שסו

שסומצרית קדומה או שוסו, באכדית שותו או סותו[דרוש מקור]) היו קבוצה אתנית שהתקיימה, על פי מקורות מצריים ואכדיים במזרח הקדום החל מתקופת הברונזה המאוחרת באמצע האלף השני עד אמצע האלף הראשון לפנה"ס בתקופת הברזל. זהותם האתנית של השסו אינה ברורה, אך יש המזהים אותם עם שבטי העברים ובכללם עם ישראל.

שסו בכתב חרטומים
M8G1M23Z7T14A1
Z2

השסו במקורות מצריים

Shasu
תיאור של שסו שבוי כפי שתואר בתבליט ממדינת האבו שבמצרים מימי רעמסס השלישי.

מקורה של המילה שסו עשוי להיות בשורש מצרי שפרושו הליכה או[דרוש מקור] בשורש העברי/כנעני ש.ס.ה שפירושו ביזה.

המונח שסו הופיע לראשונה בכתובת מצרית מהמאה ה-24 לפנה"ס, והמשיך להופיע לאורך כל תקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת עד לימי רעמסס השלישי. השסו חיו במסגרת שבטית, נפוצו בכל המרחב הכנעני מלבנון בצפון ועד סיני בדרום, ופעלו בעיקר באזורי השוליים בספר המדבר. השסו מתוארים בכתבים המצריים כרועים נוודי מדבר אשר היו פושטים לעיתים על יישובים, מצדיות ושיירות מצריות.

תיאור המביע את החשש ממעבר בשטח הררי (נחל עירון בין בקעת מגידו למישור החוף) מובא במקור המצרי פפירוס אנאסטאזי א, מימי רעמסס השני (המאה ה-13 לפנה"ס): 'ראה המעבר נמצא בערוץ, אלפיים אמה עומקו...מסוכן הערוץ, מלא שוסים נחבאים אל בין השיחים ...פניהם זועפות ולבבם קשה... נתיבך מלא צוקים ואבנים, אין אחיזת רגל... מדמה אתה כי האויב מאחוריך ורעדה אוחזת בך'.[1] המקור הנ"ל גם מזכיר אנשי שסו אכזריים שאורבים לעוברים בדרך בגיא מסוים, בו עלול אמנמופה חסר-הנסיון לנסות לעבור עם מרכבתו. השסו האלה מתוארים על ידי המחבר חורי כחריגים בגובהם: 4 או 5 אמות - או במונחים מודרניים: כ-2.10 מ'.

במכתבי אל עמרנה שנשלחו על ידי מלכי ערים כנעניות לפטרונם מלך מצרים, נזכרים איגודי שבטים במילה האכדית "סותו". בדומה ל"שסו" אף ה"סותו" נזכרים בעיקר בהקשר צבאי כשכירי חרב של ממלכות כנען בצדם של החבירו.

לדעת החוקר רוברט ד. מילר השסו היו מחולקים לקלאנים מאורגנים של שודדי דרכים ובוזזים שהונהגו על ידי מנהיגים מקומיים (chieftains). לדעתו הם חיו כנוודים שמגדלים בקר ופעלו באזור שבין עמק יזרעאל בצפון לאשקלון וסיני בדרום.[2]

השוסים במקרא

בתנ"ך מופיעה המילה העברית שוסים, מקבילתו של המושג המצרי שסו, במובן של שודדים, ומשיסה במובן ביזה. למשל:

  • שופטים, פרק ב', פסוק 14: וַיִּחַר-אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנֵם בְּיַד-שֹׁסִים וַיָּשֹׁסּוּ אוֹתָם וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב וְלֹא-יָכְלוּ עוֹד לַעֲמֹד לִפְנֵי אוֹיְבֵיהֶם
  • שמואל א', פרק כג', פסוק 1: וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר הִנֵּה פְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּקְעִילָה וְהֵמָּה שֹׁסִים אֶת-הַגרָנוֹת
  • מלכים ב, פרק יז', פסוק 20: וַיִּמְאַס ה' בְּכָל-זֶרַע יִשְׂרָאֵל וַיְעַנֵּם וַיִּתְּנֵם בְּיַד-שֹׁסִים עַד אֲשֶׁר הִשְׁלִיכָם מִפָּנָיו
  • ישעיה, פרק מב', פסוק 22: וְהוּא עַם-בָּזוּז וְשָׁסוּי הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל מְשִׁסָּה וְאֵין-אֹמֵר הָשַׁב

זיהויים של השסו עם העברים בכלל ובני ישראל בפרט

Ancient carving - Shasu spies being beaten by Egyptians
תבליט קיר מצרי המתאר את שני מרגלי השסו שנשבו על ידי צבאו של רעמסס השני בדרכו לסוריה מוכים על ידי חיילים מצרים במהלך קרב קדש.
SHASU OF YHW.jpeg
שבוי שמי מתוך תבליט מצרי עתיק המתואר בכרטוש כ"שסו של יהו". דמות זאת מתוארת ככנענית טיפוסית בניגוד לתיאור המקובל של השסו.

על סמך הדמיון הפונטי למלה עברים הסיקו מספר חוקרים כי בני ישראל הם החבירו. דעה זו אינה מקובלת יותר, ובמקומה מזהים את השסו שבמקורות המצריים עם השבטים שיצרו את עם ישראל. הזיהוי אפשרי, אך הוא מסתמך על מקורות מועטים מכדי להיות ודאי.

ברשימה טופוגרפית מימי השליט המצרי אמנחותפ השלישי שנמצאה במקדש בסולב שבנוביה, נזכרים שישה אזורים בהם ישבו שסו:

  • ארץ שעיר בדרום ארץ כנען
  • ארץ יהו שמיקומה אינו ידוע
  • ארץ לבן (כנראה לבנון)
  • ארץ צרר
  • ארץ צמת
  • ארץ ורבר
  • ארץ פיספס

נטען כי השם "ארץ יהו" מצביע על העובדה ששבטים בחבל ארץ זה עבדו את ה'. יש המשערים שמקומה של ארץ "יהו" הוא בדרום כנען. כמו כן מוזכרים ה"שסו של יהו" גם ברשימות עמים כבושים במבנה מימי רעמסס השני מאמארה המערבית שגם היא בנוביה (Amara West).

נוסף על כך, על סמך השושלות המשפחתיות במקרא משתמע כי שבטי ישראל היו קרובים במוצאם לעמים העבריים האחרים: אדום, מואב, ועמון. תעודה מצרית מימי הפרעה מרנפתח הכוללת דיווח ממעבר הגבול המצרי בסילה, אשר בתוואי תעלת סואץ של ימינו – מזכירה את בואם של "שסו של אדום" למצרים.[3]

לעומת זאת, השם ישראל, מופיע לראשונה במקורות מצריים רק בסוף המאה ה-13 לפנה"ס במצבת ישראל.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ התרגום העברי מתוך א' מלמט, (עורך). מקורות לתולדות ישראל וארצו בתקופת המקרא, ירושלים תשמ"ה, ע' 192
  2. ^ Robert D. Miller (II.),Chieftains Of The Highland Clans: A History Of Israel In The Twelfth And Eleventh Centuries B.C., Wm. B. Eerdmans Publishing, 2005, p.95
  3. ^ "סיימנו להניח לשוסו של אדום לעבור את מצודת מרנפתח אשר בצֶ'כּו, לברכות של פר אתום." (פפירוס אנאסטאזי ו')
M25

M25 (מ-Messier 25, או IC 4725) הוא צביר פתוח בקבוצת הכוכבים קשת הנמצא במרחק של כ-2,000 שנות אור ממערכת השמש ומכיל כ-85 כוכבים. זהו אחד מעצמי מסיה הבודדים שאינם נמצאים בקטלוג הכללי החדש (NGC).

M35

M35 (מ-Messier 35, או NGC 2168) הוא צביר פתוח בקבוצת הכוכבים תאומים הנמצא במרחק של כ-2,800 שנות אור ממערכת השמש ומכיל כ-200 כוכבים.

M4 (צביר)

M4 (מ-Messier 4, נקרא גם NGC 6121) הוא צביר כדורי בקבוצת הכוכבים עקרב הנמצא במרחק של כ-7,200 שנות אור ממערכת השמש. עד שנת 2007 הוא נחשב לצביר הכדורי הקרוב ביותר לכדור הארץ, אך מאז התגלו צבירים קרובים יותר.

M71

M71 (מ-Messier 71, נקרא גם NGC 6838) הוא צביר כדורי בקבוצת הכוכבים חץ הנמצא במרחק של כ-13,000 שנות אור ממערכת השמש. זהו צביר דליל יחסית וקטן, כך שסיווגו כצביר כדורי לא היה ברור ולפעמים הוא נחשב לצביר פתוח. המתכתיות שלו גבוהה מאוד ביחס לצבירים כדוריים.

אורח חיים (שולחן ערוך)

אורח חיים או בראשי תיבות או"ח הוא שמו של החלק הראשון בספר ארבעה טורים של רבי יעקב בן אשר ושל החלק המקביל לו בשולחן ערוך. יצא לאור לראשונה בוונציה שכ"ה-שכ"ו.

ה"אורח חיים" עוסק במכלול הדינים של סדר היום ומעגל השנה של היהודי וכולל את הלכות התפילות, ברכות, שבת, ערובין, חגים וצומות.

הכינוי "אורח חיים" משמש במובן הרחב ככינוי להלכות אלו, ובספרות האחרונים משמש הכינוי "אורח חיים" בספרי הלכה ושות"ים, לאותו חלק מהספר המתייחס לנושאי היום יום ומעגל השנה היהודי.

אורח חיים נחשב בעל קדימות בלימוד הלכה, כפי הסברו של רבי ישראל מאיר הכהן מראדין בתחילת ספרו משנה ברורה, מכיוון שרוב ההלכות הנידונות בו נוגעות לחיי היום יום בזמן שאין לאדם אפשרות לעיין בספר ועל כן יש לו ליודען מבעוד מועד.

איסור טלטול בין רשויות היחיד

בהלכות ערובין, איסור טלטול בין רשויות היחיד הוא איסור דרבנן על טלטול חפצים בשבת בין שתי רשויות היחיד שהבעלות עליהם אינה זהה. לדוגמה, טלטול חפצים מבית מגורים פרטי לבית פרטי אחר, מבית פרטי לחדר מדרגות משותף (שנחשב כחצר משותפת) או מחצר משותפת למבוי משותף.

מדין התורה מותר לטלטל ללא הגבלה בין רשויות היחיד ללא תלות בבעלות עליהם, ואיסור זה הוא גזירה מאוחרת מדרבנן. הסיבה לאיסור דרבנן זה הוא חשש מחוסר הבחנה בין הוצאה מרשות היחיד פרטית לרשות היחיד משותפת (כגון מבית לחצר), לבין הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים, שאף היא רשות משותפת, ואיסור ההוצאה אליה הוא מהתורה. בעקבות חשש זה נאסרה הוצאת החפצים לא רק בין רשות יחיד פרטית למשותפת, אלא גם בין שתי רשויות היחיד פרטיות בבעלות שונה, (בין שני בתים פרטיים או בין שני חדרים בבית אחד שנמצאים בבעלות נפרדת) ובין שתי רשויות היחיד משותפות בבעלות שונה (מחצר משותפת למבוי משותף).כאשר אסרו חכמים את טלטול החפצים בין רשויות היחיד בבעלות נפרדת, הם אסרו דווקא את טלטול החפצים שהיו בשעת כניסת שבת בתוך הבתים. אולם מותר לטלטל חפצים שהיו בשעת כניסת שבת בתוך החצר או במקומות אחרים, כגון בתוך גינה או על גג, בכל השטח שבו הם נמצאים, ואף להכניסם לבתים.ניתן להתיר איסור זה באמצעות תיקון עירוב חצרות, שהוא מזון בשיעור מסוים המונח באחד הבתים ומשותף לכל הדיירים, ובאמצעותו משתפים כל הרשויות הפרטיות והמשותפות והופכים אותם לרשויות בבעלות זהה, דבר המתיר את טלטול החפצים ביניהם. (במבוי דווקא באמצעות שיתוף מבואות). עצה אחרת היא ביטול רשות.

כיום מקובל להקיף מקומות מיושבים בעירוב, שהוא מחיצה הלכתית המקיפה בשלמות שטח גדול, והופכת את כל השטח הפתוח באזור מכרמלית לרשות היחיד. אולם גם לאחר הקמת העירוב עדיין אסור לטלטל בין בתים פרטיים לשטח הפתוח, בגלל איסור זה של טלטול בין רשויות היחיד בבעלות שונה. על מנת להתיר את טלטול החפצים בלי לעבור על איסור דרבנן זה, דואגות הרבנויות המקומיות לתיקון עירוב חצרות משותף לכל דיירי המקום, דבר המתיר את טלטול החפצים בכל השטח המוקף בעירוב.

ברכת לשמור חוקיו

ברכת לשמור חוקיו היא ברכה שהיו נוהגים לברך בארץ ישראל בתקופת התלמוד מיד לאחר חליצת התפילין.

גזל (משפט עברי)

גזל הוא מצוות לא תעשה מן התורה שעניינו הוא לקיחת חפץ מבעליו בכוח, שלא ברשות הבעלים. התורה מצווה על כך בספר ויקרא: "לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל" (ספר ויקרא, פרק י"ט).

הפרדוקס של אולברס

הפרדוקס של אולברס הוא הטיעון כי אפלת שמי הלילה סותרת את ההנחה של יקום סטטי אינסופי ונצחי. הוא תואר על ידי האסטרונום הגרמני היינריך וילהלם אולברס בשנת 1823 (אך פורסם רק ב-1826 על ידי יוהאן אלרט בודה) ואף לפני כן על ידי יוהאנס קפלר ב-1610 ואדמונד היילי וז'אן פיליפ דה שסו במאה ה-18. זוהי אחת הראיות ליקום לא סטטי המתואר באמצעות תאוריית "המפץ הגדול". ה"פרדוקס" ידוע גם בשם "פרדוקס שמי הלילה האפלים".

ז'אן-פיליפ דה שסו

ז'אן-פיליפ לואה דה שסו (צרפתית: Jean-Philippe Loys de Chéseaux‏ 4 במאי 1718 - 30 בנובמבר 1751) היה אסטרונום שווייצרי שהתפרסם לאחר שגילה בשנת 1743 שביט שנודע לאחר מכן בתור השביט הגדול של שנת 1744 (נקרא גם שביט שסו או שביט קלינקנברג-שסו על שם מגליו), שהיה שביט בהיר וגדול עם שישה זנבות. הוא גילה מספר צבירי כוכבים וניסח גרסה מוקדמת של הפרדוקס של אולברס.

כנען

כנען היה בתקופת הברונזה המאוחרת שמו של חבל ארץ שבהמשך נודע בעברית כארץ ישראל. במקרא זהו שמה העיקרי של הארץ לפני כיבושה בידי בני ישראל, ולעיתים הוא משמש להבחנה בין הגלעד ובין הארץ שממערב לירדן, שרק היא קרואה כנען. בארכאולוגיה של המזרח הקרוב הקדום השם נמצא כמעט אך ורק בממצאים מהתקופה בה הארץ נשלטה בידי הממלכה המצרית החדשה, כמחוז מצרי שזה היה שמו עד להתמוטטות החברתית בסוף תקופת הברונזה והוא מופיע מעט מאד במקורות מצריים יותר מאוחרים. זוהי גם התקופה בה הגיעו על פי ההשערות גויי הים לאזור במישור החוף שכונה פלשת.

בתנ"ך נזכרים שבעה עמים כיושבים בכנען: החיתי, הפריזי, החיווי, האמורי, הכנעני, הגרגשי, היבוסי. נזכרות גם קבוצות שישבו בה אך לא היו מעמי כנען, כגון הרפאים, העווים ועוד. בספר שופטים, יבין מלך חצור מכונה "מלך כנען".

על פי המסופר בתנ"ך, היו העמים הכנענים צאצאיו של חם. על פי הארכאולוגיה, היו יושבי הארץ בתקופה הקדם-ישראלית שמיים בתרבותם ובשפתם, שהייתה קרובה לעברית המקראית.

מדין

מִדְיָן היא ארץ ועם המוזכר במקרא ובקוראן. לפי המקרא המדיינים הם צאצאיהם של אדם שנקרא מדין, שהיה בנו השישי של אברהם מפילגשו קטורה.

משבר זהות (קומיקס)

משבר זהות (באנגלית: Identity Crisis) היא מיני סדרת קומיקס בת שבע חוברות שפורסמה בידי DC קומיקס בסוף שנת 2004. את המיני סדרה כתב בראד מלצר ואייר ראגס מוראלס.

הסיפור דובק בסוגיות שהועלו מאז אירועי המשבר בעולמות האינסופיים, שהוצג ב-1986. בעקבות המיני סדרה יצא אירוע הקרוסאובר של שתי חברות הקומיקס (DC ומארוול), "המשבר האינסופי".

האירוע הוא חלק לא-קאנוני מאנתולוגיית "המשבר", הכוללת גם את "המשבר בעולמות האינסופיים", "שעת אפס: משבר בזמן", "המשבר האינסופי", "המשבר האחרון" ו"התכנסות".

החוברת הראשונה בסדרה היא אחת מהנמכרות ביותר של חברת DC. בנוסף, המיני סדרה זכתה בפרס ה-Comics Buyer's Guide של שנת 2004 לסיפור הקומיקס הפופולרי ביותר.

עירוב חצרות

עירוב חצרות היא תקנה הלכתית בהלכות ערובין, המתירה את הטלטול (הוצאת חפצים) בשבת בין רשויות היחיד פרטיות או משותפות שנמצאות בבעלות שונה בתחום חצר אחת או בחצרות צמודות, (כגון מבית לחדר מדרגות או לחצר משותפת, או מחצר לחצר אחרת), דבר האסור מדרבנן, (איסור טלטול בין רשויות היחיד) באמצעות יצירת שותפות סמלית בין כל הדיירים בכל הרשויות הנפרדות, ההופכת את כל הרשויות הנפרדות לרשות אחת משותפת.

על פי דברי רב יהודה בשם שמואל הנמסרים בגמרא תקנה זו תוקנה על ידי שלמה המלך, והיא אחת משבע מצוות דרבנן.

תקנה זו נמצאת בשימוש נרחב גם בימינו, בעיקר כהשלמה לתקנת העירוב. (אולם לא כל עירוב מוכרח לכלול בתוכו עירוב חצירות.)

כיום מקובל לערב ישובים, שכונות וערים שלמות בעירוב חצרות אחד, לאחר שכל העיר הוקפה בעירוב ההופך אותה לכעין חצר אחת, והכנת העירוב היא באחריות הרבנות המקומית ולא באחריות אנשים פרטיים. אולם בעבר היה מקובל לערב קבוצות קטנות של בתי מגורים, והאחריות על הכנת עירוב החצרות הייתה על הדיירים במקום.

לתקנה עירוב חצרות ישנה תקנה מקבילה ודומה בדיניה בשם שיתוף מבואות, המיועדת לשתף חצרות שונות הפתוחות למבוי אחד הפתוח לרשות הרבים, בדומה לתקנת עירוב חצירות המשתפת בתים שונים הפתוחים לחצר אחת או חצרות צמודות.

ערפילית אומגה

ערפילית אומגה (נקראת גם ערפילית הפרסה, ערפילית הברבור או ערפילית הלובסטר, מקוטלגת כ-M17 או Messier 17 וכ-NGC 6618) היא אזור H II של אבק וגז בקבוצת הכוכבים קשת, שבו נוצרים כוכבים חדשים המהווים צביר פתוח, ושאורם מאיר את הגז והאבק שיוצרים ערפילית פליטה. שמה של הערפילית ניתן לה מכיוון שבתצפיות המוקדמות שנעשו בה במאה ה-19 היא נראתה כפס ערפילי ומפותל בצורת האות היוונית Ω או פרסת סוס.

ערפילית הלגונה

ערפילית הלגונה (באנגלית: Lagoon Nebula, נקראת גם Messier 8 ,M8 או NGC 6523) היא ערפילית פליטה המורכבת מאזור H II ובתוכו צביר פתוח (NGC 6530) בקבוצת הכוכבים קשת. הערפילית והצביר נמצאים במרחק של כ-5,200 שנות אור והצביר מכיל בין 50 ל-100 כוכבים שנוצרו מהגז של הערפילית. הקרינה של כוכבי הצביר מייננת את ענני הגז וגורמת לפליטת אור נראה.

ערפילית הנשר

ערפילית הנשר (באנגלית: Eagle Nebula, מקוטלגת כ-M16 וכ-NGC 6611) היא צביר כוכבים פתוח בקבוצת הכוכבים זנב הנחש, המוקף בענני אבק וגז היוצרים ערפילית פליטה. שמה ניתן לה על שום צורתה המזכירה נשר. ערפילית זו היא נושא של תמונות מפורסמות שצולמו על ידי טלסקופ החלל האבל, המראה עמודים של גז ייצור כוכבים בערפילית.

צביר הפרפר

צביר הפרפר (נקרא גם Messier 6 ,M6, או NGC 6405) הוא צביר פתוח בקבוצת הכוכבים עקרב הנמצא במרחק של כ-1,600 שנות אור ממערכת השמש ומכיל כ-80 כוכבים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.