שמחת תורה

שמחת תורה הוא מועד יהודי המציין את סיום המחזור השנתי של קריאת התורה והתחלת מחזור חדש. ביום זה קוראים את הפרשה האחרונה בתורה, פרשת וזאת הברכה, ומיד אחריה את תחילת הפרשה הראשונה, פרשת בראשית.

בארץ ישראל מועד החג הוא בשמיני עצרת (כ"ב בתשרי), ומחוצה לה הוא נחוג ביום טוב שני של גלויות של שמיני עצרת (כ"ג בתשרי).

Simhat Torah flag (4991116595)
דגל שמחת תורה, שנות ה-40

מקור החג

מקור מחזור הקריאה השנתי

מקורו של היום התקבע על פי השיטה המחזורית של חכמי בבל, שבה הסתיים המחזור השנתי של קריאת התורה ביום זה, בניגוד למנהג ארץ ישראל הקדום, אשר על פיו היו מסיימים את מחזור קריאת התורה אחת לשלוש שנים וחצי. עם התפשטותו של מנהג בבל בעולם היהודי כולו, ואף בארץ ישראל, התפשט גם מנהג חגיגות שמחת תורה.

Simhat Torah 17th century
חלוקת ממתקים לילדים בשמחת תורה, 1657

שם החג

לפני שהשתרש השם שמחת תורה, בסידורו של רב עמרם גאון, כונה החג בפשטות "יום שני של שמיני עצרת", ואצל רב האי גאון הוא כונה "יום טוב האחרון של חג".[1] קיימת אמנם תשובה המיוחסת לגאון ובה מופיע הביטוי "יום שמחת תורה" אבל ככל הנראה נוסח זה הוא תוספת מאוחרת לחיבור המקורי.

השם "שמחת תורה" מופיע בספר החילוקים מתחילת המאה השמינית כתיאור לשמחה שעשו בגמר קריאת ספר התורה, שם נאמר שבני בבל עושים שמחת תורה בחג הסוכות.[2] אולם ככינוי לחג מופיע השם לראשונה[3] במאה ה-11 בספרד אצל הרי"ץ גאות:
"רגילין ביום זה הואיל ובו מסיימין את התורה לעשות כמה קילוסין והידורין לספר תורה ואומרים כמה דברי שבח והודאות לכבוד ספרי תורה וכמה מיני שבחות ושמחות רגילין לעשות בו ונתכנה יום שמחת תורה." (רי"ץ גיאת הלכות לולב)

השם "שמחת תורה" ככינוי לחג מופיע גם בסידור רש"י. כך הוא מכונה גם בספר הזוהר[4] וכך התקבע בשולחן ערוך: "וקורין יו"ט האחרון יום שמחת תורה לפי ששמחין ועושין בו סעודת משתה לגמרה של תורה."[5] בבבל כינו את היום "עיד אל תבריך" בערבית.

אופי החג

השמחה לכבוד סיומה של קריאת או לימוד התורה מקורה כבר במדרש האגדה שיר השירים רבה (א, ט):
"ויקץ שלמה והנה חלום ויבוא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית ה' ויעל עולות ויעש שלמים ויעש משתה לכל עבדיו,[6] אמר רבי אלעזר: מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה."

מכן למד ספר האשכול: "לכך עושין סעודות גדולות ותענוגים גדולים ביום שמחת תורה לכבוד סיום התורה.[7]"

ראשונים הסתמכו על דברי המדרש וממנו הסיקו פרטי הלכות על אופייה וצורתה של השמחה.

כיום עיקר השמחה מתבטאת בריקודים עם ספרי התורה. בעבר לא נהוג היה לרקוד והשמחה התבטאה באמירת פיוטים מול ספרי התורה ובעשיית סעודה לציבור. בגרמניה היה מנהג נערים לפרק את הסוכות ולעשות מהן מדורה.[8] בהמשך התחילו להקיף את הבימה מספר פעמים קבוע עם ספרי תורה בלי לרקוד, דוגמת הקפת הלולב בהושענות. המנהג לרקוד התחיל בפועל רק מהאריז"ל, אף שר' האי גאון הזכירו כמנהג מקומו.

הקריאה בתורה ומנהגיה

Solomon Alexander Hart - The Feast of the Rejoicing of the Law at the Synagogue in Leghorn, Italy - Google Art Project
חג שמחת תורה בבית הכנסת בלגהורן (ליבורנו), איטליה - ציורו של סולומון הארט, 1850

בקריאת התורה קוראים בפרשת "וזאת הברכה",[9] המסיימת את ספר דברים, ונהוג לכבד בעלייה לתורה את כל באי בית הכנסת, לרבות הילדים, העולים יחד לתורה. במספר קהילות נקראת עליית הילדים עליית כל הנערים.

חתני התורה

לאחר עליית כל הקהל לתורה בפרשת "וזאת הברכה" עולה חתן-תורה לקריאת סוף הפרשה (וסוף התורה כולה) ומיד אחריו עולה חתן-בראשית לקריאה של תחילת פרשת בראשית כדי לסמל את המשכיות ומחזוריות התורה. מסיבה דומה נהוג להפטיר בתחילת ספר יהושע, הראשון מספרי הנביאים.

במרבית הקהילות הספרדיות (למעט מערב אירופה) קיים חתן נוסף המכונה חתן מעונה, העולה לקריאת הפסוקים "מעונה אלהי קדם" עד "ויעל משה" (דברים, ל"ג, כ"ז-כ"ח). בכמה מקהילות הבלקן ובקהילות גאורגיה קיים חתן רביעי, "חתן ויעל". חתנים אלו עולים לפני חתן תורה, שלפי המנהג חוזר וקורא את כל פרשת "וזאת הברכה", מתחילתה ועד סופה.

במנהג איטליה קיים רק חתן אחד והוא חתן תורה, שלאחר קריאתו קוראים רק קטע קצר מפרשת בראשית מתוך החומש בלי ברכות.[10]

מנהגים נוספים הקשורים בקריאה

בכמה מקהילות האשכנזים נהוג להגביה את ספר התורה הפוך - כאשר הצד הכתוב מופנה החוצה. יש שהתנגדו למנהג זה. מנהג נוסף בחלק מקהילות האשכנזים הוא לקרוא בתורה גם בליל שמחת תורה.

ההקפות

את שיאן של חגיגות הסיום מסמלות ה"הקפות", שבהן מוציאים את כל ספרי התורה (או מספר טיפולוגי של ספרים כמו 7, 13, 18 וכדומה) מארון הקודש, ועורכים עמם שבע הקפות או יותר מסביב לבימה כשהם נישאים בזרועות המתפללים, תוך שירה וריקודים. את טקס ההקפות נוהגים לערוך מספר פעמים במהלך החג ובצאתו.

מקור המנהג

Shalom Koboshvili. Painting
הקפות בבית הכנסת, ציור משנת 1937 לערך.
Rosh Hashanah greeting card (7974345646)
ברכת שנה טובה המתארת את הקפות שמחת תורה, גרמניה, 1910

מנהג ההקפות בשמחת תורה הוא ככל הנראה מנהג מאוחר שהחל במאה ה-15.[11] מנהג ההקפות, בין של ליל שמחת תורה ובין של יומו, אינן נזכרות בראשונים, בארבעה טורים או בבית יוסף. המהרי"ל כותב על בוקר שמחת תורה: "קודם הוצאת ספר תורה אומר השליח ציבור אתה הראית, והציבור עונים אחריו כל פסוק. וכשמגיע ל'כי מציון תצא תורה' מוציאין כל הספרי תורה", אך לא הזכיר שהקיפו עמהם.

בספר "המנהגים" של ר' יצחק אייזיק מטירנא הוזכרו רק ההקפות של הלילה:
"מפקין כל ס"ת שבארון וש"ץ נוטל ס"ת אחת ומתחיל אנא ד' הושיעה נא אלוקי הרוחות ב' או ג' חרוזות ומסבב את המגדל והעם עמו עם הס"ת." למחרת, בשחרית: "ומפקין כל ס"ת שבארון וש"ץ אומר שמע ישראל אחר גדלו ועומד אצל המגדל ואומר אנא ד' הושיעה נא כאמש רק שאין מסבב המגדל."

הרמ"א במאה ה-16 כבר מזכיר גם את הנוהג של הקפות ושל שמחה המלוות את הוצאת הספרים. בהגהותיו על השו"ע ("המפה") הוא פוסק: "נוהגין במדינות אלו להוציא בשמחת תורה ערבית ושחרית כל ספרי התורה שבהיכל ואומרים זמירות ותשבחות (הוצאת כל ספרי התורה נזכרה גם בראשונים) וכל מקום לפי מנהגו. ועוד נהגו להקיף עם ספרי התורה הבימה שבבית הכנסת כמו שמקיפים עם הלולב והכל משום שמחה."[12]

סדר ההקפות

ההקפות נערכות (ברוב הקהילות) בליל החג לקראת סוף תפילת ערבית,[13] וביום שמחת תורה עצמו בתפילת שחרית, לפני או אחרי קריאת התורה. [14] במשנה ברורה נכתב בשם אחרונים: "יש מקיפים ג' פעמים ויש ז' פעמים, כמו בהושענא רבה, וכל מקום לפי מנהגו". כיום נהוג להאריך בהקפות של שמחת תורה ולשלב בהם שירה וריקודים ארוכים בבית הכנסת עם ספרי התורה. מוציאים את כל ספרי התורה מארון הקודש, והמתפללים מקיפים את הבימה שבע פעמים או יותר בעודם נושאים את הספרים עימם, ואומרים את הפיוט "אלוהי הרוחות הושיעה נא".

בכל הקפה צועד שליח הציבור או מתפלל אחר בראש תהלוכת נושאי התורה וקורא יחד עם הציבור פסוקי תפילה, הבנויים על פי סדר הא"ב. בתום פסוקים אלה יוצא הקהל בשירה ובריקודים עם ספרי-התורה. גם הילדים מצטרפים להקפות כשהם אוחזים בידיהם ספרי תורה זעירים או דגלונים מיוחדים המעוטרים בסמלי החג, והמבוגרים משמחים אותם ומרקידים אותם על הכתפיים. בגולה נהגו לשים על מוט הדגל תפוח שעליו נר דולק.

בקהילות ובחסידויות מסוימות התקבע מנהג "ההקפה השישית" לזכר ששת מיליון קדושי השואה. בהקפה זו מניחים את כל ספר התורה על בימת בית הכנסת ומכסים אותם בטלית (בהקפות השניות במוצאי החג גם מעמעמים את אורות בית הכנסת) והקהל שר ניגון נוגה. בחסידות מודז'יץ מקובל לשיר את ה-"אני מאמין" של חסיד מודז'יץ עזריאל-דוד פסטג שהולחן בקרון בדרך לטרבלינקה ומזוהה יותר מכל עם השואה.

קבלת המנהג

על אף שכיום נהוג לערוך ההקפות ברוב קהילות ישראל, בעבר לא התקבל המנהג בחלק מקהילות מערב אירופה ואף נתקל בהתנגדות נחרצת. ר' שלמה זלמן גייגר מציין בספרו דברי קהלות[15] (המהווה מקור חשוב למנהגי יהדות פרנקפורט), כי המנהג הקדום בארצות אשכנז היה שלא להקיף, והוא מבקר בלשון חריפה את רש"ר הירש שהנהיג הקפות כמנהג פולין וכינהו בלעג "חנווני מקיף, כל הישר הולך לא ילך אחריו להקיף". כמו כן, בארבע הקהילות בהן היה נהוג נוסח פרובנס לא קיבלו את המנהג.[16]

בארץ ישראל נערכות ההקפות ביום כ"ב בתשרי (שמיני עצרת) ובחוץ לארץ בכ"ג בתשרי (שמחת תורה). עם זאת, במספר קהילות בחוץ לארץ נהגו להקיף גם בשמיני עצרת וגם בשמחת תורה,[17] מנהג שהתקבל גם בחלק מקהילות החסידים (למשל חסידות חב"ד) וכן בחלק מקהילות הספרדים.[18] אך היו שהתנגדו למנהג זה, מחשש שיבואו לזלזל ביום טוב שני של גלויות (הרב חיד"א).[19]

הקפות שניות

Hakafots
הקפות שניות בבית הרב קוק, במוצאי שמחת תורה

במוצאי החג, עת מתחיל יום טוב שני של גלויות שהוא גם שמחת תורה בחו"ל, נוהגים בארץ ישראל לערוך הקפות שניות, בהן יוצאים עם ספרי התורה לרחובות העיר ורוקדים פעם נוספת עם ספרי התורה.

מקור המנהג מתואר על ידי ר' חיים ויטאל בספרו שער הכוונות, את מנהגי רבו האר"י בצפת, שהיה נוהג לבקר במוצאי יום שמחת תורה בכמה בתי כנסיות שהתעכבו לסיים את התפילה, ולערוך שבע הקפות בכל אחד מהם. משם הגיע המנהג לחברון ולישיבת המקובלים בית אל בירושלים,[20] ואחר כך התפשט גם לשאר בתי הכנסת בירושלים[21] ומאוחר יותר לשאר קהילות ארץ ישראל. מארץ ישראל עבר המנהג גם לכמה מקהילות איטליה, והמזרח - טורקיה, בגדאד, פרס, כורדיסטן, הודו.[22]

מלבד המקור ביחס לאר"י, הוזכרו שתי סיבות נוספות להקפות השניות:

  • השתתפות עם בני הגולה בחגיגותיהם אשר מתחילות בזמן זה.[23]
  • לאחר צאת החג מותר לנגן בכלי נגינה וכן יכולים להיקבץ רבים יותר לשמחת התורה ולקיים "ברוב עם הדרת מלך".
  • מקור בן זמננו מייחס את מנהג ההקפות השניות לרב פרנקל, רבה של ת"א לפני קום המדינה, שיזם במוצאי שמחת תורה של 1942 הקפות בתל אביב על מנת להזדהות עם יהודי אירופה שאז היה כבר ידוע כי מתרחש עליהם אסון גדול.
  • בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20 החלו בקיבוץ טירת צבי לקיים הקפות שניות כדי לשתף את הקיבוצים החילוניים שבשכנותם בחוויה, והצלחתם חלחלה לסניפי תנועת בני עקיבא בערים הגדולות שאימצו לעצמם את הנוהג. אחרי מלחמת ששת הימים, בעקבות שינויים ברוחו של הציבור הדתי לאומי עקב המלחמה, החל המנהג לפשוט בכל הארץ. הוא מתקיים ביוזמת בתי כנסת, מתנ"סים, ישיבות ומועצות מקומיות.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • אברהם יערי, תולדות חג שמחת-תורה - השתלשלות מנהגיו בתפוצות ישראל לדורותיהן. הוצאת מוסד הרב קוק 1964
  • הרב שלמה יוסף זווין, המועדים בהלכה, מכון התלמוד הישראלי, ירושלים תש"ם
  • הרב טוביה פריינד, מועדים לשמחה, ח"א, אלול - תשרי, מכון אוצר הפוסקים, תשנ"ח
  • דניאל גולדשמידט ויונה פרנקל, מחזור סוכות, ירושלים תשמ"א, עמ' כד-כו בהקדמה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תה"ג שערי תשובה סי' שי"ד
  2. ^ בנימין מנשה לוין, ‏אוצר חלוף מנהגים בין בני ארץ ישראל ובין בני בבל, ירושלים תש"ב, עמ' 98, באתר HebrewBooks
    מרדכי מרגליות, ‏החילוקים שבין אנשי מזרח ובני ארץ ישראל, ירושלים תרצ"ח, עמ' 88, באתר HebrewBooks
  3. ^ אברהם יערי, תולדות חג שמחת-תורה - השתלשלות מנהגיו בתפוצות ישראל לדורותיהן
  4. ^ פנחס רנו ב, תיקו"ז נו,א
  5. ^ רמ"א סי' תרס"ט
  6. ^ מלכים א ג טו
  7. ^ האשכול (הוצאת אלבק) עמ' 105. וראה תיקוני זוהר, להרב מרגליות לזוהר פנחס רנו ב אות ב
  8. ^ מנהגי מהרי"ל הלכות חג הסוכות סימן ח'
  9. ^ קריאת וזאת הברכה ביום זה נקבעה בגמרא מגילה לא ע"א, אולם לא ברור מהגמרא אם סיימו ביום זה את התורה או שמדובר בקריאה רגילה של יום טוב, כמו שקוראים קריאה הקשורה לחג בשאר החגים.
  10. ^ הלל משה סרמוניטה ואנג'לו מרדכי פיאטילי, מחזור לסוכות ולשמיני עצרת ושמחת תורה כמנהג בני רומא, מהדורה שנייה, ירושלים תשע"ה, עמוד קיט.
  11. ^ ספר המנהגים (טירנא) שמיני עצרת
  12. ^ סימן תרס"ט
  13. ^ בספר שער הכוונות מציין ר' חיים ויטאל כי נוהגים לערוך הקפות בתפילת שחרית, תפילת מנחה ותפילת ערבית של מוצאי שמחת תורה וכן שרבו האר"י היה מקיף אחר תפילת ערבית של מוצאי שמחת תורה וכיוון שלא היה עמו ביום שמחת תורה אינו יודע מה היה מנהגו אז. לעומת זאת בספר נגיד ומצווה לר' יעקב צמח מובא שהאר"י היה מקיף בלילה, ובספר חמדת ימים (שרבים ממנהגי האר"י התפשטו בקהילות ישראל בהשפעתו) כתוב שהאר"י היה מקיף בליל שמחת תורה ואינו מזכיר כלל את מוצאי שמחת תורה. הוא גם מוסיף לבקר את מה שנהגו בקהילות מסוימות בזמנו להקיף רק ביום וכותב שההקפות בלילה הן העיקר. בהשפעת שני ספרים אלו וכן בהשפעת שד"רים מארץ ישראל התפשט המנהג להקיף גם בלילה וגם ביום. המנהג בכמה קהילות (בעיקר בעדות המזרח) להקיף גם אחר תפילת מנחה מקורו גם בדברי ר' חיים ויטאל שהובאו לעיל. - על פי תולדות חג שמחת תורה עמודים 266-280
  14. ^ ביחס לזמן ההקפות בשחרית קיימים שלושה מנהגים: יש המקיפים לפני קריאת התורה, יש המקיפים אחרי קריאת התורה ולפני תפילת מוסף, ויש המקיפים לאחר תפילת מוסף. המקיפים לפני או אחרי קריאת התורה סוברים שעדיף לעשות כך על מנת לא להוציא ספר תורה שלא לצורך. המקיפים לאחר תפילת מוסף עושים כן על מנת למנוע טורח ציבור ולאפשר למי שאינו יכול להשתתף בהקפות להתפלל תפילת מוסף בציבור - הרב חיד"א בספרו לדוד אמת, סימן כ"ו
  15. ^ עמוד 340
  16. ^ תולדות חג שמחת תורה, עמוד 276
  17. ^ מנהג המוזכר בספר חמדת ימים
  18. ^ למשל בבגדאד לפי דעת הבן איש חי ובאיזמיר לפי ר' חיים פלאג'י
  19. ^ תולדות חג שמחת תורה, עמוד 278
  20. ^ כפי עדות הרב חיד"א בספרו לדוד אמת
  21. ^ מעיד על כך ר' יהוסף שווארץ באגרת לאחיו בגרמניה
  22. ^ תולדות חג שמחת תורה, עמוד 284
  23. ^ בתיה קם, חג שמחת תורה, באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

אדיר במלוכה

אדיר במלוכה (או כי לו נאה) הוא אחד מפיוטי פסח, המושרים בליל הסדר בסיום אמירת ההגדה של פסח. השיר נכתב לפי סדר אותיות הא"ב, וחרוזיו אחידים: "בִּמְלוּכָה" חורז עם "כַּהֲלָכָה", ו"ָיו" חורז בין השורות.

פיוט זה הוא שיר שבח לאלוהים, וכולו מיוסד על פסוקים מהמקרא.

דגל שמחת תורה

דגל שמחת תורה (ביידיש: באַנער שמחת תורה) הוא דגל מקושט שמניפים ילדים כחלק ממנהג חגיגות ההקפות הנערכות בחג היהודי שמחת תורה.

במהלך ההקפות נהוג להוציא את ספרי התורה מארון הקודש ולרקוד במעגלים סביב בימת בית הכנסת. דגלי שמחת תורה ניתנים לילדים כתחליף לספרי התורה בעת הריקודים.

מאז החל השימוש בדגל, מהמאה ה-17, עיצובו השתנה בהשפעת אירועים ודמויות בהיסטוריה היהודית.

הקפות

הקפות הן מנהג דתי בו קבוצת אנשים מקיפה בהליכה או בריקודים מקום או עצם מסוים, בדרך כלל דבר קדוש. הקפות מעגליות כסמל לשלמות ואחדות או שיתוף פעולה לתכלית משותפת, הן נוהג תרבותי שקיים בעמים ותרבויות שונות. באמריקה, היו האינדיאנים מתפללים לירידת גשם או להבסת האויב בזמן שהקיפו את האליל שלהם בריקודים. באסלאם, כחלק ממצוות העלייה לרגל למכה, נהוג להקיף את הכעבה.

חגי ישראל ומועדיו

חגי ישראל ומועדיו הם כלל החגים והמועדים היהודיים הקיימים. זמנם של החגים והמועדים נקבע על פי הלוח העברי. תחת הגדרה זאת נכנסים ימים רבים: חלקם מהתורה, חלקם נקבעו על ידי חז"ל וחלקם נוספו במשך השנים. ניתן לסווג את החגים והמועדים למספר סוגים: קיימים חגים שהם ימי שמחה, ומועדים שהם ימי צום ותענית, ימי אבל וזיכרון וימים של חשבון נפש.

מקורו של המונח בתקופה המקראית; המילה "חג" מבטאת הקרבת קרבן חגיגה בימים שאותם קבעה התורה, ולעיתים התורה מכנה את הקרבן בשם המקוצר "חג". מקורה של המילה חג הוא מלחוג, בעלייה לרגל היו חגים בבית המקדש. הערבית משמרת מונח זה במילה חאג' - עלייה לרגל. במקרא מצוינים שלושה חגים והם המועדים לעלייה לרגל: פסח, שבועות וסוכות.

במשנה ובתלמוד מובאים דיונים והלכות על רוב החגים. רוב מוחלט של דינים אלה מובאים בסדר מועד.

יום טוב

יוֹם טוֹב הוא כינוי לתאריך בלוח השנה היהודי שבו קבעה התורה חג ואסרה על קיום מלאכה. המלאכות האסורות בימים אלו זהות למלאכות האסורות בשבת, אך מוחרגות מהן מלאכות הנחשבות חיוניות לקיום האדם, הנקראות "מלאכות אוכל נפש". ימי החג שאינם נחשבים יום טוב ומותרת בהם מלאכה נקראים "חול המועד".

כ"ב בתשרי

כ"ב בתשרי הוא היום העשרים ושניים בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השביעי

למניין החודשים מניסן. כ"ב בתשרי לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אדו".

כ"ג בתשרי

כ"ג בתשרי הוא היום העשרים ושלושה בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השביעי

למניין החודשים מניסן. כ"ג בתשרי לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בהז".

כ"ג בתשרי מכונה בכינוי "אחרי החגים", כי הוא בא לאחר סדרת החגים הארוכה של חודש תשרי.

פרשת הבר מצווה של ילד שנולד בכ"ג תשרי הוא תמיד פרשת בראשית.

מתקפת הטרור בסיני (2004)

מתקפת הטרור בסיני, אשר התרחשה בתאריך 7 באוקטובר 2004, מוצאי שמחת תורה, הייתה מתקפת טרור על אדמת מצרים, בשטח חצי האי סיני, אשר במסגרתה בוצעו שלוש התקפות של מכוניות תופת כנגד שניים ממוקדי התיירות הישראליים המרכזיים בחצי האי. המתקפה בוצעה בו זמנית בשני האזורים: מלון הילטון טאבה, בסמוך לעיירה טאבה השוכנת בסמוך לגבול ישראל-מצרים, וחוף ראס א-שטן, הממוקם בסמוך לעיירה נואיבה במזרח סיני, כ-50 קילומטר מדרום לקו הגבול.

במהלך המתקפה נהרגו 34 איש ונפצעו 171, חלקם ישראלים.

ניגוני הרבי מחב"ד

רשימת ניגוני הרבי מחב"ד היא סדרה בת ארבעה עשר ניגונים אותם לימד רבי מנחם מנדל שניאורסון מלובביץ' בין השנים תשי"ד (1954) – תשל"ד (1973) לקהל חסידיו. מרבית הניגונים נלמדו מפי הרבי במהלך שמחת תורה. בחלקם הקדים לפני לימוד הניגון את הרקע והמקור שלהם.

חלק מהניגונים הפכו לידועים גם מחוץ לחב"ד. חלק מהם אף עובדו ובוצעו בביצועים חדשים בתקליטורים של מקהלת חסידי חב"ד - ניח"ח, על ידי הזמר אברהם פריד ובאלבומים לחיים טיש - חב"ד, צמאה ועוד.

נפתלי הרץ אימבר

נפתלי הרץ אימבר (בכתיב יידי: נפתלי הערץ אימבער; חנוכה תרי"ז, 27 בדצמבר 1856 – שמחת תורה תר"ע, 8 באוקטובר 1909) היה משורר עברי ומחבר "התקווה" (ההמנון הלאומי של התנועה הציונית ומדינת ישראל).

סוכות

סֻכּוֹת הוא חג מקראי הנחוג במשך שבעה ימים, בין ט"ו לכ"א בתשרי, ובו מצווה כל יהודי לשבת בסוכה. יום החג הראשון הוא יום טוב, ואחריו שישה ימי חול המועד. סוכות הוא החג השלישי מבין שלוש הרגלים המופיעים בתורה, כלומר שבני ישראל היו עולים בחג הסוכות לירושלים בזמן שבית המקדש היה קיים. סוכות הוא החג היחיד ביהדות שאין לו מאפייני אוכל משלו, אם כי מקובל להרבות בו באכילת פירות שנשתבחה בהן הארץ.

בסיום חג הסוכות, בכ"ב בתשרי, נחוג שמיני עצרת שהוא חג נפרד העומד בפני עצמו, והמצוות המיוחדות של חג הסוכות (הסוכה, נטילת לולב וכו') אינן חלות בו. בארץ ישראל חל במקביל ליום שמיני עצרת גם חג מדרבנן בשם שמחת תורה, שאף הוא נפרד משני החגים הקודמים. לאחר שמיני עצרת, בכ"ג בתשרי מצוין יום אסרו חג.

ערב חג

ערב חג הוא היום שלפני חג מחגי ישראל. ביום זה נהוגים מנהגים והלכות, מהם המשותפים לכל ערבי החגים, ומהם ייחודיים לחג המסוים.

להלן רשימת החגים מדאורייתא וערביהם:

ראש השנה: ערב ראש השנה

יום הכיפורים: ערב יום הכיפורים

סוכות: ערב סוכות

שמיני עצרת: ערב שמחת תורה (בארץ ישראל) שהוא גם הושענא רבה

פסח: ערב פסח

שביעי של פסח: ערב שביעי של פסח

שבועות: ערב שבועות.כל ערבי החגים נכללים בימים שבהם אין אומרים תחנון.

כאשר החג חל ביום שישי יש לערוך בערב החג עירוב תבשילין, כדי שמותר יהיה לבשל בחג לצורך השבת.

גם החוק הישראלי מכיר בייחוד של ערב חג: בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, בערב חג (בדומה ליום שישי), לא יעלה יום העבודה הרגיל על שבע שעות עבודה. במקומות עבודה רבים יום העבודה בערב חג קצר אף יותר.

פרשת בראשית

פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית היא פרשת השבוע הראשונה בספר בראשית ובתורה כולה. היא מתחילה בתחילת הספר ומסתיימת בפרק ו' פסוק ח.

בפרשת בראשית מתוארת בריאת העולם, ואחריה קורות בני האדם עד המבול, שבו מחה אלוהים את בריאתו מפני האדמה. פרשת בראשית והפרשה שאחריה, פרשת נח, עוסקות בתולדות העולם והאנושות לפני תחילת האירועים שכוננו את עם ישראל.

את פרשת בראשית קוראים בשבת הראשונה שאחרי חג שמחת תורה. העלייה הראשונה בפרשה נקראת גם בשמחת תורה, מייד עם השלמת סבב הקריאה בתורה. העולה לקריאה זו בשמחת תורה מכונה "חתן בראשית".

פרשת וזאת הברכה

פָּרָשַׁת וְזֹאת הַבְּרָכָה היא פרשת השבוע האחת-עשרה והאחרונה בספר דברים והאחרונה בתורה כולה. היא מתחילה בפרק ל"ג, פסוק א' ומסתיימת בסוף הספר, פרק ל"ד, פסוק י"ב. בקריאת פרשת וזאת הברכה מסיימים האשכנזים את קריאת התורה של ספר דברים בקריאת "חזק חזק ונתחזק". פרשת וזאת הברכה היא הפרשה הקצרה ביותר במניין המילים והאותיות.

בניגוד לכל שאר פרשות השבוע, שקוראים אותן בשבתות, את פרשת וזאת הברכה קוראים בחג שמחת תורה, שנקבע לציון סיום מחזור קריאת התורה על פי מנהג הקריאה הבבלי, שבו מסיימים את התורה כולה בכל שנה. העולה האחרון לקריאת הפרשה נקרא "חתן תורה", ומיד אחריו קוראים לעולה נוסף, המתחיל לקרוא את פרשת בראשית, והוא נקרא "חתן בראשית".

צופן אתב"ש

כתב אתב"ש, הנקרא גם "צופן אתב"ש", הוא צופן החלפה. בצופן זה מוחלפות האותיות הראשונות בסדר האלפבית העברי באותיות האחרונות בו. לפי כלל הא-ת ב-ש, אל"ף מוחלפת באות ת"ו, בי"ת מוחלפת באות שי"ן, גימ"ל מוחלפת באות רי"ש וכן הלאה. הרעיון הוא לחלק את עשרים ושתיים אותיות האלפבית העברי (לא כולל אותיות סופיות) לשני טורים מקבילים - האחד מתחיל מאל"ף והשני מתחיל מת"ו כבתמונה משמאל:

במקום כל אות במילה אותה מצפינים, כותבים את האות המקבילה בטור ההפוך. לפיכך במקום המילה "שלום" נכתוב "בכפי". הפענוח נעשה בדרך זהה. בצופן החלפה, כאשר ידוע ההיסט, דהיינו הטבלה המתוארת, מלאכת הפענוח קלה מאוד.

את ההיסט ניתן להשיג על ידי ניתוח תדירויות מופע של כל אות ואות. לרוב מספיק לפענח אות אחת (בתנאי שהמסר ארוך מספיק), בדר"כ זו בעלת תדירות ההופעה הגבוהה ביותר בשפה, ואז ניתן לחשב את ההיסט.

רבקה בת מאיר טיקטינר

רבקה בת מאיר טִיקְטִינֶר (בכתיב יידי: טיקטינער; נפטרה בפראג בכה בניסן ה'שס"ה, ב- 3 באפריל 1605) הייתה מחברת ספרים, מתרגמת, משוררת יידיש, דרשנית לנשים, והאישה היהודייה הראשונה שידוע כי חיברה ספר שלם.

ספרה, "מֵינֶקֶת רבקה", ספר מוסר ביידיש המכוון לנשים יהודיות נשואות, חובר אחרי 1581 ופורסם רק לאחר מותה: מהדורה ראשונה בפראג ה'שס"ט (1609) ומהדורה שנייה בקרקוב ה'שע"ח (1618). כמו כן היא חיברה שיר לשמחת תורה, לשימוש ליטורגי נשי: "שמחת תורה לִיד".

שמיני עצרת

שמיני עצרת הוא חג מקראי החל בכ"ב בתשרי, למחרת היום השביעי והאחרון של חג הסוכות. שמיני עצרת מתקיים אמנם בסמיכות לחג הסוכות, אך הוא נחשב חג בפני עצמו ודיניו כדיני יום טוב.

בארץ ישראל חל באותו יום גם חג שמחת תורה, וזהו השם הפופולרי והמוכר יותר ליום זה, אולם אין מדובר באותו החג: שמיני עצרת הוא חג מקראי, ואילו שמחת תורה נקבע רק בימי הגאונים. בארצות חו"ל, שבהן נהוג יום טוב שני של גלויות בחגים דאורייתא, ההבחנה בין החגים ברורה: היום שלאחר חג הסוכות (כ"ב תשרי) הוא שמיני עצרת, וביום טוב השני שנוסף לו למחרת חוגגים את שמחת תורה.

שער הכוונות

שער הכוונות הוא שמו של ספר קבלה מכתבי האר"י שכתב רבי חיים ויטאל העוסק בכוונות התפילה השבת ומועדי ישראל. זהו הספר השני בחשיבותו אצל המקובלים (הראשון הוא הספר עץ חיים).

תשרי

תִּשְׁרֵי הוא חודש בלוח העברי, החודש השביעי לפי המסורת המקראית והראשון לפי המסורת החז"לית. לפי חז"ל, בראש חודש זה נברא אדם הראשון ולכן תיקנו למנות ממנו את חודשי השנה. חודש זה חל בתחילת הסתיו בארץ ישראל.

סוכות
מהלך החג יום טוב ראשוןחול המועדהושענא רבהשמיני עצרת/שמחת תורה
Sukkah in Ein HaNatziv
סוכה אכילה בסוכהשינה בסוכהברכת לישב בסוכהפטור מצטער מהסוכהתשבו כעין תדורומעמידדופן עקומה
ארבעת המינים אתרוג, לולב, הדס וערבההלכות ארבעת המינים
מנהגים פיוטי הושענותהקפותאושפיזיןחיבוט ערבהסהרנהקוישיקלךשמחת בית השואבה
מצוות הנוהגות
בזמן בית המקדש
מצוות ערבה במקדשהושענותניסוך המיםשמחת בית השואבההקהלשמחת הרגלים
שמיני עצרת ושמחת תורה תפילת הגשםוזאת הברכהדגל שמחת תורההקפות בשמחת תורההקפות שניות
תפילות ופיוטים פיוטי הגשם (יפתח ארץ לישע) • זכור אבשפעת רביבים) • מפי אלסוכה ולולב לעם סגולה
שונות שמחת הרגליםמסכת סוכהשלומית בונה סוכה
חגי ישראל ומועדיושלוש הרגלים
חגי ישראל ומועדיו
חגים מהתורה ראש השנהיום הכיפוריםסוכותשמיני עצרתפסחשביעי של פסחפסח שנישבועותחול המועד
Im Gebet beim Laubhüttenfest, Paula Gans IMG 4724 4725 4726 edit
חגים מדרבנן או מסורת אסרו חגהושענא רבה • שמחת תורה • חנוכהט"ו בשבטפוריםל"ג בעומרט"ו באב
ימים מיוחדים שבתראש חודשחודש אלולעשרת ימי תשובהפורים קטןספירת העומרימי בין המצרים
תעניות ציבור מתקנת נביאים צום גדליהעשרה בטבתתענית אסתרי"ז בתמוזתשעה באב
תעניות רשות יום כיפור קטןתענית בכורותכ' בסיווןשובבי"םתענית בה"בתעניות גשמיםז' באדר
שבתות מיוחדות שבת מברכיםשבת שובהשבת שירהשבת שקליםשבת זכורשבת פרהשבת החודששבת הגדולשבת חזוןשבת נחמו
חגים לאומיים ממלכתיים יום העצמאותיום ירושלים
ימי זיכרון ממלכתיים יום הזיכרון לשואה ולגבורהיום הזיכרון לחללי מערכות ישראליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודעיום הזיכרון ליהודי אתיופיהיום גירוש יהודי ערב
הנצחת אישים ממלכתית יום הרצליום זאב ז'בוטינסקייום הזיכרון לרחבעם זאבייום הזיכרון ליצחק רביןיום הזיכרון לדוד בן-גוריון
חגי עדות יום שמחת כהןסיגדי"ט כסלופורים שניבסיסהמימונהסהרנה
פורטל שבת ומועדי ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.