שן ורגל

שֵׁן וָרֶגֶל בדיני נזיקין בהלכה, הן זוג אבות נזיקין השייכים לקטגוריות נזקי ממון ונזקי בהמה. נזקי שן ורגל הם נזקים שנעשו על ידי בעל חיים בעודו מתנהל באופן טבעי ושגרתי, כשאב-הטיפוס לנזקים אלו הוא נזק שנעשה על ידי בהמה שנכנסה לשדה חקלאי ופגעה בגידולים בכך שאכלה מהם (שן) או בכך שרמסה עליהם בדרך הליכתה (רגל).

על פי ההלכה, המתבססת על החוק המקראי בפרשת משפטים, חייב בעל הבהמה לשלם פיצויים על הנזק שעשתה בהמתו – אך זאת רק במקרה שהנזק נעשה בשטח פרטי, כגון בשדהו של הניזק. על נזקי שן ורגל שנעשו ברשות הרבים – ההלכה פוטרת מתשלום. זאת לעומת נזקי קרן, שהם נזקים שבעל חיים עשה בהתנהגות בלתי שגרתית – שבהם יש חיוב פיצויים גם אם נעשו ברשות הרבים.

שן ורגל
(מקורות עיקריים)
מקרא שמות, כ"ב, ד'
משנה מסכת בבא קמא, פרק ב'
משנה תורה הלכות נזקי ממון, פרקים א'-ה'
שולחן ערוך חושן משפט, סימנים ש"צ-שצ"ד
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה ר"מ
ספר החינוך, מצווה נ"ה
Cattle - panoramio (1)
פרות רועות במטה יהודה

מקור הדין

המקור המקראי לדין שן ורגל הוא בפרשת משפטים (שמות כב, ד):

כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם, וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירוֹ וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר – מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם.

הכתוב עוסק באדם שהניח לבהמותיו לרעות בתוך שטח חקלאי פרטי, ודינו הוא לשלם פיצויים עבור הנזקים שנגרמו לגידולים.

חז"ל פירשו את הכתוב באופן מרחיב, ונקטו שכך הוא הדין לגבי כל נזק שעשו בעלי חיים בהתנהגות טבעית. עם זאת, חז"ל נקטו בגישה מצמצמת בעניין המקום שבו נעשה הנזק, ופירשו שהכתוב נקט בדווקא "בשדה אחר", ולפיכך על נזקים כאלו שעשו בעלי חיים ברשות הרבים - הבעלים פטורים מלשלם.

הגדרות עקרוניות

ההבחנה בין שן לרגל

החלוקה לשני אבות שונים: שן ורגל, מופיעה בכמה מקורות תנאיים. אחד מן המקורות הללו מקשר את החלוקה הזו אל הפרטים הכתובים במקרא, ולפיו: "ושילח" – זו הרגל, "וביער" – זו השן. בעקבות זאת, התלמוד מבאר שהיה למקרא צורך לפרט את שני אופני ההיזק הללו, משום שלולי כן היה ניתן לחשוב שחיוב הפיצוי הוא רק כאשר הבהמה נהנתה מהנזק (שן), או רק בסוגי נזק נפוצים יותר (רגל).[1]

באופן עקרוני, אין כל הבדל בדין בין נזקי שן לבין נזקי רגל. אמנם בפועל ישנו הבדל מסוים, הנובע מכך שכאשר בהמה מזיקה בנזקי שן, לא נעשה בכך רק נזק והפסד, אלא יש בכך גם רווח לבעל הבהמה, מכך שבהמתו אכלה ושבעה. לכן, בנזקי שן ברשות הרבים שאין בהם חיוב פיצויים, בכל זאת חייב בעל הבהמה לשלם את שווי הרווח שעלה בידו, מדין נהנה. הרווח הזה עשוי להיות פחות משווי הנזק, שאם אכלה מזון יקר, בכל זאת אינו צריך לשלם אלא שווי של מזון בעלי חיים.[2]

תולדות השן והרגל

אבות הנזיקין נקראים כך משום שיש להם תולדות, כלומר הרחבות של הדין היסודי למקרים דומים נוספים. תולדות השן הן נזקים שנגרמים באופן שמסב הנאה לבהמה אם באכילה ואם בדרכים אחרות, כגון בהמה שהתחככה בקיר להנאתה והפילה אותו, או שהתגלגלה להנאתה וגרמה נזק.

תולדות הרגל הן כל נזק שנעשה על ידי התנהגות טבעית של בעל חיים בדרך שאינה מסיבה לו הנאה. התולדות הקלסיות הן נזקים שונים שבהמה עלולה לגרום בדרך הילוכה על ידי גופה, שערה, או אפילו על ידי אביזרים שונים שמונחים עליה כגון אוכף, רסן, מושכות או פעמון, וכן על ידי משא שנשאה או על ידי עגלה שמשכה[3]. תולדות נוספות המוזכרות בתלמוד הן עופות שהזיקו בכנפיהם, תרנגולים שקיפצו על עיסת בצק וטינפו אותה או ניקרו בה, תרנגול שניקר בחבל של דלי וגרם שיפול וישבר, כלב שקפץ מגובה ונפל על כלי שנשבר, ובהמה שהזיקה בכשכוש זנבה[4]. גם הכשת נחש היא תולדה של רגל[5].

הפטור ברשות הרבים

מרשות הרבים לתוך שטח פרטי

אף על פי שפטור שן ורגל ברשות הרבים נלמד מן המקרא, הרי"ף נתן הסבר וטעם לדין, שהוא משום שכן דרכם של בהמות ללכת ברשות הרבים[6]. הרא"ש כתב שלפי הטעם הזה, יהיה פטור גם במקרה שבהמה שברה חפצים שהיו בשטח פרטי על ידי דריכה על מוט ארוך שיצא משם לרשות הרבים[7]. על פי זה יש מי שכתב שכך תהיה דעת הרי"ף גם בנזק שגרמה בהמה על ידי התזת חצץ מרשות הרבים לתוך שטח פרטי. לעומת זאת, התלמוד דן בנושא של התזה מרשות הרבים לשטח פרטי, ושם המסקנה היא שחייב[8]. על פי זה כתבו כמה ראשונים שכך יהיה הדין גם במקרה של המוט הארוך היוצא משטח פרטי לרשות הרבים, וכן נפסק בשולחן ערוך[9]. אמנם כמה אחרונים כתבו שניתן לחלק בין המקרה של התזת חצץ לבין המקרה של המוט הארוך.[10]

בשטח משותף

בעניין נזק נעשה בשטח ששייך למזיק ולניזק בשותפות, התלמוד מביא מקורות תנאיים ואמוראיים שעסקו בעניין, ומסקנת התלמוד שבאופן עקרוני זה נחשב כרשות הרבים ופטור שם על שן ורגל[11]. הוא הדין בשטח ששייך לגורם שלישי ששניהם פלשו אליו בלי רשות[12]. עם זאת, כאשר מדובר בשטח משותף שלא מקובל להכניס אליו בהמות אלא רק לאחסן דברים אחרים, יש אמוראים שדעתם לחייב שם על נזקי שן ורגל אם אחד השותפים הכניס את בהמתו לשם בניגוד למקובל והיא פגעה באותם הדברים שכן היה מקובל לאחסן שם, וכך נפסק בשולחן ערוך. כמו כן, יש ראשונים הסוברים שבשטח משותף שמיועד לשימוש של אחסון רק לאחד מהשותפים, אף על פי שלשני יש רשות להכניס לשם את בהמותיו, בכל זאת אם הם גרמו נזק לדברים המאוחסנים – חייב, וכן נפסק בשולחן ערוך.[13]

תשלומי חצי נזק

בשני מקרים חריגים, חיוב התשלום בנזקי שן ורגל אינו תשלום של פיצוי מלא אלא תשלום של חצי משווי הנזק בלבד:

  • נזק משונה – במקרה שהנזק נגרם על ידי התנהגות לא שגרתית של הבהמה, אז גם אם הנזק נעשה בשיניים או ברגליים – אין זה נחשב לתולדה של שן ורגל אלא לתולדה של קרן, ומשלם חצי נזק בלבד. דוגמאות לכך הן בהמה שאכלה בגדים או כלים[14], כלב שאכל כבשים גדולים או חתול שאכל תרנגולים גדולים[15], ובהמה שבעטה ברגליה בבהמה אחרת[16].
  • צרורות – כאשר הנזק לא נגרם באופן ישיר מכח הבהמה, אלא באופן עקיף יותר על ידי דברים שעפו מכוחה ופגעו והזיקו – חייב בחצי נזק בלבד. המקרה הקלסי לדין זה הוא נזק שנגרם על ידי חצץ שעף מתחת רגלי בהמה ופגע בכלים ושבר אותם, ועל שם זה נקרא הדין 'צרורות', שכך נקרא חצץ בלשון חז"ל[17]. דין צרורות באופן הקלסי הוא תולדה של רגל, אך יש גם צרורות שהם תולדה של שן, כגון חזיר שנבר באשפה והתיז והזיק[18].

יש להבחין בין שני האופנים האלו שבהם משלמים חצי נזק בלבד, שהם אינם דומים בדיניהם. באופן הראשון מדובר בנזקי קרן, שבהם הדין הוא שמשלם חצי נזק 'מגופו', כלומר אינו משלם יותר משווי הבהמה שהזיקה. לעומת זאת, בצרורות משלם חצי נזק 'מן העלייה', כלומר משלם כמה שצריך כדי לכסות את חצי גובה הנזק. כמו כן, באופן הראשון שהוא חיוב של נזקי קרן, התשלום נחשב לקנס ואינו פיצוי ממוני רגיל.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בבלי בבא קמא, ג, א
  2. ^ בבא קמא, פרק ב, משנה ב
  3. ^ בבלי בבא קמא, ג, א, ויז, ב; תוספתא בבא קמא, פרק א
  4. ^ טור חושן משפט, סימן שצ
  5. ^ תוספות, בבא קמא, טז, א, ד"ה והנחש. מדברי הרמב"ם בהלכות נזקי ממון א, ו, נראה שהוא חולק על תוס' בעניין זה, וסובר שנזקי חיות הפרא, והנחש בכללן, הם נזקי קרן מועדת
  6. ^ הלכות הרי"ף, בבא קמא, א, ב
  7. ^ פסקי הרא"ש, בבא קמא, פרק א, סימן א
  8. ^ בבלי בבא קמא, יט, א
  9. ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן שפט, סעיף טו
  10. ^ מכון הלכה ברורה ובירור הלכה, טעמי הפטור של שן ורגל ברשות הרבים, מערך שיעור לר"מים
  11. ^ בבלי בבא קמא, יג-יד
  12. ^ בבלי בבא קמא, מז, ב
  13. ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן שפט, סעיפים יב-יג
  14. ^ בבא קמא, פרק א, משנה ב
  15. ^ בבלי בבא קמא, טו, ב
  16. ^ בבא קמא, פרק, א, משנה א
  17. ^ בבא קמא, פרק א, משנה א
  18. ^ בבלי בבא קמא, יז, ב

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

ארבעה אבות נזיקין

ארבעה אבות נזיקין הם הסוגים העיקריים של נזק על פי המשפט העברי. חז"ל מנו את אבות נזיקין על פי הפסוקים בפרשת משפטים (שמות כ"א - כ"ב) ובפרשת אמור (ויקרא כ"ד). אבות נזיקין אלו הם סמלים לסוגים שונים של נזק.

המשנה הראשונה במסכת בבא קמא מונה ארבעה אבות נזיקין ומכנה אותם בשמות "שור", "בור", "מבעה" ו"הבער" (מספר האבות ושמותם אינם נזכרים במקרא). סוגים אלה נקראים 'ארבעה אבות נזיקין', ופרטי הדינים הקשורים בהם מהווים בסיס לדיני הנזיקין בהלכה היהודית.

במסגרת אבות הנזיקין נכללים גם "תולדות", שהם סוג נזק אשר שכיח פחות מהשאר.

מניין המצוות על פי הרמב"ם

מניין תרי"ג מצוות לפי הרמב"ם הוא מניין כל מצוות התורה (תרי"ג). תרי"ג המצוות מורכב מ'רמ"ח מצוות עשה' ומ'שס"ה מצוות לא תעשה'.

על אף שישנן מצוות נוספות שחיובן מהתורה, הם אינן נמנות כחלק מה'תרי"ג' מסיבות שונות שאותן מונה הרמב"ם בהקדמתו לספר המצוות, שם מונה הרמב"ם ארבעה עשר שורשים ("כללים", "עקרונות מנחים") שעל פיהם קבע אילו מצוות למנות ואילו לא. אמנם אף המצוות שאינן מנויות כחלק מהתרי"ג, חיובם הוא מדאורייתא.

מניין המצוות על פי ספר החינוך

מניין תרי"ג מצוות על פי ספר החינוך. החידוש העיקרי של מניין זה, לעומת מוני המצוות האחרים כמו הרמב"ם והרמב"ן, הוא בסדר המצוות. החינוך מונה את מצוותיו על פי סדר פרשיות התורה, מציין את מספר המצוות המופיעות בכל פרשה ומספר מצוות עשה ולא תעשה בכל פרשה.

הבדל נוסף הוא הוספת מצווה תפ"ז לפי מניין החינוך: איסור הקרבת הפסח בבמת יחיד בזמן היתר במות. במקומה החסיר החינוך את איסור אכילת קדשי קדשים לזר, המופיע כלאו קמ"ט במניין המצוות של הרמב"ם. ככל הנראה השינוי איננו חידוש של ספר החינוך, אלא מקורו בנוסח מוטעה של ספר המצוות שהיה לפני המחבר (ראו ספר החינוך).

נזקי בהמה

במשפט העברי, נזקי בהמה הם נזקים הנעשים על ידי בעל חיים שנמצא בבעלות אדם, וגרם נזק לבעלי חיים אחרים בבעלות אחרת, לאנשים או לרכוש. נזקי הבהמה מחולקים לשלושה סוגים עיקריים:

רגל - נזקים שגרם בעל החיים אגב הליכתו הרגילה.

שן - נזקים שגרם בעל חיים אגב אכילתו הרגילה.

קרן - נזקים שגרם בעל החיים באופן לא צפוי ולא שגרתי.נזקי בהמה היו שכיחים בחברה חקלאית־מסורתית, אך אינם שכיחים כמעט בחברה עירונית־מודרנית.

קרן (אב נזיקין)

קֶרֶן בדיני נזיקין בהלכה, היא אחד מאבות הנזיקין, השייך לקטגוריות נזקי ממון ונזקי בהמה. נזקי קרן הם נזקים שנעשו על ידי בעל חיים בעודו נוהג בתוקפנות לא אופיינית, והאב-טיפוס לנזקים אלו הוא המקרה של שור שהרג שור אחר בנגיחה. זאת לעומת נזקי בהמה אחרים הנגרמים על ידי התנהגות שגרתית של בעלי חיים, כגון נזק על ידי אכילה או נזק אגב הליכה, ונכללים באבות הנזיקין שן ורגל.

על פי ההלכה, המתבססת על החוק המקראי בפרשת משפטים, נקבע גובה הפיצוי שחייב בעליו של החיה המזיקה לשלם, כערך הנמוך מבין שני תעריפים: א. חצי משווי הנזק שנעשה; ב. השווי הכולל של החיה שנגחה. התעריף הייחודי הזה נאמר רק לגבי נזקי קרן של 'שור תם', כלומר שור שאינו מוכר וידוע כנגחן. לעומת זאת, שור המועד, אשר נגח כבר שלוש פעמים קודם לכן, כאשר הוא נוגח פעם נוספת – בעליו מתחייבים לשלם פיצוי מלא על הנזק שהוא גרם.

כיום, בתי הדין אינם נחשבים כמוסמכים לחייב בנזקי קרן, כיון שבטלה הסמיכה, אך בכל זאת הם יכולים לפי ההלכה לנדות את החייב עד שיפצה את הניזק. ככל נזקי בהמה, נזקי הקרן שכיחים בחברה חקלאית המגדלת בעלי חיים, אך אינם שכיחים כמעט בחברה עירונית־מודרנית.

דיני ממונות במשפט העברי
חיובי תשלומין גזלגניבהארבעה אבות נזיקיןאדם המזיקשור המזיקבוראשקרן • שן ורגל • צרורותתשלומי חובל (ה' דברים) • בושת
קנסות תשלומי כפלתשלומי ארבעה וחמישהשלושים של עבדאונס נערהמפתהחצי נזקכופרצרורותמודה בקנס
שונות גרמא בנזיקיןדינא דגרמיהיזק שאינו ניכרהיזק ראייהאדם מועד לעולםהרחקת נזיקיןזה נהנה וזה לא חסרדיני שומריםחזקה (הלכה)קניין רוחנישעבודא דרבי נתןהפקרייאושהשאלהירושהשותפותספק ממוןאין הולכין בממון אחר הרובבית דין לממונות
קניינים קניין כסףקניין חצרקניין חזקהקניין הגבההקניין משיכהקניין מסירהקניין רכובקניין ארבע אמותקניין הילוךקניין אגבקניין אותיותקניין הבטהקניין חליפיןאודיתאסיטומתאאסמכתאמעמד שלשתןסילוקמחילה
שטרות שטר חובגטשטר שחרורכתובהשטר תנאים • שטר אמנה • שטר אדרכתאקיום שטרות
מצוות ממוניות השבת אבידהאונאהריביתמצוות הלוואההענקהמשכוןשמיטת כספים
דיני טענות טענת בריברי ושמאספק וודאיקים לימרא קמאכופר הכלמודה במקצתמיגוטענו חיטין והודה לו בשעוריןטוען וחוזר וטוען
פסק בית דין המוציא מחברו עליו הראיהיחלוקויהא מונח עד שיבוא אליהוכל דאלים גברשודא דדיינימי שפרעפשרהעביד איניש דינא לנפשיההפקר בית דין הפקרחזקת ממוןתפיסהגוד או איגוד

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.