שמשון

שִׁמְשׁוֹן לפי המקרא, היה השופט השנים-עשר והאחרון המוזכר בספר שופטים.[1]

שמשון גדל כנזיר אלוהים, וכל זמן שנזירותו נשמרה, חנן אותו האלוהים בכוח על-טבעי, שבו השתמש כדי להכות בפלשתים, ששלטו בדרום ארץ ישראל בכל תקופת מנהיגותו.

שמשון מהווה מופת של גבורה וכוח. ביהדות הוא נודע בכינויו העממי "שמשון הגיבור". באמנות ובספרות התאולוגית הנוצרית מסמל שמשון את מעלת הגבורה, אחת משבע המידות הטובות בתאולוגיה הנוצרית, המבוטאת לעיתים באמצעות אלמנטים הלקוחים מקורותיו של שמשון.

שמשון בן מנוח
SamsonDestroyTemple
למניין השופט השנים-עשר
תקופת שיפוט עשרים שנה
שבט שבט דן
כרונולוגיית שופטים
עבדון בן הלל עלי הכהן
Anthonis van Dyck 052
שמשון ודלילה, ציור של ואן דייק מהמאה ה-17

הסיפור המקראי

Dore-SamsonSlayingTheLion
שמשון משסע את האריה, גוסטב דורה
061.Samson Destroys the Philistines with an Ass' Jawbone
"שמשון מכה בפלשתים בלחי חמור", גוסטב דורה
062.Samson Carries away the Gates of Gaza
שמשון ושער עיר עזה, גוסטב דורה
José Echenagusía - Samson and Delilah - Google Art Project
שמשון ודלילה, ציור משנת 1887
Samson in the Treadmill
שמשון כטוחן בבית האסורים לאחר שנלכד, ציור של קרל בלוך מהמאה ה-19
Samson-in-DagonTemple
שמשון ממוטט את מקדש דגון על כל החוגגים וקורא "תמות נפשי עם פלשתים", גוסטב דורה
Dalila cutting Samson's hair by Artus Quellinus the Elder-Bode Museum
שמשון ודלילה, פסל משנת 1640 של ארטוס קלינוס האב

סיפורו של שמשון מתואר בפרקים י"גט"ז בספר שופטים, ומחולק לשלושה חלקים:

  • טרום לידתו עד הגיעו לפרקו
  • עלילותיו כשופט
  • סיפור מותו וקבורתו

טרום לידתו

אביו של שמשון מנוח, היה מהעיר צרעה שבנחלת שבט דן (ליד תל בית שמש). שמה של אמו אינו מוזכר ובתנ"ך היא מכונה אשת מנוח, אולם לפי התלמוד הבבלי[2] היה שמה "הַצְלֶלְפּוֹנִי", ומוצאה היה משבט יהודה. על שמה נקרא המושב צלפון שליד בית שמש.

מלאך אלוהים התגלה לאביו ולאמו העקרה של שמשון, ובישר להם שעומד להיוולד להם בן, שיגדל כנזיר אלוהים ואסור בגילוח שיערו. המלאך ציווה על הוריו לנהוג מנהג נזירות עוד טרם לידתו – "כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן". שמשון נולד וגדל, ומשהגיע לפירקו "וַתָּחֶל רוּחַ ה' לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה-דָן, בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל" (שופטים, י"ג, כ"ה).

עלילותיו כשופט

סיפור עלילותיו של שמשון שזור בשלוש אהבות שהיו לו עם נשים, שכולן היו פלשתיות, למורת רוחם של הוריו. על אף יחסם למעשיו, מציין המקרא כי "וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ, כִּי מֵ-ה' הִיא, כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים" (שופטים, י"ד, ד'). מכך משתמע שיחסיו של שמשון עם הפלשתים כוונו במודע כדי להכות בהם בתואנות אישיות שונות. מניע כזה תואם מאוד את עלילותיו סביב האישה הראשונה.

האישה הראשונה

האישה הראשונה הייתה אישה פלשתית מהעיר תמנתה. בדרכו אליה פגש שמשון בכפיר אריות, "וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי". בהמשך, התנחלה כוורת דבורים בגווית האריה, ושמשון רדה ממנה את הדבש. סיפור זה היווה נושא לחידה שחד שמשון לשלושים בחורים במשתה חתונתו: "מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק" (שופטים, י"ד, י"ד). הפלשתים, שלא הצליחו לפתור את החידה, איימו על אשת שמשון שישרפו את בית הוריה אם לא תגלה להם את פתרון החידה. האישה הציקה לשמשון עד שזה נענה לה, והאישה גילתה את פתרון החידה לבני עמה. כדי לשלם את חובו, שלושים חליפות בגדים, ירד שמשון לעיר אשקלון הכה שלושים פלשתים, לקח את חליפותיהם ומסר אותן לפותרי החידה . אחרי מעשה זה, נטש שמשון את אשתו וחזר לבית אביו.

לאחר זמן רצה שמשון לחזור לאשתו, אך גילה כי אביה נתנה לאחר. כדי לנקום, לכד שמשון 300 שועלים, קשר לפידים לזנבותיהם, שילחם בשדות פלשתים והבעיר את כל יבולם. הפלשתים נקמו על ידי שריפת האישה ואביה, וכתגובה הכה אותם שמשון "שׁוֹק עַל-יָרֵךְ". הפלשתים ביקשו לנקום ויצאו בכוח גדול כדי לתפוס את שמשון. כדי להימנע ממלחמה, הלכו שלושת אלפים מאנשי שבט יהודה להסגיר את שמשון אל הפלשתים. לאחר שהבטיחו לו שלא יפגעו בו אלא רק יעבירוהו לפלשתים, הניח להם שמשון לכבול אותו. לאחר שנמסר לידי הפלשתים, נמסו הכבלים מעל ידיו, והוא מצא לחי חמור והכה באמצעותה אלף פלשתים.

בעקבות הצלחתו הכבירה פצח שמשון במעין שיר: "וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן בִּלְחִי הַחֲמוֹר, חֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם, בִּלְחִי הַחֲמוֹר, הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ" (שופטים, ט"ו, ט"ז). אולם לפתע הוא נצמא מאוד, והתפלל לאלוהים שיעזור לו. אלוהים נענה ובקע עבורו מעין.[3]

האישה השנייה

האישה השנייה הייתה אישה זונה פלשתית מעזה. כשנודע לפלשתים כי שמשון נמצא עימה בביתה, באו ללוכדו, אלא ששמשון חמק מביתה באמצע הלילה, ופרץ מהעיר המסוגרת תוך שהוא מנתק את שערי העיר עזה ממקומם, ונושא אותם עד ראש ההר בפאתי חברון.

האישה השלישית – דלילה

האישה השלישית הייתה אישה מנחל שורק ששמה דלילה. הפלשתים, שפחדו מכוחו הרב של שמשון ומפעולותיו נגדם, הפצירו בדלילה לפתות את שמשון כדי שיגלה מהו סוד כוחו, ותמורת מידע זה הציעו לה אלף ומאה כסף. שמשון התל בה מספר פעמים עד שלבסוף, משגברו הצקותיה, גילה לה שכוחו טמון בשיער ראשו שלא גולח מעולם, וכך נלכד. דלילה גזזה את מחלפות ראשו, והפלשתים ניקרו את שתי עיניו ושמוהו כטוחן בבית האסורים.

סיפור מותו וקבורתו

לכידתו של שמשון נחגגה על ידי הפלשתים ברוב עם, בזבח גדול שערכו במקדש דגון אלוהיהם, שאליו הביאו את שמשון מנוקר העיניים והמושפל. שמשון ביקש מהנער שהוליך אותו להציבו בין עמודי התווך של המבנה, נשא תפילה לאלוהים שיחזקהו, "זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה, הָאֱלֹהִים, וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי, מִפְּלִשְׁתִּים" (שופטים, ט"ז, כ"ח), לפת את העמודים וקרא: "תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים" (שופטים, ט"ז, ל'), והמבנה קרס על כל החוגגים. "וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו". כל בית אביו ירד לאסוף את גופו, וקברוהו בקבר מנוח אביו אשר בין צרעה לאשתאול (ראו להלן).

דמותו

במקרא

שלא כמו שופטים אחרים המתוארים בספר שופטים, המספר המקראי מקדיש לשמשון ארבעה פרקים שלמים, יותר מלכל שופט אחר, וחייו מתוארים בפירוט רב – החל מתיאור הוריו וטרום לידתו, וכלה בתיאור מפורט של מותו ומקום קבורתו – סיפור חיים שלם.

שמשון היה שופט חריג בהשוואה לשופטים אחרים. הוא פעל לבדו כ"זאב בודד" נגד הפלשתים בפעולות נקם אישיות, הקשורות בדרך כלל בנשותיו. אין בתיאור חייו של שמשון אלמנטים של הנהגת העם. הוא לא ארגן צבא, לא מתואר איך הנהיג את העם, אין בסיפור חייו אלמנטים המתבקשים משופט-מנהיג, ובפעם היחידה בה מוזכרים בסיפורו אנשים מישראל, הם מוחים על מעשיו ומסגירים אותו לפלשתים. למרות זאת נאמר עליו פעמיים כי "שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה", מה שמעיד על החשיבות שהמקרא מייחס לו כשופט ולתקופת שלטונו הארוכה.

חרף המסרים השליליים החבויים בסיפורו, אין בו גינוי של מעשיו, למעט תמיהתם של הוריו על בקשתו לשאת פלשתית לאישה,[4] וגם אז מצדיק המקרא את מעשיו ומציין כי "וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ, כִּי מֵ-ה' הִיא" (שופטים, י"ד, ד'). פרשת חייו היוותה, לפיכך, אתגר למפרשים - גם אלה הנוקטים גישה אמונית.

במדרשי חז"ל

חז"ל משבחים ומבקרים את שמשון חליפות. מחד, הם מבקרים את שמשון על רדיפת הנשים: "שמשון הלך אחר עיניו, לפיכך נקרו פלשתים את עיניו" (משנה, מסכת סוטה, פרק א' משנה ח'). מאידך, מציינים (בתלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק י') כי שמו הוא על שם האלוהים על פי הפסוק: "כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹהִים" (תהילים, פ"ד יב), וכי היה שופט צדק הדן את ישראל כאביהם שבשמים, וכמוהו, מעולם לא ביקש עזרה כלשהי או טובות הנאה לעצמו. על פי מסכת ראש השנה, פרק ב': "בית דינו של גדעון ושל יפתח ושל שמשון שקולין כנגד משה ואהרן ושמואל" גם יחד.

חז"ל גם מפליגים בכוחו ובמידות גופו. בתיאורים אגדתיים מעריכים כי רוחב כתפיו היה 60 אמה (כ-30 מ'), שהרי רק כך יכול היה לשאת את שערי עזה העצומים: "אמר רבי שמעון חסיד בין כתפיו של שמשון שישים אמה היה, שנאמר 'וישכב שמשון עד חצי הלילה ויקום בחצי הלילה ויאחז בדלתות שער העיר ובשתי המזוזות ויסעם עם הבריח וישם על כתפיו' וגמירי דאין [ולמדנו שאין] דלתות עזה פחותות משישים אמה" (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, י' ע"א). במדרש נוסף: "אמר רבי אסי: צרעה ואשתאול שני הרים גדולים היו ועקרן שמשון וטחנן זה בזה" (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, ט' ע"ב).

מודל הנזירות של שמשון הוא נושא לדיון הלכתי, ובעקבותיו מוכרת בהלכה "נזירות שמשון" שדיניה שונים מדיני הנזירות ההלכתית הרגילה.

יש מחז"ל שהבחינו בין שני חלקים בחיי שמשון, הראשון חיובי והשני שלילי: "תניא רבי אומר תחילת קלקולו בעזה שנאמר 'וילך שמשון עזתה וירא שם אשה זונה וגו'".[5] הרד"ק עיגן פירוש זה בכך שפרק ט"ו, סוף החלק הראשון בחייו לדעת חז"ל, נחתם במילים: "וַיִּשְׁפֹּט אֶת-יִשְׂרָאֵל בִּימֵי פְלִשְׁתִּים, עֶשְׂרִים שָׁנָה" (שופטים, ט"ו, כ').

עוד המדרשים מוסיפים (מסכת סוטה דף י' עמוד א'), שהוא לא היה 'טוחן' בבית האסורים בעזה במשמעות של טוחן חיטים. הכוונה הייתה שבאותה תקופה, לפלשתים היה נוהג כשהיו תופסים אדם בעל חוזק יוצא מגדר הרגיל מהאויב - היו מביאים אליו את כל הנשים כדי שיוליד להם אדם חזק כמוהו (דוגמה מהתנ"ך ל-'טוחן' במשמעות הזו: "תִּטְחַן לְאַחֵר אִשְׁתִּי; וְעָלֶיהָ, יִכְרְעוּן אֲחֵרִין". ספר איוב, פרק ל"א, פסוק י').

נושאים בפרשנות

שמשון כגיבור מיתולוגי

שמשון הוא הגיבור האולטימטיבי במיתולוגיה היהודית, בדומה לגיבורים במיתולוגיות אחרות, שהבולט ביניהם הוא הרקולס במיתולוגיה היוונית והרומית. קיימים קווי דמיון רבים בין סיפור שמשון לסיפורו של הרקולס. לדוגמה, לשניהם כוח פיזי על־טבעי, שניהם נלחמו באריה וניצחו אותו בידיים חשופות וללא כלי נשק, שניהם נשאו על כתפיהם סמלים של כוח - שמשון, את שערי עזה, והרקולס את האריה שאותו ניצח. שניהם נפלו עקב פגיעה שנגרמה להם כתוצאה מנשותיהם, ושניהם נוקמים בעת מותם. בדומה לעמודים שמוטט שמשון במותו, הרקולס מקים שני עמודים במעבר בין אירופה לאפריקה, עמודי גיברלטר וסאוטה. בנוסף, קיים דמיון במוצאם - הרקולס משבט הדנאים, ואילו שמשון משבט דן.

דווקא על רקע הדמיון הרב, מבטא השוני ביניהם את השקפת מחברי המקרא לעומת השקפת מחברי המיתולוגיות היוונית והרומית: שמשון הוא בן אנוש ששאב את כוחו מהאלוהים ותלוי בו באופן מוחלט בכל מעשי גבורותיו, ואילו הרקולס היה בנו של זאוס, ושאב את כוחו מהיותו חצי אל. כששמשון חושב שבכוחו שלו הכה בפלשתים, ומתפאר בשיר על מעלליו[6], הוא מוכה לפתע בצמא קשה, ונאלץ להתפלל לאלוהים שיושיעו.

כמו כן, שמשון הוא נזיר מלידה, ויש שפירשו שנזירותו נועדה כאיזון רוחני לגבורתו הפיזית.[7] שערו נראה לכאורה כמקור מאגי לכוחו, שהרי כוחו אובד לאחר שנגזז, אולם דווקא שם מודגש שאינו אלא אות לסיוע אלוהי, וכוחו אבד "כִּי ה' סָר מֵעָלָיו". גם מעשה גבורתו האחרון, והגדול מכולם, נובע מתפילת שמשון לאלוהים, ומדגיש שוב את תלותו בו.

יאיר זקוביץ סבור שהסיפור המקראי מבקש להתעמת עם מסורת מיתית הרואה בשמשון ענק רב-כוח שמוצאו מזיווג של אישה עם ישות אלוהית, בדומה לסיפור בבראשית על חטא בני האלהים. גם שמו של שמשון רומז אולי למוצאו מאלוהות השמש. יש שפירשו שהסיפור מרמז למוטיב המיתי של הזיווג בין האלים לאדם, דווקא כדי לדחותו. למשל, המלאך 'בא אל האישה' כשהיא לבדה בשדה, מקום מועד לדברים לא טהורים[8], וכן בדבריה הדו-משמעיים למנוח בעלה "איש האלהים בא אלי". לכך מתווספים חשדנותו של בעלה והיותה עקרה. דווקא על רקע רמיזות אלו, המקרא שולל השקפה זו, ומדגיש כי שמשון איננו אלא אדם שנולד לזוג אנושי.[9]

לציון קריאת השם "שמשון" לא מתלווה מדרש שם, תופעה נדירה במקרא. לדעת יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, הסופר המקראי נמנע ממדרש השם כדי למנוע את הקישור בעל המשמעות האלילית בין השם "שמשון" לשמש. יוסף בן מתתיהו הציע ששמשון פירושו 'גברתן'.[10] פירושו זה מבוסס ככל הנראה על שירת דבורה: "כצאת השמש בגבורתו".[11] לפי מדרש השם בתלמוד, שמשון נקרא על שם אלוהי ישראל.[12][13]

המתח שמבטאת דמותו בין המקרא למיתולוגיה היוונית אינו מקרי: אויביו של שמשון הם הפלשתים, שמוצאם באיי יוון, ובימי שמשון עלו כאויביהם המרכזיים של ישראל. היו שהבינו מכך ששמשון נועד כמושיע המביס את הפלשתים במודל הגיבור המיתולוגי אותו הכירו והעריצו.[14]

בהיסטוריה אוגוסטה (סוף המאה ה-4 לספירה), קובץ הביוגרפיות של קיסרי רומא, נכתב על השואף לשלטון פרוקולוס , כי "אשתו הייתה גברתנית" ונקראה בבגרותה "סַמסוֹ". בהנחה שכינוי זה מרמז על שמשון המקראי, נראה שברבע האחרון של המאה ה-3 לספירה כבר הכירו את סיפורו בחבלים שונים של האימפריה הרומית, דרך תרגומים או סיפורים שבעל פה.[15]

חידת שמשון

Rembrandt Harmensz. van Rijn 146
"חתונת שמשון", רמברנדט, 1638. שמשון, בעל השיער הארוך (בימין התמונה), חד את חידתו במשתה החתונה.

הפרשנים המודרניים עסקו רבות בחידה שחד שמשון לשלושים מרעיו הפלשתים במשתה חתונתו: "מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק". חלק מהפירושים לחידה מושפעים מחקר הסוגים. חוקרים מאסכולה זו דנים בנפרד בכל אחד מרכיבי סיפור החתונה הקשורים לחידה, והם: שיסוע האריה; מציאת הדבש בנבלת האריה; החידה; תשובת הפלשתים; ותגובת שמשון ("לולא חרשתם בעגלתי..."). הם נוטים להניח, שאף על פי שרכיבי הסיפור משולבים זה בזה בגיבושם הספרותי, כל אחד מהם התקיים קודם לכן קיום עצמאי במסורת שבעל פה. כך, למשל, בעקבות הרמן גונקל, סבורים רבים שתשובת הפלשתים: "מה מתוק מדבש ומה עז מארי?" היא עצמה מעיקרה חידה, שתשובתה: "אהבה". גם לחידתו של שמשון עצמה הוצעו פירושים שונים, מתוך הנחה שפתרונה איננו בהכרח הפתרון המוצג בסיפור.

אחד מהפירושים הבולטים שהוצעו לחידה הוא פירושו של הפילולוג הנס באואר. באואר שיער שבעברית הקדומה התקיימה המילה "אֲרִי" במשמעות "דבש", לצד המשמעות ההומונימית הרגילה של "אריה"; המילה המשוערת נגזרה מהשורש אר"ה, המתייחס ללקיטה ואיסוף של פירות, מיצי פירות ועוד, כמו בשיר השירים, ה', א': "אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי". יש שמצאו למילה "ארי" במשמעות "דבש" מקבילות בערבית ובאוגריתית. לפי השערה זו, חידת שמשון הייתה במקורה חידת כפל לשון: הפותר נדרש למצוא מילה דו-משמעית שמובנה האחד הוא אוֹכֵל (טורף) עז ומובנה האחר הוא מאכל מתוק. הפתרון הוא המילה "ארי", במשמעות "אריה" ו"דבש" בהתאמה.

שמשון ושמואל

קיימים קווי דמיון מובהקים בין שמשון לשופט שחי מעט אחריו, שמואל, אך גם קווי שוני מהותיים.

שניהם מוקדשים מבטן אמם לחיי נזירות, דבר המייחד את שניהם בלבד בתנ"ך כולו[16]. שניהם נולדים לאם עקרה שנפקדה בנס, ואצל שניהם אמותיהם דומיננטיות יותר מאביהם. בדומה להורי שמשון, גם שמואל זוכה להתגלות ולא מבין זאת בתחילה. בנוסף, הפלשתים הם האויב המשותף לשניהם.

אולם לצד הדמיון, קיים גם ניגוד בולט ומהותי: בעוד שמשון פועל לבדו ואינו משמש כמנהיג דתי כלל, שמואל אוסף את העם כולו למעמד תשובה לאומי, דבר חריג מאוד בימי השופטים.[17] בניגוד לשמשון שנלחם לבדו ומכה באויביו בעצמו, שמואל מתפלל ומקריב קורבנות בזמן שהעם לוחם בפלשתים,[18] דבר המייחד אותו מיתר השופטים שהובילו את העם במלחמה (פרט לדבורה שהייתה אישה, ועלי שלא נכח במלחמה).

ככלל, שמשון מזוהה עם גבורה פיזית יוצאת דופן, ואילו שמואל עם גדולה רוחנית, ונחשב בין הנביאים הבולטים בתנ"ך.[19]

שמשון בתרבות ובאמנות

שמשון כסמל לגבורה

Capitel de Sta María la Real (Aguilar de Campoo) M.A.N. 01
שמשון והאריה, כותרת עמוד רומנסקית מהמאה ה-13
Samson Fenster aus Alpirsbach
שמשון מנתק את שערי עזה (שמאל) ונושאם עד להר חברון (ימין), ויטראז' מהמאה ה-12, המוזיאון הלאומי של וירטמברג, שטוטגרט
PikiWiki Israel 6588 Ashdod
שמשון ממוטט את עמודי המקדש הפלשתי. פסל המוצב בכביש החוף באשדוד לזכר גיבורי השואה ומלחמות ישראל

שמשון מסמל מיתוס של גבורה וכוח, הן ביהדות, שבה כינויו העממי הוא "שמשון הגיבור", והן בנצרות.

בשל היותו של שמשון סמל לכוח, בחר בו אבא קובנר, ששירת כקצין חינוך בחטיבת גבעתי בתש"ח, והעניק את שמו ליחידת שועלי שמשון. נקמת שמשון בפלשתים באמצעות 300 שועלים, העניקה לחטיבת גבעתי ולפיקוד הדרום את סמלם - השועל.

שמשון בנצרות

London-Victoria and Albert Museum-Sculpture-05
שמשון ולחי החמור, פסל של ג'אמבולוניה מהמאה ה-16

בנצרות של ימי הביניים נחשבה גבורה כאחת משבע המעלות הטובות (יחד עם תבונה, צדק, צניעות, אמונה, תקווה וחסד). הגבורה מיוצגת באמנות הדתית של אותה תקופה באמצעות סמלים הלקוחים מסיפורי שמשון: לחי חמור, אדם הנושא עמוד (עמודי מקדש דגון), אריה, וכדומה.

הנצרות, המחפשת במקרא סימוכין להופעת ישו, משתמשת בסיפורו של שמשון כרמז מבשר. הבשורה על הולדתו מרמזת על הבשורה למרים; נשיאת שערי עזה משמשת כרמז לנשיאת הצלב על ידי ישו; וניצחונו של שמשון על האריה מרמז על ניצחון ישו על השטן. הנצרות רואה הקבלה גם בין הריונה של אם שמשון העקרה להריונה של אלישבע, אמו של יוחנן המטביל, שהייתה גם היא באה בימים ועקרה, והרתה לאחר שמלאך אלוהים בישר לזכריה, אביו של יוחנן המטביל, כי כך יהא.

בנצרות הפרוטסטנטית מתואר שמשון כלוחם הרואי בעריצות, כשההשוואה היא בין מאבקו בפלשתים מול המאבק בשלטון הרומי העריץ.

שמשון בספרות ובאמנות

סיפור עלילותיו של שמשון שבה את דמיונם של אמנים מכל התקופות, ורבות היצירות בתחומי הספרות, השירה, המוזיקה, הציור והפיסול העוסקות בדמותו. כמה מהן מפורטים להלן:

ב-2009 הנפיק בנק ישראל, באישור ממשלת ישראל, מטבעות זיכרון מכסף וזהב בערכים שונים, תחת הכותרת "שמשון והאריה". המטבע, ה-14 במספר בסדרת "תמונות מן התנ"ך", עוצב בידי אילן הגרי ומציג את ההתמודדות בין שמשון לאריה בהשראת אמנות התקופה. המטבעות משווקים באמצעות החברה הישראלית למדליות ומטבעות.[20]

בנובמבר 2010 הנפיק השירות הבולאי בול עם איור של שמשון המכריע את האריה, במסגרת סדרת בולים על סיפורי התנ"ך. את הבול אייר אריה גיבור, ועיצבוהו דיאנה שמעון ומאיר אשל.[21]

אתרים מסיפורי שמשון במפת ישראל

דמותו של שמשון הייתה דומיננטית ביותר בתחום פעילותו שבאזור בית שמש, בין צרעה לאשתאול, ובאזור מספר אתרים שנקראו על שם שמשון, בני משפחתו ואירועים מחייו. "צומת שמשון" הקרוי על שמו, שוכן מצפון לבית שמש, מושב צלפון, הקרוי על שם אמו שנקראה הצללפוני, ונחל מנוח הסמוך לבית שמש, נקרא על שם אביו. מעיין פֵלְאִי, אף הוא באזור, נקרא על שם המלאך שהתגלה למנוח (שופטים, י"ג יח), ו"חוות שמשון ודלילה" היא חוות רכיבה מקומית. אתרים נוספים הם מערת שמשון ומצוקי שמשון בשמורת נחל שורק שבהרי ירושלים ליד בית שמש, כפר אוריה המשמר את שם הכפר הערבי "כפרוריה" שמקורו ב"כפיר" ו"חִ'רבֵּת אל אָסַד" ("חורבת האריה"), שנקראו כך על שם האריה שהכריע שמשון. נוסף לכך, נקרא בשנת 1957 בעיר בית שמש רחוב בשם "רמת לחי", על שם לחי החמור ששימשה את שמשון כדי להכות, לפי המסופר, אלף פלשתים. לימים שונה שמו של הרחוב ל"השבעה", אך תושבי המקום ממשיכים להכיר את המקום בשמו המקורי.

סלע עיטם מקום מחבואו של שמשון מפלשתים לא זוהה, אך לדעת יאירה אמית, יש קשר בין סלע עיטם לשם עיטם המופיע ברשימת היחס של יהודה המתייחסת לאזור צרעה.[22] לשיטתה זיהוי האתר עם עיטם מדרום לבית לחם המופיעה בדברי הימים ב', י"א, ו' ועיטם אשר בנחלת שמעון בדברי הימים א', ד', ל"ב אינו נכון.[23] אחרים דווקא מזהים את סלע עיטם עם תל עיטון מצפון לבית מירסים.[24]

ישנן מספר ערים בישראל שבהן רחובות המנציחים את שמשון, כמו תל אביב-יפו, חיפה, הרצליה, רמלה, וערים נוספות.

השמות הכוללים "שמש", כמו "בית שמש", "גבעת שמש" ואחרים, המופיעים במפה המקומית, אינם קשורים לשמשון, אלא לפולחן אלת השמש הכנענית שהיה נהוג באזור (כפי שיריחו ובית ירח משמרים את פולחן אל הירח שהיה נפוץ לאורך בקעת הירדן).

קבר שמשון

Samson grave
הקבר שמיוחס לשמשון ולאביו מנוח ביער צרעה

מקומות רבים במרחב בית שמש, וגם מחוץ לה, זוהו כ"קבר שמשון". אלו כוללים[25]:

  • קבר שייח' עריב מסומן במפות כקבר דן בן יעקב. המקום צוין על ידי הערבים כקברו של שמשון ומסורת זאת אומצה בידי היהודים.[25] במאה ה-19 הועלתה סברה לגבי האתר בשיח' ע'ריב בידי הנוסע ויקטור גירן, כי הוא קבר דן בנו של יעקב. כחלק ממאמצי הרב שמואל זנוויל כהנא, מנכ"ל משרד הדתות בשנות החמישים, לקדש אתרים בישראל ולקשרם לאירועים תנ"כיים, יוחס הקבר לשמשון.[26]
  • קבר אבו מיזאר (בעברית: בעל האדרת) בתל בית שמש[27]
  • אתר קובור אל יהודי - שנהרס בעת הקמת אזור התעשייה הר טוב[25]
  • קבר נבי עריב בחורבת עסלין[25]
  • בדרום תל צרעה - קבר שייח' סמט. אף על פי שזיהוי זה הוא המופיע במפות ובשלטים, מדובר בזיהוי מופרך,[28] לאור העובדה שהוא נבנה בראש תל צרעה, כך שהוא לא היה יכול להיות קיים בימי שמשון, בתוך העיר, דבר הנוגד את הנוהג היהודי לקבור אנשים רק מחוץ לעיר, ובניגוד לפסוק התנ"כי הקובע ששמשון נקבר "בין צרעה ובין אשתאול". הזיהוי הזה החל להופיע רק בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20. במקום בית בד ושרידי מבנים חקלאיים. מבנה מלבנים גסות ומלט, שקירותיו מחופים באבן, והנושא מעין שתי כיפות, מסמן את מקום הקבר.

ממצאים ארכאולוגיים

ביולי 2012 גילו חוקרי אוניברסיטת תל אביב פרופסור שלמה בונימוביץ וד"ר צבי לדרמן במהלך חפירות שערכו בתל בית שמש בשכבה המתוארכת למאה ה-11 לפנה"ס, חותם, הנושא דמות אדם המושיט ידו אל "חיה גדולה עם ראש גדול וזנב מתעקל, מאוד חתולי". הסמיכות הגאוגרפית והכרונולוגית למקום ולזמן בו לפי המקרא, שיסע שמשון "כפיר אריות" בידיו החשופות, בשילוב העובדה שלא מוכר חותם דומה ממקום אחר, הביאו את בונימוביץ ולדרמן למסקנה שייתכן כי המיתוס, המתואר בחותם ובמקרא, היה ידוע באזור בית שמש, שהיא גבול יישוב הפלשתים, כבר בתקופה קדומה.[29]

ממצא ארכאולוגי אחר התגלה בתל צפית (גת הפלשתית הקדומה) על ידי חוקרי אוניברסיטת בר-אילן, לגבי המבנה ההנדסי של שרידי העמודים המרכזיים במקדשים פלשתיים, אשר המרחק ביניהם, לפי פרופסור אהרון מאיר, מאפשר לאדם גבה קומה לעמוד ביניהם ולדחוף אותם לצדדיו, כך שהתיאור התנ"כי של הפלת המקדש הפלשתי בידיו החשופות של שמשון, מבוסס על מציאות הנדסית שהייתה קיימת.[30]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר שופטים, פרק י"ג, פסוק ב'
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף צ"א, עמוד א' בהסתמך על ספר דברי הימים א', פרק ד', פסוק ג'
  3. ^ הגאווה בייחוס הניצחון לאדם היא עניין מרכזי מאוד בתנ"ך, וזוהי דוגמה מובהקת לכך.
  4. ^ "ויאמר לו אביו ואמו האין בבנות אחיך ובכל עמי אשה כי אתה הולך לקחת אשה מפלשתים הערלים" (ספר שופטים, פרק י"ד, פסוק ג')
  5. ^ סוטה ט ע"ב
  6. ^ "וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן בִּלְחִי הַחֲמוֹר, חֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם, בִּלְחִי הַחֲמוֹר, הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ", שופטים טו טז
  7. ^ שבעת עמודי התנ"ך: אישים ואידיאות בספר הספרים, עם-עובד, תשכ"ח
  8. ^ לדוגמה: "וְֽאִם בַּשָּׂדֶ֞ה יִמְצָ֣א הָאִ֗ישׁ אֶת הַֽנַּעֲרָ֙ הַמְאֹ֣רָשָׂ֔ה וְהֶחֱזִֽיק בָּ֥הּ הָאִ֖ישׁ וְשָׁכַ֣ב עִמָּ֑הּ וּמֵ֗ת הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר שָׁכַ֥ב עִמָּ֖הּ לְבַדּֽוֹ", דברים כב כה
  9. ^ יאיר זקוביץ, חיי שמשון (שופטים יג-טז): ניתוח ספרותי-ביקורתי, ירושלים: מאגנס תשמ"ב, עמ' 74–84
  10. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר חמישי, פרק ח, פסקה ד, סעיף 285.
  11. ^ ספר שופטים, פרק ה', פסוק ל"א.
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י', עמוד א'.
  13. ^ יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, פרק כא: איך הייתה לידתו של שמשון?, עמ' 175–176.
  14. ^ ד"ר יושי פרג'ון, משמשון לגולית, אתר התנ"ך של מכללת הרצוג
  15. ^ היסטוריה אוגוסטה, חיי פרוקולוס, פרק יב, סעיף 3. תרגום: דוד גולן, הקיסרים החיילים, עמ' 396, הערה 64
  16. ^ על שניהם נאמרות המילים "וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ". (שופטים יג ו, ושמואל א, א יא).
  17. ^ שמואל א פרק ז
  18. ^ "וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל שְׁמוּאֵל, אַל תַּחֲרֵשׁ מִמֶּנּוּ מִזְּעֹק אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ; וְיֹשִׁעֵנוּ מִיַּד פְּלִשְׁתִּים: וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל טְלֵה חָלָב אֶחָד וַיַּעֲלֵהוּ עוֹלָה כָּלִיל לה'; וַיִּזְעַק שְׁמוּאֵל אֶל ה' בְּעַד יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲנֵהוּ ה': וַיְהִי שְׁמוּאֵל מַעֲלֶה הָעוֹלָה וּפְלִשְׁתִּים נִגְּשׁוּ לַמִּלְחָמָה בְּיִשְׂרָאֵל; וַיַּרְעֵם ה' בְּקוֹל גָּדוֹל בַּיּוֹם הַהוּא עַל פְּלִשְׁתִּים וַיְהֻמֵּם, וַיִּנָּגְפוּ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִן הַמִּצְפָּה וַיִּרְדְּפוּ אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיַּכּוּם עַד מִתַּחַת לְבֵית כָּר", שמואל א, פרק ז ז-יא
  19. ^ במספר מקומות בתנ"ך נזכר שמואל כשני בנבואתו למשה בלבד. בדבריו לירמיה, אומר ה' "אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה" (ירמיהו טו א), וכן בתהלים "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ קֹרִאים אֶל ה' וְהוּא יַעֲנֵם" (תהלים צט ו)
  20. ^ תיאור המטבע, באתר החברה הישראלית למדליות ומטבעות
    הסבר כללי על מטבעות הזיכרון, באתר בנק ישראל
  21. ^ תיאור הבול באתר התאחדות בולאי ישראל
  22. ^ ספר דברי הימים א', פרק ד', פסוק ג'
  23. ^ יאירה אמית, מקרא לישראל: שופטים, ירושלים, מאגנס, 1999, עמ' 240
  24. ^ צבי אילן, גדוד ולחי בספר מיכה, ירושלים, מוסד ביאליק, בית מקרא: כתב עת לחקר המקרא ועולמו, טבת-אדר תשל"ה, עמ' 231
  25. ^ 25.0 25.1 25.2 25.3 עמית הורן, קברות שמשון, מזבח מנוח וסלע החורבן, דף קשר 965(הקישור אינו פעיל, 5.06.2018)
  26. ^ דורון בר, לקדש ארץ: המקומות הקדושים היהודיים במדינת ישראל, אתר e-Mago
  27. ^ אלי חורי, בית שמש תהיה לאתר תיירות, מעריב, 21 בפברואר 1967
    עודד פיינגרש, טיול במזל זיתים, מעריב, 1 בדצמבר 1982
  28. ^ לטייל עם התנ"ך, גליה דורון, הוצאת כנרת, 2001, עמ' 125
  29. ^ דליה מזורי, האם נמצאה הוכחה לקיום שמשון הגיבור?, באתר nrg‏, 29 ביולי 2012
  30. ^ דליה מזורי, גבורת שמשון: נחשפת ההוכחה ההנדסית, באתר nrg‏, 29 ביולי 2010
בית"ר תל אביב בת ים

בית"ר תל אביב בת ים היא קבוצת כדורגל ישראלית המייצגת את הערים תל אביב ובת ים ומשחקת בליגה הלאומית. צבעי הקבוצה הם כחול ולבן, ומגרשה הביתי הזמני הוא אצטדיון עירוני נס ציונה.

הקבוצה הוקמה בשנת 1934 כבית"ר תל אביב ולפני קום מדינת ישראל זכתה פעמיים בגביע הארץ-ישראלי. בשיאה שיחקה הקבוצה כ-30 עונות בליגה הבכירה בישראל, אך לקראת סוף המאה ה-20 ירדה מגדולתה, ובשנת 2000 התאחדה עם שמשון תל אביב לקבוצה אחת שנקראה בית"ר שמשון תל אביב. בשנת 2011 פרשה שמשון מהאיחוד והקבוצה התאחדה עם עירוני רמלה, ואז נקראה בית"ר תל אביב רמלה. בשנת 2019 פרשה בית"ר מהאיחוד עם רמלה, ומיד לאחר מכן התאחדה עם מכבי עירוני בת ים ומאז נקראת בית"ר תל אביב בת ים.

בעלי התוספות

בעלי התוספות הוא הכינוי למספר רב של תלמידי חכמים שלקחו חלק בכתיבת פירושים, המכונים תוספות, על 30 ממסכתות התלמוד הבבלי, ועל פירוש רש"י לתלמוד. הם יצרו ופעלו במשך כמאתיים שנה, במאות השתים עשרה והשלוש עשרה. מרביתם מחוג תלמידי רש"י באשכנז ובצרפת ומיעוטם באנגליה ובאיטליה. ראשונים היו תלמידי רש"י, שכתבו הערות וחידושים לפירושו. במשך הזמן התרחבו וגדלו תוספות אלה, עד שהיו לתוספות לתלמוד.

גביע המדינה בכדורגל

גביע המדינה בכדורגל הוא המפעל השני בחשיבותו בכדורגל הישראלי אחרי אליפות המדינה.

דוק סמסון

דוק סמסון (באנגלית: Doc Samson) הוא דמות בדיונית של גיבור-על המופיעה בחוברות הקומיקס הענק הירוק ביקום מארוול קומיקס. דמותו הופיעה לראשונה בחוברת The Incredible Hulk #141 מיולי 1971 ונוצרה על ידי הכותב רוי תומאס והמאייר הרב טרימפ.

דוק סמסון הוא האלטר אגו של לאונרד "ליאו" סקיבורסקי, פרופסור בעל תואר לפסיכולוגיה שנחשף לקרינת גמא בעת שעבד עם ברוס באנר על מציאת תרופה. שיערו הארוך הפך לירוק, וכוחו התעצם לרמה על-אנושית. נקרא על שמה של הדמות התנכית שמשון.

את דמותו של לאונרד סמסון גילם בסרט הלייב אקשן "הענק הירוק" השחקן טיי בארל.

דלילה

דְּלִילָה היא דמות תנכ"ית המופיעה בספר שופטים, פרק ט"ז. דלילה הייתה אשתו השלישית של שמשון. תמורת כסף, היא גילתה לפלשתים את מקור כוחו של שמשון והביאה למותו.

ו' באלול

ו' באלול הוא היום השישי בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השישי

למניין החודשים מניסן.

חטיבת גבעתי

חטיבת גבעתי (חטיבה 84) היא חטיבת חיל רגלים סדירה בצה"ל, הנמצאת תחת עוצבת הפלדה. החטיבה הוקמה בשנת 1983 ונקראה על שם חטיבת גבעתי שפעלה במלחמת העצמאות.

חיילי חטיבת גבעתי חובשים כומתה בצבע סגול עם סמל חיל רגלים ונועלים נעליים שחורות. סמלה של החטיבה משלב בתוכו את סמלי חטיבת גבעתי שלחמה בתש"ח וסיירת שקד.

חטיבת גבעתי (תש"ח)

חטיבת גבעתי (חטיבה 5) הייתה חטיבת חי"ש מובחרת שהוקמה בתל אביב, על בסיס חי"ש פרברים (נוער עובד), פלוגות ה"נחשונים" (משוחררי הצבא הבריטי) ועולים חדשים. היא הוקמה בסתיו 1947 כחטיבת חי"ש ועם הקמת צה"ל במאי 1948 צורפו אליה לוחמי אצ"ל ומגויסים ואחרי אלטלנה הצטרפו עוד רבים מאנשי האצ"ל והיא הפכה לחטיבה צה"לית. החטיבה נקראה על שם הכינוי המחתרתי של מפקדה הראשון שמעון קוך אבידן. בפברואר 1948 הוצאה החטיבה מתל אביב, על מנת לתפוס את חזית הדרום, כאשר את מקומה תפסו גדודי חטיבת קרייתי. רוב החטיבה הועברה לדרום, 200 מחייליה הועברו לחטיבת הנגב שהורכבה ברובה מחברי פלמ"ח ו-200 חיילים הועברו לירושלים על מנת לחזק את חטיבת עציוני. ערב קום המדינה מנתה החטיבה 3,229 חיילים ומפקדים. היא נחשבת כחטיבת החי"ש המצטיינת במלחמה.

במהלך מלחמת העצמאות לחמה גבעתי בכ-180 קרבות, בהם נהרגו 675 חיילים ונפצעו כ-2,000 לוחמים.

חטיבת כפיר

חטיבת כפיר (חטיבה 900) היא חטיבת חיל רגלים הנמצאת תחת פיקודה של עוצבת עידן בפיקוד המרכז של צבא ההגנה לישראל.

"כפיר" היא החטיבה הצעירה והגדולה מבין חטיבות החי"ר. החטיבה מורכבת מחמישה גדודים אשר מתמחים בלחימה זעירה ולוחמה כנגד טרור בדגש על שטחים בנויים ומורכבים. החטיבה מתמרנת בכלל הגזרות ובעלת יכולות ייחודיות ללחימה בטרור. חיילי החטיבה חובשים כומתה בצבעי הסוואה (מנומרת) עם סמל חיל הרגלים ונועלים נעליים אדומות.

מפקד החטיבה מ-4 ביולי 2019 הוא אלוף-משנה ערן אוליאל.

חיים מקרסנה

רבי חיים מקרסנה (נפטר י"א באב תקנ"ג, 1793), תלמידו של הבעל שם טוב (בעש"ט) והראשון בשושלת אדמו"רי חסידות קרסנה.

פרטים מועטים ידועים על חייו, אך ידוע כי רבי חיים נמנה עם חסידיו הראשונים של הבעש"ט. עדת חסידיו נוסדה במחצית השנייה של המאה השמונה עשרה. לאחר מות הבעש"ט נמנה בין מקורביו של יורשו, המגיד ממזריטש.

על פי ספרים לתולדות החסידות, רבי חיים היה בין מקורביו הבולטים של הבעש"ט. חשיבותו בקרב הרבנים החסידיים ניכרת במספר מקורות:

בספר "כתם פז" של תלמידו, רבי צבי הירש מסמאריטשט, רבי צבי מונה את רבי חיים בין הרבנים מהם הושפע בעת לימודיו. שמו מופיע לאחר נכדו של הבעש"ט, רבי משה חיים אפרים מסאדילקוב.

בספר "אמרי צדיקים" (של רבי צבי חסיד מיאמפולה) שמו מופיע ברשימת הרבנים לפני שמו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב.

תכתובתו עם רבי מאיר מרגליות מאוסטרהא מראה כי מרגליות ביקש את אישורו בטרם הדפיס את ספריו.מאמציו לעלות לארץ ישראל נמשכו שנים ארוכות, אך לא מומשו. ישנה עדות לכך בשנת תקמ"א מחילופי מכתביו עם רבי מנחם מנדל מויטבסק. מאוחר יותר נקשר שמו באגדות המסבירות את אי מימוש עלייתו, באחת מהן נאמר שרבי חיים היה ניצול יחיד מספינה שטבעה בדרכה לארץ.

על פי המסורת נפטר בי"א באב תקנ"ג ונקבר במוהילוב. לבקשתו לא נרשמו על מצבתו פרטים מזהים, משום שלא זכה לממש את עלייתו לארץ ישראל.

את עדת חסידיו הנהיג בעיירה קראסנה. לאחר פטירתו ירש את מקומו בנו רבי יוסף משה. בן אחר, רבי ישראל יהודה לייב, היה חתנו של רבי יעקב שמשון משיפיטובקה. מתלמידיו היה רבי יהודה מאיר משיפיטובקה, בנו של רבי פנחס מקוריץ וחתנו של רבי יעקב שמשון משיפיטובקה.

החסידות נותרה בעיירה קרסנה עד המחצית הראשונה של המאה העשרים, בהנהגת האחים הרבנים משה ושלום יוסף רבינוביץ'. לאחר פטירתם הונהגה החסידות על ידי בנו של רבי שלום יוסף, רבי שמואל רבינוביץ', ללא תואר אדמו"ר, עד לפטירתו במחנות הריכוז בסיביר.

חסידות טשחויב

חסידות טשכויב היא חסידות גאליצינית, ענף מחסידות צאנז, שנוסדה בראשית המאה ה-20. החסידות נקראת על שם העיירה צ'כוב שבגליציה. אבי החסידות היה רבי יעקב שמשון קנר חתן נכדו של רבי חיים הלברשטאם מצאנז.

חצר נוספת פעלה לפני כן בצ'כוב, בהנהגת רבי ישעיה הלברשטאם, בנו הצעיר של רבי חיים מצאנז.

י' בכסלו

י' בכסלו הוא היום העשירי בחודש השלישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש התשיעי

למניין החודשים מניסן.

כ"ז בטבת

כ"ז בטבת הוא היום העשרים ושבעה בחודש הרביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש העשירי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, ברב השנים, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ז טבת היא פרשת וארא. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה או כסדרה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות הכז, השא או השג) פרשת בר המצווה היא פרשת בא.

ספר שופטים

סֵפֶר שׁוֹפְטִים הוא הספר השני בקבוצת ספרי הנביאים שבתנ"ך, אחרי ספר יהושע ולפני ספר שמואל. הספר מתאר את קורותיה של תקופת השופטים בתולדות עם ישראל, היא התקופה שאחרי כיבוש ארץ ישראל וחלוקתה ועד ימיו של שמואל הנביא וראשית המלוכה.

רש"ר הירש

הרב שמשון בן רפאל הירש (רש"ר הירש, בגרמנית: Samson Raphael Hirsch; כ"ד בסיוון ה'תקס"ח, 20 ביוני 1808 – כ"ז בטבת ה'תרמ"ט, 31 בדצמבר 1888) היה רב גרמני, מאבות הנאו-אורתודוקסיה במאה ה-19. במקביל לעמידתו בראשות המאבק ברפורמים ובפוזיטיבים-היסטוריים ולקריאתו לדתיים השמרניים לפרוש מכלל הציבור היהודי שזנח את שמירת המצוות, דגל בעצמו במודרניזציה ואקולטורציה מקיפות ובהשתלבות לשונית, תרבותית ואזרחית באומה הגרמנית בגדרי שיטתו, "תורה עם דרך ארץ".

שושלת קוריץ

שושלת קוריץ היא שושלת אדמו"רים של רבי פנחס מקוריץ, תלמידו של הבעל שם טוב.

שימי תבורי

שמשון (שימי) תבורי (נולד ב-9 בפברואר 1953) הוא זמר ישראלי.

שמשון משאנץ

רבי שמשון בן אברהם משאנץ (בערך 1150 − 1216 או 1230) היה מחשובי בעלי התוספות במאה ה-12, מחבר תוספות שאנץ ופירוש הר"ש למשנה, ומראשי "עליית בעלי התוספות".

שמשון תל אביב

שמשון תל אביב היא קבוצת כדורגל ישראלית מהעיר תל אביב, אשר משחקת בליגה ב'. הקבוצה נוסדה בשנת 1949, ונהגה לשחק באצטדיון בלומפילד כשהתמודדה בשיאה בליגה הבכירה בישראל. הקבוצה מזוהה עם שכונת כרם התימנים וצבעה הוא ירוק. בשנת 2000 התאחדה הקבוצה עם בית"ר תל אביב ויחד הן נקראו בית"ר שמשון תל אביב. בשנת 2011 פרשה שמשון מהאיחוד וחזרה להתקיים כמועדון עצמאי. בשנת 2014 הקים המועדון מחדש את קבוצת הבוגרים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.