שער שכם

שער שכםערבית: باب العامود, תעתיק: "באב אל-עמוד") נחשב לשער היפה והמפואר בשערי חומת ירושלים העות'מאנית. השער נבנה בתקופה העות'מאנית בהוראת הסולטאן סולימאן המפואר בשנת 1538.

השער נקרא בעברית "שער שכם" משום שממנו יצאה הדרך צפונה, לעבר שכם. ברוב השפות האחרות הוא נקרא "שער דמשק" (Damascus Gate), מאותה סיבה: הדרך צפונה הובילה בהמשך לעבר העיר דמשק. בערבית הוא נקרא "באב אל-עמוד" (שער העמוד) על שום העמוד שניצב בעבר בכיכר השער.

בסמוך לשער (בין חומות העיר העתיקה) שוכן מוזיאון הכיכר הרומית, וממזרח לו (מחוץ לחומות) נמצאת מערת צדקיהו.

Jerusalem Damaskustor 1
שער שכם (2014)
Jerusalem Muslim Quarter map-HE
מפת הרובע המוסלמי, אליו פונה שער שכם
Damascusgate1
שלושת השמות: שער שכם, באב אל-עמוד ושער דמשק
Byzantine floor mosaic map at St. George Church Madaba P1090114
מפת מידבא: שער שכם ועמוד סימון הדרכים ברחבה שמולו בין החומות
Jerusalem Damaskustor um 1900
שער שכם (1900)

היסטוריה

מבנים קודמים

שער שכם העות'מאני נבנה על גבי חורבות קדומות. מתחתיו נמצאים רבדים אחדים של מבנים קדומים.

ברובד התחתון נמצאים שרידי מגדל שער מהמאה ה-1 לפנה"ס שבנה המלך הורדוס בתקופת בית שני. מעליהם, שרידי שער ניצחון, שעמד בגבולה הצפוני של ירושלים בתקופה הרומית, כאשר העיר נקראה איליה קפיטולינה. העיר הרומית נבנתה לפי החלטתו של הקיסר הרומי אדריאנוס במאה ה-2. השער הרומי וחלק ניכר מהכיכר נחשפו בחפירות ארכאולוגיות שנערכו בתקופת המנדט הבריטי. הוא כלל שלושה פתחים, מהם נותר שלם רק המזרחי שבהם. המסדרון שמאחוריו מוליך אל חלקו הפנימי של מגדל השער המזרחי, אחד משני המגדלים שניצבים משני צדי השער. המגדל השתמר למלוא גובהו, 12 מטרים, ורק תקרתו היא תוספת מאוחרת. גרם המדרגות שהוליך לראש המגדל השתמר בצורתו המקורית (וכיום מוביל לטיילת החומות).

במאות ה-7 עד ה-10, בתקופה הערבית הקדומה, חלו שינויים במבני השער ובאזור שלידו. חלק מן הפתחים נסתם, המגדלים הפכו לבתי בד לתעשיית השמן, חדרי המדרגות הפכו לבורות מים, ונבנו בורות מים גדולים לפני השער מבחוץ. במאה ה-12, בהתקופה הצלבנית, נסתם השער, ושער אחר חדש נבנה במפלס גבוה יותר צפונה ממנו. בכיכר שממול השער בין החומות נבנו בתים ורחוב. בתים אלו שופצו במאות ה-13 עד ה-15 בתקופה הממלוכית, וכן נוספו מבני קמרונות בהמשך הרחוב דרומה.

השער העות'מאני

בשנת 1538, בתקופה העות'מאנית, נבנה השער הנוכחי, כחלק מהחומה העות'מאנית, כאמור על גבי השער הרומי שחלק ממנו נהרס. המגדלים הרומיים שימשו כיסודות למגדלים העות'מאניים, ובחדרים הצלבניים-ממלוכיים נבנו קירות עבים, אשר שימשו כיסודות לשער העות'מאני. מבנה השער מפותל, כמו בשערים קדומים רבים, כאשר על הנכנסים נכפית הליכה מפותלת, פנייה שמאלה וימינה, וזאת על מנת למנוע מאויב המסתער על השער להיכנס במהירות אל תוך העיר.

במאה ה-20

במאה ה-20 נחפר אזור השער בשנים 1934–1937.

במהלך דצמבר 1947 ביצע אצ"ל סדרה של פיגועי טרור באזור השער:

  • ב-13 בדצמבר 1947, נהרגו 10 אנשים ו-50 נפצעו לאחר שאנשי האצ"ל הטילו שתי פצצות אל תור ההמון ליד השער שכם. שתי הפצצות, שהורכבו בתור פחי נפט ושמשקלן נאמד ‭ 50-ב‬ ק"ג, הוטלו מתוך שתי מכוניות שחורות, שבהן נסעו 4 אנשים, לבושים כערבים. הפצצות פיזרו רסיסי ברזל על הכיכר שלפני השער, ששימשה כתחנת האוטובוסים הראשית ליישובי האזור, מספר אוטובוסים נפגעו, תחנת הדלק במקום עלתה באש, שני מחסנים קטנים בקרבת מקום התמוטטו ובית הקפה הערבי שמול השער נהרס כמעט כליל[1][2].
  • ב-29 בדצמבר 1947, 2 שוטרים בריטים ו-36 אזרחים נהרגו מפצצה שנזרקה על ידי פעיל אצ"ל מתוך מונית[3].

בשנות ה-60 של המאה ה-20, בתקופת השלטון הירדנית, נבנה גשר מעל לשרידים הקדומים, ונערכו חפירות ארכאולוגיות בשנים 1964–1967. חפירות ארכאולוגיות נערכו שוב במתחם השער בשנים 1980–1984, וכן יושמה אז תוכנית לשימורו.[4]

במאה ה-21

בתחילת המאה ה-21 נבנתה כניסה חדשה דמוית אמפיתיאטרון על ידי החברה לפיתוח מזרח ירושלים בחזית השער. הכניסה כוללת מערכות של מדרגות לכניסה וליציאה מהעיר העתיקה וכ-500 מקומות ישיבה מול השער. בשנת 2011 סיימה הרשות לפיתוח ירושלים, בשיתוף עם רשות העתיקות ובמימון משרד ראש הממשלה, מיזם כולל לשיקום שער שכם, ובמסגרתו שוחזר הכתר המפואר שבראש השער שניצב עד לפני 460 שנה.

במסגרת גל הטרור הפלסטיני (2015–2016) שער שכם הפך למוקד טרור שהתרכזו בו פיגועים רבים. במהלך גל הטרור נעשו בסביבתו 11 פיגועים וניסיונות לפיגועים, שבהן נרצחה ישראלית (שוטרת מג"ב הדר כהן) ובנוסף נפצעו 7 ישראלים. מרבית המחבלים חוסלו בידי כוחות הביטחון שבמקום.

כמו כן, ביוני 2017, ביצעו 3 מחבלים ערביים פיגוע משולב בו נפצעו 5 בני אדם, בהם שוטרת מג"ב הדס מלכא שנפצעה אנוש, ומאוחר יותר מתה מפצעיה.

לרכבת הקלה יש תחנה מול שער שכם.

קילומטר האפס הראשון בארץ

בכיכר שכנה בעבר "רחבה פנימית" בין החומות מול השער. בעבר ניצב בעת העתיקה עמוד ניצחון רומי, המופיע במפת מידבא, ובגללו נקרא השער בערבית "באב אל-עמוד". מעמוד זה מדדו את המרחק אל ערים אחרות (אבן מיל) ובגלל הסיבה ששער זה פונה אל כיוון הצפון.

לאחר מכן בתקופת "המנדט הבריטי" נקבעה נקודת המדידה בשער יפו הסמוך.

חשיבותו כיום

השער משמש בעיקר כשער המקשר בין העיר העתיקה ושכונות מזרח ירושלים שמחוצה לה, והוא פתוח לשימוש הולכי רגל בלבד. בימי שישי עוברים בשער עשרות אלפי פלסטינים בדרכם מרחבי יהודה ושומרון אל תפילות במסגד אל-אקצה שעל הר הבית. בשבתות ובחגים, עוברים בשער יהודים רבים בדרכם אל הכותל, וכן בליל שבת בחזרתם מתפילת ערבית בכותל.

דימויו של שער שכם הופיע בשטר של 50 לירות (עוצב ב-1973), שהנפיק בנק ישראל והילך בשנים 1978-1984,[5] וכן הופיע דימויו בשטר של 5 שקלים (עוצב ב-1978) שהילך בשנים 1980-1986.[5]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Geva H. and Bahat D., Architectural and Chronological Aspects of the Ancient Damascus Gate Area, Israel Exploration Journal 48, 1998, pp. 229-230

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הבריטים יירו, הארץ, 16 בדצמבר 1947
  2. ^ פצצת־חבית בשער שכס, הבקר, 30 בדצמבר 1947
  3. ^ 35 ערבים בהרגו בהתפוצצות בשער שכם, הארץ, 31 בדצמבר 1947
    הנער כהן ישוחרר נעצר לאחר הטלת הפצצה ליד שער שכם, המשקיף, 21 בינואר 1948
  4. ^ ראו: אלי שילר, שיקום שער שכם, ירושלים כעיר שחוברה לה יחדיו, אריאל, 45-44, (עורך: אלי שילר), ירושלים 1986, עמ' 151-148.
  5. ^ 5.0 5.1 ראו: דימוי שער שכם.
אתרי העיר העתיקה של ירושלים
שער שכםשער הפרחיםשער האריותשער הרחמיםשער האשפותשער ציוןשער יפוהשער החדשהרובע היהודיהרובע המוסלמיהרובע הארמניהרובע הנוצריהר הביתהרובע היהודיJerusalem oldcity hebrew.svg
שערי ירושלים

שער האריות | שער הפרחים | שער שכם | השער החדש | שער יפו | שער ציון | שער האשפות | שער הרחמים | שערי חולדה

באב א-זהרה

באב א-זהרה (בערבית: باب الساهرة, תעתיק מדויק באב אלסאהרה) היא שכונה ערבית במזרח ירושלים, מצפון לעיר העתיקה, השוכנת בין שער שכם ושער הפרחים מדרום, למושבה האמריקאית ושייח ג'ראח בצפון. ובין דרך בר לב ושכונת מאה שערים במערב, לשכונת ואדי אל-ג'וז במזרח. שער הפרחים, הקרוי בערבית באב א-זהרה, העניק לשכונה את שמה.

השכונה נוסדה בסוף המאה ה-19 לאורך הדרך לשכם ובקרבת גן הקבר. השכונה הייתה אחת השכונות הערביות הראשונות מחוץ לחומות ירושלים. בתקופת המנדט הבריטי, וביתר שאת לאחר חלוקת ירושלים בשנת 1948, הפכה השכונה למרכז העסקי והמסחרי במזרח ירושלים.

רחובותיה הראשיים של השכונה, דרך שכם ורחוב צלאח א-דין, הם עורקי המסחר של הקהילה הערבית בירושלים, בהם שוכנים סניפי הבנקים המרכזיים ומסעדות, והם למעשה המשכו הצפוני של שוק העיר העתיקה בירושלים. במזרח השכונה, שוכן מוזיאון רוקפלר לארכאולוגיה שנחנך ב-1937. בצפון השכונה, לאורך רחוב צלאח א-דין, שוכנים בית המשפט המחוזי, משרד המשפטים ולשכת היועץ המשפטי לממשלה. ברחוב אבו עובידה בשכונה ניצב האוריינט האוס. ברחוב נוזהה ממוקם תיאטרון אל-חכוואתי.

הגיא המרכזי

הגיא המרכזי (ביוונית: טִירוֹפּוֹיאוֹן או טִירוֹפּוֹיוֹן - Τυροποιόν, בתעתיק ללטינית Tyropoeon) הוא עמק החוצה את אגן העיר העתיקה בירושלים מצפון לדרום. הוא קרוי גם "הגיא" (בדרך כלל במקורות הקשורים לתקופת בית ראשון) או "עמק עושי הגבינה" (ראו להלן). בתוואי העמק עובר רחוב הגיא.

העיר העתיקה (ירושלים)

העיר העתיקה בירושלים (בערבית: بلدة القدس القديمة, נהגה: בִּלִדַת אֶלקוּדְס אֶלקָדִימָה) היא האזור העירוני העתיק של ירושלים. שטחה המוקף על ידי חומות ירושלים הוא כ-850 דונם. כמו כן נכללים בעיר העתיקה הר ציון ועיר דוד, הנמצאים מחוץ לחומות, בסמוך ומצד דרום.

העיר העתיקה מחולקת ל-4 רבעים: הרובע המוסלמי, הרובע היהודי, הרובע הנוצרי והרובע הארמני. כיום מתגוררים בה כ-39,000 בני אדם. בחומת העיר העתיקה שמונה שערים: שער יפו, שער שכם, שער ציון, שער הרחמים (סגור), שער האריות, שער הפרחים, השער החדש ושער האשפות.

העיר העתיקה מהווה מוקד משיכה מרכזי לתיירים בני דתות ואומות שונות, הבאים מרחבי העולם לבקר באתרים הקדושים להם הנמצאים בה, ובהם: הר הבית, הכותל המערבי וכנסיית הקבר.

העיר העתיקה במתכונת ובגבולות המוכרים לנו כיום, נבנתה בתקופה העות'מאנית. ברם, "צורת העיר העתיקה, מערך השטח הבנוי שלה, חומתה הנוכחית, שעריה, רחובותיה, שווקיה ורבעיה, הם פרי יצירה של תקופות חשובות שקדמו לה בהרבה". רבים מהאתרים המצויים בתחומה על פני מפלס החיים ומתחת לו, מקורם מן העת העתיקה. העיר העתיקה בנויה על חורבות בתים, קמרונות ושפכי הריסות אשר נבנו ונהרסו לסירוגין במשך אלפיים שנה. תחת בתים רבים יש בורות מים ומעברי ניקוז קדומים. מפלס החיים בעיר העתיקה בימינו הוא כ-4–8 מטר מעל מפלס הרחוב בעיר בימי הבית הראשון, וכ-2–4 מטר ממפלס העיר בתקופה הרומית במאות הראשונות לספירה הכללית.ב־1981 הוכרז מתחם העיר העתיקה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

הקו האדום של הרכבת הקלה בירושלים

הקו האדום הוא הקו הראשון מבין שמונת קווי מערך הרכבת הקלה בירושלים. הוא עובר במסלול שבין פסגת זאב בצפון ועד הר הרצל בדרום דרך רחוב יפו שבמרכז העיר. אורכו של הקו האדום הוא 13.8 קילומטר והוא כולל 23 תחנות.

הקו נפתח לציבור ב-19 באוגוסט 2011.

הרובע המוסלמי

הרובע המוסלמי (בערבית: الحي الإسلامي) הוא אחד מארבעת הרבעים בעיר העתיקה של ירושלים, בצד הרובע היהודי, הרובע הנוצרי, והרובע הארמני והגדול שבהם. שמו התקבל בספרות הנוסעים והחוקרים מאז ראשית המאה ה-19. שטחו הוא 300 דונם, ומספר תושביו נכון ל-2014 הוא 28,627. רוב תושבי הרובע המוסלמי הם מוסלמים וחלק ניכר מהם ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. כן מתגוררים בו כאלף יהודים, ומאות נוצרים בני אומות שונות הגרים במבני מוסדות ציבור.

הרובע הנוצרי

הרובע הנוצרי (בערבית: حارة النصارى) הוא הרובע הצפון-מערבי מבין ארבעת רובעי העיר העתיקה של ירושלים, לצד הרובע המוסלמי, הרובע היהודי, והרובע הארמני. שמו היה מקובל מאז המאה ה-19.

ברובע הנוצרי כ־40 מבני דת, בעיקר כנסיות, הידוע שבהם כנסיית הקבר במרכזו, מנזרים ואכסניות לעולי רגל נוצריים. אוכלוסיית הרובע הנוצרי מונה כ-6,000 תושבים.

התחנה המרכזית של ירושלים

התחנה המרכזית של ירושלים היא מרכז התחבורה הציבורית הראשי בירושלים, ממנה יוצאים קווי אוטובוס בינעירוניים מהעיר לשאר הערים והיישובים בישראל. התחנה מהווה חלק ממרכז תחבורתי רחב יותר, אשר כולל תחנה של הקו האדום של הרכבת הקלה בירושלים ואת תחנת הרכבת ירושלים – יצחק נבון, תחנת הקצה של הקו המהיר לירושלים שהחל לפעול בספטמבר 2018. התחנה המרכזית שייכת לחברת נצבא החזקות.

חומות ירושלים

חומות ירושלים היו חלק מנופה של העיר ירושלים ברוב שנות קיומה. החומה נועדה להגן עליה מפני אויבים, וכמעט בכל פעם שהעיר נכבשה ונהרסה, חרבה גם חומתה. לרוב נבנתה החומה שוב על ידי הכובש החדש או על ידי תושבי העיר. החומה הראשונה נבנתה סביב ירושלים בימי הכנענים לפני למעלה מ-4,000 שנה, והאחרונה, הקיימת עד היום, הוקמה בפקודת סולימאן הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית, באמצע המאה ה-16.

במהלך השנים שחלפו בין חורבנה של החומה הראשונה עד בנייתה של החומה האחרונה, נבנו בירושלים חומות רבות. רוב החומות נבנו בהתאם לטופוגרפיה הטבעית של העיר ולנקודות התורפה שלה, ולכן לרבות מהן תוואי דומה, ולעיתים אף זהה. לא פעם נעשה שימוש משני בחומה עתיקה כבסיס לבניית חומה חדשה, עד כדי יצירת קירות המורכבים לעיתים מכמה שכבות על פי תקופות. במחצית המאה ה-19, עם תהליך היציאה מהחומות, איבדה חומת העיר חלק מחשיבותה הביטחונית.

כיום משמשת החומה כאתר תיירות וכסמל לעיר העתיקה של ירושלים.

חומת ירושלים העות'מאנית

חומת ירושלים העות'מאנית היא החומה הנוכחית של העיר העתיקה בירושלים, והאחרונה בשורת חומות שנבנו בירושלים מיום היווסדה לפני אלפי שנים ועד ימינו. החומה נבנתה בידי סולימאן הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית במאה ה-16, לאחר שהעיר עמדה פרוּזה במשך כ-300 שנה. החומה נבנתה בהתאם לטופוגרפיה הטבעית של העיר ולנקודות התורפה שלה, ולכן באופן טבעי היא עוקבת במהלכה אחר תוואי החומות שקדמו לה, ולרוב אף בנויה מעליהן. בשל כך רבים מהנדבכים התחתונים בחלקיה השונים של החומה שייכים לתקופות קדומות יותר. במחצית המאה ה-19, עם תהליך היציאה מהחומות, איבדה חומת ירושלים העות'מאנית מחשיבותה הביטחונית, ומאז ועד היום היא משמשת כאתר תיירותי וכסמל לעיר העתיקה של ירושלים.

חצר המטרה

חצר המטרה הייתה בית כלא בירושלים בתקופת בית המקדש הראשון. האתר מוזכר בספר ירמיהו, ומסופר שהנביא ירמיהו נכלא בה בצו המלך צדקיהו.

סובב חומות ירושלים

סובב חומות ירושלים הוא גן לאומי המתבסס על חומת ירושלים העתיקה, שבנה הסולטאן העות'מאני סולימאן המפואר בשנת 1536. הגן נועד להקיף את העיר העתיקה מכל עבריה, להפריד בינה לבין הבנייה החדשה המקיפה אותה ובה בשעה לחבר ביניהן, תוך מניעת בנייה בקרבת החומה.

הגן הלאומי מתחבר אל אתר עיר דוד מדרום ואל הגן הלאומי עמק צורים מצפון-מזרח על מנת ליצור רצועת גנים סביב חומות העיר העתיקה.

בשטח הגן כלולים שערי ירושלים: שער יפו; שער שכם; שער הפרחים (או שער הורדוס); שער האריות; שער האשפות; שער ציון - כולם שערים ממש, שהיו נסגרים בלילות, והשער השביעי, שער הרחמים (שער הזהב), שנסתם במאה ה-16, לאחר בניית החומה מחדש על ידי הסולטאן סולימאן המפואר ממספר סיבות, בין היתר חיסכון בשומרים. השער אל הרובע הנוצרי, שנקרא השער החדש, נפרץ במועד מאוחר יותר.

סינאן

מימר סינאן (בטורקית: Mimar Sinan, בערבית: سنان آغا או معمار سنان) (15 באפריל 1489 - 17 ביולי 1588) היה אדריכל החצר של הסולטאנים העו'תמאניים סלים הראשון, סולימאן המפואר, סלים השני ומוראט השלישי. במהלך חמישים שנות פעילותו תכנן סינאן כמעט 500 מבני ציבור ומבנים פרטיים ברחבי האימפריה העות'מאנית (בעיקר באיסטנבול), דבר שהקנה לו את התואר "מיכלאנג'לו של המזרח". מייחסים לו את תכנון מבנה שער שכם המפואר בירושלים.

פסטיבל האור בירושלים

פסטיבל האור בירושלים הוא אירוע שנתי הנערך בעיר העתיקה בירושלים במשך שבוע אחד בחודש יוני, החל משמונה בערב ועד חצות. הפסטיבל נערך מדי שנה מאז שנת 2009. הפסטיבל הוא יוזמה של הרשות לפיתוח ירושלים בשיתוף המשרד לירושלים והתפוצות, משרד התיירות, עיריית ירושלים, והוא מנוהל ומופק על ידי החברה העירונית אריאל. הכניסה לפסטיבל היא חופשית, אך במהלכו מתקיימים גם סיורים בתשלום.

בפסטיבל מוצגים מיצגי אור של אמנים שונים מישראל ומן העולם המשתמשים באור על מנת ליצור פסלים, מיצבים ועבודות אמנות. המיצגים השונים ממוקמים לאורך מסלולים השוכנים בעיר העתיקה ובסביבותיה, המסומנים בחבלי אור בצבעים שונים. הפסטיבל כולל גם אירועים פתוחים לקהל ואירועים בתשלום, והוא מושך למעלה מ-300,000 מבקרים מדי שנה.

בין האתרים הנכללים בפסטיבל הם שער יפו, שער שכם, בית כנסת החורבה, שער ציון והרובע היהודי.

בשער יפו ממקמים בכל שנה יצירות ענק ובהן כיפה ענקית (ב-2012) וארמון (ב-2014).

רחוב סולטאן סולימאן

רחוב שולטאן סולימאן, הקרוי על שמו של סולימאן המפואר, הוא אחד הרחובות הראשיים בירושלים. הרחוב משתרע מדרך יריחו בקודקוד הצפון-מזרחי של העיר העתיקה עד המנהרות שבין שער שכם לשער החדש.

תוואי הרחוב נסלל בתקופת השלטון העות'מאני, כאשר מוסלמים החלו לצאת מחומות העיר העתיקה ולבנות את שכונת באב א-זהרה הסמוכה לגן הקבר ובקצהו נחנך ב-1937 מוזיאון רוקפלר לארכאולוגיה. הרחוב הפך למרכז העסקים של ערביי ירושלים בתקופת המנדט הבריטי, בעיקר סביב שער שכם והשתרע מבניין נוטר דאם דה ז'רוזלם, מערבית לשער שכם ועד המוזיאון. משנת 1948, בעקבות חלוקת העיר, נדד המרכז המסחרי הערבי לאורך הרחוב מזרחה, לכיוון שער הפרחים וההצטלבות עם רחוב צלאח א-דין.

לאחר איחוד העיר בעקבות מלחמת ששת הימים ב-1967, נחנכה בקצהו המערבי של הרחוב כיכר צה"ל והקטע המערבי של הרחוב, מהכיכר עד שער שכם, שינה את שמו לרחוב חטיבת הצנחנים. בשנת 1968 נערך לאורך הרחוב מצעד צה"ל ביום העצמאות ה-20 למדינת ישראל. סיקור המצעד היה השידור הראשון של הטלוויזיה הישראלית.

כיום משמש הרחוב, יחד עם רחוב צלאח א-דין, מרכז העסקים של מזרח ירושלים, ובאינתיפאדה הראשונה בשנת 1987 אף אירעו ברחוב מספר הפרות סדר ונזרקו בו אבנים לעבר אוטובוסי אגד. מאידך, באינתיפאדה השנייה נשמר שקט ביטחוני יחסי ברחוב, בדומה לרוב חלקי מזרח ירושלים.

הרחוב הוא משכנם של מסעדות מזרחיות מפורסמות, כמו מסעדת פילדלפיה.

הרחוב משמש נתיב נסיעה ראשי למעוניינים לבקר בכותל המערבי ובהר הזיתים ונתיב ראשי לצעדה המסורתית ריקודגלים מידי יום ירושלים.

שכונת הגורג'ים

שכונת הגורג'ים או אשל אברהם הייתה שכונה בירושלים ליד שער שכם שנוסדה על ידי יהודים גאורגים שנקראו בפי העות'מאנים בטורקית עות'מאנית, גוּרג'ים.

עם הקמתה נקראה השכונה בשם אשל-אברהם, אולם שם זה לא נקלט וקראו לה בשם תושביה שכונת הגורג'ים או שכונת בתי גורג'ים או בשם בתי ניסן ב"ק, כשם השכונה הסמוכה.

השכונה נוסדה בשנת 1892/1893 על ידי עולים מעליית הגורג'ים, שהחלה כבר במחצית הראשונה של המאה התשע עשרה. העולים היו ברובם משפחות אמידות, בני ערים, שעסקו דורות בעיקר בסחר התבואה, היין והתבלין. ההתיישבות בירושלים הייתה יעדם הראשון של העולים. העולים התיישבו בכל רחבי העיר, בנו בתי כנסת ליהודי גאורגיה וקיימו חיי קהילה. משה מונטיפיורי אף מזכיר, בשנת 1855, כי בין 19 הכוללים בירושלים נמנה גם כולל גורג'יסטן.

הקרקע שעליה הוקמה השכונה כמו גם שכונת הקווקזים, "בית שמואל", ושכונת "עיר הצדק" ליהודי סוריה ועיראק, היה של ניסן בן ישראל שהקים את השכונה השמינית מחוץ לחומות, שכונת "קריה נאמנה". השכונה כללה כ-100 בתים. הם הקימו מסגרת ארגונית נפרדת בסמכותו של החכם באשי, והקימו בית כנסת, ישיבה, תלמוד תורה, בית עלמין.

מאורעות תרפ"ט החלו ביום שישי 23 באוגוסט 1929 עם סיום דרשת יום השישי בהר הבית, כשהמון רב של מוסלמים חמושים בסכינים יצא משער שכם והסתער על השכונות היהודיות הנמצאות מחוץ לשער - שכונת הגורג'ים וקריה נאמנה. שבעה יהודים נהרגו בשכונות אלה, ביניהן חנה סלנשווילי שנהרגה בעודה מחזיקה את בנה שמואל, שנפצע קשה. בתי השכונה ובית הכנסת של השכונה נהרסו ונשרפו. לאחר מאורעות אלה נמלטו דיירי השכונה אל רבעים אחרים של העיר או עזבו את ירושלים. בשנים האחרונות חודשה ההתיישבות היהודית באזור שער שכם.

שער האריות

שער האריות (בערבית: باب الأسباط, : "באב אלאסבאט" - "שער השבטים") הוא אחד משערי חומת העיר העתיקה של ירושלים הקרוי כך בשל תבליטי שני זוגות חיות הטרף משני צדדיו המזכירים אריות. יש הטוענים כי מדובר בברדלסים, שנחשבו בטעות לאריות וקיבעו בכך את השם המוכר.

שער יפו

שער יפו (בערבית: باب الخليل, תעתיק: "באב אל ח'ליל", תרגום: שער חברון) הוא אחד משמונת שערי ירושלים בחומת העיר העתיקה.

בתקופה הצלבנית הוא נקרא גם 'שער דוד', על שם המצודה הקרויה מגדל דוד הסמוכה לו. השער קבוע באמצע החומה המערבית של העיר העתיקה בירושלים, ונקרא על שם הדרך העתיקה המוליכה ממנו מערבה אל העיר יפו (היום - רחוב יפו) ונמל יפו, שהיה הנמל הראשי של ארץ ישראל עד לתקופת המנדט הבריטי. שם השער בערבית מתייחס לדרך חברון העתיקה, היוצאת משער יפו דרומה ומוליכה אל הערים בית לחם וחברון. שתי דרכים עתיקות אלו מהוות גם כיום עורקי תחבורה ראשיים בירושלים.

שער ציון

שער ציון (ערבית: باب النبي داود - בָּאבּ א-נֵבּי דָאוּד) הוא אחד משערי ירושלים, הנקרא גם "שער דוד", "שער הרובע היהודי" או "שער היהודים" והוא משמש לכניסה לרובע היהודי. זהו שער תפנית, כלומר הכניסה דרכו היא ב-90 מעלות ימינה, כדי להקשות על התקפת אויב (בדומה לרוב שערי החומה).

אבני החומה מסביב לשער מנוקבות בחורי כדורים, שריד לקרבות העזים שהתחוללו במקום במלחמת העצמאות.

שערי ירושלים

שערי ירושלים הם השערים המאפשרים כניסה לעיר העתיקה דרך חומות ירושלים. כיום ישנם שבעה שערים פתוחים בחומה, ומספר שערים אטומים. בתקופות שונות בהיסטוריה היו בחומות ירושלים שערים שונים, שנסתמו לאורך הדורות. שער הרחמים הוא המפורסם מבין השערים האטומים ולכן נהוג לומר שבחומת ירושלים שמונה שערים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.