⵓⵔⵜ ⵏ ⵍⴻⵇⴱⴰⵢⴻⵍ) הוא אזור בצפון אלג'יריה.

אזור הקביליה שוכן דרומית לים התיכון, והוא מתפרס על שטח שכולל מספר ממחוזות אלג'יריה. מירב תושבי אזור הקביליה שייכים לקבוצה ברברית המכונה "קבילים", והם בעלי מאפיינים תרבותיים ייחודיים ודיאלקט לשוני מיוחד של שפות ברבריות הקרוי תקבילית. ישנם כ-6 מיליון קבילים ברחבי העולם, רובם מתגוררים באלג'יריה וחלקם היגרו לאורך השנים ומתגוררים בצרפת. תושבי אזור הקביליה עוסקים בעיקר בחקלאות ובמלאכות מסורתיות.

במאה ה-19 אזור הקביליה היה נתון תחת שלטון קולוניאליסטי צרפתי, שנתקל בהתנגדות עזה מצד התושבים המקומיים. החל מעצמאות אלג'יריה פרצו לעיתים עימותים בין השלטון האלג'יראי שנקט ביוזמות להפיץ את התרבות הערבית על חשבון התרבות הקבילית, לבין האוכלוסייה המקומית שמעוניינת לשמר את זהותה. על רקע זה הוקמה תנועה הקוראת לאוטונומיה לאזור הקביליה.

תושבי אזור קביליה הברברים ידועים כחילוניים יותר מאשר תושבי אלג'יריה הערבים, ובהתאם לעיתים ישנם עימותים בין השלטונות המנסים לכפות הלכות אסלאמיות לבין התושבים. כך למשל, במהלך חודש הרמדאן של 2013, קבוצה של כ-300 קבילים ערכו סעודה פומבית בצהרי היום, כמחאה על חוק המחייב את תושבי אלג'יריה לצום ברמדאן.

קטלאנית יהודית

קטלאנית יהודית (Catalànic בשפת המקור) היא שפה יהודית שנוצרה מהשפה הקטלאנית ודובריה היו קהילות יהודיות באיים הבלאריים ובחבלי ולנסיה וקטלוניה שבספרד. השפה דומה לשפה השואדית למרות שלא היה שום קשר בין הקהילה היהודית שדיברה את השואדית לקהילה בקטלוניה. הדמיון נובע מהקרבה בין קטלאנית ואוקסיטנית, שהיא שפת הבסיס של השואדית.

השפה פרחה בתור הזהב בקטלוניה בעיקר במאה ה-12. לאחר גירוש ספרד השפה נכחדה. כיום השימוש במילים עבריות על ידי בני האנוסים והיהודים אשר מדברים את השפה הקטלאנית יוצרים למעשה את השפה מחדש. השפה נכתבה בכתב העברי.

ריבוי שבור

בבלשנות, ריבוי שבור (או ריבוי פנימי) היא צורת רבים חריגה של שם עצם או של שם תואר בשפות שמיות ובאפרו־אסיאתיות אחרות כמו שפות ברבריות. ריבוי שבור נוצר על ידי שינוי דפוס העיצורים והתנועות בתוך צורת היחיד. צורת הרבים ההפוכה היא ״ריבוי צלילי״ (או ריבוי חיצוני), שנוצר על ידי הוספת סופית.

בעוד שהתופעה ידועה ממספר שפות שמיות, היא נפוצה במיוחד בערבית.

שפות אפרו-אסיאתיות

השפות האפרו-אסיאתיות הן משפחת שפות המונה כ-240 שפות שיש להן כ-285 מיליון דוברים במזרח התיכון, בצפון אפריקה, במזרח אפריקה וכן דרומית למדבר סהרה. בעבר כונתה משפחה זו גם כמשפחת הלשונות ה"שמיות-חמיות".

המשפחה מונה את תת-המשפחות הבאות:

שפות בֶּרְבֶּרִיוֹת

שפות צ'אדיות

שפות מצריות

שפות שמיות

שפות כושיות

שפת בֵּזָ'ה (מיון שנוי במחלוקת; משויך בדרך כלל במשפחות הלשונות הכושיות)

שפות אומוטיות (הכללתן במשפחת הלשונות האפרו-אסיאתיות שנויה במחלוקת)מן המאפיינים המשותפים לשפות האפרו-אסיאתיות:

סימון זכר ונקבה בצורת יחיד. נקבה מסומנת ב-\t\ (בעברית ת', בערבית ة).

טיפולוגית פועל-נושא-מושא, עם נטיות ל-נושא-פועל-מושא

מורפולוגיה תבניתית שבה הטיית מילים היא על ידי שינויים פנימיים, כמו גם הוספת תחיליות וסופיות

קבוצת עיצורים נחציים.כמו כן, מוכרים שורשים משותפים כגון:

ב-נ - "בנייה"

מ-ת - "מוות"

ס-נ - "ידיעה" (השווה עם "שינון")

ל-ס - "לשון"

ס-מ - "שם"

ד-מ - "דם"

ق

האות קאף (בערבית: قاف) היא האות העשרים ואחת באלפבית הערבי. לפניה באה האות פא ואחריה האות כאף.

בערבית סטנדרטית קאף מייצגת עיצור ענבלי, סותם, אטום (/q/ ‏:IPA), אך ברוב הניבים המדוברים היא מבוטאת אחרת. בערבית לבנטינית, בערבית מצרית ובמעט ערים צפון אפריקאיות, דוגמת תלם סן, קאף מייצגת עיצור סדקי, סותם, אטום (/ʔ/ ‏:IPA - כמו אל"ף). בערבית סעידית (המדוברת בדרום מצרים), בחלק מהניבים התימניים, בניבים בדואים ובערבית עיראקית קאף מבוטאת כעיצור וילוני, סותם, קולי (/ɡ/ ‏:IPA - כמו גימ"ל), במפרץ הפרסי זה ביטויה רק כשאינה מנוקדת בכסרה, אז הוגים אותה כעיצור בתר-מכתשי, מחוכך, קולי (/ʤ/ ‏:IPA - כמו גימ"ל רכה). ובערבית פלסטינית כפרית (פלאחית) ההגייה היא כעיצור וילוני, סותם, אטום (/k/ ‏:IPA - כמו כ"ף), אך לעיתים היא מלועלעת (/kˤ/ ‏:IPA - כמו כ"ף בשילוב עי"ן מזרחית). במגרב קאף שומרת לרוב על הגייתה המקורית אך לעיתים היא מוחלפת ב-/g/ או /k/ בגלל השפעת שפות ברבריות או צרפתית. קאף היא אחת מחמשת העיצורים הנחציים (האחרים הם צאד, צ'אד, טא וט'א), והיא הגרסה הנחצית של ك.

בסגנון הכתיבה המגרבי קאף נכתבת עם נקודה אחת מעליה ולא שתיים (ڧ), כמו פא משרקית, אך קעורה יותר, עם זאת אין מקום לבלבול בין פא וקאף מגרביות, מאחר שפא מגרבית נכתבת עם נקודה מתחתיה. אמנם כיום צורה זו אינה רווחת כלל, אך בארצות המגרב, למעט לוב, משתמשים בה עד היום בכתיבת הקוראן.

בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין וגם מצד שמאל, כמו בשאר האותיות למעט אותיות "דוד'ארז".

מקור קאף הוא ב"קוף" הפניקית, ויש לה מקבילות ברוב האלפביתים:

אלפבית עברי - ק

אלפבית יווני -

אלפבית לטיני - Q,q

אלפבית סורי - ܩ

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.