שמואל קליין

פרופ' שמואל קליין (17 בנובמבר 1886, תרמ"ז21 באפריל 1940, י"ד בניסן ת"ש) היה רב, היסטוריון וחוקר הגאוגרפיה של ארץ ישראל.

Samuel Klein, Professor of Palestinology (FL12174068)
שמואל קליין בסוף שנות השלושים של המאה העשרים
שמואל קליין. לשאלת דברי התורה בפי הנביאים.pdf
"לשאלת דברי התורה בפי הנביאים", בודפשט תרפ"ז. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 1

קורות חיים

נולד בהונגריה לאידל הערצפעלד ולאברהם צבי קליין, רבה של סילאש באלהאש. קיבל חינוך מסורתי, ולאחר מכן השכלה כללית. למד בבית המדרש לרבנים בברלין, והוסמך לרבנות. כמו כן למד באוניברסיטאות של ברלין ושל היידלברג. בשנת 1909 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה.

כיהן כרב העיר טוזלה (1909 - 1913) ובהמשך עבר לכהן כרב העיירה נובה זמקי (1913 - 1928).[1][2]

בשנת 1929 עלה לארץ ישראל, ומיד עם עלייתו ארצה החל לכהן כפרופסור לחקר הגאוגרפיה של ארץ ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. פרסם ספרים ומחקרים רבים בתחום זה, בעברית ובגרמנית.

היה חבר ועד הלשון העברית, וחבר בוועדות המקצועיות של הוועד למונחי גאוגרפיה וארכאולוגיה.

קליין נפטר בביתו בשכונת הבוכרים בירושלים בערב פסח ת"ש (1940), בן 53 במותו. נקבר בבית העלמין בהר הזיתים. על מצבת קברו נכתב: "מאבות האוניברסיטה העברית בירושלים; חוקר ארץ ישראל באהבה; אב לתלמידיו; עושה צדקה וחסד בכל עת".

גיסו, פרופ' יהודה אליצור, ערך ועיבד מתוך עזבונו של פרופ' קליין את הספר "ארץ הגליל", והוא יצא שש שנים לאחר מותו, בשנת 1946.

מספריו

  • עבר הירדן היהודי: מזמן בית שני עד המאה האחרונה של ימי הביניים, 1925
  • תולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל: מחתימת התלמוד עד תנועת ישוב ארץ ישראל, 1935.[3]
  • לשאלת דברי התורה בפי הנביאים, תרצ"ז. קובץ סרוק בוויקישיתוף
  • תולדות חקירת ארץ ישראל בספרות העברית והכללית, 1937
  • ספר היישוב: אוצר הידיעות והרשומות, הכתובות והזכרונות, שנשתמרו בישראל ובעמים בלשון העברית ובשאר לשונות על יישוב ארץ ישראל, 1939
  • ארץ יהודה: מימי העלייה מבבל עד חתימת התלמוד, 1939.[4]
  • ארץ הגליל: מימי העלייה מבבל עד חתימת התלמוד, 1946.[5]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הקהילה היהודית בטוזלה, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמ' 160.
  2. ^ שמואל קליין, באתר האקדמיה ללשון העברית.
  3. ^ ביקורת: ב"צ לוריא, לתולדות הישוב בארץ, דבר, 22 בנובמבר 1935.
  4. ^ עמנואל בן-גריון, עם קריאה ראשונה: פרופ' שמואל קליין, ארץ יהודה, דבר, 8 בדצמבר 1939.
  5. ^ א"ל, מאצטבת הספרים: "ארץ הגליל" לש. קליין, דבר, 8 בפברואר 1946.
איכה ישבה חבצלת השרון

אֵיכָה יָשְׁבָה חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן היא קינה מאת רבי אלעזר הקליר. האשכנזים נוהגים לאומרה בתשעה באב לאחר תפילת שחרית.

הקינה בנויה מעשרים וארבעה בתים כאשר כל בית מזכיר את המקום בגליל אליו גלתה אחת מעשרים וארבע משמרות הכהונה. שמות המשמרות והמקומות מבוסס על ברייתא בתלמוד הירושלמי מסכת תענית, ד' ח' ומקורות נוספים. כל בית בקינה מתחיל באחת מאותיות הא"ב לפי הסדר, ובאותה מילה שמתחיל בה הפסוק של אותה אות בפרק א' של מגילת איכה. כדי להתאים את 24 משמרות הכהונה ל-22 אותיות הא"ב הוכפלו בסוף הקינה הבתים המתחילים באותיות שי"ן ותי"ו.

המקורות זוהו על ידי חוקרים שונים והאחרונים שבהם שמואל קליין ומיכאל אבי-יונה. ה"ברייתא", המופיעה בירושלמי רק בחלקה, שוחזרה על ידי שמואל קליין בהתבסס (בין השאר) על קינה זו.

אילת

אֵילַת היא העיר הדרומית ביותר במדינת ישראל והיחידה בה לחופי הים האדום, והיא משמשת כעיר נמל ותיירות מרכזית. העיר שוכנת בדרום הערבה, שייכת למחוז הדרום, ומתגוררים בה כ-65,000 תושבים.

בתקופת המנדט שכנו במקום יישוב בדואי קטן בשם אום א-רשראש (בערבית: أم الرشراش) ונקודת משטרה בריטית. בימי קדם שכנה בסמוך למקומה של אילת העיר עציון גבר, הנזכרת רבות בתנ"ך. ב-1949 נכבש המקום במסגרת מלחמת העצמאות, ושימש בעיקר כמחנה צבאי. אילת נוסדה כיישוב אזרחי בשנת 1952, והוכרזה כעיר בשנת 1959.

העיר נקראת על שם העיר המקראית אֵילַת (גם: אֵילוֹת), הנזכרת מספר פעמים בתנ"ך, לצד עציון גבר, בתקופות ממלכת ישראל המאוחדת וממלכת יהודה כעיר נמל יהודית על שפת ים סוף - "תחנת הצי המסחרי של העם העברי". בדיון בוועדה הגאוגרפית (שקדמה לוועדת השמות הממשלתית) על שמה של העיר, הייתה התלבטות אם לקרוא לעיר "אילת החדשה" או "עציון גבר". אף על פי שהיה ברור כי אין מדובר באילת המקראית, בכל זאת הוחלט לקרוא לעיר בשם "אילת", מאחר שהשם כבר נטמע בציבור.מדרום לאילת נמצאת העיירה טאבה, שבשליטת מצרים, וממזרח לה נמצאת העיר עקבה, שבשליטת ירדן. שטח השיפוט של אילת הוא 84,789 דונם, והיא העיר הרביעית בגודל שטח שיפוטה בישראל. משנת 1985 מוגדר אזור אילת כ"אזור סחר חופשי", הפטור ממע"מ (פרט למוצרים בודדים) וממיסים נוספים.

החיבור בין העיר אילת לשאר חלקי ישראל מתקיים באמצעות כביש 90, לאורך הערבה, וכן באמצעות כביש 40, העובר באזורי המישר, מכתש רמון והר הנגב. ניתן להגיע ממרכז הארץ לנמל התעופה רמון גם בטיסה האורכת בממוצע כ-35 דקות.

אליעז כהן

אליעז כהן (נולד ב-1 בינואר 1972) הוא משורר, עורך ועובד סוציאלי. חבר קיבוץ כפר עציון. פעיל שלום ישראלי.

רקע ספרותי-ציבורי

נולד בפתח-תקוה ב-1972 למשפחה דתית פלורליסטית. נקרא על-שם דודו, אליעזר פלדמן, שנפל בקרב-המיתלה, מערכת סיני, 1956 .

ב-1975 היו הוריו ממניחי-היסוד בהקמת גרעין מערב-השומרון של "גוש אמונים", וב-1979 עברה המשפחה ליישוב אלקנה שבשומרון, שם גדל. היותו מחובר ל"משפחת השכול" וילדותו במרחבי השומרון, בהשתייכות למפעל ההתיישבות ובשכנות קרובה לכפריים הפלסטיניים, הם עולמות-תוכן מכוננים וניכרים ביצירתו.

את לימודיו התיכוניים בחר לעשות בישיבת בני-עקיבא בכפר-הרא"ה, והיה לאחד מתלמידיו הקרובים של "אבי הכיפות הסרוגות", הרב-המשורר משה צבי נריה, ש"גילה" את כשרון-הכתיבה של כהן ועודדו. לאחר-מכן למד בישיבת-ההסדר "אור-עציון" ושירת כחייל קרבי בחיל השריון.

בשנת 1994 החל לפרסם יצירות מקור בכתבי-עת ובעיתונות היומית – בתחילה בפרוזה ולאחר מכן גם בשירה ובפובליציסטיקה. בצעדיו הראשונים כיוצר נחנך בידי פרופ' הלל וייס, הסופר והעורך משה שמיר, המשורר איתמר יעוז-קסט ואחרים.

ב-1995, עם הופעת גליונו הראשון של כתב העת "משיב הרוח", הצטרף לחבורת-הראשונים של כתב העת והפך לאחת הדמויות הבולטות בחבורה. מאז ועד עתה הוא משמש כעורך וכמנהל-אמנותי בכתב-העת, פעילות הכוללת גם עריכת אירועים ספרותיים מגוונים, ניהול אמנותי של פסטיבל השירה "ימי אהבה לשירה" (פסטיבל שירה שנתי המתקיים ברציפות מ-1997 בירושלים), והנחיית כיתת השירה "מזמור" למשוררים בראשית דרכם.

שותף בעריכת רוב גליונות "משיב הרוח" (עד-כה ראו אור כ-70 גליונות), ביניהם ייזום ועריכת שלוש האנתולוגיות: "משיב הרוח – מבחר שירים תשנ"ה-תשס"ה", בשיתוף ובהוצאת הקיבוץ המאוחד (2005), "עד פתח הגן – נחום גוטמן ומשוררים עבריים בעקבות התנ"ך", בשיתוף הוצאת "אבן חשן" ומוזיאון נחום גוטמן (2006), ו- "ציפור האש" - אנתולוגיה חדשה לשירת ירושלים, מבית "משיב הרוח" (2015) . כמו כן עורך את סדרת "חוט הכסף", סדרה לשירה חדשה מבית משיב הרוח, בה הופיעו עד-כה ספריהם של נחום פצ'ניק, בני להמן(ז"ל), יוסף עוזר, הרב מנחם פרומן(זצ"ל), שמואל קליין, מיכל הלד, אפרת ביגמן, הדס שחם-זוננפלד, ספרם המשותף של סיון ואבישר הר-שפי, וספרו של אופיר נוריאל.(בהכנה)

במהלך התפתחותו כיוצר בשדה השירה עמד בקשרים מיוחדים וקרובים עם המשוררים המנוחים יהודה עמיחי, נתן יונתן, דליה רביקוביץ, משה בן-שאול, יהורם (פיצ'י) בן-מאיר, אלישע פורת וחיים גורי, ויבלח"א רבקה מרים, רחל חלפי, רוני סומק ונוספים.

ב-1995 החל לעסוק בהנחיית סדנאות לכתיבה יוצרת, בתחילה בקרב המגזר האמוני (בישיבות ובאולפנות, במרכזים קהילתיים וכדומה) ובהמשך, לאחר שהשלים את לימודי התואר הראשון בעבודה-סוציאלית (אוניברסיטת בר-אילן), גם בקרב אוכלוסיות מגוונות אחרות (אוכלוסיות טיפוליות, מתנ"סים, קורסים למורים ,קבוצות מטפלים, כיתות-שירה ועוד).

כיום מנחה סדנאות ומוביל "קהילות כותבות" ברחבי הארץ, מרמת הגולן ועד ליישובי עוטף-עזה.

בשנה"ל תשע"ו שימש כ"משורר הבית" במכללת לוינסקי לחינוך בת"א, ובשנה"ל תשע"ח החל ללמד במסגרת המחלקה לספרות משווה באוניברסיטת בר-אילן קורס בכתיבת שירה, במסלול שהתפתח בשנה"ל תשע"ט ותש"פ למסלול מיוחד לתואר שני בכתיבה יצירתית במסגרת המחלקה.

בית הספר אליאנס (תל אביב)

בית הספר אליאנס תל אביב הוא בית הספר הראשון שפעל בתל אביב, והוא נחשב היום לאחד מבתי הספר המובילים בתל אביב ובישראל על פי המדדים הלימודיים והחינוכיים המקובלים. המקום משמש גם כמרכז לימוד של האוניברסיטה הפתוחה.

בבית הספר לומדים כ-1700 תלמידים, ומלמדים 200 מורים.

בית הקברות היהודי בהר הזיתים

בית הקברות היהודי בהר הזיתים הוא בית קברות יהודי המתפרש במדרונותיו של הר הזיתים, ממרגלותיו שבנחל קדרון ועד פסגתו הצופה על העיר העתיקה והר הבית. זהו אחד מבתי הקברות היהודיים הקדומים ביותר, המכיל קברים מתקופות שונות, בהם קברים רבים של אישים ידועים בהיסטוריה היהודית.

קבורה יהודית על הר הזיתים החלה עוד בתקופות הבית הראשון והשני, במערות קבורה ברחבי ההר ובהפסקות מסוימות, נמשכת עד היום. חשיבותו של בית הקברות עלתה עם השנים, וקבורים בו אף אנשים רבים שלא ישבו כלל בארץ ישראל, אלא עלו בזקנתם, או שארונם הובל לאחר מיתתם לקבורה בהר.

הרצון להיקבר דווקא בהר הזיתים נבע בין היתר מיתרונות מיסטיים שיוחסו לקבורה בו, על פי מקורות שונים. על פי המדרש, באחרית הימים תתרחש ראשית תחיית המתים על הר הזיתים, והיהודים שקבורים בו יהיו הראשונים שיקומו מן הקבר ויזכו לחיי נצח. כמאמר חז"ל: "עתידין צדיקים שמבצבצים ועולים בירושלים, שנאמר ויציצו מעיר כעשב השדה – ואין עיר אלא ירושלים".

גומא

גומא (שם מדעי: Cyperus) הוא סוג של צמחי מים ממשפחת הגמאיים, הצומחים במים עומדים או במים בזרימה איטית שעומקם עד חצי מטר.

החברה המזרחנית הארץ-ישראלית

החברה המזרחנית הארץ-ישראלית (Palestine Oriental Society), שפעלה בירושלים בשנים 1920–1948, נועדה להפגיש חוקרים מתחומים שונים ומעדות שונות לשם לימוד וחקר של ארץ ישראל ושל המזרח.

הקמת החברה הייתה פרי יוזמתו של האשורולוג האמריקני אלברט קליי (Clay) , ששימש פרופסור אורח בבית הספר האמריקאי לחקר המזרח (ASOR), והרוח החיה בה היה הארכאולוג והבלשן ויליאם פוקסוול אולברייט.

במפגש הייסוד של החברה ב-22 במרס 1920 השתתפו 29 חוקרים, ובתום אותה שנה נמנו בה רבים מהארץ ומהעולם. נשיא החברה הראשון היה האב מארי-ז'וזף לגראנז' מייסד בית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה (EBAF) בירושלים. כפטרונים לחברה נקבעו הגנרל אלנבי והנציב הבריטי הרברט סמואל. ב-1926 צורף כפטרון הנציב הבא הרברט פלומר, וסטורס, שהיה מושל ירושלים, נתמנה בשנת 1927 לפטרון נוסף. עם נשיאי החברה נמנו ג'ון גרסטנג, אולברייט, מקס מרגוליס, גאודנציו אוֹרפֿלי, תאופיק כנעאן, פליקס-מארי אַבֵּל, ליאו אריה מאיר, רנה נוויל ונפתלי טורטשינר (טור-סיני). נשיאהּ האחרון של החברה היה מנהל מוזיאון רוקפלר, ג'ון אייליף.

מפגשי החוקרים התקיימו אחת לשלושה חודשים על פי רוב בבית הספר האמריקאי לחקר המזרח. נושאי התפקידים – הנשיאים וסגניהם, חברי ההנהלה האחרים, הגזברים וכן העורכים וחברי המערכת של כתב העת שהוציאה החברה, כולם התחלפו כמעט מדי שנה כדי ליצור איזון בין נציגי העדות והמוסדות השונים. עם חברי ההנהלה היהודים נמנו אליעזר בן יהודה, דוד ילין, שמואל קליין, אליעזר ליפא סוקניק וליאו פיקרד. אולברייט עודד חוקרים ערבים לפעילות בחברה, ובהם נמנו המורה אליאס חדאד, סטפן חנא סטפן ממחלקת העתיקות (ששימש שנים ארוכות גזבר החברה) ותאופיק כנעאן.

אחת התרומות העיקריות של החברה הייתה ייסוד כתב העת Journal of the Palestine Oriental Society ‏(JPOS). במאמרים שפורסמו בו יוצגו היבטים מגוונים של ידיעת המזרח הקרוב בכלל ושל ארץ ישראל בפרט – בלשנות, מקרא, ספרות, היסטוריה ופולקלור, גאולוגיה ובוטניקה, גאוגרפיה וארכאולוגיה. ייחודו היה בפרסום מאמרים גם בנושאים שלא טופלו בכתבי עת מדעיים אחרים שעסקו בחקר ארץ-ישראל, בהם רבים שעניינם שפה ולשון (עברית וגם ערבית), היסטוריה של תקופות מאוחרות בתולדות ארץ-ישראל, תרבות חומרית, אתנולוגיה, פולקלור, חיי יום-יום ומנהגים ואף מדעי הטבע. כתב העת הופיע באופן סדיר בשנים 1920–1941 (19 כרכים) וכרך 20 ראה אור ב-1946. ב-1948, לפני תום המנדט הבריטי בארץ ישראל, הופיע הכרך ה-21 והאחרון שלו. בעשור האחרון של תקופת המנדט הבריטי, בשנות מלחמת העולם השנייה ובשנים הסוערות שלפני קום המדינה, הצטמצמה הפעילות של החברה המזרחנית הארץ-ישראלית, ולאחר הקמת מדינת ישראל פסקה כליל עקב הניתוק בין החברות והעדות השונות. ב-1950 החל להתפרסם כתב העת Israel Exploration Journal ‏ (IEJ) בשפה האנגלית, ועורכיו הראשונים ראו בו המשך ל-JPOS מתקופת המנדט.

המסע מבורדו

הנוסע מבורדו הוא כינויו של מחבר אלמוני של הספר - מסע מבורדו (Itinerarium Burdigalense), יומן מסע המתאר את עלייתו לרגל בסביבות שנת 333. החיבור נודע בחשיבותו, שכן הוא מהווה פתיחה לספרות המסעות לארץ ישראל וכן הוא אחד ממקורות המידע היחידים על פניה של ארץ ישראל בכלל, וירושלים בפרט, בראשית המאה ה-4.

ועדת השמות הממשלתית

ועדת השמות הממשלתית היא ועדה ציבורית הממונה על ידי ממשלת ישראל, ועוסקת בקביעת שמות ליישובים ולנקודות נוספות במפת ישראל ובהחלפת שמות ערביים שהיו קיימים עד 1948 לשמות עבריים. החלטות הוועדה מחייבות את מוסדות המדינה.

במתן שמות מתבססת הוועדה על שמות היסטוריים, על תרגום שמות ערביים ועל מתן צורה עברית לשמות ערביים.

חוני המעגל

חוני המעגל היה תנא, שחי בתקופת בית שני, אשר נחשב בעיני רבים לבעל מופת, בן דורו של שמעון בן שטח מן המאה הראשונה לפנה"ס.

על פי המשנה, היה חוני בעל היכולת להביא לכך שתפילותיו תתקיימנה, ובשנת הבצורת הקשה התפלל על ירידת הגשמים ונענה. בתלמוד הבבלי מצוינת גם גדלותו בתורה, ונכתב שהוא היה בעל הסבר בהיר, ושהיה מתרץ כל קושיה שהקשו לו בבית המדרש.

יהודה אליצור

יהודה אליצור (הרשקוביץ; כ"ז בתמוז ה'תרע"א 23 ביולי 1911 - ב' בטבת ה'תשנ"ח 31 בדצמבר 1997) היה פרופסור לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן, מחוקרי המקרא והגאוגרפיה ההיסטורית של ארץ ישראל.

לוד

לוד (לֹד, בערבית: اللد, תעתיק: אל-לִד) היא עיר במחוז המרכז בישראל, ואחת הערים העתיקות בישראל ובעולם.

באוקטובר 2009 כלל ה-World Monuments Fund, מלכ"ר שמושבו בניו יורק, את העיר העתיקה של לוד ברשימה של 93 אתרי מורשת עולמית בסיכון.

מעגילה (כלי בניין)

אבני מעגילה שימשו בעת העתיקה להידוק רצפות עפר ולכיסוי הגגות בעפר לקראת החורף. שמואל קליין סובר כי שמו של חוני המעגל בא לו ממקצועו כמכסה גגות, ולא מן המעגל שעג סביבו, ולכן גם פנו אליו שיתפלל להורדת גשמים.

המעגילה נזכרת פעמיים במשנה:

כאן קיימת הסכמה בין המפרשים כי מדובר בכלי לעיבוד גג טיט, אך קיים חוסר הסכמה בקשר לטיבו.

רש"י מתאר את המעגילה באופן השונה מן המעגילות שהיו בשימוש בארץ ישראל באותה עת:

ואילו בתוספות:

וכן:

שגם היא פעולה הקשורה בטיט.

משמרת ידעיה

משמרת ידעיה היא המשמרת השנייה מבין עשרים וארבע משמרות הכהונה שסידרו דוד המלך וצדוק הכהן על פי גורל בתקופה שקודם בניית בית המקדש הראשון.

המשמרה מוזכרת בתנ"ך בספר דברי הימים; "וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הָרִאשׁוֹן לִיהוֹיָרִיב לִידַעְיָה הַשֵּׁנִי" (דברי הימים א כד ז).

משמרת יקים

משמרת יָקִים היא המשמרת השתים עשרה מבין עשרים וארבע משמרות כהונה שסידרו דוד המלך וצדוק הכהן על פי גורל שהתקיים קודם בניית בית המקדש הראשון.

המשמרה מוזכרת רק פעם אחת בתנ"ך בספר דברי הימים; "וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל ..לְיָקִים שְׁנֵים עָשָׂר." (דברי הימים א כד ז).

משמרת ישוע

משמרת ישוע היא המשמרת התשיעית מבין עשרים וארבע משמרות כהונה שסידרו דוד המלך וצדוק הכהן על פי גורל בתקופה שקודם בניית בית המקדש הראשון. בשנת מותו של דוד המלך, לפני חג השבועות שנת ב'תתקכ"ה (היינו 836- לפניה"ס).

משמרת זו מוזכרת בתנ"ך בספר דברי הימים יחד עם קביעת המשמרות; "וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל..לְיֵשׁוּעַ הַתְּשִׁעִי" (דברי הימים א כד ז).

משמרת שערים

משמרת שְׂעֹרִים היא המשמרת הרביעית מבין עשרים וארבע משמרות כהונה שסידרו דוד המלך וצדוק הכהן על פי גורל בתקופה שקודם בניית בית המקדש הראשון.

המשמרה מוזכרת רק פעם אחת בתנ"ך בספר דברי הימים; "וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל .. לִשְׂעֹרִים הָרְבִעִי" (דברי הימים א כד ז).

נרבתא

נרבתא הייתה עיר בתקופת בית שני, הנזכרת בתיאור המרד הגדול בכתבי יוסף בן מתתיהו. יש המזהים אותה עם מקום הנזכר במשנה בשמות גַּדְווָד, נַרְווָד, נַרבָּת או נַדְבֵת. זיהוי מיקומה שנוי כיום במחלוקת.

עבר הירדן

עבר הירדן או עבר הירדן המזרחי הוא חלקה של ארץ ישראל המקראית הנמצא ממזרח לנהר הירדן. מאז הקמתה של ממלכת ירדן בשנת 1946, מרבית שטחו של עבר הירדן נמצא בשליטתה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.