שעות זמניות

שעות זמניות מוגדרות על ידי חלוקת היום ל-12 חלקים וכן הלילה. בשונה מדרך חלוקת כל היממה ל-24 חלקים קבועים. מכאן ההבדלים באורך שעת יום ושעת לילה, וכן אורך השעה בין עונות השנה.

JaffaGateAC
השעון בשער יפו מורה שעות זמניות: השעה היא ארבע, אך הצללים מלמדים כי זוהי שעת צהריים מוקדמת

ביהדות

ביהדות נהוגה שיטת חישוב זו למטרות הלכתיות, והתקבלה על דעת כל פוסקי ההלכה. שעות זמניות משמשות לחישוב זמנים של מצוות שונות כמו מועדי התפילות השונות, סוף זמן קריאת שמע, זמן הנחת תפילין, סוף זמן אכילת חמץ ועוד. רוב השעות המוזכרות בתלמוד, הן על פי שעות זמניות, כגון זמן מנחה קטנה ומנחה גדולה, וכן פלג המנחה ועוד. שכן הן נקבעות לפי חלקי היום. אך שעות שנאמרו כמדד לזמן אובייקטיבי הן שעות קבועות כמו שש שעות המתנה בין בשר לחלב[1]. וכן השעות בהלכות קידוש החודש.

לפי ההלכה מחשבים את שעות היום על פי חלוקה של זמן האור ל-12 חלקים שווים, וכן את הלילה על פי חלוקה של שעות החשכה ל-12 חלקים שווים, כך שכל חלק מייצג שעה אחת.

באסלאם

המוסלמים משתמשים עד ימינו בשיטת חישוב זו לקביעת זמנן של חמש התפילות הנאמרות בכל יום. ביפן היה נהוג זמן שחושב באמצעות שעות זמניות עד שנת 1873 שבה אימצה יפן את סגנון הזמן המערבי של שעות קבועות אחידות ואת הלוח הגרגוריאני.

חישוב השעות הזמניות

בקיץ שעה זמנית תהיה ארוכה מ-60 דקות, מכיוון שזמן האור הוא יותר מ-12 שעות, ואילו בחורף השעה הזמנית תהיה קצרה יותר מ-60 דקות, מכיוון ששעות האור נמשכות פחות מ-12 שעות. ככל שנמצאים בנקודת רוחב צפונית יותר (בחצי הכדור הצפוני) ההפרשים בין השעה הזמנית והשעה הרגילה גדולים יותר. באזור קו המשווה כמעט ואין הבדלים בין השעות הזמניות לשעות הרגילות, ובכל עונות השנה אורך השעה הזמנית שם הוא כ-60 דקות.

לעומת זאת, בכל מקום שאינו על קו המשווה, רק פעמיים בשנה שעה זמנית תהיה שווה לשעה רגילה, בימי השוויון באביב ובסתיו.

שעות זמניות בהיסטוריה

בעבר, לפני המצאת השעונים המדויקים, היו השעות הזמניות השעות המקובלות. רק במאה ה-11 הומצא שעון השמש המשווני, באמצעותו ניתן למדוד שעות רגילות, ומאז החלו להסדיר את הפעולות היומיומיות בהתאם לשעות הרגילות.

עם זאת, בארץ ישראל המשיכו לנהוג על פי השעות הזמניות עד ראשית המאה ה-20, ולשעות הזמניות קראו "שעות ארצישראליות". דוגמה לשעון כזה היא מגדל השעון העות'מאני שפעל בירושלים מעל שער יפו וכלל ארבעה שעונים: שניים "רגילים" ושניים "ארצישראליים".

דעות האחרונים בחישוב השעות

באחרונים נחלקו מה נחשב יום לעניין זה, האם משעת הנץ החמה, עד השקיעה או מעלות השחר עד צאת הכוכבים.

לדעת בעל התניא ושולחן ערוך הרב והגר"א היום מתחיל בזריחת השמש (="הנץ החמה") עד שקיעתה, וזמן זה יש לחלקו ב-12 שעות, וכל 1/12 הוא שעה זמנית. אחת מטענותיו היא שאם נחשב מצאת הכוכבים ועלות השחר יהא היום ארוך מהלילה אפילו בימי השוויון באביב ובסתיו. שהרי כדור הארץ חציו מואר וחציו חשוך ואזור הדמדומים הוא המקום שבחצי החשוך עדיין האטמוספירה מוארת. ואם הוא חלק מהיום לא ימצאו יום ולילה שוים באורכם פעמיים בשנה אלא רק בחורף.

לדעת המגן אברהם יש לחשב את השעות מעלות השחר, ועד פרק זמן הזהה להפרש בין עלות השחר להנץ החמה, לאחר שקיעת החמה, יש 12 שעות זמניות. בשיטה השנייה השעה הזמנית ארוכה יותר. לפי שיטת החישוב של ספר מגן אברהם גם ביום השווה, שעה זמנית ארוכה משעה רגילה בכ-10 דקות, וזהו הקושי העיקרי בשיטה זו. לפי דעת רבי נחמן מברסלב יש להחשיב את השעות הזמניות בלילה בלבד החל מהשקיעה, ואילו ביום השעות מחושבות כדעת ה"מגן אברהם".

עניינם של השעות הזמניות אינו מוזכר בתלמוד. הראשון שהתייחס אליו הוא רבי אברהם בר חייא[2], והרמב"ם הרחיב שיטה זו והפכה נחלת הכלל[3]. וכן סבר הרא"ש[4]. מבין הראשונים יש שמוכח מדבריהם שהם לא גרסו חידוש זה, ולדעתם כל זמני ההלכה, כאכילת חמץ וזמן תפילה, מתייחסים לשעות רגילות. ביניהם רבי ישראל איסרלין, בעל "תרומת הדשן"[5]. כמה מהאחרונים קיבלו שיטה זו הלכה למעשה, והוכיחו כמותה מדברי ספר הזוהר ומדברי הש"ך[6], ביניהם רבי יעקב עמדין[7], הפני יהושע[8], בעל "משכנות יעקב"[9], ורבי חיים אלעזר שפירא בעל "מנחת אלעזר"[10]. אך הלכה למעשה כמעט ולא התקבלה דעה זו, מלבד חסידות קומרנא הנוהגת בכך, על פי פסקו של רבם, רבי יצחק אייזיק ספרין, בספרו "שולחן הטהור" (סימן נח).

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פתחי תשובה יו"ד סי פח
  2. ^ ספר העיבור פרק עשירי.
  3. ^ פירוש המשנה מסכת ברכות פרק א משנה ב; שו"ת פאר הדור סימן מ"ד
  4. ^ תוספות הרא"ש מסכת ברכות דף ג, ב
  5. ^ תרומת הדשן סימן קכ"א, הובא ברמ"א אורח חיים סימן תמ"ג סעיף א
  6. ^ ש"ך יורה דעה סימן קפד ס"ק ז
  7. ^ לחם שמים ברכות פ"א מ"ב, מור וקציעה סימן א וסימן תמ"ג
  8. ^ ליקוטים, מהדורא בתרא ברכות דף ג
  9. ^ חלק א סימן עט
  10. ^ ח"א סימן סט

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

בדיקת חמץ

בדיקת חמץ היא המצווה לחפש את החמץ בערב חג הפסח כדי לבערו מהבית, כפי שנאמר במשנה: "אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר." (מסכת פסחים, פרק א', משנה א').

בהלכה מקובל תהליך בן שלושה שלבים, שבאמצעותם מתמודדים עם החמץ לקראת חג הפסח: בדיקה, ביטול וביעור (השמדה). לאחר טקס הבדיקה מבטלים את החמץ; כלומר, מכריזים על החמץ שלא נמצא בבדיקה שהרי הוא כ'עפרא דארעא' (עפר הארץ), ולמחרת מבערים את החמץ שנמצא בבדיקה. (מקובל לעשות זאת באמצעות מדורה, אך אפשר לבערו באופנים נוספים, כגון השלכה לים).

הנץ החמה

הָנֵץ הַחַמָּה הוא ציון זמן בהלכה לרגע שבו נראית בוודאות הנקודה הראשונה מגוף השמש.

הזמן הקודם להנץ החמה הוא עלות השחר, אשר במהלכו ניתן להבחין בהתבהרות ראשונית של השמיים בזכות התקרבותה של השמש. הרמב"ם מכנה את הנץ החמה עלות השמש.

זמני היום בהלכה

זמני היום בהלכה הוא כינוי לזמנים שונים במהלך היממה, הנוגעים לקיום מצוות או איסורים שונים התלויים בזמן מסוים. קיימות מחלוקות הלכתיות רבות בנוגע לזמני היום, הן במישור המעשי למשל מתי הנץ החמה, והן במישור ההלכתי למשל ממתי מודדים את שעות היום, מעלות השחר או מהנץ החמה.

כאשר מדובר בזמנים שתלויים בשעות כגון זמן תפילה 'עד שלוש שעות' הכוונה היא לשעות זמניות (ראו להלן), ולא לשעות של ימינו (של 60 דקות).

חייא דוד הלוי שפיצר

חייא דוד הלוי שפיצר (נפטר בכ"ח בתשרי תרע"ו - 6 באוקטובר 1915) היה רב בירושלים. נודע בשם "בעל הנברשת" על שם ספרו "נברשת לנץ החמה".

חצות היום (הלכה)

חצות היום הוא ציון זמן בהלכה לרגע ביום שנמצא בדיוק באמצע בין הנץ החמה לשקיעת החמה, השעות שבין הנץ החמה לשקיעת החמה מחולקות ל-12 שעות זמניות, ובסוף השעה השישית חל חצות היום. ובו נמצאת השמש בדיוק בין מזרח למערב.

חצות הלילה (הלכה)

חצות הלילה הוא ציון זמן בהלכה לרגע בלילה שנמצא בדיוק באמצע בין שקיעת החמה להנץ החמה. השעות שבין שקיעת החמה להנץ החמה מחולקות ל-12 שעות זמניות, ובסוף השעה השישית חל חצות הלילה. ברגע זה השמש נמצאת בדיוק "מתחת" לכדור הארץ.

יום

יום הוא שעות היממה המוארות, מזריחת השמש ועד שקיעתה, להבדיל מלילה. משמעות נוספת של המילה "יום" היא "יממה", למשל בשמותיהם של ימות השבוע: יום ראשון, יום שני וכו'. להלן נתייחס רק למשמעות הראשונה - שעות היממה המוארות.

גם לאחר התרחבות השימוש בתאורה מלאכותית, עיקר פעילותם של בני האדם הוא בשעות היום. על מנת להפחית את הצורך בתאורה מלאכותית, נהוג במדינות רבות לעבור לשעון קיץ, כך ששעות פעילות בני האדם תהא בשעות היום.

מנחה גדולה

מנחה גדולה הוא אחד מזמני היום בהלכה, והוא שש שעות ומחצה מתחילת היום.

זמן מנחה גדולה הוא תחילת הזמן שמותר ממנו והלאה להתפלל את תפילת המנחה. זמן זה נקרא מנחה גדולה מחמת ששיעור הזמן שישנו מזמן זה עד לשקיעה הוא גדול, בניגוד למנחה קטנה, שממנה ועד לשקיעה הזמן הוא קטן יותר.

מנחה קטנה

מנחה קטנה הוא אחד מזמני היום בהלכה, והוא מתשע שעות זמניות ומחצה מתחילת היום. זמן מנחה קטנה הוא הזמן שבו ניתן להתפלל לכתחילה את תפילת המנחה.

זמן זה נקרא מנחה קטנה מחמת ששיעור הזמן שישנו מזמן זה עד לשקיעה הוא קטן, ביחס למנחה גדולה, שממנה ועד לשקיעה הזמן הוא גדול יותר.

סעודה שלישית

סעודה שלישית (המכונה גם שעת "רעוא דרעוין") היא הסעודה האחרונה מבין שלוש הסעודות שההלכה היהודית מחייבת לסעוד במהלך השבת. זמנה של הסעודה מקביל לזמן תפילת מנחה, כלומר חצי שעה אחרי חצות היום (זמן מנחה גדולה) עד שקיעת החמה.

יש שאוכלים סעודה זו במאכלים קלים, בעיקר בחודשי החורף שסעודה זו קרובה לסעודת הבוקר, המנהג לזמר זמירות בסעודה וכן לומר דברי תורה.

פלג המנחה

פְּלַג המנחה (מארמית. בתרגום חופשי לעברית: מחצית המנחה) הוא נקודת האמצע שבין מנחה קטנה לסוף היום. מונח זמן זה משמש בהלכה היהודית. שימושים מרכזיים בימינו הם להגדרת זמנה של תפילת מנחה ולהגדרת זמן הדלקת נרות חנוכה.

שעת פלג המנחה מוגדרת בשעון של שעות זמניות, כשעה העשירית ועוד שלושת רבעי השעה, או שעה ורבע לפני הלילה.

היום נחלק לשתים עשרה שעות זמניות. מחלקים את אורך היום - מעלות השחר ועד לצאת הכוכבים, ויש אומרים מהנץ החמה ועד לשקיעת החמה - לשנים עשר חלקים, וכל חלק השנים עשר מן היום נקרא שעה זמנית. זמנה של מנחה קטנה מתחיל מתשע וחצי שעות זמניות מתחילת היום ומסתיים בסוף השעה השתים עשרה. נמצא שיש שתים וחצי שעות זמניות מתחילת זמן מנחה קטנה עד סוף היום. פלג המנחה הוא מחצית מאותו הזמן, כלומר: שעה ורבע לאחר תחילת זמן מנחה קטנה ולפני סוף היום.

קריאת שמע

קריאת שמע (במקורות עתיקים: 'קריית שמע') היא מצווה מהתורה המהווה אחת מהמצוות המרכזיות בחיי השגרה היהודיים. מצווה זו כוללת הצהרת אמונה בדבר אחדות האל, אהבתו, זכירת מצוותיו והאמונה בשכר ועונש. הפסוק הפותח את קריאת שמע הוא "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד".

משמעות הקריאה התקבעה גם כ"קבלת עול מלכות שמיים" ו"קבלת עול מצוות", דהיינו הקריאה מהווה אקט הצהרתי שהקורא אותה מקבל על עצמו את הדברים האמורים בה: ייחוד האל, אהבתו, וקיום מצוותיו. כך הועצמה החשיבות של הקריאה, אשר הפכה גם לקריאה הצהרתית על ידי מקדשי השם היהודיים, בטרם מותם.

שעה

שעה היא יחידת זמן השווה ל-60 דקות שהן 3,600 שניות. שעה היא גם בערך החלק העשרים וארבעה של החציון של אורכן של היממות בשנה. בעוד שהיממה היא יחידת זמן טבעית (אורכה נגזר ממשך הסיבוב של כדור הארץ סביב צירו), הרי השעה (והדקה והשנייה) היא יחידת זמן מלאכותית, משום שמספר השעות ביממה הוא מספר שרירותי.

שעון יפני

שעון יפני (ביפנית: 和時計, בתעתיק לאנגלית: Wadokei) הוא שעון מכני, שנועד להציג את השעה לפי יחידות הזמן היפניות המסורתיות. שעונים מכניים הוצגו ביפן על ידי מיסיונרים ישועים או סוחרים הולנדיים במאה ה-16. שעונים אלו היו לרוב מיוצרים מפליז או מברזל.

הן המטוטלת והן הקפיץ לא היו בשימוש בשעונים האירופאיים באותה תקופה. ככאלו, הם לא נכללו כחלק מהטכנולוגיה שהייתה זמינה ליצרני שעונים יפנים בתחילתה של "התקופה המבודדת" (שבה לא יכלו לצאת ולהיכנס ליפן) בהיסטוריה של יפן, בשנת 1641. תקופת הבידוד גרמה לכך שיצרני שעון יפניים, היו צריכים למצוא דרכים לייצר שעונים, מבלי להיעזר בפיתוח וחלקים מתוחכמים של העולם המערבי. רוב השעונים היפניים הונעו על ידי משקל. מכל מקום, היפנים היו מודעים לשעונים שמונעים על ידי קפיץ ואף יצרו כאלה. אלו האחרונים היו מיועדים לאפשר ניידות.

תפילת מוסף

תפילת מוסף היא תפילה הנאמרת בכל הימים בהם היו מקריבים בבית המקדש קרבן מוסף, כלומר, בשבתות, בחגים, בראשי-חודשים ובימי חול-המועד. התפילה נאמרת לאחר קריאת התורה של שחרית ולפני קטעי הסיום של התפילה, אין כאלוהינו ועלינו לשבח.

תפילת מנחה

ביהדות, תפילת מנחה היא התפילה הנאמרת בכל יום, החל מחצי שעה לאחר חצות היום (על פי החלוקה לשעות זמניות) ועד לשקיעת החמה.

תפילת שחרית

תפילת שחרית היא התפילה הנערכת בבוקר, והיא הארוכה מבין תפילות היום. ניתן להתחיל בתפילת שחרית החל מהנץ החמה, ומעלות השחר אסור לעסוק במלאכה, לאכול, או ליזום שיחה, עד סיום תפילת העמידה.

שני חלקיה הקדומים של תפילת שחרית הם קריאת שמע ותפילת העמידה, ועם הזמן צורפו אליה ברכות ותפילות נוספות. בימים שני וחמישי, וכן בשבתות ובחגים, נוספת לתפילת שחרית הקריאה בתורה.

תפילת שמונה עשרה

תפילת שמונה-עשרה היא התפילה העיקרית בסדר התפילה בימות החול והיא נאמרת בתפילות שחרית, מנחה וערבית. תפילה זו היא אחת מתפילות העמידה והיא נאמרת בלחש כשהמתפלל עומד ורגליו צמודות זו לזו. בספרות חז"ל מציינת המילה "תפילה" את התפילה הזו במיוחד, ולא תפילות אחרות.

התפילה קרויה כך משום שבמקור היו בה שמונה-עשרה ברכות. בתקופה מאוחרת יותר נוספה לה ברכת המינים, אולם שם התפילה כבר השתרש ולפיכך לא שונה.

תפילת תשלומים

תפילת תשלומים (בספרות ההלכתית נהגה בדרך כלל בארמית: תפילת תשלומין), היא תפילה שמתפלל אדם שהחסיר אחת מן התפילות, וזמנה של התפילה המקורית כבר עבר.

זמני היום בהלכה
בוקר קריאת הגברעמוד השחר • משיכיר • הנץ החמה • סוף שלוש שעות זמניות • סוף ארבע שעות זמניות תפילת שחרית בביהכ"נ באשתמוע, התשע"א 2011
צהריים חצות היוםמנחה גדולהמנחה קטנהפלג המנחה
ערב שקיעת החמהבין השמשותצאת הכוכבים
לילה חצות הלילהאשמורות הלילה
ראו גם שעות זמניות • קו התאריך בהלכההלוח העברי

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.