שערי חסד

שכונת שערי חסד היא שכונה ותיקה במערבה של ירושלים, בין השכונות נחלאות, רחביה וקריית וולפסון. גבולותיה הם: בצפון - רחוב הגר"א; במזרח - רחוב אוסישקין; בדרום - רחובות אבן שפרוט והר"ן; ובמערב - רחוב דיסקין. השכונה הוקמה בשנת תרס"ט (1909) על שטח של כ-40 דונם, ושומרת זה כמאה שנה על אופייה הדתי-השמרני. השכונה נודעה באנשי החסד והצדקה, וכן ברבנים ובתלמידי החכמים שפעלו בה.

שערי חסד
Bloomberg Gate at Sha'rei Hesed, Jerusalem
שער בלומברג, אחר השערים בשכונה מכיוון רחוב הגר"א
מידע
עיר ירושלים
תאריך ייסוד 1908
על שם חברת שערי חסד, החברה המייסדת
קואורדינטות 31°46′41.7″N 35°12′38.56″E / 31.778250°N 35.2107111°E
שכונות נוספות בירושלים
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map with titles2
 
שערי חסד
שערי חסד
Map22
תוכנית השכונה
Plan22
תוכנית השכונה, כפי שהציג גמ"ח הכללי ב-1909
Sharei22
שער תקנות חברת שערי חסד 1908
Shaar22
הכיתוב מעל השער - לזכר אחד התורמים לשכונה
Shtible22
בית כנסת הגר"א ובור המים המרכזי
שערי חסד
רחוב ישעיהו בר זכאי במרכז שכונת שערי חסד. משמאל - בית המדרש קהל חסידים. בהמשך - בית כנסת הגר"א
Alley22
אחת מסמטאות הירק בשכונה
Wolfson33
בתי וולפסון חוסמים את שערי חסד

הקמת השכונה

יוזמי השכונה ומקימיה היו ראשי ארגון 'גמ"ח הכללי', ששימש כארגון צדקה החל משנת תר"ל (1870), בראשותו של הרב שלמה זלמן פרוש. ראשי הארגון, בראשות נפתלי צבי פרוש-גליקמן (בנו של הרב שלמה זלמן פרוש) ושמואל זנוויל שפיצר, יסדו בשנת תרס"ח את 'חברת שערי חסד לבניית בתים בירושלים', אשר נועדה לסייע ליהודים חרדים לרכוש דירה צנועה בירושלים בתשלומים מפליגים ללא ריבית. השכונה יועדה למשפחות אשכנזיות בלבד, ורובם הגדול של תושביה היו תלמידי ישיבות ואברכים. בל"ג בעומר תרס"ט נערכה חגיגת הנחת אבן הפינה לשלושים הבתים הראשונים, במעמד הרב שמואל סלנט, רבה של ירושלים.

114 הדירות בשכונה נבנו בטורים אורכיים, בניגוד ל"שכונות החצר" שאפיינו את הבנייה בירושלים באותה עת. המרווח בין טורי הבתים היה גדול יחסית, ובכמה מקומות ניטעו עצים וירק, דבר שהקנה לשכונה אופי רענן ונקי. את אופי השכונה ואנשיה תיאר יצחק שפירא, בספרו 'ירושלים מחוץ לחומה':

אדם מתגלגל מרחביה לתוך שערי חסד השוכנת בבקעה, הריהו טועם טעם של עיירה ליטאית. תושבי השכונה הם אנשי המעמד הבינוני, שמזונותיהם קצובים להם בצמצום מראש השנה ועד ראש השנה, ממאסי "מותרות" ושומרי תורה ומצוות. קיימים בה שני בתי כנסת יפים (ע"ש 'הגר"א' ו'החסידי') המלאים מתפללים. מסתופפים בצל בתי "המקדש מעט" האלה למדנים מצוינים, וקול התורה בוקע מהם ברוב שעות היום... בין רחובות השכונה בולטים השמות: 'התנאים', 'האמוראים', 'הגר"א', 'שילה' ועוד.

ירושלים מחוץ לחומה, תש"ח, עמ' 89

הבתים בשערי חסד נבנו, כאמור, טורים-טורים, כאשר פני רובם אל הרחוב הראשי, ואילו גבם פונה אל סמטת ירק צרה, שהיוותה מעין "חצר אחורית" בכל בלוק. בוני השכונה הקפידו שהחלונות האחוריים לא ייפתחו אלה כנגד אלה בבית ממול, כדי להבטיח פרטיות מרבית, וכדי להדמות לבני ישראל במדבר, אותם שיבח בלעם במילים: 'מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל' (במדבר, כ"ד, ה'), ופירש רש"י: "שאין פתחיהם מכוונין זה כנגד זה, שלא יציץ לתוך אוהל חברו."

אופי השכונה

מראשיתה ועד ימינו התאפיינה שערי חסד באופי הדתי-שמרני של תושביה. מאחר שיועדה מלכתחילה לדיירים חרדים ואשכנזים בלבד, רבים בה הסיפורים על יושביה, המתוארים כדמויות מתוך סיפורי חסידיים. נ' בן-אברהם, סופר חרדי מוותיקי ירושלים, פרסם סדרת ספרים בשם 'סיפורים ירושלמיים', בהם תיאר את יושבי שערי חסד:

ושוב אנו בשערי חסד, השכונה אשר בה אפשר לעבור מדלת לדלת ולהצביע – כאן מתגורר צדיק פלוני, וכאן התגוררה חסודה אלמונית; פה במעלה המדרגות, בעלי תריסין, ארי בתורה - גם בחצות ליל ועוסק בנסתרות; ושם בקצה השכונה בעל מלאכה עם כל כך הרבה אמונה וטוהר כפיים עם שיעורים קבועים במשמרות... אצל כולם, כמו בקרב כל אנשי ירושלים הוותיקים, קיימת הסתפקות במועט ורצון לחיים צנועים.

סיפורים ירושלמיים, כרך ג', תשנ"ה, עמ' 72

אופי דתי-שמרני זה הוא שהביא את הסופרת סביון ליברכט לבחור את שערי חסד כמקום הולדתה של ויקטוריה, גיבורת הספר 'תפוחים מן המדבר', כדי להגדיר מהו העולם ממנו הגיעה. עם זאת, לא ניתן להשוות את שערי חסד לשכונות החרדיות ה"קלאסיות" בירושלים, דוגמת מאה שערים, גאולה ואחרות, שכן היא נחשבת מתונה יותר, ותושביה נמנעים בדרך כלל מעימותים עם שכניהם החילונים ברחביה הסמוכה. דוגמה לכך ניתן למצוא בסיפור על אחד מרבני השכונה, שנהג להגיע מדי שבת להפגנה נגד חילול שבת בכיכר השבת והיה עומד בצד ושותק. כאשר נשאל מדוע הוא מגיע להפגנות ענה: "איך אפשר להתעלם מחילול שבת"? וכאשר נשאל: "מדוע, אם כך, אינך מוחה וצועק כמו כולם?" ענה: "לצעוק על יהודי אינני יכול."

שמות הרחובות

הרחובות בשערי חסד נקראים כמעט כולם בשם דמויות דתיות מההיסטוריה היהודית העתיקה והחדשה, כמו רחוב הגאונים, הקליר, השל"ה, רחוב כהנוב (על שם רב מישיבת עץ חיים), רחוב פרוש (על שם הרב שלמה זלמן פרוש, ממקימי השכונה), ועוד. השמות מבטאים את אופייה הדתי של השכונה.

שערי חסד כיום

במלאת ח"י שנים (18 שנה) לשכונה, פרסם 'גמ"ח הכללי' סקירה תמציתית של קורות השכונה, ובין היתר תואר כי:

שוממה ובודדה הייתה אז כל הסביבה ההיא, שמרכזה היום הוא שכונתנו שערי חסד. תהו ובהו שרר על כל ההרים הסובבים, וסכנת שודדי לילה ורוצחי נפש ריחפה באימה על כל עובר יחידי בלילה. וכמה רחוקה הייתה אז שערי חסד! ממעל להרים ועמקים, רחוקה ומובדלה, בלי דרכים ובלי כל חיבור אל העיר."

'סקירה' מאת 'גמ"ח הכללי', תרפ"ז (1927), מתוך ארכיון עיריית ירושלים, מיכל שערי חסד, מס. 2193

תיאור זה שונה מאוד ממצבה של שערי חסד כיום: היא שוכנת בלב ירושלים המודרנית, באזור שוקק חיים. אופייה השקט והפסטורלי הוחלף ברעש העירוני, ואת מקום בתי האבן צמודי הקרקע תפסו בשלהי המאה ה-20 בתי דירות מפוארים, שהקנו לשכונה אופי יוקרתי. גבולה המערבי של שערי חסד, שעד שנות ה-70 ניבט אל עמק המצלבה, נחסם באופן גס בקריית המגורים היוקרתית, מגדלי וולפסון, שנבנתה על המדרון הגולש אל העמק. גם אופי התושבים בשכונה השתנה בשנים האחרונות, וכיום חלק גדול מתושביה הם חרדים אמידים ממוצא אנגלו-סקסי.

אתרי השכונה

בית כנסת הגר"א

בית הכנסת, שנקרא על שם הגר"א מווילנה, שוכן ברחוב בר זכאי שבמרכז השכונה. הוקם בעשור השני של המאה ה-20, סמוך למועד הקמת השכונה, על ידי הרב אפרים שמואל לרנר-פפרמן שהתרים את תושבי השכונה הפרושים ההולכים בשיטת הגר"א. הוא משמש כ'שטיבלך', ובין מתפלליו לאורך השנים אישים ידועים מתושבי השכונה, ובהם רבני השכונה הרב יעקב משה חרל"פ והרב אברהם דוד רוזנטל, הרב שלמה זלמן אוירבך, הרב שמואל אוירבך הרב שלום מרדכי הכהן שבדרון והרב יוסף בוקסבוים.

התנור השכונתי

בצמוד לבית הכנסת הגר"א, ברחוב השל"ה, עמד במשך עשרות שנים התנור השכונתי. התנור עצמו כבר איננו, אך ליד הפתח האחורי של בית הכנסת, המשמש את עזרת הנשים, ניתן להבחין עד היום בארובת הברזל הגבוהה, ששימשה את התנור. תנור שכונתי היה מתקן הכרחי בירושלים באותם ימים, שכן תנורים ביתיים לא היו בנמצא. כל דבר מאפה נלקח לתנור השכונתי ונאפה בו, תמורת סכום סמלי לבעל התנור. בעיקר שימש התנור בימי שישי, כאשר סירי הקוגל והצ'ולנט היו מוכנסים אליו, ונלקחים בזה אחר זה בשבת בבוקר לאחר התפילה בבית הכנסת. שבת אחת נקרע חוט ה'עירוב' שהקיף את שערי חסד, ויושבי השכונה עמדו אובדי עצות כיצד יטלטלו את הסירים הביתה לסעודת שבת. בהחלטת הרבנים, לא לקח איש את סירו הביתה, אלא אנשי השכונה יצאו על נשיהם וטפם ובאו לסעוד בצוותא ליד התנור השכונתי.

בית הכנסת אגודה-מגן אברהם

בסמיכות לבית הכנסת הגר"א, ברחוב השל"ה, נמצא בית הכנסת אגודה-מגן אברהם. כיום בית הכנסת משמש את ישיבת מעלות התורה וכן את ישיבת מדרש שמואל לבחורים אמריקאים.

בית כנסת בית זבול

ברחוב קק"ל פינת רחוב הקליר שוכן בית כנסת בית זבול, הפונה אל הרחוב הראשי. את בית הכנסת הקים הרב יעקב משה חרל"פ, ששימש במשך שנים כרב שכונת שערי חסד, ולאחר מכן גם כרבה של שכונת רחביה הסמוכה. במקום זה עמד ביתו של הרב חרל"פ, ולאחר מות אביו הרב זבולון חרל"פ הפך את ביתו לבית כנסת, וקראו על שם אביו. במקום פועל כיום כולל אברכים.

בתי כנסת נוספים בשכונה

בנוסף לבית הכנסת הגר"א ולבית הכנסת בית זבול, קיימים בשכונה בתי כנסת רבים נוספים. בין הבולטים שבהם, בית הכנסת "קהל חסידים", שהוקם בשנת 1930, ובית הכנסת "ברסלב-אהל אסתר". בתי כנסת אלו הממוקמים בקרבת בית הכנסת הגר"א משרתים את תושביה החסידים של השכונה.

בנוסף, שוכן בשכונה בית כנסת של חב"ד הפועל על פי מורשת חב"ד ומקיים פעילויות בשכונה.

דמויות מהווי השכונה

משה שפירא השען

Sundial in sha'ari hesed
שעון השמש הקבוע בחזית בית הכנסת הגר"א
Sundial in petach tiqva
שעון השמש על קיר בית הכנסת הגדול בפתח תקווה

את שעון השמש הקבוע בחזית בית הכנסת הגר"א בנה השען משה שפירא, יהודי חרדי, שרכש את ידיעותיו בתחום זה תוך עיון במקורות חז"ל, בספרי הגר"א ובתצפיות וניסויים. הוא התקין כמה שעוני שמש בירושלים, מהם שרדו שניים: הראשון בשערי חסד והשני בבית הכנסת זהרי חמה מול שוק מחנה יהודה. כמו כן עיצב שלושה שעוני שמש מיוחדים ב"שיטת הנקודה" והם קבועים על חזיתו של בית הכנסת הגדול בפתח תקווה. מוט מתכת קטן ובראשו חור מותקן מעל כל שעון שדרכו עוברת קרן שמש ומאירה את הסימן החרוט על לוח השעון. אחד מהשעונים מראה את שעת השקיעה והזריחה וכן את שעת הצהריים בפתח תקווה בארבע עונות השנה. השעון השני מראה את השעה בירושלים והשעון השלישי מראה את שעת גריניץ'. בשנות ה-30 פנו אליו מוסלמים בירושלים בבקשה להתקין עבורם שעון שמש בהר הבית, כדי ליישב סכסוך ארוך בדבר זמני התפילה הנכונים. למרות סכום הכסף העצום שהוצע לו, סירב שפירא לעלות למקום המקודש, וכך גם כשהחל לקבל איומים על חייו. לאחר שהתייעץ עם הרב יוסף חיים זוננפלד, ארז הרב משה את מיטלטליו ונס עם משפחתו לפתח תקווה. כל ימיו לא העז לשוב לירושלים, ולבסוף נפטר ונקבר בפתח תקווה.

הרב אפרים שמואל לרנר-פפרמן החזן

הרב אפרים שמואל לרנר-פפרמן היה בין הפעילים הבולטים ביותר להקמת בית כנסת הגר"א, ומאוחר יותר - לבניית הקומה השנייה בו. הוא שימש כשליח הציבור הקבוע וכקורא בתורה ב'שטיבל שלו', שהוא החדר הצפוני במבנה בית הכנסת, בו התפללו בין היתר גם הרב חרל"פ הרב הראשון של השכונה, הרב שלמה זלמן אוירבך, וכן הדרשן המפורסם של שערי חסד, הרב שלום שבדרון. בשנות ה-60, כאשר החל להיבנות בית החולים הדסה בעין כרם, פנו מנהליו לבתי כנסת ותיקים בירושלים והציעו למתפללים ריצוף חדש ונקי לבתי תפילתם, תמורת אריחי האבן העתיקים. רבים נעתרו לבקשה, שכן האבנים יועדו לריצוף רחבת הכניסה לבית החולים. גם גבאי בית כנסת 'הגר"א' בשערי חסד ניאותו למסור את האבנים העתיקות והשבורות, במיוחד לאחר שהוצע תמורתם חינם ריצוף חדש. אך הרב לרנר-פפרמן סירב שייגעו ב'שטיבל שלו', בטענה כי "אסור לעקור את המרצפות הספוגות בדמעות השנים, ולשים במקומן בלאטות מלאכותיות." עד היום ניתן להבחין בין הריצוף המודרני שבכל חדרי השטיבלך, ובין הריצוף הירושלמי הישן ב'שטיבל' הצפוני, אליו ניתן להציץ מרחבת בור המים שבחצר.

חיים האופה

בעל התנור השכונתי בשערי חסד היה חיים בֶּקֶר. שמו האמיתי היה חיים לוי, והוא היה תימני מבטן ומלידה, אך זכה לכינוי ביידיש 'דער בעקער – 'האופה' – בשל תפקידו החשוב בשכונה האשכנזית. הוא דיבר יידיש על בוריה, ואף לימד אותה לילדיו, אף על פי שלא התגורר בשערי חסד. מספרים שידע להבחין הסירים, ודרש את שכרו בהתאם: אם הסיר היה שייך למבשלת טובה, היה לוי מבקש את שכרו בדמות "מעשר" מן התקרובת; אך אם הוא היה של מבשלת גרועה, הסתפק הרב חיים בכמה פרוטות כדמי שימוש בתנור.

שלום כּסָאר

המתיישב היחיד בשכונת שערי חסד, שלא היה אשכנזי, היה שלום כסאר (קרובם של הרב חיים כסאר והשר לשעבר, ישראל קיסר). למרות היותו תימני, הוא ביקש להתגורר בשערי חסד, ואף פנה כמה פעמים לוועד השכונה, אך נדחה. לבסוף פנה לרב חיים ברלין, ששימש אז כרבה של ירושלים, והפציר בו חיים להתרשם ממנו, ולהמליץ עליו. לאחר שיחה ארוכה, בה התרשם ממנו מאד, ציידו הרב ברלין במכתב המלצה לוועד השכונה, בו כתב כי "הרב שלום הוא יהודי בעל מידות טובות, ירא שמים, והוא כאשכנזי לכל דבר."... מכתב ההמלצה פעל את פעולתו, וכסאר בנה את ביתו בשערי חסד.

בצלאל גולדשטיין החלבן

אחת מדמויות המופת של שערי חסד היא דמותו של בצלאל גולדשטיין החלבן, שפעל בה במשך שנים ארוכות. בדומה לרבים משערי חסד, חלק גולדשטיין את חייו בין לימוד תורה ובין פרנסת ביתו. נ' בן-אברהם, בספרו "סיפורים ירושלמיים", הקדיש לגולדשטיין פסקה נכבדה:

זו העיר שאמרו עליה כי מחנווניה – תלמידי חכמים; ומעגלוניה – חסידים; מסנדלריה – "למד-ווניקים"; ומשואבי מימיה – "מקובלים". עיר זו ידעה גם ידעה דמות של חלבן, למדן וצדיק, שאש התורה בערה בקרבו. תפילתו להבים, ולא נהנה מן העולם הזה באצבע קטנה. הרב בצלאל מילכיגער (החלבן) משערי חסד... איי איי איי הרב בצלאל... מי מוותיקי השכונה אינו נאחז התלהבות כאשר הוא מעלה את שמו על דל שפתיו? הרב בצלאל גולדשטיין, עם הופעתו הקרועה והבלויה, אך שופעת חיות קדושה במידה גדושה – תוקע את עגלתו לפתע ליד בית הכנסת הגר"א, חומק ברוב צימאון פנימה, נצמד אל הגמרא בחשק עצום במשך שעות ארוכות. עתים גונבים לו את עגלת החלב, אותה שכח לגמרי בחוץ... אמרו: כשהיה הוא והרב לוי יצחק ה'גאזניק' (מחלק הנפט) מתפלפלים בתורה, לא היה בבתי השכונה לא חלב ולא נפט... וכשהיה הרב בצלאל החלבן נפגש ברבי שלמה אטיק – חלבן אחר גדול בתורה – היה החלב של שניהם מחמיץ.

סיפורים ירושלמיים, כרך א' תשנ"ה, עמ' 15

הרב יעקב משה חרל"פ

הרב יעקב משה חרל"פ, אשר במשך חייו דבק ברב קוק, גדל בסמוך לשכונת מאה שערים. בשנת 1909, כאשר הוקמה שכונת שערי חסד, הוא התבקש לכהן כרב השכונה, ולשם כך הוא עקר עם משפחתו לשכונה החדשה והתיישב בקצה רחוב הקליר (ר' לעיל – בית כנסת בית זבול). מספרים כי כאשר מונה לתפקיד, שכבה אמו על ערש דווי, וכדי לשמח את לבה, סיפרו לה על המינוי הנכבד. "הרב של שערי חסד?" תמהה האם, "ואני הלא קיוויתי שיענק'לה שלי יהיה צדיק נסתר". לאחר פטירת הרב קוק שימש הרב חרל"פ כראש ישיבת מרכז הרב, ואף היה מועמד לכהונת הרב הראשי לארץ ישראל, אך בסופו של דבר נבחר הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

לחצו כדי להקטין חזרה
הר הביתEast Jerusalem Map HE1a1.PNG

מפת ירושלים
בית הכנסת הגר"א (שערי חסד)

בית הכנסת הגר"א הוא בית כנסת ותיק בשכונת שערי חסד בירושלים.

בתי אונגרין

בתי אוּנגָרִין (בלשון ארכאית: "בתי הונגריה"; ביידיש: אונגארישע הייזער) היא שכונה חרדית במרכז ירושלים, המהווה כיום חלק מן המתחם המורחב של שכונת מאה שערים.

בתי נייטין

בתי נייטין הוא מתחם בניינים שנבנו במקור כהרחבה של שכונת מאה שערים בירושלים.

ז' בכסלו

ז' בכסלו הוא היום השביעי בחודש השלישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השביעי בחודש התשיעי

למניין החודשים מניסן.

זלמן סנדר כהנא שפירא

הרב שלמה זלמן סנדר כהנא שפירא (תרי"א – כ"ט בשבט תרפ"ג) שימש כרבה של העיירה קרינקי בפולין.

בשנת תרפ"א עלה לארץ ישראל והתיישב בשכונת שערי חסד שבירושלים.

בנו של הרב יעקב (יענקלי וולוז'ינר). סבו הרב משה כהנא שפירא, נישא לרלקה בתו של הרב חיים מוולוז'ין.

הרב זלמן סנדר היה מפורסם כגאון וכצדיק שברכותיו מתקיימות. כמו כן היה מלחין שירים וכן נוסחאות (נעימות) לתפילה, חלקם מושרים עד היום בישיבות ובבתי הכנסת הליטאיים המתפללים בנוסח ישיבת חברון.

בשנת תרנ"ח התמנה לרבה של מילטש (מיילץ, מאלטש בעגה הרבנית המקובלת) והקים בה את ישיבת "ענף עץ החיים". בשנת תרס"ג עזב את הישיבה והעיירה עקב רוח ההשכלה והציונות במקום, והחל לכהן כרבה של קרינקי, ובמקומו מונה הרב שמעון שקופ, שעזב אף הוא לאחר 4 שנים. אחד התלמידים הראשונים בישיבת ענף עץ חיים היה הרב איסר יהודה אונטרמן, שהיה ילד בן 12.

חידושי תורתו על סדר נשים וסדר קדשים יצאו בשם "חידושי הגרז"ס", על ידי מפעל תורת חכמי ליטא שעל ידי מכון ירושלים, ירושלים תשנ"ג.

לימד תלמידים רבים מבני ליטא. מבין תלמידיו המפורסמים היה הרב יעקב קמינצקי ראש ישיבת תורה ודעת שבברוקלין, והרב איסר יהודה אונטרמן.

נפטר ביום חמישי כ"ט בשבט תרפ"ג.

יוסף אביב"י

יוסף אביב"י (נולד בשנת 1951) הוא ביבליוגרף וחוקר קבלה ביד יצחק בן צבי בירושלים.

יעקב משה חרל"פ

הרב יעקב משה חַרלַ"פּ (כ"ט בשבט ה'תרמ"ב, פברואר 1882 – ז' בכסלו ה'תשי"ב, דצמבר 1951) היה תלמיד מובהק של הרב קוק, ראש ישיבות "מרכז הרב" ובית זבול ורב שכונת שערי חסד בירושלים. מחבר ספרים פורה, בנגלה ובנסתר, בהגות ובמחשבה.

ישיבת בית זבול

ישיבת בית זבול היא ישיבה בשכונת רחביה שבירושלים. הישיבה הוקמה בשנת תש"ה (1945) על ידי הרב יעקב משה חרל"פ, ששימש כנשיאה עד לפטירתו בשנת 1951.

ישיבת מעלות התורה

ישיבת מעלות התורה היא ישיבה גדולה בירושלים.

הישיבה נוסדה בשנת ה'תשמ"א (1981) על ידי הרב שמואל אוירבך שעמד בראשה עד לפטירתו בשנת ה'תשע"ח, בהכוונתם של אביו הרב שלמה זלמן אוירבך ושל הרב שך. בית המדרש של הישיבה שוכן בקומה העליונה של בית הכנסת הגר"א בשכונת שערי חסד.

פטרוני הישיבה היו האחים רייכמן מטורונטו, ובמיוחד האח אדוארד (בעליהם של "מרכז הפעמון" ו"הטחנה" בירושלים) שבשנותיו האחרונות התגורר בסמוך לישיבה. הפנימייה וחדר האוכל של הישיבה שוכנים בבניין שנתרם על ידי רייכמן.

שני מוסדות נוספים קשורים לישיבה: ישיבת מדרש שמואל, המיועדת לבחורים אמריקאיים, והישיבה הקטנה נועם התלמוד בראשות הרב אשר פריזנד.

מנהל הישיבה הוא משה ויסלובסקי.

בחודש אדר התשע"ח נפטר הרב שמואל אוירבך מדום לב. לאחר פטירתו מונו תלמידיו הרב יוסף פטרוף לראש הישיבה ומגיד שיעור והרב צבי וידר למשגיח.

מנחם מנדל פרוש

הרב מנחם מנדל פרוש שו"ב (י"א בסיוון תרל"ח יוני 1878 - ט"ז בחשוון תשי"ג נובמבר 1952) היה מרבני שכונת שערי חסד, שוחט ובודק ראשי של ירושלים וממייסדי מערכת הכשרות בסוף המאה ה-19, ומשגיח של בית היתומים דיסקין.

היה ממקורבי הרב אברהם יצחק הכהן קוק וסייע בהקמת ישיבת מרכז הרב בירושלים.

מרדכי ארנון

מרדכי (פופיק) ארנון (נולד ב-23 באפריל 1941) הוא זמר ושחקן עבר ישראלי. ארנון התפרסם כאחד מחברי שלישיית התאומים, והיו לו כמה להיטי סולו בודדים. בהמשך ארנון חזר בתשובה וכיום הוא יהודי חרדי המשתייך לזרם הליטאי.

נחלת צדוק

נחלת צדוק היא שכונה קטנה בירושלים, הממוקמת בדרום גוש הנחלאות בין שכונת שערי חסד לשכונת נחלת אחים. גבולה הדרומי הוא רחוב הגר״א, וגבולה הצפוני רחוב ישראלס. רחובה הראשי הוא רחוב נחלת צדוק.

נפתלי צבי פרוש-גליקמן

נפתלי צבי פרוש-גליקמן (א' באב תרל"א, יולי 1871 - כ"ג בשבט תשי"ב, פברואר 1952) היה מעסקניו הבולטים של היישוב הישן בירושלים, מייסד שכונות רבות בירושלים ובראשן שכונת שערי חסד.

קריית וולפסון

קריית וולפסון היא שכונה של מגדלי מגורים וקוטג'ים מדורגים בירושלים, בשולי השכונות שערי חסד ורחביה. השכונה קרויה על שם איש העסקים והנדבן היהודי-בריטי יצחק וולפסון, שנמנה עם יזמיה. בתי השכונה משקיפים על עמק המצלבה, גן סאקר וגבעת רם. היא מוכרת כשכונת יוקרה לאוכלוסייה אמידה, ורבים מתושביה עולים מארצות הרווחה.

רחביה

רחביה היא שכונה בירושלים. היא משתרעת מדרום-מערב לרחוב קרן היסוד ולרחוב המלך ג'ורג', וגובלת בשכונת נחלאות ושערי חסד מצפון, בשכונות טלביה וקריית שמואל מדרום, ובשכונת שערי חסד ממערב. על פי השנתון הסטטיסטי של מכון ירושלים ב-2016 בשכונה התגוררו 7,710 תושבים.

שלום שבדרון

הרב שלום מרדכי הכהן שְבַדְרוֹן (כונה "ר' שׁוֹלֶם"; תרע"ב, 1912 - כ"ב בכסלו ה'תשנ"ח, 21 בדצמבר 1997) היה דרשן ירושלמי נודע, כונה "המגיד הירושלמי".

שלמה זלמן אוירבך

הרב שלמה זלמן אוירבך (נכתב גם אויערבאך; כ"ג בתמוז ה'תר"ע, 30 ביולי 1910 - כ' באדר א' ה'תשנ"ה, 19 בפברואר 1995) היה ראש ישיבת קול תורה, מחשובי פוסקי ההלכה במאה העשרים.

שמואל אוירבך

הרב שמואל אוירבך (נכתב גם אויערבאך; י' בתשרי ה'תרצ"ב, 21 בספטמבר 1931 - ט' באדר ה'תשע"ח, 24 בפברואר 2018) היה ראש ישיבת מעלות התורה בירושלים וחבר נשיאות ועד הישיבות. לאחר פטירת הרב אלישיב והפילוג בציבור הליטאי היה המנהיג הרוחני של זרם מיעוט מחמיר מבחינה אידאולוגית בציבור החרדי ליטאי, המיוצג בידי מפלגת בני תורה. אנשיו ראו בו את ממשיך הקו ההשקפתי של הרב אלעזר מנחם מן שך. הרב אוירבך היה חבר במועצת גדולי התורה של דגל התורה, אולם מאז הפילוג לא השתתף בישיבותיה.

שמואל זנוויל שפיצר

שמואל זנוויל (גם: זוויל) שפיצר (ג' באלול ה'תרכ"ג אוגוסט 1863 – י"ח אדר ב' תשי"א 26 במרץ 1951) היה מעסקני היישוב הישן בירושלים, מייסד שכונת בתי נייטין, שכונת בתי אונגרין וממייסדי שכונת שערי חסד בירושלים.

שכונות חרדיות בירושלים
תחילת היציאה מהחומות, לפני 1890 בית ישראלבתי ויטנברגמאה שערים רחוב שלמה זלמן בהר"ן028
בנייה בתקופה הטורקית, מ-1890 בתי אונגריןבתי הורנשטייןבתי ורשהבתי נייטיןבתי ראנדזיכרון משה (התחרדה) • חצר שטרויסשכונת אחווה (התחרדה) • גבעת שאול (התחרדה) • כרם אברהם (התחרדה) • שערי חסד • רוחמה
בנייה במנדט הבריטי בתי מונקאטשגאולהמחנייםסנהדריהשיכון פאג"יתל ארזה (התחרדה) • מקור ברוך (התחרדה)
בנייה ישראלית לפני מלחמת ששת הימים בית וגן (התחרדה) • קריית אונסדורףקריית מטרסדורףקריית צאנזקריית שומרי אמוניםשיכון חב"דשמואל הנביא (התחרדה) • כרםרוממה (התחרדה)
בנייה ישראלית אחרי מלחמת ששת הימים גבעת משההר נוףסנהדריה המורחבתנוה יעקב מזרחעזרת תורהקריית בעלזרמת אשכול (התחרדה) • רמות פוליןרמת שלמהרמות אלון (התחרדה)
שכונות ירושלים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.