שמואל סלנט

הרב שמואל סָלַנט (נכתב גם שמואל סלאנט) (ב' בשבט תקע"ו, 1 בפברואר 1816 - כ"ט באב תרס"ט, 16 באוגוסט 1909) היה מורה הוראה, רבה ומנהיגה של עדת האשכנזים בירושלים במשך כ-44 שנים.[1]

רבי שמואל סלנט
רבי שמואל סלנט

תולדות חייו

נולד בב' בשבט תקע"ו בעיר וולקוניק[דרוש מקור] הסמוכה לביאליסטוק לרב צבי הירש ששימש כרב העיר ולריסא.[2] בילדותו למד אצל אביו, ולאחר שנתייתם עבר לעיר קידאן שם למד מפי הרב צמח שפירא, והתפרסם בכינוי 'העילוי מקיידן'. לאחר מכן למד בסלנט אצל הרב צבי ברוידא, ובישיבת וולוז'ין. הוא נסמך לרבנות על ידי הרב אברהם אבלי פאסוועלער ראב"ד וילנה, והרב יעקב ברוכין רבה של קרלין. בגיל שלוש עשרה נישא לפרומה, בתו של הרב שמעון מערקיל שפירא.[3] הזיווג לא עלה יפה, ולאחר כשלוש שנים הזוג התגרש. הרב סלנט המתין עד שגרושתו תינשא לאחר, ולאחר מכן חיפש שידוך לעצמו.[4] כאשר אביו הזדמן לעיירה סלנט, פנה אליו הרב יוסף זונדל מסלנט וביקש את ר' שמואל כחתן לבתו טויבא, והאב הסכים.

כאשר עלה חותנו לירושלים, בשנת 1837, לא רצה הרב סלנט להצטרף אליו, אולם כעבור כשנתים, כאשר חלה במחלת ריאה, המליצו לו הרופאים לעבור לגור בארץ חמה יותר כאיטליה. בעקבות זאת החליט לעלות לארץ ישראל, אף שהייתה אז שוממה. הוא נסע לירושלים כבן לוויתו של הרב משה ריבלין שעלה לכהן כמנהיג הקהילה האשכנזית בירושלים, ושניהם התעכבו בדרכם מספר חודשים בקושטא (עקב המלחמה שהתנהלה אז בין מוחמד עלי ובין הסולטאן), והתיידדו שם עם משה מונטיפיורי (ששהה בקושטא בשל עלילת הדם בדמשק). בעקבות הידידות התייעץ מונטיפיורי עם הרב סלנט בכל פעם שביקר בירושלים, לגבי חלוקת כספי הצדקה שלו.

עם הגיעו לירושלים בשנת 1841 (אדר ה'תר"א) כיהן כאב בית הדין של בית הדין של העדה האשכנזית בירושלים, תחת חסותו של חותנו שהיה מורה הוראה של העדה האשכנזית בירושלים. מקום בית הדין היה במתחם חורבת רבי יהודה החסיד, שהייתה מרכזו של הציבור האשכנזי פרושי בירושלים, ושם גם התגורר הרב סלנט כל חייו, בדירה קטנה ללא חלונות. במתחם זה שכנה גם ישיבת עץ חיים בראשה עמד מאוחר יותר. מאוחר יותר, כשהציעו לבנות לו בית מרווח, התנגד. כאשר נבנתה שכונת משכנות שאננים נבנתה שם דירה מיוחדת לרב סלנט, אולם הוא העדיף להישאר לגור בעיר העתיקה.

בין השנים תר"ח - תרי"א (18481851) שימש הרב סלנט כשד"ר לגיוס כספים למען יהודי ירושלים בערי ליטא ופולין, וייסד את כולל וילנא. בשנת תר"כ שימש כשד"ר בגרמניה, הולנד ואנגליה, ואסף כסף לשם בנייתו מחדש של בית הכנסת החורבה. הרב סלנט הביא לחלוקה שווה של כספי החלוקה בין האשכנזים והספרדים, לאחר שנים שבהם נטתה החלוקה לטובת הספרדים.

התמנותו לרב בירושלים

בשנת תרכ"ו (1865) נפטר חותנו, הרב יוסף זונדל מסלנט, והרב סלנט התמנה במקומו למורה הוראה לעדת האשכנזים בירושלים, ועל פיו התנהלו גם ענייני הקהילה, למרות שלא מונה באופן רשמי לרב בשל קוטנה של הקהילה האשכנזית בעיר. בית הדין עבר לחצר כולל וורשא תחת הנהגתו של הרב מאיר אויערבאך, בהסכמתו של הרב סלנט. בשנת תרמ"ח (1878) נפטר הרב אויערבאך, והרב סלנט התמנה גם כאב בית הדין. אולם הרב סלנט מעולם לא קיבל מינוי רשמי של רבנות מהקהילה האשכנזית בירושלים.[5] בשל כך היה אומר שאי אפשר לפטרו מרבנותו, היות שמעולם לא מונה באופן רשמי.[6]

בשנת תרכ"ט (1869) נפטרה אשתו טויבא בת ר' יוסף זונדל מסלנט. לאחר פטירתה נישא בשלישית לראשע דרייזא אלמנת ר' משה שנייטוך, נכדתו של ר' משה מגיד ריבלין.

בשנת תרל"ז (1877) עלה לירושלים הרב יהושע ליב דיסקין. בעקבות גזרות ותקנות שרצה הרב דיסקין לתקן ונתקלו בהתנגדות חריפה, נקבע בשנת תרמ"א (1881) חוק על ידי נכבדי עדת האשכנזים הפרושים, כי כל תקנות והסכמות שיתקן הרב דיסקין ללא אישורם של הרב סלנט והרב משה נחמיה כהניו (שהיה אז ראש ישיבת עץ חיים) - לא יחולו, וכן כי מושב בית הדין של עדת האשכנזים, יהיה תמיד בחצר חורבת רבי יהודה החסיד, מקום מושב בית דינו של הרב סלנט, דבר שנועד למנוע יסוד בתי דין אשכנזיים נוספים בירושלים. חוקים אלו ביצרו את מעמדו של הרב סלנט כרבה של העדה האשכנזית בירושלים. מאוחר יותר, כאשר ראו ראשי המוסדות השונים שבירושלים שטוב יהיה אם יהיה רב ראשי וראש לרבנים בירושלים באופן רשמי, דבר שיוכל לסייע בגיוס כספים, מסרו ביד הרב סלנט חותם של רב ראשי. צעד זה תרם לחיזוק מעמדו של הרב סלנט בירושלים, ותרם גם לשמירת השלום בין הקבוצות השונות בירושלים.[5] הרב סלנט היה פוסק מובהק, בעל נטייה להקל בפסיקת הלכה, ובעל בקיאות גדולה בתורה. מסופר עליו כי היה פוסק בשאלות שנשאל על פי זיכרונו, בלא לעיין בספרים, וכן הסתמכו על פסיקותיו אף באחרית ימיו, כאשר היה כמעט עיוור, בשל בקיאותו הרבה. הרב סלנט התפרסם גם בפיקחותו וחוכמתו, וישנם סיפורים רבים על כך. כך למשל התיר מקרה של בשר שנתערב בחלב, על סמך ידיעה שהחלבן מוהל את החלב במים, כך ששיעור החלב שנשפך בטל בשישים בבשר.[7] הרב סלנט לא רצה לנהוג בעצמו מנהג צדיקים ונמנע ממתן ברכות וסגולות. על הרב סלנט יצאו שמועות שאינו יודע לכתוב, אלא רק לחתום את שמו, אולם נמצאו מכתבים שכתב בכתב ידו, וכנראה שרק התקשה בכתיבה.[8] אולם הרב סלנט לא השאיר אחריו תשובות הלכתיות או ספרים בכתב ידו.
בשנת תשנ"ח, הוציא לאור נינו, הרב ניסן אהרן טוקצינסקי, שלושה כרכים של תשובות ופסקים שאסף ממקורות שונים ומכתבי יד.

הרב סלנט שימש כמנהיג הקהילה האשכנזית בירושלים והיה גורם מאזן בין הקבוצות השונות בה. ייסד יחד עם הרב מאיר אויערבאך את הוועד הכללי כנסת ישראל, שאיחד את כל הכוללות בירושלים, וכן היה ממייסדי בית החולים ביקור חולים. חי בשלום עם הציבור הספרדי בירושלים ועם החכם באשי. יחסו לציונות היה מתון. בעת ביקורו של בנימין זאב הרצל בירושלים, בשנת 1898 (שנערך במקביל לביקורו של הקיסר הגרמני וילהלם השני) הביע הרב סלנט הסכמה להיפגש עם הרצל כחכם מדיני, אולם לא כציוני מדיני.[9] פגישה זו לא נתקיימה לבסוף, עקב חשש מהשלטון הטורקי שהיה עוין לציונות, או מנימוקים דתיים. לאחר מותו של הרצל ב-1904, שיגר הרב סלנט מברק ניחומים לוועד הפועל הציוני, והסכים לעריכת הספד להרצל בבית הכנסת החורבה ללא השתתפותו, אולם חוגי הקנאים מנעו את קיום העצרת.[10]

הרב סלנט התנגד לחינוך חילוני ולמגמות חילוניות, וחתם על האיסור על הספריה הראשונה שנוסדה בירושלים, וכן על האיסור על בתי הספר של המיסיון ושל כי"ח.

הרב סלנט התנגד להיתר המכירה בשמיטת תרמ"ט, (1889) ואף חתם בכרוז על כך,[11] אולם בשמיטה הבאה, בשנת תרנ"ו (1896), תמך בו יחד עם הרב יהושע לייב דיסקין, וההיתר נעשה על פיהם, וכן תמך בו בשמיטת תרס"ג (1903).[12]

מתיחות מסוימת שררה בין הרב סלנט לרב יהושע ליב דיסקין, ובין קבוצות שהיו מרוכזות סביב כל אחד מהרבנים. כך למשל התנגדותו של הרב סלנט ליסוד בתי ספר חדשים בירושלים שילמדו בהם מקצועות חול ושפות זרות הייתה פחותה מהתנגדותו של הרב דיסקין. הרב סלנט גם התנגד לחרם שהוצא על ידי חוג הרב דיסקין כלפי יחיאל מיכל פינס.[13]

הרב סלנט פעל למינויו של הרב דיסקין כרב האחראי על בית המטבחיים, אם כדי שלא יתערב בענייני הרבנות של הרב סלנט, ואם כיוון שנחשב לפוסק מיקל, דבר שהיה לו חשיבות רבה בתקופה שבה הייתה הקהילה היהודית בירושלים ענייה למדי. בשנת תרס"ה (1905), כאשר עלה ארצה הרב יעקב דוד וילבסקי (הרידב"ז), דאג לו הרב סלנט למשרת רבנות בצפת, כדי למנוע חיכוכים אפשריים אם יתיישב בירושלים.[14]

לאחר פטירת אשתו השלישית נשא בנישואים רביעיים את מחותנתו חיה, אם חתנו חיים הירשברג שהיה נשוי לבתו של הרב סלנט מאשתו השלישית.

בזקנותו

לעת זקנתו של הרב סלנט נחלשה ראייתו, ולבקשתו עלה הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים (האדר"ת) לירושלים בשנת תרס"א (1901), על מנת לשמש כעוזרו וכמחליפו בבוא הזמן של הרב סלנט, אולם הרב האדר"ת נפטר עוד בחייו של הרב סלנט, בשנת תרס"ה (1905). הרב סלנט נפטר בכ"ט באב תרס"ט, בגיל 93.

צאצאיו

לרב סלנט היו שני צאצאים מאשתו השנייה: בן בשם בנימין סלנט, שהיה בין שבעת מייסדי שכונת נחלת שבעה, ובת בשם חיה שנישאה לרב שלמה ברדקי (בן הרב ישעיה ברדקי), שניהם צאצאי אשתו השנייה, בת ר' יוסף זונדל מסלנט. הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי, שהיה מנהל וראש ישיבת עץ חיים, היה נשוי לנינתו של הרב סלנט. עוזי סלנט הוא בן נינו של הרב סלנט. מנישואיו השלישיים נולדה לרב סלנט בת בשם רבקה שנישאה לרב חיים הירשברג.

הנצחתו

לקריאה נוספת

  • נתן נטע סלנט (נינו של הרב סלנט), ספר זיכרון רבינו שמואל סלאנט: שהי' שבעים שנה ראש הרבנים בעיה"ק ירושלים תובב"א, ניו יורק תר"פ (יידיש ואנגלית)
  • הרב י"ל מימון, שרי המאה, כרך ב, פרקים ל"ג - ל"ד.
  • יעקב גליס, שבעים שנה בירושלים, ירושלים תש"ך.
  • יצחק רפאל, אנציקלופדיה של הציונות הדתית, כרך ד, ירושלים תשל"ב, טורים 115–118 (ושם בסוף מקורות נוספים).
  • שמואל וינגרטן, רבי שמואל סלאנט ויחסו לציונות, סיני עו (תשל"ה) 274-265.
  • יעקב רימון - יוסף זונדל וסרמן, שמואל בדורו : רבי שמואל סלנט, תל אביב : מסלול, תשכ"א.
  • נתן אפרתי, איחוד בין העדות בירושלים - שתי טיוטות ומקור, גלגולו של נסוח, קתדרה 28 (תשמ"ג) 63-76.
  • ניסן אהרן טוקצינסקי, מבוא לספר תורת רבינו שמואל סלנט, ירושלים תשנ"ח.
  • א"ש שטיין, אדרת אליהו, ת"א תשכ"ד
  • הרב נחום סילמן, אדרת שמואל - לקט הנהגות ופסקים וכן פרקי חיים, ירושלים תשע"ד (800 עמ')

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ישנם מקורות בהם מצוין כהונה כרב במשך כ-70 שנה, חישוב המבוסס על תאריך עלייתו ארצה. 44 שנים הוא הזמן מפטירת ר' זונדל סלנט, אותו החליף הרב סלנט כמורה הוראה.
  2. ^ אמו של הרב סלנט עלתה לירושלים בערוב ימיה ונפטרה ב־ה' בתשרי תרי"ז
  3. ^ לפי המקורות כאן.
  4. ^ גרושתו נישאה בשנית לרב אשר ניסן לוינזון שכיהן כאב"ד בירז. לאחר פטירת בעלה השני עלתה האלמנה לירושלים ונקברה בהר הזיתים
  5. ^ 5.0 5.1 הוספות אברהם משה לונץ לספר תבואת הארץ
  6. ^ 'אמרי שפר' שמועות בשם הרב אברהם שפירא, ערך הרב יצחק דדון
  7. ^ אתר דעת
  8. ^ פורום בחדרי חרדים, הייד פארק
  9. ^ הצפירה, 1898
  10. ^ אתר הארץ
  11. ^ אתר בית הספרים הלאומי
  12. ^ ספר השמיטה, הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי, עמ' נט - סב
  13. ^ העתק מכתב שכתב הרב סלנט לרב מרדכי גימפל יפה רוז'ינאי
  14. ^ 'אמרי שפר' שמועות בשם הרב אברהם שפירא, ערך הרב יצחק דדון
  15. ^ הבול באתר התאחדות בולאי ישראל
אריה לייב הרשלר

הרב אריה לייב הרשלר (ר' לייב דיין) (תר"י, 1850 (לערך) - ב' בשבט תרע"ז, 1917) היה דיין נודע ביישוב הישן בירושלים בתחילת המאה ה-20. כיהן במשך 25 שנה כדיין בבית דינו של הרב שמואל סלנט. עמד בראש קבוצת מייסדי שכונת בית ישראל בירושלים וכיהן כרבה וכראש ועד תושביה, ולאחר מכן היה ממייסדי השכונות שערי פינה וגבעת שאול. היה חבר בבית המשפט הממשלתי, וכן נציג היהודים האשכנזים במועצת העירייה בירושלים שתחת השלטון העות'מאני.

ב' בשבט

ב' בשבט הוא היום השני בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בב' שבט היא

ברב השנים פרשת בא. אבל אם בר המצווה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות זחא או זחג) פרשת בר המצווה היא פרשת וארא.

בית דין צדק אשכנזים פרושים בירושלים

בית דין צדק אשכנזים פרושים בירושלים (בשמו הרשמי: בית דין צדק דקהל הקודש אשכנזים, כונה גם בד"ץ פרושים) היה בית הדין האשכנזי הראשי בירושלים, שעסק בעיקר בענייניה של הקהילה האשכנזית הפרושית בירושלים ובישראל, והיה אחד המוסדות החשובים ביישוב הישן. לאחר מלחמת העולם הראשונה עבר בית הדין לפעול תחת חסותה של הרבנות הראשית.

בנימין סלנט

בנימין ביינוש סלנט (סלנט, ליטא תקצ"ח - ירושלים, י"ט בתשרי תר"ס) היה סוחר אתרוגים ארצישראלי ומהפעילים למען ההתיישבות היהודית בארץ ישראל במחצית השנייה של המאה ה-19. בנו של רבי שמואל סלנט, רבה של ירושלים.

בתי אונגרין

בתי אוּנגָרִין (בלשון ארכאית: "בתי הונגריה"; ביידיש: אונגארישע הייזער) היא שכונה חרדית במרכז ירושלים, המהווה כיום חלק מן המתחם המורחב של שכונת מאה שערים.

ה'תרס"ט

ה'תרס"ט (5669) או בקיצור תרס"ט היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-26 בספטמבר 1908, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 15 בספטמבר 1909. שנה מסוג זשג, איננה מעוברת, ואורכה 355 ימים. זו שנה שישית לשמיטה.

י"ח בסיוון

י"ח בסיוון הוא היום השמונה עשר בחודש התשיעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השלישי

למניין החודשים מניסן.

יחיאל מיכל טוקצינסקי

הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי (נכתב ונהגה לעיתים טיקוצ'ינסקי; ט"ו בטבת ה'תרל"ב, 27 בדצמבר 1871 - ח' בניסן ה'תשט"ו, 31 במרץ 1955) היה ראש ומנהל ישיבת "עץ חיים", אבי ה"לוח לארץ ישראל" ומחברם של ספרים הלכתיים רבים. זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית לשנת תשי"ב.

ישיבת וולוז'ין

ישיבת וולוז'ין (בשמה הרשמי ישיבת עץ חיים, וכונתה תדיר אם הישיבות) הייתה ישיבה שפעלה במאה ה-19, והייתה הראשונה שפעלה באופן עצמאי ובלתי־תלוי בקהילה המקומית. הישיבה שימשה כאב טיפוס למבנה הישיבות הליטאיות שבאו אחריה. הישיבה נוסדה על ידי רבי חיים מוולוז'ין, תלמידו המובהק של הגר"א, ב-תקס"ב (1802) בעיירה וולוז'ין שבפלך מינסק (ברוסיה הלבנה), בתחום המושב של האימפריה הרוסית (מאז חלוקת ברית המועצות בבלארוס), והתקיימה עד תרנ"ב (1892). בשנת תרנ"ה (1895) נפתחה הישיבה מחדש על ידי הרב רפאל שפירא והתקיימה עד תקופת השואה.

ישיבת עץ חיים

ישיבת עץ חיים הוא שמה של ישיבה ותיקה של היישוב הישן בירושלים, הכוללת תלמוד תורה, ישיבה וכולל.

כ"ט באב

כ"ט באב הוא היום העשרים ותשעה בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש החמישי

למניין החודשים מניסן.

כוח דהיתרא עדיף

כוח דְהֶתֵּירָא עדיף (בעברית: כוחו של ההיתר חזק יותר), בשימושו הרווח, הוא כינוי מושאל לגישה מקילה בפסיקת הלכה. במובנו המקורי זהו כלל תלמודי המורה כיצד לנסח את המקרה השנוי במחלוקת, באופן שדעתו של הצד המתיר תובהר באופן ברור יותר בשל התפיסה שחידושו של המתיר הוא כעיקרון גדול יותר משל האוסר.

מנחם מנדל פרוש

הרב מנחם מנדל פרוש שו"ב (י"א בסיוון תרל"ח יוני 1878 - ט"ז בחשוון תשי"ג נובמבר 1952) היה מרבני שכונת שערי חסד, שוחט ובודק ראשי של ירושלים וממייסדי מערכת הכשרות בסוף המאה ה-19, ומשגיח של בית היתומים דיסקין.

היה ממקורבי הרב אברהם יצחק הכהן קוק וסייע בהקמת ישיבת מרכז הרב בירושלים.

משה יהושע יהודה לייב דיסקין

הרב משה יהושע יהודה לייב דיסקין (מכונה גם המהרי"ל דיסקין והרב מבריסק) (תקע"ז, 1817 - מוצאי שבת ליל כ"ט בטבת ה'תרנ"ח, 22 בינואר 1898) היה רב ופוסק מהבולטים בדורו, מרבני ירושלים בסוף המאה ה-19, מפורסם כגאון וצדיק, ונחשב לאחד ממנהיגי הזרם הקנאי בישוב הישן.

עליית תלמידי הגר"א

עליית תלמידי הגר"א הוא גל העליות של קבוצות עולים מליטא שהתיישבו בארץ ישראל בתחילת המאה ה-19 ובמהלכה.

עלייה זו כללה מאות עולים ובתוכם משפחות צעירות, שעלו ארצה בשלושה גלים עיקריים. הם נקראו כך מפני שכמה מהבולטים שבהם הכירו את הגר"א והיו קרובים למשנתו.

עליה זו נתמכה כמו כל היישוב בארץ גם מכספי החלוקה שנאספו על ידי השד"רים.

אנשי עלייה זו וצאצאיהם ב"יישוב הישן" נקראו "פרושים".

פרושים (היישוב הישן)

פרושים הוא כינוי לתלמידי הגר"א שעלו לארץ ישראל בתחילת המאה ה-19 ולצאצאיהם בקרב אנשי היישוב הישן.

תלמידי הגר"א הגיעו ארצה בשלוש קבוצות עיקריות, החל משנת תקס"ח 1808. בראש העולים עמד הרב ישראל משקלוב ועמו רבי מנחם מנדל משקלוב, רבי סעדיה משקלוב, אברהם שלמה זלמן צורף ורבי אריה נאמן הכולל. בשל ניתוקם וסגירותם, הפרושים משמרים מסורות מסוימות שנזנחו על ידי יתר הליטאים כמו חבישת שטריימל בשבת.

צבי פסח פרנק

הרב צבי פסח פְרַנְק (נכתב גם פראנק, כ"א בטבת ה'תרל"ג, 20 בינואר 1873 - כ"א בכסלו ה'תשכ"א, 10 בדצמבר 1960) היה דיין, אב בית דין, פוסק, ממייסדי הרבנות הראשית, חבר במועצת הרבנות הראשית ורבה הראשי האשכנזי של ירושלים בין השנים ה'תרצ"ו-ה'תשכ"א (1960-1936).

קריית שמואל (ירושלים)

קריית שמואל היא שכונה מבוססת במרכז העיר ירושלים, הגובלת בשכונות רחביה בצפון, קטמון בדרום וטלביה במזרח. השכונה קרויה על שמו של הרב שמואל סלנט, שהיה רבה של הקהילה האשכנזית בירושלים.

שכונת קריית שמואל נוסדה בשנת 1926 על ידי "אגודת אוצר החסד קרן שמואל". קרן זו הוקמה במטרה להקים שכונה יהודית שתתנהל על פי רוח התורה ותיקרא על שמו של הרב שמואל סלנט שהיה הרב הראשי האשכנזי של העיר.

שלמה זלמן פרוש

שלמה זלמן פרוש (תר"ה, 1845 – כ"ג בתמוז תרנ"ח, יולי 1898) היה מעסקניו הבולטים של היישוב הישן בירושלים. מייסד "גמילות חסד שערי חסד" (הגמ"ח הראשון בירושלים), מייסד ישיבת תורת חסד וכולל האברכים "דגל התורה" ומנהל ה"חברה קדישא פרושים" בירושלים.

תקופת חייו של הרב שמואל סלנט על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.