שער המוגרבים

שער המוגרבים (מכונה גם: שער הרמב"ם וגם שער הלל[1]) הוא שער למתחם הר הבית, הנמצא בצידו הדרומי של הכותל המערבי. כיום, זהו השער היחיד משערי הר הבית שדרכו נכנסים להר מבקרים לא מוסלמים. השער כונה כך על שם שכונת המוגרבים, שנהרסה בעבודות להרחבת רחבת הכותל המערבי לאחר מלחמת ששת הימים.

כ־20 מטרים מתחת לשער נמצא מעבר חסום בשם שער ברקלי.

Morocco Gate
שער המוגרבים, מבט מתוך הר הבית
Moroccans Gate
"מעלה המוגרבים", כבש העלייה הזמני־קבוע המוביל לשער המוגרבים

התיישבות המוגרבים בירושלים

עוד בראשית ימי הביניים ביקרו בארץ ישראל עולי רגל מוסלמים מהמגרב.[2] ההיסטוריון והגאוגרף מוג'יר א־דין ציין כי השכונה נוסדה בשנת 1193 על ידי בנו של צלאח א־דין, אל־אפדל איבן צלאח א־דין, כהקדש (ווקף) עבור יוצאי המגרב. הוא ייסד שם מדרסה שנקראה "אל־אפדליה" על שמו, ועם השנים היא הפכה למסגד שייח' עיד, על שמו של אחד ממנהיגי העדה המוגרבית בן המאה ה־17. שייח' עיד נקבר בתוך המסגד, וזה הפך למוקד עלייה לרגל, בעיקר סופים. בחפירות שנערכו במקום בראשית המאה ה־21 זוהו שרידיו של השייח'. במאה ה־12 הרחיבו תורמים מוגרבים את הרובע. ב־1303 הוקמה בשבילם אכסניה מיוחדת שנקראה על שם אבו מידיאן הקדוש.[2] באותה שנה הוקמה בו גם הזאווייה המסמודית על ידי תורם מסמודי. ב־1320 הוקמה במקום זאווייה נוספת על ידי נכדו של המלומד הסופי שעיב אבו מדין. בשכונה התגוררו צאצאי המורים שגורשו מספרד ב־1491, וזכו בזכויות מיוחדות תמורת השמירה על הר הבית ומסגדיו.[3]

גשר המוגרבים ומעלה המוגרבים

אל השער הובילה סוללת עפר – "מעלה המוגרבים" – שהייתה בנויה על גבי הבית היחיד של שכונת המוגרבים שלא נהרס (משום שהיה רשום בטאבו כקדוש), עקב התמוטטות של אחד מהקירות התומכים של הסוללה לכיוון רחבת הכותל המערבי בשלגים בחודש פברואר 2004 הוחלט לפרקה.[4] בינואר 2005 החליטה ממשלת ישראל על תוכנית לשיקום השער והסוללה, על ידי הקרן למורשת הכותל המערבי, שתיכננה במקום גשר מונומנטלי. בתחילת 2007 הוחל בפירוק הסוללה לצורך עבודות ארכאולוגיות, שרק לאחריהן ניתן יהיה להתחיל בעבודות הבנייה.[5] פעולות אלה לוו במהומות מצד ערביי ישראל והפלסטינים, תוך קריאות חריפות מצד מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, ראאד סלאח.[6] באוקטובר 2011 הודיע מהנדס עיריית ירושלים, שלמה אשכול, להנהלת הקרן למורשת הכותל על קיום סכנה מיידית לגשר, וחודשיים לאחר מכן שלח מכתב שני עם צו לסגירה מיידית של הגשר.

שער המוגרבים פתוח למבקרים בכול ימות השנה למעט ימי שישי ושבת וחגים מוסלמים.[7] עד שנת 2000 היה השער פתוח גם בשבתות. אחרי 3 שנים שההר היה סגור למבקרים (למעט מוסלמים), נפתח מחדש לחמישה ימים בלבד.[8]

ראש הממשלה בנימין נתניהו חשש ממהומות של הפלסטינים, והורה שלא להחליף את הגשר. כעבור שלושה ימים התקבלה פשרה שלפיה יתבצעו עבודות לחיזוק הגשר, והגשר נפתח מחדש למעבר.

ראו גם

קישורים חיצוניים

Hebrew domeEntrance sign
הודעה בכניסה לשער המודיעה שעל פי הרבנות הראשית לישראל אין להיכנס להר הבית

הערות שוליים

  1. ^ כתבה הקוראת למעבר לשימוש בשם זה, קריאה לה נענו עולי ההר].
  2. ^ 2.0 2.1 יעקב שמעוני, ערבי ארץ ישראל,‫ תל אביב: עם עובד, תש"ז, עמ' 99-98.
  3. ^ יהושע בן־אריה, עיר בראי תקופה, א, עמ' 162, 188.
  4. ^ נדב שרגאיהתמוטטות הקיר ליד הכותל המערבי עלולה להיות רק ההתחלה, באתר הארץ, 16 בפברואר 2004
  5. ^ עמירם ברקת‏, רשות העתיקות תפרק את מעלה המוגרבים בהר הבית, באתר וואלה! NEWS‏, 30 ביוני 2006
  6. ^ יהונתן ליס, נדב שרגאי, ג'קי חורי, השייח סלאח הורחק מהעיר העתיקה, ומאיים לשוב אליה, באתר הארץ, 7 בפברואר 2007
  7. ^ סיור בהר הבית, iTravelJerusalem (בhe-IL)
  8. ^ שעות פתיחת הר הבית בשעון קיץ, מבקשים שינוי - חדשות רוטר, Rotter.net
אורוות שלמה

אורוות שלמה הוא מבנה תת-קרקעי קדום בפינה הדרום-מזרחית של הר הבית, המורכב מקמרונות. גודלו 60 על 80 מטר, ומפלסו 12 מטר מתחת למפלס הנוכחי של ההר. בתחילת שנות התשעים ביצע וקף עבודות שיפוץ וחפירה בלתי חוקיות במבנה, אך לאחר מהומות מנהרת הכותל ניתן אישור רטרואקטיבי לעבודות אלה, ובשנת 1996 חנכו הווקף והתנועה האיסלאמית במבנה מסגד על שם מרואן, שהיה ח'ליף מבית אומיה (אביו של עבד אל-מלכ שהקים את כיפת הסלע).

בית המקדש הראשון

בית המקדש הראשון או מקדש שלמה היה מקדש, אשר נבנה בהר המוריה בירושלים על ידי שלמה המלך, לפי המקובל במחקר במחצית השנייה של המאה ה-10 לפנה"ס, ועד לשנת 586 לפנה"ס לערך. על פי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית עמד משנת ב'תתקכ"ח עד שנת ג'של"ח, ‏(832 לפנה"ס - 422 לפנה"ס). נחרב בידי נבוכדנצר השני מלך בבל.

בית המקדש השני

בית המקדש השני היה מקדש לאלוהים אשר נבנה בהר הבית בירושלים על ידי עולי בבל בראשית שיבת ציון בתקופת בית שני בהנהגת זרובבל מבית דוד ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, כ-70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון, ונחנך ביום ג' באדר בשנה הששית לדריווש הראשון מלך פרס, בתמיכת הפרסים ובעידודם, כפי שבוטאה בהצהרת כורש. המקדש עבר שיפוץ והורחב במידה ניכרת על ידי המלך הורדוס בשנת 19 לפנה"ס, ונחרב בשנת 70 לספירה בידי הרומאים.

לפי המחקר ההיסטורי, המקדש הוקם בשנת 516 לפנה"ס ועמד על תלו כ-586 שנים. לפי חז"ל המקדש עמד על תלו 420 שנים (351 לפני הספירה עד 70 לספירה, או לפי חישוב אחד 353 לפני הספירה עד 68 לספירה). ההפרש הגדול נובע מתארוך שונה של אורך שלטון הממלכה האחמנית על ממלכת פרס, הידוע בשם "השנים החסרות".

בסדר קדשים במשנה נמצאת מסכת מידות המתארת את מראה בית המקדש השני.

ברוך גולדשטיין

ברוך (קאפל) גולדשטיין (9 בדצמבר 1956, ה' בטבת ה'תשי"ז - 25 בפברואר 1994, י"ד באדר ה'תשנ"ד) היה רופא תושב קריית ארבע שרצח 29 מתפללים מוסלמים ופצע כ-125 במעשה טרור הידוע כ"טבח מערת המכפלה". המתפללים השתלטו עליו והרגו אותו. מעשה הרצח, הנחשב לאירוע הקשה ביותר בתולדות הטרור היהודי בישראל, זעזע את החברה הישראלית והפלסטינית.

הגבלת כניסה להר הבית

הר הבית שבירושלים הוא מקום קדוש ליהודים ולמוסלמים. על הכניסה להר הבית מוטלות הגבלות מסיבות מדיניות, וכן בנימוק של שמירה על ביטחון הציבור. בנוסף, ההלכה מטילה תנאים והגבלות על כניסה להר.

הכותל הדרומי

הכותל הדרומי הוא קיר התמך הדרומי של רחבת הר הבית בירושלים. בנוסף, בחלקו המזרחי, הכותל הדרומי מהווה את הקיר הדרומי של העיר העתיקה כולה.

מקובל כי הקיר הנוכחי עובר בתוואי שקבע הורדוס לאחר הרחבת מתחם הר הבית החשמונאי. ניתן לראות שהנדבכים התחתונים של הכותל הדרומי הם בעלי סיתות שוליים הרודיאני אופייני המוכר מאבני הכותל המערבי. בפינה הדרום מזרחית של החומה השתמרו כ-30 נדבכים הרודיאנים היורדים עד לסלע האם.

בכותל נמצאו שרידים של שער משולש ושער כפול (מוסתר ברובו על ידי מבנה צלבני). אף על פי שהשערים הנוכחיים מאוחרים לתקופת הורדוס (אומאים) משוער כי הם נמצאים במקומם של שערים מסוף תקופת בית המקדש השני. השם המקובל, שערי חולדה, לקוח מהמשנה במסכת מידות. מתוך השערים היה צורך לעלות מתחת לאדמה עד ההגעה לרחבת הר הבית. בקצהו המזרחי של הכותל נמצא שער יחיד, מהתקופה הצלבנית. כיום, כל השערים סתומים.

הכותל הדרומי ורחבתו כלולים בחפירות הארכאולוגיות שביצע בנימין מזר לאחר מלחמת ששת הימים, והיום נמצאים בשטח הגן הארכאולוגי ירושלים.

הצתת מסגד אל-אקצא

הצתת מסגד אל-אקצא היא אירוע שהתרחש ב-21 באוגוסט 1969, ובו מייקל רוהאן, צעיר נוצרי אוסטרלי, הצית את מסגד אל-אקצא וגרם לו נזקים.

כיפת הסלע

כיפת הסלע (ערבית: قبة الصخرة, תעתיק: קבת אל-צח'רה, הגייה: קוּבַּת אַ-סַחְ'רַה; נקראת לעיתים "כיפת הזהב") היא מבנה מוסלמי הבנוי על-פי המסורת על גבי אבן השתייה, בפסגתו של הר הבית.

כיפת הסלע היא המבנה המוסלמי העתיק ביותר שנשתמר ללא שינויים מהותיים, ונחשבת למופת אדריכלי ואמנותי, ולפינת יסוד בתולדות האמנות והאדריכלות האסלאמיים. כיפת הסלע עצמה אינה מסגד, ואין נערכות בה תפילות בציבור, אלא היא חלק ממתחם הר הבית. אין לבלבל בינה לבין מסגד עומר השוכן סמוך לכנסיית הקבר ברובע הנוצרי.

הכיפה נבנתה על מקומו של המקדש הרומאי יופיטר קפיטולינוס (Jupiter Capitolinus), אשר בתורו נבנה על מקומו של בית המקדש השני, שנהרס בשנת 70 לספירה בעת כיבוש ירושלים. הכיפה המקורית התמוטטה בשנת 1016, ונבנתה מחדש חמש שנים לאחר מכן.

מבני הר הבית

הר הבית נבנה בראש גבעה, ובימי הורדוס הורחב המתחם באמצעות מילוי אדמה ליצירת רחבה מישורית גדולה המשמשת להתכנסות וכתשתית למבנים. בעבר היו ממוקמים על הר הבית בית המקדש הראשון ובית המקדש השני.

כיום ממוקמים על הר הבית מסגד אל-אקצא, המונומנט - כיפת הסלע וכן מספר מבנים, צריחים, מדרסות ומבני הנצחה.

מהומות הר הבית (2000)

מהומות הר הבית התרחשו בערב ראש השנה ה'תשס"א ה-29 בספטמבר 2000. היו אלו התפרעויות של המון ערבי בהר הבית שהחלו בעת ביקור יושב ראש האופוזיציה דאז אריאל שרון במקום יום קודם לכן, דוכאו על ידי המשטרה, והתחדשו למחרת לאחר תפילת יום השישי.

בעקבות ההתפרעויות פרצו שוטרי משטרת ישראל להר הבית תוך שימוש באמצעים לפיזור הפגנות ובנשק חם. ההתפרעויות התפשטו גם למקומות אחרים בירושלים המזרחית ולמספר ערים פלסטיניות ביהודה ושומרון. במהומות בהר הבית נהרגו ארבעה פלסטינים, ושלושה נוספים נהרגו במוקדים אחרים בעיר (הרובע המוסלמי והר הזיתים), כ-200 פלסטינים וכ-50 שוטרים נפצעו במהלכם. מהומות אלו נחשבות למהומות הראשונות באינתיפאדה השנייה, ולתחילת גל מהומות נרחב ששטף אזורים פלסטינים ומקומות יישוב של ערביי ישראל בראשית האינתיפאדה השנייה.

מוגרבי

מוגרבי או מגרבי הוא שם משפחה ממקור ערבי. פירושו הוא אדם שהגיע מהמגרב (בערבית: مغرب, תעתיק מדויק: מע'רב) - שם קיבוצי למדינות המערביות של צפון אפריקה - מרוקו, תוניסיה, אלג'יריה ולעיתים גם לוב.

האם התכוונתם ל...

מסגד אל-אקצא

מסגד אל-אקצא (ערבית: الْمَسْجِد الْأَقْصَى, תעתיק מדויק: אלְמַסְגִ'ד אלְאַקְצָא, תעתיק חופשי: אלְ-מַסְגִ'ד אלְ-אַקְסָא, משמעות השם: "המסגד הרחוק ביותר" או "המסגד הקיצון") הוא מסגד בדרום הר הבית, בקומפלקס של אתרי תפילה ומבני דת מוסלמיים. המסגד נחשב לשלישי בחשיבותו באסלאם הסוני לאחר מסגד אל-חראם במכה ומסגד הנביא במדינה. על פי המסורת המוסלמית זהו המקום אליו הגיע מוחמד במסעו הלילי ממכה לירושלים, משם עלה השמיימה עם המלאך גבריאל והשאיר את טביעת רגלו באבן.

שער ברקלי

שער ברקלי (Barclay) הוא מעבר חסום בכותל הר הבית. פתחו בכותל המערבי, אלמלא היה חסום, נמצא במקום שבו מצויה כיום עזרת הנשים של הכותל המערבי, מתחת לשער המוגרבים. משקוף השער נמצא בגובה של כ-3 נדבכים מעל לרצפת רחבת הכותל ומוסתר על ידי המבנה שנמצא בפינה הדרום מערבית של עזרת הנשים. מתוך שטח הר הבית נמצאת כיום הגישה למעבר בתוך מסגד תת-קרקעי הנקרא "מקאם אל-בוראק" ("אל-בוראק" הוא שמו של הכותל המערבי בפי המוסלמים).

שער האשפות

שער האשפות (בערבית: باب المغاربة; תעתיק: בַּאבּ אִלְ-מַעַ'ארְבֵּה), הוא אחד משערי ירושלים, השוכן בחומה הדרומית של העיר העתיקה סמוך לכותל המערבי. הוא נבנה במחצית המאה ה-16 במסגרת שיקום חומות העיר בידי הסולטאן הטורקי סולימאן הראשון.

השער נקרא בערבית בשם 'באב אל-מע'ארבה' (שער המרוקאים) על שם השכונה המוסלמית-מוגרבית ששכנה בסמוך לו בתוך העיר עד שהוחרבה מיד אחרי מלחמת ששת הימים ב-1967, או 'באב אל-סילואן' (שער סילוואן, כפר השילוח) על שם הכפר הסמוך מחוץ לחומה.

שער האשפות משמש היום לכניסת אוטובוסים לאזור הכותל, וליציאת כלי רכב מאזור הרובע היהודי.

שער השלשלת

שער השלשלת (בערבית: باب السلسلة, נהגה: באב א-סִלסִלה) נמצא בכותל המערבי של הר הבית, בין שער המוגרבים ושער הטהרה, ומורכב משני שערים - "שער השלשלת" ו"שער השכינה". מול השער נמצא סביל מפואר קדום.

בימי הביניים נקרא השער "שער השכינה" בגלל המסורת שבמקום זה התפללו היהודים.

במסורת האסלאמית, השער נקרא על שם שלשלת שהייתה תלויה בפתחו, לה יוחסו סגולות של עשיית צדק ומשפט: הצדדים במשפט היו מגיעים בפני השלשלת ומנסים לאחוז בה. הצודק בדין הצליח, ואילו החייב בדין נכשל, שכן השלשלת הייתה מתחמקת ממנו.[דרוש מקור]

בנוסף לכך שער השלשלת הוא השער ליציאת יהודים הכי קרוב לכותל המערבי.

שער וורן

שער וורן הוא שער בכותל המערבי של הר הבית מימי מקדש הורדוס. השער נקרא על שם הארכאולוג צ'ארלס וורן שגילה אותו מחדש במאה ה-19, והוא מקוטלג כמספר 30 בסקר בורות המים שלו.

השער היה הצפוני מבין ארבעת השערים בכותל המערבי ההֶרודיָני, והיה קרוב למפלס הרחוב שעבר לאורך הכותל המערבי. ככל הנראה הוא היה מוגבה מעט מהרחוב עצמו על ידי במה שנקראה "כיכר", אך למרות הגבהה זו עדיין נותר הפרש בין גובה השער לבין מפלס רחבת הר הבית, ולכן מאחורי השער עלו גרמי מדרגות אל עבר רצפת הר הבית. המדרגות הללו נבנו בתוך מעבר שנבנה בצורת "ר".

על פי השערתו של הארכאולוג דן בהט, שימש חלל השער בתקופה המוסלמית הקדומה כבית כנסת, והוא אותו בית כנסת שהוזכר במקורות ישנים כ"בית-כנסת המערה". כשכבשו הצלבנים את העיר במסע הצלב הראשון (בשנת 1099) הם הרגו את בני הקהילה היהודית, הרסו את בית הכנסת והפכו אותו לבור מים.

השער היה חסום משך שנים רבות, ונפתח מחדש באוגוסט 1981 על ידי הרב מאיר יהודה גץ. לאחר מהומה פוליטית שחולל הוקף בהר הבית, הוא נחסם מחדש באמצעות בטון. הרב מאיר יהודה גץ ששימש כרב הכותל הקים מול השער בית כנסת מוארך וצר, השוכן על מרפסת מוגבהת מול השער. בית כנסת זה קרוי על שמו, בית הכנסת ע"ש הרב גץ, והכניסה אליו אפשרית רק דרך מנהרות הכותל.

שער קיפונוס

שער קיפונוס הוא שער כניסה להר הבית מצד מערב. שער זה נזכר במשנה, במסכת מידות א, ג: "חמשה שערים היו להר-הבית... קיפונוס מן המערב משמש כניסה ויציאה".

במשנה מתואר הר הבית בטרם הרחבותיו של הורדוס; על פי החפירות הארכאולוגיות, בכותל המערבי של הר הבית בתקופת הורדוס היו לא שער אחד כי אם ארבעה: שער מעל קשת רובינסון, שער ברקלי, שער מעל קשת וילסון ושער וורן. לפי החוקר מאיר בן דב, שער קיפונוס המתואר במשנה לא יכול להתייחס לשער וורן או לקשת וילסון, משום ששניהם היו מיועדים לכהנים והובילו ישירות לתחום המקודש, ולא ייתכן שהשער היחיד המופיע במשנה הוא לא השער ששימש לכולם.

לכן הסיק ש"שער קיפונוס" מהמשנה הוא השער שנתגלה בחפירות הר הבית מצדו המערבי ב-1852 על ידי ג'יימס טרנר ברקלי, ונקרא על שמו – "שער ברקלי". לעומתו, החוקר לין ריטמאיר משער שדווקא שער וורן הוא שער קיפונוס, כיון שהוא מכוון כנגד הסלע שמתחת לכיפת הסלע, אשר משערים כי הוא מקום קודש הקודשים. לדעת ריטמאיר, שער וורן לא נפתח ישר לתחום המקודש, אלא לרחבת הר הבית, אל מול מערב המקדש.

שערי חולדה

שערי חולדה הם שתי נקודות כניסה סמוכות בכותל הדרומי של הר הבית. בנקודה המערבית שני שערים ובנקודה המזרחית שלושה.

שערי חולדה התקיימו בתקופת בית המקדש השני, ייתכן שעוד לפני מקדש הורדוס. השערים היו במפלס נמוך מרובו של הר הבית, ועל כן רוב החוקרים סבורים שהשערים מובילים במחילה אל תוך שטח ההר ומשם היה צורך לעלות במדרגות אל הרחבה.

שערי ירושלים

שערי ירושלים הם השערים המאפשרים כניסה לעיר העתיקה דרך חומות ירושלים. כיום ישנם שבעה שערים פתוחים בחומה, ומספר שערים אטומים. בתקופות שונות בהיסטוריה היו בחומות ירושלים שערים שונים, שנסתמו לאורך הדורות. שער הרחמים הוא המפורסם מבין השערים האטומים ולכן נהוג לומר שבחומת ירושלים שמונה שערים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.