שמן המשחה

שמן המשחה הוא שמן שנעשה משמן זית, מור, קינמון, קידה וקנה בושם, אשר איתו היו מושחים כהנים גדולים, מלכים ואת כלי המקדש הראשונים כדי שיוכלו לכהן בתפקידם. שמן המשחה הוכן רק פעם אחת, בתקופת משה.

מקור המצווה

מקור המצווה מופיע בפרשת כי תשא שבחומש שמות:

וידבר ה' אל משה לאמר. ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות וקנמן בשם חמשים ומאתים וקנה בשם חמשים ומאתים. וקדה חמש מאות בשקל הקדש ושמן זית הין. ועשית אותו שמן משחת קודש רקח מרקחת מעשה רקח שמן משחת קודש יהיה. ומשחת בו את אהל מועד ואת ארון העדת. ואת השלחן ואת כל כליו ואת המנרה ואת כל כליה ואת מזבח הקטרת. ואת מזבח העלה ואת כל כליו ואת הכיר ואת כנו. וקדשת אותם והיו קדש קדשים כל הנגע בהם יקדש. ואת אהרן ואת בניו תמשח וקדשת אותם לכהן לי. ואל בני ישראל תדבר לאמר שמן משחת קודש יהיה זה לי לדרתיכם. על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמהו קדש הוא קדש יהיה לכם. איש אשר ירקח כמהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו.

דינים

אסור לעשות את שמן המשחה כדי ש"זרים" ימשחו בו. אם בטעות עשה זאת בשוגג - יביא קרבן חטאת, אך אם במזיד - חייב כרת.

את המלכים משחו ליד מעיין, אך לא כאלה שהם בנים של מלך. אך במצב שבו יש מחלוקת מיהו המלך, מותר למשוח בני מלך כדי להודיע שהם המלכים הנבחרים.

טעמי המצווה

טעם עשיית השמן הוא מפני שה' רצה שנעשה פעולה בנפשותינו ביום שבו נתחנך בעבודתו. טעם איסור משיחת השמן ל"זרים" ועשייתו לשימוש אישי, הוא מפני שלא נאה שאנשים פשוטים ישתמשו בשמן מכובד.

גניזת שמן המשחה

לקראת חורבן בית ראשון ציווה יאשיהו מלך יהודה שיניחו את ארון הברית, מטה אהרן, צנצנת המן ושמן המשחה במקום מיוחד שחפר שלמה המלך, וזאת, כדי שהם לא יגלו. מאז לא היה שימוש בשמן המשחה.

הכנת שמן המשחה

לשיטתו של רבי יהודה השמן הוכן באמצעות שליקת החומרים בשמן, ואילו לשיטת רבי יוסי היו שמים את החומרים במים, על גבי המים היו שופכים את השמן שהיה סופח את התמציות ומעבירים אותו לכלי אחר[1].

ניסים שנעשו בשמן המשחה

רבי יהודה מונה מספר ניסים שנעשו בשמן. כמות השמן שנוצרה הייתה 12 לוגין, אבל הוא הספיק למשיחה של המשכן כולו, כליו, אהרן ובניו, כל שבעת ימי המלואים וכן כהנים גדולים ומלכים[1]. בנוסף, השמן עתיד להספיק לעתיד לבוא שנאמר: "שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם"[2].

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י"א ע"ב
  2. ^ ספר שמות, פרק ל', פסוק ל"א

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

אברהם הכהן פימינטיל

רבי אברהם הכהן פימינטיל (נפטר בכ"ח באדר ה'תנ"ז [1697]) היה רב בקהילה הספרדית באמסטרדם ובהמבורג, ידוע בשל ספרו מנחת כהן.

אהרון בן שמעון

הרב אהרון בן שמעון (ה'תר"ך, 1860– ה'תש"ט, 1949) היה רבה הראשי של צפת וראש "ישיבת מרן הבית יוסף", מייסד וראש ישיבת עץ חיים אלג'יר, רבה של הקהילה הספרדית בהונגריה ושליח עיר הקודש צפת בבוכרה.

בושם

בושם (באנגלית: Perfume) הוא שם כולל לנוזל, קרם או שמן המפיץ ריח נעים, מופק בדרך כלל ממקור טבעי, כגון צמחים, או באופן סינתטי.

בושם הוא מוצר אופנתי ויקר, המוזלף על העור כחלק מתהליך התקשטות. ניתן להתיזו גם באוויר או על בגדים, שטיחים ווילונות, ובעיקר כמשקל נגד לריחות לא נעימים.

בית המקדש הראשון

בית המקדש הראשון או מקדש שלמה היה מקדש, אשר נבנה בהר המוריה בירושלים על ידי שלמה המלך, לפי המקובל במחקר במחצית השנייה של המאה ה-10 לפנה"ס, ועד לשנת 586 לפנה"ס לערך. על פי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית עמד משנת ב'תתקכ"ח עד שנת ג'של"ח, ‏(832 לפנה"ס - 422 לפנה"ס). נחרב בידי נבוכדנצר השני מלך בבל.

בצלאל בן אורי

על פי המתואר בתנ"ך, בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי היה האמן והאדריכל הראשי שהועסק בתכנון המשכן, עיצובו ובנייתו, ובעשיית כליו ובגדי הכהונה.

המשכן

המשכן (או בשמו הנפוץ הנוסף: "אוהל מועד"), הוא מעין אוהל, שעל פי המסורת, הקימו בני ישראל בציווי האל בעת ששהו במדבר סיני. את המשכן בנו אמנים מומחים, ובראשם בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך, על פי ציווי ה' המתואר בפרשיות תרומה ותצוה בספר שמות. הקמת המשכן מתוארת בסופו של הספר, בפרשיות ויקהל ופקודי, ודינים ופרטים נוספים אודותיו מתוארים גם בספרי ויקרא ובמדבר. על פי המתואר במקרא, אוהל זה שימש את ישראל לאורך כל תקופת המדבר, וכן לאחר שנכנסו בני ישראל לארץ ישראל, להקרבת קורבנות ולמטרות פולחניות נוספות, וכן לשם היוועדות האל עם משה, והשראת שכינתו בקרב עַם ישראל.

שנים רבות שכן אוהל מועד, ומשכן האבן שהחליף אותו, בשילה. המקדש שבנה שלמה המלך בירושלים נבנה כתחליף קבע למשכן, ועל אף הבדלים מסוימים בגודל ובמבנה הפנימי, קיימים קווי דמיון רבים בין השניים.

הר הזיתים

הר הזיתים (בערבית: الطور ההר או جبل الزيتون הר הזיתים) נמצא ממזרח לעיר העתיקה של ירושלים. מקור שמו של ההר בכרמי הזיתים שכיסוהו בעבר. הר הזיתים קדוש ליהודים, לנוצרים ולמוסלמים, ומסורות רבות קשורות בו.

גובהו של הר הזיתים והתצפית המצוינת ממנו לעיר העתיקה של ירושלים ומתחם הר הבית גרמו לכך שמרבית המפות הריאליסטיות והאיורים העתיקים של ירושלים נעשו מהר הזיתים.

הר המשחה

הר המשחה או הר המשחית הוא שמו של הר הזיתים בתלמוד ובמדרש. מתחילת המאה העשרים מתייחס שם זה לשלוחה המערבית (מעבר לנחל קדרון) בחלק הדרומי של הר הזיתים הידועה גם בשמה הערבי ג'בל בטן אל-הווא, שבמדרונהּ שוכן הכפר סילואן. הפסגה היא אחת משלוש פסגות בולטות על הרכס: פסגת הר הצופים (המתנשאת לגובה 826 מטר), פסגת הר הזיתים (שגובההּ 815 מטר) ופסגת הר המשחה (747 מטר).

מור (בושם)

מוֹר הוא בושם המופק משרף עץ המור (Commiphora Myrrha) אשר מקורו באתיופיה ותימן. לדעת הרמב"ם, המור מופק מן החי - מאייל המושק.

מטה אהרן

מַטֶּה אַהֲרֹן, על פי המקרא, הוא מטה שהיה שייך לאהרן הכהן, ובאופן פלאי צמחו ממנו פרחים ושקדים כדי להורות על כך ששבט לוי הוא השבט הנבחר מבני ישראל על ידי אלוהים. המטה נשמר במשכן בקודש הקודשים, לאות על הבחירה באהרון ובשבט לוי.

המטה מוכר בעיקר כמטה שבזריקתו הופך לנחש.

לאחר בניית בית המקדש שכן מטה אהרן בדביר יחד עם ארון הברית. לפי ספרות חז"ל, מטה אהרן נגנז על ידי יאשיהו מלך יהודה, יחד עם ארון הברית, שמן המשחה, צנצנת המן, ועכברי וטחורי הזהב ששלחו הפלשתים.

מניין המצוות על פי ספר החינוך

מניין תרי"ג מצוות על פי ספר החינוך. החידוש העיקרי של מניין זה, לעומת מוני המצוות האחרים כמו הרמב"ם והרמב"ן, הוא בסדר המצוות. החינוך מונה את מצוותיו על פי סדר פרשיות התורה, מציין את מספר המצוות המופיעות בכל פרשה ומספר מצוות עשה ולא תעשה בכל פרשה.

הבדל נוסף הוא הוספת מצווה תפ"ז לפי מניין החינוך: איסור הקרבת הפסח בבמת יחיד בזמן היתר במות. במקומה החסיר החינוך את איסור אכילת קדשי קדשים לזר, המופיע כלאו קמ"ט במניין המצוות של הרמב"ם. ככל הנראה השינוי איננו חידוש של ספר החינוך, אלא מקורו בנוסח מוטעה של ספר המצוות שהיה לפני המחבר (ראו ספר החינוך).

פר הכהן המשיח

פר הכהן המשיח הוא סוג של קרבן חטאת המיוחד לכהן גדול שנמשח בשמן המשחה. בניגוד לאדם רגיל שחטא שמביא כבשה או שעירה, הרי שכהן גדול שחטא מביא פר להקרבה.

פרשת כי תשא

פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא היא פרשת השבוע התשיעית בספר שמות. היא מתחילה בפרק ל', פסוק י"א ומסתיימת בפרק ל"ד, פסוק ל"ה. תחילת הפרשה עוסקת במצוות מחצית השקל, ובהוראות נוספות הקשורות למשכן, אך רוב הפרשה עוסקת בסיפור חטא העגל ובהשלכותיו.

בקריאת הפרשה בבית הכנסת, הפרשה מחולקת באופן לא פרופורציונלי בין שבעת העולים לתורה, כשרוב הפרשה נקראת בעלייה הראשונה והשנייה של הכהן והלוי, ורק מיעוט הפרשה נשאר לחמש העליות האחרונות. המטרה בחלוקה זו היא כדי שסיפור חטא העגל ייקרא בעליית הלוי, מכיוון שעל פי המסורת שבט לוי לא חטאו בחטא העגל.

קידה (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

שבעת ימי המילואים

שבעת ימי המילואים הם שבוע ימים לפני חנוכת המשכן שבהם הקדיש משה את אהרון ובניו לתפקיד הכהונה. ימים אלו הם הזמן היחיד שבו עסק משה בעבודת הכהונה בעצמו. במשך שבעה ימים התקיים מדי יום טקס שבמהלכו משה רחץ את אהרון ובניו, הלביש אותם בבגדי כהונה לעיני כל העם והקריב קורבנות. הציווי על קיום שבעת ימי המילואים מופיע בפירוט בפרשת תצווה וקיום המצווה מתואר שוב בפירוט בפרשת צו.

שמואל חיים (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

שמואל חיים (רב)

רבי שמואל חיים (תק"כ 1760 ~ - תר"ב, 1842), מחבר הספר שמן המשחה, היה רבה של קושטא. נפטר בירושלים.

שמן זית

שמן זית הוא שמן המופק מזיתים. משמש בעיקר למאכל, כמרכיב בתבשילים ורטבים ואף לטיגון, והוא מרכיב חשוב במטבח הים תיכוני. לשמן זית יש טעמים וניחוחות אופייניים המשתנים מעט בין זנים שונים של זיתים, והוא נחשב לאחד השמנים האיכותיים ביותר מבחינת טעמו, ערכיו התזונתיים והשפעתו על הבריאות, חלק משמעותי מתפישות אלה קשור גם בהפיכתו של הזית ושמן הזית סמל, ומקומו ההיסטורי, תרבותי וכלכלי בתרבויות המזרח הקרוב ואגן הים התיכון.

שמן הזית שימש בעבר כאחד המקורות העיקריים לתאורה, בכך יש הטוענים כי הפך את ערי המדינה של יוון למרכז ייצור אנרגיה אזורי מוביל, ולאחד המחוללים להתפתחות התרבותית המואצת באגן הים האיגאי.

שמן הזית שימש בימי קדם גם לסיכת הגוף והשיער. בתנ"ך מוזכר שמן המשחה ומכאן הכינוי משיח. השימוש בשמן זית למשיחה טקסית היה נפוץ גם ביוון העתיקה ומוזכר בכתבי היפוקרטס, ומשיחה בשמן מתבצעת עד ימינו בכמה מזרמי הנצרות כטיפול טקסי בחולים.

בשל שימושיו הרבים היה שמן זה הנפוץ והנגיש ביותר, ולפיכך בעבר, רוב השימושים בשמן, נעשו בשמן זית, ולאו דווקא בשל תכונותיו.

שני זיתים

שני זיתים נכרתים הוא פיוט של ר' שלמה אבן גבירול מסוג "מאורה", כלומר מיועד להאמר בברכת יוצר המאורות לפני החתימה. הפיוט נהוג בשבת חנוכה (אם ישנן שתי שבתות בחנוכה, בשבת הראשונה) בנוסח אשכנז המערבי והמזרחי. על אף שר"ש אבן גבירול היה מפייטני ספרד, פיוט זה השתמר בקהילות אשכנז בלבד. הנוסח המובא כאן הוא נוסחו המקורי של הפיוט, בנוסח שהיה מקובל בקהילות ישנם שינויים רבים, וניתן למצוא אותו בסידורים שבהערה.

הפיוט עוסק במנורת הזהב ובעיקר במנורה שבחזון זכריה הנביא (זכריה, ד'), המופיעה בהפטרה לשבת חנוכה. תוכן הפיוט הוא בקשת הגאולה, תוך שימוש בביטויים ומוטיבים הלקוחים מתוך נבואת זכריה: המנורה, שני הזיתים שעליה, שמן המשחה, ועוד. אין בפיוט אזכור מפורש לחנוכה, ולא ניתן לדעת אם הפיוט נכתב מעיקרו לייעוד זה או דווקא לפרשת בהעלותך, שגם בה מפטירים הפטרה זו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.