שמיטת כספים

שמיטת כספים היא מצווה מהתורה שמשמעה הפטר בסוף שנת השמיטה מהחזר הלוואות שהגיע מועד פירעונן אך עדיין לא נפרעו. המצווה כוללת מצוות עשה להשמטת החוב ושני איסורי לא תעשה: אחד לתביעת החובות שהושמטו על ידה ושני להימנעות מהלוואה מחשש ששמיטת כספים תשמט את ההלוואה. המצווה אינה חלה על הלוואות שטרם הגיע זמנן להיפרע או על חובות שאינם מהלוואות, והיא נוהגת בזמננו רק מדרבנן. המצווה חלה רק על הלוואות ליהודים, ואינה חלה על הלוואות לגויים.

על מנת למנוע מצב שבו אנשים מסרבים להלוות מחשש שמצווה זו תגרום להם להפסדים, התקין הלל הזקן בסוף תקופת בית שני תקנת חכמים הנקראת פרוזבול, המאפשרת לגבות את החובות חרף מצוות שמיטת כספים, על ידי הצהרה על העברת החובות לגביית בית הדין, דבר המונע את השמטתם. בימינו משתמשים רוב היהודים הדתיים בפרוזבול, ובכך הופכים את שמיטת הכספים למצווה שכמעט אינה מתקיימת בפועל. גם הבנקים בישראל משתמשים בהסדר זה.

שמיטת כספים
(מקורות עיקריים)
מקרא דברים, ט"ו, א'-ג'; ט"ו, ט'
משנה מסכת שביעית, פרק י'
משנה תורה הלכות שמיטה ויובל, פרק ט'
שולחן ערוך חושן משפט, סימן ס"ז
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו ר"ל, עשה קמ"א
ספר החינוך, מצווה תע"ה, מצווה תע"ז

המקור בתורה

בפרשת ראה בספר דברים מצווה התורה על שמיטת כספים, ואוסרת במצוות לא תעשה על גביית החובות לאחר ההשמטה:

מקץ שבע שנים תעשה שמטה. וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו, לא יגש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה לה'

התורה גם מזהירה מאפשרות שאנשים ימנעו מלהלוות כסף לעניים מחשש שהשמיטה תשמט את החובות:

השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמור: קרבה שנת השבע שנת השמיטה, ורעה עיניך באחיך האביון ולא תתן לו, וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא

מאידך גיסא התורה מבטיחה ברכה למלווים שממשיכים להלוות כספים, אף שיודעים שייתכן והשמיטה תשמט את החוב:

כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך בכל מעשך ובכל משלח ידיך

טעמי המצווה

ספר החינוך מסביר את טעם מצוות שמיטת כספים בחינוך האדם לנדיבות כלפי האחר, לביטחון בהשגחת אלוהים, ולהרחקה מגזל.

ללמד נפשנו במידות המעולות: מידת הנדיבות ועין טוב, ונקבוע בלבבנו הביטחון הגדול בשם ברוך הוא, ואז תכשר נפשנו לקבל טוב מאת אדון הכל כלול הברכה והרחמים. וגם נמצא מזה גדר חזק ומחיצה של ברזל להתרחק מאוד מן הגזל ומן החמדה בכל אשר לרענו, כי נשא קל וחומר בנפשנו לאמור: אפילו הלוויתיו ממוני והגיע שנת השמיטה - אמרה תורה להשמיט בין המלווה, שלא לגזול ושלא לחמוס לא כל שכן שראוי לי להתרחק עד הקצה האחרון?

ספר החינוך, מצווה תע"ז

רבי יונתן אייבשיץ מבאר את טעם המצווה בניסיון לחנך את האדם להבין את פחיתות ההישגים הגשמיים בעולם הזה, חינוך להסתפקות במועט, ומקשר אותה אל מצוות שמיטת קרקעות:

ומה עצום מצווה זו, וטעם יש בה, ועל ידה ידע איש הישראלי אשר ימינו כצל על הארץ, וגרים ככל אבותיו אריסי בתי אבות, ולה' הארץ ומלואו. וידע כי לא שלימות אנושי לעסוק בקיבוץ הקניינים ולאסוף חמרים חמרים... והיא שנת שביעית שנת רצון לה', אשר ישליך אדם אלילי כספו, ולא יאמר אלקינו למעשי ידינו, הוא היקום והרכוש, כי אז אין כסף נחשב כלום, ולא יועיל הון ביום עברה. ולכן נוהג שמיטת קרקע וכספים בשנה ההיא, שבת נוגש עול מדהבה.

ומצווה זו גרמה לישראל שלא נשתקעו יותר מדאי בעסק משא ומתן, ולהרבות בסחורה כאניות סוחר, ולבלות בו זמן יום ולילה כהגויים אשר על פני האדמה. ולא כל המרבה בסחורה מחכים, כי לזו צריך הלוואת איש באחיו, ולהיות נושה איש ברעהו מזמן לזמן, וזה אי אפשר בהחזיק מצווה הנ"ל, כי בהגיע תור השמיטה - ישמט הנושה וייצא נקי מכל חובו. ואם כן היה, חובה עלינו להחזיק במידת הספקות כראוי ונאות לעובד השלם... וכאשר היו אבותינו, לא פנו אל הון, רועי צאן, מגז כבשים יתחממו ומחלב עתודים ישתו. וברכת ה' היא תעשיר, ברצונו נותן וברצונו נוטל, ושווא כל תחבולות בני אדם. ואם כן מצווה זו למה לא נדבק בה בתכלית הדביקות והשמחה.

פירוש התומים על שולחן ערוך חושן משפט

יש הטוענים שהסיבה שהתורה הוסיפה את שמיטת כספים למצוות השמיטה, שעיקרה היא שמיטת הקרקעות, היא בשל הקושי הרב שיכול להיווצר לחקלאים לפרוע את חובותיהם בשנת השמיטה, שבה אין להם הכנסות. מסיבה זו אין לראות במהות השמיטה עניין סוציאלי, אלא שהדבר קשור יותר ליחס האדם לאדמה וזכות האדמה, כישות בפני עצמה, לנוח ולהיות עצמאית ללא שליטת האדם עליה בשנה זו.[1]

שמיטת כספים בזמן הזה

שמיטת כספים תלויה בשמיטת קרקעות, היינו שאם אין נוהגת מצוות שמיטת קרקעות - אינה נוהגת גם מצוות שמיטת כספים. בימינו שמיטת קרקעות נוהגת רק כמצווה מדרבנן ולא כמצווה מהתורה, (לפי רוב השיטות) ולכן גם שמיטת כספים נוהגת רק כמצווה מדרבנן ולא כמצווה מהתורה. ישנה גם שיטת מיעוט שסוברת ששמיטת כספים נוהגת בימינו רק כמידת חסידות, אך גם שיטה זו נדחתה לרוב.

אולם בניגוד לשמיטת קרקעות, מצוות שמיטת כספים נוהגת בזמן הזה מדרבנן גם בחוץ לארץ, שכן היא מצווה שנחשבת לחובת הגוף שנוהגת אף בחוץ לארץ, ואינה מהמצוות התלויות בארץ.[2]

יש שכתבו שכאשר חז"ל תיקנו שמיטת כספים גם בחוץ לארץ, הם גזרו רק על המדינות הסמוכות לארץ ישראל כגון בבל ומצרים ולא על הרחוקות, וכן יש שכתבו שתקנה זו תוקנה דווקא בזמן שבית דין קידשו את החדשים. אולם רוב השיטות סוברות ששמיטת כספים נוהגת בכל מדינה בחוץ לארץ ובכל זמן.[3]

זמנה של שמיטת כספים

לדעת רוב הדעות שמיטת כספים חלה מיד עם שקיעת החמה של היום האחרון של שנת השמיטה (כט באלול, עם כניסת ראש השנה של השנה החדשה) ואף בבין השמשות (זמן מסופק בין היום ללילה שזמנו משקיעת החמה עד צאת הכוכבים) אסור לתבוע את החוב, כיוון שהחוב הושמט מיד עם שקיעת החמה.[4] אולם לדעת מיעוט (שיטת הרא"ש) זמנה של שמיטת כספים הוא דווקא בתחילתה של שנת השמיטה, ולא בסופה.

הלוואות ששמיטת כספים משמטת

שמיטת כספים משמטת דווקא חובות של הלוואות שהגיע זמנם להפרע ולא נפרעו, ולא חובות שטרם הגיע זמנם להיפרע או חובות אחרים שאינם של הלוואות, כגון פיקדונות או הקפות.[5] למשל, מי שמלווה את חבירו לתאריך ג' בתשרי שלאחר שנת השמיטה - אין שמיטת כספים משמטת חוב זה. שמיטת כספים משמטת בין הלוואה שנכתבה בשטר חוב ('מלווה בכתב'), ובין הלוואה שניתנה בעל פה ('מלווה על פה').

מי שהלווה את חברו וקיבל בתמורה משכון - אין שמיטת כספים משמטת חוב זה. טעם דין זה הוא שכיוון שיש ביד המלווה משכון שניתן לגבות ממנו את החוב - אין במקרה זה את האיסור 'לא יגוש את רעהו', שכן כבר יש בידו אמצעי לגביית החוב. אם המשכון שווה בערכו פחות מהחוב, ישנה מחלוקת האם הוא מונע את השמטת כל החוב, או רק את החוב שכנגד שווי המשכון.[6]

המלווה יכול להתנות בשעת ההלוואה שהלווה יתחייב לשלם גם אם השמיטה תשמט את החוב, והתנאי יועיל, שכן אדם יכול לחייב עצמו אף בדבר שהוא פטור מהתורה, ובדבר שבממון - תנאי קיים גם כנגד המפורש בתורה. אולם אם המלווה מתנה שהחוב הוא בתנאי ששמיטת כספים לא תשמטנו - התנאי בטל, שכן הוא מתנה כנגד דבר המפורש בתורה, והתנאי הוא כנגד מצוות שמיטת כספים ולא כנגד הלווה.[7]

כשם ששמיטת כספים משמטת הלוואות, כך היא משמטת שבועה על הלוואות. כגון מי שתבע את חבירו בבית דין על הלוואה שנטען שהלווה לו, אך זמן פירעון ההלוואה היה לפני מועד שמיטת כספים והתביעה אחריה, שמיטת כספים פוטרת אותו מלהשבע, שכן החוב עצמו אם היה התבטל על ידה.[8]

חוב של אדם להקדש אין שמיטת כספים חלה עליו, כיוון שההקדש אינו נכלל בגדר 'רעהו' שכלפיו נאמר 'לא יגוש את רעהו'.[9]

מעשה בית דין

המוסר שטרות הלוואותיו לבית דין, שיגבו את חובותיו במקומו - אין שמיטת כספים משמטתם, כיוון שאין פה 'לא יגוש את רעהו', שכן בית הדין גובה את החובות ולא המלווה.[10] דין זה הוא הבסיס לתקנת הפרוזבול שמשמעה מסירת החובות שלא נגבו לגביית בית הדין על מנת ששמיטת כספים לא תחול עליהם.

לווה שכפר בהלוואה ותבעו המלווה בבית דין שפסק לטובת המלווה, ובטרם נגבה החוב הגיע זמן שמיטת כספים - אין שמיטת כספים משמטת, שכן כל מעשה בית דין (פסקי בית הדין) נחשבים כגבויים כבר מעכשיו. אם המשפט על ההלואה התחיל לפני זמן שמיטת כספים, וקודם לשמיטת כספים לא היה למלווה ראיות, ורק לאחר זמן שמיטת כספים באו עדים או שנמצאה ראייה - אין החוב נשמט, שכן רואים את החוב כאילו נוצר בשעה שבאו העדים או נמצאה הראיה, ושעה זו הייתה לאחר זמן שמיטת כספים.[11]

חובות שאינם הלוואות

שמיטת כספים משמטת אך ורק חובות שנוצרו מהלוואות, ולא חובות שנוצרו מסיבות אחרות. כך למשל שמיטת כספים אינה משמטת הקפת חנות, תשלום משכורת שהתעכב או את תשלום הכתובה. אולם אם התשלום המעוכב נזקף כהלוואה - שמיטת כספים חלה עליו.[12]

שותפות אינה משמטת, שכן היא אינה הלוואה, אף אם ממון השייך לשותף הראשון מוחזק ביד השותף השני, ואף אם רק אחד מהשותפים מנהל את העסקים.[13]

עסקה של מחצית שכר, על פיו אדם אחד נותן ממון והשני סוחר בו והכסף נחשב חציו הלוואה וחציו פיקדון, שמיטת כספים משמטת את החצי של ההלואה.[14]

חברות ובנקים

ישנה מחלוקת הלכתית האם שמיטת כספים חלה גם כלפי חובות של גופים, כגון חברות ובנקים, לאדם פרטי, או שהיא חלה רק על חובות של אדם לאדם. כן יש מחלוקת האם פיקדונות ויתרת זכות בחשבון בנק נחשבים להלוואה ונשמטים, או שנחשבים לפיקדון ואינם נשמטים.[15]

פרוזבול

כמו בשמיטת קרקעות גם לגבי שמירת שמיטת כספים היו בעיות, ואנשים נמנעו מלהלוות כסף לקראת שנת השמיטה. הלל הזקן, נשיא הסנהדרין באמצע תקופת בית שני, תיקן את תקנת הפרוזבול שביטלה למעשה את שמיטת הכספים. התקנה קובעת שגם העברה סמלית של החובות לבית דין ללא שבית הדין נדרש להתחיל בגבייתם בפועל תחשב כהעברת החב לגבייה על ידי בית הדין ותפטור את החוב מהשמטה.

המחזיר חוב לאחר שמיטת כספים

לווה רשאי להחזיר את חוב הלוואתו לאחר שמיטת כספים למלווה. אולם על המלווה לומר ללווה שהוא משמט את החוב, ואם הלווה מתעקש להחזיר את החוב - רשאי לקבלו אך ורק בתור מתנה.[16] חכמים אף הביעו קורת רוח מלווים שמשיבים את חובם חרף מצוות שמיטת כספים: "המחזיר חוב בשביעית - רוח חכמים נוחה הימנו".

היסטוריה של קיום מצוות שמיטת כספים

מאז תיקון תקנת הפרוזבול על ידי הלל הזקן בסוף תקופת בית שני, שימש הפרוזבול באופן נרחב, ולא היו כמעט מקרים של שמיטת חובות בפועל. בירושלים היה מנהג לפיו לאחר סידור הפרוזבול היו נוהגים להלוות לעניים סכום מסוים, שהיה נשמט במסגרת שמיטת כספים, או לפרט בפרוזבול הסתייגות לגבי חוב מסוים, עליו לא יחול הפרוזבול.

בשמיטת תשס"ח (2008), יצא ארגון פעמונים ביוזמה המשלבת בין מצוות צדקה לשמיטת כספים, על ידי מתן הלוואת בתיווך הארגון למשפחות השרויות בחובות כספיים, והשמטה של ההלוואות על ידי אי כתיבת פרוזבול, כך שהכסף ישמש כעין צדקה.[17]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רד"צ הופמן
  2. ^ ערוך השולחן חושן משפט סימן סז סעיף א
  3. ^ שם שם
  4. ^ שם סעיף ב'
  5. ^ שם סעיף ו
  6. ^ שם סעיף ג
  7. ^ שם סעיף ו
  8. ^ שם סעיף ה
  9. ^ שם שם
  10. ^ שם סעיף ז
  11. ^ שם סעיף ג
  12. ^ שם סעיף ח
  13. ^ שם סעיף ד
  14. ^ שם שם
  15. ^ בשני המקרים האלה, לפי הרב יוסף שלום אלישיב שמיטת כספים שומטת חובות אלו, ולפי הרב יעקב ניסן רוזנטל אין שמיטת כספים משמטת חובות אלו
  16. ^ שם יד
  17. ^ מצוות שמיטת כספים עושה קאמבק - nrg

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

1997 בארצות הברית

1997 בארצות הברית הייתה השנה בה חגגה ארצות הברית 221 שנה מיום היווסדה.

יונה עמנואל

יונה עמנואל (כ"ב בכסלו תרפ"ו דצמבר 1925 - כ"ה בשבט תשס"ב פברואר 2002) היה עורך תורני, ממקימי תנועת הנוער היהודית בהולנד "השלשלת", והעורך הראשי של כתב העת "המעיין".

מסכת שביעית

מַסֶּכֶת שְֹבִיעִית היא המסכת החמישית בסדר זרעים, שהוא הסדר הראשון בשישה סדרי משנה. מסכת זו מכילה עשרה פרקים ו-89 משניות.

במסכת מפורטות הלכות דיני השמיטה, שהיא מצווה האוסרת את עבודת הקרקע במשך אותה שנה (שמיטת קרקעות) ומבטלת את כל החובות שעוד לא נפרעו (שמיטת כספים). שנת השמיטה חלה כל שבע שנים.

על מסכת זו אין תלמוד בבלי, אלא תלמוד ירושלמי ותוספתא בלבד.

מעשר עני

מעשר עני היא מצווה מהתורה, להפריש עשירית מיבול התבואה השנתי. החקלאי מצוּוה להפריש מעשר עני בנוסף על המעשר הראשון, ולתתו כמתנה לעניים נוסף על שאר מתנות העניים המוזכרות בתורה.

מעשר עני נוהג בשנה השלישית והשישית למניין שנות מחזור השמיטה, במקום מעשר שני שנוהג בשאר השנים.

מעשר ראשון

המעשר הראשון הוא עשירית מיבול החקלאי -כולל ירק ופרי אילנות- שנשאר לאחר הפרשת התרומה, ומכאן שמו. המותן בדרך כלל ניתנת אל בן שבט לוי, אך בתקופת עזרא הסופר נקנסו הלוויים והועבר הנתינה אל הכהנים.

מעשר שני

מעשר שני היא מצווה מהתורה להפריש עשירית מיבול התבואה השנתי (בנוסף על המעשר הראשון). מעשר שני הוא מעשר מיוחד שאינו ניתן לאף אדם ועל החקלאי עצמו לאוכלו בקדושה ובטהרה בירושלים.

המצווה מתקיימת בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית למניין שנות מחזור השמיטה. בשנים שבהן אין מפרישים מעשר שני, כלומר בשנה השלישית והשישית למחזור השמיטה, מפרישים מעשר עני.

מצוות הלוואה

מצוות הלוואה, או מצוות הלוואה לעני, היא מצווה שמהותה להלוות כסף לעני לפי צורכו ולפי יכולתו של המלווה.

מצוות התלויות בארץ

מצוות התלויות בארץ הן שורה של מצוות הקשורות לעבודת הקרקע. מצוות אלה נוהגות לרוב רק בארץ ישראל, ורובן קשורות לתמיכה סוציאלית הן כלפי העניים והן כלפי שבט לוי המנועים מעבודה. ככלל, המצוות התלויות בארץ אינן נוהגות בחו"ל, אלא רק בארץ ישראל. כמו כן, לדעת רוב הפוסקים, בימינו אין חייבים בהם מדאורייתא אפילו בארץ ישראל, מאחר שדרוש רוב ישראל היושב על אדמתו, וחיובם כיום הוא רק מדרבנן.

בניגוד למצוות התלויות בארץ, שאר המצוות הן 'חובת הגוף', זאת אומרת שאין חיובים תלוי כלל במקומו של האדם, וחיובים הוא בכל מקום שנמצא.

כל סדר זרעים שבמשנה ובתלמוד ירושלמי, מלבד מסכת ברכות, מוקדש למצוות אלו.

נטע רבעי

נטע רבעי הוא כינוי בהלכה לפירות שגדלו בשנתו הרביעית של האילן, לאחר שלוש שנות ערלה. פירות אלו קדושים ומצווה לאכלם בטהרה בירושלים או לפדותם בכסף שבאמצעותו חובה לקנות אוכל שיאכל בקדושה במקום הפירות. כיוון שפירות אלו קדושים, הם נפטרים ממצוות השארת לקט שכחה ופאה לעניים, ואין מצווה להפריש מהם תרומות ומעשרות. מצוות נטע רבעי נוהגת גם בימינו.

עוללות

מצוות עוללות היא מצווה מהתורה החלה על אדם העוסק בבצירת כרמו. משמעות המצווה היא שחל איסור על בעל הכרם לבצור ענבים הצומחים שלא כדרך אשכול ענבים, אלא כענבים בודדים, המכונים בלשון התורה 'עוללות', ולהשאירם לעניים.

פאת השדה

פאת השדה (ידוע בשם פאה) היא מצווה מהתורה להותיר את שולי השדה עבור העניים ולא לקחת מהתבואה שגדלה שם. פאת השדה היא אחת ממתנות עניים שחייבה התורה את בעל השדה. במשנה הוקדשה מסכת שלמה לדיני הפאה - מסכת פאה, עיקרי דיני הפאה נידונים בארבעת הפרקים הראשונים.

פניני הלכה

פניני הלכה היא סדרת ספרים הלכתית בהוצאת מכון הר ברכה שכתב הרב אליעזר מלמד ובה שישה עשר כרכים. הסדרה מתוכננת להכיל את כל ההלכות הנצרכות בימינו. תחילתה של הסדרה בפינות הלכה שהעביר הרב מלמד בערוץ 7 ואוגדו לספר שיצא בשנת תשנ"ג - 1993.

הסדרה מופצת חינם דיגיטלית באינטרנט ורישיון השימוש שלה מתיר העתקת קטעים מהספר שלא למטרות מסחריות.

פרוזבול

פרוזבול (נכתב גם פרוסבול) הוא תקנה הלכתית שנועדה לאפשר לגבות חובות של הלוואות שעבר זמן גבייתם ולא ניגבו, מבלי שמצוות שמיטת הכספים, הנוהגת בסוף שנת השמיטה, תגרום לביטול החוב. הפרוזבול ניתקן בידי הלל הזקן בסוף תקופת בית שני, והוא בשימוש נרחב גם בימינו.

פרשת ראה

פָּרָשַׁת רְאֵה היא פרשת השבוע הרביעית בספר דברים. היא מתחילה בפרק י"א, פסוק כ"ו ומסתיימת בפרק ט"ז, פסוק י"ז. לרוב קוראים את הפרשה לפני ראש חודש אלול.

פשיטת רגל

פשיטת רגל היא הליך חדלות הפרעון החל על חייבים שהם יחידים. להבדיל מחברות בע"מ שם מתקיים הליך פירוק, בהכרזת החייב כפושט רגל יש יתרונות וחסרונות עבור החייב ונושיו; ברוב המקרים, החייב הוא המבקש הגנה מנושיו על ידי כניסה להליך זה. פשיטת רגל מצטרפת להליכי חדלות הפרעון הרלוונטיים לתאגידים: פירוק והבראה.

שמיטה

שמיטה היא אוסף מצוות המתקיימות ביהדות מדי שנה שביעית, הנקראת שנת שמיטה. מצוות אלו עוסקות בעזיבת אחיזתו של האדם בנכסיו הגשמיים, ומתחלקות לשתי קבוצות: שמיטת קרקעות, המתקיימת באיסור על עבודת האדמה והנאה מתוצרתה, ושמיטת כספים, המתקיימת במחיקת חובות. הרמב"ם מונה 10 מצוות שמיטה מהתורה: 6 מצוות של שמיטת קרקעות ו-4 מצוות של שמיטת כספים.

ניתן למיין את מצוות, הלכות ודיני השמיטה למספר קטגוריות: אלו הקשורים לעבודת האדמה ומכוונים לחקלאי, אלו הקשורים לתוצרת החקלאית ואמורים לכל אחד שניזון או בא במגע עם תוצרת חקלאית, ואלו שאינם קשורים כלל לשמיטת הקרקע (כשמיטת כספים). שמיטת קרקעות, המצווה העיקרית בשנת השמיטה, היא מצווה התלויה בארץ.

בשל השלכותיהן הכלכליות המידיות של מצווֹת השמיטה היו הן מהקשות ביותר לקיום במהלך הדורות, והתורה מפליגה בברכות לשומרי השמיטה כהלכתה. רבים בימי המקרא, המשנה והתלמוד, לא הקפידו על קיום מצוות השמיטה. בעידן שלאחר גלות עשרת השבטים, וביתר שאת לאחר נפילת יהודה וחורבן בית המקדש השני, נוצרה מציאות חדשה שבה אין רובו של העם היהודי יושב בארץ ישראל - תנאי יסוד למצוות השמיטה והיובל - ומעמדה של מצוות השמיטה התערער. תוקפה של השמיטה כחיוב מן התורה כיום שנוי במחלוקת, ולהלכה נהוג לתת למצוות השמיטה תוקף של מצווה דרבנן.

חידוש החקלאות היהודית בארץ ישראל עם העלייה הראשונה הפך את מצוות השמיטה שוב למצווה מעשית, שהציבה אתגר גדול לפתחו של היישוב המתחדש. דיון בין פוסקי ההלכה במטרה למצוא פתרון הלכתי שיאפשר לחקלאות העברית בארץ ישראל להתקיים, הביא להיתר מכירה על פיו נמכרות הקרקעות לגוי ובכך נפטרות מהן מצוות השמיטה. היתר המכירה מהווה עד היום אחד מסלעי המחלוקת העיקריים בתוך החברה הדתית בישראל, בין החרדים לרובם של הדתיים לאומיים. מחלוקת זו מכונה "פולמוס השמיטה".

שמיטת קרקעות

שמיטת קרקעות היא הענף העיקרי של מצוות השמיטה. והיא כוללת מספר מצוות ואיסורים מהתורה. נגזרים ממנה גם דיני קדושה על פירות שגדלו בשנת השמיטה, "פירות שביעית", שלשימוש בהם ישנם דינים מיוחדים עקב קדושתם. ערך זה עוסק בשמיטת הקרקעות עצמן.

שנת שמיטה

ביהדות, שנת שמיטה הוא שמה של השנה השביעית במחזור של שבע שנים. בשנה זו מצווה עם ישראל לקיים את מצוות השמיטה - לשבות מחלק גדול מהמלאכות בשדות חקלאיים בארץ ישראל ולהפקיר את הפירות לכל המעוניין לקוטפם. שנת השמיטה מלווה גם במצוות שמיטת כספים ובמצוות הקהל. במשנה ישנה מסכת העוסקת בשנת השמיטה והלכותיה - מסכת שביעית.

דיני ממונות במשפט העברי
חיובי תשלומין גזלגניבהארבעה אבות נזיקיןאדם המזיקשור המזיקבוראשקרןשן ורגלצרורותתשלומי חובל (ה' דברים) • בושת
קנסות תשלומי כפלתשלומי ארבעה וחמישהשלושים של עבדאונס נערהמפתהחצי נזקכופרצרורותמודה בקנס
שונות גרמא בנזיקיןדינא דגרמיהיזק שאינו ניכרהיזק ראייהאדם מועד לעולםהרחקת נזיקיןזה נהנה וזה לא חסרדיני שומריםחזקה (הלכה)קניין רוחנישעבודא דרבי נתןהפקרייאושהשאלהירושהשותפותספק ממוןאין הולכין בממון אחר הרובבית דין לממונות
קניינים קניין כסףקניין חצרקניין חזקהקניין הגבההקניין משיכהקניין מסירהקניין רכובקניין ארבע אמותקניין הילוךקניין אגבקניין אותיותקניין הבטהקניין חליפיןאודיתאסיטומתאאסמכתאמעמד שלשתןסילוקמחילה
שטרות שטר חובגטשטר שחרורכתובהשטר תנאים • שטר אמנה • שטר אדרכתאקיום שטרות
מצוות ממוניות השבת אבידהאונאהריביתמצוות הלוואההענקהמשכון • שמיטת כספים
דיני טענות טענת בריברי ושמאספק וודאיקים לימרא קמאכופר הכלמודה במקצתמיגוטענו חיטין והודה לו בשעוריןטוען וחוזר וטוען
פסק בית דין המוציא מחברו עליו הראיהיחלוקויהא מונח עד שיבוא אליהוכל דאלים גברשודא דדיינימי שפרעפשרהעביד איניש דינא לנפשיההפקר בית דין הפקרחזקת ממוןתפיסהגוד או איגוד

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.