שמעון הצדיק

שמעון הצדיק הוא כינוי שנקשר, לפי המחקר, לשתי דמויות, סב ונכדו, שהיו כהנים גדולים מבית חוניו בתקופת בית שני בירושלים, במאה השלישית לפני הספירה, הם שמעון הראשון בן חוניו הראשון, ושמעון השני בן חוניו השני.

דמותו של "שמעון הצדיק" מופיעה במקורות חז"ל ובמקורות החיצוניים הקלאסיים: כתבי יוסף בן מתתיהו והספרים החיצוניים.

במקורות הללו מזוהה שמעון הצדיק כשמעון בן חוניו בן יַדּוּעַ, ונאמר עליו שהיה כהן גדול ומנהיג בתקופת בית שני, משיירי כנסת הגדולה[2]. ראשון לחכמים שנזכרו בשמם במשנה, ורבו של אנטיגנוס איש סוכו, בפתחה של תקופת הזוגות. חי בסוף תקופת שלטון הפרסים ותחילת שלטון היוונים בארץ ישראל. הוא מתואר בתלמוד כמי שקיבל את פניו של אלכסנדר מוקדון בבואו לארץ ישראל[3].

שמעון הצדיק
מקום פעילות ירושלים
השתייכות בית צדוק
תחומי עיסוק כהן גדול
רבותיו בית דינו של עזרא: חגי זכריה, מלאכי, דניאל חנניה מישראל, עזריה, נחמיה בן חכלה, מרדכי, זרבבל, ועוד הרבה חכמים
תלמידיו אנטיגנוס איש סוכו, יש אומרים גם יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן[1]
Sמערת-שמעון-הצדיק002.jpg
מערת שמעון הצדיק בירושלים, 2007. (לפני השיפוצים הנרחבים במקום)

זהותו

על-פי המסורת

שמעון הצדיק מיוחס למשפחתו של יהושע (ישוע) בן יהוצדק, הכהן הגדול בימי שיבת ציון, ממשפחת בית צדוק. שמעון הצדיק היה דור שמיני ליהושע בן יהוצדק. הייחוס עד סבו, יַדּוּעַ, מוזכר במקרא:

וְיֵשׁוּעַ הוֹלִיד אֶת יוֹיָקִים, וְיוֹיָקִים הוֹלִיד אֶת אֶלְיָשִׁיב, וְאֶלְיָשִׁיב אֶת יוֹיָדָע. וְיוֹיָדָע הוֹלִיד אֶת יוֹנָתָן, וְיוֹנָתָן הוֹלִיד אֶת יַדּוּעַ.

נחמיה יב, י-יא

וידוע הוליד את חוניו, שהיה אביו של שמעון הצדיק[4].

דעה אחרת מביא הראב"ד ב"ספר הקבלה", ולפיה שמעון הצדיק היה בנו של יהושע בן יהוצדק, ושמו המקורי הוא עידו.

הפסוק בספר נחמיה מונה שישה דורות מישוע בן יהוצדק[5]: ישוע, יויקים, אלישיב, יוידע, יונתן וידוע. המפרשים מסבירים שכל השישה היו כהנים גדולים[6].

אך לפי מסורת זו יש להקשות: כיצד ייתכן ששמעון הצדיק היה בדור שאחרי עזרא (כפי שכתב הרמב"ם בהקדמתו למשנה תורה), כאשר יהושע בן יהוצדק, הכהן הגדול בימי שיבת ציון, קדם לו שמונה דורות (כדברי ספר יוחסין)?

המלבי"ם, בפירושו לספר נחמיה (יב, י), מתייחס לנקודה זו ומציע לה פתרון[7]: נניח שיהושע בן יהוצדק היה זקן מופלג - בגיל 105 ויותר - בזמן שעלה לארץ, ונניח גם שבמשפחתו התחתנו בגיל מוקדם וילדו ילדים בגיל 15 (דבר שהיה מקובל בימים ההם) - אם כן ייתכן ששמעון הצדיק היה, בצעירותו, תלמיד של עזרא.

הסבר זה, או כיוצא בו, נצרך להבנת הפסוקים בספר נחמיה. המעיין בפסוקים ימצא, שאלישיב (בן יויקים בן ישוע בן יוצדק) היה הכהן הגדול בזמן בניית חומת ירושלים; ואפילו יַדּוּעַ - סבו של שמעון הצדיק - מוזכר כמי שהיה כהן גדול בימי נחמיה[8]. מוכח, אפוא, שבפרק זמן קצר זה, בימיו של נחמיה, כיהנו ששה דורות של כהנים גדולים מבית ישוע בן יהוצדק, כולל הוא עצמו[9]! על כן - לפי הסברו של המלבי"ם - נראה שישוע נפטר מזקנה זמן מועט אחר עלייתו, ובניו לא האריכו ימים, או שנפסלו מכהונה בגלל טומאה ונכנסו בניהם לשמש תחתיהם.

זיהויו בקרב ההיסטוריונים

כאמור, במחקר הזיהוי הזה אינו מוסכם. נכדו של שמעון בן ידוע נקרא גם הוא בשם "שמעון בן חוניו", עובדה שיוצרת בלבול מסוים בזיהוי האישיות במקורות.

לפי יוסף בן מתתיהו, שמעון הצדיק הוא שמעון הראשון, שמעון בן חוניו בן ידוע. על כהן זה לא ידוע דבר מלבד שמו, ולכן למרות דברי יוסף בן מתתיהו, בין החוקרים המאוחרים יש שערערו על קביעה זו וקובעים ששמעון הצדיק הוא שמעון השני, כהן גדול שהיה האישיות המרכזית ביהודה בזמנו של אנטיוכוס השלישי[10]. לפי יוסף בן מתתיהו, וזו הדעה הרווחת בקרב ההיסטוריונים, חי שמעון אחרי מותו של אלכסנדר מוקדון, בתקופת שלטון בית תלמי, וכוונת התלמוד בסיפור קבלת הפנים לאלכסנדר מוקדון היא לסבו ידוע.

על פי ספר בן סירא הרבה שמעון השני לפעול לשיקומה של ירושלים וכן שופרה אספקת המים לעיר וביצוריה חוזקו. הערכת ההיסטוריונים היא שהכתוב בבן סירא מתייחס לפעולות שנעשו בירושלים לאחר כיבוש אנטיוכוס השלישי את ארץ ישראל מידי בית תלמי. בספר בן סירא נ' 1–4 נכתב "בדורו נפקד הבית ובימיו חזק היכל". דברי הערצה אלה של בן סירא לשמעון השני הביאו את החוקרים לחשוב ששמעון השני הוא שמעון הצדיק הנזכר במקורות התלמודיים.

לדבריו של נחמן קרוכמל, שמעון השני, בנו של חוניו השני בן שמעון הראשון, הוא שנזכר במקורות כ"שמעון הצדיק". בדעתו של יוסף בן מתתיהו תמכו צבי גרץ, הרב יצחק אייזיק הלוי ועוד, ובשיטתו של קרוכמל אחז פרופ' יוסף קלוזנר[11], הפרופסורים מיכאל אבי יונה, שמואל ספראי אוריאל רפופורט ועוד. ההיסטוריון ד"ר חיים חפץ מצדד בקביעה ששמעון הצדיק הוא שמעון הראשון. הוא דן בסתירה שבין דברי יוספוס הטוען שהכהן שנפגש עם אלכסנדר מוקדון הוא ידוע, בעוד שבברייתא מבואר שנפגש עם שמעון, נכדו של ידוע. מכוחה של סתירה זו ומכוחן של הוכחות נוספות טוען חפץ כי "ידוע ושמעון הם שני שמות של אישיות היסטורית אחת, הוא שמעון הצדיק. לשון אחרת, שמעון הצדיק שהיה לפי המסורת ההיסטורית היהודית משיירי כנסת הגדולה הוא הוא ידוע בן יונתן המוזכר בספר עזרא ונחמיה"[12].

מאחרוני אנשי כנסת הגדולה

לפי חז"ל, שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה. ראשון לחכמים שנזכרו בשמם במשנה, ורבו של אנטיגנוס איש סוכו, בפתחה של תקופת הזוגות.

הרמב"ם, בהקדמתו לספרו "משנה תורה", כתב ששמעון הצדיק היה תלמידו של עזרא הסופר, והיה כהן גדול אחריו[13].

רבותיו ותלמידיו

לפי הרמב"ם, בהקדמתו לספרו "היד החזקה", היה שמעון הצדיק תלמידו של עזרא הסופר. הרמב"ם מונה אותו כחולייה בשלשלת מסירת התורה. ניתן להניח ששמעון הצדיק למד גם משאר החכמים מן הדור שקדם לו, אנשי כנסת הגדולה.

תלמידו המפורסם של שמעון הצדיק היה אנטיגנוס איש סוכו, שמתלמידיו - יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן - התחילה תקופת הזוגות. יש שכתבו שאנטיגנוס היה תלמיד חבר של שמעון הצדיק[14].

מלשון המשנה[15], "אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק... יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קיבלו מהם" - משמע שיוסי ויוסי היו גם תלמידיו של שמעון הצדיק[16]. יש מי שפירשו ש"קיבלו מהם" פירושו מאנטיגנוס ובית דינו[17]. ויש מפרשים שמעדיפים את הגרסה "קיבלו ממנו", כלומר רק מאנטיגנוס איש סוכו, ולא משמעון הצדיק[18].

תורתו ודמותו

בתלמוד ובמדרשים ישנן כמה אגדות שמספרות על גדולתו ועל סימני החיבה שנראו לעם ישראל בזכותו.

המאמר במסכת אבות

המאמר של שמעון הצדיק במשנה במסכת אבות, פרק א משנה ב[19]:

"שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה.
הוא היה אומר: על שלשה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים."[20]

נזיר צדק

בחז"ל יש התייחסות מורכבת לנדר הנזיר. יש שרואים בו קדוש, ויש שרואים בו סגפן שלא לצורך. טענה נוספת היא שמתוך הקושי לשמור על המצוות המיוחדות שכלולות בנזירוּת, עלול הנזיר להתחרט על נזרו, ונמצא שקורבנו, שמביא בסוף תקופת נזירותו, אינו רצוי. במסגרת הדיון על כך, מביא התלמוד ברייתא שמבטאת את יחסו של שמעון הצדיק ביחס לנזיר מסוים, שכוונתו ודאי חיובית:

אמר שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד: פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום, וראיתיו שהוא יפה עיניים וטוב רואי, וקווצותיו סדורות לו תלתלים. אמרתי לו: בני, מה ראית להשחית את שערך זה הנָּאֶה (שבסיום הנזירות, או כשנטמא, מגלח כל שערו)?

אמר לי: רועה הייתי לאבא בעירי, הלכתי למלאות מים מן המעיין, ונסתכלתי בבבואה שלי, ופחז עלי יצרי וביקש לטורדני מן העולם; אמרתי לו: רשע, למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, במי שהוא עתיד להיות רימה ותולעה? העבודה, שאגלחך לשמים!

מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו, אמרתי לו: בני, כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל! עליך הכתוב אומר (במדבר ו, ב): אִישׁ... כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה'."

בבלי נדרים, ט, ב; בבלי נזיר, ד, ב[21]

ירידת הדורות

ירידת הדורות, היא תופעה שחז"ל מצביעים עליה, שככל שהדורות עוברים, כך גם גדולתם של חכמי הדור יורדת. חז"ל העידו על השינויים שחלו בבית המקדש לאחר פטירתו של שמעון הצדיק, אשר מלמדים למפרע על גדולתו[22]:

"ארבעים שנה ששימש שמעון הצדיק -
  • היה גורל (של שם ה', בהגרלה על שני השעירים ביום הכיפורים) עולֶה בימין. מכאן ואילך - פעמים עולה בימין, פעמים עולה בשמאל.
  • והיה לשון של זהורית מלבין (סרט אדום שנקשר על פתח האולם ביום הכיפורים, וכשהיה מלבין היה זה סימן למחילת העוונות). מכאן ואילך - פעמים מלבין, פעמים אינו מלבין.
  • והיה נר מערבי (של המנורה, לאחר שכבו שאר הנרות) דולק. מכאן ואילך - פעמים דולק, פעמים כבה.
  • והיה אש של מערכה מתגבר, ולא היו כהנים צריכין להביא עצים למערכה חוץ משני גזירי עצים, כדי לקיים מצוות עצים. מכאן ואילך - פעמים מתגבר, פעמים אין מתגבר, ולא היו כהנים נמנעין מלהביא עצים למערכה כל היום כולו.
  • ונשתלחה ברכה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, וכל כהן שמגיעו כזית - יש אוכלו ושׂבע, ויש אוכלו ומותיר. מכאן ואילך - נשתלחה מארה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, וכל כהן מגיעו כפוֹל."

ובירושלמי[23] נוסף:

  • "כל ימים שהיה שמעון הצדיק קיים לא היה (השעיר המשתלח לעזאזל) מגיע למחצית ההר עד שנעשה איברין איברין. משמת שמעון הצדיק - היה בורח למדבר והסרקין אוכלין אותו."

התוספתא[24] מציינת עוד שלאחר מותו נמנעו אחיו הכהנים לברך את ברכת הכהנים בבית המקדש בשם המפורש, כיוון שראו את עצמם בלתי ראויים לכך.

מפעולותיו

שמעון הצדיק שימש ככהן גדול במשך ארבעים שנה, ועשה שתי פרות אדומות[25].

בחז"ל אנו מוצאים מספר אגדות שמספרות על דמותו של שמעון הצדיק ועל פעולותיו. אלא שלגבי חלק מן האגדות, בעיקר אלו שנושאות הֶקשרים מדיניים, יש עמימות מסוימת, מפני שקיימות לגביהן כמה גרסאות, ובמקורות חיצוניים הן מסופרות על אישיות אחרת.

בן סירא, שלפי חלק מהדעות היה בן דורו של שמעון הצדיק, שיבח אותו במילים חמות ותיאר אותו במילים "גדול אחיו ותפארת עמו"[26] כן תיאר את יוקרו והדרו של שמעון הצדיק בצאתו מן הקודש, בסיום עבודת יום הכיפורים. בן סירא הוסיף וסיפר על חיזוק חומות ירושלים בידי שמעון הצדיק, ועל הצלתו את העיר מידי אויבים[26].

המפגש עם אלכסנדר מוקדון

אחד הסיפורים המפורסמים על שמעון הצדיק הוא מעשה הפגישה שלו עם אלכסנדר מוקדון. סיפור ביקורו של אלכסנדר בירושלים מופיע בכמה מקורות ומסופר בכמה וכמה נוסחאות (בשינויי פרטים), במקורות התורניים ומחוצה להם.

בעשרים וחמשה בטבת יום הר גריזים הוא, דלא למספד[27]. יום שבקשו כותיים את בית אלהינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו, ונתנו להם. באו והודיעו את שמעון הצדיק. מה עשה? לבש בגדי כהונה ונתעטף בבגדי כהונה, ומיקירי ישראל עמו, ואבוקות של אוּר בידיהן, וכל הלילה הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה, עד שעלה עמוד השחר. כיון שעלה עמוד השחר אמר להם (אלכסנדר לכותים שעימו): מי הללו? אמרו לו: יהודים שמרדו בך! כיון שהגיע לאנטיפטרס זרחה חמה, ופגעו זה בזה. כיון שראה לשמעון הצדיק - ירד (אלכסנדר) ממרכבתו והשתחוה לפניו. אמרו לו: מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה? אמר להם: דמות דיוקנו של זה מנצחת לפנַי בבית מלחמתי! אמר להם: למה באתם? אמרו: אפשר בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב - יַתעוּךָ גויים להחריבו? אמר להם: מי הללו? אמרו לו: כותיים הללו שעומדים לפניך! אמר להם: הרי הם מסוּרים בידיכם. מיד נקבום בעקביהם ותלאום בזנבי סוסיהם, והיו מגררין אותן על הקוצים ועל הברקנים, עד שהגיעו להר גריזים. כיון שהגיעו להר גריזים חרשוהו וזרעוהו כרשינין, כדרך שבקשו לעשות לבית אלהינו. ואותו היום עשאוהו יום טוב.

[28]

לפי יוסף בן מתתיהו, המעשה הזה לא אירע בימי שמעון הצדיק, אלא בימי יַדּוּעַ סבו, שהיה כהן גדול, והוא זה שיצא לקראת אלכסנדר[29]. תקופתו של שמעון הצדיק, לפי יוספוס, הייתה בימי שלטון בית תלמי. במקורות אחרים מסופר המעשה על כהן גדול בשם חנניה או עידו, ויש שסוברים שהוא הוא שמעון הצדיק. גישה אחרת במחקר המודרני שוללת לחלוטין את הפן ההיסטורי שבאגדה זו. לפי גישה זו, אלכסנדר מוקדון כלל לא ביקר בירושלים[30].

במדרש ר' דוד הנגיד מסופר עוד, שאלכסנדר מוקדון ביקש שיקבעו את דמות דיוקנו בבית המקדש. שמעון הצדיק הסביר לו שעל פי התורה יש איסור לעשות פסל וכל תמונה, ובמקום זאת הבטיח לו שכל הילדים שייוולדו לכהנים בשנה ההיא ייקראו בשם אלכסנדר, וכן הבטיח שהתאריכים בשטרות ייכתבו מזמנו של אלכסנדר, וזוהי - לפי אחת הדעות - תחילתו של מניין השטרות (שנת 3450 ליצירה).

ביטול גזירת הצלם

אגדה נוספת[31] מספרת על "גסקלגס"[32] שגזר להעמיד צלם בהיכל שבבית המקדש. שמעון הצדיק הרגיע את העם, שנחרדו לשמע הגזירה, והבטיח שלא תתקיים. מאוחר יותר שמע שמעון הצדיק בת קול שיוצאת מקודש הקדשים ואומרת: בטלה הגזירה שאמר השונא להביא על ההיכל, ונהרג גסקלגס ובטלו גזרותיו. וכתבו את אותה שעה, ולאחר מכן התברר שזו הייתה שעת הריגתו. השליח שבא בדרכו עם הצלם קיבל את האיגרת על מותו של גסקלגס, וויתר על שליחותו.

הניסיון לזהות את "גסקלגס" הוא אחד הקשיים כאן. כמו גם העובדה שלא ידוע לנו על גזירה כזאת שהייתה בתקופתו של שמעון הצדיק. אמנם בסדר עולם רבה (פרק ל') מוזכר מלך בשם גסקלגס בין מלכי יוון, אבל לא ברור מיהו. ישנה השערה, ש"גסקלגס" זה אינו אלא הקיסר הרומי גאיוס קליגולה, שגזר שיכניסו להיכל פסל בדמותו ויסגדו לו. אולם זיהוי זה אינו מתאים לאזכור של שמעון הצדיק, שחי כ-350 שנה לפני כן, ועל כן יש שאומרים ש"שמעון הצדיק" באזכור זה אינו אלא שמעון קתרוס, הכהן הגדול שהיה באותם הימים[33].

פטירתו

בתלמוד מסופר:

תנו רבנן: אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק - אמר להם: בשנה זו הוא מת! אמרו לו: מניין אתה יודע? אמר להם: בכל יום הכיפורים היה מזדמן לי זקן אחד (מלאך[34]) לבוש לבנים ועטוף לבנים, נכנס עימי (לקודש הקדשים) ויצא עימי, והיום - נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ועטוף שחורים, נכנס עימי ולא יצא עימי. אחר הָרֶגל חלה שבעה ימים ומת.

יומא, ל"ט, א, ירושלמי יומא, ה, ב; תוספתא סוטה, י"ג, ח.
Scשמעון-הצדיק003
מתפלל על מצבת קבורתו במערת שמעון הצדיק

על פי מסורת זו, נקבע יום פטירתו של שמעון הצדיק ליום כ"ט בתשרי ("שבעה ימים לאחר הָרֶגל").

על פי מסורת יהודית מימי הביניים, נקבר במערת שמעון הצדיק בירושלים, שנמצאת בפאתי שכונת שמעון הצדיק, בצפונה של העיר העתיקה. המקום נקנה על ידי הראשון-לציון הרב אברהם אשכנזי[35] בשנת ה'תרל"ו (1876). בראשית המאה ה-20 נהגו יהודי ירושלים לפקוד את מערת שמעון הצדיק בל"ג בעומר, מכיוון שהגישה לקבר רבי שמעון בר יוחאי הייתה קשה מדי מפאת המרחק הרב מירושלים למירון. כיום פוקדים את המקום מבקרים ומתפללים ונערכת הילולה גדולה בכ"ט בתשרי[36].

בניו

לפי המסופר בתלמוד[37], היו לשמעון הצדיק שני בנים: שמעי וחוניו.
לפני פטירתו, הורה שמעון הצדיק שחוניו בנו ישמש תחתיו ככהן גדול. כתוצאה מכך נגרמה קנאה בין האחים, ובסופו של דבר ברח חוניו למצרים והקים שם את מקדש חוניו. בפרטי המעשה נחלקו תנאים[38]. במקורות חיצוניים יש נוסחאות שונות בעניין זה, ולפיהם מקים מקדש חוניו היה צאצא מאוחר יותר מבית שמעון הצדיק[39].

צאצאיו המשיכו אחריו להחזיק בכהונה הגדולה עוד שנים רבות, עד לשלטון החשמונאים. מצאצאיו כיהנו גם במקדש חוניו.

לקריאה נוספת

  • Amitay, O. (2007). Shim'on ha-sadiq in his historical contexts. The Journal of Jewish Studies., 58(2), 236
  • Gruen, E. S. (1997). The origins and objectives of onias' temple. Scripta Classica Israelica, 16, 47-70
  • Hengel, M. (1974). Judaism and hellenism : Studies in their encounter in palestine during the early hellenistic period [Judentum und Hellenismus.] (1 American ed.). Philadelphia: Fortress Press
  • Marcus, R. (1943, 1998) . Josephus: Jewish Antiquities, books XII-XIII [Loeb Classical Library] Camb. Mass. Harvard University Press
  • Tropper, Amram D. (2013). Simeon the Righteous in rabbinic literature: a legend reinvented. Leiden: Brill.
  • Strack, H. L., & Stemberger, G. (1991).Introduction to the talmud and midrash [Einleitung in Talmud und Midrasch.]. Edinburgh, Scotland: T&T Clark
  • VanderKam, J. C. (1995). Simon the just: Simon I or simon II? Pomegranates and golden bells (pp. 303-318). Winona Lake, Ind.: Eisenbrauns

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דיוק מלשון המשנה: "יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קיבלו מהם..." (משנה, מסכת אבות, פרק א', משנה ד').
  2. ^ משנה, אבות א, ב. ומפרש רבי עובדיה מברטנורא: "משיירי - משיורי, שלאחר שמתו כולן נשתיירה הקבלה בידו".
  3. ^ בבלי יומא, סט, א; ראו להלן.
  4. ^ ראו סדר הדורות, שכותב שקבלה הייתה זאת בידם; ספר יוחסין השלם מאמר ה זמן ו. כן עולה גם מדברי יוסף בן מתתיהו ב"קדמוניות היהודים", שם הוא נקרא "שמעון בן חוניו בן ידוע". וכן בספר בן סירא פרק נ. אבל המלבי"ם, בפירושו לנחמיה יב י, כתב בשם יוחסין ששמעון הצדיק היה בנו של ידוע, דהיינו דור שביעי לישוע בן יהוצדק.
  5. ^ סבו של ישוע היה שריה, והוא היה הכהן הגדול האחרון בבית המקדש הראשון, ובחורבן ירושלים הוגלה לבבל בידי נבוזראדן והומת שם (מלכים ב כה, יח-כא). לשריה היו שני בנים ידועים: יהוצדק - אבי ישוע, שהוגלה גם הוא בחורבן ירושלים; ועזרא הסופר (דברי הימים לה, מא; עזרא ז, א).
  6. ^ רש"י, המצודות, רלב"ג.
  7. ^ הערה: המלבי"ם התייחס בדבריו לדעה שבין ישוע שמעון הצדיק היו שבעה דורות, ולא שמונה. הפתרון המובא כאן בא ליישב שמונה דורות ביניהם, והעיקרון שהסביר המלבי"ם מיושם לפי שיטה זו.
  8. ^ נחמיה, ג', א'; נחמיה, י"ב, כ"ב
  9. ^ אראל סגל, כהנים גדולים בימי בית שני.
  10. ^ אוריאל רפופורט, תולדות ישראל בתקופת בית שני, הוצאת עמיחי עמ' 88
  11. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים י"ב ב, ה; שם ה, ה. נחמן קרוכמל, "מורה נבוכי הזמן" שער י"א. כל אחת משתי הגישות מביאה ראיות-לכאורה לדבריה מן המקורות. פרופ' חנוך אלבק, ב"מבוא המשנה" (עמוד 25 ובהערה) טען שדבריו של קרוכמל נבעו מטעות ומחוסר הבנת המקורות וכי בשמעון הראשון מדובר. דברים דומים, אך ביתר פירוט, כתב החוקר בן ציון כץ בספרו "פרושים, צדוקים, קנאים, נוצרים" (ושם מביא גם את ראייתו של גרץ מספר בן סירא ודוחה אותה, תוך כדי הצגת הראיות לשני הכיוונים). התייחסות דומה נמצאת בספר דורות הראשונים לר' יצחק אייזיק הלוי, חלק א כרך ג דף ק' ואילך. לעומת זאת גישתו של רנ"ק זכתה בין היתר לתמיכתו של פרופ' יוסף קלוזנר, "היסטוריה ישראלית" א עמ' 214-215.
  12. ^ חיים חפץ, "הכוהנים הגדולים בתחילת ימי בית שני", בתוך ספר היובל מנחה לאי"ש (בעריכת איתמר ורהפטיג, ירושלים תשנ"א), עמ' 211-241.
  13. ^ כלשון הרמב"ם (נראה שכוונתו ששמעון הצדיק היה כהן גדול אחרי תקופתו של עזרא, שכן עזרא עצמו לא היה כהן גדול).
  14. ^ שו"ת התשב"ץ חלק ד טור א סימן מב.
  15. ^ אבות א, ג-ד.
  16. ^ רבנו יונה בפירושו למשנה ד; שו"ת התשב"ץ חלק ד טור א סימן מב; וראו בפירוש התוספות יום טוב.
  17. ^ המאירי.
  18. ^ מדרש שמואל, ראו תוספות יום טוב; ראו גם הפירוש המיוחס לרש"י על מסכת אבות. וכן היא הגרסה בכתב יד קאופמן של המשנה [1].
  19. ^ מופיע בהרחבה באבות דרבי נתן נוסחה א פרק ד ונוסחה ב פרק ה.
  20. ^ פרשנות למאמר:
  21. ^ וכן ירושלמי נדרים א, א ונזיר א, א; תוספתא נזיר ד, ו. התלמוד במסכתות נדרים ונזיר מקיים דיון בדעתו של שמעון הצדיק וביחסו לשאר הנזירים.
  22. ^ תוספתא סוטה יג, ז; בבלי יומא, לט, א; ירושלמי יומא, ו, ג.
  23. ^ יומא ו, ג.
  24. ^ סוטה יג, ח; בבלי יומא, לט, ב.
  25. ^ בבלי, יומא ט, א ומשנה פרה ג, ה (בהתאמה).
  26. ^ 26.0 26.1 בן סירא, על פי תרגום מיוונית של יצחק זקיל פרנקיל, פרק נ', באתר "דעת". בחלק מהמהדורות הוא פרק מט.
  27. ^ אותו היום נקבע ליום טוב בגלל ההצלה שאירעה בו, ולכן אסרוהו בתענית ובהספד. לפי הכתוב במגילת תענית המעשה אירע ב-כ"א בכסלו.
  28. ^ בבלי יומא, סט, א; מופיע גם בשינויים במגילת תענית פרק ט; ועוד.
  29. ^ ראו "תולדות תנאים ואמוראים" לרב אהרן היימאן, שמציע יישוב לסתירה זו בין המקורות לבין יוספוס.
  30. ^ ראו פרופ' אוריאל רפפורט, "מגלות לקוממיות", האוניברסיטה הפתוחה. כן ראו ארנאלדו מומיליאנו, "מדינת החשמונאים", תשנ"ד, במאמר "יוסף בן מתתיהו וביקור אלכסנדר בירושלים". וכן: א' צריקובר, "היהודים והיוונים בתקופה ההלניסטית", תל אביב ה'תרצ"ה, עמ' 105-97.
  31. ^ בבלי סוטה, לג, א; תוספתא סוטה יג, ה; ירושלמי סוטה ט, יג; ליתר פירוט ראו מגילת תענית פרק יא; ועוד.
  32. ^ השם משתנה ממקור למקור, ומופיע בהטיות שונות של שם זה או במחרוזת אחרת שמורכבת מהאותיות הללו; וראו להלן.
  33. ^ ראו "תולדות תנאים ואמוראים" לרב אהרן היימאן.
  34. ^ התוספות (מנחות קט, ב ד"ה "נזדמן") מביאים את דברי הירושלמי (יומא ה, ב), שהייתה זו הופעה של השכינה.
  35. ^ משפחת אשכנזי, באתר יד בן צבי
  36. ^ הילולת "שמעון הצדיק" באתר ערוץ 7.
  37. ^ בבלי, מנחות קט, ב.
  38. ^ בבלי, שם.
  39. ^ לפי הסיפור ב"מלחמות היהודים" של יוספוס פלביוס בנה חוניו השלישי את מקדש חוניו במצרים, אולם דבר זה מפוקפק וסותר מקורות אחרים - כולל גרסתו המאוחרת של יוספוס עצמו ב"קדמוניות היהודים" - שמציינות את חוניו הרביעי, בנו של חוניו השלישי, כמקים המקדש. ראו גם "סיני", כרך ח עמ' יח.
אנטיגנוס איש סוכו

אנטיגנוס איש סוכו היה תנא בפתח תקופת הזוגות המוזכר במשנה. לפי הכתוב היה תלמידו של שמעון הצדיק ורבם של יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים וכן של צדוק ובייתוס.

על פי שמו, נראה כי מקום מגוריו היה אחת מהערים בשם שוכה (גם: "שׂכֹה") שהיו בארץ בימי קדם, אשר בתקופת בית שני נכתבו כנראה בצורה "סוכו".

מאמרו היחיד הנזכר מופיע במשנה, מסכת אבות, פרק א', משנה ג':

"אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם".הפרשנות הרבנית לכך היא שאף על פי שיש שכר לעתיד לבוא, עבודת ה' שלמה יותר כאשר היא נעשית מתוך אהבת ה', ולא לשם קבלת השכר. יחד עם אהבת ה' צריכה להיות יראה ופחד מפניו, מצד רוממותו וגדולתו. אליהו ביקרמן סבר כי דבריו היו פרוזאיים יותר, מאחר שאנטיגנוס חי טרם מרד החשמונאים. תקופה זו קדמה בהרבה לוויכוחים על השאלה אם ציות לרצון האל צריך לנבוע מיראה, תקווה לקבל תמורה או אהבה, שהטרידו את בית שמאי ובית הלל וגם פילוסופים יוונים. בימיו לא היה פסול בציפייה לשגשוג תמורת קיום התורה. משמעות אמרתו, לפי ניתוחו של ביקרמן, הייתה שהאל איננו מחויב בעזרה למאמיניו מאחר שהם עבדיו ממילא, ממש כשם שבעל עבדים איננו מחויב באספקת קצבת המזון (פְּרָס) של השייכים לו אך נגזר עליהם לשרתו בכל זאת. ביקרמן הניח שמסר פשוט זה קיבל בימי גזירות אנטיוכוס משמעות חדשה, של ציות גם בתנאים קשים, מעמדו רומם והוא הפך לשנוי במחלוקת.

ואדי אל-ג'וז

וַאדִי אֶל-ג'וֹז (מערבית: وادي الجوز, "נחל האגוז") או ואדי ג'וז היא שכונה במזרח ירושלים מסביבו של ערוץ נחל קדרון עילי, מפינת החומה הצפון־מזרחית וצפונה עד למרגלות הר הצופים במזרח העיר. מרבית השכונה שוכנת ברום של כ-750 מ' מעל פני הים.

גבול השכונה בצפון אזור מערת שמעון הצדיק ושכונת נחלת שמעון, בדרום חומת העיר העתיקה ומוזיאון רוקפלר. השכונה מתפרשת משני עברי ערוץ הנחל: ממזרחו - על המורדות המערביים של הר הזיתים והר הצופים וממערבו על המורדות המזרחיים של הרכס המוגבה שבמרכזו עוברת דרך שכם וגבעת שייח' ג'ראח. שוכנת בוואדי ג'וז (נחל קדרון עילי) ומכאן שמה.

חז"ל

חז"ל (בראשי תיבות: חכמינו זכרם לברכה) הם המנהיגים הרוחניים וההלכתיים של עם ישראל לאחר חתימת המקרא בימי אנשי כנסת הגדולה ובעיקר מתקופת בית שני (החל מתחילת תקופת הזוגות במאה ה-3 לפנה"ס) ועד לחתימת התלמוד הבבלי, בתחילת המאה ה-6. חז"ל הניחו את היסודות לכל התורה שבעל פה ומהווים תשתית לכרונולוגיה וההיסטוריה בתולדות עם ישראל במיוחד בדורות הרבים בהם לא הייתה ריבונות.

יוסי בן יוחנן

יוסי בן יוחנן איש ירושלים היה אב בית הדין הראשון מתקופת הזוגות. בן זוגו, נשיא הסנהדרין, היה יוסי בן יועזר איש צרדה.

יוסי בן יוחנן למד אצל שמעון הצדיק ואנטיגנוס איש סוכו.

במחלוקת המפורסמת של תקופת הזוגות, על הסמיכה (חגיגה, טז ע"א), מוזכר שמו בין אלו שאחזו בדעה שמותר לסמוך על הקורבן ביום טוב.

המאמר הידוע ביותר שלו מוזכר בפרק ראשון במסכת אבות (משנה ה): "יהי ביתך פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתך, ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו".

יוסי בן יועזר

יוסי בן יועזר איש צרדה (או יוסף בן יועזר) היה כהן מהעיר צרדה שבשומרון, ונשיא הסנהדרין הראשון בתקופת הזוגות. בן זוגו היה יוסי בן יוחנן איש ירושלים.

הוא למד אצל שמעון הצדיק ואנטיגנוס איש סוכו.

יוסי בן יועזר הוצא לצליבה על ידי היוונים.

במחלוקת הגדולה בתקופת הזוגות אודות הסמיכה ביום טוב מוזכר שמו כמצדד בדעה שלא לסמוך. בצירוף העובדה כי הוא הראשון לחלוק במחלוקת זו והמסורת כי זו המחלוקת הראשונה המתועדת בהלכה היהודית, נמצא שיוסי בן יועזר הוא הראשון לחלוק בתולדות ההלכה

המימרא הידועה ביותר שלו היא המוזכרת במסכת אבות: "יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם".

בנו היה נוהג שלא כשורה, ולכן הקדיש יוסי בן יועזר את נכסיו לבית המקדש. מסופר, שבנו מצא לאחר מכן מרגלית יקרה בתוך דג שקנה.

יחד עם יוסי בן יוחנן איש ירושלים גזר טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית.הקפדתו בדיני טומאה וטהרה זיכתה אותו בכינוי "חסיד שבכהונה". בעניינים אחרים מצא דרכים להקל, ונקרא "יוסי שריא" (יוסי המתיר).אחיינו של יוסי (בן אחותו) היה יקום איש צרורות - אלקימוס, הכהן הגדול המתייוון מתקופת מרד החשמונאים. אחיינו זה לבסוף חזר בתשובה..

לאחר מותם של יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן נאמר עליהם: "משמת יוסף בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכולות - איש שהכל בו".

כ"ב בשבט

כ"ב בשבט הוא היום העשרים ושניים בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ושניים בחודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד כ"ב שבט הוא ברב השנים פרשת משפטים. אבל אם בר המצוה חל בשנה המתחילה בשבת או בשנה חסרה המתחילה ביום שני (שנה מקביעות בחג או בחה) פרשת בר המצווה היא פרשת יתרו.

כ"ט בתשרי

כ"ט בתשרי הוא היום העשרים ותשעה בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ותשעה בחודש השביעי

למניין החודשים מניסן. כ"ט בתשרי לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אדו".

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ט תשרי היא פרשת נח, אם בר המצווה חל בשנה המתחילה ביום שני, שלישי או חמישי, או פרשת בראשית אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בשבת.

כהן גדול

הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הוא תוארו של ראשון הכהנים בעם ישראל, האדם שעמד בכל דור בראש הממסד הדתי היהודי. הכהן הגדול נבדל משאר הכהנים במעמדו, בהשפעתו, בתפקידיו הדתיים, בחובותיו הדתיות והפרטיות, ובזכויות היתר הנוספות שקיבל. ההבדל החיצוני הבולט ביותר בינו לבין אחיו היה לבושו, שתפקידו היה להציג מעין הדרת מלכות ויחוד.

גם התואר כֹּהֵן הָרֹאשׁ המופיע בתנ"ך מתייחס ככל הנראה לכהן הגדול.

בתקופות הפרסית וההלניסטית היה אחד ממנהיגי העם היהודי תחת השלטון הזר. תפקיד זה מקביל במדה מסוימת לתפקידו של 'רב כהנים' הידוע לנו מכתבי אוגרית. עד לימי יאסון עברה משרת הכהן הגדול בירושה, והמחזיקים בה התייחסו אל אהרן כ-"הכהן הגדול הראשון" ואל אלעזר בנו כממשיכו.

כנסת הגדולה

כנסת הגדולה הייתה המוסד העליון של חכמי ישראל מימי עזרא ונחמיה ועד סמוך לכהונת שמעון הצדיק, כלומר בפרק הזמן שבין סוף נביאי ישראל האחרונים (מאז שיבת ציון) לתחילת תקופתם של ראשוני חז"ל, חכמי תקופת המשנה. אנשי כנסת הגדולה תפקדו כהנהגה רוחנית, מחוקקי תקנות מחייבות, עורכי וחותמי התנ"ך ומנסחי חלק חשוב מן התפילות.

ל"ג בעומר

ל"ג בעומר הוא היום השלושים ושלושה (ל"ג) לספירת העומר (י"ח באייר), ונחשב החל מהמאה ה-12 ליום שמחה מסורתי, וכנקודת ציון להפסקת מנהגי האבלות הנוהגים בימי ספירת העומר. בין היתר יש המזהים את ל"ג בעומר עם פרוס העצרת המוזכר במשנה.

בין המנהגים המרכזיים בל"ג בעומר: הדלקת מדורות עליה למירון להילולת בר יוחאי ועריכת טקס החלאקה (בקהילות מסוימות גם משחקי חץ וקשת).

במדינת ישראל ל"ג בעומר הוא יום חופשה במערכת החינוך, אך מרבית מקומות העבודה פועלים כסדרם.

מעלות דפנה

מעלות דפנה היא שכונה בצפון ירושלים, הגובלת בשכונת רמת אשכול וסנהדריה מצפון, שכונת שמואל הנביא ממערב, וגבעת התחמושת ממזרח. גבולה הדרומי של השכונה מוגדר על ידי רחוב שמעון הצדיק ודרך בר לב.

נחלת שמעון

נחלת שמעון היא שכונה יהודית במזרח ירושלים בין שכונת שייח ג'ראח ושכונת בית ישראל. השכונה הוקמה ממערב לכביש שחיבר בין שכונת שייח' ג'ראח והמושבה האמריקאית לבין הר הצופים. שמה הוענק לה עקב קרבתה למערת שמעון הצדיק, אשר נמצאת ממזרח לאותו כביש.

קבר שמעון הצדיק

קבר שמעון הצדיק הוא מערת קבורה השוכנת בשכונת שמעון הצדיק שבצפון ירושלים, לצד "דרך הר הזיתים" - הכביש העולה משכונת שייח' ג'ראח להר הצופים, צפונית לשכונת המושבה האמריקאית. סמוך למערת שמעון הצדיק שוכנת מערה נוספת המכונה מערת הסנהדרין הקטנה.

שייח' ג'ראח

שֵׁייח' גָ'רַאח (בערבית: الشيخ جراح) היא שכונה במזרח ירושלים, ממזרח לדרך בר לב (המכונה בפי הירושלמים "כביש מספר 1"), מצפון למושבה האמריקאית ומדרום-מערב להר הצופים והגבעה הצרפתית. השכונה נקראת על שם חוסאם א-דין בן שרף א-דין עיסא אלג'ראחי, נסיך מאנשי חצרו של צלאח א-דין ורופאו האישי, שבנה במקום זאווייה ונקבר בה לאחר מותו בשנת 1201.[דרוש מקור]השכונה נחשבת למבוססת וליוקרתית בין שכונות ירושלים הערביות. שוכנות בה קונסוליות ונציגויות של מדינות זרות כגון: בריטניה, טורקיה, בלגיה, ספרד, הוותיקן, צרפת, איטליה, יוון ושוודיה; ושל ארגונים בינלאומיים כגון האו"ם. בשכונה ממוקמים גם מספר מסעדות גורמה ומלונות יוקרתיים, כגון אמריקן קולוני.

בסמוך לשכונה הוקמה קריית הממשלה ע"ש מנחם בגין ובה נמצאים: המטה הארצי של משטרת ישראל ומשרדי ממשלה הכוללים את משרד המשפטים, משרד השיכון, המשרד לביטחון פנים ומשרד המדע והטכנולוגיה.

מספר התושבים בשכונה הוא 15,435, נכון ל-2014.

שכונת שמעון הצדיק

שכונת שמעון הצדיק היא שכונה בצפון ירושלים הסמוכה למערת שמעון הצדיק ולשכונת נחלת שמעון. השכונה הוקמה בשנת 1890, ונעזבה במהלך מלחמת העצמאות.

בראשית שנות האלפיים, לאחר מאבק משפטי ממושך, התיישבו באזור, שנמצא בשולי השכונה הערבית שייח' ג'ראח, תושבים יהודים.

שמעון הראשון

שמעון הראשון בן חוניו הראשון היה כהן גדול מבית חוניו בתקופת בית שני. שחי בתחילת המאה השלישית לפנה"ס. יש הרואים בו את "שמעון הצדיק" המוזכר רבות בכתבי חז"ל.

שמעון הראשון היה סבו של שמעון השני, ונכדו של יַדּוּעַ. יחוסו של יַדּוּעַ מוזכר מפורשות במקרא כמתייחס למשפחת הכהונה של בית צדוק.

בתו של שמעון הראשון נישאה לטוביה מבית טוביה, אביו של יוסף בן טוביה.

כשנפטר שמעון היה בנו חוניו השני צעיר לימים ולכן לא התמנה לתפקיד הכוהן הגדול, את שמעון ירש אלעזר אחיו, ולאחר שהוא נפטר, נמסר התפקיד למנשה שהיה אחיו השני. רק לאחר פטירתו התמנה חוניו לתפקיד.

שמעון השני

שמעון השני בן חוניו השני, היה כהן גדול מבית חוניו בתקופת בית שני, שחי בשלהי המאה השלישית לפנה"ס ותחילת המאה ה-2 לפנה"ס. יש הרואים בו את "שמעון הצדיק" המוזכר רבות בכתבי חז"ל.

תולדות תנאים ואמוראים

הספר תולדות תנאים ואמוראים הוא ספר בן שלושה כרכים, הכולל בעיקר את תולדותיהם של התנאים והאמוראים.

הספר חובר על ידי הרב והחוקר אהרון היימן, והודפס בלונדון בשנת ה'תר"ע (1910). בספר כלולים תולדות התנאים והאמוראים, המלכים וגדולי אומות העולם, ואף הנשים המוזכרות בתלמוד הבבלי והירושלמי, תוספתא, מכילתא ספרא ספרי מסכתות קטנות, מדרש רבה, מדרש תנחומא וכל מפרשיהם, הזוהר, זוהר חדש ילקוט שמעוני, וספרי הקדמונים.

החכמים המוזכרים בספר הם החכמים שחיו בין התקופה של שמעון הצדיק משיירי אנשי כנסת הגדולה עד אחרוני הסבוראים, וכולל את קורות ימי חייהם הפרטיים, משפחתם ובני ביתם, רבותיהם, תלמידיהם, תקנותיהם והלכותיהם.

תקופת הזוגות

על פי המסורת היהודית, תקופת הזוגות נמשכה כמאתיים שנה בימי הבית השני (המאה ה-2 לפנה"ס והמאה ה-1 לפנה"ס, ג'תק"ע - ג'תש"ע בערך), ובה ההנהגה הרוחנית של עם ישראל הורכבה מזוג חכמים שכיהנו במשותף כראשי הדור: אחד כנשיא, ומשנהו כאב בית הדין של הסנהדרין. במהלך התקופה כיהנו בתפקיד חמישה זוגות של תנאים בחמישה דורות עוקבים.

על אף שהזוגות נחשבים לתנאים, יצר מחקר התלמוד בידול ביניהם ובין התנאים ומקובל להתייחס אליהם כאל תקופה נפרדת שקדמה לתקופת התנאים [דרוש מקור].

הזוגות
בפתח התקופה שמעון הצדיק • אנטיגנוס איש סוכו
הזוגות יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנןיהושע בן פרחיה ונתאי הארבלייהודה בן טבאי ושמעון בן שטחשמעיה ואבטליון(בני בתירה)הלל הזקן ושמאי הזקן (מנחם)
כהנים גדולים בולטים לפי תקופתם
משכן משה אהרןאלעזר הכהןפינחס Kohen Gadol (Bible Card)
המשכן בשילה אבישוע בן פנחס • בקי בן אבישוע • עזי בן בקי • עלי הכהןאחיטוב (נכד עלי)אחיה בן אחיטוב
משכן נוב אחימלך בן אחיטובאביתר בן אחיטוב
תקופת בית ראשון צדוקאחימעץ בן צדוקעזריהו בן צדוקאמריהויהוידע הכהןזכריהו בן יהוידע • עזריהו הכהן • אוריה הכהן • עזריהו הכהן (השני) • שלום הכהן • חלקיהו בן שלוםשריה הכהןיהוצדק הכהןצפניה בן מעשיה
תקופת בית שני (תחת שלטון ממלכת פרס) יהושע בן יהוצדקיהויקים בן יהושעאלישיב בן יהויקים • יהוידע הכהן (בית שני) • יוחנן • ידוע הכהן • יוחנן הכהן
בתקופה ההלניסטית חוניו הראשוןשמעון הראשון • אלעזר בן חוניו • מנשה אחיו של חוניו • חוניו השנישמעון השניחוניו השלישי
כהנים מתיוונים ואחרים יאסון מנלאוסאלקימוסחוניו הרביעי
כהנים גדולים מבית חשמונאי יונתן כהן גדולשמעון מכבייוחנן הורקנוס הראשוןאריסטובולוס הראשוןאלכסנדר ינאיהורקנוס השניאריסטובולוס השנימתתיהו אנטיגונוס השניאריסטובולוס השלישי
תחת ממשלת רומא מתתיהו בן תיאופילוס (הראשון)יוסף בן עליםחנן בן שתישמעאל בן פיאבייוסף קיפאיונתן בן חנןתיאופילוס בן חנןחנניה בן נדבאיחנן בן חנןיהושע בן גמלאמתתיהו בן תיאופילוס (השני)פינחס בן שמואל מכפר חבתא • רבי אלעזר בן חרסוםיששכר איש כפר ברקאי • רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.