שנים עשר המרגלים

סיפור שְׁנֵים עָשָׂר הַמְרַגְּלִים מופיע בפרשת שלח לך שבספר במדבר, ומפי משה, שוב בפרשת דברים שבספר דברים. לפי בקשת העם ממשה, אלוהים מאשר למשה לשלוח שנים עשר מרגלים לתור את ארץ כנען, קודם לכניסת עם ישראל אליה לאחר יציאת מצרים.

Quimper - Cathédrale Saint-Corentin - PA00090326 - 079
המרגלים שבים עם אשכול ענבים. ויטראז', קתדרלת קמפר
Stamp of Israel - Festivals 5715
המרגלים על "בול מועדים לשמחה" לשנת ה'תשט"ו, בעיצובו של ג. המורי
041B.The Spies Return from the Promised Land
המרגלים מציגים בפני בני ישראל מפרי הארץ. איור מאת גוסטב דורה

משימת הריגול

שליחת המרגלים הייתה ציווי של ה' למשה: "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם." (ספר במדבר, פרק י"ג, פסוק ב')

משה בחר נציג אחד מכל אחד משנים עשר השבטים, כולם ממנהיגי העם, ואמר להם:

עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר. וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ, מַה-הִוא;
וְאֶת-הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ – הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם-רָב?
וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב בָּהּ – הֲטוֹבָה הִוא, אִם-רָעָה?
וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה – הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים?
וּמָה הָאָרֶץ – הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן?
וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ; וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים.

שליחות המרגלים נמשכה ארבעים ימים, ובמהלכה הם תרו את הארץ ממדבר צין בדרום ועד חמת בצפון. בשובם חזרו המרגלים עם אשכול ענבים שכרתו בנחל אשכול (שנקרא על שם אותו אשכול). האשכול היה גדול עד כדי ששניים היו צריכים לשאת אותו על מוט.

חטא המרגלים

המרגלים מתארים את טובה של הארץ: "וַיֹּאמְרוּ: בָּאנוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ, וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ." (במדבר, י"ג, כ"ז) עם זאת, עשרה מהם צופים כישלון בכיבושה: "אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ, וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד [...] עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב, וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן." (במדבר, י"ג, כ"ח-כ"ט).

המרגלים מוציאים את דיבת הארץ בקביעתם כי היא "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ" (במדבר, י"ג, ל"ב). כלב בן יפונה חולק על דעתם וטוען כי בכוחו של העם לרשת את הארץ, "וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ" (במדבר, י"ג, ל'), אך העם משתכנע מדברי שאר המרגלים: "וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא: וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ: וְלָמָה ה' מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה" (במדבר, י"ד, א'-ד').

כלב ויהושע בן נון קורעים בגדיהם וגורסים: "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד: אִם חָפֵץ בָּנוּ ה' וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: אַךְ בַּ-ה' אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַ-ה' אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם:" (במדבר, י"ד, ז'-ט') אך העם אינו משתכנע ואף מתכוון "לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים".

בעקבות הפגנת חוסר האמון מבקש אלוהים להשמיד את העם במגפת דבר ולהוציא עם חדש ממשה. אך לאחר תחינות של משה, והעלאת הטענה שהריגת עם ישראל במדבר תגרום לחילול השם של אלהים בעיני הגויים: "ואמרו הגוים אשר שמעו את-שמעך לאמר: מבלי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר" (במדבר, י"ד, ט"ו-ט"ז), מומתק העונש, ונקבע שבני ישראל ישהו במדבר סיני ארבעים שנה, כנגד ארבעים ימים שהיו המרגלים בארץ, עד שימותו כל בני הדור, מבן עשרים ומעלה. רק עשרת המרגלים מתו במגפה. קבוצה קטנה (המעפילים) מבני ישראל מנסה להתקדם ולהיכנס לארץ ישראל באופן עצמאי, אולם ניגפת במלחמה מול העמלקי. כלב ויהושע, שבניגוד לשאר המרגלים דברו טוב על הארץ, זכו לשרוד את המסע ולהיכנס לארץ.

בספר דברים משה חוזר בקצרה על הפרשה במסגרת נאום תוכחה, ולפי דבריו שם היוזמה לשליחת המרגלים הייתה של העם.

על פי המדרש והמפרשים

על פי המדרש[1], כלב נפרד משאר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ והלך לבדו לחברון, להשתטח על קברי האבות בחברון, להתפלל ולפרוש משאר המרגלים שרצו להגיד דברים רעים על הארץ כשישובו. מדרש זה בונה את דמותו של כלב כאדם עצמאי. ניתן לראות ביטוי לתכונה זו גם מתוך השוואה לדמותו של יהושע. שניהם, כמו כמה מן המרגלים האחרים, נקראו בשמות של חיות: כלב ונון ("דג" בארמית). בניגוד לדג, הכלב לא שותק, ולא מתערה בלהקה- כך גם דמותו של כלב. כלב אזר אומץ לשמור על עצמאותו ולהפסיק את דברי שאר המרגלים באמצעם, לעומת יהושע שהצטרף רק כשראה את כלב מתחיל בכך.[דרוש מקור]

מדרש אחר מספר כי כלב הערים על העם כשהתפרץ לדברי המרגלים. כלב פתח בדברים שנשמעים כמו תלונות נוספות על משה: "ולא רק זאת עשה לנו משה..." כדי למשוך את הקהל לשמוע לו, והמשיך בשבחו של משה: הוא גם הוציא אותנו ממצרים וקרע את הים וכו'.

בתרבות

PikiWiki Israel 20016 Spies sculpture in Petah Tikva Israel

פסל המנציח את המרגלים בפתח תקווה

Israeli Ministry of Tourism Meraglim Symbol

איור המרגלים נושאים את אשכול הענבים, כפי שהוא מופיע בסמל הקודם של משרד התיירות הישראלי

לקריאה נוספת

  • בנימין אופנהיימר, הנבואה הקלאסית - התודעה הנבואית, ירושלים: מאגנס, תשס"א; עמ' 270-272

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ד, עמוד ב'
אילנה פרדס

אילנה פרדס (נולדה ב-3 בינואר 1956) היא פרופסור בקתדרה לספרות כללית והשוואתית ע"ש קתרין קורנל באוניברסיטה העברית בירושלים.

פרדס קיבלה את תואר הדוקטור באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה בשנת 1990. בשנים 1990-‏1992 היא לימדה באוניברסיטת פרינסטון וכן הייתה מרצה אורחת באוניברסיטת קליפורניה ובהרווארד. במהלך סתיו 2009 היא הייתה עמיתה במרכז כץ ללימודי יהדות מתקדמים באוניברסיטת פנסילבניה. כמו כן, בשנים 2008–2011 היא הייתה עמיתה בכירה בסכוליון, מרכז אינטרדיסציפלינרי למדעי היהדות באוניברסיטה העברית. תחומי מחקרה העיקריים: תנ"ך, ספרות ותרבות, אסתטיקה והרמנויטיקה, מגדר.

איסור לשון הרע

ההלכה היהודית אוסרת לדבר לְשון הרע, כלומר כל דיבור רע על יחיד או רבים הכולל פרסום מעשיהם הרעים, או היכול לפגוע בהם או להעליבם.

ארץ ישראל

ארץ ישראל (מכונה לרוב בערבית فلسطين, בתעתיק לעברית: פלסטין) היא חבל ארץ הנמצא בדרום-מערב יבשת אסיה, באגן הים התיכון ובחלק של המזרח התיכון המכונה לבנט. כיום בשטחי מדינות ישראל, ירדן, לבנון וסוריה, ויש המרחיבים את ההגדרה גם לחלקים נוספים הנשלטים כיום על ידי מצרים. ארץ ישראל המערבית חופפת בקירוב לשטחי פלשתינה א"י המנדטורית, כיום במדינת ישראל.

לארץ ישראל, השוכנת במיקום אסטרטגי בין מצרים, סוריה וחצי האי ערב, נודעה חשיבות רבה מבחינה דתית, תרבותית, מסחרית ופוליטית. האזור אוכלס ונשלט בידי עמים רבים, ובהם המצרים הקדמונים, כנענים, עברים, אשורים, בבלים, פרסים, יוונים, רומאים, פרתיים, ערבים-מוסלמיים, צלבנים, ממלוכים, עותמאנים, בריטים, ישראלים, ירדנים, מצריים ופלסטינים. כיום, באזור ארץ ישראל חיים מספר כמעט שווה של יהודים-ישראלים וערבים-מוסלמיים.

בארץ ישראל התחולל חלק ניכר מן ההיסטוריה היהודית, ועל פי התנ"ך היא הארץ אותה הבטיח אלוהים לזרעם של אברהם ויצחק, ולאחר מכן לזרעו של יעקב הקרוי בתנ"ך גם בשם "ישראל". לכן העם היהודי, "בני ישראל", רואים בה מרכז לאומי יהודי. כמו כן, מוסלמים ונוצרים רבים רואים בארץ ישראל מרכז דתי בעל חשיבות היסטורית רבה.

בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 היה האזור מקום לסכסוך לאומי, בין התנועה הציונית לתנועה הלאומית הפלסטינית. כיום, למעט רצועת עזה, כל שטחה של הארץ, שהיה לפני קום המדינה תחת שלטון המנדט הבריטי, נשלט על ידי מדינת ישראל. גבולותיה של ישראל מוכרים בינלאומית כקו הירוק. יהודה ושומרון, השוכנים בליבה של הארץ, מוחזקים צבאית על ידי ישראל מאז מלחמת ששת הימים, ומיושבים חלקית בישראלים שהתנחלו באזור. המחלוקת על מעמדו של שטח זה מהווה את אחד מנושאי הליבה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

החברה הממשלתית לתיירות

החברה הממשלתית לתיירות היא זרוע מבצעת כלל-ממשלתית הכפופה למשרד התיירות, ועוסקת ביישום מדיניות פיתוח התשתיות בתחום התיירות בישראל. החברה מתמחה ביזום, תכנון ופיתוח של תשתיות ציבוריות שונות לתיירות.

היישוב היהודי בחברון

היישוב היהודי בחברון מתקיים באופן רציף, למעט הפסקות אחדות, מתקופת המקרא ועד ימינו (המאה ה-21). בתקופה העות'מאנית, במאה ה-16, הוקמה בעיר קהילה של יוצאי יהדות ספרד והוקם בה בית הכנסת על שם אברהם אבינו. במהלך המאה ה-19 הגיעו יהודים רבים לעיר וביססו את היישוב היהודי בה. בקיץ 1929 נערך טבח ביהודים על ידי מוסלמים מקומיים. עם פרוץ המרד הערבי הגדול ב-1936 (מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט) עזבו אחרוני היהודים את העיר (למעט משפחה אחת).

לאחר כיבוש חברון במלחמת ששת הימים, חודש היישוב היהודי בעיר כהתנחלות נפרדת, בנוסף ליסודה של קרית-ארבע הסמוכה. היישוב היהודי בחברון הוא ההתנחלות הישראלית היחידה ביהודה ושומרון שקיומה אושר במפורש בהסכם בין ישראל והפלסטינים (הסכם חברון) והיחידה הנמצאת בתוך עיר פלסטינית. ליישוב היהודי בחברון ניתנו שירותים מוניציפליים על ידי "הוועדה המוניציפלית לניהול בתי היהודים בחברון", שמונתה על ידי קמ"ט (קצין מטה) פנים של המנהל האזרחי, והוחלפה בשנת 2017 במנהלת שירותים אזרחיים (יהודה והשומרון).

כיום מתגוררים בחברון, לצד כ־215 אלף פלסטינים הנמצאים בשטח "H1" (הצד הפלסטיני של העיר), כ-1000 אנשי היישוב היהודי (כ-750 תושבים וכ-250 תלמידי ישיבת שבי חברון) במספר שכונות סמוכות למערת המכפלה, בשטח שבשליטת ישראל המכונה מאז הסכם חברון בשם "H2".

חברון

חֶבְרוֹן (בערבית: الخليل; תעתיק מערבית: אַלְחַ'לִיל) היא עיר פלסטינית-ישראלית במרכז הר חברון שבהרי יהודה, כ-35 ק"מ דרומית לירושלים. העיר שוכנת בגובה של כ-930 מטר מעל פני הים. חברון היא אחת הערים העתיקות במזרח התיכון ומהערים העתיקות בעולם המאוכלסות באופן כמעט רצוף מאז העת העתיקה. היא העיר הגדולה ביותר בשטחי הרשות הפלסטינית. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה משנת 2016, מתגוררים בה כ־215 אלף פלסטינים. בישוב היהודי בחברון גרים כאלף יהודים.

על פי המסורת היהודית, במערת המכפלה שבעיר נקברו אבות האומה ואִמותיה, ועל כן היא מכונה "עיר האבות". גם האסלאם, אשר מחשיב את אברהם, יצחק ויעקב לנביאים, מייחס חשיבות לציון מיקום קבריהם. בערבית נקראת העיר "אל-ח'ליל", על-פי כינויו של אברהם במסורת המוסלמית – ח'ליל אללה (خليل الله – "ידיד האל"). מערת המכפלה מכונה "אל-חרם אל-איבראהימי" (الحرم الإبراهيمي – "מסגד אברהם"), ובה שוכן אתר תפילה למוסלמים.

בתקופת המקרא הייתה חברון לאחת הערים הגדולות בארץ ישראל, ואף לבירתו של דוד המלך בשנותיו הראשונות כמלך. חברון היא אחת מארבע ערי הקודש (יחד עם ירושלים, צפת וטבריה), שבהן התרכזו מרבית בני היישוב הישן. כיום מחולקת העיר בהתאם להסכמי אוסלו והסכם חברון לאזור באחריות הרשות הפלסטינית (H1) ולאזור באחריות מדינת ישראל (H2).

ביולי 2017 החליט ארגון אונסק"ו להכיר בעיר העתיקה של חברון כאתר מורשת עולמית.

חטא המתאוננים

חטא המתאוננים הוא מאורע מקראי שאירע סמוך לעזיבת עם ישראל את הר סיני במסעם אל קדש ברנע שממנה שלחו את שנים עשר המרגלים שיתורו את הארץ במטרה להתכונן לכניסה אליה ולכיבושה. לאחר עזיבת הר סיני בו חנו העם למשך כשנה, החלו להתלונן על ה' תלונה שמהותה לא התבארה בכתובים. בעקבות זאת כעס ה' על עם ישראל והחלה לבעור בקרב העם אש שכילתה אנשים 'בקצה המחנה'. בעקבות זאת צעקו העם אל משה שיבקש מה' שהאש תפסיק לכלות בהם. משה נענה לבקשתם, התפלל אל ה' ואז שקעה האש.

בעקבות מאורע זה, קרא משה למקום 'תבערה', "כִּי בָעֲרָה בָם אֵשׁ ה'".

מדבר פארן

מִדְבַּר פָּארָן מוזכר שבע פעמים בתנ"ך, בדרך כלל כשם כללי למדבריות חצי האי סיני וגם כשם כולל לשטחו של חצי האי סיני. שמו של המדבר מופיע בתנ"ך כאחד מהאתרים בו חנו בני ישראל בתקופת הנדודים במדבר.

מלחמת סיני

מלחמת סיני (ידועה בישראל גם בשם "מבצע קדש", בערבית ידועה בשם "התוקפנות המשולשת" - العُدْوَان الثُلَاثِيّ) הייתה מלחמה קצרה שהתנהלה בין ישראל, בריטניה וצרפת מחד לבין מצרים מאידך, בין 29 באוקטובר ל-5 בנובמבר 1956 (כ"ד בחשוון עד א' בכסלו תשי"ז). במהלך המלחמה כבש צה"ל את חצי האי סיני, למעט רצועה צרה לאורך תעלת סואץ, השמיד תשתיות צבאיות רבות ופגע בצבא המצרי. לאחר סיום המלחמה פינתה ישראל את כל השטח שכבשה. במקביל למערכה הישראלית ניהלו בריטניה וצרפת במשותף מבצע להשתלטות על תעלת סואץ, שנודע בשם "מבצע מוסקטר".

בריטניה וצרפת יזמו את המלחמה, וישראל נגררה אליה במידה רבה, אף שבסופו של דבר זכתה בהישגים צבאיים משמעותיים. עם זאת, בריטניה וצרפת נכשלו בניסיונן להשתלט על התעלה.

מקור הכינוי "מבצע קדש" ביישוב הקדום קדש ברנע, שהיה עיר מקראית בגבולה הדרומי של ארץ ישראל (על גבול סיני), ממנה שלח משה, על פי המסופר בספר במדבר, את שנים עשר המרגלים לתור את ארץ כנען.

נחל אשכול

נחל אשכול הוא נחל המוזכר בתורה, בספר במדבר ובספר דברים, בסיפור שנים עשר המרגלים ששלח משה לתור את ארץ כנען:

זיהויו של נחל אשכול שנוי במחלוקת. רבי יהוסף שוורץ, בעל "תבואות הארץ", סבור כי נחל אשכול הוא נחל שורק והוא כותב: "למערב חברון ואדי אזראר, ולפי דעתי הוא נחל אשכול (במדבר י"ג כ"ג) והוא נחל שורק הנזכר בשמשון (שופטים ט"ז ד') (ומצאתי בתנחומא פרשת שלח לך שנחל אשכול נקרא כן על שם אשכול בעל-ברית אברהם (בראשית י"ד י"ג) שלקחו האשכול ממקומו עד כאן, הנה מוכח שבמחוז חברון הנחל". למרות זאת, במפה ששירטט מצוי נחל אשכול צפונית לחברון במיקום של נחל תלם.

אשתורי הפרחי, בספרו "כפתור ופרח", כותב: "ונחל אשכול לצפון ההר, ששם היה חברון ומערת האבות הקדושים" בהערה לפסקה זו נאמר: "נחל קרוב לחברון. יש כמה ואדיות סביב חברון, ואין הסכמה איזה מהן נקרא בפי המרגלים נחל אשכול".

אברהם משה לונץ, בספרו "מורה דרך בארץ ישראל וסוריה", סבור כי "נחל אשכול הוא הנחל אשר העיר חברון עומדת בו". אבל הוא מוסיף: "אך התרים (התיירים) האחרונים הראו בראיית נכוחות כי יותר נכון לקבוע את מקומו אצל מקום הנקרא: תֻלֵילַתְּ אלענב (תלי הענבים) הסמוך לבאר שבע."

לפי מדרש במדבר רבה, נחל אשכול נקרא אמנם באופן פשוט על שמו אשכול, רעו של אברהם, אך למעשה הוא נקרא על שם המאורע שהתרחש בנחל מאות שנים אחר כך, לקראת כניסתם של בני ישראל לארץ ישראל, כמתואר בספר במדבר.

" למקום ההוא קרא נחל אשכול" זש"ה "מגיד מראשית אחרית" שהכל צפוי היה לפני הקב"ה אשכול אוהבו של אברהם היה ונקרא אשכול על אודות האשכול שעתידין ישראל לכרות ממקומו".

נשיאי שבטי ישראל

נשיאי שבטי ישראל היו נשיאי שבטי ישראל במהלך נדודי בני ישראל במדבר. בתורה מוזכרים כמה פעמים נשיאי ישראל, בכל פעם בשמות ובהקשרים אחרים; לא הוברר לחלוטין עד כה מהי משמעות "נשיא" בהקשרים אלו - האם אדם מכובד באופן כוללני או בעל תפקיד מוגדר, ומהי משמעות הרשימות השונות.

ספוקס

ספוקס (באנגלית Spooks; "מרגלים") היא סדרת דרמת מתח בריטית בהפקת קודוס, חברת הפקות בריטית עצמאית, והמשודרת בערוץ BBC הציבורי. הסדרה עוקבת אחרי סוכני שירות הביטחון הפנימי בבריטניה, ה-MI5. הסדרה משודרת בנוסף גם באוסטרליה, שוודיה, פינלנד וקרואטיה. בקנדה ובארצות הברית משודרת הסדרה תחת הכותרת MI-5, משום שהמילה "spook" בסלנג האמריקני היא מילת גנאי לשחורים.

הסדרה שודרה במשך 10 עונות החל ב-13 במאי 2002 ועד 23 באוקטובר 2011.

בישראל שודרה הסדרה בערוצים שונים ובשמות שונים. שתי העונות הראשונות שודרו בערוץ 2 תחת השם "המרגלים". עונות נוספות של הסדרה שודרו גם בערוץ 3 של HOT תחת השם "MI5", ובערוץ BBC Prime תחת השם "המרגלים". מדצמבר 2010 שודרו כל עונות הסדרה בשידור יומי בערוץ 23 של הטלוויזיה החינוכית תחת השם "ספוקס". בשם זה משודרת הסדרה בערוץ HOT Plus החל מאפריל 2016.

בפתיח הסדרה שמות השחקנים אינם מוזכרים על מנת לשוות לסדרה נופך חשאי של מרגלים אמיתיים.

עלי אלון

עלי אלון (5 בינואר 1935 - 11 בפברואר 2018) היה משורר עברי ועורך. אלון ידוע בשם העט א. עלי.

עלייה לקבר

עלייה לקבר היא מנהג המשמר את זכרו של המת. אדם נוהג לעלות לקבריהם של קרובי משפחתו. יש העולים לקבר של אדם הנערץ עליהם. פולחן קברי קדושים מקובל בדתות אחדות.

פרשת שלח לך

פָּרָשַׁת שְׁלַח לְךָ (או שלח) היא פרשת השבוע הרביעית בספר במדבר. היא מתחילה בפרק י"ג, פסוק א' ומסתיימת בפרק ט"ו, פסוק מ"א.

החלק המרכזי בפרשה הוא תיאור חטא המרגלים ותוצאותיו.

הפרשה מתארת אירועים שהתרחשו בשנה השנייה לצאת בני ישראל ממצרים. זו הפרשה האחרונה שבה שנת ההתרחשות מפורשת בתורה, עד לפרשת חקת המגוללת אירועים בשנת הארבעים ליציאת מצרים.

קברי צדיקים ביהדות

ביהדות, קברי צדיקים הם מקומות קבורתם (או מקומות המזוהים כמקומות קבורתם, בעקבות מסורות מאוחרות) של יהודים (בעיקר רבנים) הנחשבים דמויות מופת. סביב קברי צדיקים מתקיימת עלייה לרגל, הילולה ובקשת משאלות, כגון זיווג ופרנסה, על ידי המאמינים בכוחו וקדושתו של הצדיק הקבור שם.

רבי אלעזר בן פרטא

רבי אלעזר בן פרטא היה תנא שחי בדורו של רבי יוחנן בן זכאי.

שבט לוי

שֵׁבֶט לֵוִי הוא אחד מתוך שנים עשר שבטי ישראל, המוזכרים בתנ"ך. הוא נקרא על שם אבי השבט לוי, בן שלישי ללאה וליעקב.

לפי התורה שבט לוי כולו נבחר לעבוד ולשרת בבית המקדש. מתוך השבט אהרון ובניו נבחרו לשמש ככהנים, ויתר בני השבט נועדו למלא את תפקידם כלויים. לפני ייחוס הלוויים, הוקדשו הבכורות מכל משפחות עם ישראל לעבודת הקודש, אך לאחר חטא העגל הועבר התפקיד אל בני שבט לוי שהיה היחיד שלא חטא.

לפי מדרש מאוחר, לא השתתפו בני שבט לוי בעבודות הפרך בתקופת גלות מצרים וניתנה להם רשות לשבת וללמוד תורה.

שבט לוי הוא היחיד שלא ניתנה לו נחלה. מאחר ששבט לוי לא קיבל נחלה בתחומי ארץ ישראל, לעיתים אינו נכלל במניין שנים־עשר השבטים.

כאשר הוא נמנה כאחד משנים עשר השבטים, נכללים שבטי מנשה ואפרים כאחד: שבט יוסף. ע"פ נבואת יחזקאל יזכה גם שבט לוי בעתיד לנחלה בארץ ישראל.

שבט שמעון

שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך. הוא נקרא על שם אבי השבט שמעון, שהיה הבן השני שנולד ליעקב וללאה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.