שני ליטמן

שני ליטמן (נולדה ב-25 בנובמבר 1975) היא עיתונאית, פובליציסטית ועורכת ישראלית, כתבת "הארץ" ומבקרת תרבות וטלוויזיה. עמיתה ב"מכון גשר למנהיגות".

שני ליטמן
לידה 25 בנובמבר 1975 (בת 43)
ראשון לציון, ישראל
מדינה ישראל  ישראל
עיסוק עיתונאית, פובליציסטית ועורכת
מעסיק הארץ
תחום סיקור מבקרת תרבות וטלוויזיה
פרסים והוקרה פרס "פורום היוצרים הדוקומנטרים" על תחקירה בסרט התיעודי "שיטת השקשוקה" (2008).
קישורים חיצוניים
טוויטר shanylit

ביוגרפיה

שני ליטמן נולדה בראשון לציון וגדלה ברחובות. אחיה הוא עודד ליטמן, במאי תיאטרון, דרמטורג ומטפל בפסיכודרמה.

למדה בתיכון תלמה ילין. בעלת תואר ראשון בפילוסופיה והיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת נאנטר שבפריז, ותואר שני בקולנוע מאוניברסיטת תל אביב. בוגרת תוכנית העמיתים של "עלמא בית לתרבות עברית".[1]

בשנים 1993–1995 עשתה שירות הצבאי ככתבת במחלקת החדשות של "גלי צה"ל".

עבדה כעוזרת לנספחת התרבות של ישראל בפריז, כתחקירנית ועורכת תוכן בסרטים ובסדרות תיעודיים.

שימשה כסגנית עורכת המוסף השבועי של "דה-מרקר".

ב-2006 שיחקה בסרט למראית עין. בשנת 2015 יצרה והפיקה, במשותף עם מיכל בן טובים את הסרט הדוקומנטרי "לא בבית", העוסק בהר הזיתים בירושלים. הסרט שהופק במימון הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה.[2] הציג בפסטיבלים בינלאומיים באיטליה ובבנגלדש.

כיום (2018), כתבת מוסף "הארץ". כותבת כתבות מגזין, ביקורות תרבות, קולנוע תיעודי וטלוויזיה וכן מאמרי דעה. כתבה במשך שלוש שנים על אמנות פלסטית במוסף גלריה.

עמיתה ב"מכון גשר למנהיגות", שמטרתו לטפח ולהכשיר מנהיגים ישראלים ליצירת חיבור ואחדות בין קבוצות בעם היהודי בתוך ישראל ובתפוצות[3]

פרסים

  • פרס "פורום היוצרים הדוקומנטרים" על תחקירה בסרט התיעודי "שיטת השקשוקה" (2008).

חיים אישיים

שני ליטמן נשואה לאמיר הספרי, פרסומאי, תסריטאי ובמאי; אם לשתי בנות. מתגוררת בתל אביב-יפו.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אודות שני ליטמן, באתר "עלמא בית לתרבות עברית"
  2. ^ אודות הסרט "לא בבית", באתר הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה
  3. ^ אודות שני ליטמן, באתר "מכון גשר למנהיגות"
אופקים חדשים

"אופקים חדשים" (בפרסומיה אוית השם כאפקים חדשים) הייתה קבוצת אמנים שפעלה בישראל בשנים 1948–1963 וביקשה לעודד את השפעת האמנות הבינלאומית על האמנות החזותית בישראל. תרומתה העיקרית הייתה בגיבוש סגנון ציור ופיסול לירי, בעל סממנים של הפשטה.

אלרגיה

אָלֶרְגְּיָה (בעברית: רַגֶּשֶׁת) היא תגובה חיסונית לא צפויה ולא רצויה של הגוף לחומרים, שבדרך כלל אינם מעוררי מחלות. בשעה שתגובה חיסונית כנגד פתוגנים (גורמים מעוררי מחלות) נחשבת לדבר חיובי, שבזכותו אנו נשארים בריאים רוב הזמן, הרי שאלרגיה היא "תקלה" במערכת החיסון, ומהווה תופעה שלילית. כ-12%-25% מאוכלוסיית העולם סובלים מאלרגיה מסוימת. לנטייה לאלרגיה קיים מרכיב תורשתי מובהק. אלרגיה ואי סבילויות למזון נובעות לרוב ממזון פגום או מזיק לגוף, או מזיהום בגוף כתוצאה מנטילת תרופה, זיהום אוויר או מזון פגום אחר.

מלבד אלרגיה, קיימות תופעות אחרות של רגישות או אי סבילות, כמו למשל רגישות לפול עקב חסר באנזים G6PD (הנפוצה בעיקר בקרב יוצאי כורדיסטן וצפון עיראק) או אי סבילות לסוכר החלב. תופעות אלו אינן קשורות במערכת החיסון ולכן אינן אלרגיות.

אמנות

אָמָּנוּת (יש לקרוא: אוֹמָנוּת, להבדיל מאֻמָּנוּת) היא יצירה אסתטית הנעשית לצורך הבעת והעברת רגש. אמנות הינה שם כולל לפעילויות האנושיות שאינן נעשות על פי תבנית פעולה קבועה, מחייבת ומוגדרת מראש, אלא נתונה לשיקול דעתו, פרשנותו ויצירתיותו של האָמָּן (או אֳמָן, יש לקרוא: אוֹמָן), ומתבססת על כשרונו המיוחד. עם זאת, היא יכולה להיעשות (ולמעשה אכן נעשית) על פי כללים ובמגבלות (לעיתים חמורים), שבמסגרתם מתבטא חופש היצירה של האמן. ביצירת אמנות באים לידי ביטוי רגשות האמן וכישרונותיו, וכן ייחודיותו. האמנות תופסת מעמד מרכזי בתרבות האנושית, ובשל כך נכללים בתחום האמנות ענפים רבים ומגוונים. האמנות קשורה בטבורה עם האסתטיקה.

אנדרטת חטיבת הנגב

אנדרטת חטיבת הנגב היא אנדרטה המנציחה את פועלה של חטיבת הנגב של הפלמ"ח במלחמת העצמאות. האנדרטה ממוקמת בראש גבעת גיר במזרחה של באר שבע.

אסמא אגבארייה זחאלקה

אסמא אַגבָּארייה-זחאלקה (בערבית: اسماء اغبارية زحالقة; נולדה ב-1974) היא עיתונאית ופעילה פוליטית ערבייה-ישראלית אשר עמדה בראש מפלגת דעם - מפלגת פועלים, ובראש רשימת "עיר ללא גבולות" בבחירות המוניציפליות בתל אביב-יפו.

ג'והורי

ג'וּהוּרי או טאטית יהודית (çuhuri, жугьури, ז׳אוּהאוּראִ), שפתם של היהודים ההרריים מן הקהילות בצפון ובמזרח הקווקז. השפה שייכת למשפחת הלשונות האיראניות. ג'והורי היא שפה יהודית, ניב של פרסית יהודית שבמשך הדורות קלט לתוכו מילים אזריות ועבריות עד שנוצרה השפה הנקראת היום ג'והורי או טאטית יהודית.

השפה נוצרה לאחר תקופתו של נַדִּיר שַאהּ, מלך פרס בשנים 1733–1747. עד לתקופה זו הקהילה היהודית הייתה קיימת בנסיכות דרבנט (היום ברפובליקה של דאגסטן) ושפותיה היו עברית ואזרית. עקב מדיניותו של נדיר שאה הועברו לנסיכות דרבנט אוכלוסיות דוברות לשון פרסית, ובתוכן היו גם יהודים. באזור נוצר ניב פרסי דרבנטי, ובקרב היהודים נוצר ניב פרסי דרבנטי יהודי, אשר התפתח ונעשה לשונם העיקרית של יהודי המקום, שמאוחר יותר התפזרו בכל מזרח הקווקז.[דרוש מקור]השם הנוסף "טאטית יהודית" נולד לאחר המהפכה הבולשביקית על ידי השלטונות הסובייטיים. מסיבות פוליטיות ועקב רצונם לדכא את האמונה הדתית, רשמו השלטונות רבים מן היהודים ההרריים במפקדים הממלכתיים בתואר "טאטים" - כינוי לזרים דוברי פרסית. בכך סיווגו את היהודים ההרריים כחלק מהאוכלוסייה המוסלמית-טאטית; אולם את הטאטים המוסלמים הם הגדירו כבני העם האזרי, וכך הפך הכינוי "טאט" מילה נרדפת ליהודי.

בשנת 1923 פרסם קמואל גלעדוב מילון ג'והורי עם אותיות עבריות. עד שנת 1929 נכתבה שפת ג'והורי באותיות עבריות, אחר כך באלף-בית לטיני, ומאוחר יותר באותיות קיריליות. במאה העשרים החלו להופיע כתבי עת ועיתונים בשפת הג'והורי. אחד העיתונים היה Zakhmetkesh. לאחר מלחמת העולם השנייה, הסובייטים הורו על הרוסית כשפה הרשמית היחידה באזור ופרסום העיתונים הופסק.

שפה זו היא מקבוצת השפות האיראניות, שמשתייכת לענף ההודו-איראני של משפחת השפות ההודו-אירופיות.

גלית גוטמן

גלית גוטמן (נולדה ב-23 בספטמבר 1972 בהרצליה) היא דוגמנית, שחקנית ומנחת טלוויזיה ישראלית.

גלריה גורדון

"גלריה גורדון" היא גלריה לאמנות שנוסדה בשנת 1966 בתל אביב-יפו.

דעם

דַעַם – (בערבית: حزب دعم العمالي) היא מפלגה סוציאליסטית רדיקלית ישראלית.

דעם הוקמה בשנת 1995 על ידי פעילים חברתיים ערבים ויהודים שהיו חברים לשעבר בתנועת "דרך הניצוץ". בתחילת דרכה היא רצה כמפלגת פועלים אך היום היא שינתה את הגדרתה והיא הצטרפה למה שקרוי בעולם, הסדר הירוק החדש או גרין ניו דיל. דעם מציגה תפיסת עולם סוציאליסטית, קוראת לסיום כיבוש השטחים, הקמת מדינה אחת לשני עמים, פלסטיני ויהודי, על בסיס כלכלה ירוקה ושיתופית. דעם טוענת כי יש לחזק את מעמד הפועלים הישראלי והפלסטיני כאחד, דבר שישקף את המשותף בין העמים, ויאפשר קיום חברה סולידארית וצודקת.

מתוך תפיסה שמאלנית, דעם התנגדה להסכמי אוסלו, וטענה כי הסכמים אלה משמרים את העליונות הישראלית ואת הסדר הקפיטליסטי הקיים באזור. דעם מתנגדת גם לסחף האיסלאמי החזק באזור.

המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן

המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן הוא מוזיאון המוקדש להצגת אמנות ישראלית, הממוקם ברחוב אבא הלל ברמת גן. המוזיאון נפתח ב-4 באפריל 1987 בבניין תעשייה שהוסב לייעודו הנוכחי.

כרזה

כְּרָזָה או פּוֹסְטֶר היא כל דימוי חזותי המיועד להצגתו לראווה, ולרוב מודפס על נייר גדול התלוי על קיר או משטח דומה לזה. זהו כלי שכיח עבור פרסומאים, תעמולנים, מפגינים וקבוצות אחרות המנסות להעביר מסר כלשהו. ניתן למצוא כרזות ככלי לפרסום, להעברת מסרים (בהפגנות למשל) וכאמצעי לביטוי אמנותי. בנוסף, משמשות כרזות שונות כאמצעי זול לקישוט קירות כפי שניתן למצוא בעיקר אצל אנשים צעירים.

עיצוב כרזות הוא לא פעם הפריט המזהה מעצב גרפי יותר מאשר תוצרים אחרים בעולם העיצוב. לדוגמה, המעצב יוסי למל מוכר בעולם בעיקר בגלל הכרזות הפוליטיות שלו, ופחות על פי סמלילים או עיצובים אחרים.

לכרזות שבהן מילים בלבד היסטוריה ארוכה: החל מימיו של שייקספיר עדכנו את האזרחים על הצהרות ממשלתיות במשך מאות שנים.

המהפכה הגדולה בתחום הכרזות היה פיתוח צבע של הדפסת-אבן (ליתוגרפיה) אשר אפשר הדפסה זולה של כרזות מאוירות בצבעים מלאי חיים. הרעיון פותח לראשונה בצרפת אך עד שנות ה-90 של המאה ה-19 הוא התפשט בכל אירופה. ישנם מספר אמנים מפורסמים אשר יצרו כרזות בתקופה זו והידועים מביניהם היו אנרי דה טולוז-לוטרק (צייר וחרט צרפתי) וז'ול שרט (צייר וליתוגרף צרפתי).

כרזות רבות, בהן כרזות המפרסמות ירידים בינלאומיים ותערוכות עם נושאים שונים, היו בעלות ערך אמנותי גבוה והפכו פריטי אספנים. בזמן מלחמת העולם הראשונה והשנייה נעשו כרזות גיוס לדבר נפוץ וחלקן אף חדרו לתודעה הלאומית. דוגמה טיפוסית לכך היא הכרזה האמריקנית – "הדוד סם רוצה אותך" – לגיוס צעירים לצבא ארצות הברית או "שפתיים חופשיות מטביעות ספינות" לאזהרה ממרגלים זרים.

בשנות ה-60 של המאה ה-20 הפציעו תנועת הפופ ארט ותנועות מחאה במערב, שהשתמשו רבות בכרזות. הכרזות הנחשבות לטובות במיוחד עוצבו כנראה על ידי סטודנטים צרפתיים בהתקוממות הגדולה במאי 1968.

ביהדות החרדית נפוץ הפשקוויל, כרזה הכתובה בדרך כלל בשחור-לבן, המשמשת כאמצעי תקשורת, בדרך כלל לשם הודעה על בעיות או מחאה כנגד גורמים שונים.

המונח פוסטר משמש כיום גם לתיאור תצלום ענק על נייר, בדרך כלל של מוזיקאים (כגון כוכב רוק), ספורטאים (בפרט כוכבי כדורגל וכדורסל) ומכונות (בדרך כלל מטוסים ומכוניות על), שנועד לתלייה על הקיר. באמצעות איסוף הפוסטרים ותלייתם מבטא העוסק בכך את הערצתו לאובייקט שבפוסטר.

מדע פופולרי

מדע פופולרי הוא דיווח על רעיונות מדעיים ותגליות מדעיות באופן המובן לקהל הרחב ולהדיוטות, אבל שאינו מספק את צורכיהם ודרישותיהם של העוסקים במדע, כחוקרים, סטודנטים או בעלי מקצועות המיישמים ידע מדעי.

מנשה קדישמן

מנשה קדישמן (21 באוגוסט 1932 - 8 במאי 2015) היה צייר ופסל ישראלי, חתן פרס ישראל בתחום הפיסול.

נומיסמטיקה

נוּמִיסְמַטִיקַה (באנגלית: Numismatics) היא מדע העוסק בחקר איסוף הכסף ועברו ההיסטורי, הכלכלי והגאוגרפי על צורותיו השונות. מקור המילה מיוונית עתיקה: νόμισμα (בתעתיק לטיני: numisma), שפירושה מטבע.

אף על פי שנומיסמטיקה מיוחסת לרוב לחקר איסוף מטבעות, ניתן למנות נושאים נוספים בהם איסוף שטרי כסף, מדליות ועיטורים, ניירות ערך, ושטרי חוב.

פנחס ספיר

פִּנְחָס סַפִּיר (קוֹזְלוֹבְסקי); (15 באוקטובר 1906 – 12 באוגוסט 1975) היה פוליטיקאי ישראלי, שר האוצר השלישי של ישראל, מהבולטים בפוליטיקה הישראלית ברבע השלישי של המאה ה-20.

נחשב לאבי הכלכלה הישראלית, הרבה בזכות חיוניותו ודבקותו הבלתי נלאית במטרותיו. בתחום המדיני היה ספיר יוני: הוא התנגד להמשך השליטה בשטחים ולהקמת ההתנחלויות מסיבות כלכליות ודמוגרפיות, אך עם זאת תמך בראש הממשלה גולדה מאיר.

פרס פטל הזהב

פרס פטל הזהב (באנגלית: Golden Raspberry Awards), הידוע גם בשם פרס ראזי (Razzie Awards), נוסד על ידי ג'ון וילסון בשנת 1980 (והוענק לראשונה בשנת 1981), במטרה להוות משקל נגדי לפרס אוסקר ולהעניק פרסים בקטגוריות השונות על הביצועים הגרועים ביותר בתעשיית הקולנוע האמריקאית בשנה החולפת.

הפרסים מוענקים על ידי חברי קרן הפרס (GRAF), כשהחברות בקרן, בניגוד לחברות באקדמיה האמריקאית לקולנוע, פתוחה לציבור הרחב. באופן מסורתי, המועמדויות לפרס מוכרזות יום לפני ההכרזה של האקדמיה האמריקאית לקולנוע על המועמדים לפרסי אוסקר, והטקס מתקיים יום לפני טקס האוסקר.

פרס שיף

פרס על שם חיים שיף לאמנות פיגורטיבית-ריאליסטית הוא פרס המוענק לצייר ישראלי על אמנות ריאליסטית ופיגורטיבית. הפרס, המוענק מאז שנת 2008, הוקם על ידי דובי שיף לזכר אביו חיים שיף, מלונאי ואספן אמנות ישראלי. הפרס כולל מענק בגובה 10,000 דולר ותערוכה במוזיאון תל אביב לאמנות.

רווק

רווק הוא מצבו המשפחתי של אדם שלא נישא מעולם. להלכה זהו מצבו המשפחתי של אדם מרגע לידתו ועד לנישואיו, אך ההתייחסות העיקרית למצב זה היא רק משעה שאדם הגיע לגיל הנישואים.

בחברות שונות, הרואות בזוגיות את המצב המשפחתי הראוי, רווק השומר על מצבו זה שנים לאחר שהגיע לגיל הנישואים נחשב לחריג. דוגמה לכך היא האמור במסכת פסחים: "אמר רבי יוחנן: שלשה מכריז עליהן הקב"ה בכל יום: על רווק הדר בכרך ואינו חוטא, ועל עני המחזיר אבידה לבעליה, ועל עשיר המעשר פירותיו בצינעה". בציבור החרדי האשכנזי, בחור ישיבה שנשאר רווק בגיל מבוגר יחסית קרוי אלטער בחור. רווק המעוניין בזוגיות נכלל בקבוצה הקרויה פנויים פנויות.

ביהדות האורתודוקסית יש מהאשכנזים הנוהגים להתעטף בטלית רק אחרי החתונה. לפי מנהג זה, רווק מתעטף בטלית רק במקרים מיוחדים, כגון שליח ציבור, עלייה לתורה, או ברכת כהנים. מקורו של המנהג, הוא לימוד מן סמיכות הפרשיות של "גדילים תעשה לך" ו"כי יקח איש אשה".רווק המצוי בזוגיות מבלי שנישא קרוי ידוע בציבור, ולפי אחדים מחוקי מדינת ישראל דינו כנשוי.

רייקסמוזיאום

הרייקסמוזיאום (בהולנדית: Rijksmuseum) הוא המוזיאון הלאומי של הולנד, ואחד המוזיאונים החשובים בעולם. המוזיאון שוכן במוזאומפליין (כיכר המוזיאון) של אמסטרדם.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.