שער האשפות

שער האשפותערבית: باب المغاربة; תעתיק: בַּאבּ אִלְ-מַעַ'ארְבֵּה), הוא אחד משערי ירושלים, השוכן בחומה הדרומית של העיר העתיקה סמוך לכותל המערבי. הוא נבנה במחצית המאה ה-16 במסגרת שיקום חומות העיר בידי הסולטאן הטורקי סולימאן הראשון.

השער נקרא בערבית בשם 'באב אל-מע'ארבה' (שער המרוקאים) על שם השכונה המוסלמית-מוגרבית ששכנה בסמוך לו בתוך העיר עד שהוחרבה מיד אחרי מלחמת ששת הימים ב-1967, או 'באב אל-סילואן' (שער סילוואן, כפר השילוח) על שם הכפר הסמוך מחוץ לחומה.

שער האשפות משמש היום לכניסת אוטובוסים לאזור הכותל, וליציאת כלי רכב מאזור הרובע היהודי.

Ha-aspot gate
שער האשפות
Old Jerusalem Dung Gate 2
שער האשפות, 2007
Jerusalem-dung gate
שער האשפות בשנות ה-40 של המאה ה-20 במבט מתוך העיר
DungGate1967
השער לאחר 1967. בתמונה נראית קורת הבטון הירדנית
DungGate22
"שער המוגרבים" בתקופת המנדט. בית השער עוד מסומן

שם השער

השם 'שער האשפות' מופיע כבר בתנ"ך בספר נחמיה, כשמו של אחד השערים בחומת העיר בימי שיבת ציון:

וָאֵצְאָה בְשַׁעַר הַגַּיא לַיְלָה וְאֶל פְּנֵי עֵין הַתַּנִּין וְאֶל שַׁעַר הָאַשְׁפֹּת וָאֱהִי שֹׂבֵר בְּחוֹמֹת יְרוּשָׁלַ‍ִם אֲשֶׁר הֵם פְּרוּצִים וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ בָאֵשׁ. וָאֶעֱבֹר אֶל שַׁעַר הָעַיִן וְאֶל בְּרֵכַת הַמֶּלֶךְ וְאֵין מָקוֹם לַבְּהֵמָה לַעֲבֹר תַּחְתָּי. וָאֱהִי עֹלֶה בַנַּחַל לַיְלָה וָאֱהִי שֹׂבֵר בַּחוֹמָה וָאָשׁוּב וָאָבוֹא בְּשַׁעַר הַגַּיְא וָאָשׁוּב.

יש הסוברים כי דרך שער זה הוצאו האפר והאשפה מבית המקדש לנחל קדרון, ומכאן שמו.

סברה אחרת, המבוססת כנראה על אגדה, מספרת כי בתקופה הביזנטית השליכו הנוצרים באזור השער ועל הר הבית אשפה רבה, כדי למנוע מיהודים להתפלל במקום. אין עדויות להפיכת המקום למזבלה בתקופה הביזנטית.

אברהם משה לונץ כתב בספרו מורה דרך בארץ ישראל וסוריה, בשנת 1890:

השער הזה איננו במקום "שער האשפתות" הנזכר בנחמיה, כי הוא היה במערב העיר. והלועזים יקראו לו בשם הזה על כי מתחתיו תעבור תעלת השופכים אשר להעיר חוצה, ודרכו הוציאו עפר ואשפות מהעיר. וגם בפנים העיר בסביבותיו צבורים עפר וזבל למכביר.[1]

מיקום השער

שער האשפות שוכן בנקודה הנמוכה ביותר בדרום-מזרח העיר העתיקה, סמוך למקום בו מתנקז הגיא המרכזי אל מחוץ לעיר ומתחבר לנחל קדרון. לאורך השנים היה זה האזור המוזנח והעני ביותר בעיר, ששימש כנראה כבר בתקופת בית שני כמקום בעלי מלאכה ומגדלי צאן, ובתקופה הצלבנית כמקום מושבם של הבורסקאים.

בשלהי המאה ה-16 התיישבו בתוך העיר סמוך לשער מוסלמים יוצאי צפון אפריקה, שהגיעו בעיקר ממרוקו. הם הובאו לירושלים ביוזמתו של השייח' אבו מדיין, שהקים עבורם את המתחם עליו נבנתה לימים רחבת הכותל המערבי, כחלק מהקדש (וקף), שכדוגמתו הקים באותה עת גם בעין כרם. השכונה נקראה בשם 'שכונת המוגרבים', ובינה לבין שער האשפות נותר מרחב גדול למדי, נטוש ומלא אשפה וסחף. במאה ה-19 נוקה השטח מעט, ונשתלו בו שיחי צבר. בין שיחים אלה נמתחה דרך עפר צרה, שהובילה את הנכנסים בשער אל שכונת המוגרבים.

התפתחות מבנה השער

מבנה שער האשפות התפתח והשתנה במשך השנים, בהן ניתן להצביע על ארבעה שלבים:

  1. שער האשפות נבנה על ידי העות'מאנים כפשפש נמוך וצר, שאפשר מעבר של אדם או שניים בו זמנית בלבד. מבחינה זו היה שער האשפות שונה מהשערים האחרים בחומה, שכן לא כלל בית שער להגנה, ולכן היה גם סגור רוב הזמן. רוחב השער המקורי נראה בקשת הקטנה, המצויה מעל שער האשפות היום. במאה ה-19 החלה זליגה של תושבי העיר אל מורדות עיר דוד, בה התפתח הכפר סילואן והכפרים המקיפים אותו. בעקבות כך נוצר לחץ על השלטון המקומי לפתוח את שער האשפות באופן קבוע, כדי לאפשר מעבר נוח מהעיר העתיקה אל אזור זה של העיר.
  2. בעקבות ההחלטה לפתוח את השער באופן קבוע, הקימו העות'מאנים בית שער בגובה שתי קומות, שהוצמד אל השער מבחוץ, והסתיר בכך את עיטוריו היפים. היציאה מבית השער הייתה בזווית של 90 מעלות ימינה, וממנה יצא שביל עפר צר והתחבר להר ציון ולסילואן.
  3. בתקופת השלטון הירדני הוסר בית השער לגמרי, והפשפש הצר הורחב מאד, כדי לאפשר מעבר כלי רכב דרך כביש רחב אל העיר העתיקה. הירדנים תמכו את הפריצה בקורת בטון רבועה. על משקוף השער העות'מאני המקורי הופיע עיטור מגן דוד בתוך עיגול, שהיה מקובל באמנות המוסלמית כסמל גאומטרי נפוץ. הירדנים טשטשו את העיטור, וכיום הוא ניכר אך בקושי.[2]
  4. לאחר איחוד ירושלים ב-1967 שיפצה עיריית ירושלים הישראלית את שער האשפות. קורת הבטון הכעורה כוסתה בחלקה באבני קירטון צהבהבות, המשוות לפינות השער אופי רך ומעוגל יותר.

בחודשים פברואר-יוני 2011 נערכו פעולות שימור בשער האשפות. אלו נעשו מטעם רשות העתיקות ובמימון משרד ראש הממשלה והרשות לפיתוח ירושלים, כחלק מ פרויקט שימור חומות ירושלים (2012-2007).

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אברהם משה לונץ, מורה דרך בארץ ישראל וסוריה, הוצאת אריאל 1979, עמוד 101
  2. ^ אילת מזר, מדריך כרטא לחפירות הר הבית, ירושלים 2008, עמ' 166
אתרי העיר העתיקה של ירושלים
שער שכםשער הפרחיםשער האריותשער הרחמיםשער האשפותשער ציוןשער יפוהשער החדשהרובע היהודיהרובע המוסלמיהרובע הארמניהרובע הנוצריהר הביתהרובע היהודיJerusalem oldcity hebrew.svg
שערי ירושלים

שער האריות | שער הפרחים | שער שכם | השער החדש | שער יפו | שער ציון | שער האשפות | שער הרחמים | שערי חולדה

5 בדצמבר

5 בדצמבר הוא היום ה-339 בשנה (340 בשנה מעוברת), בשבוע ה-49 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 26 ימים.

אליעזר אמיתי

אלוף-משנה אליעזר אמיתַי (איכט) (5 בינואר 1925 – 30 בנובמבר 2013) היה איש הפלמ"ח ומפקד חטיבת ירושלים בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים.

באב אל חוטה

באב חוטה (בערבית: باب حطة) היא שכונה ברובע המוסלמי, באזור הצפון-מזרחי של העיר העתיקה בירושלים, הגובלת במתחם כיפת הסלע במזרח ובשער הפרחים במערב.

השכונה קרויה על שם אחד מהשערים הצפוניים של הר הבית, בעל שם זהה.

בית הכרם

בית הכרם היא שכונה ותיקה במערב העיר ירושלים. בצפון גובלת השכונה בשכונת קריית משה, במערב בשכונת יפה נוף ויער ירושלים ובשדרות הרצל, בדרום ברמת בית הכרם ובמזרח בדרך בגין וגבעת רם. השכונה קרויה על שם בית הכרם המקראית, אשר ייתכן כי שכנה באזור עין כרם של ימינו. יישוב מקראי זה מוזכר בספר נחמיה (ג‘, י"ד): "ואת שער האשפות החזיק מלכיה בן רכב שר הפלך בית הכרם, הוא יבננו ויעמיד דלתותיו ומנעוליו ובריחיו".

חלק ממייסדי השכונה התגוררו קודם לבנייתה במרכזה של ירושלים, באזור בו בשנות האלפיים נמצא רחוב הלל. אזור זה כונה אז גם בשם "בית הכרם", על שם העצים והגנים שהקיפו אותו. ייתכן כי שם זה נדד עימם כאשר התיישבו בשכונה החדשה.

הגיא המרכזי

הגיא המרכזי (ביוונית: טִירוֹפּוֹיאוֹן או טִירוֹפּוֹיוֹן - Τυροποιόν, בתעתיק ללטינית Tyropoeon) הוא עמק החוצה את אגן העיר העתיקה בירושלים מצפון לדרום. הוא קרוי גם "הגיא" (בדרך כלל במקורות הקשורים לתקופת בית ראשון) או "עמק עושי הגבינה" (ראו להלן). בתוואי העמק עובר רחוב הגיא.

הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים

הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים התחולל ב-72 השעות הראשונות של המלחמה, בין הלגיון הירדני ובין צה"ל. המטרה העיקרית של צה"ל בהגנה על ירושלים הייתה מניעת נפילת מובלעת הר הצופים בידי ירדן, ומניעת מחטפים ירדניים בשטחה של ישראל.

ב-5 ביוני בשעה 9:40 פתח צבא ירדן במלחמה בגזרת ירושלים בירי נשק קל ולאחר מכן בהפגזה כבדה על ירושלים המערבית שבריבונות ישראל אל מול תגובה ישראלית מדודה וניסיונות הידברות ישירים ועקיפים מצידה על מנת להימנע מהסלמה. בתיווך האו"ם הושג הסכם להפסקת אש, אך ירדן הפרה הסכם זה תוך זמן קצר, והשתלטה על ארמון הנציב. ישראל הגיבה במתקפת נגד וכבשה את ארמון הנציב.

מכאן ואילך עברה היוזמה לידי ישראל ונותרה בידה עד תום הקרבות. לאחר ההשתלטות על ארמון הנציב, מוצב הנקניק ומוצב הפעמון המשיכה מתקפת הנגד הישראלית וכוח של חטיבת ירושלים (חטיבה 16) מתוגבר בטנקים לכבוש את צור באהר ומוצב הפעמון שנמצא לידה. במקביל לכיבוש שטחים בדרום ירושלים הופעלה חטיבת הראל (חטיבה 10) ממערב בכיוון צפון ירושלים ובמהלך הלילה הראשון כבשה את מוצבי הרדאר מצפון למעלה החמישה והבקיעה עד גב ההר עד הבוקר למחרת. למחרת לפנות בוקר הבקיעה חטיבה 55 דרך גבעת התחמושת, שכונת שיח' ג'ראח ודרך שכם, והגיעה עד מוזיאון רוקפלר.

במהלך היום השני, 6 ביוני, נעה חטיבת הראל דרומה וכבשה את גבעת המבתר. חטיבת ירושלים כבשה באותו יום אחר הצהריים את שכונת אבו טור הערבית. במהלך הלילה הפציץ חיל האוויר הישראלי תגבורות של צבא ירדן שניסו להגיע אל העיר מכיוון יריחו.

בבוקר 7 ביוני (כ"ח באייר) כבשה חטיבה 55 בסיוע חטיבת הראל את מתחם אוגוסטה ויקטוריה על הר הזיתים. בסביבות השעה 10:00 באותו בוקר נכנסו כוחות של שתי חטיבות החי"ר אל העיר העתיקה: צנחני חטיבה 55 נכנסו דרך שער האריות והגיעו אל הר הבית, הכותל המערבי ואל הרובע המוסלמי והרובע הנוצרי, וחיילי חטיבת ירושלים נכנסו דרך שער האשפות והגיעו לרובע היהודי והרובע הארמני.

היה זה אחד הקרבות הקשים ביותר במלחמת ששת הימים, שהתנהל על תא שטח מצומצם יחסית. בקרב על ירושלים נהרגו 182 חיילי צה"ל, כרבע מהנופלים במלחמה כולה. בעקבות שחרור העיר העתיקה נקבע יום ירושלים לכ"ח באייר.

חומות ירושלים

חומות ירושלים היו חלק מנופה של העיר ירושלים ברוב שנות קיומה. החומה נועדה להגן עליה מפני אויבים, וכמעט בכל פעם שהעיר נכבשה ונהרסה, חרבה גם חומתה. לרוב נבנתה החומה שוב על ידי הכובש החדש או על ידי תושבי העיר. החומה הראשונה נבנתה סביב ירושלים בימי הכנענים לפני למעלה מ-4,000 שנה, והאחרונה, הקיימת עד היום, הוקמה בפקודת סולימאן הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית, באמצע המאה ה-16.

במהלך השנים שחלפו בין חורבנה של החומה הראשונה עד בנייתה של החומה האחרונה, נבנו בירושלים חומות רבות. רוב החומות נבנו בהתאם לטופוגרפיה הטבעית של העיר ולנקודות התורפה שלה, ולכן לרבות מהן תוואי דומה, ולעיתים אף זהה. לא פעם נעשה שימוש משני בחומה עתיקה כבסיס לבניית חומה חדשה, עד כדי יצירת קירות המורכבים לעיתים מכמה שכבות על פי תקופות. במחצית המאה ה-19, עם תהליך היציאה מהחומות, איבדה חומת העיר חלק מחשיבותה הביטחונית.

כיום משמשת החומה כאתר תיירות וכסמל לעיר העתיקה של ירושלים.

חומת ירושלים העות'מאנית

חומת ירושלים העות'מאנית היא החומה הנוכחית של העיר העתיקה בירושלים, והאחרונה בשורת חומות שנבנו בירושלים מיום היווסדה לפני אלפי שנים ועד ימינו. החומה נבנתה בידי סולימאן הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית במאה ה-16, לאחר שהעיר עמדה פרוּזה במשך כ-300 שנה. החומה נבנתה בהתאם לטופוגרפיה הטבעית של העיר ולנקודות התורפה שלה, ולכן באופן טבעי היא עוקבת במהלכה אחר תוואי החומות שקדמו לה, ולרוב אף בנויה מעליהן. בשל כך רבים מהנדבכים התחתונים בחלקיה השונים של החומה שייכים לתקופות קדומות יותר. במחצית המאה ה-19, עם תהליך היציאה מהחומות, איבדה חומת ירושלים העות'מאנית מחשיבותה הביטחונית, ומאז ועד היום היא משמשת כאתר תיירותי וכסמל לעיר העתיקה של ירושלים.

כ"ה בכסלו

כ"ה בכסלו הוא היום העשרים וחמישה בחודש השלישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים וחמישה בחודש התשיעי

למניין החודשים מניסן.

מוגרבי

מוגרבי או מגרבי הוא שם משפחה ממקור ערבי. פירושו הוא אדם שהגיע מהמגרב (בערבית: مغرب, תעתיק מדויק: מע'רב) - שם קיבוצי למדינות המערביות של צפון אפריקה - מרוקו, תוניסיה, אלג'יריה ולעיתים גם לוב.

האם התכוונתם ל...

סובב חומות ירושלים

סובב חומות ירושלים הוא גן לאומי המתבסס על חומת ירושלים העתיקה, שבנה הסולטאן העות'מאני סולימאן המפואר בשנת 1536. הגן נועד להקיף את העיר העתיקה מכל עבריה, להפריד בינה לבין הבנייה החדשה המקיפה אותה ובה בשעה לחבר ביניהן, תוך מניעת בנייה בקרבת החומה.

הגן הלאומי מתחבר אל אתר עיר דוד מדרום ואל הגן הלאומי עמק צורים מצפון-מזרח על מנת ליצור רצועת גנים סביב חומות העיר העתיקה.

בשטח הגן כלולים שערי ירושלים: שער יפו; שער שכם; שער הפרחים (או שער הורדוס); שער האריות; שער האשפות; שער ציון - כולם שערים ממש, שהיו נסגרים בלילות, והשער השביעי, שער הרחמים (שער הזהב), שנסתם במאה ה-16, לאחר בניית החומה מחדש על ידי הסולטאן סולימאן המפואר ממספר סיבות, בין היתר חיסכון בשומרים. השער אל הרובע הנוצרי, שנקרא השער החדש, נפרץ במועד מאוחר יותר.

קארדו

קארדו (לטינית: Cardo) הוא כינויו של הציר הראשי שחצה ערים ומחנות צבא ברחבי האימפריה הרומית מצפון לדרום.

הקארדו שימש בדרך כלל כמרכזה המסחרי הראשי של העיר, והיו בו חנויות רבות; הוא נקרא גם "קארדו מקסימוס" - הקארדו הגדול. הרחוב המשני, הניצב לקארדו, נקרא דקומנוס. שני רחובות אלה חילקו כל עיר (או מחנה צבאי) לארבעה רבעים, לכן עד היום, בשפות רבות, סקטור בעיר נקרא "רובע" מלשון "רבע" (לדוגמה, Quarter באנגלית ו-Quartier בצרפתית). בצומת הדרכים בין הקארדו והדקומנוס השתרעה כיכר גדולה - הקרדינה, שבה היה הפורום הרומי.

פירוש המונח "קארדו" בלטינית הוא "ציר מרכזי", מכאן כינויו של הרחוב הראשי בעיר הרומית. למרות הדמיון בשם, אין קשר בין ה"קארדו" הלטיני לבין ה"קרדיה" היוונית, שמשמעותה "לב".

רחבת הכותל המערבי

רחבת הכותל המערבי היא כיכר עירונית חשובה ברובע היהודי שבעיר העתיקה בירושלים.

רכבל

רַכֶּבֶל (ברבים: רַכַּבְלִים) הוא קרון המונע באמצעות כבל עילי המחובר למספר מערכות גלגלים הנמצאים בדרך כלל בין שתי נקודות גבוהות. הקרון נמשך על ידי משקולות ועושה את רוב דרכו כשהוא תלוי באוויר.

על מנת לפזר את כוח העומס למספר נקודות שונות, מקובל להציב עמודים במסלול הרכבל. הקרון הקטן מכיל מספר מועט של מקומות ישיבה ומקומות עמידה ומשמש בעיקר להעברת אנשים למרחקים קצרים בגובה רב, כגון הרכבלים במצדה ובראש הנקרה.

שער האריות

שער האריות (בערבית: باب الأسباط, : "באב אלאסבאט" - "שער השבטים") הוא אחד משערי חומת העיר העתיקה של ירושלים הקרוי כך בשל תבליטי שני זוגות חיות הטרף משני צדדיו המזכירים אריות. יש הטוענים כי מדובר בברדלסים, שנחשבו בטעות לאריות וקיבעו בכך את השם המוכר.

שער הפרחים

שער הפרחים (ערבית: باب الساهرة תעתיק: "באב אל סאהרה" - השער הפתוח) ידוע גם בשם שער הורדוס הוא אחד משערי ירושלים, ונמצא בחלק הצפוני של חומות ירושלים. סמוך לשער מבחוץ נמצאת שכונת באב א-זהרה, כשמו הערבי של השער.

שער ציון

שער ציון (ערבית: باب النبي داود - בָּאבּ א-נֵבּי דָאוּד) הוא אחד משערי ירושלים, הנקרא גם "שער דוד", "שער הרובע היהודי" או "שער היהודים" והוא משמש לכניסה לרובע היהודי. זהו שער תפנית, כלומר הכניסה דרכו היא ב-90 מעלות ימינה, כדי להקשות על התקפת אויב (בדומה לרוב שערי החומה).

אבני החומה מסביב לשער מנוקבות בחורי כדורים, שריד לקרבות העזים שהתחוללו במקום במלחמת העצמאות.

שער שכם

שער שכם (בערבית: باب العامود, תעתיק: "באב אל-עמוד") נחשב לשער היפה והמפואר בשערי חומת ירושלים העות'מאנית. השער נבנה בתקופה העות'מאנית בהוראת הסולטאן סולימאן המפואר בשנת 1538.

השער נקרא בעברית "שער שכם" משום שממנו יצאה הדרך צפונה, לעבר שכם. ברוב השפות האחרות הוא נקרא "שער דמשק" (Damascus Gate), מאותה סיבה: הדרך צפונה הובילה בהמשך לעבר העיר דמשק. בערבית הוא נקרא "באב אל-עמוד" (שער העמוד) על שום העמוד שניצב בעבר בכיכר השער.

בסמוך לשער (בין חומות העיר העתיקה) שוכן מוזיאון הכיכר הרומית, וממזרח לו (מחוץ לחומות) נמצאת מערת צדקיהו.

שערי ירושלים

שערי ירושלים הם השערים המאפשרים כניסה לעיר העתיקה דרך חומות ירושלים. כיום ישנם שבעה שערים פתוחים בחומה, ומספר שערים אטומים. בתקופות שונות בהיסטוריה היו בחומות ירושלים שערים שונים, שנסתמו לאורך הדורות. שער הרחמים הוא המפורסם מבין השערים האטומים ולכן נהוג לומר שבחומת ירושלים שמונה שערים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.