שמעון בר-אפרת

ד"ר שמעון בר-אפרת (21 בינואר 1929 - 11 באוגוסט 2010) היה מורה וחוקר מקרא שהתמקד בעיקר באומנות הסיפור המקראי ובספר שמואל. נולד בהולנד ושרד את השואה. עלה לארץ ישראל ולמד מקרא באוניברסיטה העברית. ספרו על העיצוב האמנותי של הסיפור במקרא תורגם לכמה שפות והשפיע רבות על המחקר הספרותי של המקרא. האמין שאת הסיפור המקראי יש ללמד בגישה ספרותית ולא בדרך החיפוש אחר המקורות המרכיבים את הטקסט.

שמעון בר-אפרת
Bar-Efrat, Shimon
לידה 21 בינואר 1929
פטירה 11 באוגוסט 2010 (בגיל 81)
ענף מדעי מקרא
מדינה הולנד, ישראל
תרומות עיקריות
חקר אומנות הסיפור במקרא

קורות חייו

שמעון בר-אפרת (באורנפרוינד) נולד, גדל והתחנך בארנהם שבהולנד. ב-10 במאי 1940, כשהיה בן 11, פלשו הנאצים להולנד. מעסיקו של אביו, שהיה חבר במחתרת, מצא למשפחה מקום מסתור. תחילה אצל חייט פרוטסטנטי אדוק, ואחר כך אצל עוזרת בית אלמנה. במשך שנתיים וחצי חיה המשפחה במסתור וכך הם ניצלו.[1] לאחר השואה החליט בר-אפרת לעלות לארץ ישראל. לפני עלייתו למד בבית המדרש למורים ולרבנים באמסטרדם. זה היה בית מדרש דתי-אורתודוקסי, אבל עם פתיחות מדעית. בר-אפרת לא התכוון להיות רב, אלא לרכוש השכלה יהודית. הוא ידע כבר מעט עברית, בעיקר לצורכי בית הכנסת, והכיר את מנהגי היהדות. בבית המדרש התוודע ליצחק אריה זליגמן, שלימד שם לפני שעלה לארץ כדי לשמש כפרופסור באוניברסיטה העברית. לפני עלייתו לארץ הוזמן ללמוד עברית ויהדות במשך חצי שנה במנצ'סטר שבאנגליה, והלימוד שם הרחיב את ידיעותיו בתחומים אלה.

בשנת 1950 עלה לישראל לבדו והחל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. פרופ' זליגמן כבר לימד שם בחוג למקרא. בר-אפרת נרשם לחוג והמשיך את לימודיו אצל פרופ' זליגמן, וכן למד אצל משה דוד קאסוטו ויחזקאל קויפמן. הוא סיים תואר ראשון במקרא ואחר כך לימד תנ"ך ומקצועות נוספים בבית ספר יסודי ובבית ספר תיכון בבאר שבע, במסגרת שהייתה מעין שירות לאומי במקום צבא, במשך ארבע שנים. הוא לימד שם בעיקר ילדי עולים, שזה מקרוב הגיעו לארץ.

בשנת 1953 נשא לאישה את לאה, שלמדה אף היא בחוג למקרא. נולדו להם שני ילדים, עידית ואוהד.

בשנת 1960 חזר לירושלים והתחיל ללמד בבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה. הוא לימד שם במשך 30 שנה, עד ליציאתו לפנסיה.

בשנת השבתון הראשונה שלו החל בר-אפרת ללמוד במסלול ישיר לדוקטורט. אז הכיר את פרופ' מאיר וייס. לפרופ' וייס הייתה גישה חדשה לחקר המקרא, גישה ספרותית. בר-אפרת החל להתעניין בגישה הזאת, והחליט לכתוב אצל פרופ' וייס את עבודת הדוקטור שלו. לאחר שסיים את הדוקטורט נוכח בר-אפרת לדעת שיש עניין בעבודתו, בעיקר בקרב מורים המעוניינים להשתמש בגישה הספרותית בהוראה. הוא החליט להפוך את העבודה לספר. הספר בשם "העיצוב האומנותי של הסיפור במקרא" יצא לאור ב"ספרית פועלים" בשנת 1979, ולאחר מכן ראה אור גם בתרגום לאנגלית, לספרדית, לגרמנית ולסינית, ועותקים רבים ממנו נמכרו בארץ ובעולם. בשנת 2008 התפרסמה מהדורה חדשה ומורחבת בהולנדית.

בשנת 1996 פרסם בר-אפרת פירוש לספר שמואל במסגרת הסדרה "מקרא לישראל" (בעריכת משה גרינברג ושמואל אחיטוב). בפירושו שם דגש על בחינת האמצעים הספרותיים שבהם נעשה שימוש בספר שמואל. הפירוש תורגם לגרמנית.

בר-אפרת נהג להרצות מדי פעם בכנסים בחוץ לארץ ופרסם מאמרים בנושאים שונים במקרא. בשנת 2007 החל לכתוב בקביעות מאמרים בנושאים הקשורים ליהדות וליהודים הולנדיים, ל"עלה – בטאון ארגון יוצאי הולנד", המתפרסם בהולנדית ויוצא חמש פעמים בשנה.[2]

לאחר יציאתו לפנסיה הדריך בהתנדבות במשך כמה שנים במוזיאון מגדל דוד, וקיים בביתו בהתנדבות חוג שבועי ללימוד תנ"ך.

תרומתו למחקר ולהוראה

אף שיותר משליש של התנ"ך מורכב מסיפורים, החקר הספרותי של התנ"ך היה עניין צדדי למדי כאשר כתב בר-אפרת את ספרו "העיצוב האמנותי של הסיפור במקרא". רוב חוקרי המקרא נקטו גישות ושיטות היסטוריות שונות כגון ביקורת המקורות וביקורת הנוסח, ומאוחר יותר גם ביקורת המסורות וביקורת העריכות. המשותף לכל השיטות הללו הוא העניין בהתהוות הסיפורים. בר-אפרת, בעקבות מורו, מאיר וייס, טען שיש עניין לא רק בהתהוות הסיפור במקרא, אלא גם בהוויתו – כלומר, בסיפור כפי שהוא נתון בפנינו, בשלב ההתגבשות הסופי של הטקסט המקראי. כדי לעמוד על סגולותיו ומהותו של הסיפור המקראי יש לנקוט גישה ספרותית ולנתח את הסיפורים המקראיים בשיטות ובכלים של מדע הספרות. בחינת דרכי העיצוב של הסיפורים תחשוף את משמעויותיהם. בעבודת הדוקטור שלו – "דרכי העצוב הספרותי של הסיפור במקרא" (1975), שנכתבה בהנחיית מאיר וייס, נקט גישה זו. את העבודה עיבד לספר בשם "העיצוב האמנותי של הסיפור במקרא" (1979). חמשת הפרקים הראשונים של הספר עסקו באמצעים סגנוניים (כגון צליל ומקצב, מטפורות, חזרה על מילים ובכלל זה מילה מנחה), אפיוניו של המספר המקראי ודרכי התגלותו בסיפור, עיצוב הדמויות, העלילה ועיצוב הזמן והמרחב. הפרק הששי – החותם את הספר – מציג ניתוח של סיפור שלם – סיפור אמנון ותמר (שמ"ב יג), ובו בא לידי ביטוי השימוש בכל האמצעים הספרותיים שהוצגו ונדונו בפרקים הקודמים. הספר זכה להדים רבים בארץ ובעולם, בעקבות תרגומו לשפות זרות, והייתה לו תרומה ניכרת בקידום החקר הספרותי של המקרא.

את גישתו המחקרית יישם בר-אפרת גם בהוראה. הוא האמין שאת הסיפור המקראי יש ללמד בגישה ספרותית ולא בדרך החיפוש אחר המקורות המרכיבים את הטקסט. לשיטתו, אמנם יש חשיבות לפילולוגיה, אך זאת רק כרקע וכהכנה לעיסוק הספרותי בטקסט. בהוראת סיפור מקראי חשוב לדעתו ללמד את הסיפור עצמו: מה הוא אומר, איך הוא אומר זאת, מהם מסריו. פחות חשוב לחפש את מקורותיו ואת צור מחצבתו של המחבר.

ספריו בעברית

  • העיצוב האמנותי של הסיפור במקרא, תל אביב, ספרית פועלים, תש"ם (מהדורה ב מתוקנת תשמ"ד).
  • שמואל עם מבוא ופירוש (סדרת "מקרא לישראל"), ירושלים, מאגנס ועם עובד, תשנ"ו, שני כרכים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שמעון בר-אפרת מסר עדות ביד ושם על קורותיו בזמן השואה. רישום עדותו ביד ושם הוא O.3/5946. מספר פריט של העדות הוא 3559689. בר-אפרת סיפר בעדותו שבזמן המסתור הרבה לקרוא ספרים וגם קרא את התנ"ך ואת הברית החדשה.
  2. ^ ואלה הם שמות המאמרים שכתב לבטאון זה: תרגומי התנ"ך להולנדית; מדוע נחוג חג החנוכה; הגדת פורים; האות על הקיר: מנא מנא תקל ופרסין; ספינוזה והתנ"ך; שפת היהודים (היידיש) של יהודי הולנד; חנוכה חג חנוכת הבית והנרות; בית החולים האמסטרדמי בירושלים; מקורות הכתב העברי; הגדת אמסטרדם; החגים היהודיים בעיני המחקר המקראי; תרגומי התורה להולנדית; מעוז צור; משורר יהודי-איטלקי באמסטרדם (משה חיים לוצאטו); ה"תפוח" של אדם וחוה; עשרת הדברים; השורשים העבריים בשמות הולנדיים; העולים ההולנדים בהתייחסם לצפרי ולדגי ישראל.
אביגיל

אֲבִיגַיִל, דמות מקראית, הייתה אשתו של נבל הכרמלי, ולאחר מותו, אשתו של דוד המלך.

אחיה בן אחיטוב

אֲחִיָּה בֶן-אֲחִטוּב, כהן, שמו מופיע בספר שמואל א', פרק י"ד, פסוק ג' ופסוק פסוק י"ח כמי שנשא את האפוד לפני ארון הברית במלחמתו של שאול במכמש.

אחיטוב (נכד עלי)

אחיטוב, דמות מקראית, בנו של פנחס בן עלי, ואביו של אחימלך. משפחת כהנים זו הייתה מאוהדות דוד. דמותו נזכרת בספר שמואל א', פרק י"ד, פסוק ג'.

ברשימת שרי דוד המופיעה בספר שמואל ב', פרק ח', פסוק י"ז: "וְצָדוֹק בֶּן-אֲחִיטוּב וַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן-אֶבְיָתָר, כֹּהֲנִים", מופיע השם צדוק בן אחיטוב חל שיבוש בסדר השמות. לדעת חוקר המקרא שמעון בר אפרת הסדר הנכון לקריאה הוא : צדוק ואביתר בן אחימלך בן אחיטוב כהנים.ברשימת היחס בספר דברי הימים א', פרק ה', פסוקים ל"ג-ל"ד, פסוקים ל"ז-ל"ח נאמר כי אמריה הוליד את אחיטוב, ואחיטוב הוליד את צדוק. נראה שכתיבה זו היא מגמתית ומטרתה לקבוע את ייחוס משפחתו של צדוק למשפחת אהרון הכהן. ברשימת הכהנים המופיעה בספר נחמיה, פרק י"א, פסוק י"א. השם אחיטוב כבנו של מריות מוזכר ברשימות עזרא ונחמיה (י"א, י"א). שני בתי הכהונה האחרים מופיעים פעמים רבות. לא ברור מדוע לא קשר בעל ספר נחמיה את בית אהרון. לדעת חוקר המקרא, מיכאל קוכמן זו מגמת ספרי עזרא ונחמיה שלא להתייחס למשפחת הכהנים השייכת לבית אהרון.המושב אחיטוב, מושב במועצה אזורית עמק חפר, נקרא על שמו.

אחימלך בן אחיטוב

אֲחִימֶלֶךְ בֶּן-אֲחִטוּב, דמות מקראית, שימש ככהן גדול בנוב. אחימלך הוא בנו של אחיטוב ונינו של עלי הכהן. נזכר בספר שמואל א', פרק כ"א-ספר שמואל א', פרק כ"ב.

כאשר ברח דוד משאול סיפק לו אחימלך מזון ואת חרב גָּלְיָת הפלישתי. בכך עורר עליו את זעמו של שאול. דואג האדומי, מאנשי שאול, שהיה נוכח במקום, סיפר לשאול על מפגשו של אחימלך עם דוד. שאול פקד להביא אליו את כהני נוב עם אחימלך ואביו ובאותו היום הוצאו להורג. בנו אביתר נמלט מהמקום וניצל. סיפורו של דוד ומפגשו עם אחימלך וסיפור הוצאתם של כהני נוב להורג כרוכים בקשר של סיבה ותוצאה. אחימלך מגיש עזרה לדוד וזו הסיבה להוצאתו להורג.

איתי הגיתי

אִתַּי הַגִּתִּי, הוא דמות מקראית, נכרי, שעמד לצידו של דוד בראש גדוד צבאי, צבא שכיר אשר אנשיו נכריים, בעת מרד אבשלום. שמו מופיע שלוש פעמים במקרא.

בבורחו מירושלים בזמן מרד אבשלום, מבקש אִתַּי הַגִּתִּי להצטרף לדוד. ייתכן כי בשיחה זו בודק דוד את מידת נאמנותו של אִתַּי. לדעת שמעון בר-אפרת דבריו לאִתַּי אינם באים לבחון את נאמנותו של אִתַּי אלא הוא מבקש ממנו לא לבוא עמו כי אִתַּי כבר נמצא במנוסה ממקום מוצאו.לפני היציאה לקרב דוד מחלק את צבאו לשלושה גדודים, ככתוב: "וְהַשְּׁלִשִׁת, בְּיַד אִתַּי הַגִּתִּי". גדודו של אִתַּי מנה כשש מאות לוחמים. נראה כי הלוחמים בפיקוד אִתַּי היו נאמנים לדוד. לוחמים אלה לא היוו חלק מהכרתי והפלתי (ספר שמואל ב', פרק ט"ו, פסוקים י"ח-כ"ג). ייתכן כי צבא השכירים הוקם בעקבות הניצחון על הפלשתים. לעירו של אִתַּי, גת היו קשרים עם דוד עוד מזמן שהותו אצל אכיש מלך גת.

אלחנן בן יערי

אֶלְחָנָן בֶּן-יַעְרֵי הוא דמות מקראית מספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוק י"ט, לפיו אלחנן הרג את גָּלְיָת הַגִּתִּי. סיפור זה סותר לכאורה את סיפור הריגת גָּלְיָת בידי דוד. סיפורו של אלחנן מובא בגרסה שונה בספר דברי הימים א', פרק כ', פסוק ה'.

בעלת האוב מעין דור

בעלת האוב מעין דור היא דמות מקראית. שמה ומוצאה של בעלת האוב אינם ידועים. לפי ספר שמואל א', פרק כ"ח, מקום מושבה היה עין דור. עיסוקה, העלאה באוב, ידוע לנו מפסוק ז': "הִנֵּה אֵשֶׁת בַּעֲלַת-אוֹב בְּעֵין דּוֹר". דמותה של בעלת האוב מופיעה בסיפור בספר שמואל א', פרק כ"ח, בחלק הראשון של הפרק בפסוקים ח'-י"ד ובחלק השלישי בפסוקים כ"א-כ"ה.

דברי דוד האחרונים

דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים היא שירה בת שבעה פסוקים המופיעה בספר שמואל ב', פרק כ"ג, פסוקים א'-ז'. בשיר מספר דוד בגוף ראשון על התגלות ה' בדברו אליו. בשירה זו הובטחה "ברית עולם" בין דוד וזרעו לבין אלוהים.

האישה החכמה מתקוע

האישה החכמה מתקוע היא דמות מקראית שאינה מזוהה בשמה המפורש, אלא רק לפי מקום מושבה. היא מוזכרת בספר שמואל ב', פרק י"ד, פסוקים א'-כ"ד.

המרכז הרפואי שערי צדק

המרכז הרפואי שערי צדק הוא בית החולים הגדול בירושלים, מבחינת מספר מטופלים שאושפזו בו ומספר ימי האשפוז (ב-2014 אושפזו בו כמעט פי שניים יותר מטופלים מאשר בבית החולים השני בעיר, מרכז רפואי הדסה). נחנך ב־ י"ט בשבט תרס"ב 27 בינואר 1902. מייסדו ומנהלו הראשון במשך 45 שנה (1902 - 1947), היה ד"ר משה וולך, דמות מרכזית בתולדות הרפואה בתקופת היישוב. בשנת 1980 עבר בית החולים למשכנו החדש בשכונת בית וגן בירושלים. בדצמבר 2012 סופח אליו בית החולים ביקור חולים הפועל במסגרת מצומצמת הכוללת מחלקת יולדות ומחלקה פנימית המוקדשת ברובה לחולים גריאטרים.

חנה

חַנָּה, דמות מקראית, הייתה אשתו של אלקנה מרמתיים צופים ואמו של שמואל הנביא. חנה היא גם אחת משבע הנביאות המוזכרות בתנ"ך.

שתי תפילות חשובות מופיעות בסיפורה של חנה: האחת תפילתה המרה של חנה העקרה המבקשת להרות, והשנייה תפילה שמחה על התגשמות בקשתה בהולדתו של שמואל. שתי התפילות השפיעו על תפיסת התפילה ביהדות.

יונדב בן שמעה

יוֹנָדָב בֶּן שִׁמְעָה, או בשמו המלא יהונדב בן שמעה הוא דמות מקראית, נזכר כרֵעַ אמנון ומצוין שהיה "אִישׁ חָכָם מְאֹד" . יונדב היה מעורב במעשה אמנון ותמר, ואמנון הלך אחר עצתו. יונדב נזכר בספר שמואל ב', פרק י"ג. אביו, שמעה היה אחי דוד המלך.

מדבר פארן

מִדְבַּר פָּארָן מוזכר שבע פעמים בתנ"ך, בדרך כלל כשם כללי למדבריות חצי האי סיני וגם כשם כולל לשטחו של חצי האי סיני. שמו של המדבר מופיע בתנ"ך כאחד מהאתרים בו חנו בני ישראל בתקופת הנדודים במדבר.

מילה מנחה

מילה מנחה (בגרמנית: Leitwort) היא מילה או שורש לשוני שמופעיהם המרובים בטקסט עשויים לרמז על משמעות נוספת החבויה בטקסט.

מצלול (ספרות)

מִצְלוֹל הוא שם כולל לכל האמצעים בשירה ובפרוזה המבוססים בעיקר על צליל של מילה או מילים ולא על משמעותן. מבחינה טכנית, הגדרה זו כוללת גם את תחום החריזה, אך בשל ההתפתחות הנפרדת של החריזה ושל אמצעים צליליים אחרים, רוב העוסקים בתחום אינם כוללים את החריזה כסוג של מצלול.

עגלה (דמות מקראית)

עֶגְלָה אֵשֶׁת דָּוִד הייתה אחת מנשות המלך דוד ואמו של בנו יתרעם. בין נשות דוד שנמנות בספר שמואל ב', פרק ג' היא היחידה שלאחר שמה נמסר כי היא אֵשֶׁת דָּוִד וכך היא מכונה גם בספר דברי הימים א', פרק ג', פסוק ג'. מוצאה של עגלה אינו ידוע ולא ברור מדוע כונתה אשת דוד. ניתן לשער שזו הייתה אחת מנשות דוד העיקריות וזאת לפי סדר הכתיבה המופיע במקרא לדוגמה: בראשית, מ"ו, י"ט: בְּנֵי רָחֵל, אֵשֶׁת יַעֲקֹב, יוֹסֵף וּבִנְיָמִן, גם שם הכינוי "אֵשֶׁת יַעֲקֹב" מציין את חשיבותה של רחל בעיני יעקב.

שמותיהן של דמויות רבות במקרא נקראו על שמות חיות. עגלה נקראה כנראה על שם עגל, בדומה לרחל ולאה.

פנינה (דמות מקראית)

פְּנִנָּה היא דמות מקראית, אשתו השנייה של אלקנה. דמותה מופיעה בספר שמואל א', פרק א'.

שמואל

שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא הוא דמות מקראית, בנם של חנה ואלקנה מן הרמתיים צופים. שמואל היה נביא, ומנהיג עם ישראל בסוף תקופת השופטים, בין פטירתו של עלי הכהן להמלכתם של שאול המלך ודוד המלך. לשמואל היו שני בנים - יואל ואביה.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.