שנה מעוברת

שנה מעוברת היא שנה שנוסף לה חודש אחד (בלוח העברי) או יום אחד (בלוח הגרגוריאני), כדי לשמור על תיאום בין לוח השנה ובין השנה האסטרונומית.

גם בלוחות שנה נוספים (אם כי לא בכולם) יש שנה מעוברת. שנה שהחודשים שלה ירחיים אך כוללת שנים מעוברות כדי להתאים אותה למחזור השמש קרויה שנה לוניסולארית, כלומר ירחית-שמשית[1].

בלוח המוסלמי אין שנים מעוברות. מכיוון שהשנה בלוח המוסלמי קצרה בכ-11 יום מהשנה האסטרונומית, חלה בלוח המוסלמי נסיגה בעונות השנה. כך, למשל, אם בשנה מסוימת חודש הרמדאן חל בחודשי הסתיו, שנים אחדות לאחר מכן הוא יחול בחודשי הקיץ.

בלוחות שנה פרה-היסטוריים

ממצאים שונים מראים שעמים אשר השלימו את המהפכה החקלאית נתקלו בבעיה, מכיוון שהיו תלויים כעת בכלכלתם בעונות השנה, וביכולת שלהם לחשב זמנים. שורש הבעיה נעוץ בחוסר ההתאמה בין סיבוב כדור הארץ סביב השמש, סיבוב שנמשך כ-365 ימים ורבע, לבין חודשי הירח, שנמשכים כ-29 יום וחצי. בחישוב פשוט, בכל שנת שמש נכנסים קצת יותר מ-12 חודשי ירח ושליש[1].

עדויות שונות מראות שלוחות שנה קדומים, אשר סימנו את חילופי החודשים ללא שימוש בכתב, ניסו למצוא פתרונות שונים לפער הזמנים. ניסיונות קדומים אלו הם הרקע שממנו יצמח בעתיד רעיון השנה המעוברת[1].

בלוח השומרי

לוח השנה השומרי הוא העתיק ביותר שנמצא, ומתוארך לתקופה שלפני יותר מ-5,000 שנה. הוא גם לוח השנה הקדום ביותר הידוע לנו שמצוי בו עיבור שנים[1]: החודשים של לוח השנה השומרי החלו במולד הירח, והשנה כללה 12 חודשים של 29 או 30 יום. בגרסתו המוקדמת ביותר של לוח השנה, מועדי הזריעה והקצירה המחזוריים לא הגיעו במועדם, מכיוון שמשנה לשנה התווסף פער גדל והולך שנבע מחסרונם של כמה ימים בשנה[1].

עם התפתחות לוח השנה השומרי, התפתח מושג השנה המעוברת. השומרים היו מראשוני האסטרונומים, ובזכות מעקב מדוקדק שבצעו אחר כוכבי השמיים, הצליחו השומרים לחשב בדייקנות את שנת השמש, ולהחליט מתי יש להוסיף חודש אחד לשנה, כדי שהשנה הירחית שלהם לא תנדוד רחוק מדי משנת השמש. במאה החמישית לפני הספירה, בבבל ובמקומות נוספים בעולם העתיק, שירשו את לוח השנה השומרי, הוכנס מחזור של 19 שנים, מהן 7 מעוברות[1].

בלוח העברי

בלוח העברי נוסף בשנה מעוברת חודש בין שבט לאדר המכונה אדר א' (או "אדר ראשון") וחודש אדר הרגיל הופך לחודש אדר ב' (או "אדר שני") ובו נחגג פורים. מכאן שבשנה מעוברת יש שלושה עשר חודשים. בלוח הקבוע יש בשנה מעוברת בין 383 ל-385 ימים. בנוסף על עיבור חודש אדר, ישנן הוספות וגריעות של ימים בסופי החודשים חשוון וכסלו, שמתבצעות בלי קשר לעיבור השנה, כדי לתאם בין מועדי החגים לימות השבוע, וכדי לחזות טוב יותר את מועדי מולד הירח.

עיבור השנה, כלומר הוספת חודש כשנוצר פער של מחזור ירח שלם בין לוח השנה לבין ציוני הזמן החקלאיים, היה מקובל בקרב העמים שהשתמשו בלוח הירחי, בפרט בבבל שהשתמשו בלוח שנה דומה מאוד לזה שפותח בשומר. נראה שהשיטה של 7 שנים מעוברות בכל 19 שנים, הייתה ידועה גם בארץ ישראל, ובאמצעותה אפשר היה לחזות את השנים המעוברות, אולם על-פי עדויות בתלמוד ובמקורות אחרים, עד המאה ה-4 לספירה היו נסמכים בעיקר על תנאי מזג האוויר כדי להחליט על עיבור השנה, ופחות על חישובים אסטרונומיים. בלוח השנה הרומי שלפני התקנת הלוח היוליאני על ידי יוליוס קיסר, נהגו להוסיף בערך אחת לשנתיים חודש פברואר נוסף, בן 20 יום, בין פברואר למרץ.

בימי בית שני ובשנים הראשונות לאחר החורבן, כל זמן שהייתה סמכות הלכתית אחת לעם היהודי, הייתה הסנהדרין מחליטה מדי שנה אם לעבר את אותה שנה על פי שיקולים שונים. עקב קשיי הגלות הוחלט על קבלת הלוח העברי הקבוע שפרסם הלל נשיאה בשנת 359, הופסק הדיון השנתי בנושא והונהג מחזור קבוע של 7 שנים מעוברות בכל 19 שנים. שנה היא מעוברת אם בחלוקה ל-19 היא נותנת שארית 3, 6, 8, 11, 14, 17 או 0 (גו"ח אדז"ט) - בממוצע כל 2.86 שנים.

לעומת זאת, הקראים, המשיכו בלוח השנה הקראי להחליט על עיבור השנה בהתאם להבשלת השעורה בארץ ישראל, גם לאחר המאה ה-9. אולם, עם התפזרות הקראים ברחבי העולם, אמצו קהילות קראיות רבות את שיטת העיבור הרבנית. במאה ה-19, אימצו את העיבור הרבני אפילו הקראים בארץ ישראל. בשנים האחרונות, יש ניסיון אצל הקראים לשוב לעיבור השנה בהתאם לזמן הבשלת השעורה בארץ ישראל.

הלוח היוליאני

הלוח היוליאני נכנס לשימוש עקב רפורמה שערך יוליוס קיסר בלוח השנה הרומי בשנת 45 לפני הספירה. הוא מתבסס על ההנחה כי שנת שמש היא בת 365 ורבע ימים בדיוק (365.25 ימים). הנחה זו התבררה כלא מדויקת בסוף המאה ה-16. בלוח היוליאני מעברים כל שנה שמספרה מתחלק ב-4. בימי יוליוס קיסר מנו את השנים באופן שונה מזה הנהוג כיום, כך שהכלל המתמטי שנקבע מלכתחילה לזיהוי השנים המעוברות היה, מן הסתם, שונה מזה שמקובל היום. בכל מקרה, ידוע כי נפלו שגיאות בקביעת השנים המעוברות בעשורים הראשונים לאחר הנהגת הלוח היוליאני, וכי כלל העיבור החל להיות מיושם כנדרש רק בשנת 4 או 8 לספירה. זאת, לאחר תקופה שבה הופסק עיבור השנים בהוראת אוגוסטוס קיסר כדי לתקן שיבוש בן 3 ימים שהצטבר עקב עיבור מיותר של שנים מסוימות.

מלכתחילה קבע יוליוס קיסר כי בשנה מעוברת היום ה-24 בפברואר יחזור פעמיים (היום ה-24 בפברואר היה בן 48 שעות כביכול בשנה מעוברת). ככל הנראה הייתה הכוונה להוסיף את היום אחרי החג טרמינליה ב-23 בפברואר. הבחירה במועד הזה דווקא קשורה כנראה במסורות רומיות עתיקות שעל-פיהן השנה החלה בחודש מרץ, אם כי בפועל הנוהג הזה בטל זמן רב לפני ימי יוליוס קיסר. כיום מקובל להתייחס ליום ה-29 בפברואר כאל היום הנוסף בשנה מעוברת.

כלל העיבור של הלוח היוליאני עדיין נהוג בכנסייה הפרבוסלאבית לשם קביעת מועדים וחגים, ולכן מועדי החגים בכנסייה זו שונים ממועדי החגים בכנסיות נוצריות במערב. לצרכים אזרחיים, כמו גם בכנסיות המערביות ובחלק מהכנסיות המזרחיות, נהוג הלוח הגרגוריאני שכלל העיבור שלו שונה במקצת, לאור הגילוי בסוף המאה ה-16 כי אורך השנה קצר במעט מ-365 ימים ורבע.

הלוח הגרגוריאני

גם בלוח הגרגוריאני נוסף בשנה מעוברת ("שנה כבושה") יום אחד לחודש פברואר, הוא 29 בפברואר, אולם הכללים לקביעת שנה מעוברת שונים במקצת מאלו של הלוח היוליאני. במאה ה-16 התברר כי שנת השמש (המכונה באסטרונומיה "שנה טרופית") קצרה במעט מכפי שחשבו עד אז. התגלה, כי תופעת שוויון היום והלילה המבשרת את האביב ואת הסתיו, מתרחשת עשרה ימים לפני המצופה. לפי החשבון החדש, אורכה של שנת שמש ממוצעת הוא 365.2422 ימים בלבד (כלומר קצרה ב-11 דקות וכמעט 14 שניות ממה שחישבו בעבר), לפיכך תוקנו כללי העיבור באופן הבא:

כל שנה המקיימת אחד מהתנאים הבאים היא שנה מעוברת:

  • השנה מתחלקת ב-4 אך אינה מתחלקת ב-100
  • השנה מתחלקת ב-400

למשל, 2004 היא שנה מעוברת, אך 1900 אינה שנה מעוברת, משום שהיא מתחלקת ב-100. 2000 היא שנה מעוברת, משום שהיא מתחלקת ב-400.

לוח השנה האתיופי

לוח השנה האתיופי הוא לוח שנה שמשי, הכולל תריסר חודשים בני 30 יום ומספר ימים הנוספים בסוף השנה. בשנה רגילה מספרם חמישה, בשנה מעוברת - שישה. שנה מעוברת חלה פעם בארבע שנים, ללא יוצא מהכלל.

השנה באסלאם

ביטול התאמת לוח השנה לעונות השנה

השנה המוסלמית היא שנה של 12 מחזורי ירח, אך בניגוד לשנה עברית אין מעברים את השנה לשם התאמת הלוח לחילופי העונות. לוח השנה הערבי הקדום כלל שיטת עיבור כזו, אולם היא בוטלה עם קבלת האסלאם בחצי האי ערב. המסורת המוסלמית מייחסת למוחמד את האמירה כי עיבור השנה הוא כפירה, אך לא מבואר מהי הסיבה לכך. החגים המוסלמיים אינם תלויים בעונות השנה, ועשויים לחול בכל אחת מהן.

קביעת מספר הימים בשנת ירח

כיוון שמספר הימים הממוצע ב-12 מחזורי ירח אינו מספר שלם (354.3747 יום בממוצע), מספר הימים בשנה מוסלמית אינו קבוע ועשוי להיות 354 או 355 ימים. לוח השנה המוסלמי אינו כולל כללי "עיבור" לגבי הוספת יום לשנה, כיוון שראשי החודשים נקבעים עד היום על-פי עדויות על ראיית מולד הירח, וממילא השנה מתארכת ביום על-פי העדויות. לצורך תכנון ארוך-טווח פותחו אלגוריתמים לחיזוי מועדי ראשי החודשים והחגים המוסלמיים. האלגוריתמים האלה כוללים מעין כללי "עיבור" שמטרתם לקבוע מתי יש להאריך את השנה ביום, כך שתהיה בת 355 יום, אך אין לאלגוריתמים האלה כל תוקף מחייב.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 ד"ר יונת אשחר, ‏הלוחות שצועדים עם הזמן, במדור "מדע במבט-על" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 9 בספטמבר 2018
1492

שנת 1492 היא השנה ה-92 במאה ה-15. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

1516

שנת 1516 היא השנה ה-16 במאה ה-16. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

1848

שנת 1848 היא השנה ה-48 במאה ה-19. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1848 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-12 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1860

שנת 1860 היא השנה ה-60 במאה ה-19. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1860 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-12 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1864

שנת 1864 היא השנה ה-64 במאה ה-19. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1864 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-12 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1884

שנת 1884 היא השנה ה-84 במאה ה-19. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1884 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-12 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1992

שנת 1992 היא השנה ה-92 במאה ה-20. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1992 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1996

שנת 1996 היא השנה ה-96 במאה ה-20. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1996 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

2000

שנת 2000 היא השנה ה-100 במאה ה-20. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 2000 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

2020

שנת 2020 היא השנה ה-20 במאה ה-21. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 2020 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

ב' באדר

ב' באדר הוא היום השני בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השני בחודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בב' אדר א' או שבר המצווה שלו חל בשנה פשוטה, היא ברוב השנים פרשת תרומה. אם בר המצווה חל בשנה שלמה המתחילה ביום חמישי (שנה פשוטה מקביעות השא או שנה מעוברת מקביעות השג לילד שנולד באדר א') פרשת בר המצוה היא פרשת תצוה.

עבור ילד שנולד באדר ב' או בשנה פשוטה ובר המצווה חל בשנה מעוברת, פרשת בר המצווה, ברב השנים, היא פרשת פקודי. אבל אם בר המצווה חל בשנה המתחילה ביום חמישי פרשת בר המצווה היא פרשת ויקרא

ג' באדר

ג' באדר הוא היום השלישי בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השלישי בחודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בג' אדר א' או שבר המצווה שלו חל בשנה פשוטה, היא ברוב השנים פרשת תרומה. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה או כסדרה המתחילה ביום חמישי (שנה פשוטה מקביעות הכז או השא או שנה מעוברת מקביעות השג לילד שנולד באדר א') פרשת בר המצוה היא פרשת תצוה. עבור ילד שנולד באדר ב' או בשנה פשוטה ובר המצווה חל בשנה מעוברת, פרשת בר המצווה, ברב השנים, היא פרשת ויקרא. אבל אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בשבת או בשנה חסרה המתחילה ביום שני (שנה מקביעות בחה) פרשת בר המצווה היא פרשת פקודי.

הלוח הגרגוריאני

הלוח הגרגוריאני או לוח השנה הגרגוריאני (קרוי בפי דוברי עברית גם לוח השנה האזרחי, לוח השנה הכללי או הלוח הלועזי, על מנת להבדילו מהלוח העברי) הוא לוח השנה שהונהג בצו של האפיפיור גרגוריוס ה-13 בשנת 1582, בהתבסס על הלוח היוליאני שהונהג על ידי יוליוס קיסר, קנסור הרפובליקה הרומית.

הלוח הגרגוריאני משמש ברובן המכריע של מדינות העולם לקביעת מועדים "אזרחיים" (כלומר, כל מועד שאינו דתי-פולחני). בכנסייה הקתולית ובכנסיות הפרוטסטנטיות הוא משמש גם לקביעת מועדים דתיים. במדינת ישראל הוא מוכר כלוח שנה רשמי בצד הלוח העברי.

על ספירת השנים בלוח הגרגוריאני ראו בערך ספירת הנוצרים.

הלוח היוליאני

לוח השנה היוליאני הוא לוח השנה הקרוי על שמו של יוליוס קיסר, שהנהיג אותו ברחבי הרפובליקה הרומית בשנת 45 לפני ספירת הנוצרים, במקומו של לוח השנה הרומי הירחי. כיום משתמשים ברוב ארצות העולם בלוח הגרגוריאני, שהוא גרסה מתוקנת של הלוח היוליאני. הלוח היוליאני לא עוסק במניין השנים, אלא בקביעת החודשים ובקביעה מתי מתחילה שנה חדשה. מניין השנים הוא עניין שהיה נתון לשיטות ספירה שונות לפי השליטים וכדומה. מניין שנים אחיד נקבע והושרש על ידי דיוניסיוס העניו רק כשש מאות שנה לאחר קביעת הלוח היוליאני. הלוח שימש באימפריה הרוסית עד 1918 וגם כיום הוא משמש חלק מהכנסיות הנוצריות האורתודוקסיות לשם קביעת מועדי החגים (הכנסייה הפרבוסלאבית, הכנסייה הקופטית, הכנסייה הארמנית ועוד).

הלוח העברי

הלוח העברי הוא לוח שנה המבוסס על שילוב מחזור הירח ומחזור השמש (לוח לוניסולארי) עם התחשבות בימות השבוע. כל שנה מכילה 12 או 13 חודשים המתחילים כל אחד במולד הירח. המספר המשתנה של חודשי השנה שומר על הקבלה בין שנה עברית ממוצעת למחזור השמש. היממה בלוח העברי מתחילה עם שקיעת החמה או צאת הכוכבים.

אורך שנה פשוטה בלוח העברי הוא 353–355 ימים ואורך שנה מעוברת הוא 383–385 ימים.

בעבר נקבעו חודשי הלוח העברי על ידי בית דין לפי עֵדוּת-רְאייה, ואילו כעת הוא לוח מחושב. המקורות מייחסים שינוי זה לתקנה של רבי הלל נשיאה בשנת ד'קי"ט (359 לספירת הנוצרים).

במדינת ישראל מוכר הלוח העברי כלוח שנה רשמי לצד הלוח הגרגוריאני.

ט"ז באדר

ט"ז באדר הוא היום השישה עשר בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השישה עשר בחודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

פרשת בר המצוה של ילד שנולד בט"ז אדר תלוי האם בר המצווה נחוג בשנה פשוטה או מעוברת והאם הוא נולד בשנה פשוטה או מעוברת. על פי הלוח העברי הקבוע, עבור ילד שנולד באדר א' או שבר המצווה שלו חל בשנה פשוטה, פרשת בר המצווה היא, ברב השנים, פרשת כי תשא. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה המתחילה ביום חמישי (שנה פשוטה מקביעות השא או שנה מעוברת מקביעות השג לילד שנולד באדר א') פרשת בר המצוה היא פרשת ויקהל.

עבור ילד שנולד באדר ב' או בשנה פשוטה, ובר המצווה חל בשנה מעוברת, פרשת בר המצווה, ברב השנים, היא פרשת צו. אבל אם בר המצווה חל בשנה המתחילה ביום חמישי פרשת בר המצווה היא פרשת שמיני.

י' באדר

י' באדר הוא היום העשירי בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשירי בחודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

פרשת בר המצוה של ילד שנולד בי' אדר תלוי האם בר המצווה נחוג בשנה פשוטה או מעוברת והאם הוא נולד בשנה פשוטה או מעוברת. עבור ילד שנולד באדר א' או שבר המצווה שלו חל בשנה פשוטה, פרשת בר המצווה היא, ברב השנים, פרשת תצוה. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה או כסדרה המתחילה ביום חמישי (שנה פשוטה מקביעות הכז או השא או שנה מעוברת מקביעות השג לילד שנולד באדר א') פרשת בר המצוה היא פרשת כי תשא. עבור ילד שנולד באדר ב' או בשנה פשוטה, ובר המצווה חל בשנה מעוברת, פרשת בר המצווה, ברב השנים, היא פרשת צו. אבל אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בשבת או בשנה חסרה המתחילה ביום שני (שנה מקביעות בחה) פרשת בר המצווה היא פרשת ויקרא.

לוח השנה האתיופי

לוח השנה האתיופי או הלוח האגעזי הוא לוח שנה שמשי המשמש כלוח השנה העיקרי באתיופיה, וכלוח שנה לצרכים דתיים בכנסיות טֵוָואהִידוֹ — הכנסיות האורתודוקסיות של אתיופיה ואריתראה. לוח השנה מבוסס על לוח השנה הקופטי העתיק, המבוסס בעצמו על לוח שנה מצרי קדום יותר. בדומה ללוח הקופטי, לוח השנה האתיופי כולל תריסר חודשים בני 30 יום ומספר ימים הנוספים בסוף השנה. בשנה רגילה מספרם חמישה, בשנה מעוברת — שישה. שנה מעוברת חלה פעם בארבע שנים, ללא יוצא מהכלל, כמו בלוח השנה היוליאני ובניגוד ללוח הגרגוריאני.

ראש השנה האתיופי, הנקרא באמהרית אנקוּטָטָש, חל בראשון לחודש מָסקָרָם, המקביל בקירוב לספטמבר בלוח היוליאני, התאריך נקבע על מנת לציין את סוף עונת הגשמים החזקים ותחילת ההתחדשות החקלאית. על פי הלוח הגריגוריאני, המקובל במרבית העולם, ראש השנה האתיופי חל ב־12 בספטמבר בין השנים 1901 ו־2099 אם מדובר בשנים גרגוריאניות הקודמות לשנים מעוברות, שבהן יש עשרים ותשעה ימים בפברואר. בכל מקרה אחר ראש השנה האתיופי חל ב־11 בספטמבר, על פי הלוח הגרגוריאני.

פברואר

פברואר (מלטינית Februarius, ההגייה העברית נגזרת מהשפה הגרמנית) הוא החודש השני בלוח השנה הגרגוריאני. חודש זה קרוי על שם "פברואה" (Februa), פסטיבל רומי, שנחגג באידו של החודש. השם לקוח מהמושג הלטיני "פברום" (Februum), שמשמעותו "טיהור".

כיום החודשים ינואר ופברואר הם החודשים הראשונים בשנה, אך שניהם היו האחרונים שהתווספו ללוח השנה. הם הוספו על ידי נומה פומפיליוס במאה השביעית לפני הספירה. לפני כן הרומאים נהגו להחשיב את תקופת החורף לתקופה שאין בה חודשים, ולכן, לפני הוספתם של החודשים ינואר ופברואר ללוח השנה הרומי, היו בו עשרה חודשים בלבד ומרץ היה החודש הראשון בשנה.

בכל שנה, חודש פברואר מתחיל בדיוק באותו היום בשבוע שבו התחיל חודש יוני בשנה שלפני.

כמו כן, בכל שנה, למעט בשנים מעוברות, חודש פברואר מתחיל גם בדיוק באותו יום בשבוע שבו מתחיל חודש מרץ, וגם בדיוק באותו יום בשבוע שבו מתחיל חודש נובמבר.

באזור חצי הכדור הצפוני, פברואר הוא חודש חורפי ואילו בחצי הכדור הדרומי, פברואר הוא חודש קיצי. בישראל, פברואר (יחד עם מרץ) הוא החודש בו חל שיא הפריחה, בעיקר של הכלניות, אך גם של פרחים רבים אחרים, כגון צבעונים, נוריות, תורמוסים ואירוסים, המתחילים לפרוח בשלהי פברואר, אחרי הגשמים הכבדים של החורף.

ככלל, יש בחודש פברואר 28 ימים, עם מספר יוצאים מן הכלל: שנה שמספרה מתחלק בארבע ללא שארית תהיה שנה מעוברת ולכן יהיו בפברואר 29 ימים, אך בשנה שמספרה מתחלק במאה פברואר הוא בכל זאת בן 28 ימים בלבד אלא אם כן המספר מתחלק גם בארבע מאות, למשל, בשנת 2000 היו לפיכך 29 ימים בחודש פברואר אך בשנת 1900 היו 28 ימים בחודש פברואר (משום שהשנה מתחלקת בארבע ובמאה אך לא בארבע מאות).

חודש זה הוא החודש היחיד שקיים בלוח הגרגוריאני שבו מספר הימים משתנה, והוא גם החודש הקצר ביותר בלוח הזה.

בשנת 1232, המשכיל האנגלי יוהנס דה סקרובוסקו (Sacrobosco) כתב בספרו שנקרא De Anni Ratione, שאורכו המקורי של חודש פברואר היה 29 יום. לפי סברתו של סקרובוסקו, כשאוגוסטוס קיסר קרא את חודש אוגוסט על שמו, הוא העביר יום אחד מחודש פברואר לחודש אוגוסט, על מנת שחודש אוגוסט לא יהיה קצר מחודש יולי שנקרא על שם יוליוס קיסר, שהיה אביו המאמץ. לטענה זו אין אף ביסוס בממצאים היסטוריים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.