שמות ירושלים

העיר ירושלים בהיותה מרכזית בזהות היהודית והעברית צברה במהלך השנים שמות וכינויים רבים. שמות אלו נובעים ממקורות שונים: רובם מהתנ"ך, חלקם מכתבי חז"ל, אחרים הם שמות בארמית. מקצת מהשמות הם בשפות לועזיות בנות זמננו.

ירושלים

"ירושלים" בכתבי המארות
AwSAmm

תעתיק: ꜣwšꜣmm (בלי שימוש בתווי־יוניקוד מיוחדים: 3wš3mm).

השם הקדום ביותר הידוע לעיר הוא גם הנפוץ ביותר: "ירושלם", (אם כי בתקופות הקדומות הוא נכתב ונהגה בצורה שונה מעט).

ירושלים במקורות קדם עבריים

בניגוד לסברות שהוצעו בעבר, מקובל היום על רוב החוקרים כי שמה של ירושלים איננו מופיע בתעודות אֶבְּלָה שבסוריה מאמצעיתו של האלף הרביעי לפנה"ס. התעודות הראשונות בהן נזכר שמה של ירושלים, במידה רבה של ביטחון, הן כתבי המארות המצריים (בהם יש שתי קבוצות, הראשונה מן המאה ה-19 לפנה"ס והמאוחרת מן המאה ה-18 לפנה"ס). שמה של העיר מופיע בכתבי המארות כ"אשאמם", ויש לקרוא אותו, ככל הנראה, כ"רשלמם". בקבוצה המוקדמת של כתבי המארות נזכרים בעיר שני מלכים: ירקעם ושסען. בקבוצה המאוחרת יותר נזכר מלך אחד בלבד ששמו אינו קריא. זמנן של תעודות אלה מקביל לתקופה שבה על פי הממצא הארכאולוגי בוצרה לראשונה הגבעה עליה קמה העיר. מאוחר יותר מופיע שמה של העיר כאורוסלימה במכתבי אל-עמארנה מן המאה ה-14 לפנה"ס. בדרך כלל סוברים ש"מלכיצדק מלך שלם", המופיע בספר בראשית, הוא למעשה מלך ירושלים. שלם היה שמו של אל מן הפנתאון המקומי. חוקרים סבורים, אם כן, כי ירושלים נקראה מלכתחילה על שמו של האל שלם, וכי במקום היה אולי מקדש לפולחן האל הזה. המילה "ירו" מוצאה מן השורש השמי יר"ה, שפירושו "ייסד" (ואף בעברית: או מי ירה אבן פִּנָּתָהּ - איוב, ל"ח, ו'), ולפיכך, על פי השערת חוקרי המקרא, המשמעות המקורית של השם היא "ייסד האל שלם", או העיר שאותה ייסד האל שלם.

השם "ירושלים" מופיע לראשונה בכתב יתדות במכתבי אל-עמארנה, הכוללים שישה מכתבים מעבדי-ח'פה מלכה של ירושלים לאמנחותפ הרביעי, שליטה של מצרים, בכתב זה נהגה שם העיר, וכן שם חבל הארץ שהיא בירתו, כ-אֻרֻשָׂלִם.

ירושלים במקורות עבריים

Barkokhba-silver-tetradrachm

"ירושלם" על מטבע מתקופת מרד בר כוכבא.
על הצד הימני: לחרות ירושלמ , על הצד השמאלי: שמעונ (שמו של מנהיג המרד, שמעון בן כוסבא)

Bar Kokhba Coin

"ירושלם" על מטבע מתקופת מרד בר כוכבא.
על הצד הימני: שב (שנה ב') לחר (לחרות) ישראל. על הצד השמאלי: לחרות ירושלמ

Top logo

"ירשלם" כפי שמופיע בטביעת חותם פרסית, משולב מסביב לפנטגרם
(מופיע בסמל המכון לארכאולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים)

JUDAEA Half Sheke

"ירושלים" על מטבע "מחצית השקל" מתקופת המרד הגדול (שנה ב' למרד)
על הצד הימני: ירושלימ הקדושה, על הצד השמאלי: מסביב- חצי השקל, ובאמצע - שב (ראשי תיבות של: "שנה ב' [למרד]")

Half Shekel

"ירושלים" על מטבע של שקל מתקופת המרד הגדול (שנה ג' למרד)
על הצד הימני: ירושלימ הקדושה, על הצד השמאלי: מסביב- שקל ישראל, ובאמצע - שג (ראשי תיבות של: "שנה ג' [למרד]")

C+B-Shekel-FigD-HasmonaeanShekel

"ירושלים" על מטבע של שקל מתקופת המרד הגדול (שנה ד' למרד)
על הצד הימני: ירושלימ הקדושה, על הצד השמאלי: מסביב- שקל ישראל, ובאמצע - שד (ראשי תיבות של: "שנה ד' [למרד]")

הצורה העברית המקורית "ירושלם" מופיעה כך לאורך כל ספרי המקרא (למעט במקומות ספורים). כך גם בכתובות שעל גבי מטבעות מתקופת המרד הגדול (מהשנה הראשונה למרד, לאחר מכן נכתב על המטבעות "ירושלים", ראו תמונות 4–6) ומתקופת מרד בר כוכבא (ראו תמונות 1–2).

נחשפו גם ממצאים פלאוגרפיים הנושאים את השם "ירשלם". כתובת שנמצאה במערת קבורה ליד לכיש, המתוארכת ככל הנראה לסביבות שנת 700 לפנה"ס, נושאת את הכתובת הבאה: "יהוה אלהי כל הארץ הרי יהד לו לאלהי ירשלם המוריה אתה חננת נוה יה יהוה".[1] כמו כן נמצא חותם מהתקופה הפרסית הנושא את הכתובת "ירשלם" (ראו תמונה 3).

הסיומת הלוקטיבית "-ים"

ירושלים במקורות העבריים הקדומים נכתבה כך: "ירושלם" (או "ירשלם") ונהגתה יְרוּשָלִם. הצורה הנוכחית "יְרוּשָלַיִם" היא הגייה עברית מאוחרת, המאוחרת לעברית המקראית, שנוצרה מתופעה של הוספת "-יִם" לשמות גאוגרפיים. (במקרה שלפנינו המ' הסופית הייתה כבר בשם המקורי, ורק הי' שלפניה התווספה בתהליך זה). תוספת זו המכונה "סיומת לוקטיבית" (סיומת המציינת שם שהוא מיקום גאוגרפי) דומה לסיומת הזוגי, והיא שכיחה בשמות אתרים רבים (שעריים, מצרים וכדומה).[2]

באוקטובר 2018 נמצאה באתר ארכאולוגי ליד בנייני האומה אבן מתקופת בית שני בה נכתבה המילה "ירושלים" בכתיב מלא. הנוסח המלא של הכתובת: "חנניה בר דודלוס מירושלים".[3]

הכתיב וההגייה של "ירושלים" במקרא

במקרא, בכל הפעמים שמופיעה המילה "ירושלים", נכתב שם העיר ללא האות יו"ד - "ירושלם", מלבד חמש פעמים.[4] כתיב זה עולה בקנה אחד עם שמותיה הקדומים החוץ-מקראיים של העיר, וכן עם הגייתה של המילה במנסרת סנחריב, ובמקורות מאוחרים יותר כדוגמת תרגום השבעים. בשלב כלשהו, כנראה בתקופת בית שני, התקבע השם העברי יְרוּשָׁלַיִם, אם כי בארמית המשיכה העיר להיקרא יְרוּשָׁלֵם.

במסורה קיבלה המילה "ירושלם" אפקט של קרי וכתיב, ובחלקים העבריים של המקרא, אם כי המילה נכתבת ללא יו"ד, וללא סימון הקרי לצדה, הוגים אותה כאילו נכתבה האות יו"ד בפנים. הדבר אף משתקף בצורת הניקוד - והמילה נכתבת כ-יְרוּשָׁלַםִ, מלבד בתנ"ך קורן, בו הוחלט לשים את החיריק בין הלמ"ד למ"ם.

אטימולוגיות עממיות

על פי המדרש[5], השם "ירושלים" הוא צירוף של שני שמות, השם שאברהם קרא לה, "הר ה' יראה", עם השם הראשון שקרא לה שם בן נח, "שלם", וכך נוצר השם המלא של העיר, המופיע בתנ"ך בדרך כלל כ"ירושלם".

אף ההצעה המודרנית המקובלת על החוקרים לפיה השם "ירושלים" מקורו בצירוף "ירה" ו"שלם" - איננה וודאית, משום שבכל הנוגע לשמות של מיקומים גאוגרפיים ישנה תופעה לפיה העם הכובש נותן צורה אטימולוגית לשם הקיים לפי שפתו שלו, כך הבבלים למשל ביטאו את שם עירם "בַּבּ אִיל" שמשעותו "שער האל" באכדית, אולם השם "בַּבִּלַּא" היה מצוי כבר בקרב העמים הלא-שמיים שקדמו לכיבוש הבבלי, והייתה לו משמעות אחרת בשפתם.[2]

שמות מקראיים נוספים

שמות נוספים לירושלים מצויים לרוב במקרא, חלקם בעלי משמעות אתנית, כגון השם "יבוס", המשמש בתנ"ך לקריאת שם העיר בתקופת השופטים ועד כיבושה בידי דוד, חלקם שמות גאוגרפיים, כגון "ציון", שבמשמעותו המקורית היה שם נרדף להר המוריה, אך התרחב במשמעותו כדי לכלול את כל ירושלים, ואף את כל ארץ ישראל, ומכאן השם הניתן לציונות, בעוד השם הר ציון נדד דרום-מערבה וכיום מונח על הר אחר בתחום ירושלים.

רבים משמותיה האחרים של ירושלים הם שמות תואר הבאים לתאר את אופייה של העיר ושל יושביה, לרוב בצורה אלגורית, ולעיתים לא כתיאור מציאות עכשווית, אלא כתיאור נבואי, המתאר את מצבה האידיאלי של העיר באחרית הימים. חלקם תיאורים מחמיאים, כגון "יְפֵה נוֹף, מְשׂוֹשׂ כָּל-הָאָרֶץ, הַר-צִיּוֹן, יַרְכְּתֵי צָפוֹן, קִרְיַת מֶלֶךְ רָב"[6] ולעומתם, תיאורים עולבים כגון "הוֹי מֹרְאָה וְנִגְאָלָה הָעִיר הַיּוֹנָה".[7]

בדומה לציון ארץ ישראל בשם "הארץ" ובית המקדש בשם "הבית", גם ירושלים נזכרת במקורות בשם "העיר" בה"א הידיעה, ללא ציון שמה: "חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז, וחמשה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר... בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשנייה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר".[8]

שבעים שמות לירושלים

המדרש מציין במספר מקומות[9] כי "שבעים שמות לירושלים", אך אינו מפרטם, ואף במספר מקומות בהם המדרש אכן מפרט את השמות, הרשימה אינה מלאה, או שחלו בה שיבושי גרסאות מאד גדולים.

למעשה, מספר השמות והכינויים לירושלים במקרא עולה על שבעים, ומעבר לכך, גם תלוי בפרשנותם של פסוקים שונים, העשויים להתייחס לעיר או לדבר אחר. מספר פרשנים וחוקרים נרתמו למשימת מניין השמות, אך בהיעדר כללים ברורים שהונחו על ידי המדרש לגבי אלו שמות נחשבים למניין השבעים ואלו לא, הופעתם של שמות מסוימים משתנה מרשימה לרשימה.

הרשימה בת שבעים ושניים השמות, כפי שהופיעה במאמרה של קצנלנבוגן:

אבן מעמסה, אפרתה, אריאל, ארמון, אשת נעורים, בית תפלה, במות, בעולה, בשן, בתולה, גבעת הלבונה, גולה, גיא חזון, גילה, גלעד, גן אלקים, דלתות העמים, דרום, דרושה, הר גבוה, הר המור, הר מועד, הר הקודש, הר מרום ישראל, חדרך, חפצי בה, טבור הארץ, יבוס, ידידות, ה' יראה, ה' שמה, ים, יער הנגב, יפה נוף, ירושלם, ירכתי צפון, כלה, כלילת יופי, כיסא ה', כרמל, לבנון, מגדל עדר, מוראה, מוריה, מנוחה, מצודה, מקדשים, מרום, משוש כל הארץ, נחלה, סורה, עדן, עיר דוד, עיר היונה, עיר הצדק, עיר ה', עיר לא נעזבה, עיר שחוברה לה יחדו, עקרה, ציון, קריית מלך רב, רבתי בגויים, רבתי עם, רחל, רמה, שגל, שדה יער, שלם, שרתי במדינות, שם חדש אשר פי ה' יקבנו

בשפות אחרות

Madaba Jerusalem Mosaic Closeup
במפת מידבא הכתובה יוונית ביזנטית, שם העיר מופיע כ-Ηαγια πολισ ιερουσαλήμ - "העיר הקדושה ירושלים"

בערבית, השם הנפוץ ביותר לירושלים כיום הוא "אל-קודס" (القـُدْس) שפירושו המילולי הוא "הקודש". בתרגום התנ"ך והברית החדשה לערבית נקראת ירושלים: "אורשלים" (أورشليم), אולם שם זה אינו נפוץ בשפה היומיומית. בכלי התקשורת הישראליים הממלכתיים בשפה הערבית מקובל לצרף את שני השמות: "אורשלים אל-קודס" (أورشليم القدس), אולם נוהג זה אינו מקובל מחוץ לישראל, ואף לא בקרב הערבים אזרחי ישראל. בהקשרים דתיים מכונה ירושלים בערבית: القدس الشريف ("אל-קודס א-שריף"), כלומר "ירושלים הנכבדת" או "ירושלים הנעלה". בכתבים מוסלמיים מהתקופה הסמוכה לכיבוש המוסלמי של ירושלים מופיע השם "איליא" (إيلياء)[10] שהוא ככל הנראה קיצור של השם הלטיני "איליה קפיטולינה" (ראו להלן). בכתבים ערביים מימי הביניים רווח השם "בית אל-מקדס" (بيت المقدس) שהוא כנראה גלגול של "בית המקדש" בעברית. שם זה מצוי כיום בשימוש בשפה הפרסית, אם כי השם השכיח בפרסית לירושלים הוא "אורשלים". עד היום התואר "ירושלמי" בערבית ספרותית הוא "מקדיסי" (مـَقـْدِسيّ). השם הערבי של ירושלים התקבל גם בטורקית: Kudüs.

בשנת 131 הקים הקיסר הרומי אדריאנוס על חורבות ירושלים מושבה רומית, וכינה אותה "קולוניה איליה קפיטולינה" (Colonia Aelia Capitolina). "קולוניה" בלטינית פירושה "מושבה", Aelius היה שם משפחתו של אדריאנוס, ואילו הרכיב השלישי בשם הוקדש לאל הרומי יופיטר, ששמו המלא בלטינית הוא Iuppiter Capitolinus. בניית המושבה הרומית בעלת השם האלילי על חורבות ירושלים הייתה אחד הגורמים שהציתו את מרד בר כוכבא. השם הלטיני היה בשימוש כמה מאות שנים, כפי שמעידים כתבים מוסלמיים בערבית מהתקופה הסמוכה לכיבוש המוסלמי של ירושלים, אולם הוא נשכח זמן מה לאחר מכן.

בתרגום השבעים מופיע שמה של ירושלים "היירוסלם" (Ἱερουσαλήμ). באופן מקרי, פירוש המילה "היירוס" (ιερός) ביוונית הוא "קדוש", וייתכן שכך פורש שמה של ירושלים בפי דוברי יוונית. בתרגומו של הירונימוס לתנ"ך, המכונה וולגטה, מתורגם השם ירושלים ל"היירוסלם" (Hierusalem), שהוא תעתיק ללטינית של הגרסה היוונית של השם. שמה של ירושלים ברוב לשונות אירופה היום נגזר מהשם היווני או הלטיני, בשינויים פונטיים מסוימים (המשתקפים גם בכתיב).

לקריאה נוספת

  • בנימין מזר, "ירושלים לפני מלכות דויד" בתוך: מיכאל אבי-יונה (עורך), ספר ירושלים, תשט"ז
  • אילנה קצנלנבוגן, "שבעים שמות לירושלים", סיני קטז, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשנ"ה
  • אילנה קצנלנבוגן, "ירושלים - שמות רבים לה", סיני קיז, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשנ"ו
  • אילנה קצנלנבוגן, "עיר הקודש והמקדש שמותיה וכינוייה בתנ"ך", תורה שבעל פה לח, תשנ"ז, עמ' קמ"ב-ק"פ
  • אלון עמנואל וטרומה פנינה, "ירושלם - על קוצו של יו"ד, הערות בדבר האות יו"ד בשם "ירושלים"", מחקרי חג 4, מכללת בית ברל, תשנ"ב

קישורים חיצוניים

מאמרים

הערות שוליים

  1. ^ J. Naveh, "Old Hebrew Inscriptions in a Burial Cave", Israel Exploration Journal, 13 (1963), pp. 84-86.
  2. ^ 2.0 2.1 פרופ' יעקב קליין, שאלו שלום ירושלים" - מקור השם 'ירושלים' ומשמעותו, דף שבועי מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות 186, פרשת בחוקותי תשנ"ז, הפקולטה למדעי היהדות, אוניברסיטת בר-אילן
  3. ^ אפי אליאן, כתובת אבן בת 2000 שנה הנושאת את שמה המלא של ירושלים נחשפה לראשונה בחפירות רשות העתיקות, באתר היסטוריה על המפה, ‏09/10/2018
  4. ^ המקומות בהם המילה נכתבת בכתיב מלא הם: ירמיהו, כ"ו, י"ח; דברי הימים א', ג', ה'; דברי הימים ב', כ"ה, א'; דברי הימים ב', ל"ב, ט' (שם מופיעה המילה בצירוף ה"א המגמה: "יְרוּשָׁלַיְמָה"); אסתר, ב', ו'.
  5. ^ בראשית רבה, פרשה נ"ו, פסקה י'
  6. ^ ספר תהלים, פרק מ"ח, פסוק ג'
  7. ^ ספר צפניה, פרק ג', פסוק א'
  8. ^ משנה תענית ד', ו'
  9. ^ במדבר רבה, י"ד, י"ב; מדרש תדשא, י'; שיר השירים זוטא, ג', א'; מדרש הגדול בראשית, מ"ו, ח'; מדרש "חופת אליהו", פרק השבעים
  10. ^ כך מופיע שמה של העיר בחוזה עומר - מנשר שפרסם הח'ליף עומר בן אל-ח'טאב בשנת 638 לספירה, עם כיבוש ירושלים, המבטיח את שלומם של תושביה.
אברהם ארואטי

אברהם ארואטי הוא חוקר ספרות, שירה ופילוסופיה של יוון ורומא ומתרגם מיוונית עתיקה ומלטינית.

השלים בהצטיינות יתרה תואר שני בלימודים קלאסיים באוניברסיטת תל אביב. מלמד יוונית עתיקה ולטינית באוניברסיטת תל אביב ותרבות יוון ורומא במכללת שנקר.

בשנת 2017 זכה בפרס שרת התרבות בתחומי היצירה הספרותית על הישגיו בתרגום יצירות יוון ורומא לעברית.בשנת 2018 זכה בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת על תרגומו השירי לאפוס ארגונאוטיקה מאת אפולוניוס איש רודוס.

גבריאל זאב מרגליות

הרב גבריאל זאב מרגליות (כונה רֶבּ וֶעלְוְול; שם המשפחה נהגה: מרגוֹליס; כ"ז בחשון תר"ח, 6 בנובמבר 1847, וילנה - י"א באלול תרצ"ה, 9 בספטמבר 1935, ניו יורק) היה רב ליטאי-אמריקאי, רבה של בוסטון, ראב"ד "עדת ישראל" בניו יורק, ונשיא כנסת הרבנים האורתודוקסית בארצות הברית ובקנדה.

דוד אבוחצירא

הרב דוד אבוחצירא (ה'תרכ"ו, 1866 - י"ד בכסלו ה'תר"פ, 6 בדצמבר 1919) היה ממנהיגי הקהילה היהודית בתאפיללת שבמרוקו ומחבר ספרים. הוצא להורג במרוקו, בידי מנהיג מקומי.

יוסף אליהו (רב וסופר)

הרב יוסף אליהו (נולד בכ"ה בחשוון ה'תשט"ו, 10 בנובמבר 1955) הוא רב וסופר ישראלי.

יוסף צבי דושינסקי

הרב יוסף צבי דושינסקי (בכתיב מיושן: דושינסקיא, מכונה: מהרי"צ דושינסקי, כ"ה בתמוז ה'תרכ"ז, 28 ביולי 1867 - י"ד בתשרי ה'תש"ט, 17 באוקטובר 1948) היה רבן של הערים גלנטה וחוסט בהונגריה, וגאב"ד 'העדה החרדית' בירושלים, פוסק וראש ישיבה.

יוסף רוזין

הרב יוסף רוזין (מפורסם בכינוי הרוגוצ'ובר או הגאון הרוגוצ'ובי על שם עיר הולדתו; תרי"ח, 1858 - י"א באדר תרצ"ו, 1936) היה רבה של העיר דווינסק (כיום דאוגבפילס בלטביה), מחבר סדרת ספרי השו"ת והפרשנות צפנת פענח. נחשב ללמדן בעל זיכרון פנומנלי ובעל חשיבה ושיטת לימוד ייחודיות. גילה בקיאות בכל תחומי התורה והיה מחבר שו"ת פורה.

יחיאל די-נור

יחיאל די-נור (פיינר) (16 במאי 1909 – 17 ביולי 2001) היה סופר ישראלי יליד פולין, ניצול מחנות ההשמדה הנאציים, שכתב על השואה ביידיש ובעברית ומוכר בעיקר בשל סדרת ספריו סלמנדרה - כרוניקה של משפחה יהודית במאה העשרים. די-נור נודע בשם העט "ק. צטניק" (מבוטא: "קָצֵטניק", מושג שפירושו "אסיר במחנה ריכוז") ושימש כעד במשפט אייכמן.

ירושלים

יְרוּשָׁלַיִם (בערבית: الْقُدْس, הגייה: אל-קֻדְס (מידע • עזרה), או أُورُشَلِيم (הגייה: אוּרֻשַׁלִים)) היא עיר הבירה של מדינת ישראל והעיר עם האוכלוסייה הגדולה ביותר בה. נכון לשנת 2019, מתגוררים בה כ-927 אלף תושבים. בירושלים שוכנים מוסדות הממשל של ישראל: הכנסת, בית המשפט העליון, משכן הנשיא, בית ראש הממשלה ורוב משרדי הממשלה. ירושלים שוכנת בהרי יהודה, על קו פרשת המים הארצי של ארץ ישראל, בין הים התיכון וים המלח, ברום של 570 עד 857 מטרים מעל פני הים.

העיר מקודשת ליהדות, לנצרות ולאסלאם. היא הייתה מרכז חיי העם היהודי בימי קדם, ומושא כמיהתו וכיסופיו בעת שהייתו בגלות. משום חשיבותה הדתית עבור שלוש הדתות, היוותה העיר לאורך עידן ועידנים מוקד של מלחמות וסכסוכים, הנמשכים עד עצם היום הזה. מאז סוף המאה ה-19, התפתחו סביב העיר העתיקה שכונות העיר החדשה, אשר משכנות בקרבן, נכון למאה ה-21, את רובם המוחלט של תושביה.

בשנת 1981 הוכרזה העיר העתיקה של ירושלים אתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו, והיא נמצאת ברשימת האתרים הנמצאים בסיכון.

מיילדות במקרא

המיילדות מתוארות בטקסט המקראי בצמצום, לרוב ללא ציון שמותיהן, תוך הדגשת תפקידן המקצועי בלבד. ניתן ללמוד על מלאכת המיילדות וחשיבותה, על המיומנויות המקצועיות שנדרשו מן המיילדות ועל יחס החברה אליהן באמצעות ארבעה סיפורי לידה המופיעים במקרא.

מרדכי בן הלל הכהן

מרדכי בן הלל הכהן (נולד קאהן או כגן; י"ג בשבט תרט"ז, 1856, מוהילב, האימפריה הרוסית (רוסיה הלבנה) – כ"ג בכסלו תרצ"ז, דצמבר 1936, חיפה) היה איש ציבור ופעיל ציוני, איש עסקים, עיתונאי וסופר עברי ארץ ישראלי, ממייסדי תל אביב.

משה אריה פריינד

הרב משה אריה פריינד (ו' בתשרי תרס"ד ספטמבר 1903 – כ' באלול תשנ"ו ספטמבר 1996) היה גאב"ד העדה החרדית.

משה שמעון זיוויץ

הרב משה שמעון זיוויץ (לעיתים: זיוויטץ; ה' בכסלו ה'תרט"ז, 15 בנובמבר 1855 - י"א באב ה'תרצ"ו, 30 ביולי 1936) היה רב ליטאי ואמריקאי, מחבר פורה ופרשן התלמוד הירושלמי.

נוסח שומרון

נוסח השומרונים לתורה ("נוסח שומרון") הוא אחד מהנוסחים הקדומים של חמישה חומשי תורה. נוסח זה נבדל מנוסח המסורה שבידי היהודים באלפי פרטים. מרבית ההבדלים נוגעים לדרך המסירה ולצורות לשון ומקצתם נוגעים לעניינים אידאולוגיים-דתיים.

ספר הברית (ביקורת המקרא)

ספר הברית הוא מקבץ פרקים ב

ספר שמות; פרק כ', פסוק כ"ב-פרק כ"ג, כפי שנכתב, "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם;" (ספר שמות, פרק כ"ד, פסוק ז') והוא מיוחס בביקורת המקרא למסורת האלוהיסטית. קיים ספר נוסף, הנקרא בידי חוקרים "ספר הברית הקטן", פרק פרק ל"ד, פסוקים י"א-כ"ו בלבד, ומיוחס במחקר למקור היהוויסטי (J). שני ספרי הברית מכילים קטעים מקבילים עם שינויים מהותיים בחוקים וענייני מוסר ופולחן.

ערים בישראל

שיעור האוכלוסייה העירונית בישראל הוא 92%, והוא בין הגבוהים בעולם. 82% מתושבי המדינה מתגוררים ב-79 ערים, ו-17% נוספים ביישובים עירוניים אחרים במדינה. בישראל ניתן לזהות ארבע מטרופולינים עיקריות: מטרופולין תל אביב, בה מתגוררת כשליש מאוכלוסיית המדינה; מטרופולין ירושלים, המשתרעת משני צידי הקו הירוק ומתגוררת בו כ-14% מהאוכלוסייה; מטרופולין חיפה והקריות, בה מתגוררים כ-9% מהתושבים ומטרופולין באר שבע, הקטנה מבין הארבע, שבה מתגוררת כ-7% מאוכלוסיית המדינה. בסך הכול, בארבע המטרופולינים מתגוררת מעל ל-60% מאוכלוסיית המדינה.

מעמד של עיר אינו מעיד בהכרח על גודל האוכלוסייה בתחום שטח הרשות המקומית הרלוונטית. לדוגמה, ב-2012 קיימות בישראל מספר מועצות מקומיות, כגון פרדס חנה-כרכור ומבשרת ציון אשר מספר תושביהן עולה על מספר התושבים בחלק מערי ישראל. כמו כן, בהרבה יישובים שאינם מוכרים כעיר, פרנסת התושבים אינה חקלאית ואורח חייהם הוא עירוני לכל דבר.

שאילתות דרב אחא

השאילתות הוא ספר הלכתי מאת רב אחא משבחא גאון, מראשית תקופת הגאונים, והוא כנראה הספר הראשון המצוי בידינו שנתחבר אחרי תקופת התלמוד. הספר, הכתוב בארמית בבלית, הוא אוסף של דרשות מסוג השאילתא, על סדר פרשות השבוע. לכל פרשה יש שאילתות אחדות, ולעיתים נותן המחבר כמה חלופות עבור הדרשן בתוך אותה דרשה עצמה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.