שמות חיצוניים לדמויות אנונימיות במקרא

דמויות מקראיות רבות מופיעות במקרא עצמו, ללא ציון שמן. המדרש או מסורות שונות באים לעיתים להשלמת החסר, ומספקים שמות (ואף מידע נוסף) לדמויות חסרות השם. ערך זה מציג שמות מקובלים ומסורתיים לדמויות מקראיות, רובן נשים, שבמקור שמן לא מוזכר.

נשות קין והבל

על פי "ספרי האומות" של רבי יצחק אברבנאל, אשת קין קרויה קלמנה, ועל פי "סדר הדורות", אשת הבל קרויה בלבירא.

אשת נח

מדרש בראשית רבה כג, ד, מכנה את אשת נח, נעמה (מוזכרת בספר בראשית, פרק ד', פסוק כ"ב כבתו של למך מאשתו צלה (דמות מקראית)). עם זאת, כאמור ב"ילקוט מעם לועז" (בראשית א'), אין זה הגיוני מבחינת הדורות... מכיוון שנח נולד כמה דורות אחרי למך, דבר המוביל לסתירה.

מקור אחר, ספר היובלים פרק ד, פסוק מו, מכנה את אשת נח בשם אמזרה (אמזרע) בת רקיעאל.

משפחתו של אברהם אבינו

שם אמו של אברהם אינו מוזכר במקרא, כפי ששמותיהן של נשים רבות אינם מוזכרים. אמו של אברהם (ללא ציון שמה) נזכרת רק בדברי אברהם לאבימלך: וְגַם-אָמְנָה, אֲחֹתִי בַת-אָבִי הִוא--אַךְ, לֹא בַת-אִמִּי; וַתְּהִי-לִי, לְאִשָּׁה (בראשית, כ', י"ב).

על פי הגמרא,[1] אמו של אברהם אבינו נקראת אמתלאי בת כרנבו. על פי ספר היובלים (פרק יא), שם אמו של אברהם הוא עדנה בת ארם.

בגמרא[1] ישנה התייחסות לעניין שאמותיהן של אברהם, דוד המלך, שמשון ונשים אחרות אינן מוזכרות במקרא. הגמרא גם מבארת כי היא נדרשת לפרט את שמותיהן משתי סיבות: "לפי שאמותן של יצחק ויעקב הוזכרו, צריכין אנו לידע שם אם אברהם..." וכן על מנת להוכיח לאפיקורוסים (מי שאינם מאמינים בתורה שבעל פה) שהתורה שבעל פה נכונה ואמיתית, שכן האפיקורוסים מאמינים בנכונותם של שמות אלו, על אף שהם אינם כתובים בשום מקום אלא עברו מדור לדור בעל פה.

החיד"א כתב שאמירת שם זה היא סגולה להצלחה: "להולך לפני מלך או שר ומושל - יאמר טו"ב (17) פעמים אמתלאי בת כרנבו קודם שיעמוד לפניו".[2]

באותו אופן, לפי ספר 'למכסה עתיק' מאת הרב חיים קנייבסקי, אם שרה אימנו היא טסה (יסכה היא שרה) ולפי פרקי דרבי אליעזר כ"ה, אשת לוט היא עדית או עירית (כך מביא הרד"ל בשם הילקוט ואחרים) ובת לוט היא פלוטית (בספר הישר פ' וירא - פלטית)

אשת יוסף

לפי פרקי דרבי אליעזר, פרק ל"ח, אסנת בת פוטיפרע, אשת יוסף, הייתה בתה של דינה בת יעקב שנולדה בעקבות מעשה שכם בן חמור, והיא אומצה על ידי פוטיפר, שהיה סריס ולא יכול היה להביא ילדים לעולם.

דמויות מצריות

לפי "ספר הישר", שהוא חיבור יהודי בן המאה ה-17, אשת פוטיפר היא זוליכה. המקור לכך הוא כנראה באסלאם, שם מכונה אשת פוטיפר, זוליח'א.[3]

חרטומי פרעה, אשר מופיעים בספר שמות והופכים את מטותיהם לתנינים, מוזכרים במספר מדרשים קדומים וכן בתרגום יונתן בן עוזיאל. במדרשי תלמוד הם נקראים יוחני וממרא, ובתרגום יונתן כיניס וימבריס, כמו גם בספרות חיצונית ונוצרית (Jannes and Jambres).

אשת יהושע בן נון

שם: רחב
מקור: מסכת מגילה דף י"ד עמוד ב' בתנ"ך עצמו היא מוזכרת באריכות, אך לא כאשתו של יהושע.

אם סיסרא

שם: תמך
מקור: קדמוניות המקרא ל"א ח'-ט' בתנ"ך ספר שופטים, פרק ה' 28–30.

בת יפתח

שם: סילה
מקור: ספר קדמוניות המקרא[4]

אשת מנוח, אם שמשון

שם: צללפונית, או הַצְלֶלְפּוֹנִי[5]
מקור: מסכת בבא בתרא דף צא ומדרש במדבר רבה פרשה י, ה.

מקורה של מסורת זו בספר דברי הימים א', פרק ד', פסוק ג', שם מוזכרת אשה משבט יהודה בשם "הצללפוני". החריגות בהזכרת שם אשה במקרא מלמדת על חשיבות מיוחדת שהייתה לה. בדברי הימים שם נאמר שאשה זו שייכת למשפחה מן העיר עיטם, באזור בו הסתתר שמשון (שופטים, ט"ו, ח'), והמשפחה אף הוזכרה בסמיכות למשפחת "הצרעתי", מצרעה, מקום מגוריו של שמשון.

אותו מקור מזכיר גם כי לשמשון הייתה אחות בשם נשיין, אך היא אינה נזכרת במקרא.

שם: אלומה בת רמק
מקור: קדמוניות המקרא פרק מג

בעלת האוב מעין דור

שם: צפניה
מקור: ילקוט שמעוני לספר שמואל רמז קמ

על-פי נוסחאות מסוימות במדרש, שמה של בעלת האוב היה צפניה, והיא הייתה אמו של אבנר בן נר (ע"פ הרב עזריה די פאנו בספרו "גלגולי נשמות", שמה היה צפנית). על פי גרסאות אחרות, היה שם בעלה צפניה, והיא נותרת באלמוניותה.

אם דוד

שם: נצבת בת עדאל
מקור: מסכת בבא בתרא דף צא.

מלכת שבא

שם: בלקיס
מקור: מסורת מוסלמית

שם: מכּדה
מקור: מסורת אתיופית

המסורת האתיופית, שייחסה את מוצא השושלת הסולומונית למלכת שבא, מכירה אותה בשם מכּדה (Makeda), שפירושו הוא "לא כך".

אשת איוב

שם: סיטיס
מקור: ספר דברי איוב

על-פי ספר דברי איוב, המשתייך לספרים החיצוניים, אשתו של איוב נקראה סיטיס. על-פי הספר אשתו מתה כחלק מהניסיונות שהועמד בהם, ולאחר מכן נשא לאישה את דינה, בת יעקב ולאה.

אם המן האגגי

שם: אמתלאי בת עורבתי
מקור: מסכת בבא בתרא דף צא.

אביו של חבקוק

שם: דקר
מקור: ספר תפילות הפלשים, "s:תפילת המלאכים לאל אחד".

אביו של יואב בן צרויה

שם: שריה
מקור:ספר דברי הימים א', פרק ד', פסוק י"ד: “וּמְעוֹנֹתַי הוֹלִיד אֶת עָפְרָה וּשְׂרָיָה הוֹלִיד אֶת יוֹאָב אֲבִי גֵּיא חֲרָשִׁים”, ובתשובות הגאונים (שערי תשובה סימן יט) ישנה תשובה של רבינו האי גאון שכתב “וששאלתם יואב בן צרויה למה נקרא בשם אמו כי שם אביו ידוע הוא דכתיב ושריה הוליד את יואב אבי גי חרשים, ומתוך שהייתה אמו אחות המלך דוד נקרא על שמה לגדלהו בה”

לקריאה נוספת

  • יאיר זקוביץ, "'לכולם שמות יקרא' - על זיהוי אלמונים בספרות המקרא", עיוני מקרא ופרשנות ט, תשס"ט, עמ' 441–468.

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף צ"א, עמוד א'
  2. ^ חיים דוד אזולאי, ‏ספר עבודת הקודש, כף אחת, סעיף ט, באתר HebrewBooks
  3. ^ תפסיר לקוראן, סורה 12, איה 21
  4. ^ ספר קדמוניות המקרא הוא ספר המיוחס באופן שגוי לפילון האלכסנדרוני. פרופ' יהודה ליבס כותב, במאמרו "אהבת האל, וקנאתו" כי: "ספר זה נכתב בידי יהודי, כנראה בסוף המאה הראשונה לספירת הנוצרים. הספר נכתב עברית וניתרגם ליוונית וממנה ללטינית, המקור והתרגום היווני אבדו ואינם, אבל הלשון העברית בוקעת ועולה גם מן הנוסח הלטיני."
  5. ^ בגמרא "צללפונית", ויש שגורסים בה "הצללפוני" על פי הפסוק שלהלן.
זוליכה

זוליכה, וגם זולייכה, סוליקה וזליכה – הוא על פי המסורת המוסלמית, שמה של אשת פוטיפר, שר הטבחים המצרי.

תולדות בני נח

תולדות בני נח או לוח העמים מופיעים בסוף פרשת נח שבספר בראשית. מתוארת בהם התהוותה המחודשת של האנושות והתפלגותה לעמים ולשונות בעקבות המבול שגרם להכרתת האנושות הקודמת והישארותם של בני נח. על פי המתואר בפסוקים, כל בני האדם הם מצאצאי נח שניצלו מן המבול.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.